א. העובדות 1. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (להלן - ארקיע) היא חברת תעופה, שבצעה, בין היתר, טיסות שכר מישראל ליעדים שונים באירופה. כמו-כן, היא שמשה סוכן מכירות כללי של חברת תעופה מארה"ב בשם קפיטול אייר אינק. (להלן - קפיטול), ארקיע צ'רטר אינטרנשיונל (1981) בע"מ (להלן - ארקיע צ'רטר) נמצאת בשליטתה של ארקיע ושמשה מארגן של טיסות השכר של ארקיע מישראל לאירופה. אלכסנד ברנע (להלן - ברנע) הוא אחד הבעלים והיה המנהל של החברות נופש פלוס בע"מ ושל צ'רטר פלוס בע"מ. בין החברות האלה קמה שותפות בלתי רשומה, ששמה טיולי נופש פלוס (להלן - טיולי נופש), שברנע היה מנהלה. לימים, שתי החברות השותפות נכנסו לפירוק. 2. (א) ביום 10.5.84 נחתם הסכם (ת/8) בין ארקיע לבין טיולי נופש. ביום 24.5.84 נחתם הסכם נוסף (ת/9) בין ארקיע לבין נופש פלוס בע"מ. לפי הסכמים אלה, חכרו טיולי נופש ונופש פלוס בע"מ מושבים בטיסות ארקיע ללונדון בקיץ 1984. לפי המוסכם, מסרה ארקיע לחוכרות כרטיסי טיסה "בלנקו" ללונדון, אך החוכרות השתמשו בכרטיסים גם ליעדים אחרים באירופה, בטיסות שאורגנו על-ידי ארקיע צ'רטר. לפי הנטען, ארקיע צ'רטר כבדה את כרטיסי הטיסה, אך היא וארקיע לא קיבלו את התמורה בעד שירותיהן. (ב) ביום 10.5.84 נחתמה התחייבות (ת/10) על-ידי טיולי נופש, בקשר לטיסות בחברת קפיטול. לפי הנטען, התמורה בעד המושבים שנחכרו בטיסות אלה. באמצעות ארקיע, שולמה לקפיטול על-ידי ארקיע, אך לא שולמה לארקיע על-ידי טיולי נופש. 3. ביום 16.9.84 נערכה ישיבה במשרדי ארקיע, בהשתתפות אלה: מר יוסף רוזן, מי שהיה אז מנכ"ל ארקיע; מר סשא דפנא, מי שהיה אז מנהל השיווק של ארקיע; מר דן יערי, היועץ המשפטי של ארקיע; ברנע, מנהלן של טיולי נופש ושל שתי החברות השותפות בה. בתום הישיבה, נערך פרטיכל (ת/1) בידי הנוכחים. הפרטיכל נושא כותרת של "חובות נופש פלוס לארקיע", והוא נחתם בידי ה"ה רוזן ויערי בשם ארקיע וברנע בשם נופש פלוס. הפרטיכל נכתב בידי יערי, אך נחתם רק לאחר שברנע העיר הערותיו לגבי תכנו. לפי סעיף 1 לפרטיכל, "החוב של נופש פלוס לארקיע עומד כיום על כ- 100,000 דולר". סכום החוב נקבע בנוסף לסך של 15,000 דולר, שהמחאה לתשלומו ניתנה לפני-כן על-ידי נופש פלוס לארקיע וטרם נפרעה. תנאי תשלומו של סכום החוב הוסכמו כך (סעיפים 2-4 לפרטיכל): סכום של 50,000 דולר ישולם על-ידי חברת האשראי ישראכרט, לפי הוראה בלתי חוזרת, שתנתן לה על-ידי נופש פלוס. התשלום יעשה ב-5 שיעורים חדשיים שווים ורצופים בסך 10,000 דולר כ"א, החל ביום 3.10.84 ובכל 3 לחודש שלאחריו. להבטחת התשלומים בסך 15,000 דולר ובסך 35,000 דולר, הוסכם שתנתנה לארקיע המחאות עד ליום 19.9.84. עוד נקבע (סעיף 6 לפרטיכל), ש"מוסכם כי נופש פלוס תהא רשאית להמציא לבדיקתה של ארקיע את הסכומים, שלדעתה מגיעים ממנה לארקיע, לא יאוחר מיום 23.9.84". ולבסוף נקבע (סעיף 5 לפרטיכל), ש"אם יתברר כי נופש פלוס חייבת לארקיע סכום העולה על 100,000 דולר, או נופל מסכום של 100,000 דולר, אזי ישתנה הסכום הנקוב בסעיף 4 דלעיל (הסעיף שנוגע ליתרת הסכום, בסך 35,000 דולר - מ' ב'), וסכום היתרה יתווסף או ירד...". 