חייב מוגבל באמצעים כרטיס אשראי

עתירה להורות למשיבה לבטל את חיובי הריבית וההצמדה שהצטברו לחובת העותרת בגין חוב ארנונה ומים. כמו כן התבקש בית המשפט להורות למשיבה לפרוס את קרן חובות הארנונה והמים הנטענים של העותרת בקשר עם דירת מגוריה ברח' אבן סינא 13 בתל אביב- יפו לתשלומים שהעותרת תוכל לעמוד בהם, וכל עוד תעמוד בתשלומיה, התבקש בית המשפט להורות למשיבה שלא לנקוט כנגד העותרת הליכי גבייה מנהליים ולהסיר את העיקולים שהוטלו על חשבון הבנק שלה. עיקרי העובדות וההליכים העותרת, אזרחית ישראלית, בת 43 גרושה ואם ל-5 קטינים. העותרת אינה עובדת והכנסתה היחידה הינה מגמלת מזונות בגובה 1,100 ₪ לחודש ומקצבת ילדים מביטוח לאומי בגובה 2,300 ₪ לחודש. לפיכך הצטברו לחובת העותרת חובות רבים הנובעים מעלויות המחייה שלה ושל ילדיה. בגין חובות אלה נפתחו כנגד העותרת מספר תיקי הוצאה לפועל וחשבונה בבנק עוקל. ביום 9.3.10 החליט ראש הוצאה לפועל להכריז על העותרת "חייב מוגבל באמצעים" וכל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה אוחדו ונקבע כי העותרת תשלם סך של 500 ₪ לחודש לכיסוי חובותיה (מצורף כנספח לעתירה). בתקופה הרלוונטית לעתירה התגוררה העותרת בשכירות בדירה בת 2 חדרים בשטח של כ-62 מ"ר ברח' אבן סינא 13 בתל אביב- יפו (להלן: "הדירה"). העותרת התגוררה בדירה במשך שלוש שנים עד חודש אוגוסט 2009. בגין תקופה זו הצטבר על שמה של העותרת חוב ארנונה ומים שהגיע לכדי סך של- 9,848 ₪ (להלן:"החוב"). חוב זה כולל הפרשי הצמדה וריבית המהווים "תשלומי פיגורים" כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם - 1980 (להלן: "חוק הפרשי ריבית והצמדה"). במקור סברה המשיבה כי העותרת מתגוררת בדירה בת חמישה חדרים ובהתאם נקבע גובה החיוב שלה. משקיבלה העותרת את הודעות החיוב פנתה למשיבה והציגה בפניה חוזה שכירות ממנו עולה כי הדירה פוצלה על ידי בעליה לשתי דירות האחת בת 3 חדרים בה מתגוררים אחרים, והשנייה בת שני חדרים בה מתגוררת העותרת. פנייתה לא נענתה במשך תקופה ארוכה עד שלבסוף, בשנה השלישית למגוריה בדירה, הגיע נציג מטעם המשיבה שמדד את שטח דירת העותרת ומצא כי היא מתגוררת בדירה בת שני חדרים בשטח כולל של 62 מ"ר (להלן:"המדידה"), כפי שנטען על ידה. משעודכן חובה של העותרת רטרואקטיבית בהתאם למדידה שבוצעה, סרה העותרת למשרדי המשיבה וביקשה לשלם את החוב המעודכן. המשיבה נאותה לקבל את התשלום באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע בלבד, אך לאור היות חשבונה של העותרת מעוקל כאמור, לא יכלה לשלם באמצעי תשלום אלה אלא במזומן ובפריסת תשלומים. כנגד החלטת המשיבה שלא לאפשר לה לשלם כאמור, הוגשה עתירה זו. בהסכמת המשיבה ניתן צו ביניים לפיו עד להכרעה בעתירה עוכבו כל הליכי הגבייה כנגד העותרת בגין החוב נשוא העתירה. בדיון שהתקיים ביום 15.11.10 טענה המשיבה כי חוב העותרת עודכן רטרואקטיבית בהתאם למדידה שבוצעה, לרבות עניין הריבית וההצמדה , ונכון למועד הדיון עומד החוב על סך 10,068 ₪. מנגד טענה העותרת, כי החוב תפח והצטבר בשל מחדליה של העירייה שלא עדכנה את שטח הדירה משך שנים. עוד טענה העותרת כי בפגישה שנערכה עמה אצל מנהל אגף הגבייה בעירייה נאמר לה כי בהתאם למצבה היא זכאית להנחה בשיעור 70% מגובה