השופטת נ' מוניץ ג'מאל חסן (להלן - הנאשם) הובא לדין ויוחסו לו עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן - הפקודה): עבירה על-פי סעיפים 13 ו-19 לפקודה, סחר בסם מסוכן, עבירה על סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישה לפקודה, בגין החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה על-פי סעיף 10 רישה לפקודה, החזקת כלים. כן יוחסה לו עבירה על סעיף 413י לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק), ביחד עם סעיף 413יב לאותו חוק, בגין קבלת רכב גנוב ועבירה על סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ביחד עם סעיף 62(1) לאותה פקודה - נהיגה ללא רישיון רכב בר תוקף. על-פי עובדות כתב-האישום נמצא כי ביום 26.9.2000, ברח' יהודה פרח בנתניה, נגנב רכב מסוג מיצובישי מסחרי מס' 75-216-29 (להלן - הרכב), השייך לחברת י. ברנוביץ. באותה עת, היה הנאשם בעלים של רכב מסוג מיצובישי מסחרי מס' 33-468-02 (להלן - המיצובישי). בסוף שנת 2000 בערך, נסע הנאשם למוסך בטול כרם, שם הוחלף המיצובישי ברכב, לאחר שזוייף מס' השלדה של הרכב ושונה למספר השלדה של המיצובישי, והותקנו לוחיות הזיהוי של המיצובישי על הרכב (להלן - החלפת הרכב), בידיעתו ובהסכמתו של הנאשם. מאז ועד ליום 5.3.2002 נהג הנאשם ברכב, ובין החודשים 13.11.2001 ועד 5.3.2002 הוא נהג בלא שהיה ברשותו רישיון רכב בר תוקף. במהלך התקופה שבין 5.2.2002-5.3.2002 או בסמוך לכך, נהג הנאשם למכור, מדי יום ביומו, מנות הרואין בכמות יומית כוללת של בין 30 גרם נטו ועד 100 גרם נטו, מנות קוקאין וטבליות M.D.M.A )המכונה "אקסטזי"), לצרכני סמים בנצרת וביפיע, תמורת סכומי כסף שונים. בתאריך 5.3.2002 בשעה 18:00 בערך, החזיק הנאשם בחדרים שונים בביתו שברח' 5104 בנצרת, ועל גופו, 52 אריזות פלסטיק שהכילו הרואין במשקל כולל של 338.4437 גרם נטו, 41 אריזות פלסטיק שהכילו קוקאין במשקל כולל של 15.0727 גרם נטו, שתי שקיות פלסטיק שהכילו 209 טבליות של אקסטזי ומשקל אלקטרוני ששימש את הנאשם לשקילת מנות הרואין וקוקאין. במעשים אלה, סחר הנאשם בהרואין, קוקאין ואקסטזי, והחזיק במשקל אלקטרוני, שהינו כלי המשמש לשקילת סמים מסוכנים, שלא לצריכתו העצמית וללא היתר כדין. כמו כן, קיבל הנאשם רכב, ביודעו שהושג בגניבה, זיוף וטשטוש מס' השלדה של הרכב. הנאשם נהג ברכב ללא רישיון רכב בר תוקף. הנאשם בחר להודות בעובדות ובעבירות שבכתב-האישום, מיד בראשית המשפט. הנאשם הורשע והוכרז כסוחר סמים. הוזמן תסקיר קצין מבחן. תסקיר קצין מבחן מן התסקיר למדתי כי הנאשם בן 28, נשוי ואב ל-3 ילדים. אשתו בת 25 והיא עקרת בית. המשפחה כולה מוסלמית. הנאשם הינו הבן התשיעי מבין 13 ילדי המשפחה (לדבריו, אחד מאחיו עצור עד תום ההלכים בגין עבירות סמים ורכוש). הוריו מתגוררים בנצרת, מתקיימים מקיצבת הבטחת הכנסה ואבטלה. קצין המבחן סבור כי הנאשם חווה בושה רבה בגין מעשיו ואשמה בגין הבושה שהמיט על משפחתו ובעיקר הוריו הקשישים. הנאשם בוגר 6 שנות לימוד במסגרת בית הספר הממלכתי בנצרת. התפרנס בעיקר מעבודות מזדמנות פרט לשנתיים (2000-1998) בהן היה קבלן בניין עצמאי. בשנת 2000 הוכרז כפושט רגל לאחר שצבר חובות כספיים