התובעת הייתה זכיינית של השם המסחרי "קנדילנד". בין התובעת לבין הנתבעים 3 ו- 4 נחתם חוזה זכיינות בגין ניהול חנות בקניון "אם הדרך". לטענת בעלי הדין, כל אחד הפר את החוזה כלפי רעהו, והם תובעים האחד מהשני פיצויים בגין הפרת חוזה. כללי: בעלי הדין: 1. התובעת הינה בעלת הזיכיון הבלעדי לשימוש במותג "קנדילנד" במדינת ישראל, ומנוהלת על ידי הנאמן להליך ביצוע הסדר נושים של התובעת עוה"ד רמי קוגן (להלן-"הנאמן") על פי החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר האשם אל-חטיב) מיום 17.5.11 בתיק פר"ק 44809-11-10. 2. הנתבעת 2 היא חברה אשר בעלי מניותיה ומנהליה הם הנתבעים 3 ו-4. 3. הנתבעים 3 ו-4 הם בעלי מניותיה ומנהליה של הנתבעת 3. מערכת היחסים בין הצדדים: 4. לצורך הפעלת חנות ע"י התובעת באמצעות זכיינות משנה, רכשה התובעת בחודש אוקטובר 2006 בעלות כוללת של כ-300,000 ₪ את הזכויות להפעיל חנות (להלן-"החנות") בקניון "אם הדרך (להלן-"הקניון") מבעל זכויות החזקה הקודם שהפעיל את החנות תחת המותג "נשנושים". 5. ביום 11.1.07 נחתם בין הנתבעים 3-4 לבין התובעת חוזה זיכיון, אשר במסגרתו קיבלו הנתבעים 3 ו-4 את הזכות לעשות שימוש במותג "קנדילנד", וכן וקיבלו חזקה בחנות כברי-רשות של התובעת, ששכרה אותה מאת הנתבעת 2. בהתאם לסעיף 14.3 לחוזה הזיכיון ניתנה לנתבעים 3 ו-4 האפשרות להקים תאגיד דרכו יפעלו הנתבעים 3 ו-4, בכפוף לשני תנאים, והם: הנתבעים 3 ו-4 לא יעשו העברת שליטה בתאגיד ללא הסכמתה המוקדמת בכתב של התובעת; אין בהקמת התאגיד לגרוע מחובתם האישית של הנתבעים 3 ו-4 לקיים הוראות החוזה ותנאיו. הנתבעים 3 ו-4 חתמו על ערבות אישית עצמית מוחלטת ובלתי מסויגת להתחייבויותיהם כלפי התובעת. 6. לאחר חתימת חוזה הזיכיון הקימו הנתבעים 3 ו-4 את הנתבעת 2. בהתאם לאמור בסעיף 14.3(ב)לחוזה הזיכיון הקובע כי "אין בהקמת התאגיד והאמור בסעיף זה כדי לגרוע מחובתו של הזכיין באופן אישי להוראות ההסכם ותנאיו", הן הנתבעת 2 והן הנתבעים 3 ו-4 הם חייבים ישירים כלפי התובעת לקיום כל חובות חוזה הזיכיון. 7. בנספח ב' לחוזה הזיכיון, שהוא נספח תשלומים נכתב שהנתבעים 3 ו-4 הפקידו בידי התובעת את הסך 50,000 ₪ על חשבון הפקדון בסך 100,000 ₪ כבר ביום 31.12.06. דבר זה מלמד שהחתימה על חוזה הזיכיון היה סופו של תהליך מתן הזיכיון, ולמעשה הצדדים החלו במימוש חוזה הזיכיון כבר קודם לחתימה על החוזה עצמו. הנתבעים 2 עד 4 ייקראו להלן "הזכיין" או "הנתבעים". 8. על פי הוראות חוזה הזיכיון הצהיר ואישר הזכיין, בין היתר, כדלקמן: הוא מאשר כי הוא פועל כבר-רשות בלבד, ולא תהיינה לו כל זכויות עצמאיות בחנות, למעט זכות להפעלתה בכפוף לתנאי חוזה הזיכיון (סעיף 3.2 לחוזה הזיכיון); הובהרו לו הוראות ותנאי חוזה השכירות, והוא מתחייב לקיים ולמלא אחרי הוראות חוזה השכירות, לרבות תשלום כל החיובים בגין השכירות, לרבות דמי השכירות, דמי הניהול, תשלומים קבועים וכיוצא באלה (סעיף 3.3 לחוזה השכירות); הזכיין מתחייב להעמיד ערבויות בנקאיות כמתחייב מהחוזה השכירות (סעיף 3.3 סיפא לחוזה הזיכיון); הוא מתחייב לבצע ולהקפיד על כל התנאים והחיובים הכרוכים בשכירת החנות, ומתחייב לשפות ו/או לפצות את התובעת על כל דרישה ו/או תביעה שתוגש כלפיה לשימוש בחנות על ידו (סעיף 3.4 לחוזה הזיכיון); אם יפר הזכיין