1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מלכה אביב) מיום 13.5.08, שבו נתקבלה, בחלקה, תביעה כספית שהגישה עמותת תומכי תלמוד תורה מכמש (להלן - העמותה החדשה), היא המשיבה בערעור שלפנינו והמערערת בערעור שכנגד, נגד העמותה לקידום החינוך התורני עפ"י שיטת ברקאי במכמש ובאזור (להלן - העמותה המקורית) וכן נגד אלדד גבריאלי ורינה גבריאלי (להלן - נתבעים 2 ו- 3), המערערים בערעור שלפנינו והמשיבים בערעור שכנגד. 2. להלן תמצית טענות העמותה החדשה בתובענה נשוא הערעור: העמותה המקורית הוקמה על ידי הורי תלמידים אשר למדו בישוב מכמש, במטרה להקים בישוב כיתת גן ובית ספר יסודי. במהלך השנים הועברו לעמותה המקורית כספים רבים לצורך הפעלת גן הילדים ובית הספר. כספים אלו נתקבלו אצל העמותה המקורית מרשת מעין החינוך התורני, מהורי התלמידים וממשרד החינוך. בשלב מסוים השתלטו נתבעים 2 ו- 3 על העמותה המקורית ועשו בכספיה כבשלהם, כפי שניתן ללמוד, בין השאר, מדו"ח חוקר שמונה לעניין זה על ידי רשם העמותות ומהחקירה המשטרתית שנפתחה נגד נתבע 2, שאף הובילה לבסוף להגשת כתב אישום. משנוכחו בכך הורי התלמידים, נותק הקשר בינם לבין העמותה המקורית, וועד ההורים הקים את העמותה החדשה, על מנת שתיטול לידיה את הפעלת הגן ובית הספר. העמותה החדשה החלה בפעילות זו וכיום היא המורשית מטעם משרד החינוך לקיימה. לצורך זה מבקשת העמותה החדשה להורות לעמותה המקורית ולנתבעים 2 ו- 3 להעביר לה את הכספים שלטענתה נתקבלו אצל העמותה המקורית למטרה האמורה ושעדיין מצויים בידיה ואת הכספים שהוצאו מהעמותה המקורית על ידי נתבעים 2 ו- 3 שלא לטובת הפעלת הגן ובית הספר. 3. הנתבעים מצדם הכחישו את טענות העמותה החדשה וטענו, במסגרת בקשה לסילוק התובענה על הסף, כי דין התביעה להידחות על הסף, וזאת בהעדר יריבות בינם לבין העמותה החדשה. בית משפט קמא (כב' השופט שטראוס ז"ל) דחה בקשה זו, בציינו כי: "אכן קיימת בעייתיות מסוימות בטיעון העמותה החדשה ואפשר שזו עשויה להיות לה לרועץ בהמשך הדיון, ואולם לכאורה טוענת העמותה החדשה לקיום חוזה לטובת צד שלישי כמשמעו בפרק ד' של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: החיוב בו התחייבו הנתבעים עת קיבלו את הכספים (ובנדון זה אין כל חשיבות מה מקור הכספים) הוא כי אלו ישמשו את בית הספר. על כן הנהלת בית הספר, או הגוף המנהל את ענייניו הכספיים של בית הספר (קרי: העמותה החדשה) היא 'המוטב' כמשמעו באותו פרק ומוטב זכאי כידוע לתבוע את קיום החיוב, בזכות עצמו (סעיף 35 של החוק)". 4. בעקבות החלטה זו המשיכה התביעה להתנהל ובסופו של יום ניתן פסק דין על ידי בית משפט קמא, שבו נתקבלו רוב רכיבי התביעה. בפסק דינו נדרש בית משפט קמא להכריע, פעם נוספת, בשאלת היריבות, שעמדה במוקד טענות הצדדים בסיכומיהם. העמותה החדשה טענה בסיכומיה כי קמה לה עילת תביעה נגד הנתבעים מכוח חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן - חוק הנאמנות). לטענתה, הכספים שנתקבלו אצל העמותה המקורית מהגורמים השונים לצורך הפעלת הגן ובית הספר הוחזקו על ידה בנאמנות, לטובת הגשמת המטרה האמורה. משנתבטלה הנאמנות, מוסמך בית המשפט, מכוח סעיף 16 לחוק הנאמנות, לקבוע מה יעשה בכספיה, וזאת בהתאם לאומד דעת יוצריה, שבמקרה הזה אין ספק כי רצונם הוא כי הכספים יועברו לעמותה החדשה, לצורך המשך הפעלת הגן ובית הספר. עוד טענה העמותה החדשה כי יש לראות בה מוטב ב"חוזה לטובת אדם שלישי" שנכרת בין העמותה המקורית לחבריה ובין העמותה המקורית לאותם גורמים שהעבירו לה כספים לצורך הפעלת בית הספר, וכי כמוטב היא זכאית לתבוע את העברת הכספים מהנתבעים. מנגד טענו הנתבעים כי בית הספר אינו אישיות משפטית ואינו יכול להוות נהנה במסגרת חוזה נאמנות או מוטב בחוזה לטובת אדם שלישי, וכי במקרה הנוכחי קיימת עילת תביעה לאותם גורמים שהעבירו כספים לעמותה המקורית, אך לא