1. בפניי בקשת רשות ערעור, על אף שכותרת הבקשה הוגדרה כערעור, על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' מירב קלמפנר - נבון מיום 29/4/2010, לפיה נקבע כי על המבקשת, הגב' משווי תמרה (להלן : "המבקשת" או "החייבת") לשלם 1,200 ₪ החל מ- 10/5/2010 ובכל 10 לחודש שאחריו, במסגרת הכרזה על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים לפי הוראות סעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן : "החוק") הקדמה 2. המבקשת הגישה בקשה למתן צו תשלומים על-פי סעיף 7א לחוק ובקשה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, לרבות בקשה למתן צו איחוד תיקים. 3. כב' הרשמת קלמפנר-נבון החליטה ב- 29/4/2010, להכריז על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים, על איחוד תיקי ההוצאה לפועל כנגד החייבת, והטילה עליה מגבלות שונות כמתחייב בחוק. בנוסף קבעה כב' הרשמת, בין היתר, כי לאחר שבחנה את בקשת החייבת והמסמכים שצורפו ובתוקף סמכותה לפי סעיפים 69ג ו-69ד לחוק, ניתן צו ביניים לפיו תשלם החייבת סך של 1,200 ₪ החל מיום 10/5/2010 ובכל 10 לחודש שלאחריו. כל עוד תעמוד המבקשת בתשלומים, ובהיעדר החלטה אחרת בעניין זה, יושהו ההליכים. לא תעמוד בצו, יחודשו ההליכים ללא צורך בהחלטה אחרת. 4. בקשה שהגישה המבקשת להפחתת התשלום החודשי, נדחתה על ידי כב' הרשמת ביום 4/5/2010, הואיל ואינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה. מכאן הבקשה בפני. 5. נימוקים לבקשה : התשלום החודשי בסך 1,200 ₪ הינו גבוה, בהתחשב כי המבקשת הינה המפרנסת היחידה במשפחתה המונה כ- 5 נפשות. בעלה אינו עובד מזה 8 חודשים, ומשכורתה נעה בסביבות 6,000 ₪. משכורתה משמשת למימון הוצאות וכלכלת המשפחה, לרבות שכ"ד בסך של 750$ לחודש (2,775 ₪). כב' הרשמת טעתה, בכך שבקביעת גובה התשלום לא התייחסה כראוי לעובדה שהמבקשת הינה המפרנסת היחידה ומשכורתה מהווה את המקור היחיד לכל הוצאותיה. העמדת גובה התשלום החודשי על 20% ממשכורתה מביאה להמשך מצוקתה הכלכלית של המבקשת. אי לכך יש להעמיד את גובה התשלום החודשי על-סך של 500 ₪, סכום עמו תוכל המבקשת להתמודד לאורך זמן ולעמוד בהתחייבויותיה. 6. ב- 8/6/2010 נקבע, כי דיון במעמד הצדדים יתקיים ביום 20/6/2010. ב- 16/6/2010 המשיבה 10, לאומי קארד אשראים בע"מ, הודיעה כי היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. המבקשת לא הופיעה לדיון. לטענת ב"כ היא משתתפת ביום עיון מטעם מקום עבודתה. אחרי שהעלתה בפני ממוניה את קיומו של הדיון, נאמר לה כי יום העיון יסתיים עד לצהרים, אך לצערו עדיין לא הצליחה להגיע ועל- כן זימן את בעלה. לדיון הופיעו ב"כ המשיבים 1,3, 13-14. ב"כ המשיב 3 ביקש לדחות את הבקשה, בהיעדר צירוף אסמכתאות כגון, חשבונות חשמל, מים וארנונה. כן, יש חשש כי לבעלה עסק פרטי למכירת סנדביצ'ים. ב"כ המשיבה 1 הצטרף לדברי ב"כ המשיב 3, בהוסיפו, כי אין מסמכים המעידים על משכורתה של המבקשת, ובשל אי הופעתה לדיון לא יוכלו לחוקרה. ב"כ המשיבה 14, גם הוא הצטרף לדברי ב"כ המשיבים, בהוסיפו, כי ללא קשר להחלטת בית המשפט יש להטיל על המבקשת הוצאות ישיבה זו, בגלל אי הופעתה. ב"כ המשיב 13, הצטרף לדברי ב"כ המשיבים, בהוסיפו כי צו התשלומים ניתן על ידי כב' הרשמת לאחר בדיקה. הוא אינו מעוניין לחקור את בעלה של המבקשת, אלא את המבקשת עצמה. בעלה של המבקשת העיד, כי הוא והמבקשת הורים ל- 3 בנות משותפות, אשר גרות עימם, ושתי בנות מנישואיה הקודמים של