מבוא: 1. פסק דין זה עניינו בתביעה של הגב' אפיניש קאידה (להלן: "התובעת") נגד עיריית רהט (להלן: "הנתבעת") על סך של כ-40,000 ₪; לשכר עבודה לתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010 (כולל); ולזכויות להן היא זכאית בעקבות סיום העסקתה בנתבעת - דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ודמי פדיון חופשה. הצדדים: 2. התובעת היא תושבת רהט בעלת הכשרה בחינוך מיוחד מטעם מכללת ספיר (ראה: עדות התובעת בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 24.4.2012 שורה 27). 3. הנתבעת היא רשות מקומית, שהוקמה ופועלת מכוח פקודת העיריות 4. הסעות רהט בע"מ (להלן: "חברת ההסעות"), היא חברת ההסעות אשר סיפקה שירותי הסעה לנתבעת עבור ילדי החינוך המיוחד בין השנים 2007-2010; וצורפה להליך נשוא פסק הדין כנתבעת נוספת. התביעה: 5. על פי כתב התביעה הועסקה התובעת כמלווה בהסעה לילדים עם מוגבלות בקו רהט-לקייה, מחודש נובמבר 2007 ועד לחודש אוגוסט 2010. 6. כמפורט בתביעה טוענת התובעת, כי חרף פניותיה לא שולם לה שכר עבודה על העסקתה כמלווה, עבור התקופה נשוא התביעה - מחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010. 7. בנוסף תבעה התובעת, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ודמי פדיון חופשה בעקבות סיום ההתקשרות באוגוסט 2010; אשר אין חולק כי לא שולמו, נכון למועד הגשת התביעה. 8. מכאן התביעה שבפנינו לשכר עבודה לתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד אוגוסט 2010; פיצויי פיטורים; דמי הודעה מוקדמת ודמי פדיון חופשה. טענות הנתבעת: 9. לטענת הנתבעת הועסקה התובעת כמלווה בהסעות לילדים בעלי צרכים מיוחדים, מחודש נובמבר 2007 ועד לחודש אוגוסט 2009 (ראה: סעיף 4.1 לסיכומי הנתבעת). 10. על פי גרסת הנתבעת הסכם ההתקשרות בין הצדדים לא חודש בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2009 ובהתאם הסתיימו יחסי עובד מעביד בסוף אוגוסט 2009; ולפיכך דין תביעת השכר להידחות. 11. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי פיצויי הפיטורים (לרבות השלמת פיצויי פיטורים ביחס לתקופת העסקה שאיננה במחלוקת (נובמבר 2007 ועד לחודש אוגוסט 2009), שולמו לתובעת "ערב חתימת סיכומים אלה" סעיף 31 לסיכומי הנתבעת). 12. בנסיבות אילו התבקש בית הדין לדחות את התביעה על כל חלקיה ולחייב את התובעת בהוצאות ההליך. ההליך נגד חברת ההסעות: 13. העמדה העקבית של התובעת אומרת, כי הועסקה כמלווה בהסעות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים כעובדת הנתבעת, ומכאן שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין חברת ההסעות (ראה: עמדת ב"כ התובעת בדיון המקדמי מיום 6.6.2011 "...לא צרפתי את חברת ההסעות. הסיבה שאני סברתי (שלא, הוספה שלי-ט.מ.) צריך לצרף את חברת ההסעות, התובעת עבדה אצל הנתבעת ולא אצל חברת ההסעות... אני טוען שהתובעת עבדה בעירייה והיא המעסיקה שלה" עמ' 1 לפרוטוקול מיום 6.6.2011 שורות 10-13). 14. בסיומו של הדיון המקדמי צורפה חברת ההסעות להליך כנתבעת נוספת בהחלטה מחודש יוני 2011, של כב' הרשם (כתוארו דאז) פרנקל. 