בקשה לאישור תובענה מנהלית כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), וכנגדה הודעת חדילה של המשיבה (להלן: "העירייה"). עיקרי העובדות המבקשת היא תושבת בת ים, המתגוררת בדירה ברח' אלי כהן 12 בעיר. עד שנת 2013 וכולל בשנת 2013 שילמה המבקשת ארנונה לעירייה לפי שטח דירה של 81 מ"ר. ביום 9.6.2013 שלחה העירייה למבקשת "הודעה על תיקון שומת ארנונה" (נספח א' לבקשת האישור), לפיה הוגדל שטח דירתה לעניין החיוב בארנונה מ - 81 מ"ר ל - 96 מ"ר, בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.1.2013. בהתאם לכך חוייבה המבקשת בתשלום "הפרשי ארנונה לאחר מדידה" בסך 178.04 ₪. המבקשת שילמה את החיוב ביום 6.8.2013 (נספח ב' לבקשת האישור). ביום 27.8.2013 שלחה העירייה למבקשת "הודעה על תיקון שומת ארנונה" (נספח ב' ל"תגובה לבקשת המשיבה לסילוק על הסף ולחלופין להודעת החדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות") בה ציינה כי: "בבדיקה שנערכה בקשר לנכס שבנדון...נמצא כי שטח הנכס הינו 84.0 מ"ר בסיווג מגורים במקום שטח של 94.0 מ"ר המעודכן ברישומי העירייה", וכי העדכון יחול החל מיום 1.1.2013. יש לציין, שעיריית בת ים ביצעה הליך של תיקון שומות ארנונה בקרב כלל תושביה, בעקבות סקר מדידות חדש שערכה החל מספטמבר 2012, בעקבות הודעת חדילה שהגישה העירייה בתובענה ייצוגית אחרת (ת"צ 48014-05-12 גדי אלקריף נגד עיריית בת - ים (לא פורסם)) שעניינה עיגול שטחים הקטנים מ - 1 מ"ר כלפי מעלה, לצורך חישובי שטחים לתשלום ארנונה. המבקשת, אחת הנישומות שקיבלה לידיה הודעת תיקון שומה שכזאת ושילמה אותה, הגישה בקשה לאשר את תובענתה כייצוגית, בעילה של גביית ארנונה רטרואקטיבית שלא כדין. המבקשת דורשת השבה של כל סכומי הארנונה שנגבו שלא כדין, לטענתה, בתקופה של 24 החודשים שקדמו לבקשת האישור, בה נשלחו הודעות תיקון שומה של ארנונה המתייחסות גם לתקופה שקדמה להוצאת הודעות תיקון השומה, ומבלי שהעירייה בדקה טרם הוצאת הודעות התיקון האם מתקיימות הנסיבות המיוחדות העשויות להצדיק גבייה רטרואקטיבית. השאלות העומדות להכרעה הצדדים חלוקים בשתי שאלות עיקריות העומדות להכרעה בשלב זה: האם יש לסלק את בקשת האישור על הסף מאחר שלשיטת העיריה התובענה איננה כשירה להתברר כתובענה ייצוגית, בשל השונות הדומיננטית בין חברי הקבוצה התובעת. אם לא תסולק בקשת האישור על הסף, יש להכריע בשאלה מתי אירעה החדילה של העירייה. האם כטענת העירייה עוד באוגוסט 2013, לפני הגשת התובענה ובקשת האישור (שהוגשו ביום 4.9.2013), או שמא רק בהודעת החדילה הפורמלית שהגישה העירייה לבימ"ש זה בדצמבר 2013, במסגרת "בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק". דיון הפסיקה מבארת מהו חיוב רטרואקטיבי כדלקמן: "חיוב ארנונה המושת במהלך שנת כספים שהוא תיקון שומת ארנונה הוא חיוב רטרואקטיבי, שכן - בעת הפקת שומת ארנונה מושלם תהליך חיוב הנישום. משכך הוצאת שומה מתקנת אשר