הצגת המחלוקת 1. בפני תביעה כספית ע"ס 5,680 ₪, שהגישה התובעת, אם.אס.פי. גרופ בע"מ, נגד הנתבעת, הגב' ביאטריס מרשנסקי (כהן); בתחילה הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר, אולם לימים ניתנה רשות להתגונן בהסכמה, והוגש כתב הגנה. 2. אין חולק כי התובעת עוסקת בתחום סיוע למחפשי עבודה; כי ביום 26.12.2006 חתמו הצדדים על הסכם (להלן - "ההסכם"), על פיו התחייבה התובעת לסייע לנתבעת למצוא עבודה, ובתמורה התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 950 דולר ומע"מ, עם קבלת המשכורת הראשונה ממקום העבודה החדש; כי בחודש 3/2007 או בסמוך לכך החלה לעבוד במקום עבודה חדש, אליו הופנתה על ידי חברה אחרת, שהיא חברת השמה; וכן, כי לא שילמה לתובעת את התמורה הקבועה בחוזה. 3. הצדדים חלוקים כמעט בכל פרט אחר הנוגע להתקשרות: התובעת טוענת כי היא חברה הנותנת שירות לעובדים, והנתבעת טוענת כי התובעת היא חברת השמה במסווה, שמצאה שיטה לקבל תשלום מעובד המושם בעבודה (בניגוד לחברות השמה "רגילות", המקבלות שכרן מהמעסיק); התובעת טוענת כי ההסכם משקף את ההתקשרות בין הצדדים, והנתבעת טוענת שההתקשרות האמיתית בין הצדדים היתה בעל-פה, ועניינה: השמת הנתבעת במקום עבודה; התובעת טוענת כי עמדה בהתחייבויותיה הנקובות בהסכם, והנתבעת מכחישה זאת; התובעת טוענת כי מציאת עבודה "באמצעות" שירותיה אינה תנאי לחובת התשלום, והנתבעת מתעקשת שכך הוסכם; הנתבעת טוענת שמדובר בחוזה אחיד, והתובעת סבורה שהיה פתוח למשא-ומתן, ואף שונה לאורו. 4. כפי שנראה מייד, כדי להכריע בתביעה כולה אין צורך להכריע ברבות מהשאלות העובדתיות (ולמעשה, ספק-עובדתיות ספק-משפטיות) השנויות במחלוקת. 5. מטעם התובעת העיד בפני מר רון עוזרי, מנהלה ובעל השליטה בה, ומי שהיה מעורב מטעמה בכל ההתקשרות, וכן העידה בפני הנתבעת עצמה. אקדים ואומר, כי עדויות שניהם עשו עלי רושם מהימן, באופן עקרוני, ונראה כי כל אחד מהם העיד על הדברים מנקודות-ראותו; לא על דקויות ההבדלים ביניהם תקום או תיפול התביעה. ניתוח - כללי 6. למעשה, בפני התקשרות, שכל צד רואה אותה אחרת: התובעת רואה עצמה כמי שהתקשרה בהסכם בכתב, שמהותו כלשונו, ואילו הנתבעת רואה עצמה כמי שחתמה על הסכם בכתב, אך התקשרה בהסכם בעל-פה. כפי שנראה מיד, לפי כל אחת מהברירות, לא הוכחה התביעה, ועל כן דינה להידחות, בלא צורך להכריע בשאלה אם אכן נכרת הסכם בעל פה הנוגד את ההסכם הכתוב (ולא נעלמה ממני הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העות'מאנית), ואף בלא צורך להכריע אם בכלל היה כאן מפגש רצונות אמיתי שהוליד הסכם מחייב, לאחר גמירות דעת אמיתית לגבי הפרטים המסוימים של ההתקשרות. 