בגובה 500,000 ש"ח. הנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה. ההסבר לביצוע העבירות נעוץ בחובות הכספיים הכבדים שצבר והצורך להחזירם באופן מהיר יותר מהדרך המקובלת והנורמטיבית. הוא ציין כי היו זמנים בהם לא היה לו כיצד להאכיל את ילדיו ולכן נגרר והתפתה להרוויח כסף מהיר המושג בסחר בסמים, ללא מחשבה באשר לתוצאות החוקיות ממעשיו. שירות המבחן סבור שהנאשם מודע לטעות שבמעשיו ולתוצאות, ומבין שעליו לתת את הדין עליהם. הוא חש חוסר אונים אישי ותרבותי-חברתי, בגין חוסר יכולתו כגבר, לתמוך כלכלית במשפחתו בתקופה קשה זו, מצב מתסכל כשלעצמו. הנאשם אדם סגור, ביישני ומופנם, בעל רמת תובנה תקינה המבין את הקשר בין המעשה לתוצאה. שירות המבחן נמנע מהמלצה בעיקר בגין חומרת העבירה. טיעונים לעונש (א) התובעת טוענת כי הנאשם הודה כי הסמים שייכים לו. הוא נהג לקנות כל יום כמות של סמים ולחלק אותה למנות ולמוכרה מידי יום ביומו לצרכני הסמים, במחירים גבוהים. באת-כוח המאשימה טוענת כי אלמלא היה נתפס, היה ממשיך במלאכה זו זמן רב וגורף לכיסיו רווחים גדולים יותר. רכבו של הנאשם נבדק ונמצא שהוא נגנב בשנת 2000 וזוייף בצורה מקצועית ביותר תוך שינוי מס' השלדה המקורי למספר השלדה של הנאשם. בכך הוא עוד הוסיף חטא על פשע. הנזק הרב שנגרם לחברה כולה כתוצאה מהפצת הסם, כמוהו כחיצים מורעלים שפוגעים בציבור כולו, בנרקומנים, במשפחותיהם ובאזרחים תמימים. הנסיבות האישיות של נאשמים אמנם נשקלות, אבל מתגמדות מול חומרת העבירה. נכון שילדיו של הנאשם הם קטינים והינם תלויים בו ושליחתו למאסר תכביד עליהם, אך אם הוא עצמו לא חמל על ילדיו שעה שעבר את העבירות מדוע הוא מצפה שבית-המשפט ינהג עמו במידת הרחמים? התובעת ביקשה להדגיש עוד כי ילדיהם של עשרות ומאות צרכני סמים שנאשם זה הרעיל, גדלים בבתים הרוסים ולא ניתן לאמוד את הנזק הנפשי והסבל שהילדים עוברים. לפיכך מבקשת התובעת להטיל על הנאשם מאסר של שנים רבות, מאסר על-תנאי, עונש כספי ובנוסף לפסול אותו מלנהוג ברכב לתקופה ממושכת. כן מבקשת התובעת לחלט את הרכב של הנאשם לפי סעיף 36א לפקודה לאחר שבית-המשפט הכריז על הנאשם כסוחר סמים. (ב) בא-כוח הנאשם טוען כי מדובר במעידה חד-פעמית. עד כה תפקד הנאשם באורח נורמטיבי חיובי, וכך מתכוון הוא לעשות בעתיד. מדובר באדם תמים, צעיר, שאינו משתמש בסמים ואינו צריך את העזרה של שירות המבחן. תוכן התסקיר הינו חיובי. הנאשם הביע חרטה כנה והודה מיד כשנחקר במשטרה. לנאשם נסיבות אישיות קשות, נולד למשפחה ברוכת ילדים, התחיל את חייו כפועל בניין וצבר חובות כבדים. מתוך רוח שטות ובגלל חולשת אישיותו, ביצע את העבירה ועתה הוא מבקש את רחמי בית-המשפט. מדובר באב לשלושה ילדים, אשתו עקרת בית, והמצב הכלכלי ממנו סובלת המשפחה קשה. בא-כוח הנאשם מדגיש כי בעברו של הנאשם אין עבירות סמים כלל והדבר מלמד כי העבירה נושא דיון זה הינה בבחינת כשלון חד-פעמי. הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר בניהול משפט. בא-כוח הנאשם מבקש מבית-המשפט לקבוע כי המקרה הנדון הינו חריג לכלל שנקבע בפסיקתו של בית-המשפט העליון, ולפיו נסיבות אישיות של נאשם נדחות מפני חומרת העבירה, כפי שנקבע בפסיקה כי במקרים