1. הנאשמים הורשעו בהכרעת הדין שניתנה בתיק זה ב-11/7/06. עיקר עניינה של הכרעת הדין הוא בעבודות שמאות שביצעו ארבעת הנאשמים עבור המוסד לביטוח לאומי בתקופת 1996 עד 2001. העבודות שביצעו הנאשמים עבור המל"ל בוצעו במסגרת צרכיו של המל"ל לקבל הערכות שומה ביחס לנכסים של תובעי גימלאות במסגרת החוק להבטחת הכנסה. הנאשמים כולם קיימו ביניהם שותפות לצורך בצוע השומות עבור המל"ל כאשר ההסדר שהנהיגו ביניהם היה כי בעוד העבודות מתחלקות ביניהם ומתבצעות בחלקים שאינם שווים הרי שכר המתקבל עבור העבודות מהמל"ל מתחלק ביניהם שווה בשווה. את מירב השומות ביצעו חלף (נאשם 3) ושינה (נאשם 4). הנאשם שחר הוא מי שעל פי החלטת השותפים עסק בעריכת החשבונות וריכוזי שכר הטרחה שהוגשו למל"ל לצורך קבלת שכ"ט ביחס לשומות כל הנאשמים וביצע גם שומות בעצמו. נאשם 1, תענך, ביצע כמות קטנה ביותר של שומות. הפרשה כולה תוארה בהכרעת הדין. 2. אביא כאן בקליפת אגוז את תמצית תוצאתה של הכרעת הדין. הנאשמים כולם הורשעו בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות על פי סעיף 415 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 שיוחסה להם באישום הראשון ביחס לשומות שחר, חלף ושינה, אישום שעניינו חיובים ביתר בחשבונות שכר טרחה שהגישו הנאשמים כולם למוסד לביטוח לאומי. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשמים כולם ביצעו שימוש בסעיף 22.2 לתעריף השמאים לעניין שומות שלושה מהם (שחר חלף ושינה) ללא שבוצעה בפועל הערכת שווי של החלקה בשלמות. נקבע כי בשימוש שנעשה בסעיף זה הציגו הנאשמים טענה כוזבת לפיה ביצעו הערכה כזו. עוד נקבע כי מצג כוזב בוצע גם בעצם הרישום על פני טפסי החשבונות של שווי הנכס בשלמות בנוגע לשומות שחר, חלף ושינה. הדבר שהתקבל במירמה הוא תשלום עבור ביצוע השומות שבוצעו על פי הנ"ל כשמדובר בחיובים רבים מאוד שנעשו לאורך שנים החל מ-1996. הנאשמים קיימו ביניהם שותפות הדוקה לעניין העבודות שביצעו עבור המל"ל. כולם היו מבצעים בצוותא כהוראת סעיף 29 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977. הנאשמים תענך, שחר וחלף שימשו כעובדי מדינה עת בוצעו העבירות הנ"ל והורשעו גם בעבירה של מירמה והפרת אמונים בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 284 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 שיוחסה להם באישום הראשון כשהרשעתו של תענך מתייחסת לתקופה שעד 9/2000. תענך, שחר וחלף הורשעו גם במסגרת האישום השני בעבירת קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות בכך שבתקופה שמינואר 99 ועד ספטמבר 00 (תענך) ומרץ 01 (שחר וחלף) ביצעו את השומות עבור המל"ל כעבודות פרטיות ללא היתר, ובניגוד לאיסור. נקבע כי תענך שחר וחלף הציגו כלפי אגף שומת מקרקעין מצג לפיו הם פועלים על פי ההוראות ומעבירים את בקשות השומה לביצוע שמאים קבלנים בעוד לא עשו כן. גם בפרשה זו של ביצוע עבודות פרטיות שלא כדין הורשעו הנאשמים תענך שחר וחלף בעבירה של מירמה והפרת אמונים בנסיבות מחמירות. על פי סעיף 284 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. הנאשמים תענך ושחר הורשעו במסגרת האישום השלישי בעבירה של איסור הלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3 (א) (1) לחוק איסור הלבנת הון תש"ס - 2000, עבירה שעניינה פעולה בכספים שמקורם בעבירות הנ"ל, כספים שהינם בגדר רכוש אסור, במטרה להסתיר או להסוות את מקורם ואת זהות בעלי הכספים. 3. ארבעת הנאשמים עבדו תקופות ארוכות בלשכת השמאי הממשלתי בחיפה והצפון כעובדי מדינה והינם שמאים בכירים וותיקים. כולם בעלי משפחות. שלמה תענך הינו יליד 1940, הוסמך כשמאי ב-1967, שימש כשמאי מחוזי, כמנהל לשכת חיפה והצפון, ומ-1996 ועד לפרישתו בספטמבר 2000 שימש כסגן השמאי הממשלתי הראשי. שמואל שחר הינו יליד 1949, החל לעבוד באגף שומת מקרקעין במחוז חיפה בשנת 1970, מ-1996 ועד להשעייתו ב-2001 בעקבות הפרשה הנוכחית שימש כמנהל לשכת חיפה והצפון. מוסא חלף הינו יליד 1939, שימש כשמאי מחוזי ומ-1997 ועד לפרישתו ב-2/2002 בעקבות הפרשה הנוכחית שימש כסגן מנהל הלשכה. ב-12/99 מונה חלף בהחלטת ממשלה לכהן כחבר במועצת שמאי המקרקעין (נ/81). שמעון שינה הינו יליד 1929, הוא המבוגר מבין ארבעת הנאשמים, עבד כשמאי מקרקעין בשרות הציבורי בלשכת חיפה והצפון במשך 30 שנה מאז 1964 ועד צאתו לגמלאות ב-1994. לאחר מכן שימש כשמאי קבלן עבור האגף. המדובר הוא בפרשה קשה ופרטיה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. הפרשה נמשכה לאורך שנים רבות והנאשמים הורשעו בעבירות שביצעו בתקופת 1996 ועד 2001 למעט תענך שהורשע ביחס לתקופה שמסתיימת ב-9/00. 