4. ביום 20.9.84 המציאה ארקיע לברנע, בתור מנהלה של טיולי נופש, הסכם חתום בידיה (ת/7-ב') שמשקף, באופן נאמן, את תוכן הפרטיכל ת/1. המועמדות לחתימה על ההסכם ת/7-ב' היו טיולי נופש ונופש פלוס בע"מ, אולם הן סרבו לחתום עליו. לדברי ברנע (פרטיכל, עמ' 44), "אחרי שאני חתמתי על הפרטיכל, ששיקף את השיחה שהיתה במשרדי ארקיע. נתתי לעצמי את הזכות לבדוק את החשבון. מכיון שבדיקה כזאת לא נערכה, וארקיע הזדרזה אחרי שלושה ימים כבר לשלוח הסכם, שבנוי על אותה שיחה, אז לא נחתם ההסכם הזה, משום שלא הסכימו לסכומים". במקום אחר (שם, בעמ' 45), אמר ברנע, שהוא, כמנהל נופש פלוס, החליט שלא לחתום על ההסכם ת/7-ב'. כאן, יש לציין, שנופש פלוס לא המציאה לבדיקתה של ארקיע את הסכומים, שלדעתה, מגיעים ממנה לארקיע. כזכור, לפי הוראות סעיף 6 לפרטיכל ת/1, היה על נופש פלוס לעשות זאת לא יאוחר מיום 23.9.84, אך היא לא עשתה זאת. 5. ביום 25.9.84 נתנה טיולי נופש הוראה בלתי חוזרת (ת/2) לבנק הפועלים ולחברת ישראכרט לביצוע התשלום בסך של 50,000 דולר לארקיע, על-פי המוסכם בסעיף 3 לפרטיכל ת/1. להשלמת ההוראה הזאת, נתנו טיולי נופש ושתי החברות השותפות בה, לחברת ישראכרט, ביום 8.10.84 וביום 9.10.84, המחאת זכות (ת/3) והוראה בלתי חוזרת נוספת (ת/4), והכל - לביצוע הוראותיו של סעיף 3 לפרטיכל ת/1. 6. לאחר שההסכם ת/7-ב' לא נחתם בידי טיולי נופש ובידי נופש פלוס בע"מ ולאחר, שבניגוד למובטח, ההמחאות, להבטחת התשלומים בסך 15,000 דולר ובסך 35,000 דולר, לפי סעיפים 2 ו-4 לפרטיכל ת/1, לא הומצאו לידי ארקיע, שלחה ארקיע ביום 9.10.84 מכתב התראה (ת/6) לטיולי נופש, לשתי החברות השותפות בה ולמנהלן ברנע. במכתב התראה זה, עמדה ארקיע על קיום הוראותיו של הפרטיכל ת/1, בבחינת הסכם פשרה שהושג בין הצדדים. ביום 14.10.84 הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר על-ידי ארקיע וארקיע צ'רטר, לתשלום הסכום של 100,000 דולר. כתב התביעה הוגש נגד אלה: ברנע, טיולי נופש, נופש פלוס בע"מ, צ'רטר פלוס בע"מ, וקשרי תעופה בע"מ. בשלב מאוחר יותר, נמחק כתב התביעה כנגד קשרי תעופה בע"מ. ב. טענות בעלי-הדין, ההליכים המוקדמים והפלוגתה שבדיון 7. כתב התביעה מבוסס על ההתחייבות, שנקבעה בפרטיכל ת/1. לפי הנטען, טיולי נופש, שתי החברות השותפות בה וברנע, באופן אישי, הכירו בחוב לארקיע, בסך של 100,000 דולר. ניתנה להם זכות לחלוק על סכום החוב, ובלבד שיעשו כך עד ליום 23.9.84, אולם הם לא חלקו עליו. כיוון שכך, היה עליהם לפרוע את החוב ולהבטיח את פרעונו, לפי התנאים שנקבעו בפרטיכל ת/1. את עילת התביעה כלפי ברנע ביססו ארקיע וארקיע צ'רטר על הטענה, שהוא חתם על הפרטיכל ת/1 בשם גוף, שאינו מהווה אישיות משפטית. ועוד נטען, שהוא התיימר לחתום בשם גוף, שחתימתו של ברנע, לבדה, אינה מחייבת אותו. על-כן, חתימתו של ברנע על הפרטיכל ת/1 מטילה עליו התחייבות אישית. 