מבקשת לשנות את החיובים שהושתו על הנישום, למפרע, היא רטרואקטיבית. לסיכום קובע בית המשפט (שם, סעיפים 57-56 בפסק הדין): "סיכומם של דברים: כאשר הארנונה מושתת על הנישום לאחר תום שנת הכספים הרלוונטית, מדובר בהכרח בחיוב רטרואקטיבי. לעומת זאת, כאשר הארנונה מושתת על הנישום במהלך שנת הכספים, יש להבחין בין שלושה מצבים: המצב הראשון הוא מצב של תיקון שומת ארנונה. במצב זה, התיקון הוא רטרואקטיבי, ככל שהוא מבקש לחול על פרק הזמן שקדם לתיקון....". (ת"צ (מרכז) 25918-02-13 סולריס סוככים בע"מ נ' עירית ראש העין (לא פורסם, מיום 7.4.2014) סע' 9 לפסה"ד, להלן: "פס"ד סולריס"). (ההדגשות שלי - י' ש') במקרה דנן החיוב נשלח ב- 9.6.2013 עם דרישה לתשלום החל מ-1.1.2015. לפיכך ברי כי החיוב הוא רטרואקטיבי. עוד נקבע בפסיקה כי חיוב רטרואקטיבי הוא חיוב פסול, אלא אם כן מוכיחה הרשות הגובה כי חלו נסיבות מיוחדות המכשירות באופן חריג את החיוב הרטרואקטיבי: "כך, אם אכן מדובר בחיוב רטרואקטיבי - ידו של בית המשפט תהא אמנם 'קפוצה' בהתרתו, אולם ייתכנו בכל זאת מקרים מיוחדים אשר בהם יותר החיוב". (עע"ם 4551/08 עיריית גבעת שמואל ואח' נ. חברת החשמל לישראל ואח' (לא פורסם, מיום 1.12.2011), סע' 57 לפסה"ד). "חיובי ארנונה רטרואקטיביים כפופים לחזקה הפרשנית נגד תחולה למפרע שעל כן תהא ידו של בית המשפט קפוצה בהתרתם; חיוב רטרואקטיבי נחשד מלכתחילה כחיוב "פסול" והנטל לסתור זאת מוטל על הצד המבקש להתיר את החיוב". (סע' 9 לפס"ד סולריס). לא הוכחו כל נסיבות מיוחדות בענייננו להכשרת החיוב הרטרואקטיבי. המכנה המשותף של חברי הקבוצה 6. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלת קיום מכנה משותף לחברי הקבוצה לעניין אישור התביעה כייצוגית. העירייה הפנתה ל - ת"צ (ת"א) 9314-09-11 אמיר עבדו-משתלת הכפר החדשה בע"מ נ' עיריית רמת גן (לא פורסם, מיום 9.6.2013, (הלן: "פס"ד עבדו"), שערעור עליו תלוי ועומד בביהמ"ש העליון. בפס"ד עבדו הוגשה בקשת לאישור תובענה כייצוגית כנגד עיריית רמת-גן בעילת גבייה שלא כדין של ריבית פיגורים בגין התקופה הוירטואלית של כל המקרים בהם נעשה חיוב רטרואקטיבי ע"י העירייה. ביהמ"ש קבע שם כי מאחר שכל הקבוצה של הנישומים שחוייבו רטרואקטיבית היא קבוצה מאד מגוונת שכוללת בתוכה גם נישומים בעלי נסיבות מיוחדות המצדיקות גבייה רטרואקטיבית, הרי שהשונות בין חברי הקבוצה דומיננטית מאד והדמיון ביניהם הוא טפל, ולפיכך דחה ביהמ"ש את הבקשה לאשר את התובענה כייצוגית. בהתאם לפס"ד עבדו טענה העירייה, כי גם בעניינינו ישנה שונות דומיננטית בין חברי הקבוצה ולפיכך התובענה אינה ראויה להידון כתובענה ייצוגית. לשיטת העירייה על מנת להעניק את סעד ההשבה שמבוקש בתובענה יש צורך לבחון כל נישום בחינה פרטנית לאור הנסיבות הספציפיות שלו, האם מתקיימות בו הנסיבות המיוחדות שמצדיקות חיוב רטרואקטיבי, אם לאו. לפיכך לטענת העירייה יש לדחות על הסף את בקשת האישור, בשל