4. התביעה הדגישה את החומרה שבמעשי הנאשמים בגינם הורשעו בתיק זה. הנאשמים, שלא הביעו חרטה ולא הכירו באחריותם, מבקשים להקל בדינם. המדינה מבקשת להטיל על הנאשמים תענך ושחר עונש מאסר ממושך בפועל. עוד ביקשה להורות ביחס לתענך ולשחר על חילוט הכספים שהוקפאו ב-30/9/03 בהחלטת בית משפט זה (כב' השופט עמית) מכח חובת החילוט הנזכרת בסעיף 21 א' לחוק איסור הלבנת הון. נטען כי יש לחלט את הסכומים שהוקפאו במלואם. המדינה מבקשת להטיל על הנאשם מוסא חלף עונש מאסר משמעותי בפועל. גם על הנאשם שמעון שינה מבוקש להטיל עונש מאסר בפועל. לעניין הנאשמים חלף ושינה מבוקש לחלט את הכספים שהוקפאו בחשבונותיהם על פי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969. עוד מבוקש ביחס לכל ארבעת הנאשמים להטיל מאסר על תנאי וקנסות. 5. הנאשמים בטיעונם לעונש ביקשו כי לא יוטל עליהם עונש מאסר בפועל בהתחשב בנסיבות להן טענו וביקשו כי בית המשפט יקל בעונשם. הנאשמים ביקשו להתחשב בכך שהעמדתם לדין והרשעתם גרמו להם בפני עצמן פגיעה קשה וציינו כי אין להתעלם מעבודתם רבת השנים בשירות המדינה כבעלי מקצוע ונסיון רב, עבודה שזכתה להערכה רבה. תענך אף הזכיר כי ההרשעה בקבלת דבר במרמה שבאשום הראשון אינה מתייחסת לשומותיו שלו. הנאשמים תענך, חלף ושינה הביאו עדי אופי שמסרו על תכונותיהם הטובות של הנאשמים ועל ההערכה האישית והמקצועית שזכו לה. למעט הרשעה בעבירת בנייה בעניינו של הנאשם חלף אין לנאשמים הרשעות קודמות. ב"כ הנאשמים הגישו מסמכים שונים לעניין מצבם הבריאותי של הנאשמים ומכתבי הערכה שונים שזכו להם במסגרת עבודתם. הצדדים כולם הגישו לעיוני פסיקה קודמת. 6. מקום שמדובר בגזירת הדין ביחס לעבירות כלכליות או בעבירות המכונות עבירות "צווארון לבן" משקלו של אינטרס הציבור הוא מרכזי. עניינו של אינטרס הציבור בהקשר הנוכחי הוא בחשיבות כיבוד ושמירת החוק, בחשיבות ביעור השחיתות ובחשיבות טוהר המידות ונקיון הכפיים בשרות הציבורי, כמו גם בחומרת העבירות, היקפן ומשך ביצוען. לשיקולים אלה משקל מרכזי בגזירת העונש בעבירות דוגמת העבירות הנדונות בתיק זה. עוד יש לציין כי גם למעמדם של הנאשמים יש השלכה על גזירת עונשם. כחשיבות המעמד והסמכות, כך גודל האחריות והחובה, וראה לעניין זה דברים שנאמרו כבר לפני שנים מפיו של כב' השופט חיים כהן ז"ל, דברים שכוחם עימם: "... לעניין מידת העונש אינו דומה קלונה הרב של עבירה כשהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה כשהיא נעברת בידי בור ואביון: עבירתו של בעל "הצווארון הלבן", המקפיד על נקיון בגדיו ומזניח נקיון-כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים" (ע"פ 395/75 מיכאל צור נגד מדינת ישראל פד"י ל' (2) 589 בעמ' 598). עוד אפנה לדבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בעניין ע"פ 9788/03 טופז ואח' נ' מדינת ישראל פד"י נח' (3) 245 בעמ' 251: "חומרתה של עבריינות הצווארון הלבן הגובלת לרוב במעשי שחיתות ובצע כסף מתעצמת דווקא נוכח התופעה שעל פי רוב מבצעיה אינם באים מרקע של דוחק ומצוקה כלכלית-קיומית ומתנאים סוציו-אקונומיים ירודים מתמשכים, העשויים להסביר לעיתים את פשרה ואת מניעיה של עבריינות הרחוב בתחום הרכוש השכיחה והיומיומית בתחום הפלילי. היא באה דווקא ממקום של כח ושררה, תחכום והשכלה ונכונות לנצל את חולשתו וחוסר האונים של הזולת כדי להאדיר כח ועוצמה כלכלית. מציאות זו מחריפה את הדופי המוסרי הנלווה לעבריינות הכלכלית ואת השלילה שבה כתופעה חברתית." יחד עם זאת, יש להתחשב בתהליך גזירת העונש בנסיבות הפועלות לטובת הנאשמים והן, גילם של הנאשמים, עבודתם רבת השנים בשרות המדינה ומצבם הבריאותי ואף בכך שאין להם הרשעות קודמות (למעט העניין שנזכר לעיל בעניינו של חלף, שנגיעתו בענייננו היא שולית). ארבעת הנאשמים הינם אנשים מבוגרים. שניים מהם פנסיונרים (תענך ושינה) אחד מושעה (שחר) בגין הפרשה הנוכחית ואחד פרש בגללה (חלף). שחר הוא הצעיר מביניהם והינו יליד 1949, קרי, כבן 58. שינה הוא המבוגר מביניהם והינו יליד 1929, כבן 78 שנה. תענך הינו כבן 67 וחלף כבן 68. 