15. בסיכומים מטעם הנתבעת טענה האחרונה כי: "חברת ההסעות צורפה על ידי העירייה בתיק זה, מאחר והייתה צד חיוני לתיק (התובעת עלתה להסעות שהחברה הפעילה עבור עיריית רהט), ומאחר שעלתה שאלה מהותית ויסודית בתיק זה: האם חברת ההסעות (הנתבעת 2) שילמה שכר לתובעת עבור עבודתה כמלווה. אין חולק כי ללא נוכחותה של הנתבעת 2, לא יכלה העירייה לנהל את הגנתה כראוי, ואף הייתה עלולה לעלות כלפיה טענתה כי אי צירופה של הנתבעת 2 פועל לרעתה" סעיף 28 לסיכומי הנתבעת. ובהמשך: "עם זאת ולאחר שהעירייה שבה ובחנה את כלל העובדות בתיק, לרבות העובדה כי התובעת עבדה בשנים קודמות כעובדת העירייה, ושחברת ההסעות, הנתבעת 2, הכירה אותה כעובדת עירייה, הרי שלעירייה אין כל טענה לנתבעת 2 בקשר לתביעה זאת" סעיף 30 לסיכומי הנתבעת. 16. לאור האמור עולה, כי על הכול מוסכם כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לחברת ההסעות, בפרט בתקופה הרלוונטית לתביעה זאת . בהתאם התביעה נגד חברת ההסעות נדחית, ומכאן ואילך נתמקד בפסק דין זה בדיון בתביעת השכר של התובעת ותביעתה לזכויות נלוות בעקבות סיומם של יחסי עובד ומעביד בינה ובין הנתבעת. דיון והכרעה: 17. את בירור טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעת, בתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010, נפתח בהצגת עמדת הנתבעת. לעניין זה גרסת הנתבעת היא: א. עירייה דוגמת הנתבעת המעסיקה מלווה בהסעה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, זכאית לשיפוי על הוצאות הליווי ממשרד החינוך. לצורך קבלת השיפוי על הרשות לפנות למשרד החינוך בבקשה בה מפורטים פרטי התלמיד הנזקק ללווי וסוג הלקות. ככל שהבקשה מאושרת ונקבע כי התלמיד אכן זקוק לליווי בהסעה על פי חוק (חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים תשנ"ד-1994), נהנית העירייה משיפוי משרד החינוך על הוצאות הליווי. ב. בענייננו טוענת הנתבעת, כי הוגשה בקשה והתקבל אישור חריג של משרד החינוך לשירותי ליווי עבור שנת הלימודים תשס"ח בהסעה בה, ניתנו שירותי הליווי בידי התובעת. בהתאם לנייר עמדה שהגיש רו"ח מטעם הנתבעת, אין בעירייה העתקים מבקשה לאישור שירותי ליווי בהסעה המדוברת לשנים תשס"ט ו-תש"ע ואישור משרד החינוך על קבלת הבקשה ביחס לשנים אלה. ג. מכאן טוענת הנתבעת, כי לא הוגשה בקשה ולא התקבל שיפוי על שירותי ליווי להסעה המדוברת (ההסעה בקו רהט לקייה) בתקופה בגינה נתבע שכר על שירותי ליווי שסיפקה התובעת כביכול (ראה לדוגמא סעיפים 6.1 ו-6.2 לסיכומי הנתבעת). ד. על רקע זה טוענת הנתבעת, כי כלל לא ביקשה לחדש את ההתקשרות עם התובעת למתן שירותי ליווי לקראת שנת הלימודים תש"ע, המתחילה בחודש ספטמבר 2009. ממילא חוזה התקשרות לתקופה שבמחלוקת לא נערך ולא נחתם (וממילא לא אושר על ידי החשב המלווה כמתחייב בדין); ושירותי ליווי לא ניתנו. ה. הנתבעת הוסיפה, כי התובעת עצמה הייתה מודעת לעובדה כי חוזה העבודה עמה לא חודש בתחילת ספטמבר 2009 וזאת לאור העובדה כי התובעת לא הגישה דיווח על העסקתה, ולא פנתה בדרישה לשכר עד לחודש מרץ 2010 (ראה: סעיף 7.1 לסיכומי הנתבעת "רק בחודש מרץ 2010 היא פנתה למנהל כוח אדם בטענה כי המשיכה לעבוד". לנתבעת (צ"ל לתובעת - הוספה שלי - ט.