1. בפניי בקשה להשבת תפוס - רכב מסוג "אאודי" מ.ר. 5812176 (להלן: "הרכב") לידי המבקשת המוחזק על-ידי המשיבה על רקע כתב האישום שהוגש בת"פ 32700-02-12 מדינת ישראל נ' צדיק ואחרים, המייחס לארבעה נאשמים (הנאשם 3 הוא גרושהּ של המבקשת) ביצוע עבירות שונות של החזקת וניהול משחקים אסורים, עבירות מס, סחיטות באיומים, הלבנת הון (להלן: "כתב האישום"). 2. א. הרכב בבעלות המבקשת. ב. תמורת הרכב שולמו 300,000 ₪ בשנת 2011. ג. על הרכב רובץ שעבוד לבנק לאומי על סך 140,000 ₪, וזאת על רקע הלוואה שמימנה את רכישתו בכספי הבנק בסך 120,000 ₪, והלוואה נוספת בסך 20,000 ₪. ד. המבקשת ממשיכה לשאת בהחזר חודשי להלוואה שנטלה מהבנק למימון רכישת הרכב על סך 7,500 ₪. ה. שווי הרכב היום, על-פי מחירון יצחק לוי - 200,000 ₪. 3. נטען כי הרכב בבעלותה של המבקשת אמנם נרכש בפועל על ידי גרושה (נאשם 3 לכתב האישום), אולם זאת מכספים שמקורם - כספי הלוואה שנטלה מהבנק (120,000 ₪) ושאת החזריה המבקשת משלמת מידי חודש בחודשו וכן כספים שניתנו על-ידי שלמה שורקי ואבי איפרגן, קרובי משפחה (25,000 ₪) שרצו לסייע ברכישת הרכב כמתנה למבקשת. בנוסף, כספים שהתקבלו (60,000 ₪) מתמורת מכירת רכב שהיה בעבר בבעלותה של המבקשת, מסוג "מאזדה". כלומר, 25,000 ₪ + 60,000 "ח + 120,000 ₪ הינם כספים שאינם קשורים בנאשם 3. כך שלשיטת בא-כוח המבקשת נותר סך של כ-150,000 ₪ אשר ניתנו למבקשת במתנה כאשר כספים אלו לא הושגו בעברה אלא ניתנו לנאשם על-ידי אביו המנוח (לעניין זה הפנה בא-כוח המבקש לתצהיר המצורף לבקשה). 4. על רקע המתואר לעיל נטען כי המבקשת, שהיא בלבד משלמת את החזרי הלוואה שנטלה מהבנק. חלק זה של הנכס, העומד על למעלה מ-50% משוויו דהיום, אינו בר חילוט, הואיל וחלק זה שייך לבנק אשר מימן את רכישתו, והבנק עתיד לתבוע את מימוש השעבוד ביום בו המבקשת תחדל מלשלם את המשך החזרי ההלוואה. באשר ליתרת הסכום (25,000 ₪ + 60,000 ₪) נטען כי חלקים אלו הינם ברי חילוט, בהתחשב בירידת הערך של הרכב ובשוויו הנוכחי על-פי מחירון לוי יצחק. על כן לשיטת בא-כוח המבקשת הסכום היחידי שלכאורה הינו בר חילוט הינו שוויו הנוכחי של הרכב על-פי מחירון לוי יצחק, בניכוי הסכומים דלעיל והסכום המבטא את השעבוד לזכות בנק לאומי. בא-כוח המבקשת הפנה להחלטת כב' השופט אינפלד במ"ת 6623-04-11 מדינת ישראל נ' חג'אג' (בית המשפט המחוזי באר שבע) התומכת במנגנון שמציע לעשות בענייננו. 5. בא-כוח המבקשת הפנה ליתר הראיות בכתב והנספחים המצורפים בבקשה. 6. בא-כוח המשיבה, מנגד עתר לדחות את הבקשה. כמו כן ביקש להורות למשיבה למכור את הרכב נשוא הבקשה באמצעות האפוטרופוס הכללי ו/או מי מטעמו, כדי למנוע המשך ירידת ערך משמעותית ברכב מאשר החזרתו תחת הפקדה כספית שכן לשיטתו, עם סיום ההליך שיימשך זמן רב, ערכו של הרכב יישחק משמעותית. עוד נטען כי המבקשת לא הצביעה על מקור הכסף הישיר, החוקי, בכל הנוגע לרכישת הרכב נשוא הבקשה. לעניין זה, בא-כוח המבקשת הפנה לתגובה המפורטת בכתב, המתייחסת לחומר הראייתי, לרבות המקורות הכספיים למימון הרכב מכספים שלכאורה שייכים לנאשם 3 לכתב האישום. 7. הפסיקה התייחסה לשאלת אופן תפיסת חפצים והמשך החזקתם, וכן מהם המבחנים המידתיים שיש ליישם בסוגיות אלה. כך למשל בבש"פ 7715/99: "תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד. היא שוללת מן הבעלים שהועמד לדין ובטרם נחרץ דינו, את השימוש בכלי הרכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה, וזאת, כאמצעי ביטחון... הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ומשום כך יש לנקוט בה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים אחרים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך יש לעשות על-פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו". 8. על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, ולאחר שהקשבתי לטיעוני באי-כוח הצדדים ועיינתי גם בטיעונים בכתב, לרבות האסמכתאות המצורפות, ובהכירי היטב את חומר הראיות מהליך המעצר שדנתי בו, ועל בסיס עיקרון המידתיות שנועד להבטחת אותה תכלית תוך איזון בין האינטרס שטען לזכותו בא-כוח המשיבה, ומנגד האינטרס שטען לו בא-כוח המבקשת, הנני מורה על החזרת הרכב נשוא הבקשה לידי המבקשת בכפוף לבטוחות הבאות: א. הפקדה כספית בשיעור של 60% מערך הרכב על-פי מחירון לוי יצחק. ב. רישום שעבוד הרכב ופוליסת הביטוח לטובת מדינת ישראל. ג. ערבות צד ג' שתיחתם על-ידי המבקשת על סך 100,000 ₪. ד. נאסר לעשות כל דיספוזיציה ברכב עד תום ההליכים. חילוטהלוואה