7. הנאשמים היו אמנם שותפים ומבצעים בצוותא לעניין שני האישומים הראשונים אך חלקם של הנאשמים בפרשה אינו זהה. תענך שביצע אמנם חלק זעיר מהשומות, היה הבכיר מבין הנאשמים ושימש כסגן השמאי הממשלתי הראשי מאז 1996 ועד לפרישתו בספטמבר 2000. חלקו בפרשה הינו ניכר לאור בכירותו. שחר שימש כמנהל לשכת חיפה וחלקו בפרשה הוא ניכר. הוא הינו מי שעסק מטעם הנאשמים כולם בביצוע החשבונות והריכוזים שהועברו למל"ל והוא הינו מי שציין בכתב ידו על פני החשבונות את שווי החלקה. חלף, ביצע, כמו שינה, חלק ניכר מהעבודות ומ-1997 ועד לפרישתו ב-2/02 שימש כסגן מנהל לשכת חיפה. מאז סוף 99 שימש כחבר במועצת השמאים מכח החלטת ממשלה. שינה הואשם והורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה במסגרת האישום הראשון בלבד, ומאז 1994 הינו פנסיונר. הגם שביצע יחד עם חלף את רוב השומות, חלקו בפרשה קטן מזה של חבריו הנאשמים. עת ביצע את העבירה בגינה הורשע היה כאמור פנסיונר ולא שימש עוד עובד השמאי הממשלתי הראשי אלא עבד עבורו כקבלן. ב-2001 אף החזיר את רשיון השמאי שלו (ע' 1110). ביחס לנאשמים תענך, שחר ושינה הוגשו מסמכים רפואיים לעניין מצבם הבריאותי. הוגשו מסמכים בדבר בעיות שונות כולל בעיות לב אצל תענך, בעיות בריאותיות שונות אצל שחר ובעיות בריאותיות אצל שינה. בהיות הצעיר מבין הנאשמים כבן 58 (שחר) והמבוגר מביניהם כבן 78 (שינה) יש לקבל כי הנאשמים סובלים מבעיות רפואיות לא קלות בתחומים שונים, בעיות המכבידות עליהם. עוד יש לזכור כי תענך ושחר הורשעו גם בעבירה על פי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון. 8. השמאי הממשלתי הראשי הינו אחד מאגפי משרד המשפטים. עיקר תפקידו הוא ביצוע הערכות שומה לנכסי המדינה לצרכים שונים. קשה להפריז בחשיבות יושרם, הגינותם, מקצועיותם ואי תלותם של עובדי מדינה מקצועיים בשירות הציבורי. המסכת שנפרשה במקרה זה הינה עגומה קשה ומתמשכת. יוזכר כי הכספים שהתקבלו שלא כדין שולמו על ידי המל"ל, מוסד שנועד להושיט עזרה לחלשים בחברה. יוזכר כי יסודו של ההסדר מכוחו בוצעו עבודות השמאות עבור המל"ל במשך שנים, מאז סוף שנות השבעים, בגישת המל"ל לפיה ביצוע העבודה בידי אנשי השמאי הממשלתי הראשי וגימלאיו מבטיח מקצועיות, הגינות ותום לב. יוזכר כי כל 4 הנאשמים הורשעו בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות במסגרת האישום הראשון וכי שלושה מהם, תענך שחר וחלף, הורשעו גם בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות במסגרת האישום השני וכן בשתי עבירות מירמה והפרת אמונים בנסיבות מחמירות במסגרת האישום הראשון והשני. שניים מהם, תענך ושחר, הורשעו גם בעבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון. 9. עבירות צווארון לבן כדוגמת אלה הנדונות בענייננו פוגעות בציבור לא רק במובן נטילת כספי ציבור נכבדים בהיקפם, אלא אף פוגעות בציבור פגיעה חמורה מכך, פגיעה קטלנית, ביחס האמון שעל הציבור הרחב לרכוש לשרות הציבורי האמור לשרתו נאמנה, פגיעה המזיקה ועושה שמות בבסיס המרקם הדמוקרטי של החברה. המדובר הוא בפגיעה מתמשכת ניכרת בבסיס החיים החברתיים המסתייעת בבכירותם ובמקצועיותם של הנאשמים. בנסיבות אלה יש לענישה תכלית ברורה של הרתעה. 10. לאחר ששקלתי את טענות המדינה ואת טענות הנאשמים ואת העניינים שפורטו לעיל אני גוזרת בזאת על כל אחד מהנאשמים את העונשים כדלקמן: על הנאשם שלמה תענך אני מטילה בזאת עונש של 6 שנות מאסר מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל. 2 שנים תהיינה מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע בתיק זה. עוד אני מטילה על שלמה תענך תשלום קנס של 3,000,000 ₪ או מאסר שנתיים תמורתו. על הנאשם שמואל שחר אני מטילה בזאת עונש של 6 שנות מאסר מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל. 2 שנים תהיינה מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע בתיק זה. עוד אני מטילה על שמואל שחר תשלום קנס של 3,000,000 ₪ או מאסר שנתיים תמורתו. על הנאשם מוסא חלף אני מטילה בזאת עונש של 5 שנות מאסר מתוכן 3 שנים לריצוי בפועל. 