1. הנתבעת, עיריית ערד (להלן - "העירייה"), חפצה לבצע שיפוץ יסודי במרכז המסחרי בעיר, לשם כך העסיקה מתכננים שונים, אשר תכננו רחבה מרוצפת גדולה שבמרכזה מזרקת מים מנגנת, מתחמים מקורים מסביבה, ספסלים וגינון. העירייה יצאה למכרז לביצוע השיפוץ, בו זכתה התובעת, גלנור בינוי ופיתוח בע"מ (להלן - "גלנור"). הצדדים התקשרו בהסכם ביום 17.6.09 לצורך ביצוע העבודות, והפרויקט יצא לדרכו. למרבה הצער, הביצוע נתקל בקשיים רבים. תשתיות שלא היו ידועות מראש התגלו תחת הריצוף הישן, היה צורך לעדכן את התוכניות שהוצגו במכרז, והעבודה בשטח התעכבה באופן ניכר. הצדדים השונים הסתכסכו זה עם זה, חברת הפיקוח עזבה באמצע העבודה, העבודה הופסקה לחודש וחצי טרם שבה לסדרה והצדדים האשימו זה את זה בבעיות שנוצרו תוך שהם מייצרים התכתבות בלתי פוסקת. הרושם שנוצר הוא שמלכתחילה גלנור הכינה הניירת לתביעה העתידית, כאשר גם העירייה לא טמנה ידה בצלחת. סוף דבר הוא, שבנובמבר 2010 הוציאה גלנור את רוב עובדיה מהאתר וידה סולקה ממנו טרם סיום הפרויקט. בסופו של דבר - לאחר תקופה ארוכה פרסמה העיריה מכרז לסיום הפרויקט באמצעות קבלן אחר. כפי שהיה צפוי הגישה גלנור תביעה לפיצוי בגין התארכות משך הביצוע, תשלום בגין עבודות שבוצעו ותמורתן לא שולמה לה, את החזרת הסכום של ערבות הביצוע שחולטה, ופיצוי בגין הפיגור בתשלום. 2. עם הגשת התביעה עתרה גלנור לצו מניעה האוסר על העירייה לחלט את הערבות שניתנה על ידה עד להכרעה בתביעה. ביום 15.8.11 קבעתי, כי מאחר והמדובר בערבות אוטונומית, אין די בקיומם של חילוקי דעות כספיים על מנת למנוע את חילוט הערבות והמחלוקת הכספית בין הצדדים תבוא על פתרונה בתיק העיקרי. טענות גלנור 3. גלנור טוענת, כי המקור לכשלים בפרויקט הינו נסיונה של העירייה להכשיל את התנהלותה של גלנור מאחר והיא זכתה במכרז תחת המקורב למענו 'נתפר' המכרז. לשיטתה, החלטות העירייה התקבלו בשל שיקולים זרים ועל מנת לדאוג למקורבים. התארכות הביצוע: עמדת גלנור, כי משזכתה במכרז עשתה את כל הדרוש לביצועו ותכננה את ביצוע העבודה באופן שתסיימו במועד. אולם, עוד לפני התחלת העבודה הועלו נגדה טענות חסרות שחר לפיהן היא מעכבת את העבודה ולאורך כל הדרך הוסיפה העירייה - באמצעות אינסוף תכתובות - ליצור מצג שווא, לפיו גלנור אינה מבצעת את עבודתה. לשיטתה, הפרויקט נשלט על ידי מר קורוב, אשר העלה גם בשם האדריכלית, דרישות שלא בידיעתה ודאג לכך שכל גורם שעמד בדרכה של העירייה ולא שיתף פעולה עם תכניותיה ימצא את עצמו מחוץ לפרויקט. עוד נטען, כי הפרויקט נוהל תוך שינויים תכופים אשר גרמו לעיכוב ניכר ולהעדר יד מכוונת. התוכניות שנמסרו הסתברו כחסרות והיה צורך להוסיף עליהן לאורך כל הדרך; כמו כן, לא נמסרה לגלנור תוכנית תיאום מערכות, שהייתה מונעת את העיכובים שנוצרו מגילוי תשתיות, במהלך העבודה. גלנור מציינת, כי עזבה את האתר בינואר 2010 על מנת להקטין את הנזק שנגרם לה בשל הפגמים המהותיים בהתנהלות העירייה. לאחר שהעירייה איימה בחילוט הערבות, שבה לאתר וחידשה את העבודה, לא ברור מדוע העירייה היתה מעוניינת שתשוב, באם התנהלותה אכן היתה כה גרועה. עם זאת, תוך שבועיים מחזרתה הסתבר, כי דבר לא השתנה והתנהלות העירייה נותרה בעינה. מחדלים בתוכניות החשמל: לטענת גלנור, בשל היעדר תוכנית תיאום מערכות, הסתבר רק עם קבלת צו העבודה, כי קיים סיב אופטי במרכז אתר העבודה אשר יש להעתיקו ממקומו באמצעות חברת בזק, סיב אשר קיומו לא הוזכר בתוכניות שנמסרו לקבלן. העתקת הסיב ארכה שלושה חודשים בשל עיכובים שמקורם במתכנן החשמל מטעם העירייה ובמהלך תקופה זו אפשר היה לבצע רק עבודות פירוקים והכנות, אותן ניתן היה לסיים בעשרה ימים אלמלא העיכוב. עוד מציינת גלנור, כי בשלב זה הסתבר כי עבודות תכנון החשמל לקויות - שכן לפי התכנון המקורי היה מתנתק החשמל לכלל המרכז המסחרי - וגלנור נאלצה לבצע תיקון על חשבונה. באוקטובר 2009 קמה גם דרישה לשינוי עמודי התאורה, אשר לבסוף העירייה חזרה בה ממנה ולאחר מכן, דרשה האדריכלית שינוי מיקום של עמודי התאורה, שינוי אשר גרר עבודה נוספת רבה, בשל השלב בו הועלה ואשר תמורתה לא שולמה. פיקוח על החשמל: גלנור מלינה על כך שנדרשה להעסיק את אורי ממן, המקורב לעירייה, בפיקוח על עבודות החשמל. לשיטתה, מלבד יצירת כפל מיותר של בעלי תפקיד, נוצר ניגוד עניינים מובהק, שכן ממן פיקח על קבלן החשמל מחד גיסא, אך היה כפוף לו מאידך גיסא וגם אישר לגלנור את החשבונות של עבודות החשמל, על אף שגלנור העסיקה אותו. גלנור מעירה, כי על אף הטענות שהועלו ממן כלל לא הובא לעדות. קווי המים: ביום 6.9.09 התגלו באתר העבודה קווי מים שמיקומם לא היה ידוע לעירייה ופתרון הבעיה ארך ששה חודשים. בתקופה זו נעלם מהשטח מתכנן המים, על אף שיש להניח כי נוכחותו היתה מועילה. אין ממש בנסיונות לגמד בעיה זו ואף אין הצדקה לכך שגלנור לא קיבלה תמורה על עבודות החפירה שנלוו לגילוי הצנרת על אף שמדובר בעבודות שהצורך בהן לא היה ידוע מראש. המזרקה: גלנור טוענת, כי עצם ההתקשרות עם קבלן המזרקה, מר תורג'מן, תוך פטור ממכרז היתה פסולה כיוון שהפטור ממכרז אינו חל במקרה זה. עוד מלינה גלנור על כך שמר תורג'מן לא מסר תוכניות ביצוע מושלמות ומפורטות בשלב כלשהו ובכך חיבל בלו"ז הפרויקט כולו. כך, רק לאחר מספר חודשי עבודה הסתבר לקבלן המזרקה, כי עליו לתכנן מערכת הכלרה למזרקה וזו נמסרה לגלנור רק בדצמבר 2009; העיכוב גרם לצורך בביצוע חוזר של עבודות וגרם לעלויות רבות לגלנור, אך מר תורג'מן סבר כי אין זה עניינו. מר תורג'מן אף שינה את מידות פתח החדר התת קרקעי לאחר שהריצוף כבר הוזמן לפי מידה, והמציא לראשונה רק ביום 22.4.10 סקיצות של פרטי הנישות ומכסי הג'טים של המזרקה. כן סרב להגיע לשטח ובכך עיכב את העבודה, כאשר באופן כללי התנהלותו גרמה לנזקים כספיים רבים. לוח זמנים לפרויקט: לשיטת גלנור, חוסר תום הלב של העירייה התבטא בהאשמות כלפי גלנור, כי אינה עומדת בלו"ז הפרויקט, ללא הסבר מה בעבודתה אינו מהיר דיו. העירייה הקפידה שלא לאשר כל לו"ז לפרויקט על מנת שלא תבוא כי היא זו שהפרה אותו; גם הימנעות המפקח מניהול יומני עבודה בזמן אמת נועדה להסתיר את מחדלי העירייה. גלנור מפנה לחוות דעתו של המומחה מטעמה ללוחות הזמנים, מר בן שבת, לפיה גלנור שהתה באתר 8.6 חודשים מעבר למתוכנן, עובדה שגרמה לעלויות נוספות בשל הצורך להחזיק צוות עובדים ואמצעי יצור לזמן רב יותר. על פי חוות דעתו, העיכובים העיקריים בפרויקט נגרמו בשל גילוי הסיב אופטי וגילוי קווי המים, אשר היו בנתיב הקריטי של הפרויקט; כן נגרם עיכוב רב בשל משך ההמתנה לתוכניות. לא נעשתה גם תכנית תיאום שירותים - ההכרחית בפרויקט מעין זה - בה היה צורך כדי לשמר את התשתיות המשמשות את הפעילות השוטפת של העסקים מסביב. ריצוף: גלנור מלינה על כך שהדרישות הספציפיות במפרט הפרויקט אלצו אותה לעשות שימוש באבן ערד של איטונג על אף עלותה הגבוהה, הכפולה ממחיר אבן האקרסטון המקבילה, כאשר לשיטתה אבן זו נבחרה מאחר ולאדריכלית, הגב' ברמן, היה נוח לעבוד עם חברת איטונג. ה כי האבן נבחרה לאחר סיור ברחוב אגריפס בירושלים הוזמה, משהסתבר, כי סיור זה לא נערך והאבן שם שונה; גב' ברמן לא הצליחה להסביר על סמך מה הגתה את רעיון ביצוע הריצוף. לטענת גלנור, הוכח בחוות דעתו של המומחה מר מסורי, כי האבן אינה מתאימה לפרויקט ואף אינה עומדת בתקן ההחלקה הנדרש בהסכם ומשכך לא היה הגיון לבחור בה. כן הסתבר, כי על אף השבחים שהורעפו על אבן זו, במכרז החדש נעשה שימוש באבן אחרת, אבן ה"אורבנו". גלנור מוסיפה, כי גם כאשר רצפה משטח לדוגמא והוא לא עלה יפה, התעקשה העירייה, כי הדבר נובע מהביצוע הלקוי של גלנור. לבסוף, ביולי 2010, נאותה גלנור לממן ריצוף בטיט על חשבונה, על מנת לקדם את הפרויקט, אך הסכמה זו הותנתה בהתנהלות הגונה מצד העירייה ומשתנאי זה לא התממש - על העירייה לשאת בעלות הטיט. העירייה התנגדה באופן רשמי גם לריצוף על טיט, על אף שהסכימה לכך בהתנהגותה. גלנור טוענת, כי ביצעה את הריצוף כולו פרט למריחת הסילר, אותו התכוונה לבצע קודם למסירה; עם זאת ועל אף שגב' ברמן העידה שהריצוף שבוצע הינו סביר, הסכים מר קורוב לשלם רק על חלק קטן מהריצוף. מערכת הקירוי וההצללה (להלן - "פרגולה"): גלנור טוענת, כי העירייה החליטה לסטות מהעמודים הפשוטים שתוכננו בתחילה ולתכנן עמודי תאורה מתוחכמים משולבי סאונד. תכנונם התעכב עד כדי כך שביולי 2010 טרם נמסרו לקבלן תכניות עמודי התאורה ועמודי הפרגולה, פרטי בד ההצללה ועוד. העירייה אף כפתה על גלנור לבטל את ההסכם הראשוני עם חברת קשתות ולחתום על הסכם עם חברת