חריגים נסיבות אישיות צריכות להילקח בחשבון בפרט לצורך המטרה השיקומית. בא-כוח הנאשם לא התנגד לחילוטו של הרכב אולם באשר לסכום הכסף שנמצא בבית הנאשם טען כי מתוך הסכום כולו, סך של 7,500 ש"ח נמשך מחשבון הבנק של המבקש ואינו קשור לעניין עבירות הסמים. שיקולי ענישה "ממחקריהם של מלומדים ומדבריהם של עדים אנו למדים על התוצאות ההרסניות שיש בו בסם זה לשלומה של החברה, לבריאותה ולביטחונה, ורבים וטובים מקרבנותיו נופלים חלל מפגיעתו הרעה. בביצועו של פשע הפצת הסם, אולי יותר מאשר בכל עבירה אחרת, נוטלים חלק נכבד אלה המתכננים את הספקתו והבאתו מעבר לגבולות המדינה, מקרוב ומרחוק, ומשלחים את חיצי המוות בדרכים נסתרות, כשלידם מסייעים סוכנים וסוכני משנה למיניהם. זהו סוג חדש של עבירת אנשי הצווארון הלבן והמסוכן והחמור שבהם" (מפי השופט אלון בע"פ 329/87 מדינת ישראל נ' בר און (להלן - עניין בר און [1]), בעמ' 387). עבירות על הפקודה, בפרט אלה שאינן עבירות של שימוש עצמי בסם, יש בהן חומרה יתרה, באשר הן חותרות תחת יסודותיה של החברה, כחברה מתוקנת. עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, בכמות כה גדולה, כפי שהחזיק הנאשם, יש בה כדי להשחית מידותיהם של אזרחים מן השורה. תפוצתו הרבה של הסם והנגישות הקלה אליו והשימוש הקל בסם, יש בהם כדי להזיק לבריאותם ולנפשם של המשתמשים. "העבירה בה הורשעו הנאשמים חמורה. רבות נכתב על הסכנות החברתיות והכלכליות הטמונות בכל הקשור לסמים. את זאת יש לומר בבירור, החוק איננו מבדיל בין סוגים שונים של סם. כל עוד זו היא עמדתו של החוק, אין לעשות אבחנות בין סוגי הסם השונים. היות וכך, ככל שהכמות גדולה, ללא קשר לסוג הסם, כן הסכנות בהן מדובר גדולות וחמורות יותר. העונשים בענייני סמים הוא פונקציה של כמה גורמים, בין היתר, עברו של הנאשם, והכמות בה מדובר" (ת"פ (י - ם) 1063/00 מדינת ישראל נ' סיאם [5]). אין חולק כי מדובר בעבירות חמורות, בפרט בשים לב לכמות הסם הגדולה שהוחזקה בידי הנאשם שלא לשימוש עצמי, אלא לשימושם של אחרים. הכרח הוא כי גם בתי-המשפט יצטרפו לאלה העושים מלאכתם קודש לביעור נגע הסמים המסוכנים, בכל דרך אפשרית. על בית-המשפט להוקיע את המשתמשים, המפיצים, הסוחרים וכל מי שידו במעגל נגוע זה. השימוש והסחר בסם הפכו להיות מכת מדינה ובית-המשפט חייב להוציא תחת ידו מסר ברור, חד ומרתיע כי העושים והתורמים למערכת הפצת הסם, ייענשו בחומרת הדין. לא אחת נקבע כי במלחמה במערכת הפצת הסם לשם הפקת רווח, יש לתת משקל בכורה לשיקולים של הגנה על האינטרס הציבורי ומשקל מועט לנסיבותיו האישיות של הנאשם העומד בפני בית-המשפט לדין. וכך אמר כבוד השופט שמגר בע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל [2], בעמ' 319: "הפיתוי להשגת רווחים קלים וניכרים הוא רב, וקורה בשל כך, שגם אנשים בעלי עבר נקי מתפתים לעסוק בתיווך, בבלדרות סמים או במעשי פשע דומים (ראה למשל ע"פ 515/80), עת נשחקים לא אחת מעצוריו של הפרט, ותאות הבצע משתלטת על תכניותיו ועל מעשיו, דרוש יסוד מרתיע יעיל בענישה, שירחיק דווקא את אלו שעל הסף מן ההיגררות אל הביצוע של מעשה העבירה". יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט אלון בעניין בר און [1], בעמ' 387: "...