2 שנים תהיינה מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע בתיק זה. עוד אני מטילה על מוסא חלף תשלום קנס של 2,500,000 ₪ או מאסר 20 חודש תמורתו. על הנאשם שמעון שינה אני מטילה בזאת עונש של שנה אחת מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה של קבלת דבר במירמה על פי סעיף 415 לחוק העונשין. עוד אני מטילה על שמעון שינה תשלום קנס של 2,000,000 ₪ או 16 חודשי מאסר תמורתו. הנאשמים תענך שחר וחלף יתייצבו לריצוי עונשם ב-18/3/07 שעה 10:00 במטה משטרת מחוז חיפה. הקנסות שהוטלו לעיל ישולמו עד 31/3/07. 11. חילוט בטיעוניה בנושא החילוט, לאחר ההרשעה, טענה המדינה לחילוט מכח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000 ביחס לנאשמים תענך ושחר, ולחילוט מכח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט -1969 ביחס לנאשמים חלף ושינה. כפי שצויין עוד ב-ע"פ 7598/95 ואח', מדינת ישראל נ' בן שטרית, פ"ד נ"ב(2) 385 בעמ' 410, חילוט, בהבדל מקנס, תכליתו אינה עונשית במובן הרגיל אלא עניינו ב"הוצאת בילעו של גזלן מפיו", לבל יצא החוטא נשכר. החילוט נוטל מן הנידון רכוש שהושג בעבירה, רכוש שאינו שייך לו ומוחזק על ידו שלא כדין. מעבר להקניית הרכוש המוחזק שלא כדין, לציבור, יש לחילוט גם ערך מרתיע ניכר. 12. חילוט בעניינם של נאשמים 1 ו-2 החילוט להפעלתו טוענת המדינה כנגד נאשמים 1 ו-2, תענך ושחר, מקורו בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. ב-30/9/03 ניתנה בבית משפט זה בב"ש (חיפה) 2797/03 החלטה (כב' השופט עמית) בבקשת המדינה להארכת תפישת חשבונות הבנק של הנאשמים עד לתום ההליכים. בית המשפט הורה, בין היתר, על הארכת תוקף הקפאת הכספים שנתפשו אצל המשיבים עד לתום ההליכים ועד לסכום בגובה 6,450,337 ₪ ביחס לכל אחד מהמשיבים למעט תענך שהגיע להסדר נפרד עם המדינה, לפיו הסכום התפוש הועמד בעניינו על 7,500,000 ₪ (סעיף 7 להחלטה). ההחלטה שניתנה ב-30.9.03 היתה החלטת ביניים בבקשה שהוגשה בד בבד עם הגשת כתב האישום להארכת תוקף ערובות והארכת הקפאת חשבונות הבנק. הן המדינה והן הנאשמים מבקשים להסתמך היום על עניינים מסויימים שנקבעו באותה החלטה, כל אחד על פי עניינו. ההחלטה שניתנה ב-30/9/03 הינה כאמור החלטת ביניים שניתנה טרם הוגשו ונבחנו הראיות וטרם ניתנה הכרעת הדין. שיקולים הנשקלים לצרכיה של החלטה כזו אינם זהים לאלה הנשקלים בנושא החילוט במסגרת ההחלטה הניתנת בעניין זה בגזר הדין לאחר הרשעה. לא רק זאת, אלא, שבעוד קביעות הנקבעות בהחלטת ביניים הינן מטבע הדברים קביעות לכאוריות הרי מקום שנושא החילוט נבחן בשלב שלאחר הכרעת הדין לא מדובר עוד בקביעות לכאוריות שבטרם שמיעת ראיות אלא בקביעות הנעשות לאחר שמיעת הראיות כולן, קביעות סופיות, למעט אפשרות תקיפתן בערעור. 13. בהכרעת הדין (סעיף 178 עמ' 1387) נקבע כי בעניינו של תענך הסכומים בעניינם בוצעה עבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון, סכומים שמקורם באישום הראשון והשני לכתב האישום, הם 4,462,386.5 ₪ ברוטו, כשהנטו עומד על כמחצית הסכום. בעניינו של שחר נקבע כי הסכומים בעניינם בוצעה עבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון, סכומים שמקורם בעבירות הנדונות באישום הראשון והשני שבכתב האישום, הם 5,300,880.5 ₪ ברוטו, כשהנטו הוא כמחצית הסכום. המדינה מבקשת כי יחולט מלוא סכום ההעברות בו הודו תענך ושחר כנזכר בהכרעת הדין (בס' 166 עמ' 1376), קרי, 7,676,982 ₪ ביחס לנאשם תענך וסכום של 4,791,949 ₪ ביחס לנאשם שחר. לגישתה, הסכום שהועבר על ידי שני הנאשמים מורכב משתי זיקות שונות של הרכוש לעבירה, סכום הגרעין שהתקבל כתוצאה מביצוע העבירות וסכום היתרה שהתקבל ממקורות לגיטימיים. לגישתה נוצר במהלך השנים ערבוב של כספים כשרים ובלתי כשרים כשהסכומים הכשרים נועדו ליצור כסות לכלל הסכום. לגישת המדינה, הנטל הוא על העבריין להוכיח מהו החלק שאינו אסור ומשלא הרים את הנטל יש לחלט את מלוא הסכום כולו בהנחה שאינו כשר. המדינה מבקשת להורות על העברת הסכומים הנקובים בהכרעת הדין כסכומים שהתקבלו כתוצאה מביצוע העבירה למוסד לביטוח לאומי ואת שארית הסכום לקרן החילוט על פי פקודת הסמים המסוכנים. ב"כ של הנאשם תענך טען כי בקשת החילוט אמורה להתייחס רק לסכום שעל פי הכרעת הדין הוא רכוש אסור לגביו בוצעה עבירת הלבנת הון המצוי בחשבון הנאמנות המוקפא. לגישתו כדי