רקע כללי וההליך שלפני 1. לפני תביעה ותביעה שכנגד הסבות סביב הסכם להשכרת בית ברח' השושנים 13 קרית טבעון (להלן: "הבית"). 2. אין חולק בין הצדדים כי נכרת חוזה לפיו הנתבעים שכרו את הבית מהתובעים. במסגרת אותו חוזה נמסר שטר חוב על סך של 30,000 ₪ להבטחת מילוי התחייבויותיהם של הנתבעים לפי החוזה (להלן: "השטר"). 3. לאחר סיום תקופת השכירות ומסירת הבית בחזרה לתובעים הוגש השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. 4. לטענת התובעים, כפי שבאה לידי ביטוי במסגר תצהירי עדות ראשית, הנתבעים מסרו את הבית עם פגמים וליקויים אשר בעקבותיהם נאלצו לתקן אותם על חשבונם. עוד טענו התובעים כי הנתבעים הפרו את החוזה בכך שניהלו במקום פעוטון בעוד שהחוזה מגדיר את מטרת השכירות למגורים בלבד. לכן זו העילה אשר בגינה הגישו את השטר לביצוע. 5. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר. לאחר שניתנה להם רשות להגן הוגשה על ידם תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם עקב הפרת החוזה על ידי התובעים. טענות הצדדים 6. התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את החוזה בכך ניהלו במקום פעוטון בניגוד למטרת השכירות. עוד טוענים התובעים כי הנתבעים גרמו לנזקים לבית אשר בגינם נאלצו להוציא כספים רבים לצורך ביצוע תיקונים. על כן, הגשת השטר לביצוע הייתה כדין ובשים לב לכך שהנתבעים הפרו את החוזה. 7. הנתבעים מעלים שורה של טענות כדלקמן: א. הנתבעת מכחישה כי היא חתומה על השטר. ב. הנתבעים טוענים כי הפגמים שהיו בבית בעת שפינו היו פגמים מנוריים הנובעים משימוש ובלאי סבירים. יחד עם זאת, סמוך לפני הפינוי ולאחר שהתובע והנתבע ערכו סיור בבית הגיע להסכמה כי הנתבעים ישלמו סך של 2,200 ₪ לצורך כיסןי פגמים נטענים על ידי התובעים. הנתבעים מדגישים כי התובע הינו קבלן שיפוצים במקצועו וידע להעריך באופן גס את עלו התיקונים. לאחר מכן חזר בו התובע מהסכמה זו בניסיון להתעשר על חשבון הנתבעים. ג. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובעים ידעו שהם מנהלים פעוטון בבית במשך כל תקופת השכירות אך הם שתקו ולא התנגדו לכך. ד. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים על ידי התובעים. ה. בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים כי הבית היה בית חדש ועל כן נאלצו לשאת בעלויות לצורך התאמתה למגורים, עלויות אשר על התובעים היה לשאת בהם. ו. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים הותירו בחצר הבית פסולת בנין והחנו את מכוניתם במעבר. עוד טוענים כי בסמוך הייתה חוות סוסים אשר ממנו היו רחות ומטרד של זבובים. ז. כחודש וחצי לפני תום תקופת השכירות עשו התובעים שינויים בחצר הבית תוך שהם גומים למפגעי רעש ולכלוך. ח. עוד מבקשים הנתבעים החזר השקעות בגין צינור השקיה ומשטחי דשא לגינה. דיון והכרעה התביעה השטרית 8. יש לזכור כי עילת התביעה של התובעים הינה עילה שטרית. אין מחלוקת בית הצדדים כי שטר החוב נמסר לצורך הבטחת חיובי הנתבעים על פי חוזה השכירות. 