1. בפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן:"המבקשים") להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות ולחילופין, שימוש לרעה בהליכי משפט, בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א"). בנוסף, מבוקש כי במידה וביהמ"ש לא יסלק את התביעה כולה על הסף, יימחקו מכתב התביעה כל החלקים והסעדים שלגביהם קיימת עילה לסילוק על הסף. 2. עפ"י כתב התביעה, ביום 30.7.97 נחתם בין התובעת (להלן:"המשיבה") לנתבעים (להלן:"המבקשים") הסכם בעלי מניות לפיו הצדדים יקימו חברה פרטית מוגבלת במניות בשם "הצלחה אינפו בע"מ" (להלן:"החברה"), שתעסוק בהוצאה לאור, הדפסה והפצה של שבועון בשפה הרוסית בשם "הצלחה". ביום 14.3.07 הגישו שלושה מעובדי החברה בקשה לפירוק החברה. עו"ד עמיחי ויינברגר מונה כמפרק זמני של החברה ופעולת החברה הופסקה. באוקטובר 2007 הגישה המשיבה תביעת חוב כנגד החברה בסך 1,798,785 ₪. ביום 27.11.07 ניתן צו פירוק לחברה והמפרק מונה כמנהל מיוחד. עסקינן בתביעה כספית בסך 1,798,785 ₪, שעניינה בנזקים שנגרמו למשיבה, לטענתה, עקב הפרת תנאי ההתקשרות בין הצדדים ומצגי שווא שהציגו המבקשים. 3. תמצית טענות המבקשים: א. עילות התביעה אינן שייכות למשיבה אלא לחברה שבפירוק והסמכות לתבוע מסורה למפרק, כך שאין בין הצדדים יריבות ואין למשיבה עילה. המפרק לא נתן הסכמתו להגשת התובענה, לא צורף כצד, לא נתן רשות שעילות החברה ימומשו בידי המשיבה ואין להעלות על הדעת כי המבקשים יעמדו בסיכון כפול של תביעה בגין אותן עובדות נטענות - פעם בידי המשיבה ופעם בידי המפרק. ב. אין בטענותיה של המשיבה כדי לזכותה בסעדים המבוקשים על ידה. הסעדים הללו במידה וייפסקו לחובתם של המבקשים יהוו חבות כלפי קופת הפירוק שממנה יחולקו כספים לנושי החברה באמצעות המפרק ובהתאם לדיני קדימויות החלוקה של חברה בפירוק. ג. תביעה כנגד מנהליה של חברה בפירוק, בגין נטילת כספים מהחברה ו/או ניהול החברה בתרמית, הינה תביעה של המפרק וכספים המתקבלים בגינה שייכים לקופת הפירוק ואין למשיבה עילת תביעה עצמאית. ד. התביעה דנן הינה תביעה בגין ניהול בתרמית. העילות הן של החברה ולא של המשיבה. ה. יש לדחות את ניסיונות המשיבה לטעון להפרת חובות הזהירות והאמון כלפיה ולזכאותה לפיצוי. עפ"י ההלכה שנפסקה בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא (2) 312, 325 - 326, פרט לפרסום פרט מטעה בתשקיף, אין לבעל מניות עילת תביעה כנגד בעל מניות אחר בגין עניינים הקשורים לחברה. ו. בע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח יוכמן, פ"ד ס (1) 69 נקבע כי בחברה פעילה, עילות התביעה בגין ניהול חברה בתרמית שייכות לחברה ואם החברה אינה תובעת דירקטור ו/או בעל מניות, קיים מנגנון של תביעה נגזרת. אולם, בחברה בפירוק, בה עילות התביעה שייכות למפרק, אין מנגנון של תביעה נגזרת (סעיף 205 לחוק החברות). המשיבה מנסה לעקוף את המנגנון של תובענה נגזרת ולתבוע בעצמה את עילות התביעה השייכות לחברה. ז. סכום התביעה נגזר מסכום החוב שלטענת המשיבה נותרה החברה חייבת כלפיה בגין ההדפסות ובגינה הוגשה הוכחת חוב למפרק החברה. בהעדר הכרעה כי תביעת החוב נבדקה ואושרה, נשמט הבסיס לתביעה זו, שהרי לא ניתן להרים מסך ו/או להטיל אחריות אישית על נתבעים ללא קיומו של חוב. המשיבה למעשה מבקשת כי בימ"ש זה ייטול סמכות מקבילה לזו של המפרק ויכריע בתביעת החוב וכך ייווצר מצב בו שתי ערכאות שונות ידונו בתביעת החוב. שימוש לרעה בהליכי משפט: ח. המשיבה בוחרת בכתב התביעה לעקוף את הליכי המשפט הקבועים לחברה המצויה בהליכי פירוק ולתבוע את בעלי