גם בענישה על פשע נתעב של הפצת סם המוות למען בצע כסף, יש להביא בחשבון נסיבות אישיות מקילות וסיכויי שיקום... אבל עם התגברותה של הפשיעה בתחום עבריינות זה והפיכתו למכת מדינה, נדחקים שיקולי קולא אלה לקרן זווית, וכל עוד לא הודברה מכה זו, עלינו להעמיד בראש שיקולי הענישה על עבירות אלה שיקולי תגמול והרתעה, למען ישמעו וייראו ולא יוסיפו עוד". בבואי לגזור את הדין עליי לשקול אף את ציפיותיו של הציבור הרחב אשר מצפה כי על-פי החוק והדין, ייגמל העבריין המשחית את הסדר הציבורי ויבוא על עונשו באופן משמעותי, גם כדי שיראו אחרים והכל ידעו שבצד התנהגות עבריינית קיים עונש ראוי, בפרט בשים לב לכמות הסם הגדולה שבה סחר הנאשם. נסיבות אישיות, ככל שראויות להתחשבות, הן שוליות בעבירות סמים מול חומרת המעשים. כל המוביל, מפיץ או מוכר כמות גדולה מאוד של סמים ליעדים מסחריים ו/או למכורים המוסיפים והורסים חייהם, ומעבר לכך את חיי החברה כולה, חייב לקבל עונש שישקף את חומרת מעשהו. "...שהרי המכורים הופכים לא אחת לעבריינים - לפורצים ולגנבים - כדי לממן צרכיהם בסמים. מי שעוסק במסחר בהרואין כמפיץ, כמוביל, כבלדר או בכל דרך אחרת צריך לדעת שהוא צפוי לעונש מאסר ארוך, שבו תבוא לידי ביטוי מוחשי מגמת פניהם של בתי המשפט לנסות ולשים סכר לרעה החולה של סחר בהרואין, שנפיצותה רבה, ואשר ממנה צפויה סכנה רבתי לחברתנו" (כבוד הנשיא שמגר בע"פ 1357/91 מדינת ישראל נ' חנג'ר [3]). יחד עם זאת אל לנו לשכוח כי האינטרס הציבורי כולל בתוכו גם את שיקום הנאשם והחזרתו למסלול חיים נורמטיבי, כאדם תורם לעצמו ולחברה. אלא שבעניינו של הנאשם שבפניי, יש לתת משקל בכורה להגנה על הציבור מפני הסם המשחית על-ידי ענישה מרתיעה ומשמעותית, על-פני שיקול השיקום והנסיבות האישיות. למרות זאת יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. בענייננו, החזיק הנאשם בכמות סם גדולה, סחר, הפיץ ומכר מנות סם רבות. אמנם אין בעברו עבירות סמים, אולם בעברו עבירות של איומים, תגרה במקום ציבורי והיזק לרכוש במזיד, ועל-אף שנראה כאילו ביצוע עבירות אלה הינו מעידה חד-פעמית, אין בכך כדי להכהות מחומרתה ומהיקף הנזק הצומח ממנה לציבור כולו. השיקולים שמנינו עד עתה הם שיקולים לחומרה. אולם, יש להתחשב, לצורך האיזון הראוי והנכון, גם בשיקולים העומדים לזכות הנאשם. תחילה יש להדגיש כי הנאשם הודה בביצוע העבירות מיידית. זוהי העבירה הראשונה בעבירות סחר בסמים, על-כן יש לראותה כמעידה חד-פעמית. יש לקבל את הנאמר בתסקיר קצין המבחן כי הנאשם חש שלמד את לקחו, הביע חרטה עמוקה וכנה והבין את חומרת מעשיו. בת"פ (נצ') 566/97 מדינת ישראל נ' יוסף [6] נאמר כי: "שעה שבית המשפט גוזר דינו של אדם, מניח הוא על כפות המאזניים מחד את נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצבו הסוציו-חברתי, הרקע ממנו צמח והסיכוי לשיקום ומאידך, האינטרס הציבורי והפן ההרתעתי. בעבירות של סחר בסמים, ידחה בית המשפט בדרך כלל נסיבות אישיות מפני חומרת העבירה. ... בית המשפט צריך לעמוד בשער כנגד סוחרי סמים למען תצא בת-קול צלולה, ברורה ונהירה לפיה, יהא ברור לסוחרי סמים כי בית המשפט יכביד ידו וכי