7. במאמר מוסגר אעיר, כי כל תהיות התובעת בסיכום טענותיה, אודות העדרן המוחלט של תלונות במכתבי הנתבעת (עד למכתב האחרון מיום 4.4.2007) אודות טיב השירות שקיבלה מהתובעת - מקבלות מענה מיניה וביה בעצם ההבנה, שהנתבעת ראתה מצדה את העסקה באופן אחר מזה שמציגה אותה התובעת, ואכן ניתן לראות בחלק ממכתביה התייחסות לכך שמאמצי התובעת למצוא לה עבודה לא נשאו פרי. ההסכם בכתב 8. מכל מקום, אם בהסכם בכתב עסקינן, הרי שיש לבחון את לשונו המדויקת, כדלקמן: "2. התחייבויות החברה והשירותים הניתנים על ידה א. החברה תדריך ותכין את הלקוח לקראת ניסוח קורות חיים ולקראת פניותיו לראיונות עבודה. ב. החברה תסייע ללקוח לאתר מקום עבודה ההולם את כישוריו, נסיונו והכשרתו. (...) 4. שירותי ההדרכה אותם תספק החברה החברה תערוך קורס הכנה לקראת הגישה לראיונות עבודה וכן תדריך את הלקוח ותסייע לו בעריכת קורות חיים אשר יועברו למקומות עבודה פוטנציאליים. (...) 7. התמורה (...) ב. בגין השתתפותו בקורס ההכנה וכן בגין הדרכת החברה וסיוע בכתיבת קורות חיים ושירותי הייעוץ אותם תספק החברה ללקוח, ישלם הלקוח לקבוצה סך..." 9. התחייבויות התובעת, על פי ההסכם, איפוא, הן שתים, אחת כללית, "תסייע ללקוח לאתר מקום עבודה...", והאחת ספציפית, "תערוך קורס הכנה לקראת הגישה לראיונות עבודה וכן תדריך את הלקוח ותסייע לו בעריכת קורות חיים...". סעיף 7 להסכם מלמד אותנו, כי בלא קיום שתי התחייבויות אלה, לא קמה חובת תשלום התמורה. 10. התובעת לא השכילה להוכיח כי מילאה אחר ההתחייבות השניה. עד לשלב החקירה הנגדית, מילאה התובעת פיה מים בכל הנוגע לעריכת הקורס, בכלל. תצהירו של מר עוזרי כולל, אמנם, התייחסות לסיוע ולהדרכה מסוימת, ובפי התובעת אף טענות בנוגע למאגר "עצום" כלשהו של שאלות הנשאלות ברגיל בראיונות עבודה, ואשר הועמד לרשות לקוחות התובעת, אך לא ניתן להסכים עם דבריו הבאים של מר עוזרי בשני הקטעים הבאים מעדותו: "ש. עשיתם לה קורס הכנה לראיונות עבודה? ת. כן. ש. מי עשה את הקורס? ת. בפגישה עצמה אנו יושבים... (...) אני ישבתי איתה למעלה משעה, פגישה ראשונה היא פגישה ארוכה, יושבים על נוסח קורות החיים, על המטרות בכלל, מה היא מחפשת...." ואחר-כך: "ש. ...ערכתם לה קורס להכנה לראיונות עבודה? ת. יש לנו מאגר שלם של שאלות לראיון עבודה שנמצא באתר וללקוחות החברה יש גישה אליו. ש. איפה זה מופיע בחוזה? ת. בחוזה אין פירוט מה הקורס, בדיוק כמו שאין רשימה של כל כתובות האימיילים... (...) ש. .. האם זה שאתה נותן ללקוחות החברה גישה למאגר, זה נקרא שאתה מעביר אותם קורס? ת. אני עובד לפי הסכם שירות ואני עושה את הכל שהלקוחה שלי תמצא עבודה. ש. למה לא כתוב בהסכם שאתה נותן לה גישה למאגר? בהסכם כתוב שאתה נותן לה קורסים... (...) ת. הדרכה זה קורס. כל המכלול של הדברים, ההדרכה, הליווי והגישה למאגר." (תחילה הקטע מעמ' 8 שורה 18 עד שורה 25 [טעות הקלדה, "לה קורס" במקום "לקורס" תוקנה אגב הבאת הציטוט, ויראוה כתיקון טעות סופר בפרוטוקול - צ.ל.], ולאחריו הקטע מעמ' 9 שורה 25 עד עמ' 10 שורה 10 [טעות הקלדה, "בדיוק כמו שאין" במקום "בדיוק שאין" תוקנה אגב הבאת הציטוט, ויראוה כתיקון טעות סופר בפרוטוקול - צ.ל.]). 