המניות בחברה (המבקשים). ט. כתב התביעה כולל אמירות כלליות, לא מבוססות וללא אסמכתאות ואינו מגלה עילת תביעה כנגד המבקשים. זאת ועוד; מכוח הדין, בכל טענת תרמית, מוטל על הטוען נטל הוכחה מוגבר, קל וחומר כשהסעד המבוקש הינו הרמת מסך. ביהמ"ש מתבקש להעריך את משקלו של כתב התביעה והאם הוא יכול לגרום למקרים נדירים שבהם יורם מסך ההתאגדות ובהתאם לכך, לדחות את התביעה על הסף. 4. תמצית טענות המשיבה: א. עיקרה של התביעה במעשי תרמית, מצגי שקר ושווא שהציגו המבקשים באופן אישי למשיבה והנזק שנגרם למשיבה כתוצאה מהסתמכותה על מצגים אלה. הטענות שהועלו בכתב התביעה כנגד המבקשים המקימות עילות של הפרת חובות המבקשים כלפי החברה שבפירוק פורטו כחלק מהתמונה הכוללת לפעילותם שלא כדין של המבקשים. ב. במקרה דנן מתקיים קשר אישי מובהק בין הצדדים, החורג מיחסים רגילים בין נושה לבין בעלי תפקידים בחברה. ג. כפי שפורט בכתב התביעה, הצדדים הקימו והיו שותפים בחברה פרטית קטנה, כאשר המבקשים היו "הרוח החיה" מאחורי החברה וניהלו אותה בפועל באופן אישי ובלעדי. המצגים שהציגו המבקשים למשיבה באשר לניהול החברה ומצבה הכספי, לא הוצגו על ידם כאורגנים של החברה בלבד, אלא כשותפים פעילים בכל ההיבטים של "חיי" החברה. ד. בהלכה הפסוקה נקבע במפורש כי בנסיבות מסוימות חבים מנהלי החברה חובת אימון כלפי בעלי מניות אינדיבידואליים בחברה. כן נקבע כי חובת האמון של מנהלי החברה כלפי בעלי מניות גוברת בחברות פרטיות קטנות. ה. כפי שפורט בכתב התביעה, כתוצאה מהתנהלות המבקשים נגרם למשיבה נזק ישיר ובלתי תלוי בנזקה של החברה ועפ"י הפסיקה, הכלל הוא כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק שאותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. זאת ועוד; במקרים בהם מדובר בחברות פרטיות קטנות, קיימת לבעל המניות הנפגע זכות להגיש תביעה אישית כנגד בעלי מניות אחרים, גם אם הנזק נגרם לחברה עצמה. לפיכך, אין מחלוקת כי התביעה הוגשה בגין עילה עצמאית של המשיבה ולא בגין עילות השייכות לחברה שבפירוק. ו. תביעת החוב שהוגשה כנגד החברה עניינה אך ורק החוב הכספי בגין השירות שסופק לחברה ע"י המשיבה בעוד שעניינה של התביעה דנן בנזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מהתנהגות המבקשים. הסכומים נשוא תביעת החוב והתובענה דנן אינם חופפים ובכתב התביעה אף צוין במפורש כי סכום התביעה הינו לצורכי אגרה בלבד. ז. מאחר ועיקרה של התובענה דנן בטענות ועילות כנגד המבקשים באופן אישי, הרי שלהכרעה בתביעת החוב, שעניינה חוב כספי גרידא, לא תהיה השלכה על ההליך דנן. ח. מבדיקה באתר ביהמ"ש עולה כי תיק הפירוק כנגד החברה סגור ומחודש 5/2008 לא היתה בתיק כל פעילות. הסיבה לכך ככל הנראה נעוצה בעובדה כי הליכי הפירוק בתיק ננקטו ע"י העובדים במטרה לקבל כספים המגיעים להם מהמוסד לביטוח לאומי. ט. לא ברורה קביעתם הנחרצת של המבקשים כי לא הורם אף חלקית הנטל המוטל על המשיבה לשם ביצוע הרמת מסך בין החברה למבקשים. נושא ההוכחה דינו לידון ולהתברר בשלב ההוכחות. 5. בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כדלקמן: א. חרף טענות המשיבה כי אינה תובעת את עילות החברה שבפירוק אלא עילות עצמאיות משלה ועילות החברה הוספו כרקע בלבד, לאחר שמוציאים מהתביעה עילות שהן עילות של החברה שבפירוק בלבד לא נותר דבר בתביעה. כל התביעה מבוססת על עילות של החברה, שהמשיבה אינה מכחישה כי הן עילות של החברה. ב. התביעה הינה תביעה של ניהול בתרמית ולא תביעה של מצגי שווא- מתוך 12 סעיפי פרק "עילות התביעה" 10 סעיפים מוקדשים לניהול בתרמית, מימון דק, נטילת