בפניי תובענה לפינוי מושכר לפי הוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) ,אשר חלה על תביעה זו (לפי תקנה 215יב(א) לתקנות), פסק הדין ינומק באופן תמציתי. א. כללי: התובע (להלן: המשכיר) הינו הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 3871 חלקה 13. המקרקעין הכוללים מבנה וחצר (להלן: המושכר). ביום 1/1/05 נחתם בין התובע לבין מר פיברובוב גרמן (להלן: מר גרמן) הסכם שכירות לתקופה בת 6 חודשים. הסכם השכירות כלל תקופת אופציה בת 36 חודשים. הנתבע, אשר פעל ביחד עם מר גרמן, בהפעלת מרכז גמילה ושיקום לנפגעי סמים ואלכוהול במושכר, חתם כערב לקיומו של הסכם השכירות. בתום תקופת השכירות הסכימו התובע ומר גרמן על מימוש האופציה האמורה. בין לבין, ביום 13/3/08, מסר הנתבע לתובע מכתב התחייבות, לפיו הנתבע התחייב לחתום על הסכם שכירות עם התובע, עד יום ה-1/9/08. כמו כן, הוא התחייב לפנות את המושכר בתום תקופת שכירות בת 3 שנים (רא' נספח ו' לכתב התביעה). ביום 16/5/08, כחודש לפני פקיעת תוקפו של הסכם השכירות, פנה התובע אל מר גרמן, בכתב, והודיע לו כי אינו מעוניין להשכיר את המושכר לתקופה נוספת, ובתוך כך ביקש את פינוי המושכר במועד הקבוע בהסכם (נספח ד' לכתב התביעה). ביום 10/6/08 נשלח על ידי התובע מכתב התראה לפינוי המושכר (נספח ד' לכתב התביעה). בסמוך למשלוח המכתב האחרון, התקיימו מגעים ישירים בין התובע לבין הנתבע, אשר הבשילו בסופו של יום לידי הסכם שכירות שנחתם ביניהם ביום 19/8/08, למשך תקופה של 39 חודשים, החל מיום 1/7/08 ועד ליום 30/9/11 (נספח ז' לכתב התביעה). דמי השכירות נקבעו על סך של 6,000 ₪ לחודש. התובע הגיש תביעה זו לאחר שתקופת השכירות הנ"ל הסתיימה, וככל שלא נחתם כל חוזה חדש בין הצדדים להארכת השכירות. בנסיבות אלה, הינו מבקש פס"ד המורה לנתבע לפנות את הנכס. ב. תמצית טענות הצדדים: לטענת התובע, הוא הבהיר לנתבע כי הינו כורת הסכמים רק בכתב כפי שנעשה גם בעבר לגבי הסכם השכירות הראשון והשני. הנתבע ידע זאת היטב, הןם מפיו והן מנסיון העבר. בין הצדדים הוחלפו טיוטות ונוהלו מגעים ומו"מ, אולם , בסופו של יום, לא התגבשו הסכמות ולא הושג הסכם בכתב. יש לדחות את טענת הנתבע לקיומה של הסכמה בדבר הצבת הקרוואנים ולהארכת הסכם השכירות בשנה נוספת, ככל שאין בטיוטות שהוצגו בפני בית המשפט, כדי להעיד על כל ההבנות וההצעות שהועלו בין הצדדים, במהלך המשא ומתן ואין בהם ללמד על הסכמה סופית שהושגה ביניהם בנדון . כן טוען התובע, לא רק שלא נכרת הסכם בעל-פה, אלא הנתבע ניהל עמו משא ומתן בחוסר תום לב, בשעה שהחל בהצבת קרוואנים בשטח, על אף שלא הושגו בינו לבין התובע הסכמות סופיות באשר למספרם, תנאי הבנייה, התמורה, תקופת האופציה ועוד. הנתבע טוען מנגד כי המשא ומתן בין הצדדים באשר להרחבת שטח המושכר להצבת ה קרוואנים, וכן להארכת תקופת השכירות, השתכלל לכדי הסכמות המהוות הסכם מחייב. לטענתו, יש לתוּר אחר נקודת זמן אחת בלבד אודות השתכללות ההסכם באשר להארכת תקופת השכירות. כל מה שקרה מאוחר יותר, אינו רלוונטי, שכן התובע לא טען להפרה/ביטול, של ההסכם, אלא סומך