האינטרס הציבורי והפן ההרתעתי יהיו הגורם הדומיננטי בקביעת העונש". סיכומו של דבר, נגע השימוש בסמים מסוכנים משחית והורס יחידים בחברה ההופכים לאנשים שאינם תורמים לעצמם ולחברה כולה. כל אשר ידו מסייעת בהפצת הסם לשם מטרות רווח, ואף אם לשם סיפוק הסם לשימושו בלבד, יש להרחיקו מן החברה, לשימו מאחורי סורג ובריח למען תקטן פגיעתו, וכן למען יראו אחרים וידעו את חומרת הענישה ורמתה. לפיכך, ולאחר שערכתי איזון בין כל השיקולים לעניין העונש, הריני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: (א) ארבע שנות מאסר שמניינם יחל מיום מעצרו. (ב) שלוש שנות מאסר וזאת על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, התנאי יחול על עבירות לפי הפקודה למעט שימוש עצמי. (ג) אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו. (ד) לא מצאתי מקום להטיל על הנאשם קנס בשל עונש המאסר הממושך שהוטל עליו. חילוט הרכב "...בעבירות הקשורות בסחר בסמים, מן הראוי הוא כי יוטלו עונשים כספיים, אשר יש בהם כדי לסכל את כוונת הרווח הכרוכה בעבירות הסמים. עבירות הסחר בסמים מבוצעות לשם השגת רווחים, תוך התעלמות אכזרית מהסיכון הרב לציבור הטמון בהפצת הסם. לפיכך, הנהיג המחוקק אמצעים לפגיעה ברכושם של סוחרי סמים, ואלה הם חילוט הרכוש, וכמובן הטלת קנסות כספיים גבוהים. כך ראוי להעניש בגין סחר בסמים ובגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בדרך-כלל" (כבוד השופטת ביניש בע"פ 1872/98 אבו-טאלב נ' מדינת ישראל [4]). תופעת השימוש בסמים מהווה נגע רחב היקף, בעל השלכות שליליות מרובות. מעבר להשלכות שבהתמכרות עצמה, ידועה התופעה כבעלת זיקה לתחומי פשיעה רבים, עבירות אלימות, רכוש, הימורים ועוד. חילוט רכוש והרחבת הסמכות לחילוט רכוש, הינם אחדים מחידושי החקיקה שהוחקו בתיקון לפקודה, אשר הרחיבו משמעותית את היקף הרכוש המיועד לחילוט. כוחו המרתיע של עונש המאסר איבד את השפעתו בשל הפיתוי העצום בעשיית רווחים כספיים עצומים וקלים ולכן הפתרון של חילוט רכוש, בתוספת לענישה, יש בו שיפור ניכר בהרתעת עבריינים בפוטנציה. חילוט הרכוש על-פי הפקודה נועד לפגוע בבסיס הכלכלי המשמש מניע ודחף לאיום המתמיד על איכות החיים החברתית במדינה ומחוצה לה. "על כן, לוחמה יעילה צריך שתתמקד במקור העצמה הכלכלית ובבסיס המימון של עסקות הסמים... כמות הסם שבה נעברה העבירה או טובת ההנאה בעבירה פלונית היא מקרית ואינה משקפת בהכרח את היקף עסקיו של העבריין או את חסנו הכלכלי להמשיך ולעסוק בפעילותו העבריינית בתחום זה" (ראה דברי הסבר להצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), תשמ"ח-1988, בעמ' 245). הנאשם הורשע בעבירה של עיסקת סמים והוכח כי הנידון הפיק רווח מעבירה זו והוכרז עליו, בהכרעת-הדין, כסוחר סמים, ומכאן שעל בית-המשפט להורות על חילוט כל רכוש ששימש את הנאשם לביצוע העבירה ו/או נתקבל כשכר בגינה. הנאשם, שלא התנגד לחילוט הרכב וסכומי הכסף שנתפסו בביתו, טען כי סך של 7,500 ש"ח מתוך סכום זה, לא נבע מעבירת הסחר בסם. אולם, מסמך בנקאי שהוגש, לא היה בו כדי להוכיח את מקור הכסף ולפיכך אני מורה על החילוט כמבוקש. הרכב וסכום הכסף שנתפס בביתו של הנאשם יחולטו. חילוטסמים