שכספים יהיו ברי חילוט עליהם להיות רכוש אסור או שמקורם יהיה ברכוש אסור ועוד כי בוצעה לגביהם פעולה המוגדרת בחוק כהלבנת הון. עוד טוען ב"כ תענך כי הכספים שהינם ברי חילוט הם סכומי הנטו כפי שנקבעו בהכרעת הדין שכן הסכומים ששולמו לנאשמים אינם כוללים את רכיב המס שנוכה במקור על ידי המל"ל והועבר ישירות לרשויות המס ולא הגיע כלל לנאשמים ולא בוצעה לגביהם עבירה של הלבנת הון. נטען כי סכומי המס שנוכו במקור הועברו לאוצר המדינה ואין כל סיבה לחלט לטובת אוצר המדינה כספים שנמצאים אצלו במילא. ב"כ תענך מבקש כי כל הסכומים שיחולטו יועברו למל"ל. ב"כ של שחר שהצהיר כי הוא מייצג גם את הגב' שחר בהליך זה (עמ' 1413) מזכיר כי לבית המשפט יש שיקול דעת ביחס לסכום אותו יש לחלט ומבקש שלא תינתן הוראה בדבר חילוט כלל או לחילופין תינתן הוראה ביחס לסכום מינימלי בהזכירו כי לחשבון שחר נכנסו רק סכומי נטו. לגישתו אין להורות על חילוט הכספים ששולמו בגדר האישום השני שעניינו בעבודות פרטיות שכן מדובר על עבודות שהנאשמים ביצעו ולא על עבודות שלא בוצעו. לגישתו יש לחשב לצורך החילוט גם לענין האישום השני רק 60% מסכום הנטו, כפי שנעשה לגבי הכספים שהתקבלו בגדר האישום הראשון. גם ב"כ שחר סבור שסמכות החילוט של בית המשפט קיימת רק ביחס לסכומים שהינם כספי עבירה. בתגובתו הזכיר ב"כ המדינה כי במסגרת הטיעון לגזר הדין אין לחלוק על הקביעות שנקבעו בהכרעת הדין וטען כי מכח סעיף 21 (א) לבית המשפט קיימת סמכות לחלט גם סכום שבהכרעת הדין נקבע כי מקורו אינו בעבירה. לענין סוגית הברוטו/נטו הפנה להחלטת הביניים בעניין ההקפאה בה צויין כי אין לבית המשפט בהליך הפלילי כלים להכריע בענייני מיסוי. 14. סעיף 21(א) ו-(ב) לחוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000 עניינו בחילוט רכוש בהליך פלילי. הסעיף מורה כדלקמן: "21.(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא- (1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך; (2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך. (ב) לענין סעיף זה, "רכוש של הנידון" - כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו". סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון מורה כי על חילוט רכוש, על רכוש שחולט ועל קנסות שהוטלו על פי חוק זה יחולו בשינויים המחוייבים הוראות סעיף 36 ג' עד 36 י' לפקודת הסמים המסוכנים. סעיף 26 (א) לחוק איסור הלבנת הון מורה כי סמכויות החיפוש והתפישה לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) יחולו בשינויים המחוייבים גם לעניין רכוש ביחס אליו ניתן צו חילוט על פי חוק איסור ההלבנה. אביא כאן את נוסחם של ס' 3(א) ו-(ב) לחוק איסור הלבנת הון: "3. איסור הלבנת הון (א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) (בחוק זה - רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו-מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בס' 61(א)(4) לחוק העונשין - (1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין בעבירה; (2) רכוש ששימש לביצוע העבירה; (3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה. (ב) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו - העונש הקבוע בסעיף קטן (א); לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" - לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח". הנאשמים תענך ושחר הורשעו בהכרעת הדין בעבירה לפי ס' 3(א) לחוק. הפעולות ברכוש האסור בגינן הורשעו הן העברת כספים שמקורם בעבירות המפורטות באישומים הראשון והשני במטרה להסתיר או להסוות את מקור הכספים וזהות בעלי הזכויות בו. בהכרעת הדין נקבע כי הסכומים בהם בוצעה עבירה על פי סעיף 3 (א) לחוק, סכומים שהתקבלו בעבירות האישום הראשון והשני הם בעניינו של תענך סכום של 4,462,386.5 ₪ ובעניינו של שחר 5,300,880.5 ₪ כשהנטו עומד על מחצית הסכומים. 15. בעיקרו של דבר חלוקים אם כן המדינה והנאשמים 1 ו-2 בשאלה האם חילוט על פי סעיף 21 (א) לחוק איסור הלבנת הון מצמצם עצמו לשווי סכומים שהתקבלו בעבירה, בנסיבות מקרה זה, או שמא ניתן לחלט מכוחו גם כספים מעבר לאלה, הנמצאים בחשבונות הנאשמים. עוד קיימת מחלוקת בשאלה האם יש להורות על חילוט ברוטו, קרי, בשווי הכולל גם סכומים בגובה סכומי המס ששולמו לרשויות המס במסגרת ניכוי המס במקור, או נטו, קרי, רק בשווי הסכומים שהופקדו בפועל בחשבונותיהם. 