ביום 3.11.11 התקיים דיון בעניין התובענה. 2. התובעת הגישה תביעה להשבת כספים ששילמה במסגרת הסדר פשרה בהוצל"פ. ההסדר לא הועלה על הכתוב לכן לא נחתם ע"י הצדדים. הוגש כתב התביעה לפיו התובעת טוענת כי החוב בתיק ההוצל"פ נוצר עקב חוסר תום לב של חברת פלאפון. התובעת מודה כי נוצר חוב כאשר עקב לחץ חברת פלאפון ביטלה הוראת קבע לטובת כרטיס אשראי אולם לפי הכתוב בכתב התביעה, באותו עת, לא היה לתובעת כרטיס אשראי. 3. בעדותה התובעת, ע"פ בקשת החברה העבירה הוראת הקבע לכרטיס אשראי. איך שהוא ההוראה החדשה לא נקלטה בחברת פלאפון. התובעת מלינה על כך שחברת פלאפון לא הודיעה שנצברים פיגורים בשל אי תשלום. בסופו של יום נפתח נגד בתובעת תיק הוצל"פ. בשלב זה ניתן לציין שביחס לקיום כרטיס אשראי, קיימת סתירה בין עדותה של התובעת ובין הכתוב בכתב התביעה. התובעת מסבירה הסתירה בכך שכתב התביעה נכתבע"י אחרת. 4. בעקבות הליך הוצל"פ, ביום 31.1.10, שילמה התובעת לחברת פלאפון סכום של 12,000.00 ₪ (ב 36 תשלומים) .אולם כאמור לא נחתם הסכם פשרה בין הצדדים המסיים ומסלק כל מחלוקת ותביעה בין הצדדים. 5. לפי עדות נציגת חברת פלאפון, מרכיבי החובה היו: חוב עמלות יציאה - 739 ₪, שיחות בסך 1,400 ₪,ציוד בסך 4,000 ₪, סך הקרן 12,674 ₪. קיים ההפרש של בערך 6,000 ₪, לטענת נציגת הנתבעת מדובר בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט. לא צורף לכתב הגנה חשבונית בגין שירתי עו"ד. 6. כפי שעלה במהלך הדיון, קיימת סתירה פנימית בין כתב התביעה לעדות התובעת. לכן, בסיום הדיון ניתנה לתובעת הזדמנות להציג ראיה ביחס לקיום כרטיס אשראי במועד הרלוונטי. אילו היה קיים, אזי פתיחת תיק הוצל"פ ע"י חב' פלאפון נוצר מרשלנות פלאפון. אי לכך, לא ניתן לחייב את התובעת בגין ההוצאות המשפטיות ושכ"ט עו"ד. ביום 9.11.11 הוגשה הודעת התובעת לפיה צירפה דפי חשבון בנק המעידים על קיום כרטיס אשראי לשנים 2008 ו - 2010 אולם לאחר עיון בדפי החשבון, ניתן לקבוע כי מדובר בשנת 2007 בלבד, כאשר גביית חשבון פלאפון החודשי היתה בהוראות קבע ולא כרטיסי אשראי. 7. הנתבעת בתגובתה לדפי החשבון מעירה שאין בדפי החשבון דבר וחצי דבר לטענות התובעת. 8. החוב אשר שולם בתיק ההוצל"פ כלל דמי שימוש, ציוד, דמי מינוי ועמלת יציאת מסגרת. 9. אין הסבר בפני ביהמ"ש על הדרך שהחוב בהוצל"פ תפח מ 6,139 עד 12,674 ₪. אין במסגרת התובענה כדי להחזיר לתובעת כספים בגין שימוש במכשירים או עבור הציוד עצמו. זה מאחר והתובעת כבר נהנתה משירות וציוד. טענת התובעת הינה כי על החברה היה להודיע לה בזמן אמת אודות אי ביצוע תשלום. התובעת מפנה אצבע מאשימה כלפי הכתובת הלא נכונה. אחריותה כלקוחה לוודא התשלום במועד כאשר אין לקוח רואה ביצוע תשלום במועד, על הלקוח למזער נזק והוצאות. הלקוח לא יכול לשבת בחיבוק ידיים בתקווה שענין תשלום החיוב החודשי איך שהוא נפל בין הכיסאות. 