בפני הוגש ערעור על החלטת כב' הרשמת אפרת הלר מיום 30.6.13 בתיק הוצל"פ 13-03234-04-2. העובדות בקליפת האגוז; המשיב הינו אביו ומעבידו של החייב בתיק ההוצאה לפועל 13-03234-04-2. המערערת (להלן: "הזוכה") הגישה בקשה לחיוב המשיב (להלן: " צד ג " ) בתשלום חוב פסוק וזאת בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל כב' הרשמת קיבלה את טענות הזוכה והורתה להעביר כספים שניתנים לעיקול ממשכורתו של החייב ( אשר עבד בזמנים הרלוונטיים אצל צד ג' והינו בנו של צד ג') לידי הזוכה מיום הטלת העיקול ביום 16.5.10 ועד לפיטוריו ביום 1.11.11. הרשמת דחתה את טענת הזוכה לפיה על צד ג' להעביר לזוכה כספי הפיטורין וזכויות סוציאליות כגון דמי הבראה; הרשמת כתבה בהחלטתה כי צד ג' לא שילם לחייב פיצויי פיטורין, אך כתבה כי אם מתכוון צד ג' לשלם לחייב הרי כספים אלו מעוקלים ויש להעבירם לתיק ההוצל"פ וכך כתבה: " לא מצאתי לקבל את טענות הזוכה בדבר חיוב צד ג' בסכומים אשר היה עליו להעביר בגין פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות אחרות, לרבות דמי הבראה וכדומה שכן בהעדר הוכחה לכך כי צד ג' שילם את הסכומים בפועל לחייב איני יכולה לחייבו בתשלום הסכומים הנ"ל אך ככל שבכוונת צד ג' להעביר את הסכומים הרי שסכומים הנ"ל מעוקלים ועליו להעבירם לתיק זה." על חלק זה בהחלטתה הוגש הערעור. טענות הצדדים: המערערת טוענת כי הרשמת טעתה שלא הורתה על העברת כספי הפיטורין לזוכה, וטוענת כי החלטת הרשמת מציבה מכשול בו צריך לחכות שצד ג' יחליט לשלם לחייב כספים ואז לחייב אותו להעבירם לתיק, מדובר בתוצאה אבסורדית שהרי אין לצד ג' כל אינטרס לשלם במצב זה כספים מכיוון שצד ג' הינו אביו של החייב. צד ג' טוען כי החייב עבד אצלו לסירוגין ולכן לא מגיע לו פיצויי פיטורין, מה גם שההחלטה בדבר זכותו של החייב לתשלום פיצויי פיטורין הינה בסמכות ביה"ד לעבודה ולכן על הזוכה לפעול בערכאה המתאימה מאחר ומדובר ביחסי עובד מעביד. צד ג' טוען כי המועד בו נבחנת השאלה מהן הזכויות העומדות לחייב כלפי המחזיק הוא מועד הטלת העיקול ( רע"א 1821/987 ניקו בדים בע"מ נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נד(1) 773,794), מכאן שביום העיקול לא היה לחייב זכות כלשהי אצל צד ג'. הזכות הזו לפיצויים וזכויות סוציאליות טרם באה לעולם ולכן לא ניתנת לעיקול. הזוכה - המערערת- טוענת כי הרשמת הטילה עיקול על פיצויי הפיטורין וזכויות סוציאליות ביום 20.12.12 ובמועד זה הזכות התגבשה ולכן יש לדחות את טענת צד ג', מה גם שעל החלטה זו צד ג' לא השיג ולכן אינו יכול להעלות טיעון של חובה לפנות לביה"ד לעבודה כעת. הכרעה: הדיון בפני כב' הרשמת היה דיון מעורב, הן על פי סמכותו מכוח סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל והן על פי סעיף 48 לאותו חוק. מאז תיקון הוראות חוק ההוצאה לפועל, בקשה על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, הינה כדין בקשה בכתב, אין עוד צורך בדיון בדרך המרצה, הדבר מקל עד מאוד במסלול הבירור על פי סעיף 48. דיון במתכונת הזו, הינו אפשרי, אין חובה להגיש תחילה בקשה על פי סעיפים 46 ו- 47 לחוק ולזמן את צד ג' לחקירה, מאחר ואלה אינם תנאים מוקדמים להגשת בקשה לחיוב צד שלישי. בקשה זו יכולה להיות עצמאית ונפרדת ועומדת בפני עצמה ויכולה להיות לאחר בקשה על פי סעיפים 46, 