16. שקלתי טענות המדינה והנאשמים. ראשית יש לציין כי סעיף 21 (א) לא מדבר בחילוט הרכוש הקשור לעבירה עצמו אלא בחילוט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי הרכוש הקשור לעבירה, כמצויין בס' 21 (א) (1) ו-(2). סעיף 21 (ב) מורה כי רכושו של הנידון הוא כל רכוש הנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו. "רכוש אסור" מוגדר בסעיפיו הקטנים של סעיף 3 (א) לחוק (לעניין ההבדל בין ס' 3 (א) לס' 3 (ב) בהקשר זה ראה - ע.א. 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל פד"י נט' (5) 397). המדינה סבורה כי סעיף 21 (א) מסמיך לחלט גם סכומים שמקורם אינו בעבירה. היקפו ושוויו של הסכום שמקורו בעבירות המקור נקבע בהכרעת הדין והוזכר לעיל. ככל שהמדינה מבקשת לחלט במקרה זה גם סכומים שמקורם אינו בעבירות הרי יש לדחות טענה זו. התביעה לא הוכיחה כי יתרת הכספים בחשבונות הנאשמים (מעבר לסכומים שמקורם בעבירות המקור) ניתנת לחילוט. התביעה לא העמידה בסיס למילוי הגדרת התנאים לחילוט הכלולים בסעיף 21 (א) בשווי העולה על שווי שכר או פירות עבירות המקור. אין ללמוד לענייננו מהעניין שנדון בבית משפט השלום בירושלים בעניין ב.ש. 9416/03 ENS קרדיט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל החלטה מ-1.1.04 שהתייחס למזומנים ושיקים שנתפשו במסגרת חקירה שבסיסה חשד לביצוע עבירה על פי סעיף 3 (ב) לחוק, בגדר הליך ביניים כשמטרת ההחזקה היתה לאפשר חילוט בסיום ההליך. לעיל הוברר כי מקום שמדובר בהחלטת ביניים שיקולי בית המשפט שונים מהשיקולים שיש לשקול בשלב החילוט עצמו, לאחר הרשעה, מה גם שהחלטה זו התייחסה לסעיף 3 (ב) לחוק. 17. הצדדים חלוקים בשאלה האם הסכום הניתן לחילוט במקרה זה הוא בשווי סכומי הברוטו כגישת המדינה או בשווי סכומי הנטו כגישת הנאשמים. בגישת הנאשמים תומך המצב לפיו פעולת הלבנת הון בוצעה בסכומי הנטו שכן רק הם נכנסו לחשבונות הבנק של הנאשמים. כנגד גישה זו ניתן לומר כי שכר העבירה או פירות העבירה או הרכוש בו נעברה או בוצעה העבירה אינו רק סכום הנטו אלא מלוא הסכום כולל החלק שנוכה כמס, ובלשון הצדדים, שווי הסכום ברוטו, כשעלינו לזכור שלא מדובר בחילוט שכר העבירה עצמו אלא בחילוט סכום בשוויו. 18. שקלתי את הדברים. מסקנתי היא כי שאלה זו תוכרע על פי תכלית החקיקה של סעיף 21 (א) ובמיוחד תכליתו בנוקטו במונח "עבירה". לדעתי, השאלה היסודית היא האם המונח "עבירה" בסעיף זה מתכוון לעבירה על פי חוק איסור הלבנת הון או לעבירת המקור שבאישומים הראשון והשני, שכן, אם מדובר בעבירת המקור הרי משמדובר בשווי הרכוש האסור, ניתן יהיה לחלט סכומים בשווי מלוא שכר העבירה, קרי, ברוטו, ואילו אם המדובר הוא בעבירה על פי חוק איסור הלבנת הון ניתן יהיה לחלט סכומי נטו שכן רק באלה בוצעה עבירת הלבנת ההון. 19. מסקנתי היא כי בביטוי "עבירה" המופיע בסעיף 21 (א) כוונת המחוקק היא לעבירה על פי חוק איסור הלבנת ההון. להלן אסביר. המונח "עבירה" הוגדר כמתייחס לעבירת המקור בסעיף 2 לפרק ב' לחוק איסור הלבנת הון. סעיף 2 (א) לחוק מורה כדלקמן: "2. (א) בפרק זה, "עבירה" - עבירה כמפורט בתוספת הראשונה." הגדרה זו מחילה עצמה על פרק ב' לחוק, הדן בעבירות וכולל את עבירת איסור הלבנת ההון המפורטת בסעיף 3 על שני פניו של סעיף 3. ההגדרה אינה מכילה עצמה על פרק ו' לחוק שעניינו בהוראות החילוט. עיון ברישא של ס' 21 (א) מראה כי הסעיף עוסק במי שהורשע בעבירה לפי סעיף 3 או 4. בהצעת חוק איסור הלבנת הון התשנ"ט 1999 מופיעה הוראת החילוט בסעיף 18 (א) הדומה בניסוחו לסעיף 21 (א) לחוק. סעיף 18 (א) להצעת החוק כולל בניסוחו תוספת שלא נכללה בסעיף 21 (א) ולשונה: "לענין פסקאות (1) ו- (2), "ביצוע העבירה" - לרבות ביצוע כל עבירה אחרת לפי סעיפים 3 או 4 אף אם לא הורשע בה הנידון, ובלבד שהיא קשורה לעבירה שבה הוא הורשע." תוספת זו מלמדת כי המונח "עבירה" המופיע בסעיף 18 (א) להצעת החוק מתכוון לעבירה לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון עצמו. בדברי ההסבר הכלולים בהצעת החוק בקטע המתייחס לסעיפים 18 עד 20 נאמר "מוצע לאפשר חילוט פלילי וחילוט אזרחי של רכוש שלגביו נעברה עבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3 