פטורייז, על אף העדר הבדל של ממש ביניהן. גב' ברמן אישרה בעדותה, כי הקבלן החל בהליך כנדרש כאשר נדרש לעבוד עם חברה אחרת; כן אישרה, כי תכננה עמודים פשוטים ואחרים לא הוגשו לאישורה, ואף לא דרשה שגלנור תעבוד עם חברת פטורייז. עדותה מנוגדת לטענת מר קורוב כי עמודי הפרגולה תוכננו מלכתחילה כעמודי תאורה. גלנור מעירה, כי בפועל הפרגולה נבנתה בהתאם לתכנון הראשוני והנזקים שנגרמו כתוצאה מניסיונות השינוי נגרמו לשווא. תשלום חשבונות: גלנור טוענת, כי התשלום הראשון הועבר לה רק ביום 27.1.10, שבעה חודשים לאחר תחילת העבודה. גם לאחר מכן שולמו לה תשלומים חלקיים בלבד, כך שעד ליום שעזבה את האתר שולם לה 1,444,305 ש"ח בלבד ולאחר שפנתה למבקר המדינה קיבלה במפתיע תשלומים נוספים בסך 719,677 ש"ח. לטענת גלנור, החשבונות לא נבדקו באופן מסודר, ההסתייגויות לא נומקו, והכל נעשה על פי הערכות סובייקטיביות ובאופן שרירותי, תוך סירוב להיפגש עם גלנור ולדון בעניין. סילוק יד והבטחה לתשלום עבור לוחות חשמל: ביום 1.11.10, לאחר סיום רוב העבודות המשמעותיות בפרויקט, הודיעה העירייה על סילוק ידה של גלנור, אולם זו נדרשה להתקין את לוחות החשמל. עם זאת, על אף התחייבות העירייה לשלם בעד התקנת לוחות החשמל, תמורתן לא שולמה על אף הצגת אישור על תקינותם. גם לא בוצע הליך מסירה מסודר על אף בקשת גלנור וזאת - על מנת שהעירייה תוכל לטעון בעתיד לנזקים שלא היו במציאות. חילוט ערבות ביצוע: לטענת גלנור, חילוט ערבות הביצוע - בנסיבות בהן העירייה חייבת לגלנור מליוני שקלים - נעשתה שלא כדין. לא עלה בידי מר קורוב להסביר כיצד הערבות חולטה מיד לאחר שהעירייה שילמה לגלנור סכום של 719,677 ש"ח, או כיצד היא עולה בקנה אחד עם הודעת מר קורוב כי התיקונים הנדרשים הינם בהיקף של 300,000 ש"ח. מר קורוב אף לא הציג את רשימת התיקונים שנדרשו - כחלק ממדיניות עמעום מכוונת - וגב' ברמן העידה כי אלה היו זניחים. חשבון סופי: התביעה מתבססת על חשבון סופי אשר הוגש לעירייה ביום 17.2.11. לטענת גלנור, המדובר בחשבון מפורט ומנומק היטב, הנסמך על תוכנית עדות שהוגשה לעירייה, אולם העירייה לא טרחה לבדוק אותו, לא חלקה על המדידות והחישובים הכלולים בו, ולא הזכירה אותו במהלך ההליך המשפטי. תחת זאת, התמקדה העירייה בסעיפים בחשבונות החלקיים שאין להם עוד חשיבות משהוגש חשבון סופי. מאחר והחשבון הסופי לא נסתר, תוקן או זכה לתגובה, יש לקבוע כי הוא מאושר לתשלום, שכן הימנעות מתשובה הינו הפרת חובותיה של הרשות. גלנור מפרטת, כי התביעה עומדת על סך של 4,740,984 ש"ח, בתוספת מע"מ. רכיב אחד של סכום זה הינו החשבון הסופי, בסך 3,550,790 ש"ח, מתוכו 1,708,473 ש"ח בגין התארכות משך ביצוע ו - 1,842,317 ש"ח בגין מדידות וחישובי כמויות. כן מורכב סכום זה מערבות הביצוע שחולטה בסך 443,661 ש"ח, הפרש עלויות ריצוף, בסך 346,533 ש"ח, ועלות פיגורי תשלומים משנת 2009, בסך כ - 400,000 ש"ח. פיצוי בגין התארכות משך הביצוע: לטענת גלנור, מאחר ומוסכם כי התארכות משך ביצוע גורמת נזקים לקבלן, השאלה היא כיצד לקבוע את גובהם. ניתן לעשות זאת באמצעות "אומדנא דדיינא", חוות דעת המומחה, או נוסחאות עזר כגון נוסחת התקורה של משרד הבינוי והשיכון - אם כי הדרך האחרונה מתעלמת מנזקים ישירים. טענות העירייה 4. העירייה סבורה כי המקור לטענות ותביעת גלנור בשגגה בתמחור הפרויקט מאחר וגלנור לא ביצעה את הבירורים הדרושים טרם הגשת הצעתה במכרז והסתבר לה לאחר מעשה, כי הגישה הצעה שאינה כלכלית; בשל כך ביקשה כל העת להוסיף רכיבים לדרישות התשלום על מנת להשיג רווח שאינו תואם את הכללים הברורים שנקבעו בהסכם. התארכות הביצוע: לטענת העירייה, גלנור לא טרחה לקרוא את ההסכם במועד ועל כן לא פעלה לפיו בסוגיות שונות. היא מיררה את חייו של הממונה על הפיקוח במידה כזו, שהוא ביקש לסיים את עבודתו בפרויקט; גם עובדי גלנור העידו, כי לא נשמעו להוראות הפיקוח בכוונה תחילה. עוד טוענת העירייה, כי גלנור קיבלה לידיה את התוכניות לביצוע העבודה במלואן וגם אם היה צורך בשינוי והוספה לתוכניות - כמקובל בפרויקטים מעין אלה - לא היה בכך כדי לעכב את הפרויקט. גם כאשר היו תוכניות בידי גלנור, פעמים רבות לא פעלו על פיהן. העירייה סבורה, כי בעיכובים השונים שנגרמו בפרויקט, ניתן היה לבצע עבודות אחרות בזמן ההמתנה, כמו עבודות הפירוק של המרכז הישן. עיכובים אחרים נגרמו ללא הצדקה, בשל העדרו של קבלן חשמל מאושר כאשר היה כבר אישור מלא להעתקת הסיב האופטי. עיכוב משמעותי נוסף נגרם מכך שגלנור החליטה פעמיים במהלך הפרויקט לנטוש אותו על דעת עצמה. באשר לחוות דעתו של מר בן שבת בהתייחס ללוח הזמנים, טוענת העירייה, כי זו אינה רלוונטית מאחר ומר בן שבת לא ראה את החומר במלואו ולא התייחס לסוגיות מהותיות. כך, למשל, החל מר בן שבת את התייחסותו רק מנובמבר 2009, לא ידע מהן הנחיות יצרן הריצוף, לא התייחס לכך שנציגי גלנור לא היו במקום כאשר קבלן המזרקה הגיע לאתר ועוד; ככלל, הודה המומחה, כי אינו יודע מי מהצדדים אשם בעיכוב. תוכניות החשמל: העירייה טוענת, כי לאור הוראות המפרט הטכני הייתה זו אחריות גלנור לברר את מציאותם של קווים תת קרקעיים טרם תיגש לעבודה; אולם גלנור, על אף הסכמה זו, לא היססה לדרוש תשלום נוסף עבור העתקת הקו. גלנור יכולה הייתה לבצע עבודות נרחבות בעת שהמתינה להעתקת הסיב, שכן גם העדים מטעמה אישרו, כי היו אזורים נרחבים בהם ניתן היה לחפור. על אף שהתוכניות להעתקת הסיב נמסרו ביום 2.7.09 הוא הועתק רק בספטמבר 2009 בשל העדר קבלן חשמל מאושר מטעם גלנור. מר בן שבת, שיחס את העיכוב לעירייה, הודה כי לא הכיר את הוראות ההסכם או קיומו של אישור חפירה מוקדם. העירייה מציינת, כי תאורה זמנית - כפי שהודה גם המומחה מטעם גלנור מר רסולי - אינה עבודה נוספת אלא חלק מחובתו הבטיחותית של כל קבלן מבצע; גם מר גולדשמיט, מנהל גלנור, לא כפר באחריותה של גלנור לבצע תאורה זמנית באתר. עוד טוענת העירייה, כי הייתה תכנית מוכנה מלכתחילה לעמודי התאורה, אשר יצורם היה באחריות גלנור; בפועל המפעל הוא שטעה במידות העמודים והעירייה אינה נושאת באחריות לכך. כוח אדם באתר: מהראיות שהוצגו עולה, כי גלנור לא העמידה די עובדים לטובת הפרויקט וזו הסיבה המרכזית לעיכוב בביצוע. גלנור התבקשה שוב ושוב להגדיל את כמות העובדים באתר אך הדבר לא נעשה ולא עלה בידי העדים מטעם גלנור להראות, כי היה די כוח אדם בפרויקט. פיקוח על החשמל: העירייה מפנה להסכם אשר דרש, כי קבלן החשמל יאושר על ידי העירייה. גלנור הפעילה לחצים רבים על מנת שיאושר קבלן משנה שאינו עומד בדרישות העירייה. לבסוף - בלית ברירה - הסכימה העירייה לפיצול העבודה בין שני קבלני משנה בתנאי שימונה מפקח על עבודות החשמל מטעם העירייה. ב כי למר אורי ממן היה עניין בחברת 'דורעם סיוון' אין ממש וממילא אין הדבר נוגע לעירייה. העירייה מוסיפה, כי מר טובול, מנהל הפרויקט מטעם גלנור, הודה כי גלנור החלה בביצוע פירוקים באתר בהעדר קבלן חשמל מאושר, באופן שאילץ את העירייה להורות על הפסקת העבודות באתר עד לפירוק המעגלים החשמליים על ידי קבלן חשמל מאושר. קווי המים: העירייה טוענת כי לאור סעיף 57010 בפרק 57 למפרט, היה על גלנור לבצע גילוי מוקדם של קווים תת קרקעיים בשטח. העירייה ערכה, אמנם, בדיקה מסוימת באשר לקווים המתועדים ברשומות העירייה, אולם בפועל הסתבר, כי קיימים קווי מים ישנים בגובה רדוד שקיומם לא היה ידוע. העירייה פעלה במהירות על מנת להעתיק קווים אלה וגלנור קיבלה תשלום נוסף על עבודה זו. המזרקה: העירייה מבהירה, כי החשיבות בשיתוף פעולה מלא עם קבלן המזרקה הובהרה היטב מראש, אולם גלנור התעלמה מכך; גלנור לא בנתה את המזרקה כראוי, לא פעלה בהתאם לתוכניות ונמנעה מלתאם מועדים עם קבלן המזרקה (כפי שהודה אף מר טובול מטעמה), ובכך גרמה לנזקים רבים. גלנור גם דרשה - בניגוד להסכם - שיסופקו לה תבניות מנירוסטה בתוכן ישבו הג'טים של המזרקה, דרישה לה סרב קבלן המזרקה ודרש יציקה על ידי ביצוע טפסנות. עוד טוענת העירייה, כי גלנור המשיכה בריצוף המזרקה על אף דרישה לביצוע בדיקת גבהים, כאשר גם עדות מר ג'אבור, רצף הפרויקט, מעידה על בעיית גבהים בריצוף המזרקה. לטענת העירייה, לא הייתה כל בעיה תכנונית וכל הנדרש, הודע לגלנור במועד והביצוע הוא שהיה לקוי. העירייה מוסיפה ומעירה, כי טענות באשר לאופן ההתקשרות עם קבלן המזרקה אינן מעניינו של הליך זה. לוח זמנים לפרויקט: התנהלות גלנור הייתה חובבנית ביותר ולכל היותר היוותה ביצוע מאוחר. לא אושר לגלנור כל לו"ז, שכן הלו"ז הראשון שהוגש כלל 16 פעולות בלבד וגם הלו"ז המפורט יותר לא