זמן קצר טרם שהלך המנוח לעולמו, חתם המנוח X על ארבעה מסמכים שלפיהם הועברו מניותיו בחברת זלמן X ואחיו בע"מ וזכויותיו במקרקעין, אשר היוו את חלק הארי בנכסיו, לידי המערערים, ללא תמורה. המשיב פנה לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיבטל את המסמכים הנדונים, או יכריז על בטלותם מפאת פגמים אשר לטענתו נפלו בהם. בית-משפט קמא קיבל את טענות המשיב וקבע כי המנוח לא גיבש את גמירת-הדעת הנדרשת בעת חתימתו על המסמכים, ולחלופין, כי בנסיבות העניין נתקיימה עילת העושק. מכאן הערעור. בית-המשפט העליון פסק: א. (1) לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם. (2) (בעקבות ע"א 640/85 [3]): בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כאשר בית-משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו, דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק-הדין. ב. (1) חוזה המתנה הוא חוזה חד-צדדי במובן זה שביצועו מוטל על צד אחד בלבד והוא אינו יוצר חיובים הדדיים של המתקשרים. (2) בעניינים שבהם חוק המתנה אינו דן במישרין, יחולו על חוזה המתנה דיני החוזים הכלליים. (3) התחייבות לתת מתנה, כמשמעותה בסעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, גם היא חוזה מחייב, חוזה הנשלט אף הוא על-ידי דיני המתנה ודיני החוזים, והוא טעון מסמך בכתב. ג. (1) גמירת-הדעת מגלמת רצון מגובש, כוונה רצינית והחלטית ליצור התחייבות. המבחן להתקיימותה של גמירת-דעת הוא מבחן חיצוני-אובייקטיבי, מבחן שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר ולקיים את הוודאות העסקית ואת הביטחון המסחרי. במסגרת מבחן זה יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על-פי קנה-המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם. (2) כאשר דנים בעיסקת מתנה, המבחן האובייקטיבי-חיצוני אינו מאבד מתקפותו, אולם יש להביא בחשבון כי ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחתת בעמדה אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה (597א) (3) על-פי המבחן האובייקטיבי עשוי בית-המשפט להתערב ולאכוף חוזה, שייתכן שאחד המתקשרים לא היה מעוניין בו, מתוך הצורך לקיים את אינטרס המתקשר המסתמך על הגילוי החיצוני. המבחן להתערבותו של בית-המשפט הוא מבחן ההעדה החיצונית בעיני האדם הסביר, מבחן המקל על המתקשר המבקש לאכוף את החוזה (במקרה שלפנינו - מקבל המתנה). בחוזה מתנה, כאשר שוקל בית-המשפט אם ראויה עמדתו של מקבל המתנה להגנה, יביא בחשבון את מהותו של חוזה המתנה, כחוזה חד-צדדי, אשר המקבל הוא הנהנה העיקרי (אם לא היחיד) ממנו (597ב) (4) אמות-המידה לבחינת קיומה של גמירת-הדעת משתנות בהתחשב באופי העיסקה, ובהתחשב במגמה הכללית בדיני המתנה ליתן הגנת-יתר לנותן המתנה. ד. (1) ספק אם הכלי ה"רגיל" של בחינת הגילוי החיצוני-אובייקטיבי בגמירת-הדעת הוא כלי מספק כאשר דנים בהתקשרות חד-צדדית מסוג מתנה בנסיבות שבהן מעורב לקוי דעת, אשר טרם הוכרז כפסול-דין. במיוחד כאשר מדובר בלקוי בדעתו, עלול להיווצר מצב שבו הגילוי החיצוני המתבטא בחתימה על מסמך אשר נראה על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, כמשקף את רצונו של המעניק, אינו מספיק כדי לבטא הצהרה של כוונה. בנסיבות כאמור, נחלשת ההנחה המבוססת על ניסיון החיים כי יש בחתימה משום הצהרה ברורה של כוונה. (2) נוכח אופייה של העיסקה החד-צדדית של מתנה, ישנה ציפייה סבירה שמקבל המתנה יעמוד על כוונותיו של המעניק ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית. והיה כי יתגלה פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק, יהיה זה מוצדק להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד-משמעי (598ה - ו) (3) הבטחת ציפיותיו של מקבל המתנה הינה אינטרס ראוי להגנה, והלכה מושרשת היא כי את גמירת-הדעת יש להסיק, גם בחוזה מתנה, על סמך גילויה החיצוני של כוונת המתקשר. אלא שבחוזה מתנה יש להכיר בציפיותיו של מקבל המתנה כלגיטימיות רק כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד-משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה (598ז) (4) בנסיבות שלפנינו, כאשר מדובר בהענקת נכסים רבי-היקף על-ידי אדם שהיה במצב מנטלי ירוד, התנהג בהתאם, וחתם על מסמכי העברת הרכוש במעמד חריג ובלתי מקובל לעיסקה מעין זו, קשה לקבוע כי מתקשר סביר במעמדם של המערערים יכול היה להתרשם כי המנוח גמר בדעתו להתקשר עמו בחוזה מתנה. מכאן, כי אין המסמכים נושא התביעה מהווים מסמך מחייב. (5) המתקשר הסביר יסיק ביתר קלות כי הצד האחר לעיסקה גילה כוונה רצינית להתקשר עמו, כאשר החתימה מתבצעת בנסיבות המעידות על רצינותו, כגון: בישיבה במשרד עורכי-דין בתנאים הולמים לחתימה על מסמכים. כזכור, המנוח חתם על המסמכים בעודו יושב במכונית שהביאתו למקום שבקירבת משרד עורכי-הדין. אגב פיצוח גרעינים ברכב, כשעורך-הדין יושב לידו במכונית, ובנו של המנוח משקיף מבחוץ ונמצא בטווח ראייתו, חתם המנוח על ההעברה של נכסיו העצומים לבנו הצעיר ולשלושת נכדיו. כמו כן, לאחר החתימה לא ביקש המנוח ולא קיבל העתק של המסמכים שעליהם חתם. ה. עשיית כל פעולה משפטית מחייבת מעצם טיבה את מעבר סף הכשרות. הטענה כי בעיסקאות חד-צדדיות מתחייבת רמה נמוכה יותר של גמירת-דעת אינה נכונה. ההבחנה בין החוזה הרגיל לחוזה החד-צדדי בעניין זה היא במישור הוכחת "גמירת-הדעת". בחוזה החד-צדדי מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת-דעת, משום שגובר האינטרס להגן על מעניק המתנה.חוזהמקרקעיןמתנהמתנה במקרקעין