העדר שאלות משותפות עיקריות של עובדה ומשפט, כדרישת סע' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "החוק"). בהתאם לכך עולה גם, לטענת העירייה, כי תובענה ייצוגית איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין כדרישת סע' 8(א)(2) לחוק. אני מוצאת כי המבקשת הגדירה בבקשת האישור את חברי הקבוצה בצורה ברורה, שעונה על דרישת החוק למכנה משותף דומיננטי לכל חברי הקבוצה, בזו הלשון; "כל נישום המחזיק נכס המשמש למגורים בתחומי המשיבה אשר שילם למשיבה ב - 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, בהתאם להודעת תיקון שומה שהוציאה לו המשיבה, תשלומי ארנונה רטרואקטיביים המתייחסים לתקופה שקדמה להוצאת הודעת תיקון השומה, ומבלי שהמשיבה טרחה לבדוק טרם הוצאת הודעת תיקון השומה האם מלכתחילה מתקיימות הנסיבות המיוחדות העשויות להצדיק גביית תשלומי ארנונה רטרואקטיביים". (סעיף ב' בתחילת בקשת האישור). לאור הגדרת הקבוצה, אין צורך לבדוק נסיבותיו הספציפיות הפרטניות של כל נישום ונישום. מאחר שעפ"י הפסיקה תיקון שומה מהווה גבייה רטרואקטיבית, ומאחר שהעירייה לא סתרה את החזקה כי גבייה רטרואקטיבית חסרת תוקף, ע"י הוכחת נסיבות מיחדות המצדיקות חיוב רטרואקטיבי, מתבקשת המסקנה כי קיים דמיון בין כל חברי הקבוצה. לכן כל מה שנדרש לבדוק הוא איזה תושב מתושבי בת ים המחזיק נכס למגורים ב- 24 חודש שקדמו לבקשת האישור, שילם בהתאם להודעת תיקון שומה שהומצאה לו, תשלומי ארנונה שמתייחסים לתקופה שקדמה להוצאת הודעת תיקון השומה. בפרשת עבדו לעומת זאת, הוגדרה קבוצה כללית גדולה מאד רב-גונית המכילה בתוכה הרבה סוגי נישומים שחוייבו רטרואקטיבית, כשלחלקם היו קיימות נסיבות מיוחדות שהעירייה זיהתה כמצדיקות חיוב רטרואקטיבי. כך קבע ביהמ"ש בפרשת עבדו: "...ככל שקיימות נסיבות מיוחדות וספציפיות ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה, נסיבות שיהיה בהן כדי להשפיע על עצם זכותו של אותו חבר קבוצה לזכות בסעד הנתבע, כך תקטן הנטייה לקבוע כי מדובר ב"קבוצה" החולקת שאלות עובדתיות או משפטיות שיש מקום להכריע בהן במשותף, כך תקטן הנטייה לקבוע כי הדרך של תביעה ייצוגית היא הדרך הטובה ביותר להכרעה במחלוקת - ולהיפך. 27. כאמור, במקרה דנן ... ההבדלים בין חברי הקבוצה הם דומיננטיים יותר. השוני הוא העיקר והדמיון - הטפל. העיקר הוא בבחינת הנסיבות הספציפיות נושא כל מקרה ומקרה, לצורך הכרעה בשאלה האם היה מקום בחיוב רטרואקטיבי ..." (ס' 26-27 לפסה"ד עבדו, ההדגשות שלי, י"ש). בניגוד לעמדת העירייה, המקרה שלנו שונה. כשם שהחיוב הרטרואקטיבי היה גורף, לכל מי שנמצא במדידה כי שטח נכסו גדול יותר, מבלי שנבדקו נסיבותיו הייחודיות, והעירייה מודה שכך נהגה בחברי הקבוצה עד לחדילה, כך גם ביטול החיוב צריך להיות גורף. על העירייה היה לנקוט בדרך ביטול של כל החיובים הרטרואקטיביים הגורפים שהוטלו על כל חברי הקבוצה, ורק לאחר מכן, בכפוף לבדיקה, העירייה