כלל עיכובים אשר כבר היו ידועים או תיקונים שגלנור התבקשה לבצע בלו"ז הקודם. הדרישה שהעירייה תקבע לו"ז בעצמה הינה ניסיון להטיל על אחרים את חובותיה של גלנור וממילא אין להניח, כי גלנור הייתה נשמעת ללו"ז שנכפה עליה מבחוץ. ריצוף: טענות גלנור מקורן בהגשת הצעת מחיר מבלי שנתנה דעתה לעלות האבן הנדרשת ועל כן עשתה, כל שלאל ידה, על מנת לשנות את סוג האבן. ברם, המפרט היה ברור, והאבן שנבחרה היתה בעלת תכונות יחודיות, כפי שהובהרו על ידי צביקה אדלר מטעם איטונג. האבן נבחרה לאחר שגב' ברמן, האדריכלית, וגב' ברנגל, מהנדסת העירייה, התרשמו מפרויקטים אחרים שרוצפו באבן זו. האבן החילופית שהציעה גלנור לא הייתה שוות ערך ואף מר טובול ומר גולדשמיט אישרו, כי על אף שלטענתם האבן שהציעו שוות ערך אין המדובר באבנים זהות. עוד התברר, שישנה אבן שוות ערך לחברת אקרסטון - אבן האורבנו - אולם גלנור כנראה לא הייתה מודעת לכך. העירייה מוסיפה, כי טענת גלנור לפיה נדרשה לקנות את האבן מאיטונג דווקא עקב קשריה של האדריכלית עם איטונג - חסרת בסיס, ואף הסתבר מעדותו של מר לינדזון, המהנדס הראשי בגלנור, כי היה ניסיון לקנות את האבן מחו"ל שכשל - בשל עלויות ההובלה. העירייה מוסיפה כי תוצאת הריצוף הינה גרועה מאחר שגלנור התעלמה מההוראות שניתנו לה ולא היתה מודעת לתכונותיה המיוחדות של האבן, על כן היה צורך לפרק הריצוף ולבצעו מחדש. גם כיום יש עשרות אבנים שבורות בריצוף ולא נמרח סילר על האבנים כנדרש. גם לאחר שהחליטה גלנור על דעת עצמה לרצף על טיט, דרשה עלות זו בתביעה בניגוד להתחייבותה המפורשת שהריצוף יהא על חשבונה, תוך העלאת , שלא בוססה, כי התחייבותה הותנתה בשיתוף פעולה עימה. הביצוע בטיט בעייתי כי הוא מקשה על ביצוע תיקונים היום. העירייה דוחה את האמור בחוות דעתו של מר מסורי, לפיה האבן אינה עומדת בתקן הנדרש. בין היתר, טוענת העירייה כי מר מסורי הודה שיש משמעות לגובה החול, הסכים כי אבן האקרסטון שביקשה גלנור לבצע בפרויקט אינה זהה לאבן שדרשה העירייה ולא היה מודע למשמעות הדרישה לציפוי בסילר. מר מסורי אף לא התייחס להוראות היצרן ולא ראה את ההסכם בין גלנור לעירייה ולא ידע להשיב כאשר עומת עם פגמים בבדיקת ההחלקה שבוצעה מטעם גלנור. מערכת הקירוי וההצללה: העירייה טוענת, כי הוראות המפרט קבעו, כי על גלנור לתכנן ולהתקין את כל מרכיבי הפרגולה בהתאם להוראות שהועברו לה; אולם גלנור הודתה, כי כלל לא התכוונה להגיש תכניות קונסטרוקציה לפרגולה והעדים מטעמה טענו כי התכנון לא היה באחריות גלנור. גלנור התעלמה מהדרישה לאשר את בד הקירוי על ידי האדריכלית ומדרישת מר קורוב להחליף את חברת הקירוי מאחר ואינה מוסרת פרטים נוספים אודות הבד וגלנור לא קיבלה אישור העירייה להתקשרות עם חברת קשתות, כנדרש. העירייה מוסיפה כי היה על גלנור, מלכתחילה, לשלב תאורה חיצונית ופנימית וסאונד בפרגולה ועדות מר קורוב, כי התוכנית כוללת אלמנטים אלה לא נסתרה. חשבונות: לעמדת העירייה, החשבונות החלקיים נבדקו על ידה בהתאם להוראות ההסכם, אשר קבע מנגנון של ערעור בשל אי אישור חשבון, מנגנון שנעשה בו שימוש על ידי גלנור. החשבונות לא הוגשו במועד ולכן גם מועד תשלומם נדחה. הכספים אשר לא שולמו לגלנור הינם דרישות לתשלום נוסף עבור עבודות שהינן חלק מההסכם; דרישות תשלום לעבודות שטרם בוצעו; דרישות תשלום ללא ניתוחי מחיר; ודרישות תשלום בגין עבודות שלא אושרו. מעדויות נציג התובעת עצמם עולה, כי לא עלה בידם לנמק את דרישת התשלום. העירייה סבורה כי בחוות דעתו של מר רסולי אין כדי לבסס את החשבון הסופי, שכן חוות הדעת מתייחסת למסמכים שלא הוצגו, נערכה ללא בחינה של החשבונות החלקיים או בדיקה מה בוצע מתוך החשבון הסופי והיא אינה תואמת את החשבון הסופי שהגישה התובעת. מר רסולי גם לא ידע להסביר מדוע אישר תשלום נוסף עבור הטיט, לא בדק את הגדרות ניתוחי המחיר בעצמו, לא ראה שניתן היתר חפירה מוקדם של חברת בזק, לא לקח בחשבון את העיכוב שגרמה גלנור בשל אופן הנחת הריצוף, ועוד. עוד נטען, כי גם חוות דעתו של רואה החשבון, מר בוודיר, אינה מבוססת ונשענת על נתונים ונוסחאות שגויים. מר בוודיר לא צירף את דו"חות החברה עליהם הוא מתבסס; התייחס בחישוביו רק לרווחי גלנור בשנים 2007-2008; לא לקח בחשבון את האפשרות לנייד כלים מהאתר, שאינם בשימוש; חישב שכר מהנדס לכל אורך הפרויקט למרות שלא נדרש לכל התקופה; חישב את כמות העובדים באופן לא ברור והשתמש בנוסחת פיצוי שאינה מופיעה בהסכם. לטענת העירייה, חוות דעתו רצופה פגמים מהותיים שכן לא ראה את ההסכם בין הצדדים, את הצעת המחיר של גלנור ואת החשבונות החלקיים שהוגשו ולא בדק את החשבון הסופי ביחס לביצוע. כן התבסס על חוו"ד מר בן שבת על אף הבעייתיות שבה. סילוק יד ותשלום בגין לוחות חשמל: העירייה סבורה כי המפרט הטכני קובע במפורש, כי עבודה תשולם רק לאחר אספקה, התקנה, חיבור והפעלת המתקן. בשל כך, גלנור אינה זכאית לתשלום עבור הלוחות אשר רק סופקו, אולם לא הותקנו על ידי גלנור למרות שיכלה לעשות כן, בפרט שעה שמדובר בלוחות אשר לא אושרו לביצוע על ידי העירייה. חילוט ערבות הביצוע: העירייה טוענת כי מאחר והמדובר בערבות אוטונומית חילוטה היה כדין, ואין להסכים להשבה של סכום זה לאור הנזקים הגדולים שהתנהלותה של גלנור גרמה לעירייה. ממילא, חילוט הערבות אושר כדין בהליך משפטי עליו לא הוגש ערעור. חשבון סופי: העירייה טוענת כי החשבון הסופי הוגש כלאחר יד, לא בוסס, ומהווה צירוף של החשבונות החלקיים תוך חזרה על מרכיבים שנדחו בחשבונות החלקיים; משכך, כל ההערות ביחס לחשבונות החלקיים תקפות גם ביחס לחשבון הסופי. עוד מציינת העירייה כי רק חלק קטן ומזערי מהחשבון הסופי לא נבדק. התייחסות לסיכומי גלנור: לטענת העירייה, סיכומיה של גלנור מעוותים את המציאות ומטיחים האשמות שווא בכל גורם אפשרי בפרויקט פרט לגלנור עצמה, תוך התעלמות מהראיות שהוצגו בבית המשפט. העובדה, כי הפרויקט לבניית המרכז המסחרי בערד לא הושלם עד תום שמיעת ההוכחות בתיק, יש בה כדי להעיד עד כמה היה הביצוע של גלנור לקוי, והעלות הגבוהה של תיקונו נובעת מאיכות הביצוע הירודה של גלנור ומחירי ההפסד בהם נקטה. טענות גלנור לפיהן לעירייה היה אינטרס לעכב את הפרויקט אינם סבירים; לא היה כל נסיון מלכתחילה להתנכל לגלנור, והמכתב שהוצא לה טרם תחילת העבודה נבע מכך שלא קיימה את הסיכום בישיבה מקדימה שנערכה. גם ב, כי העירייה פעלה ללא ידיעת האדריכלית אין בסיס - הוזכר מקרה אחד כזה במעומעם וזה אינו מעיד על התנהלות שיטתית כזו. לסיום עומדת העירייה על זכותה לקזז מכל סכום יפסק לגלנור את נזקיה אשר התגבשו בשלב זה, בסך 331,190 ש"ח, מבלי לגרוע מנזקיה של העירייה בשל הצורך לתקן את נזקי גלנור באמצעות קבלן אחר. דיון 5. העירייה וגלנור מאשימות זו את זו בסכסוך שנוצר בפרויקט. בעוד גלנור סבורה, כי הסכסוך כולו נבע מחוסר שביעות רצונה של העירייה מכך שהיא זכתה במכרז ש'נתפר' במקור עבור מקורב לעירייה, שזהותו נותרה עלומה. העירייה סבורה, כי הסכסוך נובע מכך שגלנור הציעה מחירי הפסד לביצוע הפרויקט וביקשה כל העת להגדיל את רווחיה שלא כדין. למעט השערות בעלמא אף אחד מהצדדים לא הניח תשתית ראייתית לטענותיו. גם אם היה ממש בטענות אלה וכאמור, אין בפני תשתית לקבוע זאת, אין לטענות אלה השלכה מעשית כלשהי על ההכרעה בסכסוך, שידון בטענות הפרטניות של הצדדים. עוד אעיר, כי אופן ההתנסחות של גלנור, ככלל, היתה בוטה, וזאת בלשון המעטה, תוך שגלנור לא היססה להאשים את העירייה ב"מסכת התעללות", בפעילות במסגרת "תוכנית השמדת הקבלן", כי התנהגותה "נלוזה, מרושעת... מעשה מרמה פלילי ממש", ועוד. לא היה כל מקום לאופן התנסחות מעין זה, אשר מקומו לא יכירנו בבית המשפט, בהיעדר בסיס ראייתי לכך. ככל שסברה גלנור שנעשו מעשים הגובלים בפלילי, מקומן של טענות אלה בתלונה במשטרה. לא ניתן לעבור לסדר היום על התנהלות זו ואתן לכך ביטוי בשלב החיוב בהוצאות. המחלוקת בין גלנור לעירייה מתמקדת במספר סוגיות עיקריות, ובנוסף אליהן כמה סוגיות משנה. אדון בהן כסדרן. תוכניות החשמל - הסיב האופטי 6. עוד טרם החלה העבודה הממשית באתר, הסתבר כי עובר בתחומו קו בזק של סיבים אופטיים, אשר לא נלקח בחשבון בשלב התכנון (מר גולדשמיט, סעיף 23 לתצהיר). בעקבות גילוי הקו ניתן אישור חפירה של חברת 'בזק', לפיו ניתן לעבוד באתר בכפוף לכך שגלנור תשמור על מרחק של 3 מ' מתשתיות ומתקני בזק ולא תבצע את המזרקה (קלסר התכתבויות 1 מסמך 2). בפועל, אין חולק כי הקו הועבר על ידי בזק רק ביום 9.9.09 (קלסר התכתבויות 1 מסמך 169), כחודשיים וחצי לאחר צו התחלת העבודה, שניתן ביום 21.6.09. 