מ) הובהר שאין היא נדרשת לעבוד, ושאין לה הסכם עבודה"). ו. לטענת הנתבעת, ככל שהצטרפה התובעת להסעה המדוברת - ההסעה בקו רהט לקייה וחזרה - נעשה הדבר מטעמי נוחות אישית של התובעת אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה הועסקה כסייעת במוסד החינוכי בלקייה אותו פקדו ילדי ההסעה, שאחד מהם אחיינה (ראה סעיף 10 לסיכומי הנתבעת). 18. על רקע טענות הנתבעת כמפורט לעיל, את בירור הטענה לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים בתקופה נשוא המחלוקת, נפתח בהצגת העובדות: אלה שאינן במחלוקת; ואלה שבמחלוקת. 19. אין מחלוקת על העובדות הבאות: א. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד מחודש נובמבר 2007 ועד לחודש אוגוסט 2009, במהלכה הוצבה התובעת כמלווה להסעה לילדים עם צרכים מיוחדים, בקו רהט לקייה. ב. חוזה המעגן את ההתקשרות בין הצדדים נחתם רק ביום 28.5.08 (נספח 5 לתצהיר העד מטעם הנתבעת, מר סאדק דלשה). בחודש אוקטובר 2008 הוארך חוזה ההתקשרות עד ליום 31.12.08 (נספח 7 לתצהיר העד מטעם הנתבעת) - זאת על אף ובפועל אין מחלוקת כי ההתקשרות בין הצדדים נמשכה עד לחודש אוגוסט 2009. ג. הליך מוסדר של סיום העסקה בתום תקופת החוזה הקצובה דצמבר 2008, ולחילופין במועד שבו הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים - לטענת הנתבעת - בסוף אוגוסט 2009 לא התקיים. כך אין חולק כי לתובעת לא נשלח מכתב המודיע לה על סיום העסקתה בנתבעת במועד סיום ההתקשרות לטענת הנתבעת, אוגוסט 2009; לא נערך לתובעת הליך של שימוע כנהוג לגבי עובדים אשר עבודתם מופסקת; ולתובעת לא שולמו זכויות המשולמות כרגיל לעובדים שעבודתם מופסקת בתום תקופת החוזה הקצובה, דוגמת פיצויי פיטורים (ראה: הודעת ב"כ הנתבעת לפרוטוקול בדיון המקדמי מיום 6.6.2011, שורות 20-23; עדות העד מטעם הנתבעת, מר סאדק דאשה, עמ' 21 לפרוטוקול מיום 15.5.2012 שורות 23-30). ד. כאמור לתובעת לא שולם שכר בגין במהלך התקופה שבמחלוקת. 20. עד כאן העובדות הנוגעות להליכי העסקתה של התובעת בהן מודה הנתבעת ומכאן העובדות שהתבררו במסגרת ההליך נשוא פסק הדין: א. האחריות המקצועית לשירותי הליווי בהסעות לילדים עם צרכים מיוחדים, היא בידי אגף החינוך. לעניין זה העיד בפנינו ד"ר אלהוזייל מנהל אגף החינוך בנתבעת: "ש. המלוות (בהסעות, הוספה שלי-ט.מ.) בדרך כלל למי הן כפופות, למי הן מדווחות, מי נותן להן הוראות? ת. מבחינת כפיפות מקצועית הן כפופות אלי, מבחינת מנגנון זה מנהל כח אדם" עמ' 13 לפרוטוקול מיום 15.5.12, ש' 24-25. ב. במסגרת האחריות המקצועית אגף החינוך בנתבעת, מגיש האגף בקשה לאישור שירותי הליווי למשרד החינוך בתחילת כל שנת לימודים (ראה: עדותו של ד"ר אלהוזייל בעמוד 14 לפרוטוקול מיום 15.5.12, ש' 5-10). ג. בעדותו, הוסיף מנהל אגף החינוך, כי לא הייתה מחלוקת על היותם של הילדים בהסעה בקו רהט- לקייה חייבים בליווי. בהקשר זה נשאל העד והשיב: "ש. