הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של יריה מנשק חם באזור מגורים. בבעלות הנאשם רובה צייד "מוסברג", מספר סידורי L400416 (להלן: "הרובה"). בלילה שבין ה- 5.7.09- 6.7.09 סמוך לשעה 22:54, עלה הנאשם על גג בית מגוריו בשכונת אל-פאחורה בנצרת וירה באמצעות הרובה מספר יריות בלא הסבר ושלא כדין. הנאשם בן 46 ואין לחובתו עבר פלילי. 3. ביום 18.1.2011 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון במסגרתו, הודה והורשע הנאשם בכתב האישום כאמור לעיל, וכן הוסכם כי הצדדים יבקשו מבית המשפט לגזור על הנאשם מאסר על תנאי, קנס והתחייבות. 4. התובעת מבקשת לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. היא מנמקת את ההסדר בכך שאין לנאשם עבר פלילי, הוא הודה בהזדמנות הראשונה, כבר במשטרה, במשטרה והביע חרטה על מעשיו, וכן בשל חלוף הזמן. התובעת מבקשת לחלט את הרובה והתחמושת שבאמצעותם נעברה העבירה. היא מדגישה את חומרת העבירה והסיכון הרב הכרוך בה לחיי אדם. לטענתה בוצעה העבירה על ידי הנאשם בקלות דעת ובפזיזות, דבר המלמד שאין הוא ראוי להמשיך ולהחזיק ברובה. 5. בטיעונה המשלים לעונש חזרה התובעת והדגישה את חומרת העבירה שביצע הנאשם והפנתה בעניין זה לפסיקה בעניין השימוש הלא זהיר בנשק ותוצאותיו. התובעת עמדה על בקשתה להורות על חילוט הרובה תוך הסתמכות על הוראת סעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט-1969. וכן הפנתה לפסיקה בעניין זה. 6. הסנגור ביקש גם הוא לאמץ את הסדר הטיעון. הוא מבקש להתחשב בכך שמדובר בנאשם בן 46, נטול כל עבר פלילי והמפרנס יחיד של משפחתו המונה שש נפשות. הוא עובד בעבודות שיפוץ ומשתכר סך של 5,000 שח בממוצע לחודש. 7. באשר לנשק, ביקש הסנגור שלא לחלטו ולהחזירו לנאשם, ולו לאחר הפיכתו לבלתי מסוגל לירות. לדבריו, מבלי להקל ראש בחומרת העבירה, הנאשם מחזיק ברובה ברישיון מאז 1994, כאשר במהלך תקופה ארוכה זו, לא היה מעורב בכל עבירה בנשק, דבר המעיד על שימוש אחראי בו. באשר לעבירה נשוא תיק זה, טען הסנגור, כי הנאשם עלה לגג ביתו וניסה לבדוק את תקינות הרובה. הוא הוסיף, כי כשהגיעו השוטרים לביתו, הוא לא התחכם והודה במיוחס לו ולא נגרם שום נזק. בכל מקרה, מדובר לשיטתו, במעידה חד פעמית ואין בה כד להטות את הכף לעבר חילוט הרובה, שהוא בעל ערך הכספי, וגם רגשי עבור הנאשם. הסנגור הפנה לפסיקה לפיה חילוט נשק אינו אוטומטי ויש לשקול כל מקרה לגופו. 8. בתשובתו לטיעונים המשלימים מטעם התביעה, טען הסניגור כי אין ללמוד מהפסיקה אליה הפנתה התובעת, הדנה דנה במקרים חמורים בהרבה ושונים מענייננו וכן חזר על טיעוניו המקוריים. דיון 9. התופעה של ירי באזור מגורים, הינה תופעה נפוצה וחמורה, וטומנת בחובה סכנה לפגיעה בחיי אזרחים תמימים וגם פגיעה באיכות חיי תושבי השכונה ושלוותם. לא פעם מבוצע הירי בלא כוונת פגיעה, אלא למטרות שונות כגון: גילוי שמחה ולהבדיל - התרסה, התפארות בכלי הירי ועוד. ואולם, גם בנסיבות אלו מדובר בתופעה שמלבד הסכנה הרבה הכרוכה בה, ממררת את חיי התושבים באותם אזורים, ומאלצת אותם להשלים עם הרעש והבהלה החוזרים ונשנים כתוצאה מן התופעה. 10. במקרים רבים קשה לאתר את המבצע, משום שעד אשר מגיעה המשטרה למקום הירי, נעלם היורה מזמן וקיים קושי ממשי באיתורו ובקשירתו לירי. רבים מנצלים קושי זה ומרשים לעצמם לבצע ירי כאמור, ועל כן מוטלת על בית המשפט החובה להחמיר במקרים אלו, ולייצר, באמצעות ענישה מחמירה, גורם הרתעה שיגרום לבעלי כלי נשק - בין אם הם מוחזקים כדין ובמיוחד אם לאו - להרהר מחדש בכדאיות ביצוע הירי באזור מגורים. 