היתה רשאית להטיל חיוב חדש, פרטני, לכל נישום ונישום, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות הייחודית. יפים לעניינינו דברי ביהמ"ש בפס"ד סולריס: "לטעמי, על מנת ליהנות מהפריבילגיה של סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 היה על המשיבה לחדול לאלתר מכל גבייה של החיובים שהוצאו על ידה ללא כל בדיקה פרטנית. על כן כל הליכי ההשגה או הערר בעניין זה גם כן היו מתבטלים ממילא. ככל שהייתה המשיבה סבורה כי יש לה עילה ספציפית נגד נישום מסוים בהיותו אותו נכנס בגדר המקרה החריג לחיוב רטרואקטיבי שהוכר בפסיקה, היה עליה להוציא לו חיוב חדש ספציפי ומפורט". (סע' 10 לפס"ד סולאריס). לפיכך בענייננו, אם לא הייתה מוגשת הודעת חדילה, והתובענה הייצוגית הייתה מתקבלת כך שהעירייה הייתה מחוייבת בהשבה, היה על העירייה לבטל את כל החיובים הרטרואקטיביים הגורפים לכל מי שנמצא שטחו במדידה גדול יותר. מועד החדילה 7. מחלוקת נוספת היא מהו מועד החדילה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה כי המשיבה לא הוכיחה טענתה לחדילה החל מאוגוסט 2013, (כלומר לפני בקשת האישור) וזאת מהנימוקים מהבאות: תצהיר גזבר העירייה, חיים אברהם, מיום 2.12.2013, שצירפה העירייה להודעת החדילה שלה שהוגשה לתיק בדצמבר 2013 היה לאקוני. הגזבר ציין בתצהירו כי העירייה חדלה מהטלת חיובי ארנונה רטרואקטיביים "החל מחודש אוגוסט 2013" אך לא ציין בתצהירו מהו התאריך המדוייק בחודש אוגוסט 2013 שבו העירייה חדלה לחייב נישומים רטרואקטיבית. תאריך החדילה המדוייק באוגוסט 2013 הוא קריטי מאחר שבקשת האישור הוגשה לבימ"ש זה כבר ביום 4.9.2013. הגזבר גם לא ציין בתצהירו מיהו בעל התפקיד בעירייה שהחליט על החדילה וביצע אותה. לא צורף כל מסמך פורמלי או תיעוד על קבלת החלטת חדילה, או על ביצוע החדילה. במיוחד לא צורף פרסום פומבי לציבור בדבר החדילה. מסעיף 14 לתצהיר הגזבר עולה כי "הפרשי מדידות שהתגלו לאחר חודש אוגוסט 2013 חויבו מיום שתוקן החיוב ואילך". מכאן מתבקשת המסקנה כי החדילה מתייחסת למקרים בהם הפרשי המדידות נתגלו אחרי אוגוסט 2013, דהיינו מספטמבר 2013 והלאה. אולם נוסח התצהיר חמקני ולא נאמר במפורש מאיזה מועד בדיוק בספטמבר 2013, האם לפני או אחרי בקשת האישור שהוגשה ביום 4.9.2013. בתצהיר הגזבר צורפו 2 אסמכתאות בלבד של הודעות תשלום ארנונה של שני נכסים ספציפיים בבת ים שמגדילות את השומה על בסיס המדידה של העירייה, שהודפסו ביום 1.12.2013. הודעות אלו מוכיחות חדילת גבייה בפועל רק מדצמבר 2013 (לאחר בקשת האישור שהוגשה בספטמבר 2013) ולא מאוגוסט 2013 כפי שטענה העירייה. המבקשת מצידה, צירפה אישור תשלום שלה לעירייה של חיוב רטרואקטיבי בארנונה, המעיד כי באוגוסט, וליתר דיוק ביום 6.8.2013 גבתה העירייה ממנה חיוב רטרואקטיבי החל מ-1.1.2013 (נספח א' ל"תגובה לבקשת המשיבה לסילוק על הסף ולחלופין להודעת החדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות"). המבקשת