8. ברנע, טיולי נופש ושתי החברות השותפות בה, הגישו בקשה מאוחדת למתן רשת להתגונן. התצהיר שתמך בבקשה, נחתם בידו של ברנע. הגנתן של טיולי נופש ושל שתי החברות השותפות בה התבססה על שלוש טענות עיקריות: שהחוב שלהן לארקיע נמוך יותר; שהסכום שננקב בפרטיכל ת/1 הוא סכום משוער בלבד; שהפרטיכל ת/1 מהווה רישום של שיחה בלבד, וההסכם ת/7-ב' נועד להמירו. הגנתו של ברנע מבוססת על טענה אחת בלבד: שהוא חתם על הפרטיכל ת/1 בשם נופש פלוס ולא באופן אישי. 9. רשם בית-המשפט נתן לברנע רשות להתגונן "כנגד התביעה כולה" (תיק המ' 10489/84, החלטה מיום 10.1.85). כך הוחלט, לאחר שנאמר, שחבותו האישית של ברנע, לפי הפרטיכל ת/1, "איננה יכולה להקבע כבר בהליך מקדמי זה, שאלה זו תוכרע בסופו של דבר על-ידי בית-המשפט שישב לדין בהתאם לעדויות וראיות שתוגשנה לו בנדון". לעומת זאת, רשם בית- המשפט החליט, שלא לתת לטיולי נופש ולשתי החברות השותפות בה רשות להתגונן, כדי הסכום של 95,000 דולר. הרשות ניתנה כדי הסכום של 5,000 דולר, וזאת מתוך הסתמכות על הצעת הסדר עם נושיהן של החברות השותפות (ת/12). בערעור על חלטת הרשם (ע"א 52/85), שנשמע על-ידי בית-משפט זה, נקבע, שלטיולי נופש ולשתי החברות השותפות בה אין הגנה כלשהי. על-כן, ניתן פסק-דין לחובתן על מלוא סכום התביעה. לעומת זאת, אושרה החלטת הרשם לתת לברנע רשות להתגונן. בנמקו את החלטתו, קבע בית-המשפט שלערעור, ש"לכאורה יתכן והמשיב 1 (ברנע - מ' ב') ישכנע את בית המשפט עם שמיעת ההוכחות כי חתימתו איננה מחייבת הטלת אחריות אישית ואין לנעול בפניו את דלתות בית המשפט". נמצא, איפוא, שהרשות להתגונן, שהוענקה לברנע, ניתנה לו לסתירת הטענה בדבר חבותו האישית לפי ההתחייבות הכלולה בפרטיכל ת/1. 10. במהלך הבאת הראיות, ובסיכום טענותיו של ברנע, נעשה נסיון להרחיב את הפלוגתה שבין ארקיע וארקיע צ'רטר לבין ברנע. נטען, שהפרטיכל ת/1 אינו מהווה הסכם, בין היתר בשל כך, שהסכומים הנקובים בו אינם מוסכמים. בהחלטה, שניתנה ביום 1.5.88 (פרטיכל, עמ' 25-26), נדחה הנסיון האמור. על הנימוקים שניתנו שם לדחיית הנסיון, ניתן להוסיף גם נימוקים אלה: ככל שהענין נוגע לעצם קביעתו של החוב, ההחלטה שניתנה בבקשתן של טיולי נופש ושל שתי החברות השותפות, למתן רשות להתגונן, מהווה השתק פלולתה כלפי ברנע. הדין הוא, שהשתק פלוגתה אינו חל רק על מיקבעים עובדתיים, אלא גם על מסקנות משפטיות. כיון שכך, ומאחר שבית-המשפט דחה את נימוקי תצהירו של ברנע, לביסוס הגנתן של טיולי נופש ושל שתי החברות השותפות בה, בדבר עצם קביעת חובן לארקיע, דחיה זו חלה גם על הגנתו של ברנע, ככל שהיא נוגעת לעצם קביעת החוב לארקיע; לפי הפרטיכל ת/1, נקבע החוב לסכום של 100,000 דולר. עוד נקבע, שנופש פלוס תהיה רשאית להמציא לבדיקתה של ארקיע את הסכומים שמהווים, לדעתה, את חובה לארקיע. רשות זאת הוגבלה בזמן, עד ליום 23.9.84. המועד שניתן לנופש פלוס לא נוצל על-ידה, ועל-כן סכום החוב, שנקבע בפרטיכל ת/1, הפך להיות סכום מוסכם וחלוט. מנימוקים אלה, ומן הנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 1.5.88 (פרטיכל, עמ' 2-26), הפלוגתה היחידה שעומדת להכרעה בתביעה כלפי ברנע היא זאת: האם חתימתו של ברנע על הפרטיכל ת/1 הקימה חבות אישית שלו לתשלום סכום החוב שנקבע בפרטיכל? ג. החתימה על הפרטיכל ת/1 - החבות האישית. 