לעמותה החדשה. בתשובתה לסיכומי הנתבעים הוסיפה העמותה החדשה וטענה כי קיימת יריבות בינה לבין הנתבעים גם מכוח היותה נציגת ועד ההורים. בית משפט קמא, בפסק דינו, בחר לאמץ את עמדת העמותה החדשה, בקובעו כי קמה לה עילת תביעה מכוח חוק הנאמנות וכי העמותה החדשה היא נציגת ההורים ולכן מוסמכת לתבוע את השבת הכספים בשמם. לגופו של עניין קבע בית משפט קמא, לעניין רוב רכיבי התביעה, כי העמותה החדשה הוכיחה כי נתבעים 2 ו- 3 שלחו ידם בכספים שהועברו לעמותה המקורית ופסק כי עליהם להשיבם לעמותה החדשה על מנת שתעשה בהם שימוש לצורך הפעלת בית הספר. 5. הנתבעים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את הערעור הנוכחי, שבו חזרו על טענותיהם בכל הנוגע להעדר יריבות בינם לבין העמותה החדשה. כמו כן טענו הנתבעים כי העמותה החדשה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את טענותיה כלפיהם. העמותה החדשה מצדה הגישה ערעור שכנגד, שבו טענה כי שגה בית משפט קמא כשדחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לסוגיה שעניינה העברת כספים על ידי הנתבעים לעמותות אחרות. כמו כן טענה העמותה החדשה לעניין גובה שכר טרחת עורך הדין שנפסק לטובתה. 6. לאחר שעיינו בחומר הרלוונטי ושקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי אין יריבות, בכל הנוגע לתביעה הנדונה, בין העמותה החדשה לעמותה המקורית ולנתבעים 2 ו- 3, ולכן אין מנוס מקבלת הערעור ודחיית הערעור שכנגד. 7. העמותה החדשה אינה טוענת כי הייתה מלכתחילה זכאית לקבל אותם כספים המצויים בידי העמותה המקורית או את הכספים שנלקחו מהעמותה המקורית על ידי נתבעים 2 ו- 3. מדובר, כאמור, בכספים שהועברו לעמותה המקורית על ידי גורמים שונים. ככל שהשימוש שנעשה בכספים נוגד הסכמים שנכרתו בין אותם גורמים לבין העמותה המקורית בכל הנוגע למטרה שלשמה הועברו הכספים, הרי שעילת התביעה לעניין זה מוקנית לאותם גורמים ולא לעמותה החדשה. כמו כן, ככל שנתבעים 2 ו- 3 נטלו כספים באופן בלתי חוקי מהעמותה המקורית, הרי שלעניין זה קמה לעמותה המקורית, ולא לעמותה החדשה, עילת תביעה נגדם. 8. העמותה החדשה מצדה מנסה להשיב לדברים אלה בטענה כי קמה לה עילת תביעה מכוח חוק הנאמנות, ובנוסף, מכוח היותה מוטב במסגרת חוזים לטובת אדם שלישי שנכרתו בין העמותה המקורית לבין חבריה ובין העמותה המקורית לבין אותם גורמים שהעבירו לה כספים. לא ניתן לקבל טענות אלה. 9. אשר לטענה בנוגע לקיומו של חוזה לטובת אדם שלישי, על מנת לבסס טענה זו היה על העמותה החדשה להוכיח את התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, שזו לשונו: "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו". על העמותה החדשה מוטל היה להוכיח קיומו של חוזה כאמור בין אותם גורמים שהעבירו כספים לעמותה המקורית לבין העמותה המקורית. כמו כן על העמותה החדשה מוטל היה להוכיח כי מאותו חוזה משתמעת כוונה כאמור בסעיף 34 לעיל סיפא, קרי, כי במקרה שבו יחל גורם אחר בהפעלת בית הספר, יהיה על העמותה המקורית להעביר את הכספים שקיבלה לאותו גורם אחר ושתהא לו הזכות לתבוע את קיום החיוב האמור. ואולם, העמותה החדשה לא הוכיחה קיומו של הסכם מעין זה. ודוק, הגם שמוכנים אנו להניח כי אותם גורמים שהעבירו כספים לעמותה המקורית עשו כן בהתבסס על הסכמה לפיה הכספים ישמשו למטרה מסוימת, של הפעלת בית הספר, כלל לא ברור, וממילא לא הוכח - באמצעות עדויות של הגורמים הרלוונטיים או בדרך אחרת - כי הסכמה זו כללה גם תניה לפיה אם יופעל בית הספר על ידי גורם אחר, יהיה על העמותה המקורית להעביר את כספיה דווקא לאותו גורם אחר, בשונה, למשל, מהשבת הכספים לאותם גורמים שהעבירו אותם לידיה. מעבר לכך, לא הוכחה גם קיומה של כוונה מצד הצדדים להקנות לאותו גורם אחר שיחל להפעיל את בית הספר, זכות לתבוע את העברת הכספים האמורים לידיו, כנדרש בסיפא לסעיף 34 הנ"ל. נציין כי לעניין התקיימותו של חוזה לטובת אדם שלישי, יש להוכיח את הכוונה העולה מהחוזה שבין נותן הכספים לבין מקבלת הכספים (העמותה המקורית) ואין כל נפקות בהקשר זה של יצירת חוזה לטובת אדם שלישי להסכמות שהושגו, אם הושגו, בין העמותה המקורית לבין חבריה. 