את חוזה השכירות, יהיה חייב לשפות את התובעת בגין כל סכום שתחויב התובעת לשלם לצד ג', לרבות המשכירה (סעיף 3.8 לחוזה הזיכיון); הזכיין מתחייב שלא להתחרות בעסקה של התובעת בטווח של 1 ק"מ למשך שנתיים מיום סיום היחסים החוזיים, ולא להתחרות בתחום עיסוקה בטווח המרחק האמור (סעיף 11.1(ב) לחוזה הזיכיון. על פי הוראות סעיף 15.1(ה) ו-(ו) לחוזה הזיכיון, היה והזכיין מפגר בתשלומים כלשהם בגין חוזה הזיכיון (לרבות תשלום דמי שכירות)למשך למעלה מ-14 ימים או שהתנהגותו פוגעת ומזיקה לתובעת, יש בכך כדי להוות עילה לביטולו המיידי של חוזה הזיכיון. 10. ביום 18.1.07 חתמה התובעת על חוזה שכירות מול בית חרות ליש - חברה לפתוח בע"מ (להלן-"המשכירה") לשכירת שטח מסחרי בן 71.90 מ"ר נטו בקניון להפעלת חנות כסניף "קנדילנד" על ידי הזכיין. תקופת השכירות הייתה של שנתיים וששה חודשים החל מיום 15.1.07. בסעיף 18.1 לחוזה השכירות הסכימו הצדדים להארכת חוזה השכירות ל-2 תקופות נוספות של 3 שנים, בהתמלא תנאים מסויימים. סך כל תקופת השכירות עמדה על שמונה וחצי שנים. על התובעת כשוכרת היה לשלם דמי שכירות שנקבעו בין הצדדים בתוספת דמי ניהול של חברת הניהול בקניון. על השוכרת היה ליתן למשכירה ערבות בנקאית ולהמציא שטר חוב עליו תחתום כמי שעשתה את השטר ושני ערבים נוספים. הנתבעים 3 ו-4 חתמו כלפי הנתבעת 1 כערבים למילוי כל התחייבויות התובעת כלפי הנתבעת על פי חוזה השכירות. התובעת מסרה לנתבעת 1 ערבות בנקאית על הסך 45,000 ₪. ערבותם של הנתבעים 3 ו-4 לחוזה באה בנוסף להתחייבותם על פי חוזה הזיכיון לשלם את כל התשלומים על פי חוזה השכירות. 11. מיד לאחר החתימה על חוזה השכירות, חתמו תובעת והנתבעת 1 על הסכם ניהול 12. החל מחודש ינואר 2007 הפעיל הזכיין החנות בזכיינות משנה של התובעת, ותוך שהינו משמש כבר-רשות מטעמה בחנות, בכפוף לכך שישילם כל התשלומים על פי חוזה השכירות, ובכפוף לכך שימלא אחר כל חיוביו, הן כלפי המשכירה והן כלפי התובעת, כשהנתבעים 3 ו-4 ערבים להתחייבויות אלו. 13. החל מחודש יולי 2010 הפסיק הזכיין לשלם את דמי השכירות למשכירה. בחודש אוגוסט 2010 פנה מנהל התובעת אל מנהל הקניון בבקשה לשכור חנות קטנה יותר במקום החנות אותה שכרה, וכי הוא דואג לגבות את דמי השכירות מהזכיין. 14. ביום 21.9.10 שלח ב"כ המשכירה מכתב אל התובעת ובו התריע על כך שלא שולמו דמי שכירות ודמי ניהול לחודש יולי, אוגוסט וספטמבר 2010 בסכום כולל שלל 61,274 ₪, וכי לפנים משורת הדין ניתנת להם ארכה לתקן את ההפרות עד ליום 7.10.10 שעה 12:00. ביום 6.10.10 שלח מנהל התובעת מכתב לב"כ המשכירה בו הודיע לו כי הוא פועל להסדרת התשלום, וכי הוא מבקש שוב לשכור בקניון חנות קטנה יותר מהחנות אותה השכירה הנתבעת 1 לתובעת. 15. ביום 17.10.10 שלח ב"כ המשכירה מכתב לתובעת ובו הודיע לו כי דמי השכירות ודמי הניהול לא שולמו לנתבעת 1 החל מחודש יולי 2010, ועקב כך הוא מבטל את חוזה השכירות, מחלט את הערבות הבנקאית, ודורש את פינוי החנות. 16. בחודש נובמבר 2010 הגישה התובעת באמצעות עו"ד קוגן בקשה להקפאת הליכים בתיק פר"ק (מחוזי נצרת) 44809-11-10. בהתאם להחלטת בימה"ש המחוזי מונה עו"ד קוגן לנאמן להסדר הנושים, וניתן לו אישור בית המשפט המחוזי להגיש תביעה זו כנגד הנתבעים. 