המוצע או של עשיית פעולה ברכוש הקשור לעבירה לפי סעיף 4 המוצע".... משכך, יש לומר כי המונח "עבירה" המופיע בסעיף 21 (א) לחוק מתכוון לעבירה על חוק איסור הלבנת הון עצמו. מכאן, הסכומים הניתנים לחילוט במקרה זה הם סכומים בשווי סכומי הנטו שהופקדו פיזית בחשבון הנאשמים, הם הסכומים בהם בוצעה העבירה על פי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון. משכך, בעניינו של תענך הסכום המועמד לחילוט הוא מחצית מ-4,462,386.5 ₪ כלומר, בעיגול, סכום של 2,231,193 ש"ח ובעניינו של שחר הסכום המועמד לחילוט הוא מחצית מ-4,791,949 ₪ כלומר סכום של 2,395,974.5 ₪. יוזכר כי בעוד בהחלטה בב"ש 2797/03 הוקפאו סכומים בשווי סכומי הברוטו בחשבונות הנאשמים הרי גוף הסכומים שנוכו במקור והועברו על ידי המל"ל לרשויות המס, לא הוקפא. המדינה בטיעונה בעניין החילוט הזכירה כי לבית המשפט בהליך הפלילי אין כלים להכריע בענייני מיסוי וכי בית המשפט אף לא נדרש לכך כאשר לשם כך קיימות רשויות המיסים שתכרענה בעניין (עמ' 3-1422). 20. נכון הוא כי גובה החילוט נתון לשיקול דעת בית המשפט. ס' 21 (א) עצמו מורה כי בית המשפט יצווה על חילוט משהורשע אדם לפי סעיפים 3 או 4 לחוק, אלא אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים שיפרט. אם מוסמך בית המשפט בנסיבות מתאימות שלא להורות על חילוט, ודאי שמוסמך הוא להורות על חילוט בסכום נמוך מגובה הסכומים שמקורם בעבירה. ב"כ שחר ביקש שלא לחלט את הכספים שעניינם הוא באישום השני שעניינו בביצוע עבודות פרטיות בניגוד לאיסור וללא היתר. טענה זו אינה נראית לי. אזכיר בהקשר זה למשל את שנאמר בהכרעת הדין בקשר לעבירת מרמה והפרת אמונים והוא כי בכך שהתנהגות מהווה עבירה משמעתית אין כדי לשלול את היותה התנהגות המלווה הפרה של איסור משפטי כאשר יש לבחון האם הוכח קיומו של הפן המחמיר הנוסף הדרוש, וראה דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פ"ד נ"ט (4) 385. כפי שהובהר בהכרעת הדין, דרישת הפן המחמיר הנוסף התמלאה במלואה בענייננו וניגוד העניינים העומד ביסוד העבירה של מרמה והפרת אמונים בענין האישום השני נופל גם נופל בגדרו של האיסור הפלילי (סעיף 105-106 להכרעת הדין). אין לקבל גם את הטענה לפיה לצורך הוראת החילוט יש להפחית מהסכומים שהתקבלו מכח העבודות שנדונו באישום השני את אותן ההפחתות שבוצעו מהסכומים שהתקבלו עקב העבודות שנדונו באישום הראשון שכן עניינו של האישום השני אינו בכספים שהתקבלו עקב חיובים מכח סעיף זה או אחר לתעריף. עניינו של האישום השני הוא בכל העבודות שבוצעו כעבודות פרטיות בניגוד לאיסור וללא היתר, בתקופה הנדונה באישום השני. 21. אכן בעניינים מסוימים אליהם הופניתי הורו בתי המשפט על חילוט חלקי. בעניין זה אפנה למשל לע"פ 2592/06 גואטה נגד מדינת ישראל פסק דין מ-14/11/06 (אתר האינטרנט של בתי המשפט) בעניינו חולטה בבית המשפט המחוזי כמחצית הסכום שהיה בר חילוט ובית המשפט העליון העמיד את סכום החילוט על סכום אף נמוך מכך. בעניין זה הסביר בית המשפט כי המערער שם שילם בינתיים את מלוא חובו לרשויות המס ואף שילם כופר בסכום הקרוב לסכום בר החילוט ומש"לקה" כבר באשר לאותו סכום עצמו ושילם כופר היה מקום להתחשב בכך בנושא החילוט ולהקטין את סכומו. לעיל הוברר כי מטרתו של החילוט היא הוצאתו של פרי העבירה מידי העבריין לבל יצא חוטא נשכר. שקלתי טענות הצדדים. מסקנתי היא כי בנסיבות מקרה זה יש להורות על חילוט בשווי מלוא הסכומים שהתקבלו כשכר העבירות באישום הראשון והשני, בהם בוצעה עבירה של הלבנת הון. 22. אני מורה אם כן על חילוט סכום בשווי מחצית מ-4,462,386.5 ₪, כלומר (בעיגול) סכום של 2,231,193 ₪ מתוך הסכום שהוקפא בחשבון הנאמנות בעניינו של תענך, ועל חילוט סכום בשווי מחצית מ-4,791,949 ₪, כלומר, סכום של 2,395,974.5 ₪ מתוך הסכומים שהוקפאו בעניינו של שחר. סכומים אלה יחולטו על פירותיהם שצברו ממועד ההקפאה. לבקשת המדינה ובהסכמת הנאשמים אני מורה בזאת כי סכומים אלה יועברו למוסד לביטוח לאומי. 