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, בתחום תפקידך, האם ידוע לך שלא התקבל תקציב כלשהו ממשרד החינוך לילד מסוים? ת. לא. אנחנו מקבלים תקציב כל שנה על פי דרגת המוגבלות של הילד, הילדים בליווי שלה היו זכאים. כל שנה אנחנו מקבלים כמעט לכל הילדים, יש בעיות לגבי שאלות הזכאות לילדים עיוורים אבל במקרה שלה לא הייתה בעיה." עמ' 14 לפרוטוקול מיום 15.5.12, ש' 28-32. במאמר מוסגר נוסיף כאן כי אין בעדותו לקבל את גרסת עד הנתבעת, מר דלאשה ולפיה," יתכן והילדים (ילדי ההסעה בקו רהט לקיה, הוספה שלי- ט.מ) לא היו זקוקים להסעה", עמ' 28 לפרוטוקול מיום 26.11.12, שורות 28-29. די לומר לעניין זה, כי העד עצמו מאשר שאין בפניו מידע מלא על הליקויים והמוגבלויות של הילדים בהסעה האמורה (ראה: עמ' 28 לפרוטוקול, מיום 26.11.12, שורות 5-6). ד. ההתקשרות בין הנתבעת לבין העובדות המלוות מתחדשת בתום שנת הלימודים בשנת הלימודים העוקבת - ללא צורך בפעולה נוספת של מי מהצדדים, כאשר אקט החתימה על החוזה הוא פורמלי גרידא, גם כאן נפנה לעדותו של מנהל אגף החינוך: "...בתחילת השנה על מנת לקבל מימון, אני רושם את השמות של המלוות בשנה לפני. אם לא הייתה בעיה מבחינה מקצועית אנחנו ממשיכים להעסיק אותה (הדגשה שלי - ט.מ). התובעת מופיעה בטבלת הבקשה והיא בתחילת שנת העבודה אמורה ללכת לכוח אדם ולחתום על חוזה שמתחדש כל שנה." עמ' 14 לפרוטוקול מיום 15.5.12, ש' 6-9. ה. מנקודת המבט של אגף החינוך - הגורם המקצועי בנתבעת הנדרש להבטיח את קיום הוראות החוק המחייבות מלווה בהסעה של ילדים עם צרכים מיוחדים - התובעת הייתה המלווה בהסעה בקו רהט - לקייה בשנת הלימודים נשוא התביעה. כך סיפר ד"ר אלהוזייל בעדותו בפנינו, על פניה שעשה לכוח אדם, בניסיון להסדיר את סוגית השכר לתובעת. "ניסיתי להוכיח שהיא כן עבדה לפני ואני כמנהל אגף החינוך אף פעם לא הבנתי את הסידור הזה, ידעתי שהיא מלווה ברכב הזה וזה סיפק אותי (הדגשה שלי - ט.מ). אני הייתי צריך לדאוג לתקצוב לעירייה, הכסף מגיע לעירייה והעירייה צריכה לדאוג לתשלום שכר לעובד דרך הגזברות וכוח אדם" עמ' 15 לפרוטוקול מיום 15.5.12, ש' 20-23. ו. בדומה, סיפר בעדותו מר יוסף גלאוי, מי שהיה הנהג בהסעה המדוברת: "ש. יש לך מושג, או מתוקף היותך מסיע ילדים והיא איתם מתי זה היה? מתי היא עבדה כמלווה לילדים? ת. מה שזכור לי הסעתי אותה שנתיים, מ-2008 עד 2010, חודש אוגוסט, שנתיים הייתי לוקח אותה רגיל כל הזמן" עמ' 8 לפרוטוקול מיום 24.4.12 ש' 3-6. ז. ומכאן שבפועל בתקופת המחלוקת שימשה התובעת כמלווה בהסעה, לילדים עם צרכים מיוחדים, בקו רהט לקייה. ח. משלא שולם לתובעת השכר, היא פנתה בסמוך לתחילת שנת הלימודים (בנובמבר 2009), בדרישה לתשלום השכר (שלא כטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה הפנייה לשכר נעשתה רק במרץ 2010). לעניין זה נפנה למכתבו של מנהל כוח האדם בנתבעת, מיום 9.12.09 בתשובה לדרישת שכר של התובעת כדלקמן: "הנדון - שכר חודש 09-10/2009. סימוכין: 23.11.09 מאשר קבלת מכתבך הנ"ל. חוזה העסקה שלך עם העירייה פג ביום 15.8.09. על כן החל מיום 16.8.09 אין בינך לבין העירייה יחסי עובד מעביד. מאחל לך הצלחה באשר תפני." ט. משפניות התובעת לאגף כוח אדם בנתבעת להסדרת סוגיית השכר לו היא זכאית