11. הפרטיכל ת/1 - תוקפה של התחייבות: בטרם שנדון בפלוגתה שבענייננו, דבר חבותו האישית של ברנע, ראוי לסלק טענה נוספת. כאמור, אחת מטענות ההגנה היתה, שהפרטיכל ת/1 אינו מהווה התחייבות, שכן ההסכם שנועד ליצור את ההתחייבות ההדדיות הוא ההסכם ת/7-ב', שלא נחתם בידי טיולי נופש ובידי נופש פלוס בע"מ. על- כן, נטען, הפרטיכל ת/1 אינו אלא רישום של שיחה, שאין לצידו התחייבות משפטית. עיון בתכנם של הפרטיכל ת/1 ושל ההסכם ת/7-ב' יעלה, שאין הבדל ביניהם. הוראה אחת, שנוגעת לתשלומה של המחאה ע"ס 15,000 דולר, שנמסרה בעבר וטרם נפרעה, מופיעה בפרטיכל ת/1 ונעדרת מן ההסכם ת/7-ב'. ליצירת התחייבות, שצופה את העתיד, אין להוראה זאת ולא כלום. על-כן, כשם שההסכם ת/7-ב', אם היה נחתם, היה יוצר התחייבויות הדדיות, כך הפרטיכל ת/1, שנחתם גם נחתם, יצר התחייבויות הדדיות. כותרתו של הפרטיכל אינה מעלה ואינה מורידה. תכנו הוא שקובע את ההתחייבויות המשפטיות, ואליו יש להתייחס. לפרטיכל ת/1 יש מעמד משפטי עצמאי, ותוקפו אינו תלוי בחתימתו של הסכם מאוחר יותר. לעובדת אי-חתימתו של ההסכם ת/7-ב' תהיה משמעות רבה, בכל הנוגע לזהותו של הצד שנטל על עצמו התחייבות משפטית לפי הפרטיכל ת/1, ועל כך יערך דיון בהמשך פסק-הדין, אולם לעובדת אי-החתימה אין כל משמעות בנוגע לעצם יצירת ההתחייבות המשפטית לפי הפרטיכל ת/1. עיון בפרטיכל ת/1 יעלה, שהוא מכיל ומרכז התחייבויות משפטיות של שני צדדים, שיוצגו על-ידי אורגנים ואנשים. התחייבויות אלה משקפות הסכמה, שיש בה הצעה וקיבול, וככאלה הן מהוות התחייבויות חוזיות לכל ענין ודבר. המסקנה היא, איפוא, שהפרטיכל ת/1 משקף התחייבות חוזית, שתקפה אינו מותנה בפעולה משפטית נוספת. 12. זהותה של "נופש פלוס": כאמור, הפרטיכל ת/1 נעשה ונחתם בשם "נופש פלוס". לא צויין שם, שנופש פלוס היא נופש פלוס בע"מ או טיולי נופש פלוס. גם מעדותו של ברנע לא ניתן להציל דבר ברור. ברנע התבקש להסביר מהי "נופש פלוס", שבשמה הוא חתם על הפרטיכל ת/1. בתשובתו (פרטיכל, עמ' 43), הוא אמר, ש"נופש פלוס היא חברה בערבון מוגבל". הוא אמר עוד (שם), ש"כשאני מתחייב בשם נופש פלוס, והסכם עם החברה, או בדברים של החברה, זו חברה". יחד עם זאת, הוא אמר (שם), שיש גם שותפות בלתי רשומה של נופש פלוס בע"מ ושל צ'רטר פלוס בע"מ. לדבריו (שם), "הכינוי נופש פלוס, הוא כינוי של קבוצת הענפים שעסקו בתחום הזה של תיירות, וזה כולל חברה ושותפות". נמצא, איפוא, שלפי גירסתו של ברנע עצמו, אין לדעת אם הוא חתם על הפרטיכל ת/1 בשמה של החברה נופש פלוס בע"מ או בשמה של השותפות הבלתי רשומה טיולי נופש. על-כן, עלינו לבחון את משמעות חתימתו בכל אחת משתי האפשרויות. 