תביעתו לפינוי על עילה אחת - פקיעת ההסכם הקודם והעדר הסכם חדש להארכה. הנתבע מפנה לתצהיר התובע בעצמו (סעיף 22 לתצהירו), אשר מלמד שהנתבע נתן את הסכמתו בעל-פה לכל דרישות התובע, שעה שהמשא ומתן בין הצדדים ביחס להקמת הקרוואן והארכת תקופת השכירות התנהלו כמקשה אחת. הנתבע מוסיף וטוען כי עילת הפינוי לפיה לא נכרת הסכם, "קרסה", שעה שהתובע טען ל-"הפרתו ולביטולו" של ההסכם, על ידי הנתבע. תימוכין לכך יש בעובדה שהוכחה, כי התובע היה מודע ואף נטל חלק פעיל בהקמת ובניית הקרוואנים במקרקעין, כולל מתן המלצות כיצד לשדרוג מערכת החשמל, על בסיס ההסכמה שהושגה. בדיון הראשון שהתקיים בתיק ביום 11/1/12 בין הצדדים דחיתי את בקשת הנתבע להעברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל. בא כוח הנתבע שב וטען בסיכומיו והתייחס לטענת הקיזוז. לא מצאתי בטענה זו כדי להעלות או להוריד מתוצאות הליך זה, אשר אין בו להכריע במחלוקות הכספיות שבין הצדדים. ג. דיון והכרעה: על רקע ריבוי טענות הצדדים ומספר המצהירים, התקיימו שתי ישיבות לשמיעת העדים וכן ישיבה לשמיעת סיכומי הצדדים. מטעם התביעה העידו התובע (ע.ת. 1) ורעייתו (ע.ת. 2). מטעם הנתבע העידו הנתבע (ע.ה.4) ; מר לאוניד גולדווסר, מטופל לשעבר במרכז (ע.ה. 1); מר אלכסנדר מן, המנהל הרפואי של המרכז הטיפולי (ע.ה. 2); מר ייבגני סטפנסקי, עובד העמותה (ע.ה. 3). שתי תצהירים נוספים שהוגשו מטעם מטופלי המרכז, הוצאו לבקשת בא כוח התובע. כן, הוסכם כי שני תצהירים נוספים של בעלי מקצוע שעבדו במרכז הטיפולי, יהוו חלק מראיות ההגנה, ללא חקירתם. לכתבי הטענות מטעם הצדדים צורפו מסמכים רבים, וביניהם חוזי השכירות הקודמים, התכתבויות שונות בין הצדדים, טיוטות שהוחלפו ביניהם ועוד. המחלוקת מתמקדת בשאלה - האם התגבשה בין הצדדים הסכמה מחייבת, בעל-פה, להארכת תקופת השכירות, אם לאו, שעה שאין מחלוקת על כך שלא נחתם כל הסכם בכתב על ידי הצדדים להארכת החוזה. בבואי להכריע בשאלה, עלי לבחון את העובדות ואת השאלה המשפטית, האם יש בהן להצביע על קיומם של שני התנאים המצטברים הנדרשים להתגבשות הסכם מחייב - גמירת דעת ומסוימות. תנאים אלה הינם נפרדים, אך קיימים ביניהם קשרי גומלין חזקים (רא' ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' גושן (פורסם במאגרים, 1998). לעיתים, העדה חזקה על גמירת דעת נתפסת כפיצוי על מסוימות חסרה או פגומה. מנגד, העדר מסוימות עשוי להעיד על פגם בגמירת דעתם של הצדדים (ע"א 7193/08 מנחם עדני נ' מרדכי דוד [פורסם במאגרים], 2010). הנתבע אינו מפרט את אותה ה"הסכמה" הנטענת על ידו, באופן מפורט, ומפנה לטיוטות השונות שהוחלפו בין הצדדים. במישור החוזי, השאלה הרלוונטית הינה - האם טיוטה כזו או אחרת, כולל הטיוטה המודפסת (נספח ח' לכתב התביעה), עולה כדי חוזה מחייב, או שמא מדובר בשלב במשא ומתן, במסגרת החלפת טיוטות, שלא הבשיל לכדי חוזה בר-תוקף. מעמדה של הטיוטה בהקשר זה, נגזר מן האופן בו תפסו הצדדים את המסמך ברגע יצירתו, אם נתכוונו לשכלל חוזה מחייב, או לאו - קרי, אם התקיימו במועד מסירת הטיוטה גמירות הדעת והמסוימות הנדרשים