תמורת העסקתה כמלווה - לא נענו, נעשתה פנייה למנהל אגף החינוך, בחודש מרץ 2009, לפעול להסדרת סוגיית השכר. כאמור, הניסיונות שעשה, ד"ר אלהוזייל, להסדיר את סוגיית השכר לתובעת נכשלו. י. באף שלב לא התבקשה התובעת, לחדול מלהתייצב לעבודתה כמלווה, וכאמור לעיל, לא קיבלה הודעה על הפסקת עבודה (ראה: עדותו של מר דלאשה, גזבר הנתבעת, אשר נשאל והשיב: "ש: ... מתי הודעת לה שהחוזה הסתיים? ת: לא ראיתי הודעה בנוסף לחוזה" עמ' 29 לפרוטוקול מיום 26.11.10 ש' 26 עד עמ' 30 ש' 1). 21. מהעובדות לעיל עולות המסקנות הבאות: א. אין קשר בין הגשת בקשה למשרד החינוך ולקבלת אישור למלווה בהסעה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים; לבין העסקת מלווה בהסעה כאמור. כך בהתאם לעמדת רו"ח של הנתבעת עבור שנת הלימודים תשס"ט לא נמצא העתק לבקשה ואישור משרד החינוך למלווה בהסעה בקו רהט לקייה; ועל אף האמור בשנת הלימודים המדוברת (שנת הלימודים המתחילה בחודש ספטמבר 2008), הוצבה התובעת כמלווה, בהסעה המדוברת. ב. בפועל הועסקה התובעת ללא חוזה בתקופה שמחודש נובמבר 2007 ועד לחתימת החוזה במאי 2008 ושוב, מחודש ינואר 2009 ועד לחודש ספטמבר 2009. ג. הגוף המקצועי בעירייה, שמחובתו על פי חוק להבטיח הצבתו של מלווה בהסעה של ילדים בעלי מוגבלות, הכיר בצורך למלווה בהסעה בקו רהט לקייה בשנת הלימודים המתחילה בחודש ספטמבר 2009; ומנקודת מבטו - התובעת אמורה הייתה להמשיך בעבודתה כמלווה בהסעה המדוברת בשנת הלימודים שהתחילה בחודש ספטמבר 2009 ועשתה כן בפועל. ד. לא נעשתה כל פעולה מצד הנתבעת להפסיק את העסקתה של התובעת לקראת שנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2009; ולפיכך הצטרפה התובעת כמלווה בהסעה בקו רהט לקייה בתקופת המחלוקת. גם לאחר שהגורמים הרלוונטיים בנתבעת היו מודעים לפגיעת השכר של התובעת - לא נעשתה כל פעולה מצדיקה להפסיק את מתן שירותי הליווי ולחילופין להסדיר את סוגיית השכר. 22. משהועסקה התובעת בפועל, כמלווה בהסעה לילדים עם מוגבלות בקו רהט לקייה בשנת הלימודים שמתחילה בספטמבר 2009 - אין לקבל את טענת הנתבעת להעדר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, במהלך השנה האמורה. לטעמנו, אין הנתבעת יכולה להיבנות ממחדליה המוצאים ביטוי באי הסדרת העסקה של התובעת בכפוף לחוזה לתקופה קצובה בשנת הלימודים 2009 - כהגנה מפני תביעת השכר במציאות בה בשגרת העבודה בנתבעת, מועסקים עובדים ללא חוזה העסקה מוסדר. כך גם אין לאפשר לנתבעת לקנות לעצמה זכויות מכוח עצימת העיניים של הגזברות וכוח האדם בנתבעת, אשר על אף היותם מודעים בפועל, לעובדה כי התובעת משמשת כמלווה בהסעה (עובדה, שבידיעתם מכוח פניית התובעת לשכר בנובמבר 2009 ופניית מנהל אגף החינוך להסדרת שכרה של התובעת במרץ 2010) - לא פעלו, להסדרת העסקתה ולחילופין להפסקת עבודתה של התובעת כמלווה בהסעה. נוסיף כאן, כי העובדה שלא נערך חוזה בהתאם לאישור החשב המלווה איננו יכול לפטור את הנתבעת, מתשלום שכר על עבודה שנעשתה. נזכיר עוד, כי גם אם נפל פגם בהליך העסקתה של התובעת, הפגם לכשעצמו איננו מצדיק שלילת זכויות התובעת כעובדת ובפרט הזכות לשכר. 