13. החתימה בשם השותפות: (א) פי סעיף 2(ב) לתצהירו של ברנע מיום 14.11.84 (תיק המרצה 10489/84), טיולי נופש היא "שותפות המורכבת מ-2 תאגידים, נופש פלוס וצ'רטר פלוס בע"מ ורק אחד מהם יכול לחייבה, ובוודאי לא אנוכי...". לפי דבריו (סעיף 1 לתצהירו הנ"ל), ברנע היה מנהלה של טיולי נופש ומנהלן של שתי החברות השותפות בה. כיוון שכך, ומאחר שהוא ידע, שבחתימתו על הפרטיכל ת/1 הוא אינו מוסמך לחייב את טיולי נופש, חתימתו שם מהווה חריגה מן ההרשאה שהיתה לו כמנהל. מנהל של שותפות הוא גם שלוח שלה, וחלות עליו הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 [11]. לפי סעיף 6(ב) לחוק זה, אם "לא ידע הצד השלישי (ארקיע - מ' ב') בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל-דברו...". אין מחלוקת, שבשעת עריכתו של הפרטיכל ת/1, ארקיע לא ידעה שברנע אינו רשאי להתחייב בשם טיולי נופש. מן העדויות התברר, שמר יערי, יועצה המשפטי של ארקיע, ניסח את הפרטיכל ת/1, מבלי שהוא ידע, שברנע אינו מורשה להתחייב בשם טיולי נופש. ועוד זאת: סירובה של טיולי נופש לחתום על ההסכם ת/7-ב' מעיד עליה, שהיא לא אישרה את פעולת חתימתו של ברנע. כיון שכך, ומאחר שארקיע תבעה את ברנע בתובענה שבפנינו, היא פעלה לפי הכח שנתן בידה הדין בהוראות סעיף 6(ב) לחוק השליחות, לאמר - לראות את ברנע כבעל-דברה. נמצא, איפוא, שאם פעולת החתימה של ברנע התיימרה לחייב את טיולי נופש, ומאחר שברנע לא היה מורשה להתחייב בשמה, חתימתו על הפרטיכל ת/1 הטילה עליו חיוב אישי, לקיים ולבצע את החיובים שפורטו שם, ונעשו, כביכול, בשמה של טיולי נופש או מטעמה. (ב) לפי סעיף 6 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 [12], אי-רישומה של שותפות לא ישפיע על השאלה, אם שותפות קיימת או אינה קיימת. עם זאת, כבר נקבע (ע"א 117/47 [1] בעמ' 190) ש"שותפות רשומה (ההדגשה שלי - מ' ב')... אינה זהה עם כל אחד השותפים אשר מהם היא מורכבת, ואינה עולה אפילו בחשבון אחד עם כלל זכויותיהם של כל השותפים. זוהי אישיות משפטית נבדלת ונפרדת, ומעמדה המשפטי אף הוא שונה מזה של כל אחד משותפיה הבודדים, או של כולם יחד; ...יש לה לשותפות, בחסדי החוק, כוח משלה ורצון משלה, ונכסים וצרכים משלה". ועל סמך לשון ההן, כבר נקבע גם לשון הלאו (בג"צ 29/61 מפעלי עמק הירדן בע"מ נ' מנהל הארנונה ומס רכוש ירושלים [2] בעמ' 1248) לפיה - "נקוד על 'שותפות רשומה' ומכלל הן שומע אתה לאו, כי אם השותפות היא בלתי רשומה היא איננה אישיות משפטית...". נכון, שהלכה זאת אינה נקיה מספקות (ראה: בג"צ 194/84 מוניות השחר נתניה בע"מ נ' אגף המכס והבלו תחנות נתניה [3] בעמ' 525; י' כהן, דיני חברות (1988) (חלק א') עמ' 45 [14]), אולם היה על ברנע לשכנע, שהדין הוא, ששותפות בלתי רשומה מהווה אישיות משפטית. הוא לא עמד בחובת השכנוע הזאת. כיון שכך, ומאחר שהדעה המקובלת היא, ששותפות בלתי רשומה אינה מהווה אישיות משפטית נפרדת ונבדלת מיחידיה, יש לבחון את