לכריתת חוזה (רא' ע"א 5332/03 רמות ארזים-חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' שירן [פורסם במאגרים, 2004]). לעיתים, אף התנהגות הצדדים לאחר גיבוש המסמך יכולה ללמד האם ב"זמן אמת" כוונתם הייתה להתקשר בהסכם מחייב (רא' ע"א 7193/08 עדני נ' דוד, [פורסם במאגרים, 2010]. לשם בחינת המסוימות וגמירת הדעת, אפנה לניתוח הראיות והעדויות. הנני סבורה שכל אחד מהצדדים בחר להציג את השתלשלות האירועים וגרסתו, במגמתיות ועל מנת שעמדתו תתקבל, על אף שהדבר נעשה על חשבון הצגה מדוייקת יותר של המציאות, שהתהוותה בזמן אמת. המסמכים שהוצגו ונערכו על ידי מי מהצדדים בזמן אמת, יכולים לסייע ללמדינו על אשר התהווה וכן בצירוף העדויות הנוספות, שנשמעו. מחומר הראיות עולה כי כשנה עד שנה וחצי לפני תום תקופת השכירות החוזית, פנה הנתבע אל התובע אודות רצונו להציב בשטח המושכר "קרוואן". הצדדים החלו להחליף טיוטות בנדון והנתבע החל להיערך, בהתאם. לא נוצרה בעיה באותו שלב בין הצדדים, ככל שהן האופציה של שינוע הקרונות אחרי הבניה למקום אחר והן האופציה של השארתם במקום (תוך כדי תשלום תוספת לדמי השכירות עד תום תקופת השכירות), היו בגדר אופציות פתוחות ואפשריות, מבחינת הצדדים. ללא קשר לשיחות אודות הרחבת שטח המושכר להצבת קרוואן או קרונות, החלו הצדדים לשוחח, בנוסף, על האפשרות להארכת חוזה השכירות. חומר הראיות מלמד שה -"פיתוי" העיקרי, מבחינת התובע, למתן הסכמה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, הייתה ההצעה שהועלתה כי הנתבע יקדים וישלם מקדמה, כל זאת בסמוך למועד שבו התובע חיתן את בתו, והיה זקוק למזומנים. ההצעה הועלתה ונעשו נסיונות להעלותה על הכתב ולעגנה, אולם, אין מחלוקת שהיא לא יצאה לפועל, והנתבע בחר שלא לשלם כל "מקדמה" על חשבון תקופת השכירות העתידית הנוספת, האפשרית. הצדדים לא חתמו על ההבנות העקרוניות שהושגו אודות הקרונות, ראשית בגין מחלוקת שהתעוררה בעת הבנייה, על היקף השטח להרחבה ושנית וייתכן משמעותי יותר, ככל שנושא ראשון זה של הסדרת הרחבבת שטח השכירות, בתקופת חוזה השכירות הקיים, שולב, במסמכים וטיוטות השונים שהצדדים המשיכו להחליף ביניהם, ע"מ להגיע להסכמה כוללת לחתימה, הן באשר לשטח ההרחבה עבור הקראוונים (שנדון ביניהם תחילה), והן באשר לנושא הנוסף שהועלה, לאחר מכן, להארכת כלל תקופת השכירות, בשנה נוספת. על רקע מצב זה והמגעים הנ"ל, הנתבע הקים את הקורנות בשטח והתובע סייע במתן הצעות ועצות, כפי שעולה מהעדויות. מאידך, לצד העזרה, וככל שלא נחתם חוזה סופי ומחייב המסדיר את מכלול הנושאים שנדונו, התובע החל למחות, וזאת עוד בטרם סיום עבודות הבנייה על הקרונות (כפי שגם עולה מהעדויות). אמינה עלי טענת התובע שלא דרישותיו המתחלפות, אלא העדר רצון של הנתבע לחתום ולקיים את ההבנות שהועלו במסגרת המו"מ והחלפת הטיוטות, הם שהביאו לאי ההשתכללות של הסכמות מחייבות, ולעובדה שלא נחתם חוזה בפועל. ייתכן וההסכמות שהושגו בקשר לקרונות, לא יושמו בפועל, עקב הנתק שנוצר בין הצדדים, באשר למגעים הנוספים שהחלו להארכת השכירות, ולאחר שהנתבע בחר לא לשלם "מקדמה" ואף