10. כנגד אין לאפשר לחברת פלאפון לשבת ולאפשר ניפוח חוב ושכ"ט עו"ד. גובה החוב, הינו הענין בשליטת הנתבעת אולם גובה שכ"ט עו"ד אינו בשליטתה. בסופו של יום, הנתבעת הסכימה לקבל תשלום לסילוק החוב לאחר הנחה מסויימת. אין תיעוד להסכמה בין הצדדים בענין, למעט תשלום כנגד סגירת תיק ההוצל"פ. האם העדר הכתוב פוסל קיום הסכם בעל-פה או מאפשר התובענה בפני? 11. אין חולק כי יד הנתבעת היתה על העליונה כאשר הצדדים הגיעו לפשרה בהוצל"פ. מחד, התובעת עמדה בפני הליך הוצל"פ שרצונה להתחמק ממנו ומאידך, החברה החזיקה במשוכות, כאשר עדיף לנתבעת חברת פלא פון, לקבל תשלום בפועל באותו מועד במקום לרדוף התבועת בבתי המשפט ובהוצל"פ. לכן, יש לקבוע אם היה הסכם פשרה בכלל. 12. בפס"ד ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(2) 281(1979) נקבע כי יש נסיבות שדי בזכרון דברים בין הצדדים כדי להקים הסכם מכר בעסקת נדל"ן. המבחן מבוסס על התנהגות הצדדים. כבוד השופט ברק קבע: "בסוגיה זו, בענין רבינאי, שבו נדונה שאלת תוקפו של זכרון דברים שנעשה למכירת מגרש, ציין כבוד הנשיא א' ברק כי ניתן להשקיף על זכרון הדברים משתי נקודות מבט אפשריות - האחת: לראות בזכרון הדברים משום שלב בשלבי המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה מחייב בהמשך הדרך, והאחרת: לראות בזכרון הדברים משום חוזה מחייב שעם עריכתו נסתיים המשא ומתן שבין הצדדים (שם, בעמ' 287 - 286). כיצד ניתן לקבוע אם זכרון דבר מהווה הסכם: "מהו המבחן לפיו יקבע לאיזו משתי הקטגוריות הנזכרות נופל זכרון דברים פלוני? בענין זה קבעה פסיקתו של בית משפט זה שני מבחנים מצטברים, המבחן האחד הוא כוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב ביניהם עם ההסכמה על זכרון הדברים; המבחן השני הוא קיומה של הסכמה בזכרון הדברים על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה שביניהם". "על כוונת הצדדים נאמר בענין רבינאי, כי ניתן ללמוד הן מלשון זכרון הדברים והן מהתנהגות הצדדים: "המבחן הראשון לתוקפו המשפטי של זכרון הדברים הוא בכוונתם של הצדדים (ע"א 407/60 בע' 294). על כוונה זו יש ללמוד, על פי אמור המידה של האדם הסביר, מהתנהגותם של הצדדים לפני, בשעת ולאחר ההסכמה על זכרון הדברים ומתוכן זכרון הדברים עצמו (ע"א 694/69 רפאל מגידו נגד "דיור חן", חברה קבלנית לבנין בע"מ ו - 3 אח', פ"ד כד(2) 6, 9)." 13. במקרה דנן אין הסכם כתוב, אולם קיימת התנהגות והעברת תמורה. מצד התובעת, היא שילמה סכום כסף כנגד סגירת הליכי הוצל"פ. כנגד הנתבעת קיבלה תמורה וסגרה הליכי גביית החוב השנוי במחלוקת. 14. נוכח התנהגות הצדדים ניתן לקבוע שקיים הסכם ביניהם. התוצאה היא בטרם הגשת התביעה בפני היה על התובעת להגיש תביעה לביטול כל הסכם קיים. אז ורק אז ניתן לקבוע אם הנתבעת עשתה את הנדרש למזער הוצאות וחיובים בענין התובעת. 15. נוכח האמור, התביעה נדחית מאחר והוגשה בטרם עת ולא לגופו של ענין. פסק הדין אינו קובע עמדה ביחס לטענות התובעת נגד הנתבעת ביחס לגובה סכום החוב שהיה עליה לשלם. נוכח הנסיבות, אין צו להוצאות. חוזהפלאפוןסלולר (תביעות)