7. העירייה מבקשת להפנות להוראות סעיף 01.02 למפרט הטכני המיוחד - קונסטרוקציה (נספח 1 לתצהיר מר קורוב), על פיו "הקבלן לא יגש לביצוע עבודות החפירה טרם בירר מציאותם בשטח של קווי חשמל, טלפון, מים, ביוב וכו', בהתאם לנתונים שקיבל מהמפקח ומהרשויות המתאימות ויהיה אחראי בלעדי לנזקים שייגרמו בגין החפירה למתקנים הנ"ל ואחרים". מסעיף זה לומדת העירייה, כי היתה זו אחריותה של גלנור לגלות דבר קיומו של הסיב האופטי ולכן עליה לשאת בעלויות הנובעות מהעיכוב שנוצר עקב גילוי זה. אין בידי לקבל זו. נציגי העירייה אשר העידו בפני הסכימו, כי דבר קיומו של הסיב האופטי לא היה ידוע לעירייה עת הוכנו התוכניות (סעיף 17 לתצהיר מר קורוב), ומתכנן החשמל מטעם העירייה, מר פוגל, לא איתר את הסיב האופטי במידע שהיה ברשותו (גב' ברנגל, פ' 2.7.13 עמ' 83). בנסיבות בהן העירייה לא היתה מודעת לקיומו של הסיב ולא ערכה תכניות בהתאם, לא ברור כיצד היא מבקשת להטיל את האחריות על כך על גלנור; מה עוד, שמעצם העובדה שבאחריות הקבלן לחפש את קיומם של קווי תשתיות - צעד שאכן ננקט על ידי גלנור - לא עולה, כי באחריות הקבלן גם לשאת בעלויות העיכוב הנובעות מגילוי קווי תשתיות, עליהם לא היה ידוע מראש. לא מצאתי לקבל את עמדת המומחה מטעם העירייה, מר דוד אופיר, אשר סבר כי אין מקום לטענות גלנור, לאור הסעיף בהסכם המטיל עליה החובה לגלות תשתיות תת קרקעיות (עמ' 12 לחוות דעתו). גם לא מצאתי לקבל עמדתו בנושאים אחרים הנוגעים לתיק זה. הרושם מחוות דעתו שהינו מוטה לטובת העירייה ללא כל ביקורת. כך למשל, מציין מר אופיר ביחס ללוחות הזמנים שהוגשו על ידי גלנור ונדחו, כי "מאחר ואין לחשוד במנהל הפרויקט שהוא דוחה את לוחות הזמנים המוגשים לו ע"י התובעת - סתם כך - סביר שנימוקיו (שחלקם נכתבו) עימו" (עמ' 17 לחוו"ד). ביטוי מעין זה מניח, כנקודת מוצא, כי מנהל הפרויקט פועל באופן ראוי וענייני, ומעובדה זו הסיק מר אופיר, כי היה כשל בלוחות הזמנים שהוגשו על ידי גלנור. מאחר והמחלוקת בין הצדדים נוגעת, בין היתר, בדיוק לשאלה זו - האם היתה פעולתו של המפקח עניינית וראויה - אין מקום לכך שחוות הדעת תצא מנקודת הנחה כי התנהלות המפקח היתה עניינית. במקרה אחר, אומר מר אופיר, כי ה ביחס לאיחור בתכנון לחדר ההכלרה "אינה ברורה", ללא כל פירוט (עמ' 27 לחוות הדעת), על אף - כפי שיפורט בהמשך - אין מחלוקת בין הצדדים, כי תכניות חדר ההכלרה הוגשו באיחור. כמו כן, חוות הדעת סומכת באופן משמעותי על הפרטים והמסמכים שהועברו למר אופיר על ידי מר קורוב (עמ' 18 לחוות הדעת, פ' 14..13 עמ' 3), ולא על בדיקה עצמאית, ואף בכך יש כדי לפגוע באובייקטיביות של חוות הדעת. 8. טוענת העירייה, כי ניתן לגלנור היתר חפירה חלקי והיא יכלה לבצע עבודות רבות באתר, טרם העתקת הסיב האופטי, אך בחרה שלא לעשות כן. אכן, אין חולק, כי היתר החפירה החלקי שניתן לגלנור אפשר לה לבצע עבודות בחלק מהשטח וכי היו עבודות רבות אותן יכלה לבצע. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, כי השטח בו לא ניתן היה לחפור היה מרכזי ומנע את קיום החפירה הראשונית לצורך הקמת המזרקה. לטעמי, יש ממש בטענתו של מר טובול, כי כדי שהפרויקט יהא רווחי על הקבלן לעבוד ביעילות ועל מנת לבצע את העבודה בפרויקט זה ביעילות - היה על גלנור לחפור ראשית את שטח המזרקה בכלים כבדים (פ' 5.7.12, עמ' 64). קשה להלום את טענת העירייה, כי גם בהתקיים מגבלות משמעותיות על המקום בו ניתן לעבוד, במשך מספר חודשים, יכלה גלנור להתקדם באותה יעילות בה יכלה להתקדם, לו לא היו מגבלות כלשהן בשטח העבודה. גם לא נסתרה חוות דעתו של מר בן שבת, מטעם גלנור, כי מיקומו של הסיב האופטי, עיכב באופן משמעותי את העבודה בהיותו בנתיב הקריטי של לוח הזמנים (פ' 29.10.12 עמ' 37). העירייה מוסיפה וטוענת, כי הסיבה לכך שהעתקת הקו ארכה זמן כה רב נעוצה בהתנהלות גלנור, אשר לא מינתה קבלן חשמל שאושר על ידה ובכך עיכבה את ביצוע העבודות ההכרחיות כדי שבזק תוכל להעתיק את הקו. איני סבורה, כי עלה בידי העירייה להעמיד תשתית ראייתית ל זו. אכן, אין חולק כי קבלן חשמל מטעמה של גלנור לטיפול בקווי המתח הגבוה אושר רק ביום 10.8.09, כחודש וחצי לאחר תחילת העבודה בפרויקט. עם זאת, גם לאחר מכן נאלצו הצדדים להמתין חודש נוסף עד להעתקת הסיב על ידי בזק, עובדה אשר יש בה כדי להצביע על כך כי לא רק העדרו של קבלן חשמל מנעה את העתקת הקו. כמו כן, קבלן החשמל אושר זמן קצר לאחר שהסתבר בישיבה משותפת לצדדים כי התקבל אישור בזק להעתקת הקו (ישיבה מיום 28.7.09, קלסר התכתבויות 1 מסמך 78). אמנם, המפקח מר מיכאל רבין העיד, כי על מנת להעתיק את הקו נדרשת הכנת תשתית ראשונית על ידי הקבלן המבצע, אשר מתוכננת על ידי מתכנן חשמל מטעמו ועל כן אי אישור קבלן החשמל עיכב את העתקת הסיב (פ' 20.6.13 עמ' 26-28, 39), אולם לא ראיתי מסמך כלשהו בהתכתבות הרבה שבין הצדדים לכך שהעדר הכנה של קבלן חשמל מטעם גלנור עיכבה את העתקת הסיב האופטי. נהפוך הוא, הרושם שנוצר הינו שמדובר בהמתנה לבזק (קלסר התכתבויות 1 מסמך 154). משכך, לא היה בעדותו של מר רבין כדי להפריך את עדותו של מר גולדשמיט כי העיכוב נוצר בשל הצורך להמתין לביצוע ההליך מטעם חברת בזק (פ' 2.7.12 עמ' 31, 37). 9. משך זמן ההמתנה להעתקת הסיב עמד על 80 יום; בהתחשב בכך שהיו עבודות אותן ניתן היה לבצע בתקופה זו, יש להעמיד את משך העיכוב שנגרם לגלנור בשל גילוי הסיב האופטי על 75% מתקופה זו, שהם 60 יום. בנוסף לכך, בהתחשב בעובדה שקיום הסיב האופטי לא היה ידוע מראש ומשכך לא נכלל בעבודות נשוא המכרז, איני סבורה כי יכולה להיות מחלוקת של ממש, כי גלנור זכאית לתשלום בגין העבודה הנוספת שהיתה כרוכה בהסטתו ואין בחיובה לגלות קווים תת קרקעיים כדי להשפיע על חובתה לשאת בעלויות הבלתי צפויות של העתקתם למקום חילופי. 10. מחלוקת נוספת הנוגעת לנושא החשמל היא זו של התאורה הזמנית. לטענת גלנור, הסתבר בתחילת הפרויקט, כי פירוק עמודי התאורה כפי שתוכנן מלכתחילה יביא לניתוק המרכז המסחרי כולו מחשמל. על כן, נדרשו ביצוע קווי הזנה לתאורה מחוץ לאתר ולתאורה זמנית. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לזכאותה של גלנור לתשלום בגין עבודה זו, כאשר גלנור סבורה כי המדובר בעבודה נוספת אשר לא היתה כלולה במסמכי המכרז ואילו העירייה סבורה כי מדובר בתאורה זמנית המהווה חלק מחובתו הבטיחותית של כל קבלן מבצע. העירייה לא טרחה להפנות לסעיף בהסכם בין הצדדים אשר מחייב את גלנור להתקין את התאורה הזמנית, אך יש להניח כי כוונתה לסעיף 5.13 להסכם (קלסר 1 של העירייה), לפיו "הקבלן יהא אחראי על חשבונו לביצוע העבודות בשטח בתנאי בטיחות ראויים", ובדומה בסעיף 15.1 להסכם. דא עקא, שסעיף זה נוגע לתאורה בתוך שטח העבודה עצמו, ואילו מהתכתובות סביב נושא זה מסתבר, כי התאורה נדרשה גם "למעבר בטוח של הולכי רגל סמוך לגדר האתר" (קלסר התכתבויות 1 מסמך 54), דהיינו תאורה מחוץ לשטח העבודה באתר מאחר וככל הנראה, התאורה באזור זה נותקה באופן כלשהו בשל העבודות באתר. גם מעיון בהתכתבות ובתוכניות סביב ביצוע התאורה (שם, מסמכים 106-110) ניתן לראות בבירור תכנון עמודי תאורה הפונים לרחוב שמחוץ לאתר העבודה. מר דוד אופיר, המומחה מטעם העירייה, העיד כי היה והתאורה הזמנית נועדה לבטיחות היא באחריותה של גלנור. ככל שהיא נועדה לתאורה זמנית מחוץ לשטח העבודה הרי שהיא אינה קשורה לבטיחות האתר (פ' 14.7.13 עמ' 6). המסקנה, אפוא, כי על העירייה לשאת במחצית מעלות התאורה הזמנית, ככל שהיא נוגעת לבטיחות עוברי האורח שמחוץ לאתר העבודה המגודר. 