23. יוצא מכאן כי התובעת זכאית לשכר ולזכויות בגין שנת הלימודים המתחילה בחודש ספטמבר 2009 והמסתיימת באוגוסט 2010 על עבודתה בפועל כמלווה , בסכומים כמפורט להלן. 24. כמלווה בהסעה זכאית התובעת לשכר שעתי, אשר עמד על סך 22 ₪ לשעה עבור 4 שעות עבודה ביום. בהסתמך על דוחות הנוכחות שצירפה התובעת (ואלה לא נסתרו בנתונים אחרים מצד הנתבעת) זכאית התובעת לתקופה שבמחלוקת לשכר עבור 249 ימים סה"כ סכום בסך 21,912 ₪. חרף העובדה כי השכר לו זכאית התובעת לא שולם, על אף שנעשתה עבודה בפועל - וזאת, בשל מחלוקת בין האגפים השונים בנתבעת - עובדה המחייבת כרגיל חיוב בפיצויי הלנה, לא מצאנו מקום בחיוב הנתבעת בפיצויי הלנה בהתחשב בעובדה כי מדובר בקופה ציבורית של עירייה הנתונה במצוקה תקציבית. בהתאם הרינו מעמידים את שיעור פיצויי הלנת השכר על גובה הפרשי הצמדה וריבית מיום ה-1.9.10 על חוב השכר בסך 21,912 ₪ ועד למועד התשלום בפועל. 25. בהעדר גרסה מצד הנתבעת, זכאית התובעת עם סיום עבודתה לפיצויי פיטורים סך של 5,173 ₪ כמפורט בסיכומי הנתבעת. מהסכום האמור ינוכו כספים שהעבירה הנתבעת לתובעת על חשבון פיצויי פיטורים. על יתרת התשלום (פיצויי הפיטורים שנפסקו בניכוי פיצויי פיטורים ששולמו) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.10. 26. בסעיף 67 לתצהירי התובעת, הפנה ב"כ התובעת לתלוש השכר האחרון שהוצא לתובעת ולפיו נצברו לזכות התובעת 23 ימי חופשה שנתית לפדיון. בנוסף זכאית התובעת לפדיון ימי החופשה, שנצברו בתקופת המחלוקת בסה"כ ל-30 ימי חופשה בגינן זכאית התובעת לדמי פדיון חופשה בסכום של 3,080 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.10. 27. אין בפנינו כל טענה או עדות לניסיון שעשתה התובעת להשתלב בשירות הנתבעת כמלווה בתחילת שנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2010, ובכך יש כדי ללמד על ההבנה שהתגבשה אצל התובעת לפני ספטמבר 2010 על סיום העסקתה בנתבעת בסוף שנת הלימודים המסתיימת באוגוסט 2010 - בנסיבות הללו התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת נדחית. 28. סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. שכר על תקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010 כולל בסך 21,912 ₪. ב. פיצויי פיטורים בסך 5,173 ₪ מהם ינוכו סכומים ששחררה הנתבעת לטובת התובעת; הבאים על חשבון פיצויי פיטורים, ופיצויי פיטורים ששולמו בפועל במסגרת ההליך נשוא פסק הדין. ג. דמי פדיון חופשה בסך 3,080 ₪. ד. הסכומים המפורטים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.10. 29. משנזקקה התובעת לנהל הליך משפטי מורכב למימוש זכותה לשכר, ולזכויות נלוות, פיצויי פיטורים ודמי פדיון חופשה, ומשלא נפסקו לזכותה פיצויי הלנה - זכאית התובעת להוצאותיה. בהתאם תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הנתבעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות בסך של 2,500 ₪. 30. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה. ערעור ניתן להגיש בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.חוזה עבודהקטיניםחוזההסעת תלמידים / ילדים