צירפה פנייה של העירייה אליה לתיקון השומה, מיום 27.8.2013, ובה נדרשה לתשלום רטרואקטיבי מיום 1.1.2013, בשל מדידות חוזרות של העירייה שמשנות את שטח הנכס לעניין הארנונה (נספח ב' ל"תגובה לבקשת המשיבה לסילוק על הסף ולחלופין להודעת החדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות"). בתצהיר הגזבר שניתן כאמור ביום 2.12.2013 צויין שהעירייה עדיין פועלת לאיתור שוברי תשלום שנשלחו לכ- 280 נישומים שחוייבו לפני אוגוסט רטרואקטיבית ליום המדידה, וטרם שילמו שוברים אלה. צויין כי העירייה מתכוונת לשלוח לאותם נישומים "בהקדם האפשרי" שוברי תשלום מתוקנים שתוקפם רק מיום ביצוע תיקון החיוב ולא מיום המדידה. הנה כי כן, בדצמבר מודה העירייה כי לגבי אותם כ - 280 נישומים טרם הספיקה לבצע את החדילה, ונראה לכאורה שאם הם היו ניגשים לעירייה ומשלמים את חובם כנדרש, לפי השובר הישן, העירייה הייתה גובה את התשלום הרטרואקטיבי, כפי שנהגה עם המבקשת ששילמה חובה הרטרואקטיבי ביום 6.8.2013. נטל הראיה להוכיח חדילה מוטל על העירייה שטוענת לחדילה. בהינתן צבר הנסיבות שפורט לעיל, לרבות התצהיר הלקוני של הגזבר, ובהעדר ראיות נוספות מצד העירייה לחדילה עוד מאוגוסט 2013, יש לראות בחדילה כמתחילה בדצמבר 2013 ולא מאוגוסט 2013. יפים לעניינינו דבריו של ביהמ"ש במקרה דומה, פרשת סולריס, בה נקבע: "...הצדדים חלוקים בשאלה אם אכן ביצעה המשיבה חדילה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות אם לאו. ... אני סבורה כי האמור מהווה הודאת בעל דין מצד המשיבה, כי לא חדלה מהגבייה שבשלה הוגשה בקשת האישור, במועד הקובע אלא המשיכה בגבייה מנישומים שביקשו לשלם וכן המשיכה בהליכים משפטיים מול נישומים בגין החיובים נושא בקשת האישור. חדילה משמעותה הפסקת גבייה לרבות הפסקת גבייתם של חובות עבר (היינו חובות בגין חיובים שאינם כדין שנדרשו וטרם שולמו - ר' החלטתי בת"צ (מח'-מרכז) 27755-06-11 אדרי נ' המועצה המקומית שוהם (13.11.11)), כמו גם הפסקת ניהול הליכי ערר או השגה שעניינם החיובים נושא בקשת האישור". (סע' 10 לפסה"ד). 8. משהגעתי למסקנה כי החדילה לא החלה מאוגוסט 2013, הרי שלאור הודעת החדילה מדצמבר 2013, ולאור הודאת ב"כ המבקשת בדיון שהתקיים לפניי כי חדילה זו הייתה כדין (ראו: עמ' 1 לפרוט' מיום 5.3.2014, ש' 13-15, ש' 26-27), אני קובעת כי הודעת החדילה בתוקף החל מדצמבר 2013 . סיכום 9. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני מקבלת את הודעת החדילה שתחולתה מדצמבר 2013. לפיכך, בהתאם לסע' 9(ב) לחוק אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כיצוגית. לבקשת הצדדים, הם יסכמו לעניין שכ"ט לב"כ המבקשת וגמול למבקשת בהתאם לסע' 9(ג) לחוק. הצדדים יסכמו בכתב עד 4 עמודים )בעימוד כמקובל בבימ"ש עליון), ב"כ התובעת עד 15.7.2014 וב"כ הנתבעת עד 1.9.2014. (הפגרא לא תפסיק מרוץ המועדים). רטרואקטיביותארנונה