11. סוגיה נוספת בענייני החשמל הנתונה במחלוקת בין הצדדים עניינה עבודות נוספות אותן נאלצה גלנור לבצע בעקבות שינוי תוכנית התאורה והסאונד. במכתבו מיום 8.3.10, מתרה מר טובול, כי לצורך חפירת תעלות בשלב זה עבור הרמקולים והזזת עמודי התאורה, נדרשות עבודות נוספות רבות (קלסר התכתבויות 3 מסמך 114); עבודה נוספת זו מוזכרת גם במכתבו מיום 16.3.10 (שם, מסמך 151). בעת חקירתו, הודה מר קורוב כי במהלך העבודה הסתבר כי מערכת הסאונד כפי שתוכננה אינה נותנת את המענה הנדרש, ועל כן "הזמנו מתכנן מיוחד בשביל מערכת סאונד שתתאים לסאונד בחלל החיצוני ואז נולדה תוכנית חדשה... ולפי התוכנית החדשה הזאת נוצר מצב שנאלצנו לעשות עוד, להוסיף עוד חפירות באותם תוואים שכבר נעשו ועל זה הקבלן קיבל תמורה" (פ' 18.2.13 עמ' 28). על אף הודאתו של מר קורוב כי העבודות בוצעו, וטענתו כי גלנור קיבלה תמורה עבור עבודות נוספות אלה, הרי שהסעיף בעבודות הנוספות הנוגע לתשלום זה - סעיף 99.01.0031 - לא אושר לגלנור לתשלום (קלסר 5, חשבון 11) ללא הסבר, על כן לא ברורה טענת העירייה שסכום זה שולם. העירייה לא התייחסה לנושא זה בסיכומיה ולא הצביעה היכן בא לידי ביטוי התשלום הנטען על ידה. משאישרה העירייה זכותה של גלנור לתשלום הנוסף, עליה הנטל להראות, שאכן סכום זה או חלקו שולם, במיוחד עת הדרישה לתשלום זה בחשבונות החלקיים שהעירייה בדקה - לא אושרה. העירייה גם לא התייחסה לכך בסיכומיה, כאמור, אף כי גלנור יחדה לכך פסקה מפורשת בסיכומיה (ס' 67-68). פועל יוצא מכך העיריה גם לא התייחסה לניתוח המחיר של העבודה הנוספת מטעם גלנור לתשלום זה. משכך, זכאית גלנור לתשלום נוסף על פי הדרישה שהוגשה על ידה בפירוט לחשבון הסופי (קלסר 6, עמ' 223). קווי המים 12. קווי תשתיות נוספים שהתגלו תוך כדי עבודה הינם קווי המים. ממכתבו של מר יובל טובול מיום 6.9.13 (קלסר התכתבויות 1 מסמך 163) עולה, כי בעת החפירות שנועדו להעתקת עצים התגלו קווי מים שקיומם, לא היה ידוע קודם לכן, המונחים בעומק של בין 20-40 ס"מ בלבד. אין מחלוקת שגם העירייה לא היתה מודעת לקיומם של קווים אלה במיקום זה וסברה שהם מצויים בעומק של 80 ס"מ, באופן שלא יהא בו כדי להפריע לביצוע העבודות (סעיפים 154-155 לתצהיר מר קורוב); משכך, טענת העירייה - אשר חזרה על עצמה גם במקרה זה - כי גלנור אינה זכאית לתשלום נוסף עקב עיכוב שנוצר מגילוי קווי המים, מאחר והיתה זו אחריותה לגלות את קיומם של קווים תת קרקעיים, אינה ראויה, שעה שהעירייה לא היתה מודעת לקיומם של קווי מים אלה - אין לצפות מגלנור לגלותם. אין גם מחלוקת, כי גלנור זכאית לתשלום עבור העבודות שנדרשו להעמקת קווי המים, בהיותן עבודות נוספות (סעיף 60 לסיכומי העירייה). לטענת גלנור, על אף הסכמה עקרונית זו, בפועל טרם קיבלה לידיה תשלום כלשהו בשל כך. 13. יחד עם זאת, לא היה בכך כדי לגרום להתארכות הפרוייקט, כעולה מחוות דעתו של מר יהושע בן שבת מטעם גלנור, לפיה הבעיות בקווי המים אמנם דרשו משאבים נוספים מגלנור אולם השפעתם על מועד הסיום של הפרויקט נבלעה אל מול מול אירועים דומיננטיים אחרים. על כן, גלנור אינה זכאית לפיצוי בגין עיכוב בסיום העבודות, גם אם התנהלות העירייה להסדרת הנמכת קווי המים היתה איטית וגרמה לכך שהביצוע יתעכב. ריצוף 14. חלק ניכר מהויכוח בין הצדדים הוקדש לריצוף. במפרט הטכני שנלווה למסמכי המכרז (נספח 1 לתצהיר מוטי קורוב), הגדירה העירייה במדויק את תכונות האבן הנדרשת (להלן - "אבן החוצות"), כאשר הדרישה היא לאריחים ביציקה רטובה, בעלי פזות של 2 מ"מ בלבד, שיצופו לאחר הריצוף בשכבת סילר, יהודקו במהדק ויברציוני עם פלטה מכוסה בגומי, יתאימו לתקנים הרלוונטיים ויונחו על גבי שכבת חול יבש בעובי 4 ס"מ (סעיף 40.06.0350 למפרט טכני מיוחד - הרחבה לכתב הכמויות והמפרט הכללי הבינמשרדי). כעולה מעדותן של הגב' ויקטוריה ברנגל, מהנדסת העיר, והגב' אמירה ברמן, אדריכלית הפרויקט, אבן החוצות נבחרה על ידן, על אף מחירה הגבוה, לאחר שהתרשמו ממנה בסיורים שערכו בפרויקטים בתל אביב, כפר סבא והוד השרון, שהשתמשו בריצוף זה. לעדותן, מדובר באבן הסופגת פחות לכלוך, ניתנת לניקוי בקלות יחסית ושומרת על יופיה לאורך שנים, עוד העידו כי הפאזות של האבן קטנות ועל כן גורמות לרחבה להראות הומוגנית יותר (סעיפים 9-10 לתצהיר אמירה ברמן, פ' 25.6.13 עמ' 52; סעיפים 19-22 לתצהיר גב' ויקטוריה ברנגל, פ' 2.7.13 עמ' 63-64). גלנור היתה מעוניינת, עוד בשלב המכרז, לאשר במקום אבן החוצות את אריח 'אקרסטון' של חברת אקרשטיין (תיק התכתבויות 1 מסמך 1א), אשר מחירו נמוך באופן ניכר. העירייה סירבה לאשר את השינוי המבוקש (סעיפים 20-21 לתצהיר אמירה ברמן) וגלנור הזמינה את אבן החוצות שדרשה העירייה, מחברת איטונג. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עם תחילת העבודה התגלו פגמים בריצוף שהונח ולכן הוא לא אושר (סעיף 4 לתצהיר הרצף, מר מוחמד ג'בור; סעיף 11 לתצהיר מנהל העבודה, מר רוני הבארי; סעיף 45 לתצהיר מר מוטי קורוב). בעקבות זאת, הובא למקום נציג חברת איטונג, אשר ביצע ריצוף על חול בשטח של כ - 40 מ"ר על מנת להדגים לגלנור כיצד לבצע את העבודה (צביקה אדלר, פ' 29.10.12, עמ' 74-75). האדריכלית אישרה את ההדגמה והורתה לגלנור להמשיך לרצף באופן זה (סעיף 24 לתצהיר גב' ברמן), אולם גם לאחר מכן - מוסכם על הכל - תוצאת הריצוף לא היתה טובה (סעיף 11 לתצהיר מר הבארי; סעיף 70 לתצהיר מר רבין). לבסוף, הודיעה גלנור, כי היא תבצע את הריצוף על טיט וזאת על חשבונה. בהתאם, הריצוף שבוצע על חול פורק והריצוף כולו בוצע מחדש על טיט (סעיף 135 לתצהיר מר גולדשמיט, סעיף 4 לתצהיר מר ג'בור). הריצוף עצמו הושלם אולם גלנור לא כיסתה אותו בסילר טרם סולקה מהאתר. איכות הריצוף שבוצע שנויה במחלוקת, כפי שיתואר להלן. 15. ביחס לריצוף תובעת גלנור שלושה סעדים שונים: ראשית, פיצוי בגין התארכות משך הביצוע ככל שהוא נובע מהצורך לפרק ולהרכיב מאות מטרים של ריצוף על גבי חול, כמו גם תמורה בגין עלות הפירוק. שנית, את יתרת התמורה החוזית עבור ביצוע הריצוף. שלישית, את עלות הביצוע על טיט, שהיא גבוהה מעלות הביצוע על חול. אקדים ואציין כי בסעד השלישי אין ממש. בסעיף 6 למכתבה של גלנור מיום 12.5.10 (נספח 4 לכתב ההגנה של העירייה), מודיעה גלנור, כי לאחר סיור עם נציג איטונג באתרי בניה שונים הגיעה למסקנה שיש צורך בריצוף על טיט, ולכן "אנו נתקן את מה שכבר רוצף ונשלים את הריצוף לשביעות רצון מלאה של האדריכלית ותושבי ערד. לא נדרוש תוספת מחיר עבור ביצוע קטעים או הכל על טיט". גלנור טוענת אמנם בסיכומיה, כי התחייבותה לשאת בתשלום הטיט היתה מותנית "בהתנהלות הגונה מצד העירייה לסיום הפרויקט ובכך שיתר הכספים המגיעים לו ישולמו לו כנדרש", אולם אין כל אזכור לתניה זו במכתב בו הביעה רצונה לבצע הריצוף על טיט ודרישתה היום גובלת בחוסר תום לב. משכך, גלנור אינה זכאית לתשלום עבור עלות הביצוע בטיט, בה התחייבה לשאת, כיון שלא היתה מסוגלת לבצע את עבודת הריצוף, כנדרש. 16. הסעד הראשון הינו פיצוי בגין התארכות משך הביצוע ובגין עלות הפירוק. התארכות הביצוע נבעה, כזכור, מהצורך לפרק את הריצוף שבוצע בשלב הראשון ולהתחיל את הביצוע מראשיתו על גבי טיט. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הביצוע הגרוע על גבי החול נבע מהעדר המקצועיות של הרצפים מטעם גלנור שלא ביצעו את הריצוף כראוי ועל לפי ההוראות שניתנו להם, כטענת העירייה, או מכך שהמדובר באבנים שאינן מתאימות לריצוף בחוץ בכלל ולריצוף על חול בפרט, כטענת גלנור. בהתחשב בעובדה שאין חולק כי הריצוף על חול שנעשה על ידי גלנור היה פגום, סבורני כי גלנור לא עמדה בנטל להוכיח, כי ריצוף פגום זה נבע מפגם בהוראות הריצוף דווקא. לפי הוראות הביצוע של איטונג לאבן חוצות, יש לפלס ולהדק את שכבת המצע; לפזר ולפלס חול בגובה של 3-5 ס"מ; לרצף; לבצע הידוק באמצעות פלטה ויברציונית המכוסה בפלטת גומי, לפזר חול יבש על גבי המשטח ולבצע הידוק שני. כן הומלץ לצפות בסילר לאחר מכן על מנת להקטין את ספיגות האבנים ולהקל על תחזוקת המשטח (קלסר התכתבויות 3 מסמכים 73-74). לא שוכנעתי, כי הוראות אלה הינן פגומות או כי תוצאות הריצוף הגרועות שהושגו על אף עמידה קפדנית בהוראות שניתנו על ידי חברת איטונג. מהראיות שהוצגו, עולה כי נציגי העירייה התריעו פעמים רבות בגלנור, כי הריצוף אינו נעשה באופן הנכון. ב"דו"ח פיקוח עליון" בעקבות סיור באתר ביום 19.1.10 (קלסר התכתבויות 3 מסמך 73) נטען, כי "נמצא כי הריצוף מבוצע על שכבת חול בעובי 20 ס"מ ולא 3-4 ס"מ כנדרש. לא ברור אם בוצע מצע ומה עוביו...", תוך הפניית גלנור להנחיות לריצוף של חברת איטונג. עוד נדרשה גלנור שלא לבצע עבודות ריצוף ללא הגשת דו"ח מודד מוסמך לאישור (קלסר התכתבויות 3 מסמכים 218, 355). עוד הסתבר, כי צביקה אדלר, נציג איטונג שהגיע למקום על מנת להדריך את עובדי גלנור, נוכח לדעת כי הריצוף לא בוצע בעזרת חוטים, אשר שומרים על כך שיונח בקו ישר וכי הריצוף הונח על שכבת חול עבה מדי שהגיעה עד למעלה מ - 20 ס"מ (פ' 29.10.12 עמ' 74). מר גולדשמיט, מנהלה של גלנור, עמד על כך שבטענות שהועלו נגד אופן ביצוע העבודות על ידי גלנור אין ממש. לעדותו, נציגי הפיקוח והעירייה אינם מבינים דבר באופן הריצוף הנכון (פ' 3.7.12, עמ' 30), ובפועל "כל מי שמרצף, יש לו קצת ניסיון בריצוף יודע שאי אפשר לרצף ריצוף כזה על חול ולהגיע לתוצאה של משטח ישר" (פ' 3.7.12 עמ' 32). מר גולדשמיט עמד על כך, כי בצעו את העבודות כנדרש ולא היו הבדלי גבהים וכי ההדגמה שנעשתה להם על ידי איטונג היתה "מאחז עיניים של המפקח" (פ' 2.7.12, עמ' 60) שכן ברור, כי הם יודעים לרצף. מר טובול הגדיל וטען, כי הטענות נגדם נבעו מכך שלכולם היה ברור, כי הריצוף על חול אינו מתאים אך הם רצו להטיל את האשמה על כך על גלנור (פ' 5.7.12 עמ' 139), וכי התלונות על שכבת חול גבוהה, נבדקו על ידי גלנור ולא היה בהם ממש (שם, עמ' 139). מר גולדשמיט הודה, אמנם, כי גלנור התעלמה מהוראות המפקח להמתין לביצוע מדידות על ידי מודד מוסמך, אך עשה כן, כי "האחריות על המדידות היא אחריות שלנו ואנחנו אחראים על המדידות בשלבי הביצוע... וההתערבות של מנהל הפרויקט והפיקוח במהלך הביצוע, עקב הביצוע בתואנה, בתואנת שווא, שיש איזושהי בעיה עם המדידות, היא לא בהתאם לשום נוהל, לא בהתאם לשום תקן, היא פסולה לחלוטין, והודענו להם שאנחנו יודעים בדיוק מה הגובה ושהם יקבלו את הכל בגובה, זו אחריותנו..." (שם, עמ' 30-31). לא שוכנעתי מעדותו של מר גולדשמיט ומר טובול, כי ההערות הופנו אל גלנור על אף שעבודתה נעשתה כראוי. מקור ההערות בעבודה הפגומה שנעשתה תוך התעלמות מהוראות הביצוע ומכיוון שגלנור לא בצעה את הריצוף על חול בהתאם להוראות הביצוע להם נדרשה וסירבה לקבל את הביקורת העניינית שהופנתה כלפיה בשל כך, מתוך נקודת מוצא שהיא יודעת טוב מכולם. עוד יצוין, כי יש קושי לקבל טענת גלנור, כי הפגמים באופן הריצוף נבעו מטיב הריצוף והדרישה להניחו על חול, שכן מעדותן של גב' ברמן וגב' ברנגל - אשר לא נסתרה - עולה, כי אבן החוצות נבחרה לאחר שראו פרויקטים שרוצפו באמצעות אבן זו וסברו כי התוצאה הינה טובה. באם לא ניתן לרצף את אבן החוצות באופן סביר על חול, וכל אחרת הינה אחיזת עיניים, כטענת גלנור, כיצד יתכן, כי הריצוף בוצע היטב במקומות אחרים? גם המומחה מטעם גלנור, מר מסורי, לא התייחס כלל לשאלה האם ניתן היה לרצף באופן ראוי על חול, ויש להניח, שלא בכדי. מכאן - גלנור אינה זכאית לפיצוי בגין התארכות הביצוע שנבעה מהצורך לבצע את הריצוף מחדש, כמו גם לעלות של ביצוע הפירוק עצמו, שכן לא עלה בידה להוכיח כי הביצוע הראשוני הגרוע של הריצוף לא היה באשמתה. 17. הסעד שנותר הינו תשלום יתרת התמורה החוזית עבור ביצוע הריצוף. בחשבון החלקי האחרון שתומחר ביחס לריצוף, חשבון 13 מיום 29.7.10, נדרש סך 1,289,942 ש"ח, ואושר לה 706,838 ש"ח בלבד. למעשה, גם העירייה אינה חולקת, כי לא שולמה לגלנור מלוא התמורה החוזית עבור הריצוף, אך זאת לאור הליקויים הרבים שהתגלו וגלנור לא הסכימה לתקנם (סעיפים 49, 51 לתצהיר מר קורוב). גלנור, לעומת זאת, טוענת, כי מצב הריצוף הינו טוב וכי הליקויים הקיימים בו נובעים מהאבן שנבחרה לשימוש על ידי העירייה, שאינה מתאימה ליעוד שנקבע לה. לטעמי, יש קושי לקבל את טענת העירייה, כי מצב הריצוף גרוע ביותר ומצדיק את התשלום החלקי שניתן, לאור עדותה של הגב' ברמן, אדריכלית הפרויקט, כי מצב הריצוף אחרי הסיום הינו "נגיד לא הכי גרוע בעולם ולא הכי טוב בעולם". עוד הוסיפה, כי "אפשר אולי לקבל את זה. זה לא משהו של דוגמא לאיך צריך להיות, אבל בסדר. מבחינת המראה שלו. סביר נגיד" (פ' 25.6.13 עמ' 99-100). גב' ברנגל, מהנדסת העיר, תחילה העידה, כי "הוא ריצף אותה מאד מאד לא טוב" (פ' 2.7.13 עמ' 56). אך לאחר שעומתה עם עדותה של גב' ברמן אמרה - "אני מסכימה איתה, העבודה היתה סבירה" (שם, עמ' 57), שכן היו שורות שלמות וישרות, אך נותרה בעיה של אריחים שבורים. גם מהתמונות שצורפו לתצהירו של מר קורוב ניתן לראות, כי הרחבה מרוצפת כולה באופן ישר ואחיד, אך יש שברים ורווחים גדולים בריצוף במקומות מסוימים. על כל פנים, לאור תיאור עבודת הקבלן כסבירה, קשה להלום את החלטת העירייה לשלם לגלנור כ - 55% מערך העבודה בלבד. 18. עם זאת, מצב הריצוף גם אינו מצדיק תשלום מלוא התמורה החוזית. גלנור ביקשה לטעון, כי גם השברים אשר מצויים באבנים - ועל כך אין חולק - מצויים שם בשל טיבה של האבן, שאינה מתאימה. בעניין זה הציגה גלנור, כאמור, את חוות דעתו של מר נחמיה מסורי, מהנדס בעל שנות נסיון רב בעבודה בחברת היצור 'אקרשטיין', אשר העיד, כי אבן החוצות אינה מתאימה לריצוף חיצוני וכי השברים הקיימים בה נובעים מאי התאמתה. לעדותו, אין מרווחים מתאימים בין אבן לאבן מאחר והספייסרים באבנים, קטנים מהמקובל ועומדים על 1 מ"מ במקום על 2-3 מ"מ לפחות; כמו כן, הפאזות קטנות מאד ביחס למקובל, ומשכך - מועדות לשבירה במצבים בהן האבנים מתקרבות אחת לשניה כתוצאה מעומס של כניסת רכב שירות לרחבה המרוצפת. העירייה לא הגישה חוות דעת שכנגד, אך הביאה לעדות את צביקה אדלר, הנדסאי בניין בחברת איטונג, אשר העיד, כי אבן החוצות מתאימה לריצוף חוץ (פ' 29.10.12 עמ' 61) וכי גלנור עצמה השתמשה בריצוף זה ברח' אגריפס בירושלים, אם כי שם הריצוף נעשה על טיט בשל אילוצים שנבעו מכך שהרחוב היה בשימוש שוטף תוך כדי העבודה (שם, עמ' 76, 84-85). עוד ציין מר אדלר כי למיטב ידיעתו האבן עומדת בדרישות התקן הישראלי אך הוא אינו מטפל בנושא זה מטעם החברה (שם, עמ' 96-97). מר אדלר הודה אמנם, כי בשל הפאזה המינימלית האבן היא עדינה ויש לעבוד עימה יותר בזהירות, אך הוסיף, כי אם שומרים על האבן - לא יהיו בה שברים (עמ' 160-161). מהתרשמותי מעדותם של מר מסורי ומר אדלר, ראיתי להעדיף את עדותו של מר אדלר, בהתחשב בכך, שלמר אדלר הכרות מעמיקה עם אבן החוצות והשימוש שנעשה בה בפועל בפרויקטים שונים, הכרות הנעדרת אצל מר מסורי. מסתבר, כי אמנם מדובר באבן עדינה יותר אשר יש קושי רב יותר לעבוד עימה בריצוף חוץ מאשר אבן האקרסטון בה היתה גלנור מעוניינת, אולם לא הוכח כי לא ניתן היה לרצף אותה ריצוף חוץ מבלי שיווצרו שברים. אוסיף לכך כי הגב' ברנגלר העידה שראתה את העובדים של גלנור מרצפים במרצפות שבורות (פ' 2.7.13 עמ' 56). מוחמד ג'בור, הרצף שביצע העבודה, אמנם הכחיש זאת והעיד, כי אמנם היו אבנים שנשברו תוך כדי פירוק הריצוף שנעשה על חול אולם הוא לא השתמש בהן בשנית (פ' 3.7.12 עמ' 108); איני סבורה כי יש ממש בהכחשה זו ועדיפה בעינע עדותה של הגב' ברנגלר, כי היו אבנים שרוצפו כשהן שבורות, ויש בכך כדי לחזק את המסקנה כי מקור השברים אינו בטיב האבן. יחד עם זאת, משהאדריכלית העידה, כי העבודה סבירה, זכאית גלנור למירב התשלום עבור הריצוף, אך לא לכולו; עוד יש ליתן משקל לעובדה שגלנור אישרה כי לא מרחה סילר על הריצוף טרם סילוקה מהאתר (סעיף 9 לסיכומי גלנור). על כן, ראיתי לנכון לקבוע כי גלנור זכאית ל 80% מכלל התמורה עבור הריצוף. 19. העירייה בסיכומיה מלינה גם על עצם ביצוע הריצוף על טיט, באופן אשר - לטענתה - אינו מאפשר לה תיקון הליקויים, שכן פירוק אבן אחת מביא להתפרקות אבנים צמודות נוספות. איני רואה ממש ב זו, שכן אין חולק, כי לאחר שגלנור הודיעה, כי היא תרצף על חשבונה על טיט, העירייה אמנם לא הסכימה במפורש, אך לא התנגדה באופן כלשהו לביצוע העבודות על טיט והעבודה בוצעה תחת השגחת מפקח מטעמה. בנסיבות אלה, אין היא יכולה להלין היום, כי הביצוע על טיט גרם לה נזקים. גלנור, מצידה, מלינה ארוכות על כך שהעירייה עמדה דווקא על אבן זו, בהעדר הצדקה לרכישת אבן בעלות כה גבוהה. איני סבורה כי יש בטענות אלה כדי להעלות או להוריד דבר, שכן דרישות העירייה היו ידועות לגלנור עוד טרם ניגשה למכרז, ולעירייה שמורה הזכות לבחור את האבן הרצויה לה, גם אם אין הצדקה למחירה הגבוה. עוד אעיר, כי גם אם יסתבר שהאבן אינה עומדת בתקן ההחלקה - ואיני מביעה עמדה בשאלה זו - אין בכך כדי להשפיע על המחלוקת החוזית שבין הצדדים. גלנור מוסיפה וטוענת, כי הדרישות המפורטות של המכרז לא הותירו לה כל ברירה אלא לרכוש את האבן מחברת איטונג, שכן בחברת אקרשטיין אין אבן בעלת תכונות אלה. זו לא רק שלא הוכחה, אלה היא בניגוד לדברי עדי העיריה כי לחברת אקרשטיין היתה אבן מקבילה, אבן האורבנו (צביקה אדלר, פ' 29.10.12 עמ' 62; אמירה ברמן, פ' 25.6.13, עמ' 46-47; ויקטוריה ברנגל, פ' 2.7.13, עמ' 67), בעוד גלנור לא טרחה להביא עדות מטעם מי מחברת אקרשטיין שיתמוך בעדותה. 