47 ויכולה גם להיות בקשה משולבת, יחד עם בקשה על פי סעיף 46 ו- 47. אני מפנה בעניין זה לע"א 256/93 אשדוד בינדר בע"מ נ' סילבר תיווך. ההליך לחיוב צד שלישי 'המערערת' לפי סעיף 48 (א) לחוק ההוצאה לפועל, הוא הליך "תביעה" בהליך מקוצר, המאפשר לנושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב ונפגע ממעשה צד שלישי שפעל בלא הצדק סביר בניגוד להוראת צו העיקול שנמסר לו, להיפרע מן הצד השלישי את נזקו. נזק זה מתבטא באובדן האפשרות של הנושה להיפרע את חובו הפסוק של החייב כלפיו מן הנכסים שהיו אמורים להיות מעוקלים בידי הצד השלישי. הוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל קובעת: "צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון." החייב עבד תקופה אצל המשיב כשכיר ופוטר על כך לא הייתה מחלוקת. המשיב טען בפני כבוד הרשמת כי החייב לא עבד באופן רציף ולא צבר זכויות סוציאליות, וכי החייב חייב לצד ג' כספים רבים . עוד נטען כי החייב לא זכאי לכספים כלשהם. המחלוקת בין הצדדים היא בנקודה אחת והיא אם צד ג' בניגוד להוראת צו העיקול שנמסר לו בכך שהוציא מידו את הכספים או שילם את הסכום או לא עשה כאמור בסעיף 47 לחוק. לא הוכח בפני כי המשיב שילם או הוציא מתחת ידיו את כספי העיקול כלל ועיקר , או פעל בניגוד להוראת סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל. אין כל הוכחה כי ניתן צו או יצאה דרישה למסירת המעוקלים כלל ועיקר. אי לכך המשיב לא הפר את צו העיקול, ומשכך, צדקה כב' הרשמת כאשר לא הורתה למשיב לשלם את הסכומים שטרם שולמו על ידו. תנאי בסיסי להפעלת סמכות רשם ההוצאה לפועל הוא פעולה בניגוד לצו העיקול המאפשר לנושה שנפגע ממעשה צד שלישי שפעל בלא הצדק סביר בניגוד להוראת צו העיקול שנמסר לו, להיפרע מן הצד השלישי את נזקו. מקום שלא הוכח כי המחזיק פעל בניגוד לצו העיקול , אין מקום לתת צו, מכוח סעיף 48 לחוק. אומר עוד , כי העיקול הוטל על הזכות לקבלת פיצויי פיטורין והמעקל נכנס לנעלי החייב כלפי המעסיק, אך הדבר אינו מבטל את טיעוני המעביד כלל ועיקר ומשמעות העיקול שיוצר זכות מהותית אלא יוצר זכות דיונית של חסימת העברת הכספים לידי החייב ואלה לא הועברו. בפסק דין בע"א 1296/04 אלכס דרימר,לאה דרימר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ בית משפט מחוזי תל אביב 27/11/2005 נקבע כי: " אין בחקיקה הישראלית, לא בחוק ולא בתקנות, הגדרה מפורשת למונח "עיקול", לא כל שכן "עיקול זמני". בהלכה הפסוקה נקבע כי אפשר להגדיר "עיקול" כפעולה משפטית, המופנית נגד בעליו של נכס או מחזיק בו, והיא באה להגביל את הסחירות של הנכס ואת יכולת השימוש בו, כדי שהזוכה יוכל להיפרע ממנו חוב המגיע לו (ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פ"ד מג(2) 864, 872; ע"א 4360/90 משה בר חן נ' יוסף אברהם כוכבי, פ"ד מז(2) 311, 320). העיקול יכול שיוטל על נכס או על זכות, לרבות זכות אובליגטורית של נתבע או חייב שמגיעה לו מהמחזיק (ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' בנימין קרייתי, פ"ד נח(3) 313, 320). אפשר להטיל עיקול על זכויות קיימות וכן על זכויות עתידיות. "זכות עתידית" לעניין זה היא חוב או זכות שעילתם כבר באה לעולם אך טרם הגיע מועד הפירעון (בר"ע 232/75 יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1) 477, 