11. אין חולק, כי ההסכם נוסח על ידי התובעת ושימש אותה בכל עסקאותיה באותה תקופה, גם אם בשינויים קלים, כגון שינוי תנאי התשלום בסעיף 7(ב) להסכם שבין הצדדים דכאן (ר' עמ' 8, שורות 8-10 לפרוטוקול). מבלי להיכנס לשאלת היותו חוזה אחיד (או לשאלת היות איזה מתניותיו בגדר תנאי מקפח), ברי כי יש לפרש את ההסכם נגד מנסחו, ועל כן כשהתובעת מתחייבת כי "תערוך קורס הכנה לקראת הגישה לראיונות עבודה" - יש לראותה כמי שהתחייבה לעשות בדיוק כך. 12. אין לקבל ניסיון לייחס תווית של "קורס" להעמדת מאגר שאלות (ודוק: לא שאלות ותשובות אפשריות, שאז אולי קיים פתחון פה לטעון, כי יש לראות את המאגר כמלמד דבר מה, באופן היכול אולי להיחשב "קורס") לרשות המועמד לעבודה, או להדרכה בת שעה בפגישה ראשונה בכל הנוגע לנוסח קורות החיים ו"המטרות בכלל". 13. יודגש בהקשר זה, כי ממילא כולל ההסכם התחייבות נוספת, ונפרדת, של "תדריך את הלקוח ותסייע לו בעריכת קורות חיים...", כששתי אלה מופרדות במלית "וכן". המתואר על ידי מר עוזרי עונה, אולי, על תת-התחייבות שניה זו של הדרכה, אך לבטח אינו עונה על תת-ההתחייבות הראשונה, של העברת "קורס". עוד יודגש, כי כאמור לעיל, ממילא באה גרסה זו, המתיימרת לראות בהדרכה זו משום "קורס", רק בעדות בעל פה בפני, וזאת בפעם הראשונה. 14. אין מנוס אלא לקבוע, כי לשיטת התובעת, כי ההסכם בכתב הוא המשקף את ההתקשרות והמחייב, לא עמדה התובעת עצמה בהתחייבויותיה, ועל כן אין היא זכאית לכל תשלום שהוא. ההסכמה בעל-פה 15. כפי שאמרנו, לאותה מסקנה נגיע אם נבחן את ההתקשרות מזווית-ראותה ואליבא דשיטתה של הנתבעת: כזכור, להבנתה ההתקשרות היתה הסכם השמה לכל דבר ועניין, דהיינו, התובעת מנסה למצוא לה עבודה, ואם תצליח - תהיה זכאית לתמורה. 16. אין חולק, כי לא התובעת היא שמצאה לנתבעת את העבודה בה נקלטה בסופו של יום, או לכל הפחות, אין חולק, כי התובעת לא הוכיחה שמצאה לנתבעת עבודה זו (ר' עמ' 10 שורות 14- 15: "ש. מצאתם לה עבודה? המקום שהיא מצאה עבודה הוא באמצעותכם? ת. לא יכולים לדעת."). 17. לפיכך, אם ההתקשרות לא היתה כגרסת התובעת, אלא כגרסת הנתבעת - הרי שאף עתה, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי עמדה בהתחייבותה, באופן המקים לה זכות לקבלת התמורה. 18. די בכך, איפוא, כדי לקבוע שהתביעה לא הוכחה, ועל כן דינה להידחות. בשולי הדברים 19. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים, ואיני נדרש להן, למעט עצם הצגת המחלוקות הצדדיות בראשית הדברים לעיל. מכל מקום, בשולי הדברים, ועל פי הוראות סעיף 20 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, ותקנה 1א לתקנות החוזים האחידים, התשמ"ג-1983, אני מורה למזכירות להמציא העתק מכתבי הטענות על נספחיהם ליועץ המשפטי לממשלה. תוצאה 20. אני דוחה את התביעה. 21. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת (בהתחשב גם בהחלטתי מיום 14.9.2012), בשים לב לחוסר היחס בין סכום התביעה לבין המאמץ והמשאבים שהושקעו בה, בסך של 3,600 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום. חוזההשמה