20. בעניין האבן יש להעיר, כי לא ראיתי נכון ליתן משקל לחוות דעתו של משה סורוקה מטעם העירייה, אשר התייחס גם לשאלת הריצוף בפרויקט, שכן מעדותו בבית המשפט התברר, כי נחשף רק לחלק מההתכתבויות בפרויקט לפי מה שהוצג לו על ידי מר קורוב ולא היה מודע לפרטים בסיסיים באשר לריצוף - כך לדוגמא לא ידע כי הריצוף נעשה לבסוף על טיט ולא על חול (פ' 14.7.13 עמ' 31-32). המזרקה 21. כזכור, במרכז הפרויקט לחידוש המרכז המסחרי בערד, אמורה היתה להיבנות מזרקה מוזיקלית. לשם כך נשכרו שירותיה של חברת אשד מזרקות בע"מ, אשר מנהלה, מר אבי תורג'מן, הופקד תחילה על תכנון המזרקה ולאחר מכן גם על ביצועה. בשל מרכזיותה של המזרקה לתכנית המרכז המסחרי, קבע סעיף 00.11 למפרט טכני כללי ומפורט (קלסר התכתבויות 1 מסמך 22), כי "על הקבלן הזוכה לשתף פעולה ולבצע תיאום עם קבלן מזרקה באופן מיוחד". עם זאת, שיתוף הפעולה בין מר תורג'מן לבין נציגי חברת גלנור לא עלה יפה, ובניית המזרקה התמשכה ולא בוצעה כראוי, כאשר עם סילוק ידה של חברת גלנור מהפרויקט בניית המזרקה טרם הושלמה. הצדדים מאשימים זה את זה באופן בו התנהלה בניית המזרקה. גלנור מלינה על כך שבניית המזרקה גרמה לה לעיכובים והוצאות רבות כיוון שמר תורג'מן לא מסר תוכניות ביצוע מפורטות במועד, נמנע מלשתף עימה פעולה ונמנע מלהגיע לשטח כאשר ביקשה זאת. העירייה טוענת, כי גלנור היא שגרמה נזקים כבדים כתוצאה מכך שלא ביצעה את המוטל עליה, לא תיאמה מועדים עם מר תורג'מן ולא נכחה בשטח כאשר הגיע. כן לא פעלה בהתאם לתוכניות ולהוראות שנמסרו לה. כתוצאה מכך חלוקים הצדדים בשאלה האם זכאית לגלנור לתמורה נוספת עבור עבודתה לבניית המזרקה, והאם היא זכאית לפיצוי בגין התמשכות הביצוע הנובעת מבניית המזרקה. 22. אקדים ואציין, כי גלנור מאריכה ב, כי ההתקשרות עם תורג'מן, אשר נעשתה ללא מכרז, היתה שלא כדין. איני רואה טעם לדון ב זו, שכן אין לה כל השלכה לענייננו. בין אם מר תורג'מן נשכר למלאכתו כדין ובין אם לאו, אין בכך כדי להעלות או להוריד מחובת הצדדים לשתף פעולה זה עם זה בבניית המזרקה ולבצעה כראוי ובמועד על פי תנאי ההסכם, חובות אשר - כפי שיתואר להלן - לא מולאו. 23. כזכור, מר תורג'מן נשכר לביצוע המזרקה כקבלן עצמאי, ולא עבד כקבלן משנה הכפוף לגלנור. גלנור טוענת, כי אופן העסקה זה - אשר גרם לכך שלא הייתה לה שליטה על עבודתו - הקשתה מאד על עבודתה (סעיף 46 לתצהיר מר גולדשמיט). לטענת מר וייסברוט, מנהל העבודה באתר מטעם גלנור, הוא נאלץ לרדוף אחר מר תורג'מן, "טלפון אחר טלפון והוא לא בא" (פ' 3.7.12 עמ' 140). גם מר הבארי, מנהל עבודה אחר מטעם גלנור, ציין כי "קבלן המזרקה לא הופיע במשך כמה שבועות בזמן שהיה צריך לעבוד על התקנתה, וכל בקשותינו מן המזמין להחיש את עבודתו של הקבלן לא נענו" (סעיף 7 לתצהיר). עמדתם נתמכת בחוות דעתו של מר רסולי מטעם גלנור, אשר קבע, כי אחת הסיבות להתארכות העבודות בפרויקט הינו אופן הקמת המזרקה. לדבריו, חלק מהעיכוב נוצר בשל נסיבות בהן "לא הוגדרה אחריות הקבלן "גלנור" כקבלן ראשי, היות "אשד" קבלן בלתי תלוי מנעה מגלנור אפשרות לתאם מולו את שלבי הביצוע, לקבל תוכניות לביצוע מפורטות ולבצע כנדרש את ההכנות למזרקה" (עמ' 3 לחוו"ד). מר רסולי הדגיש, כי מאחר ועבודות קבלן המזרקה וגלנור כרוכות זו בזה, כאשר יכולת קבלן המזרקה לבצע עבודות תלויה בעבודות מקדימות מטעם גלנור, היה על קבלן המזרקה למסור לו"ז לקבלן הראשי (פ' 10.7.12 עמ' 63). בנוסף לתלונות בגין חוסר זמינותו של מר תורג'מן, מצביעה גלנור על כך, שמר תורג'מן הציג תוכניות רבות באיחור, באופן שאילץ אותה לבצע שוב עבודות אשר בוצעו בעבר. כך, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התוכניות לחדר ההכלרה התקבלו רק ביום 25.10.09 (קלסר התכתבויות 1, מסמך 252), ארבעה חודשים לאחר מתן הצו להתחלת העבודה, וזאת - ככל הנראה - בשל דרישת משרד הבריאות (מר תורג'מן, פ' 14.7.13 עמ' 61). כשנשאל מר תורג'מן על המועד המאוחר בו הגיעו תוכניות חדר ההכלרה לידי גלנור השיב כי "לא מעניין אותי, מה אכפת לי מתי הקבלן קיבל את התוכניות שלו" (פ' 14.7.13 עמ' 63). שינוי נוסף שנעשה על ידי מר תורג'מן - לטענת גלנור - הינו הגדלת קוטר הפתח לחדר התת קרקעי של המזרקה, באופן שאילץ את גלנור - אשר הזמינה כבר את הריצוף הנדרש מסין כשהוא חתוך על פי המידות שניתנו לה מראש - לבצע חיתוך נוסף של הריצוף בשטח (מכתבה של גב' ברמן מיום 30.11.09, קלסר התכתבויות 2 מסמך 120). גם תוכניות הקונסטרוקציה של אסף רועי, מהנדס מטעם העירייה, הגיעו באיחור (תיק התכתבויות 2 מסמך 17 מיום 5.11.09), כמו גם תוכניות לתשתיות התת קרקעיות במבנה המזרקה (סעיפים 124-126 לתצהיר מר טובול). לא ברור כיצד אל מול עובדות אלה, שחלקן אינן שנויות במחלוקת, מוסיפה העירייה לטעון בתוקף כי "לא היתה כל בעיה תכנונית, הכל ניתן לתובעת בזמן" (סעיף 100 לסיכומי העירייה). גם מדברי מר תורג'מן, ניתן לראות כי לא ייחס חשיבות רבה במיוחד לרצונה של גלנור שהעבודות לא יתעכבו. כאמור, מר תורג'מן לא היה מוטרד מכך שגלנור קיבלה את תוכניות חדר ההכלרה באיחור. עוד מסתבר מאימייל ששלח מר תורג'מן כי על אף שגלנור ביקשה להתחיל בריצוף רחבת המזרקה במרץ 2010, המכסים שהיו אמורים להיות מותקנים בנישות בגובה הריצוף לא היו מוכנים, ולכן נאלצו הצדדים לסכם, כי גלנור תחל בריצוף תוך השארת מרווחים סביב הנישות, דרך עבודה שגרמה לבעיות בהמשך (קלסר התכתבויות 3 מסמך 189). אופן התנהלות זה אינו מתיישב עם חובותיו של מר תורג'מן, אשר נדרש אף הוא בהסכם שנחתם עימו "לשתף פעולה באופן מלא עם קבלן הפיתוח" וכן "לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו ע"י העירייה לקבלן הפיתוח ובתיאום העבודה עם קבלן הפיתוח" (קלסר 1 מטעם העירייה, הסכם עם הקבלן, סעיף 7(ו'-ז'). 24. מנגד, עלו טענות קשות של חוסר שיתוף פעולה של גלנור עם מר תורג'מן. כך, נטען כי היו מספר פעמים בהם נקבעו מראש פגישות עבודה בין גלנור למר תורג'מן, אך כאשר מר תורג'מן הגיע למקום לא היה כל נציג טעם גלנור (סעיף 38 לתצהיר מר קורוב; סעיף 58 לתצהיר מר רבין; סעיף 16 לתצהיר מר תורג'מן). מר תורג'מן העיד, כי בתחילה עבד היטב מול מנהל העבודה מטעם גלנור; עם זאת, בשלב כלשהו מנהל העבודה הראשון הוחלף במר הבארי, וזה נמנע מלשתף עימו פעולה ולא פעל בהתאם להנחיות שניתנו לו (סעיף 10 לתצהיר). מר טובול בעדותו חיזק את טענות מר תורג'מן באשר לקושי בשיתוף הפעולה, עת הצהיר במפורש כי הוא לא נדרש לתאם עם מר תורג'מן את המועדים בהם יגיע, אלא על מר תורג'מן להתאים עצמו אליו: "הוא לא בונה את המזרקה בירח ואני את הבטונים יוצק במאדים, זה באותו מקום. כשאני בונה קיר, הוא צריך לבוא ולשים את הצינורות שלו בתוך הקיר שאני יוצק. אז בוודאי שהוא צריך להשתלב עם העבודה שלי, עם הלוח זמנים שלי ולא להפך. הוא עדין קבלן משנה, הוא עדיין קבלן מאד קטן שהעבודה שלו ביחס לעבודות שבוצעו השלב הזה הם מאוד מינוריים..." (פ' 5.7.12 עמ' 102). עוד העידו העדים מטעם העירייה, כי גלנור כשלה בביצוע חלקים שונים במזרקה בשל סירובה להענות להוראות הביצוע שקיבלה. מעדותו של מר תורג'מן, אשר היתה נאמנה עלי בעניין זה ואשר לא נסתרה, גם לא בסיכומיה של גלנור, התברר, כי גלנור יצרה את הנישות באופן פגום. הנישות של המזרקה הינם בורות קטנים בתוך יציקת הבטון של המזרקה, אשר בתוכם מוצב המתז, הפנס, החיווט, וצינור הניקוז (פ' 14.7.13 עמ' 72). המטרה היתה ליצור מצב בו המכסים של הנישות יהיו בגובה המדויק של הריצוף, וזאת באמצעות הנחת תושבת אשר משמשת כמעין משקוף בתוכו מונח המכסה; עם זאת, המכסים והתושבות טרם היו מוכנים כאשר גלנור ביקשה להתחיל בריצוף. לכן, סוכם עם מר הבארי מטעם גלנור, בישיבה מיום 21.3.10 (קלסר התכתבויות 3 מסמך 319), כי גלנור תחל בריצוף תוך השארת מרווח של 50/50 ס"מ סביב הנישות, מר תורג'מן יתקין תושבות ומכסים עד לגובה הריצוף שכבר בוצע, וגלנור תסיים את הריצוף, תוך שהיא לוקחת בחשבון את העובדה שהמכסה בולט כ - 4 מ"מ מעל התושבת (ראה גם קלסר התכתבויות 3 מסמך 189; מר תורג'מן בפ' 14.7.13 עמ' 75). בפועל, כאשר הגיע מר תורג'מן למקום על מנת להתקין את התושבות התברר, כי הנישות רוצפו עד פתח הנישה וארבעה מתזים אף נקברו כליל תחת הריצוף (קלסר התכתבויות 3 מסמך 234). אמנם, חלק מהבעיות נוצרו בעקבות העובדה שהמכסים לא היו מוכנים להתקנה עם סיום יציקת משטח המזרקה, כפי ש גלנור (קלסר התכתבויות 3 מסמך 331), אולם אין להסכין עם התנהלות גלנור, אשר התעלמה מסיכומים מפורשים לגבי אופן ביצוע העבודה. גם לאחר שהמשיכה גלנור בריצוף לאחר התקנת התושבות, הסתבר, כי היא לא לקחה בחשבון את הגובה הנוסף של המכסה ולכן המכסה בולט מעל הריצוף, דבר היוצר סיכון בשל שוליו החדים (פ' 14.7.13 עמ' 75); כן הסתבר, כי גלנור הזיזה חלק מהתושבות שנקבעו על ידי מר תורג'מן ממקומן, באופן שאינו מאפשר את התקנת המתזים (סעיף 15 לתצהיר מר תורג'מן). על מנת לאפשר את הפעלת המזרקה, נאלץ מר תורג'מן - יחד עם הקבלן החדש שנשכר חלף גלנור - לתקן את המכסים, הריצוף ומיקום המכסים בנישות (פ' 14.7.13 עמ' 80), עבודה אשר היתה נחסכת, ללא ספק, לו פעלה גלנור בהתאם לסיכומים שנעשו עימה. עוד מלין מר תורג'מן על כך שמר הבארי, מנהל העבודה מטעם גלנור, פעל בניגוד להסכמות עימו ועמד על כך ששוחת הניקוז למזרקות תוצב במרחק של כחצי מטר מקצה הצינורות, מיקום אשר חייב את הארכת הצינורות וגרם לכך שהניקוז היום אינו מגיע למקום הדרוש (סעיף 11 לתצהיר, פ' 14.7.13 עמ' 83). כמו כן, העיד, כי גלנור לא ביצעה 'שרוול' שתוכנן בתוך עמוד הפרגולה על מנת ליצור שבשבת רוח שתמנע התזת מים מהמזרקה, והדבר אילץ את הקבלן החדש למצוא פתרון יצירתי כלשהו שכן כבר לא היה ניתן ליצור 'שרוול' חדש תחת הריצוף (פ' 14.7.13 עמ' 93-94). 