11. במקרה שבפני הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון על עונש קל יחסית נוכח הנסיבות המקלות העומדות לזכות הנאשם, ולא אוכל לקבוע כי מדובר בהסכמה בלתי סבירה. עם זאת, חילוט הרובה, הינו למעשה - ביחד עם הקנס הכספי - הסנקציה המעשית היחידה האפשרית בנסיבות העניין, ואשר יש בה כדי להוות יסוד ענישתי מרתיע אף יותר מן הקנס הכספי. 12. הנאשם בחר לעלות באשון לילה, תוך גילוי פזיזות וחוסר אחריות, לגג ביתו הממוקם באזור מגורים, ולירות מנשקו מספר יריות באוויר ללא כל סיבה, תוך סיכון חיי התושבים באזור ותוך פגיעה של ממש בשלוות חייהם ובתחושת הביטחון שלהם. העובדה שהנאשם הינו בעל רישיון להחזיק בנשק מזה 17 שנים, אין בה כדי להקל עמו, שכן זמינות הרובה, הקלות וחוסר האחריות לשימוש בו, כפי שעשה הנאשם כאן, רק מוסיפה וממחישה את הסיכון בהחזקת נשק גם אם ברישיון. ראוי היה לו, לנאשם המנוסה בשימוש בנשק, להיזהר ולהימנע משימוש בנשק בעל ערך רגשי עבורו כטענתו, בדרך בה עשה במיוחד באזור מגורים. 13. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת יהודית שיצר בת"פ (מחוזי ת"א) 40316/07 מדינת ישראל נ' עודה, תק-מח 2008(1), 6004 , 6005 (2008) ולפיהם: "נשיאת אקדח ברישיון מטילה על בעל הרישיון אחריות כבדה, דהיינו, הפעלת שיקול דעת לעשות שימוש בנשק, רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן מותר להשתמש בנשק. אין להשלים עם שימוש נמהר בנשק בסכסוכים שגרתיים בין צדדים. ... בתקופה שבידי הציבור נשק רב ברישיון, יש להקפיד ולהרתיע מפני שימוש בלתי מבוקר ובלתי אחראי בנשק זה. ענישה משמעותית בנסיבות הענין היא חיונית, הן לצורך הרתעת הנאשם עצמו והן לשם הרתעת הרבים וקביעת גבולות ברורים וחד משמעיים בסוגיית השימוש בנשק, כמו גם בהתייחסות לשתיה לשכרה ותוצאותיה". 14. לזכותו של הנאשם עומדת העובדה, כי הודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטה על מעשיו, בנוסף לחלוף זמן מאז הגשת כתב האישום. כן איני מתעלמת מנסיבותיו והאישיות של הנאשם ובעיקר היותו נטול עבר פלילי וחשיבותו הרגשית של הרובה עבורו. נתונים אלו ילקחו בחשבון בגזירת דינו של הנאשם, אך אין בהם כדי לגבור על שיקולים אחרים הנוטים לעבר חילוט הרובה. 15. לאחר ששקלתי את הנתונים והטיעונים כפי שפורטו לעיל, מסקנתי היא כי ניתן לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. בקביעת גובה הקנס שיוטל על הנאשם אתחשב בעובדת חילוט הרובה. לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן: 1. מאסר על תנאי של 6 חודשים, והתנאי הוא כי לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה בנשק. 2. קנס בסך 2,500 ₪ או 25 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/3/2011. במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולו לפרעון מיידי. 3. הנאשם יחתום על התחייבות בסך של 5,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מהיום מעבירה בנשק. אם לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 50 ימים או עד שיחתום, לפי המוקדם. 4. אני מורה על חילוט הרובה מסוג "מוסברג", מספר סידורי L400416 לטובת אוצר המדינה. זכות ערעור תוך 45 יום. נשקחילוט