10. אשר לטענת הנאמנות, הרי שלפי סעיף 2 לחוק הנאמנות זו "נוצרת על-פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". בענייננו, החלופה היחידה שניתן היה להעלותה, היא זו של נאמנות ה"נוצרת על פי חוזה". אלא שגם חלופה זו אינה מתקיימת בנסיבות המקרה, בשל טעם דומה לזה שניתן לעיל לעניין חוזה לטובת אדם שלישי. כאמור לעיל, ניתן להניח קיומו של חוזה בין נותני הכספים לבין העמותה המקורית. עם זאת, העמותה החדשה כלל לא הוכיחה כי תוכנו של אותו חוזה כלל הוראה שלפיה במקרה שבו יחל גורם אחר בהפעלת בית הספר, יהיה על העמותה המקורית להעביר אליו את הכספים שקיבלה, בשונה, למשל, מהשבת הכספים לנותן הכספים. זאת ועוד, גם אילו טענת העמותה החדשה בדבר יצירת חוזה נאמנות היתה מוכחת, עדיין לא הוכחה טענת העמותה החדשה כי כוונת אותם גורמים שהעבירו כספים לעמותה המקורית הייתה להקנות דווקא לעמותה החדשה, ולא לכל גורם אחר, את הזכות לתבוע את העברת הכספים מהעמותה המקורית לידיה. 11.אין לקבל גם את קביעת בית משפט קמא לפיה לעמותה החדשה קמה עילת תביעה נגד הנתבעים כנציגת ההורים. כאמור, לאותם הורים שהעבירו כספים לעמותה המקורית קיימת עילת תביעה נגד הנתבעים בטענה כי לא עשו בכספים האמורים שימוש לטובת חינוך ילדיהם. לאותם הורים, אין עילת תביעה - חוזית או נזיקית - כנגד הנתבעים בגין כספים שהועברו לנתבעים על ידי גורם אחר כלשהו. אשר לעילה החוזית (ובכלל זה טענת הנאמנות), לא הוכח כי הגורמים האחרים שהעבירו כספים לעמותה המקורית, רשת מעין החינוך התורני ומשרד החינוך, התכוונו להקנות להורים את הזכות לתבוע את קיום החיוב - ככל שאכן קיים חיוב כזה - לעשות בכספים שימוש לטובת ילדיהם. מכאן נובע גם שאין בידי ההורים עילת תביעה בנזיקין ושלכל היותר יכולה הייתה העמותה החדשה לתבוע, כנציגת ההורים, את השבת הכספים שהעבירו ההורים לעמותה המקורית. ואולם, לעניין זה, העמותה החדשה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי כל אותם הורים שהעבירו כספים לעמותה המקורית לאורך השנים הם חברים בעמותה החדשה (זאת, בשונה, למשל, מההורים חברי ועד ההורים שפעל להקמת העמותה החדשה, שלא ברור אם קיימת זהות ביניהם לבין ההורים נושי העמותה המקורית). העמותה החדשה גם לא טענה ולא הוכיחה כי כל ההורים נושי העמותה המקורית המחו לה את זכויותיהם כלפי העמותה המקורית או הסמיכו אותה לתבוע בגין זכויות אלו בשמם. יתרה מזו, מהראיות עלה כי להורי התלמידים, או למצער לחלקם, לא היו טענות כלשהן לעניין רמת הלימוד והיקף הפעילויות שניתנו לתלמידים על ידי העמותה המקורית. 12.המסקנה המתקבלת מהאמור לעיל, לפיה לעמותה החדשה אין עילת תביעה כלפי הנתבעים, מייתרת את הצורך לדון ביתר טענות הנתבעים, ואין אנו מביעים לגביהן כל עמדה. דומה כי דרך המלך לבירור הטענות החמורות שהועלו כלפי הנתבעים, ושנתקבלו על ידי בית משפט קמא, כמו גם לבחינת השאלה אם להעביר את כספי העמותה המקורית לידי העמותה החדשה, היא במסגרת הליך פירוק העמותה החדשה, התלוי ועומד לפני בית משפט זה (בקשה לפירוק העמותה המקורית הוגשה על ידי רשם העמותות לבית משפט זה בחודש אוגוסט 2008 ודיון בנושא אמור להתקיים ביום 13.1.09). 13.התוצאה היא כי הערעור מתקבל והערעור שכנגד נדחה. 14.על מנת שלא לסכל את הליך הפירוק, אנו מורים כי העיקולים שהוטלו בבית משפט קמא יעמדו בתוקפם עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט הדן בהליכי הפירוק. 15.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 16.העירבון יוחזר למערערים. 17.חוזהחוזה לטובת צד שלישי