17. ביום 16.12.10 שלח ב"כ המשכירה לנאמן מכתב ובו חזר בו מההודעה לביטול החוזה, ונתן לתובעת ארכה עד ליום 30.12.10 על מנת לשלם את דמי השכירות שהצטברו לחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2010. לאחר מכן החלה חליפת מכתבים הדדית בין הצדדים, עד שבסופו של יום ביטל הנאמן את חוזה הזיכיון ודרש מאת הנתבעים את החזרת החנות לידיהם. הזכיין לא החזיר החנות, והמשיך להחזיק בה. בעת שניסה מנהל התובעת להיכנס לחנות, תקפו אותו הנתבעים 3 ו-4 וגרמו לו לנזקי גוף ולחנות נזקי רכוש. 18. הזכיין פתח חנות אחרת סמוכה לחנות, ובה ניהל עסק זהה לזה שניהל בחנות על פי חוזה הזיכיון. טענות הצדדים: 19. לאחר קבלת אישור מבית המשפט המחוזי הגישה התובעת את תביעתה זו כנגד כל הנתבעים. התובעת והנתבעת 1 הגיעו להסכמה לפיה התביעה כנגד הנתבעת 1 תידחה ללא צו להוצאות. על כן, יתמקד פסק הדין בתביעת התובעת כנגד הזכיין. 20. התובעת טוענת שהזכיין הפר ברגל גסה את חוזה הזיכיון, ובניגוד לחוזה הזיכיון ולהודעת הביטול החזיק בחנות ולמרות זאת לא שילם עבורה את דמי השכירות ודמי הניהול, וכתוצאה מכך שלחה המשכירה הודעת ביטול חוזה השכירות. לטענת התובעת, גרם לה הזכיין במעשיו הנ"ל לנזקים, אשר בגינם תובע מהנתבעים כדלקמן: תמלוגי מכירות מחודש דצמבר 2010 ועד לחודש אפריל 2011 בסך 24,347 ₪; דמי שכירות ודמי ניהול מחודש נובמבר ועד לחודש אפריל 2011 בסך 129,940 ₪; חשבוניות שלא שולמו בסך 5,167.50 ₪; ארנונה עבור החנות ששילמה התובעת במקום הזכיין לחודשים ינואר 2011 ועד אפריל 2011 בסך 1,928 ₪; עבור טלפון לחודשים אוקטובר 2010 ועד לחודש אפריל 2011 בסך 1,040 ₪; חשמל לחודשים אוקטובר 2010 ועד לחודש אפריל 2011 בסך 11,040 ₪. כאן אציין השימוש בחשמל בסכום זה מעיד שימוש ממשי שעשה הזכיין בחנות; בגין ניהול ושירות קופות ממוחשבות מחודש ינואר 2011 ועד לחודש אפריל 2011 בסך 1,618 ₪; פיצויים מוסכמים בגין הפרת חוזה הזיכיון בסך 36,000 ₪; פיצוי על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971 עקב אבדן הכנסות מתמלוגי מכירות עד לתום הסכם השכירות על הנתבעת 1 (15.7ץ15) בסך 415,232 ₪; פיצוי בגין השחתת החנות בעת התקיפה הפיזית ע"י הנתבעים 3 ו-4 בסך 15,000 ₪; תביעת התובעת כנגד הזכיין עומדת על הסך 641,312 ₪. 21. בכתב ההגנה טען הזכיין כי מי שהפר את חוזה הזיכיון הייתה התובעת בכך שלא סיפקה לו מוצרים בהתאם להתחייבותה בחוזה הזיכיון. כן טען הזכיין כי הוא העביר לתובעת את דמי השכירות עבור תקופת השכירות הנטענת, אך התובעת לא העבירה אותם לנתבעת 1, המשכירה. הזכיין הגיש בגין טענותיו להפרת החוזה תביעה שכנגד, בה תבע מאת התובעת כדלקמן: השבת ערך השקעתם בחנות בסך 339,000 ₪; השבת יתר כספי הפקדון בתוספת הפרשי הצמדה ורבית בסכום כולל של 140,936.93 ₪. מסכומים אלו יש לקזז את דמי השכירות שלא שולמו בסך 124,940 ₪ מחודש נובמבר 2010 ועד לחודש אפריל 2011, ארנונה בסך 1,928 ₪ ו-594 ₪ עבור טלפון. לאור חישוב זה נותר על התובעת להשיב לזכיין את הסך 13,475 ₪. תשלום בגין השבת סחורה בסך 5,000 ₪; פיצוי מוסכם בסך 38,830 ₪, שהוא הסך 10,000 דולר על פי השער היציג ביום 1.7.10 בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מאותו יום ועד ליום הגשת התביעה. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד חזרה התובעת על כל טענותיה שבכתב התביעה שהגישה כנגד הנתבעים. העדויות: 23. מטעם התובעת העיד מר אורן שבח, מנהל התובעת. בתצהירו מתאר מר שבח את השתלשלות העניינים מאז חדש נובמבר 2010 ועד לפינוי החנות, התקיפה שתקפו אותו הנתבעים 3 ו-4, פתיחת חנות מתחרה בקניון וניצול הידע שרכשו הנתבעים 3 ו-4 בניהול חנויות לממתקים, בו השתמשו בחנויות המתחרות. מר שבח נחקר חקירה שכנגד. מחקירתו הנגדית עולה כי התובעת נכנסה לשותפות עם חברה אחרת והקימו חברה חדשה בשם "קנדילנד ישראל", למניעת תחרות בתחום בו עסקה התובעת. כל הזכיינים האחרים של התובעת הסכימו לעבוד עם החברה החדשה, פרט לנתבעים, למרות שעל פי סעיף 18 לחוזה הזיכיון, אין התובעת צריכה לקבל את הסכמת הנתבעים להעברת זכויותיה על פי החוזה לחברה החדשה. למרות הקמת החברה החדשה, התובעת היא חברה פעילה ומתפקדת. אם מסרו הנתבעים שיקים לתובעת, היה זה עבור חובות הנתבעים לתובעת, ולא עבור דמי שכירות. המכתב הראשון של הנתבעת 1 בדבר ביטול חוזה השכירות בוטל במכתבים שבאו לאחריו, בעת שהמשכירה הסכימה לתת לתובעת אפשרות לתקן את הפרת החוזה שנבעה מאי תשלום דמי השכירות על ידי הנתבעים. במסגרת הפגישות בין התובעת לבין כל הנתבעים הייתה הסכמה שהנתבעים ישלמו את דמי השכירות למשכירה. התובעת דרשה מהנתבעים לשלם את דמי השכירות ואת כל התשלומים על פי חוזה הזיכיון, אך הם לא עשו כן. דמי השכירות החל מחודש יולי 2010 שולמו על ידי התובעת באופן שהמשכירה חילטה את הערבות הבנקאית שנתנה לה התובעת על פי הוראות חוזה השכירות. על פי חוזה הזיכיון, לאחר חילוט הערבות הבנקאית, הנתבעים היו צריכים להמציא ערבות בנקאית למשכירה לאחר מימוש הערבות הבנקאית. התובעת לא הפסיקה לספק סחורה לנתבעים, אלא הפנתה אותם לספקים מאושרים שיקנו מהם את הסחורה באופן ישיר, בהתאם לזכותה על פי חוזה הזיכיון. הנתבעים ישבו בחנות במשך 6 חודשים, אך לא שילמו מאומה לתובעת. 24. מטעם הנתבעים העידו דותן מזור, מי שהיה מנהל הקניון, והנתבע 3. הנתבע 4 לא העיד בתיק זה. 25. מר דותן מזור הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה שהנתבעים 3 ו-3 שכרו מספר חנויות בקניון, ביניהן שתי חנויות לממכר שווארמה וחנות אחת לממכר טוסטים. שתי החנויות לממכר שווארמה של הנתבעים 3 ו-4 התחרו ביניהן, ונגרמו להם הפסדים רבים בשתי החנויות. גם החנות לממכר הטוסטים צברה הפסדים. החנות היחידה בה צברו הנתבעים רווחים הייתה החנות אותה קיבלו הנתבעים בזיכיון מהנתבעים. למר דותן לא היה כל הסבר מדוע המשכירה לא דרשה מהנתבעים לפנות את החנות, והסכימה להישארותם בחנות עד חודש אפריל 2011, מועד בו הסכימה המשכירה שהנתבעים יפתחו בחנות הטוסטים חנות לממתקים, ולמעשה להעביר את תוכן חנות קנדילנד לחנות שהייתה מיועדת לממכר טוסטים, שהיא חנות קטנה יותר. למעשה המשכירה הסכימה לבקשת הנתבעים להעביר את חנות הממתקים לחנות קטנה יותר, בקשה לה סירבה כאשר ביקשה זאת ממנה התובעת. 26. הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. מחקירתו הנגדית עולה שנתבעים הפרו את החוזה באופן מודע, תוך שהם מנצלים את רווחי חנות הממתקים על מנת לכסות חובות אחרים שלהם חובות לבנקים, חובות שהעיקו עליהם באופן ניכר. בכל אותה עת שילמו הנתבעים למשכירה את דמי השכירות עבור החנויות האחרות ששכרו מהמשכירה. בעדותו הודה הנתבע 3 בעובדות כדלקמן: הנתבעים החזיקו בחנות נשוא כתב התביעה אך ורק מכוח חוזה הזיכיון מול התובעת, במסגרתו ניתן רישיון לנהל ולהפעיל חנות לממכר ממתקים ומוצרים נלווים; חוזה הזיכיון בוטל כבר ביום 28.12.10; חרף הודעת ביטול חוזה הזיכיון, החליטו הנתבעים לעשות דין לעצמם, ובכלל זה לא פינו את החנות נשוא התביעה, והמשיכו להחזיק בה עד ליום 22.4.11 (כ-4 חודשים לאחר הודעת הביטול והדרישה לפנות החנות); הנתבעים לא פינו את החנות על מנת למשוך זמן ולצמצם נזקים, מאחר והיו מצויים בחובות גדולים מול הבנקים; מאז הודעת הביטול (על אף שלא פעלו על פיה ולא פינו אותה) לא שילמו את דמי השכירות ודמי הניהול (לא לתובעת ולא למשכירה) ולא שילמו את יתר החיובים שנקבעו בחוזה הזיכיון; הנתבעים לא המציאו לבית המשפט מידע מהותי, כגון: הנהלת חשבונות ורישומים על הכנסות והוצאות, למרות שהוא קיים בידיהם; לעיתים השיקים שהועברו על ידם לתובעת במהלך תקופת חוזה הזיכיון (טרם הודעת הביטול), כללו בתוך כל שיק תשלום עבור חוב כולל בגין מספר רכיבים (מים, חשמל, שכירות וכו'). בספחי השיקים היה רשום פירוט התשלומים עבורם ניתן כל שיק, אך הנתבעים לא המציאו לבית המשפט את ספחי השיקים. לעובדה זו חשיבות רבה, שכן היא סותרת את טענת הנתבעים שהשיקים שאת העתקיהם מסרו לתובעת היו בדבר תשלום דמי שכירות. חשיבות מיוחדת יש לפירוט בספחי השיקים לאור העובדה שהמשכירה העבירה קבלות לתובעת בגין דמי שכירות ותשלום דמי ניהול לחודשים פברואר עד יוני 2010, כאשר את השיקים בגין תשלומים אלו משכו הנתבעים ישירות על שם המשכירה. השיקים המפורטים בקבלות של המשכירה מתייחסות לשיקים שנמשכו על בנק הפועלים (12) סניף 652) חשבון מס' 644420, שהוא חשבון הבנק של הנתבעת 2. מאחר וממוצג ח' לתיק המוצגים של הנתבעים עולה שהשיקים של התובעת הגיעו מהבנק כשהם משורטטים ועם הגבלת סחרות. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהנתבעים הם אלו ששילמו את דמי השכירות ישירות למשכירה; הנתבים מודים שלא שילמו דמי שכירות מחודש נובמבר ועד לחודש אפריל 2011, מתוך כך שחשבו שאת דמי השכירות על התובעת לשלם מתוך כספי הפקדון; התובע פנתה מספר פעמים למשכירה וניסתה לסייע להם לעבור לחנות קטנה יותר, מתוך רצון לסייע לנתבעים. המשכירה מצאה לנכון לסייע דווקא לנתבעים, לאחר פינוי החנות של התובעת והחזרתה לקניון, ולהעתיק את פעילות החנות המקורית לחנות קטנה יותר. התנהגות המשכירה תמוהה, שכן העברת הפעילות של החנות לחנות קטנה יורת, הייתה גורמת שהמשכירה הייתה מקבלת דמי שכירות גם עבור חנות הטוסטים וגם עבור החנות החילופית לחנות הממתקים, כך שלא הייתה מקבלת דמי שכירות רק עבור החנות שהשכירה לתובעת. בפעולתה זו המשכירה נותרה עם שתי חנויות לא מושכרות, האחת זו ששכרה התובעת, והשנייה, זו שביקשה התובעת לשכור במקום החנות המקורית; הנתבעים מודים שהמשכירה סירבה לבקשת התובעת להעתקת הפעילות מהחנות לחנות קטנה יותר, אך הסכימה לבקשת הנתבעים למעבר זה. התמיהה בגין מהלך זה של הנתבעת נכתבה כבר לעיל; במסגרת התוספות להסכמים עליהם חתמו מול המשכירה ביחס לחנויות האחרות שהפעילו בקניון שבוע בלבד לפני שהתחילו לפנות את החנות (ללא שיתוף פעולה עם התובעת), הם זכו להורדת דמי השכירות אשר עזרה למצבן הכלכלי. הודאה זו מסייעת להוכחת טענת