חתימתו של ברנע,בשם טיולי נופש, תחת האספקלריה הזאת. לבחינה זאת שתי פנים: ברנע חתם בשם גוף שאינו קיים מבחינה משפטית; ברנע חתם בשם יחידיה של טיולי נופש, החברות נופש פלוס בע"מ וצ'רטר פלוס בע"מ. הבחינה האחרונה תעשה למטה מכאן, במסגרת הפרק, שבו תידון חתימתו של ברנע, בשם נופש פלוס, בתור החברה נופש פלוס בע"מ. עתה נערוך את הבחינה שנוגעת לחתימתו של ברנע בשם גוף שאינו קיים. על מנת לבחון את תוצאת חתימתו של ברנע, בשם גוף שאינו קיים, יהיה ראוי לעשות היקש לטיבו של חוזה מקדמי, שנערך על-ידי יזם בטרם היווסדה של חברה. במקרה זה, נעשתה פעולה משפטית על-ידי יזם עבור גוף שטרם קם, וממילא - עבור גוף שאינו קיים. הדין האנגלי נקבע בעניין (KELNER V. BAXTER (1866 [10], לפיו, חברה לא היתה רשאית לאשרר את החוזה המקדמי לאחר הקמתה, והיה עליה לכרות חוזה חדש עם הצד השלישי, לאחר היווסדה. דין זה נקלט במשפט הארץ (ע"א 312/65 שרות התאומים בע"מ נ' משמר השבעה [4] בעמ' 575), ולפיו - "...הסכם שנעשה לפני התאגדותה של חברה - גם אם התיימרו לעשותו בשמה ולמענה - אינו מקנה לו תוקף לגביה. רק עשיית חוזה חדש על ידי החברה אחרי התאגדותה, הנותן תוקף להתחייבויותיה, הוא המחייבה". הרציונלה שעומדת ביסוד הדין הזה היא, שהחוזה המקדמי נעשה בזמן שהחברה לא היתה קיימת, ועל-כן היזם לא יכול היה לפעול בשמה או עבורה, והתחייבותו לפי החוזה המקדמי היא התחייבות אישית. (בישראל, הוחק, בינתיים, חוק השליחות, ולפי הוראות סעיף 6(ג) [11] שלו, "תאגיד יכול לאשר פעולה שנעשתה למענו לפני היווסדו..." תיקון זה אינו נוגע לדיוננו). אם נחזור לענייננו, נגיע למסקנה, שבחתימתו על הפרטיכל ת/1, בשם טיולי נופש, פעל ברנע בשם גוף שלא היה קיים מבחינה משפטית. בדומה ליזם של חברה, שטרם קמה, שחב באופן אישי להתחייבויות שנוצרו בחוזה המקדמי עם צד שלישי, כך גם ברנע חב באופן אישי להתחייבויות שנוצרו לפי הפרטיכל ת/1. (ג) התוצאה היא, איפוא, שבין אם פעל ברנע, בחתימתו על הפרטיכל ת/1, בחריגה מהרשאה שניתנה לו כמנהל טיולי נופש, ובין אם פעל בשם גוף שלא היתה לו אישיות משפטית, חתימתו יצרה והטילה עליו חיוב אישי, למילוי ההתחייבויות שנקבעו במסמך זה בשם טיולי נופש או מטעמה. 14. החתימה בשם החברה: (א) כאמור, הועלתה אפשרות, שברנע חתם על הפרטיכל ת/1 בשם נופש פלוס בע"מ. עוד נאמר, שבהעדר אישיות משפטית נפרדת לטיולי נופש, יתכן שברנע חתם בשם שתי השותפות - נופש פלוס בע"מ וצ'רטר פלוס בע"מ. נבחן עתה אפשרויות אלה. עיון בפרטיכל ת/1 יעלה, שהשם "נופש פלוס" אינו נושא ציון בע"מ. לפי הדין (סעיף 99(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 [13]), נקבע, ש"נושא משרה בחברה, או כל אדם הפועל בשמה, שהשתמש או אישר את השימוש, בחותם האמור להיות חותם החברה, כשאין שמה טבוע בו... או שהוציא או חתם אחד ממסמכי החברה... כשאין שמה מצויין בו, או אישר להוציא אותו או לחתום עליו, דינו קנס, ואם היה המסמך שטר, שיק או המחאה, יהיה בנוסף על הקנס חב אישית כלפי אחז המסמך בתשלום הסכום שבו, זולת אם שילמה אותו החברה כראוי". הפסיקה פרשה את הוראותיו של סעיף 99(ב) הנ"ל (מקודם: סעיף 60(ד) לפקודת החברות) כך שהן חלות לא רק על מסמכים סחירים, אלא גם על חוזים אחרים של החברה. כבר נאמר (ע"א 429/73 חברת ענרל נ' ליפשיץ [5] בעמ' 149), ש"...