הפציר כי לא יחדש את תקופת השכירות ולא יחתום על דרישות התובע בנדון. מכל מקום ,התובע "שבע" ממגים אלה, וגמל בליבו שלא להמשיך לנהל כל משא ומתן עם הנתבע, הן באשר לקרונות שכבר הוצבו מחד והן באשר למו"מ שנקטע באשר להארכת תקופת השכירות, מאידך. התובע איבד כל אמון בנתבע והחליט להמתין לפינוי, בתום תקופת השכירות. עם הזמן, החלפת דברים קולניים בין הצדדים לא שיפר את המצבמצב ונוצר קיפאון, אשר השפיע למפרע על אי הסדרת מעמד הקרונות, שהוצבו כבר בשטח ע"י הנתבע. כחצי שנה אחרי ההצבה, וכחצי שנה לפני תום השכירות (ביום 2/5/11 ), החליט הנתבע לפנות לתובע באמצעות בא כוחו , בדרישה לחיבור שני קרוואנים שהוצבו על ידו בשטח (על רקע רצונו להרחיב את הפעילות במושכר) - לתשתיות חשמל ומים, על בסיס הסכמות נטענות, שהושגו בין הצדדים "במהלך חודש אוקטובר 2010 " (רא' נספח י' לכתב התביעה). במענה למכתב הנתבע, השיב התובע , באמצעות בא כוחו, במכתב התראה לפינו המושכר, ובו צוין, בין היתר, כי המשא ומתן להארכת מועד השכירות והרחבת תחולתו "נכשל באופן גורף" (רא' נספח י"א לכתב התביעה). בתגובת הנתבע מיום 21/5/11 (נספח י"ב לכתב התביעה), דחה הנתבע את טענות התובע, וטען, בין היתר, כי ההסכמות לעניין הרחבת שטח המושכר והארכת התקופה, "השתכללו לכדי הסכם מחייב, וכן כי המושכר לא יפונה ב-9/2001, כי אם ב-09/2012. תיק זה אינו דן במחלוקת הכספיות שבין הצדדים ואינו דן בשאלה, באם בנסיבות שנוצרו ולאור התנהגותו של כל אחד מהצדדים במשא ומתן וביישום ההסכמות לגבי הקרונות, היה מוטל על התובע לחברם לתשתיות כלשהם, באם לאו. כן, אינו דן בהתחשבנות הכספית בין הצדדים אודות דמי השכירות. די בקביעה שהמשא ומתן שנוהל לגבי הארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, חדל , בטרם הושגו הסכמות מהותיות נדרשות, שניתן להגדירם כהסכם מחייב בין הצדדים, כדי לקבוע שתקופת השכירות הסתיימה. לסיכום, בחינת מכלול הראיות מוביל למסקנה כי טענת הנתבע כי הצדדים כרתו הסכם נוסף, מחייב , בע"פ, להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, לא הוכחה . לא מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה התובע נקט בשיהוי רב בהגשת התביעה, ככל שהתביעה הוגשה בפועל, כחודש לאחר סיום תקופת השכירות החוזית. ד. סוף-דבר: לאור כל האמור,דין תביעת הפינוי להתקבל, והנני מחייבת את הנתבע לפנות את הנכס ולהחזיר את החזקה בו לתובעת כשהוא פנוי ונקי מכל אדם וחפץ השייך לנתבעת, בהתאם לתנאי הסכם השכירות שביניהן. בהתחשב במטרת השכירות (הידועה לצדדים) ועל מנת לאפשר לנתבע זמן להתארגנות, פינוי הנכס יתבצע עד ולא יאוחר מיום 1/7/12. התובע יוכל לפתוח, ככל שיבקש לעשות כן, תיק הוצאה לפועל באופן מיידי, אך הוא לא יהיה זכאי לבצעו בפועל , אלא לאחר המועד שנקבע דלעיל לפינוי, תוך שהתובע הינו פטור ממסירת הודעת פינוי לנתבע/ים במסגרת הליכי הוצאה לפועל. הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין הליך זה, לרבות האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. חוזה שכירותחוזהמסמכיםכתב התחייבותשכירות