9. ההלכה הפסוקה קבעה כי בכל הקשור לשטר שנמסר לביטחון יש לראות את מסירתו כמסירה על תנאי ובהתמלא תנאי חיצוני מושלמת המסירה והנפרע רשאי להציגו לפרעון. כך נקבע בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, 691 - 692: "שטר ביטחון הוא, כאמור, שטר, שמסירתו הותנתה בתנאי. הצדדים הסכימו, שהאוחז לא ידרוש את פרעונו, אלא אם יקרה אירוע מוגדר, כגון קיום התחייבות אשר למען הבטחתה נמסר השטר. מאחר שהחיוב שבהתנאה חל רק על הצדדים הישירים, הרי התנאי המתלווה לשטר ביטחון הוא, כי האוחז ישמור אותו בחזקתו ולא יסחר אותו. מובן, שעם היווצר הנסיבות, אשר סוכמו מראש ואשר מתירות את השימוש בשטר הביטחון לשם מימוש הביטון אשר אותו הוא נועד להבטיח, משוחרר האוחז מכל סייג בכל הנוגע לסחרותו של השטר, כמו גם בכל האמור בתביעה על יסודו (ראה גם: ש' לרנר, "שטר-ביטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים, יז (תשמ"ז-מ"ח) 71; מ' מאוטנר, "'שטר בטחון' חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב (תשמ"ז) .205" 10. לכן במידה ויוכח כי הנתבעים הפרו את חוזה השכירות יתגבש התנאי ותשתכלל מסירת השטר וניתן יהיה להציגו לפרעון או לסחר אותו לצד שלישי. 11. עוד נקבע בפסיקה כי ההתנאה בשטר הביטחון היא על המסירה ולא על החיוב הגלום בו. כך לדוגמא במקרה בו ספק ממציא מיכלים לסוחר בעסקת קונסיגנציה והסחור נותן שטר בטחון שיבטיח את החזרת המיכלים שלא נמכרו. בית משפט העליון התייחס למקרה דומה בע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ. מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830 נקבע בעמ' 835 בכל הקשור ליחס בין העילה השיטרית לעסקת היסוד כדלקמן: "חרף העדר טענה של קיום חלקי כאמור, מקשה בא-כוח המערער, הייתכן ששולחו היה חייב לפרוע את השטר אפילו הייתה הפרתו מתבטאת רק באי-החזרתו של מיכל פרי אחד ויחיד, או - כדי להקצין את הדוגמה עוד יותר - אילו הוחזר אותו מיכל בודד באיחור של יום אחד, היינו ב-16.6.79? התשובה לקושיה זו פשוטה היא, כפי שנאמר בהלכה הפסוקה פעמים אין ספור, השטר הוא כמעט "שווה כסף", ועל-כן די בתמורת-מה, כדי שיראו את אוחז בו כאוחז "בעד ערך": ע"א 288/73 [8], בעמ' 2889; המ' 645/62 [9] ועוד.לעומת זאת, אין פירוש הדבר, שחותם השטר אינו יכול בשום מקרה לתבוע השבה בדיון נפרד." 12. אולם דרישה זו רוככה כאשר מדובר בצדדים סמוכים לחוזה ניתן להעלות כל טענת הגנה על פי עסקת היסוד ואין צורך להגיש תביעה להשבת סכומים לאחר שהשטר שולם במלואו. עמד על כך בית משפט העליון בדנ"א 258/98 צמח נ. שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 בתביעה שטרית בו הוצג שטר בטחון בעסקת שכירות שם נפסק: "אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה. על-כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על-פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו - שאינה טובה כלפי אוחז כשורה - טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם". אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עיסקת היסוד." 13. לפי עקרון זה אושרה בעניין צמח טענה שיש להפחית את סכום השטר, שהיה שטר לביטחון אשר ניתן על החלק ולאחר הפרת החוזה מולא בו סכום הפיצויים המוסכמים, מאחר והפיצויים היו בלתי סבירים מכח סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971. 