אין להבחין ואין סיבה להבחין בין שטרות לחוזים אחרים של החברה... עקרונות החוק הם ברורים, חברה כשהיא מתקשרת עם מישהו חייבת לפרש את השם המדוייק של חברה, שהרי זהו ההבדל היחיד בין חברה אחת לחברה אחרת; במיוחד חשוב שיהיה רשום בחוזה שזו חברה בע"מ, כדי שהמתקשר יידע שאין לו ענין עם אדם פלוני או עם גוף כלשהו, שחבריו אחראים באופן אישי, אלא שיש לו עסק אך ורק עם חברה מסויימת שערבונה מוגבל, ואם הדבר לא פורט, אחראי המנהל החותם באופן אישי, ומידת הצדק מחייבת שיהיה אחראי באופן אישי". (ראה, עוד: ע"א 209/83 סוליפלסט הגליל בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות (1962) בע"מ [6] בעמ' 344; ע"א BALRO A.G .347/85 ואח' נ' שוק הצפון נהריה בע"מ ואח' [7] בעמ' 138-139). כיון שכך, ואף אם הצד השני להסכם לא הוטעה (ראה: ע"א 289/64 אגון פשקוס נ' "חמדיה" [8] בעמ' 694), קמה חבותו האישית של מנהל, שחותם על חוזה בשמה של חברה, מבלי ששמה המדויק של החברה צויין במפורש, בחוזה. בענייננו, לא רק שהציון "בערבון מוגבל" לא צורף לשמה של "נופש פלוס" בפרטיכל ת/1, אלא שאין לנו ידיעה ברורה, אם הפרטיכל ת/1 נעשה בשם נופש פלוס בע"מ או בשמה ובשם צ'רטר פלוס בע"מ, כאחת. התוצאה היא, איפוא, שלפי הוראה מפורשת של הדין (סעיף 99(ב) לפקודת החברות [13]) ולפי ניסוח בהיר של ההלכה, חתימתו של ברנע על הפרטיכל ת/1, אם נעשתה בשמה של חברה, הטילה עליו חיוב אישי לביצוע התחייבויותיה. ההחלטה האופרטיבית, שניתנה בע"א 209/83 הנ"ל [6], אינה נוגעת לעניננו, שכן שם החוזה נעשה בשם "סוליפלסט בע"מ" (ראה: שם, בעמ' 341), בעוד שהפרטיכל ת/1 נעש בשם "נופש פלוס". (ב) בטרם שנסיים פרק זה של פסק-הדין, יש לבחון את הכלל (ראה: ע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו [9] בעמ' 722), לפיו - "אפילו נחוצה חותמת לחיוב חברה, לא נובע מכאן, כי בכל חוזה, בו נעדרת חותמת, יש להטיל אחריות אישית על המנהל. מקום שהחברה פעלה על-פי המסמך, אשר על גביו חתם המנהל ללא החותמת, וראתה בו מסמך מחייב כדין, ניתן לראות בהתנהגותה זו משום אישור בדיעבד של פעילות המנהל. בנסיבות אלה משתחרר המנהל מאחריות אישית, אשר עשויה היתה להיות מוטלת עליו, אילו פעל ללא הרשאה". לדעתי, הכלל האמור נועד לקבוע את שחרורו של מנהל מחיוב אישי רק במקום שהחברה אמצה ונטלה על עצמה, בדיעבד, את החיובים שנקבעו במסמך, שנחתם בידי המנהל. למעשה, אין בכך הרחבה של ממש של ההוראה שנקבעה, ממילא, בסעיף 99(ב) לפקודת החברות. שם צויין, בסיפא של הסעיף, שחבותו האישית של המנהל לא תחול אם החברה שילמה כראוי את הסכום, שננקב במסמך שנחתם בידי המנהל. בכלל, שנקבע בע"א 230/80 [9] הנ"ל, אין מדובר בתשלום, דווקא, אלא בהתנהגות של החברה, שלפה היא פעלה על-פי המסמך וראתה בו מסמך מחייב כדין. בעניננו, חוץ מן ההוראות הבלתי חוזרות שניתנו לחברת ישראכרט, לא אמצה אף אחת מן החברות השותפות את ההתחייבויות שנקבעו בפרטיכל ת/1 ולא נטלה אותן על עצמה. (ג) ולבסוף, יש לבחון את האמירה הנוספת שנאמרה בע"א 230/80 [9] הנ"ל (שם), שלפיה - "משחתם מנהל חתימה אישית בלא ציון, שהוא חותם בשם החברה, יש מקום להטיל עליו אחריות אישית, רק אם מתוך עיון במסמך כולו עולה, כי הוא התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית". לדעתי, השאלה היא של נטל הראיה. ואכן, באותו מקרה (ע"א 230/80 [9] הנ"ל, בעמ' 719-720), נאמר, ש"לכאורה, אין החתימה על זיכרון הדברים אלא חתימתו האישית של המערער; אם רוצה המערער להוכיח, שחתימה של החברה היא הכשרה לפי תקנותיה, עליו הראיה. ולא זו בלבד אלא תקנותיה מצויות קודם כל בידיעת החברה עצמה ובידיעת מנהלה ובעל מניותיה, ואין הם יכולים להעמיס חובת הוכחתן על שכם זולתם. משלא הוכיחו המערערים, שהחתימה שעל זכרון הדברים חתימת החברה היא, הכשרה והמחייבת לפי תקנותיה, אין לנו על זיכרון הדברים אלא מה שעינינו רואות, והיא חתימתו האישית של המערער בלבד". דומה, שדברים אלה תואמים יותר, מבחינת נטל הראיה, את הדין שנקבע בסעיף 99(ב) לפקודת החברות ואת הפסיקה שהתפתחה לפירושו. בענייננו, לא עלה בידו של ברנע להוכיח, שהוא חתם על הפרטיכל ת/1 בשם נופש פלוס בע"מ או בשם צ'רטר פלוס בע"מ או בשם שתיהן, כאחת, כיוון שכך, קמה חבותו האישית לפי הפרטיכל ת/1. (ד) על-פי האמור, אני בדעה, שברנע לא הוכיח, שחתם על הפרטיכל ת/1 בשם חברה כלשהי. עם זאת, מאחר שמתוך המסמכים ת/2, ת/3 ו-ת/4 עולה, ששתי החברות השותפות נטלו על עצמן לבצע את הוראות סעיף 3 לפרטיכל ת/1, בדבר מתן הוראות בלתי חוזרות לישראכרט, אני סבור, שיש לראותן, כמי שאישרו בדיעבד, בהתנהגותן, את פעולתו של ברנע, כדי הסכום של 50,000 דולר. ליתרת הסכום, בסך הנוסף של 50,000 דולר, לא ניתן אישור לפעולתו של ברנע, ועל-כן פעולתו זאת מעמידה עליו חיוב אישי. ד. סיכום 15. על-פי האמור, אני מקבל את התביעה נגד אלכסנדר ברנע כדי מחציתה ומחייבו לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, תשלומים אלה: (א) סכום בשקלים ששווה ל-50,000 דולר של ארה"ב, לפי שער הרכישה של הדולר במזומנים בבנק ישראל ביום הפרעון בפועל, והכל - בצירוף ריבית בשיעור הקבוע בסעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961, והחל מיום 14.10.84 ועד לפרעון המלא; (ב) הוצאות המשפט בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום הוצאתן ועד לתשלומן בפועל לתובעות; (ג) שכ"ט עו"ד בסך של -.10,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לפרעון המלא. (ד) בחיובים לפי ס"ק (ב) ו-(ג) לעיל, הפרשי הצמדה וריבית יהיו בשיעורם המלא וכמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961. דיני חברותשותפותאחריות אישית