המבקשת, אשר אינן גרות בבית. שכ"ד עומד על 2,775 ₪. כיום אינו עובד. בעבר עבד בעסק אשר נסגר לפני שנה וחצי. מאז ניסה לעבוד בכל מיני דברים מזדמנים, אך עדיין לא מצא עבודה. המבקשת עובדת כפקידת ביטוח בחברת "כלל", משכורתה החודשית עומדת על 6,000 ₪ ברוטו ולאחר ניכוי החזרי הלוואה, משכורתה עומדת על 4,300 ₪. ב"כ המבקשת טען, כי לא צורפו חשבונות חשמל, מים וכיוצ"ב, הואיל וגרו בדירת האם ועל-כן לא היה מקום להציג חשבונות על שמה. דיון 7. לאחר עיון במסמכים ולאחר ששמעתי את ב"כ חלק מהצדדים, לרבות את בעלה של המבקשת, מצאתי כי לא נפלה טעות המצדיקה מתן רשות ערעור. מסגרת נורמטיבית 8. כאמור, לאחר הכרזת כב' הרשמת על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ואיחוד תיקים כנגדה, ניתן צו ביניים לתשלומים לפי סעיפים 69ג ו- 69ד לחוק. סעיף 69ג' עוסק בהכרזה של חייב מוגבל באמצעים, וקובע : 69ג. (א) רשם ההוצאה לפועל רשאי להכריז על חייב, שהגיש בקשה למתן צו תשלומים לפי חוק זה, כחייב מוגבל באמצעים (להלן - חייב מוגבל באמצעים), אם ביקש לפרוס את תשלום חובו לתקופה העולה על אחת מהמפורטות להלן, לפי הענין: (1) שנתיים - אם סכום החוב אינו עולה על 20,000 שקלים חדשים; (2) 3 שנים - אם סכום החוב עולה על 20,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 100,000 שקלים חדשים; (3) 4 שנים - אם סכום החוב עולה על 100,000 שקלים חדשים. לענין זה, "החוב" - לרבות יתרת החוב ולרבות ריבית והפרשי הצמדה עד למועד ההכרזה. (ב) לשכת ההוצאה לפועל לא תקבל בקשה לפי סעיף קטן (א), אם לא צירף החייב לבקשתו הצהרה וכתב ויתור על סודיות כאמור בסעיף 7א(א). ג) הודעה על הכרזה של חייב מוגבל באמצעים תימסר לזוכה. סעיף 69ד קובע את ההגבלות אשר רשאי רשם ההוצל"פ להטיל על חייב מוגבל באמצעים, כגון עיכוב יציאה מהארץ וכיוצ"ב. סעיף 69ז לחוק, קובע לעניין בדיקת היכולת של החייב ומתן צו תשלומים סופי : 69ז.(א) ניתן צו ביניים, יקיים רשם ההוצאה לפועל בדיקה בדבר היכולת של החייב, בין על יסוד העיון בבקשת החייב לפי סעיף 69ג והמסמכים שצורפו לה, וכל מידע אחר שנמצא לפניו, ובין בחקירת יכולת כאמור בסעיף 67; ובלבד שרשם ההוצאה לפועל יתן לזוכה הזדמנות לטעון טענותיו בכתב, ואם ביקש הזוכה חקירת יכולת לפי סעיף 67, יורה רשם ההוצאה לפועל על קיומה. (ב) רשם ההוצאה לפועל יתן צו תשלומים בהתאם ליכולת החייב כפי שיקבע על יסוד הבדיקה שערך, כאמור בסעיף קטן (א), ויקבע כי הוא מוגבל באמצעים אם אין ביכולתו לפרוע את החוב במשך התקופה הקבועה בסעיף 69ג(א), או כי הוא אינו מוגבל באמצעים וכי יש ביכולתו לפרוע את החוב במשך תקופה כאמור; רשם ההוצאה לפועל ינמק את קביעתו. מן הכלל אל הפרט 9. כב' הרשמת נתנה כאמור צו ביניים לתשלומים על- סך 1,200 ₪ לחודש. בהחלטתה ציינה, כי כנגד המבקשת מתנהלים 13 תיקי הוצאה לפועל בהיקף של 398,003.30 ₪. 10. לבקשה צורף שאלון ובו תשובות מטעם המבקשת אשר הוגש ללשכת ההוצאה לפועל, ממנו עולים הנתונים הבאים : הכנסות חודשיות א. ההכנסה חודשית ברוטו של המבקשת בסך 6,000 ₪. ההכנסה נטו עומדת על 2,700 ₪ אחרי עיקול, 4,300 ₪ לפני עיקול. לא ברור באיזה עיקול מדובר, מה גם שבעלה של המבקשת העיד, כי משכורת המבקשת נטו עומדת על 4,300 ₪, לאחר ניכוי הלוואה שלקחה ממקום עבודתה. אי לכך, אקח בחשבון כי הכנסתה נטו עומדת על- סך של 4,300 ₪. ג. קצבת ילדים מביטוח לאומי- 549 ₪. סה"כ כל הכנסותיה : עומדים על 4,849 ₪. הוצאות חודשיות א. 750$ שכר דירה. שער