478)" אם כך העיקול הוא מחסום משפטי, ועל מנת שצד ג' יחויב , קיים הכרח שצד ג' פעל בניגוד לצו וסיכל אפשרות המימוש, הן על ידי העברת הנכס או תשלומו או אי פעולה בהתאם לסעיף 47, אף חלופה מחלופות אלו לא התקיימה, כדי לחייב את צד ג' שמאשר כי לא שילם את פיצויי הפיטורין. דומה, לפעמים, כי קיים קושי להבחין בין ההפרה לבין הסעד עקב אותה הפרה: חוק ההוצאה לפועל אינו כולל הוראה מפורשת הקובעת סנקציה מהותית לאי מסירת הודעה, או למסירת הודעה חלקית, על ידי צד שלישי אשר קיבל לידיו צו עיקול. בסעיף 46(א) לחוק נקבע, כי אם הצד השלישי לא הגיש הודעה כאמור בסעיפים 44 ו-45, או שהגיש הודעה שאינה שלמה או אינה נכונה, רשאי ראש ההוצאה לפועל, לפי בקשת הזוכה, להזמין את הצד השלישי לחקירה, וזאת מבלי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין (סעיף 46(ב) לחוק). בסעיף 47 לחוק נקבעה חובתו של הצד השלישי, אשר בידיו נכס של החייב שהוטל עליו עיקול, למסור את הנכס המעוקל למוציא לפועל, וסעיף 48(א) לחוק מסמיך את ראש ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק או יתרתו, אם וכאשר הצד השלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקל ולא העביר אותו אל המוציא לפועל, ובלבד שהחיוב שיוטל עליו לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. סמכות זו של ראש ההוצאה לפועל, אינה גורעת מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין (סעיף 48(ג) לחוק) ,רע"א 5222/93 גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ. שומה היה על המערערת להוכיח, בין על דרך חקירה ובין על דרך של הבאת ראיות, כי בידי המעביד אכן מצויים, או שהיו מצויים "נכסים מעוקלים" או "חובות" נשוא צו העיקול, שלא הועברו על ידו למוציא לפועל, בניגוד לחובתו לפי סעיף 47 לחוק או שולמו והועברו בניגוד לצו העיקול , רק אם עלה בידה לעשות כן, עובר הנטל לידי המשיב להראות כי היה קיים "הצדק סביר" לפעולתו. אך אין בידי נושה שהטיל עיקול ליצור זכות מהותית המבטל את טענות מעביד כלפי עובדו וטענות ביחס להעדר חובה לשלם את הכספים, והמעקל אינו נהנה מזכויות מעבר לאלה שזכאי להם העובד. מכאן מסקנתי כי במקרנו זה ,לא הייתה הפרה, בשלב זה , לצו העיקול המצדיק את חיוב צד ג'. על קשר הדם וחמיקה מהתשלום; אני ער לקשרי הדם של המשיב לחייב ואת התרשמות כב' הרשמת שהמשיב עושה כל אשר לאל ידו להתחמק מחובתו, אך אין להקנות , בשל קשר דם זה, לצו העיקול כוח שאין לו ואין להפוך את סעיף 48 מעבר לעילות הברורות והמפורטות בו, מקום שנגרם נזק עקב הפרת צו העיקול. אין משמעות הדבר שהזוכה לא יוכל לרדת לכספים אלו. כל שאמרתי שההליך שננקט אין בכוחו לעשות כן, ועל הזוכה לשלוף "מארגז הכלים" העשיר שבחוק ההוצאה לפועל הליך מתאים להכריח את העובד להגיש תביעה ולדרוש את הפיצויים ושאר הזכויות. בחוק ההוצאה לפועל כלים רבים ומגוונים לעשות כן, לרבות מינוי כונס נכסים על זכויות החייב והגשת תביעה על ידי כונס נכסים, אך הדרך אינה במסגרת הוראות סעיף 48 לחוק, כל עוד שהחקירה והתשתית העובדתית לא הביאו למסקנה כי צו העיקול לא הופר. סוף דבר; הערעור על החלטת כב' הרשמת נדחה. לאור התנהלות המשיב כעולה מהחלטת כב' הרשמת, לא מצאתי לנכון לחייב את המערערת בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. עיקול צד ג'צוויםעיקול