23. חילוט בעניינם של נאשמים 3 ו-4 המדינה טוענת לחילוט ביחס לנאשמים אלה מכח הוראת סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט - 1969. בהחלטתו של כב' השופט עמית בב"ש 2797/03 צויין כי הסכום שהוקפא בחשבונו של חלף הוא סך 54,516 ₪ כאשר הסכום שהוקפא בחשבונותיו של שינה עומד על 1,550,853 ₪. גם חילוט שמקורו בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) מטרתו היא שלא יצא החוטא נשכר. סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) מורה כדלקמן: "32 (א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שעשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה." סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 מורה כדלקמן: "39.(א) על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם. (ב) ניתן חפץ כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה ולא חל עליו אחד התנאים האחרים האמורים בסעיף 32, לא יחולט אלא אם החפץ ניתן מאת בעליו, או מאת המחזיק בו כדין, או על דעתו, כשכר בעד ביצוע העבירה שעליה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצועה, או בעד ביצוע עבירה אחרת הקשורה בעבירה שבה הורשע הנדון, או כאמצעי לביצוע העבירה האחרת; ואין נפקא מינה אם ביצע את העבירה האחרת ואם לאו, ואף אם לא נתכוון לבצעה. (ג) צו-חילוט לפי סעיף זה יכול שיינתן בין בגזר-הדין ובין על פי עתירה מטעם תובע." 24. נטל השכנוע ביחס לתנאים לחילוט על פי סעיף 39 מוטל על התביעה (ראה למשל ע"פ 6942/97 ריברה נגד מדינת ישראל, 98 (1) 309). המדינה לא ציינה באיזה מסעיפי המשנה של סעיף 39 מצוייה סמכות החילוט במקרה זה. נראה כי מדובר בסעיף 39 (ב) שעניינו בין היתר בחפץ שניתן כשכר עבירה וכבר נפסק בעניין בש"פ 5015/99 התאחדות משפטנים בלתי תלויים נגד מדינת ישראל פד"י נה' (1) 657 כי סעיף 39 לפקודה מסמיך את בית המשפט לחלט את החפץ התפוס כולל כסף שניתן כשכר עבירה (וראה גם רע"פ 5007/00 יצחקי נגד מדינת ישראל החלטה מ-12/10/00, אתר נבו). בעניין בש"פ 5015/99 הנ"ל הזכיר בית המשפט את שנאמר כבר בעניין ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מדינת ישראל פד"י מח' (3) 238, בעמ' 245 כי "...אמצעי החילוט נועד לפגוע - פגיעה עונשית מובהקת - במעורבים בעשייה פלילית, שבינם לבינה התקיימה אחת משתי זיקות אפשריות; זיקה לעבירה, או זיקה לחפץ שביודעין הוקדש לצורך ביצועה של עבירה". בעניינו של חלף התבקש חילוט הכספים שבחשבון 489859 בבנק הפועלים נצרת. בעניינו של שינה התבקש חילוט חשבון 405403/27 בבנק לאומי וחשבון 213950/27 בבנק דיסקונט (עמ' 1440 לפרוטוקול), הם החשבונות שהוקפאו. חלף ושינה לא חלקו בטיעונם בשאלת החילוט על סמכות החילוט. חלף אף אישר בהודעתו מ-4/3/02 (גליונות 10, 11) ובהודעתו מ-8/10/02 (גליונות 2, 3) כי המל"ל העביר את כספי שכר העבודות בין היתר לחשבון 489859. שינה אישר בהודעתו מ-4/3/02 (גיליון 20) כי הכספים שקיבל מהמל"ל מצויים בחלקם בבנק לאומי בנווה שאנן וחלק בבנק דיסקונט בנווה שאנן. במשפט הוצג ת/192 קלסר דפי חשבון ביחס לחשבון 213950 בבנק דיסקונט נווה שאנן וחשבון 405403/27 בבנק לאומי נווה שאנן. יש לקבל כי בחשבונות אלה של חלף ושינה מצויים חלק מהכספים שקיבלו מהמל"ל כשכר העבירות הנדונות בתיק זה. 25. בעוד ביחס לחילוט מכח חוק איסור הלבנת הון ביקשה המדינה להורות כי הסכומים שהתקבלו כתוצאה מביצוע העבירה יועברו למל"ל, לא הובאה בקשה דומה ביחס לחילוט מכח פקודת סדר הדין הפלילי. על פי סעיף 36 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט - 1969 רשאי בית המשפט להורות מה יעשה בתפוש. בעניין בש"פ 5015/99 התאחדות משפטנים בלתי תלויים נגד מדינת ישראל פד"י נה' (1) 657 קבע בית המשפט כי הקפאה של חשבון בנק לעניין פקודה זו היא בגדר תפישתו. בא כוחו של הנאשם שינה מזכיר כי עניינם של הנאשמים הוא שהיה ותינתן הוראה בדבר חילוט הרי הכספים ישמשו בגדר השבה למל"ל. נראה לי כי כך נכון להורות. כך נעשה גם ביחס לכספים שחולטו לעיל מכח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. אני מורה אם כן על חילוט הסכומים שהוקפאו בחשבון 489859 בבנק הפועלים בנצרת בעניינו של חלף ועל חילוט הסכומים שהוקפאו בחשבונות 405403/27 בבנק לאומי ו-213950/27 בבנק דיסקונט בנווה שאנן בעניינו של שינה. הסכומים יחולטו על פירותיהם. הכספים יועברו למוסד לביטוח לאומי. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום. תוצאת גזר הדין הוקראה בפומבי. התובע והסניגורים מקבלים עותק ממלוא גזר הדין.חילוט