התובעת בדבר חוסר תום הלב של הנתבעים, והעובדה שהם ניצלו לרעה את מצבה של התובעת, עת נכנסה להקפאת הליכים, כאשר המשיכו להחזיק בחנות בהיעדר כל זכות שבדין, ונאותו לפנותה רק לאחר הסדר מול המשכירה, במסגרתו זכו להטבות כלכליות (הפחתת דמי השכירות); לאחר פינוי החנות של התובעת החלו להפעיל באותו הקניון חנות מסוג פיצוציה. גם כיום נמכרים בה מוצרים שנמכרו על ידם בחנות של התובעת. הודאה זו מסייעת להוכחת שתי טענות עיקריות של התובעת: האחת, שהנתבעים פעלו בזדון כדי להפר את חוזה הזיכיון, מתוך רצון להפעיל חנות עצמאית באותו הקניון, והשנייה נוגעת להפרה ישירה של חובת אי התחרות שעוגנו בחוזה הזיכיון. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם. דיון ומסקנות: תביעת התובעת כנגד הנתבעים: הפרת החוזה: 28. טוענת התובעת שהנתבעים הפרו את חוזה השכירות בכך שלא שילמו את דמי השכירות החל מחודש נובמבר 2010 ועד לחודש אפריל 2011, החזיקו בחנות למרות ביטול חוזה הזיכיון ועקב כך ביטול הרשות שניתנה להם להחזיק בחנות, אי החזרת החנות לתובעת מיד לאחר ביטול חוזה השכירות, והחזרתה לאחר כ-6 חודשים לידי המשכירה ולא לידי התובעת, אשר מסרה להם את החנות במעמד של בר-רשות. 29. הנתבע 3 הודה בעדותו בהפרות אלו. מחומר הראיות נראה שהנתבעים החזיקו בחנות למרות ביטול חוזה הזיכיון, מכיוון שזו הייתה החנות היחידה ממנה הפיקו רווחים, וברווחים אלו יכלו לשלם חלק מחובותיהם המעיקים לבנקים ולממן תשלום דמי שכירות לחנויות האחרות ששכרו בקניון מהמשכירה. 30. סבור אני שיש בכך הפרה יסודית ובוטה של חוזה הזיכיון, תוך גרימת נזקים מכוונת לתובעת. ויש לזכור שהנתבעים קיבלו הזדמנויות רבות לתקן את ההפרה, הרבה מעבר ל-14 יום הנקובים בחוזה הזיכיון. 31. טוענים הנתבעים שהתובעת הפרה את חוזה הזיכיון בכך שהפנתה אותם לספקים חיצוניים על מנת שירכשו מהם מוצרים. סבור אני שיש לדחות טענם זו של הנתבעים שכן בהפניה זו פעלה התובעת בהתאם לסעיפים 4.11(ב), 6.10(א) ו-10.5 לחוזה הזיכיון. הסעיף הרלוונטי ביותר לעניין זה הוא סעיף 10.5 לחוזה הזיכיון, הקובע כי: "הזכיין מצהיר ומסכים לכך ש"קנדילנד" תפיק רווחים מפעולתה באספקת סחורה לחנות. מבלי לגרוע מהאמור, מוסכם בזאת כי לאחר פתיחת החנות תהא החברה רשאית להודיע לזכיין בהודעה בכתב של 20 יום מראש כי ברצונה שהזכיין ירכוש מוצרים באופן ישיר מספקים. במקרה כאמור, יפעל הזכיין עפ"י הודעת החברה. זהות המוצרים והספקים שיירכשו על ידו כאמור יאושרו מראש ובכתב על יד החברה. במקרה כאמור, ימסור הזכיין לחברה כל מידע שיתבקש בקשר עם המוצרים והספקים, לרבות מחירי רכישה ותנאי אשראי, ולעניין תשלום העמלות לחברה יחולו הוראות סעיף 10.6." 32. טענת הנתבעים שסברו שסכום הפקדון ישמש לתשלום דמי השכירות אינה יכולה לעמוד, שכן הפקדון אינו מרפא את ההפרה, והפקדון בא להבטיח שהתובעת לא תינזק כתוצאה מהפרת החוזה ע"י הנתבעים. 33. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהנתבעים הם אלו שהפרו את חוזה הזיכיון, והתובעת לא הפרה את חובותיה כלפי הנתבעים על פי חוזה הזיכיון. קביעה זו יפה גם לעניין התביעה שכנגד. שאלת הנזק: פיצוי מוסכם: 34. בחוזה הזיכיון הסכימו הצדדים שכל צד שיפר את החוזה ישלם לצד שכנגד פיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר, וזאת בנוסף לכל סעד אחר לו יהיה זכאי הצד הנפגע. מאחר והנתבעים הם אלו שהפרו את חוזה הזיכיון, עליהם לשלם לתובעת את הפיצוי המוסכם, שנכון ליום הגשת התביעה עמד על הסך 36,000 ₪. תשלום דמי שכירות: 35. אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעים לא שילמו דמי שכירות ודמי ניהול מחודש נובמבר 2010 ועד לחודש אפריל 2011. למרות זאת הם המשיכו להחזיק בחנות ולא פינו אותה, למרות שידעו היטב שהמשכירה מחייבת את התובעת בתשלומים אלו, וכל זאת תוך כדי שהם מנהלים את העסק בחנות וגורפים רווחים. בכך גרמו הנתבעים נזקים לתובעת, ועשו עושר ולא במשפט. על כן עליהם לשלם לתובעת את דמי השכירות בגין תקופה זו. 36. מר שבח מסר חשבון מדוייק על דמי השכירות שלא שולמו. סכומים אלו תואמים את הסכומים ששילמו הנתבעים עבור דמי שכירות ודמי ניהול עד לחודש יוני 2010. הסכום בו נקב מר שבח הינו 129,940 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, ואת סכום זה על הנתבעים לשלם לתובעת. תמלוגי מכירות: 37. התובעת תובעת מהתובעים תשלום תגמולי מכירות מחודש דצמבר 2010 ועד לחודש אפריל 2011 בסכום כולל של 24,347 ₪. התובעת ערכה חישוב מדוייק של עמלות אלו במוצג 28 לתיק המוצגים. הנתבעים מנעו מהתובעת להפעיל את החנות ולקבל תגמולי מכירות, ובכל מנעו ממנה רווח זה. על כן עליהם לשלם לתובעת תגמולי מכירות בסך 24,347 ₪. הוצאות שונות: 38. לפי עדות התובעת, נותרו הנתבעים חייבים לה את הסכומים כדלקמן: - בגין חשבוניות שלא שולמו את הסך 5,167.50 ₪; - בגין חשבון טלפון מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש אפריל 2011 את הסך 1,040 ₪; - בגין חשמל מחודש דצמבר ועד לחודש אפריל 2011 את הסך 11,040 ₪; - בגין שירות וניהול קופות ממוחשבות את הסך 1,618 ₪. 39. הנתבעים הגישו קבלה על תשלום עבור טלפון לחודש אוקטובר 2010 בלבד בסך 152 ₪, וקבלה על תשלום עבור חשמל בסך 5,753.83 ₪, דהיינו, קבלות על הסך 5,905.83 ₪. לאור זאת על הנתבעים לשלם לתובעת בגין תשלומים אלו את הסך 12,959.63 ₪, ובמעוגל 12,960 ₪. תמלוגי מכירות עד לתום תקופת חוזה הזיכיון: 40. בהתאם להוראות חוזה הזיכיון, הזיכיון הוארך עד ליום 15.7.2015. התובעת תובעת מהנתבעים תמלוגי מכירות עד לתום תקופת הזיכיון בסך 415,232 ₪. 41. סבור אני בעניין זה דרישת התובעת מופרזת. הנתבעים התחייבו לתקופת אי תחרות של שנתיים בלבד. התובעת ביטלה את החוזה בחודש דצמבר 2010, והנתבעים המשיכו להשתמש בחנות ובכל הידע של התובעת עד לחודש אפריל 2011, ועל כך נפסקו לתובעת פיצויים. הנתבעים התחרו בתובעת החל מחודש מאי 2011, ובכך הפרו את התחייבותם לאי תחרות המשתרעת על פני שנתיים, דהיינו 24 חודשים. ממוצע התמלוגים לחודשים דצמבר 2010 ועד לחודש אפריל 2011 היה 4,870 ₪. על כן, על הנתבעים לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה את הסך 116,880 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה ורבית ממחצית התקופה, דהיינו מיום 1.5.12 ועד ליום התשלום בפועל. נזקים בגין השחתת החנות בעת התקיפה: 42. הנתבע 3 הודה בחקירתו הנגדית בתקיפה ובגרימת נזק לחנות בסוף חודש אפריל 2011, למרות שבאותה עת הנתבעים כבר יצאו מהחנות ומסרו אותה למשכירה. מהראיות עולה שאכן הנתבעים 3 ו-4 גרמו נזק לחנות. אלא שהתובעת לא המציאה