נכסים מהחברה, העסקת עובדים בתרמית ועוד; בפרק "הסעדים המבוקשים" מתבקש ביהמ"ש לחייב את המבקשים להשיב לחברה כספים שגזלו ממנה, להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את המבקשים בחובות החברה; אין בכתב התביעה כל כימות לנזק שנגרם למשיבה כתוצאה ממצגי השווא והסכום הנתבע הינו סכום תביעת החוב שהגישה המשיבה והמשיבה דורשת לחייב את המבקשים באופן אישי לשלמו, סעד מובהק של הרמת מסך וניהול בתרמית. תביעה לניהול בתרמית שמורה כעילה ייחודית של מפרק החברה. ג. אין אפשרות לומר כי בעלת המניות - המשיבה - סבלה מ"נזק בלתי תלוי" שכן נזקה נובע מהיות החברה חדלת פירעון, דבר הנוגע לכלל נושי החברה ובעלי מניותיה ואין לה נזק בלתי תלוי. ד. נזקי המשיבה בגין התנהגות המבקשים נתבעו גם במסגרת תביעת החוב. כמו כן, מדובר בסכומים זניחים ברכיבי התביעה לעומתם, עומדת תביעה ע"ס 1.78 מליון ₪ החופפים בדיוק לחוב שנוצר בגין הדפסות כלפי המשיבה ושנתבע על ידה בתביעת החוב. ה. יש לבחון אם עובדות כתב התביעה כלל יכולות להביא להרמת מסך ומעיון בכתב התביעה לא נראה כי מי מהעילות שאינן שייכות לחברה יכולות להביא להרמת מסך ולחיוב אישי של המבקשים. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן: א. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך אין הוא חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה , כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת החוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ, פד"י נד (4) 464, 478. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית המשפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד ל"ו (2) 151, 156-155. סילוקה על הסף של התובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב- יפו, פ"ד מ(2) 668) במקרה דנן, שוכנעתי כי לא מדובר במקרה בו יש מקום להורות על סילוקה של התובענה כנגד המבקשים על הסף. ב. קיימות שתי אפשרויות לחייב אורגן אישי בחברה חיוב אישי. האחת - הרמת מסך והשניה - הטלת חיוב אישי. קיימים שלושה מקורות משפטיים להטלת חבות אישית על אורגן של חברה: סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) המדבר על עוולת תרמית. סעיפים 12, 39 ו-61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן:"חוק החוזים") - ניתן להביא לחיוב אישי של אורגן בחברה שאחראי לכריתת חוזה, וזאת כאשר הוא מפר את חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה מכוח סעיף 12 לחוק החוזים או בקיום החוזה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים וכן בכל דיני החיובים מכוח סעיף 61 (ב) לחוק החוזים. ראה לענין זה, גם ד"נ 7/89 פנידר נ' קסטרו, פ"ד ל"ז (4) 673, 696 וכן בג"צ 59/80 שירותי תחבורה בבאר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ל"ה (1) 828. סעיף 15 לחוק החוזים המדבר על הטעייה. ג. הלכה ידועה היא, כי כאשר נזקו של בעל מניות הינו נזק התלוי בנזקה של החברה, אזי לא קמה לו עילת תביעה אישית, בהיות נזקו משקף את נזקי החברה. אך אם נזקו של בעל המניות הינו נזק אישי, מיוחד ובלתי תלוי, אזי תקום לו עילת תביעה אישית. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ע"י כב' הש' שטרסברג-כהן בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו, פ"ד נא (2) 312, 326: "הכלל הוא, בעיקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק אותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה, וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה -בדרך כלל- לבעל מניות, עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה. לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, וביניהם, נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט. מקרים הנופלים לגדר החריג הם למשל, כאשר לאחר מיזוג מוקפא מיעוט בעלי המניות על ידי בעלי מניות רוב בתנאים בלתי הוגנים, או כאשר הרוב בחברת אם, מרוקן מתוכן חברת בת בטרנזאקציות בלתי הוגנות בין חברת האם והבת...". ד. כידוע, המבחן הקובע לסילוקה על הסף של תביעה בהעדר עילה הוא בחינת פרשת התביעה, אשר בהנחה, שהתובע יוכיח את העובדות הכלולות בתביעתם - יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראה: ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 183). ה. במקרה דנן, מכתב התביעה עולה כי עילות התביעה כנגד המבקשים מבוססות הן על הרמת מסך והן על עילות שעשויות להוביל להטלת חיוב אישי על המבקשים. בפרק ה' לכתב התביעה, במסגרתו מפורטות עילות התביעה, נטען כי: המבקשים השתמשו בכספי החברה להוצאות פרטיות והטבות לבני משפחתם וקרוביהם שלא כדין (גניבה ע"י מורשה); המבקשים גרמו באופן אישי למשיבה נזקים ממוניים בכך שהציגו מצגים שגרמו למשיבה לשנות מצבה לרעה בכך שהוציאה כספים שהשקיעה בהקמת החברה וכן מתן אשראי שהעניקה לחברה לביצוע עבודות דפוס; המבקשים עשו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו להונות את המשיבה ופוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר; המבקשים דיווחו דיווחים כוזבים והציגו מצג שווא של חברה פעילה; המבקשים ניהלו את החברה במימון דק, בידיעה וודאית שהחברה אינה מסוגלת לפרוע חובותיה; המבקשים כבעלי מניות בחברה הפרו חובתם האישית לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בניהול החברה; המבקשים הפרו את ההסכם עם המשיבה; פעולות המבקשים נעשו תוך הפרת חובת אמונים של המבקשים כלפי החברה ופגעו בטובת החברה; המבקשים אינם יכולים להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מקום בו הם ביצעו מעשה נזיקין כלפי המשיבה; המבקשים רימו את המשיבה וגנבו מכספיה באמצעות העלמת הכנסות של החברה והביאו את נושי החברה אל מול שוקת שבורה. ו. כתב התביעה מבסס עילה אפשרית של הרמת מסך. הגשת תביעות כנגד בעלי תפקידים בחברה, תוך התעלמות ממסך ההתאגדות, צריכה להיתמך בתשתית עובדתית מינימלית. מעיון בכתב התביעה עולה כי יש בו פירוט עובדתי קונקרטי ביחס למעשים שביצעו המבקשים, ואשר יש בכוחם להצדיק הטלת אחריות כלשהי כלפי המשיבה בגין הנזקים הנטענים. ז. המשיבה אף ביססה עילות שעשויות להוביל להטלת חיוב אישי. מכתב התביעה עולה כי המשיבה מציינת עילות אשר יכולות להוביל לחיוב אישי והעובדות המצוינות בכתב התביעה בנוגע למבקשים עשויות להקים אחריות אישית כנגדם, בקשר לסעד המבוקש בכתב התביעה. ח. זאת ועוד; נזקה הנטען של המשיבה הינו אישי ובלתי תלוי בנזקה של החברה ולא מצאתי כי המשיבה כרכה את נזקה בנזק שנגרם לחברה. ט. במקרה דנן, לאור נוסח התביעה, ניתן להגיע למסקנה ולפיה, כתב התביעה מגלה עילות תביעה אפשריות למשיבה כלפי המבקשים. י. אמנם, על מנת להרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח את עילות התביעה כנגד המבקשים תצטרך המשיבה לעמול קשה, אך אין מקום, לאור האמור לעיל, לסלק את התביעה על הסף כנגד המבקשים. יש מקום לבחון את טענות הצדדים בדרך של הבאת ראיות. 7. לסיכום: א. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ב. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪. ג.דיני חברותבעלי מניותמניותאחריות אישית