הדולר נכון למועד 15/4/2010 (תחילת השכירות לפי ההסכם) עמד על 3.7010 ₪ (לפי נתוני בנק ישראל), כך שסך שכר הדירה עמד על 2,775 ₪ מעוגל. לא ברור מדוע בתצהיר תשובות לשאלון נכתב על-ידי המבקשת, כי המעבר לדירה השכורה הוא החל מ- 15/5/2010, שעה שבחוזה השכירות נכתב מ- 15/4/2010. במסגרת הדיון הועלתה טענה, כי החוזה הוא פיקטיבי. איני מוצאת לנכון להתייחס לטענה זו, שעה שלא הוצגה ולו ראשית ראיה כי אכן כך פני הדברים. מה גם, שאין זה המקום לבדיקת הטענה באם החוזה הוא פיקטיבי אם לאו. השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא האם שגתה כב' הרשמת בהעמידה את התשלום החודשי על-סך של 1,200 ₪. ב. מזון וכלכלה - 1,000 ₪. ג. הלבשה והנעלה - 250 ₪. ד. תשלום חובות - 1,000 ₪. ה. הוצאות כבלים - 60 ₪. ו. ביטוח רפואי - 130 ₪ המבקשת ציינה כי סה"כ הוצאותיה עומד על 3,000 ₪. לא ברור כיצד הגיעה לסכום זה, לאור הפירוט לעיל. חישוב הסכום הנכון של סך ההוצאות, בהתאם לאמור לעיל עומד על 5,215 ₪. לכאורה, ללא קשר לתשלום החודשי אשר נקבע על-ידי כב' הרשמת, סך הוצאותיה של המבקשת עולים על סך הכנסותיה. בנסיבות אלו, לכאורה היה מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת, אילו המבקשת הייתה פועלת כראוי ומתייצבת לדיון בבית המשפט. בשאלון המבקשת פרטה תשלום חובות בסך 1,000 ₪. לא ברור האם מדובר בתשלום חובות במסגרת תיקי ההוצאה לפועל או מעבר לתיקים אלו. המבקשת הגישה בקשות למתן צו תשלומים, הכרזתה כמוגבלת ומתן צו איחוד תיקים, במסגרתן ביקשה להעמיד את סכום התשלום החודשי בתיק האיחוד באופן זמני על 200 ₪. אי לכך, בהנחה שה- 1,000 הם תשלום חובות במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, ולאור בקשת המבקשת להעמיד את התשלום החודשי על סך 200 ₪, לא נפלה טעות מלפני כב' הרשמת בקובעה תשלום חודשי בסך 1,200 ₪. אילו הייתה המבקשת מופיעה לדיון ניתן היה לחוקרה ולהבהיר נקודה זו. ב"כ המבקשת טען, כי המבקשת במועד הקבוע לדיון לקחה חלק ביום עיון מטעם העבודה, והייתה אמורה לסיימו עד למועד הדיון. טענה זו לא נתמכה בכל אסמכתא, או בתצהיר מטעם המבקשת. אין לקבל התנהלות זו של המבקשת. אין די בהופעת בעלה, הואיל ולא הוא המבקש, והמבקשת היא זו אשר הייתה אמורה להתייצב לחקירה. מעבר לכך, איני מקבלת את טענת ב"כ המבקשת, כי לא היה מקום לצרף חשבונות חשמל, ומים הואיל והם גרו בדירת האם. לפי חוזה השכירות, תקופת השכירות החלה ביום 15/4/2010. מועד הדיון היה ביום 20/6/2010. דהיינו היה מקום לצרף חשבונות ולו חלקיים בעבור תקופה זו. כמו כן, היה מקום לצרף תלושי שכר עדכניים, וכל אסמכתא המעידה על הוצאות המבקשת. כן, על המבקשת לצמצם עד כמה שאפשר את הוצאותיה על מנת שתעמוד בתשלום חובותיה. בעלה של המבקשת העיד, כי להם שלוש בנות משותפות שגרות עימם. בנסיבות אלו, היה על המבקשת לצמצם הוצאותיה בשכירת דירה קטנה יותר ולא בת 5 חדרים, אשר יש להניח כי עלותה גבוהה יותר. אילו הייתה מופיעה המבקשת לדיון ניתן היה גם לברר עימה, הכיצד שילמו דמי הקדימה בעבור הדירה על סך 3505 ₪ (או 3501 ₪), כאמור בחוזה השכירות, המהווים למעלה מ- 80% ממשכורתה. 11. בנוסף, כאמור בהחלטת כב' הרשמת המדובר בצו ביניים, ולא בצו סופי. דהיינו, אין בכך סוף פסוק ויכול וצו זה ישתנה, לאחר שיובאו בפני כב' הרשמת הנתונים אודות המבקשת, מהגופים המנויים בהחלטתה. סיכומו של דבר אני דוחה את בקשת הרשות לערער, ללא צו להוצאות. בנק ישראלחייב מוגבל באמצעיםבנק