כל שמאות או קבלות בגין תיקון הנזק שנגרם לחנות כתוצאה ממעשי האלימות של הנתבעים 3 ו-4. על כן, אני דוחה את תביעת התובעת בגין נזק זה. התביעה שכנגד: ביטול חוזה הזיכיון היה כדין: 43. בעדותו חזר הנתבע 3 פעם אחר פעם שחוזה הזיכיון בוטל, ולכן לא היה חוזה. דבריו אלו סותרים לחלוטין את טענות ב"כ הנתבעים שביטול חוזה הזיכיון לא היה כדין. גם ללא דבריו אלו של הנתבע 3 סבור אני שביטול חוזה הזיכיון היה כדין. להודעת הביטול קדמו התכתבויות בין התובעת לבין הנתבעים באמצעות באי כוחם, אך הנתבעים חיפשו להם תואנות מתואנות שונות על מנת שלא לעמוד בהתחייבויותיהם. על כן דוחה אני את טענת הנתבעים שביטול חוזה הזיכיון היה שלא כדין. כל עדותו של הנתבע 3 היא הודאה אחת גדולה בכל טענות התובעת. 44. חוזה השכירות אמנם בוטל בחודש אוקטובר 2010, אך המשכירה חזרה בה מהודעת הביטול ונתנה לתובעת הזדמנות לתקן ההפרות. מי שהפר את חוזה הזיכיון וכתוצאה מכך גרם להפרת חוזה השכירות הם הנתבעים. בכך ביצעו הנתבעים כלפי התובעת עוולה של גרם הפרת חוזה. מאחר וכך, סבור אני שטענת הנתבעים שחוזה הזיכיון בוטל עקב ביטול חוזה השכירות היא טענה הנטענת בחוסר תום לב מובהק, ורק משום כך יש לדחותה. פיצוי מוסכם: 45. הנתבעים הם אלו שהפרו ברגל גסה את חוזה הזיכיון, ולכן אינם זכאים לפיצוי המוסכם. ההיפך הוא הנכון. הם אלה שצריכים לשלם את הפיצוי המוסכם לתובעת. תשלום עבור הציוד: 46. בתביעה שכנגד טענו הנתבעים שעל התובעת להשיב להם את הסך 311,890 ₪ עבור השבת הציוד שרכשו מהתובעת. בסיכומיהם זנחו הנתבעים טענתם זו, וטוב שעשו כן. מעדותו של הנתבע 3 עולה במפורש שהנתבעים לקחו עימם את כל הציוד שרכשו מהתובעת, ואם כן, מדוע שיקבלו על ציוד זה פיצוי כלשהו?. השבת הפקדון בסך 100,000 ₪: 47. הנתבעים הפקידו בידי התובעת את הסך 100,000 ₪ על פי הוראות חוזה הזכיון. על פי סעיף 11.3(א) הפקדון נושא רבית שנתית בשיעור 4% לשנה. הרבית על הפקדון לשנה היא בסך 4,000 ₪ לשנה. מיום החתימה על החוזה ועד להגשת התביעה עברו 3 שנים ו-10 חודשים. על כן סכום הרבית שנצברה עד למועד הגשת התביעה הינו 19,333 ₪. נכון ליום הגשת התביעה סכום הפקדון בתוספת 4% רבית לשנה הגיע לסך 119,333 ₪. סיכום הסכומים שהצדדים חבים זה לזה: 48. בהתאם לאמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 203,247 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.5.11) ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יש להפחית את הפקדון על פי שוויו בעת הגשת התביעה בסך 119,333 ₪. לאחר קיזוז זה על הנתבעים לשלם לתובעת את הסך 83,914 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הסך 116,880 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.5.12 ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים 2 עד 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 83,914 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.5.11) ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 116,880 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.5.12 ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגרת המשפט תחושב על הסך 250,000 ₪; שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. חוזהזיכיון