14. כלומר די לו לאוחז בשטר שיוכיח כי התנאי למסירתו התקיים על מנת שיציגו לפירעון ואין הוא מחויב להוכיח כי נזקיו מגיעים לכדי סכום השטר, זאת כאשר אין המדובר בצדדים הסמוכים אלא באוחז אליו סוחר השטר. אולם כאשר מדובר בצדדים הסמוכים לעסקת היסוד המושך יכול להעלות כל טענה הנובעת מעסקת היסוד. 15. הנטל להוכיח כי התנאי למימוש השטר ולהשלמת המסירה לא התקיים מוטלת על מושך השטר (ראה עניין ס.מ.ל עמ' 693). לכן הנטל ההוכחה בכל הקשור לכך שהחוזה לא הופר מוטל על הנתבעים. 16. מאידך הנטל להוכחת הטענה כי הנתבעת חתומה על השטר מוטל על התובעים. 17. בתצהיר התובע הוא טוען כי הנתבעים צרפו לחוזה שטר חוב כאשר אלו חתומים על ידי שניהם. לא צוין בתצהיר כיצד הוא יודע שהשטר חתום על ידי שני הנתבעים. לא הובאה כל הוכחה נוספת לפיה החתימה על השטר הינה חתימה של הנתבעת. הנתבעת הכחישה בתצהירה כי חתמה על השטר. הנתבעת לא נחקרה בחקירה הנגדית אודות הצהרה זו ולכן בהתאם להלכה הפסוקה הימנעות לחקור על נקודה שנויה במחלוקת כמוה כהודאה בטענת המצהיר. עדותו של התובע בעניין זה הייתה עדות יחידה. אינני נותן אף אימון בעדות התובע מטעמים שיפורטו להלן ובהמשך. מאידך אני נותן אימון מלא בעדויות הנתבעים. 18. בנוסף אין דמיון בין חתימת הנתבעת על החוזה ובין החתימה המתנוססת על השטר ואשר נטען כי זו חתימתה. 19. משכך אני מקבל את הטענה וקובע כי התובעים לא הרימו את הנטל והוכיחו כי הנתבעת חתומה על השטר ודין התביעה כנגדה להידחות. 20. החוזה בין הצדדים מטי אחריות על הנתבעים חובה להשתמש במושכר באופן זהיר והוגן ולמנוע כל קלקול או נזק ואם יגרם נזק הם מתחייבים לתקנו (סעיף 8.ו. לחוזה). עוד קובע החוזה כי הפרת סעיף 8.ו. בדבר גרימת נזקים למושכר ואי תיקונם תחשב הפרה יסודית של ההסכם (סעיף 12 א. להסכם). 21. אכן שוכנעתי כי הנתבעים גרמו נזקים למושכר והם לא תיקנו אותם. התובע צירף לתצהירו תמונות של הנזקים הנטענים בשחור ולבן. לאחר מכן התרתי לו להגיש את התמונות המקוריות. בא כח הנתבעים התנגד להגשת מסמכים בפתח עדות התובע שלא באמצעות עורכם או שלא בהתאם לדיני הראיות (ובכך אני מקבל את טענתו כי קבעתי באופן מוטעה שלא העלה טענה כאמור) ועל כן הוא מבקש במסגרת סיכומיו להתעלם מתמונות אלו. אולם אין בידי לקבל טענה זו. ההלכה הפסוקה קבעה בכל הקשור לראיות כי הטיה היא לעבור מקבילות למשקל. התמונות צורפו לתצהיר עדות ראשית והדרך בפני בא כח הנתבעים היה לשאול מי צילם את התמונות ומתי צולמו במיוחד משלא היה מחלוקת אמיתית כי אלו תמונות של הבית. 22. כזכור הנטל להוכחת הטענה כי המושכר הוחזר לתובעים כשהוא שלם ותקין מוטל עליהם. הנתבעים ידעו כי התובעים טוענים לנזקים במושכר כעולה מההתכתבויות בסמוך לאחר מסירת הבית בתום השכירות. אולם הם לא עשו שום פעולה אופרטיבית על מנת לתעד את מצב הבית. הנתבעים אף הודו במסגרת מכתבם לתובעים מיום 5.8.2009 כי קיים נזק אך מדובר "בליקויים הנובעים משימוש רגיל וסביר בלבד בדירה". לכן הנטל היה עליהם להוכיח כי את טיב הליקויים וכי אלו לקויים מבלאי סביר. 23. יתרה מכך, הוסכם בחוזה כי התובעים יהיו אחראיים לתקן אך ורק ליקויים שהם במבנה המושכר ופיצוץ בצנרת, כל