החוב. בהמלצת בית המשפט ניאותו הצדדים לנהל מו"מ לשם סילוקו הסופי והמוחלט של החוב בתשלומים, וזאת לאחר שועדת הפשרות של המשיבה תאשר את ההסכמות. ביום 20.12.2010 הודיעה המשיבה לבית המשפט כי:"לאחר שועדת הפשרות החליטה בעניין הפחתת הריבית, נותר לצדדים להגיע להסכמה ביניהם לגבי תנאי התשלום והפריסה של החוב לאחר ההפחתה". הצדדים קבעו להיפגש על מנת לסיים את המחלוקת ולהסדיר את תשלום החוב המופחת. לבסוף, לאחר מספר אורכות שניתנו לצדדים לבקשתם, הודיעה המשיבה לבית המשפט כי לא צלחו הניסיונות מצידה ליישב את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט לאור העובדה שלמרות שועדת הפשרות אישרה את ההסכמות בין הצדדים לעניין גובה החוב, העותרת ניתקה את הקשר הן עם בא כוחה והן עם המשיבה ולא ניתן להגיע להסכמות עמה לעניין אופן תשלום החוב המופחת. לפיכך נדרשתי לפסק דין. טענות העותרת לטענת העותרת לאור העובדה כי בשנתיים הראשונות למגוריה בדירה סירבו באגף הארנונה אצל המשיבה להתייחס לטענותיה בקשר לגודל שטח הדירה המחויב על ידם, נצטבר כנגדה חוב גדול שהוספו לו הפרשי ריבית והצמדה והדבר הקשה עליה את תשלומו. משעודכן לבסוף חובה של העותרת בהתאם למדידה שבוצעה בדירה, סירבה המשיבה לאפשר לה לשלם את החוב שלא באמצעות חשבון הבנק המעוקל. מאחר והעותרת לא יכולה לשלם בהוראת קבע או בכרטיס אשראי, נבצר ממנה לשלם את חובה וזה ממשיך לתפוח ולצבור הפרשי ריבית והצמדה. גם כיום חשבונה של העותרת מעוקל והיא מתקשה להתקיים מקצבת המזונות וביטוח לאומי. ראייה למצבה הקשה היא החלטת ראש הוצאה לפועל מיום 9.3.10 להכיר בה כ"חייב מוגבל באמצעים". לאור האמור מבקשת העותרת שהמשיבה תפחית מהחוב את הפרשי הריבית וההצמדה ותאפשר לה לשלם את יתרת הקרן בפריסת תשלומים ובכסף במזומן. טענות המשיבה לעניין שטח הדירה מודה המשיבה כי אכן נעשתה טעות בחישוב ולאחר ביצוע המדידה בדירה תוקן סכום החיוב רטרואקטיבית בהתאם לשטח הנמדד. החיוב תוקן כך שבגין השנים 2006-2008 לא נצבר לחובת העותרת חיוב נוסף מעבר לקרן החוב ורק החל משנת 2009 החל לצבור החוב הפרשי ריבית והצמדה. כיום עומדת יתרת החוב ע"ס 11,140 ₪ (להלן:"החוב המתוקן"). העותרת יודעה על ידי המשיבה כבר בדצמבר 2008 לעניין גובה החוב המתוקן שעמד אז על סך של- 10,068 ₪. העותרת מצידה טענה כי בשל אותה טעות בחיוב המקורי של המשיבה, ובשל נסיבותיה האישיות, מגיעה לה הנחה של כ-70% מסך חוב מתוקן זה. גם מעת שנודע לעותרת בסוף שנת 2008 לעניין גובה החוב המתוקן בהתאם למדידה, לא פעלה העותרת על פי החוק ולא הגישה השגה וערר על חיוב זה. לפיכך טוענת המשיבה לאי מיצוי הליכים ולשיהוי בהגשת העתירה. מיום כניסת העותרת לדירה בחודש אפריל 2006 ועד היום, לא שילמה העותרת שום סכום שהוא על חשבון החוב לכיסויו. משלא שולם החוב המתוקן למרות שהעותרת יודעה לגביו, החלה המשיבה בשנת 2009 בנקיטת הליכי גבייה מנהליים כנגד העותרת ואלה, לטענתה, נעשו כדין מכח פקודת המיסים (גבייה). ביום 29.12.10 נכח ב"כ העותרת במשרדי העירייה. סוכם בין הצדדים, בהתאם להמלצת בית המשפט, על הפחתה של הריבית שנצברה במשך שנה. לבא כוח העותרת נמסר טופס הוראת קבע לתשלום החוב המופחת. ואף צוין כי בנוגע להנחה המבוקשת ימסור מסמכים בהמשך. עד יום זה לא נתקבלו מסמכים הרלוונטיים. הדיון אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה האמורה נשוא החיוב התגוררה העותרת בדירה. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי בגין התקופה בה התגוררה העותרת בדירה לא שולמו על ידה חשבונות הארנונה והמים. אין גם מחלוקת בין הצדדים לעניין עדכונו של החוב רטרואקטיבית על ידי המשיבה לאור המדידה שערכה המשיבה בדירה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעניין הריבית שנצברה על החוב במהלך השנים ולעניין אופן תשלומו על ידי העותרת. העותרת מצידה דורשת כי החוב יעמוד על הקרן בלבד וכי התשלום בגינו ייפרס לתשלומים כך שתוכל לעמוד בהם בהתאם לנסיבותיה האישיות הקשות. המשיבה מצידה הביעה נכונות להפחית את הריביות שנצברו על החוב ולפרוס אותו לתשלומים שישולמו באמצעות כרטיס אשראי ולחילופין בהוראת קבע. נוכח הנתק שנוצר בין הצדדים דבר שמנע את גיבושו הסופי של הסכם הפשרה ביניהם, נדרשתי לפסק דין. תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בעת שהוא נדרש לביקורת שיפוטית על החלטת רשות, הנו לבחון את חוקיות ותקינות המעשה המנהלי קרי, האם הוא נופל בגדרי סמכות הרשות המנהלית והאם לא נפל בהחלטה פגם כגון משוא פנים, הפלייה, ניגוד עניינים, חוסר תום לב, שיקולים זרים ובעיקר האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות. בהיעדר פגם מהותי בהחלטה, לא יתערב בית המשפט ויותיר בידי הרשות מרחב פעולה לפעול בהחלטותיה המנהליות בהתאם למיטב שיקול דעתה ומקצועיותה ולא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעת ביהמ"ש (בג"צ 289/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור,פ"ד לה (1) 421, 422 (1980); בג"צ משה אודם נ' ראש עיריית תל-אביב יפו ואח', פ"ד לה(2)118, 118 (1980);בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד מה(3)678 ,688 (1991)). לעירייה נתונה סמכות רחבה על פי דין בקביעת שיעורי הארנונה שתטיל על תושביה, ובידיה שיקול דעת רחב לקבוע את המבחנים והקריטריונים שעל-פיהם ייקבעו חיובי הארנונה. העירייה מוחזקת כמי שמיטיבה לדעת את כלל צורכי העיר, את היקף השירותים העירוניים הנצרכים על-ידי תושביה ואת יכולתם של בעלי הנכסים לשאת בחיובי המס. בהתאם לאמור נתונה בידי העירייה סמכות רחבה שבשיקול דעת לרבות הסמכות ליתן הנחה במיסי הארנונה, לפרוס תשלומים ואף למחוק חובות והכל בהתאם להוראות הדין (בג"ץ 1355/93 ועד מעקב לענין ארנונה ירושלים ו-32 אח' נ' ראש עיריית ירושלים [לא פורסם] (27.1.1994) וכן בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא פ"ד מו (1) 793, 803 (1992)). לאור האמור מקום בו הפעילה הרשות המקומית סמכותה על פי דין, ימעט בית המשפט להתערב בהחלטתה ובשיקול דעתה. במקרה שלפני הטילה המשיבה ארנונה בשנות הכספים האמורות בהתאם לסמכותה על פי סעיף 8(א) לחוק ההסדרים. גם משתוקנה השומה בהתאם למדידת הדירה והחיוב המתוקן נשלח לנישומה, קרי העותרת, לא השיגה העותרת על הסכום שהוטל עליה במועד בהתאם לסעיפים 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן:"החוק") ולא הגישה ערר בהתאם לסעיף 6(א) לחוק ומכאן שהחוב בגין הארנונה הפך לחוב חלוט ול"ארנונה בפיגור" כהגדרתה בסעיף 309 