עוד אלו לא נגרמו על ידי הנתבעים. לכן אין כל אבחנה בחוזה בין נזק של בלאי טבעי לבין נזק שהגרם על ידי הנתבעים למעט בכל הקשור למבנה ולצנרת. הליקויים שצוינו על ידי התובעים היו ליקויים אחרים שחלקם נגרמו עקב החזקת הנתבעים במושכר כגון שריטות על דלתו ומעקות, חסרים במפתחות ובמנורות, שברים בתוש או כתמים על משטח השיש, נזק לארונות אמבטיה או תקיעת מסמר במשקוף ועוד כהנה דוגמאות (ראה מכתב התובעים לנתבעים מיום 2.8.2009 וכן התמונות שצורפו). 24. משכך הנני סבור כי הנתבעים הפרו לכאורה את החוזה עת גרמו לנזקים אשר חובה עליהם לתקנם. 25. יחד עם זאת, נחה דעתי טענתם של הנתבעים לפיה לאחר סיור עם התובע הוסכם כי ישולם סך של 2,200 ₪ לסילוק טענות התובעים לנזקים. עוד אני מקבל את הטענה כי לאחר שהצדדים הגיעו להסכם זה חזרו בהם התובעים מההסכם. 26. בהקשר זה אציין כי הנתבעים עוד במכתבם מיום 5.8.2009 בתשובה למכתב התובעים המפרט את הנזקים טענו את הטענה כי היה הסכם לפיו ישולם סך של 2,200 ₪ לסילוק מלוא טענות התובעים בנושא הנזקים. אולם התובעים לא מצאו לנכון להשיב לטענה זו במכתב תשובה אלא בחרו להגיש את השטר לביצוע. 27. יתרה מכך, הנתבעים שבו והעלו טענה זו במסגרת ההתנגדות ובמסגרת תצהירי עדות ראשית. אולם התובעים מטעמים השמורים עימם לא מצאו לנכון להתייחס לכך במסגרת תצהירי עדות הראשית ולא הכחישו טענה זו. תצהיר התובע היה תצהיר מפורט ולא ניתן ליחס אי התייחסותו לטענה זו כאל חוסר ידע. טענה זו הינה טענה קרדינאלית אשר הייתה מצפה כי התובעים יתייחסו אליה במסגרת תצהיריהם. 28. התובעים התייחסו במפורש למכתב הנתבעים מיום 5.8.2009 לגביו טענו כי הוא מזויף שכן הם טענו שההעתק שבידיהם אינו דומה להעתק שצורף על ידי הנתבעים. יחד עם זאת, בהעתק שהתקבל לידי התובעים מופיעה אותה טענה ומשום מה הם מילאו פיהם מים לגביה. אוסיף עוד כי לא מצאתי ממש בטענה כי המכתב מיום 5.8.2009 שצורף לתצהיר הנתבעים זויף. אמנם שני המכתבים, זה הנמצא בידי התובעים וזה שצורף לתצהיר הנתבעים, שונים במובן זה שהוא הם ערוכים בצורה שונה מבחינת מספר העמודים עליו מתפרש המלל יחד עם זאת המלל הוא אותו מלל ולא חל בו שינוי. 29. התובע, שעדותו הייתה עדות יחידה, נמצא על ידי כבלתי אמין. התברר כי החשבונית שצורפה על ידיו והונפקה על ידי הקבלן עיסא והמעידה לטענתו כי בוצעו עבודות בסך של 30,290 ₪ נכתבה בכתב ידו של התובע. התובע העיד לגביה כי כתב ידו מופיע אך ורק בכותרת החשבונית ואילו גוף החשבונית מולא על ידי הקבלן. אולם השוואת כתב היד בכותרת לזו המופיע בגוף החשבונית מלמד כי מדובר באותו כתב יד. ניתן להיווכח מהשוואת האת "ה" בשני המקומות. התובע תירץ את העבודה כי כתב את הכותרת מאחר ודובר בקבלן ערבי שאינו שולט בשפה העברית. לעומת עדות זו ובאופן סותר טען הקבלן עיסא כי הכתב שמופיע בחשבונית מתחילתה ועד סופה הינה כתב ידו. הקבלו עיסא נתן דוגמת כתב יד נ/1 ובהשוואתה לחשבונית אני למד כי מדובר בכתב יד שונה. עוד עולה מההשוואה כי הקבלן כותב את קיצור המילה רחוב באופן הבא: "ר"ח" ואילו בחשבונית כתוב הקיצור: " רח' ". 