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה"). בגין חוב זה נקטה המשיבה, החל משנת 2009 עת תוקן החוב רטרואקטיבי לאור המדידה בנכס, בהליכי גבייה מינהליים בהתאם לסמכותה על פי סעיף 317 לפקודה, המאפשרים לרשות "לדלג" על השלב השיפוטי כדי לייעל ולקצר את הליכי הגבייה של החוב החלוט. מכאן שבענייננו מדובר בהפעלת סמכות שבדין על ידי העירייה. ואולם, ככל סמכות מינהלית אחרת, גם סמכות זו של העירייה כפופה למגבלות הסבירות וכללי יסוד נוספים, המנחים את אופן הפעלת שיקול- דעתה של רשות מינהלית (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג (1) 390, 391 (1999); ע"א 565/00 עיריית קריית אתא נ' אדוארד חרס פ"ד נו (3) 784, 787 (2002)). לפיכך, נותר לבחון האם החלטת העירייה לפעול כפי שפעלה היא החלטה סבירה בנסיבות העניין. במקרה שלפנינו נסיבותיה הקשות של העותרת, היות חשבון הבנק שלה מעוקל וההכרזה עליה כ"חייב מוגבל באמצעים" על ידי ראש הוצאה לפועל, מחייבים התחשבות במצבה גם לעניין החוב נשוא העתירה וגם לעניין אופן תשלומו. ייתכן שאלמלא הטעות ההיסטורית שעשתה המשיבה בחיוב העותרת בשטח גדול בהרבה מהשטח בו התגוררה בפועל, שדבר בירורה ארך זמן רב, לא היה החוב מצטבר לכדי אלפי שקלים והעותרת היתה משלמת את החוב במועדו. בפועל, לאור העובדה כי רק בסוף שנת 2008 עודכן החוב ועמד על שיעורו הנכון, הצטבר חוב של כ-שנתיים אחורנית לחובת העותרת שלאור מצבה הכלכלי הקשה התקשתה לעמוד בו. מנגד, מקום בו סברה העותרת כי מגיעה לה הנחה גם על החוב המעודכן, הן לאור מצבה הכלכלי והן לאור השתהות המשיבה במדידת הדירה ועדכון סכומי החוב, היה על העותרת לפעול בהתאם למסלול שקובע החוק ולהגיש השגה וערר על החיוב במועדם. העותרת לא פעלה כאמור וגם החוב המעודכן המשיך לתפוח החל משנת 2009 ואילך. לאור המלצת בית המשפט נאותה ועדת הפשרות אצל המשיבה לאשר לעותרת, לפנים משורת הדין, הפחתת הריבית על החוב ופריסתו לתשלומים, ועל כך יש לשבח אותה (להלן:"החוב המופחת"). למצער ולמרות כל אלו, העותרת לא הראתה רצון ממשי לסיים את המחלוקת ולשלם את החוב המופחת שאף נפרס לבקשתה לתשלומים. העותרת לא באה במגע עם נציגי העירייה, לא המציאה לעירייה את המסמכים הנדרשים לשם קבלת ההנחה המבוקשת על ידה ולא הסדירה את אופן תשלום החוב המופחת כך שהחוב נותר עומד במלואו. סוף דבר לאור כל האמור ובהתאם לקבוע בסעיף 4 (ב) לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם 1980, לפיו רשות מקומית רשאית להגיע להסדר פריסת תשלומים שלא יעלה על תקופה של כשנתיים, ולאור העובדה שהצדדים כבר הגיעו להסדר ביניהם שאושר גם על ידי ועדת הפשרות, הנני רואה לנכון לאפשר לעותרת, לפנים משורת הדין, לפרוס את חובה המופחת ל-24 תשלומים חודשיים. חובה של העותרת יעמוד על סכום הקרן בלבד כשהוא צמוד, מבלי שיתווספו לחוב ריבית וקנסות. המשיבה תמציא לעותרת כדין את יתרת החוב המופחת המעודכן בהתאם לאמור, ועם המצאתו לעותרת יחל החוב לצבור הפרשי הצמדה וריבית עד ליום תשלומו בפועל. מקום בו לא ישולם החוב במועדו, תהא המשיבה רשאית לנקוט בהליכי גבייה כדין. למרות התנהלות העותרת והתחמקותה מתשלום מסי חובה, בנסיבות העניין ובשל מצבה המיוחד אני קובעת כי אין צו להוצאות.חייב מוגבל באמצעיםכרטיס חיוב (אשראי)אשראי