30. הקבלן עיסא עובד עם התובע מאחר והלה הינו קבלן שיפוצים. החשבונית נעדרת כל פירוט באשר לעבודות שבוצעו ולכן משקלה בהתאם. עוד תמיהה העולה ממנה היא הכיצד הנזקים שהצריכו עבודות הסתכמו בסכום של 30,290 והשטר החוב שנמסר מראש בטרם כניסת הנתבעים למושכר היה על סך של 30,000 ₪? עולה חשד כבד כי החשבונית הינה מוזמנת והוא הסכום בה כוון מראש כך שיתאים לסכום השטר ועל כן יש ממש בחשש הנתבעים כי התובעים מנסים להתעשר על חשבונם. 31. כמו כן, חייבתי את העד עיסא להמציא העתק החשבוניות לפני ואחרי שהוצאו לאחר אותה חשבונית, על מנת לעמוד על מהימנותה, אך עד ליום זה החלטה זו לא מולאה דבר האומר דרשני. 32. התובעים טוענים למסרונים שהוחלפו בינם לבין הנתבע. אולם למעט ציטוט אותם מסרונים בתוך התצהיר לא הוכחו אות מסרונים על ידי הצגתם בפני בית המשפט. עולה עוד האישור שצורף לסיכומי הנתבעים כי היו עוד מסרונים ביניהם שמשום מה זכר לא בא בתצהיר הנתבע דבר המחזק את טענת הנתבעים כי היה מסרון בו התובע חוזר בו מהסכמתו באשר לסך של 2,200 כהסכם סופי. 33. בשים לב לכך אינני נותן אימון בעדות התובע או הקבלן עיסא ובשל כך אני מעדיף את גרסת הנתבעים אשר היו עקביים בגרסתם. כפועל יוצא מכך אני מקבל את גרסת הנתבעים לפיה היה סיכום שהם ישלמו סך של 2,200 ₪ לסילוק מלוא טענות התובעים בגין נזקים במושכר. 34. גם לגבי הטענה בחלופית לפיה הנתבעים הפרו את החוזה על ידי הפעלת פעוטון דין הטענה להידחות שוכנעתי כי היחסים בין הצדדים במהלך תקופת השכירות היו מצוינים. התובע היה נכנס לביתם באופן תכוף מאחר והתגורר בסמיכות ועל כן אני בטוח כי הוא ידע שהנתבעים מנהלים פעוטון במושכר. אף על פי כן הוא שתק והוא לא התנגד לכך ובכך ויתר על הטענה כי החוזה הופר הפרה יסודית. 35. בשים לב לכך, אני קובע כי יש להעמיד את תביעת התובעים על סך של 2,200 ₪ בלבד בהתאם להסכמה עם הנתבעים. 36. באשר לתביעה שכנגד היא לא הוכחה כדבעי. אציין כהערת פתיחה כי הנתבעים בסיכומיהם הקדישו לתביעה שכנגד שתי פסקאות בלבד מבלי לתת כל נימוק או הפניה והסתפקו בהצהרה כי הם הציגו ראיות טובות להוכחתה באופן כלל ומבלי לפרט. עם כל הכבוד בית המשפט אינו אמור לעשות את מלאכת הנתבעים ולתור אחרי הטענות המוכיחות את תביעתם. 37. הנתבעים קיבלו את המושכר וידעו על מצבו ולא פצו את פיהם במהלך כל תקופת השכירות. די בכך על מנת לדחות את התביעה שכנגד ולדחות את טענתם של אי התאמה במושכר. יתרה מכך, כל תוספת או השקעה דרושה הסכמה בכתב של התובעים כך קובע החוזה ולכן משלא הוכיחו הסכמה כאמור הם אינם יכולים לתבוע השקעות. 38. בשים לב לכך, דינה של התביעה שכנגד להידחות. התוצאה 39. בשים לב לאמור לעיל אני מורה על דחיית תביעה שכנגד. אני מעמיד את התביעה העיקרית על סך של 2,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 31.7.2009 ועד התשלום המלא בפועל. 40. לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לעובדה כי שני הצדדים לא עמדו במגבלת הסיכומים אותה קבעתי (לגבי גודל גופן ומרווח שורות) ובשים לב כי חלק נכבד מהחקירות לא היו רלוונטיות בעיקר אלה שנוהלו על ידי הנתבעים אשר חלק ניכר מהשאלות ששאלו היו צדדיות וזים לב כי דחיתי את עיקר התביעה למעט חלק קטן תוך שאני מקבל את גרסת הנתבעים אינני עושה צו להוצאות. חוזה שכירותחוזהשכירות