25. שיתוף הפעולה הלקוי בין הצדדים התבטא גם בויכוח בשל רצונה של גלנור לקבל קופסאות נירוסטה ליציקת הנישות, כאשר לטענת גלנור העדר הקופסאות הביא להארכת העבודה ולכך שגודל הנישות לא תאם את גודל המכסים. לעמדת העירייה דרישת גלנור לקבל הקופסאות נעשתה תוך חריגה מהוראותיו המפורשות של ההסכם שהטילו זאת עליה. עוד נוצר ויכוח בין גלנור לבין הפיקוח סביב ביצוע אריחי המזרקה, כאשר לאחר ביצוע כמחצית מהריצוף טען הפיקוח, כי קיימים הבדלים בעובי הטיט עליו רוצפה המזרקה, ולאחר מכן הוחלט כי סוג הטיט אינו תקין והעבודה הופסקה עד שהובא לאתר טיט שונה מתוצרת 'מיסטר פיקס' (סעיף 14 לתצהיר מר הבארי). גם מהתנהלות זו מתברר התפקוד הבעייתי של גלנור אשר לא נשמעה להוראות הפיקוח והחליטה שלא לעצור את הריצוף על אף הטענות בדבר קיום הבדלי גובה בריצוף מאחר ולשיטתו של מר גולדשמיט, היה ברור לו, כי בטענות אלה אין ממש (סעיפים 139-140 לתצהיר; פ' 2.7.12 עמ' 213). 26. מכל האמור עד כה עולה, כי בכל הנוגע לתמורה בגין בניית המזרקה, גלנור אינה זכאית למלוא התשלום, מאחר והיו פגמים רבים באופן הביצוע אשר דרשו תיקון באמצעות קבלן אחר. עם זאת, אין ספק כי הבנייה כללה עבודות נוספות - כגון חדר ההכלרה - אשר גלנור זכאית לתמורה בגינו, ולכך מסכימה גם העירייה. באשר לפיצוי בגין העיכוב בסיום העבודה, נחה דעתי כי אופן התנהלות מר תורג'מן אכן גרמה לחלק מהעיכוב שנוצר בבניית המזרקה, ועל כן ראיתי לנכון לקבוע לגלנור פיצוי של 30 בגין עיכוב זה, מתוך כלל העיכוב הנוגע למזרקה העולה מחוות דעתו של מר בן שבת. מערכת הקירוי וההצללה 27. כחלק מהפרויקט היה על גלנור לבצע מערכת קירוי והצללה במרכז המסחרי. תכנון ויצור הפרגולה הוטלו על גלנור, כאשר היא נדרשה לאשר הן את דוגמת האריג והן את תכנון הקונסטרוקציה טרם ביצועם. בפועל, התכנון והביצוע של הפרגולה התארך עד כדי כך, שבעת שגלנור סולקה מהאתר נוצקו יסודות הפרגולה ותו לא (סעיף 9 לסיכומי גלנור). הצדדים חלוקים ביניהם בשתי שאלות עיקריות- האם התוכניות שונו ביחס לתוכניות המקוריות, ומי האשם בכך שלא הומצאו תוכניות ברורות לפרגולה עד לסילוק ידה של גלנור מהפרויקט. 28. גלנור טוענת כי בניגוד לתוכניות המקוריות, אשר דרשו עמודי מתכת פשוטים שיתמכו בקירוי בלבד, נדרשה היא בפועל לביצוע של עמוד משולב שישמש, בנוסף לנשיאת מערכת ההצללה, כעמוד תאורה וסאונד; עם זאת, לא הועברו לה תוכניות חדשות ופרטי ביצוע (סעיף 133 לתצהיר מר טובול). נציג העירייה, מר קורוב, העיד כי מתוכנית המכרז ברור לחלוטין, שאין מדובר בעמודי מתכת פשוטים אלא עליהם לכלול אלמנטים נוספים (פ' 5.11.12 עמ' 208-209). עם זאת, הוא הסכים כי בתוכנית הפרטים של האדריכלית לפרגולה אין פירוט של אביזרים נוספים על העמודים (שם, עמ' 209). כמו כן, לא עלה בידו ליתן הסבר כלשהו מדוע בפירוט הפרגולה, במפרט הטכני של הפרויקט (סעיף 40.08.0900 למפרט הטכני, נספח א' לתצהיר מר קורוב), אין פירוט כלשהו בנוגע לדרישה, כי עמודי הפרגולה יכללו גם עמודי תאורה וסאונד (פ' 5.11.12 עמ' 226). עוד יש להוסיף, כי הגב' ברמן, אדריכלית הפרויקט, העידה כי בתוכנית שהיא הגישה לא היתה תוספת התאורה והסאונד וכי היא יודעת שזו הוספה אך אינה זוכרת האם התוספת היתה מיד בתחילת הפרויקט או מאוחר יותר (פ' 25.6.13 עמ' 8-9). מכאן, המסקנה, כי אכן נדרש שינוי בתוכנית המקורית. 29. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת במי האשמה לכך שתכנון הפרגולה התעכב באופן ניכר. תכנון הפרגולה, כפי שהוגדר בסעיף 40.08.0900 למפרט הטכני המיוחד של הפרויקט (נספח א' לתצהיר מר קורוב), היה באחריות גלנור, והיה עליה לאשר הן את דוגמת האריג והן את תכנון הקונסטרוקציה טרם ביצועם: "קרוי מפרשי בד: אספקה והקמת קרוי ממפרשי בד כולל כל העבודות החומרים הנדרשים לבצוע העבודה בשלמותה... יש לצרף דוגמת האריג לאישור המתכנן, לפני ביצוע העבודה... הקבלן יציג את תכנון הקונסטרוקציה לפני ההתקנה ויקבל את אישור מחלקת הנדסה של העירייה והקונסטרוקטור. תכנון הקונסטרוקציה כלול במחיר ולא ישולם בגינו תשלום נפרד". מעיון בתכתובות הרבות בין הצדדים בעניין מערכת הקירוי, כפי שהן עולות, בין היתר, מתצהירו של מר טובול (סעיפים 191-304), ניתן לראות, כי על אף שהצדדים החלו לדון בתכנון הפרגולה כבר באוקטובר 2009, הרי שעם סילוקה של גלנור מהאתר, למעלה משנה לאחר מכן ואינסוף התכתבויות וישיבות, טרם היה תכנון סופי לפרגולה. 30. אין להתעלם מאחריותה של גלנור לעיכוב שנוצר. האחריות לתכנון הפרגולה היתה של גלנור ומשכך, היא נשאה באחריות העיקרית לודא כי הפרגולה אכן תתוכנן ותועמד במועד. גם אם היו חסרים לה פרטים לתכנון זה - לא נראה כי עשתה כל שביכולתה כדי לקבלם וכדי לקדם את הפרויקט. כך, היה נתון במחלוקת סוג הבד אשר ישמש לפרגולה. ביום 30.11.09 נשלחו למפקח פרטי מפרשי הצל, כאשר מר טובול מציין, כי דוגמאות אריג נשלחו אליו ויועברו לאדריכלית לאישור לכשיגיעו (קלסר התכתבויות 2, נספח 113-118), על אף זאת, אין עדות לכך שדוגמאות של רשתות צל הועברו לגב' ברמן בשלב כלשהו בתקופה שלאחר מכן, על אף פניות רבות מטעם העירייה לכך (לדוגמא, קלסר התכתבויות 3 מסמך 438 מיום 13.6.10; קלסר התכתבויות 4 מסמך 12 מיום 8.7.10), ובפועל רק ביום 27.7.10 אושרה רשת הצל (קלסר התכתבויות 4, מסמך 30). עוד ניתן לראות, כי כאשר נקבעה פגישה בנושא קירוי מפרשי הבד במשרדי המתכנן רועי אסף ביום 31.12.09, בנוכחות המתכננים של ספק עמודי התאורה וספק הקירוי (קלסר התכתבויות 2 מסמך 329), זו בוטלה לאחר שהסתבר, כי על אף התחייבותה, גלנור אינה יכולה להביא לפגישה זו את נציגי הספקים (שם, מסמך 374). בהסבריו של מר טובול להימנעות זו אין ממש (סעיף 237 לתצהירו), שכן ניתן לצפות שאם גלנור אכן התקשרה כבר עם קשתות, ועשתה ככל יכולתה על מנת לקדם את התוכניות לפרגולה, היא היתה ששה לפגישה שנקבעה ועושה ככל יכולתה על מנת לוודא, כי נציגי הספקים יהיו במקום, ולא כך הדבר. עוד יצוין, כי ביום 22.2.10, עם חזרתה של גלנור לעבודה, התחייבה היא "לתכנן באופן מיידי מערכת קירוי ולהעבירה לאישור מתכנן קונסטרוקציה" (קלסר התכתבויות 3 מסמך 91). לא ברור כיצד ניתנה התחייבות מעין זו אם, אכן כטענת גלנור לא הועברו אליה הפרטים המינימליים הנדרשים לשם תכנון ולו ראשוני, של עמודי הפרגולה. 31. מנגד, גם העירייה תרמה לעיכוב שנוצר. כאמור, העירייה שינתה את התכנון הפשוט הראשוני של הפרגולה לתכנון מורכב יותר. עוד הסכימו העדים מטעם העירייה, כי זו שינתה את תוכנית הסאונד במהלך העבודה, כאשר מלכתחילה תיכנן מתכנן החשמל את מערכת הסאונד אך במהלך העבודה הסתבר, כי התכנון אינו טוב דיו ולכן הוזמן מתכנן מיוחד לסאונד בפרגולה ונעשו תיקונים בתוכניות (מר קורוב, פ' 18.2.13 עמ' 28). מר קורוב העיד, כי תיקונים אלה אמנם דרשו חפירות נוספות, אולם המדובר בשינויים לגיטימיים ומינוריים שאת עיקרם עשה איש הסאונד; כן הוסיף, כי העירייה שילמה לגלנור תוספת עבור העבודה הנוספת שנוצרה אולם דרישותיה הכספיות של גלנור בעניין זה היו מופרזות ביותר (מר רבין, סעיפים 37-38 לתצהיר). עוד הסכים מר קורוב, כי הפרטים על משקל הרמקולים שיתלו על העמודים ניתנו לגלנור רק במרץ 2010, על אף שיש לכך השפעה על תכנון הקונסטרוקציה של העמודים, אולם לעדותו הדבר לא עיכב את גלנור מאחר וממילא בשלב זה היה פיגור בביצוע של נושאים אחרים רבים (שם, עמ' 35-37). מעבר לשינויים שיצרה העירייה תוך כדי העבודה, מההתכתבויות השונות ניתן גם לראות, כי גלנור נאלצה להמתין, בפועל, לתשובות מטעם גורמים שונים. כך, ממכתבו של מר קורוב מיום 13.6.10 מתברר, כי לאחר שגלנור שאלה שאלות בנוגע לפרגולה ביום 31.5.10, טרם היו בידי מר קורוב - שבועיים לאחר מכן - תשובות לרוב השאלות, ועל כן תכנון הפרגולה, למעשה, לא יכול היה להתקדם (קלסר התכתבויות 3 מסמך 438). במכתב אחר, מיום 23.6.10, כותב מר קורוב כי "ידוע לי שיש צורך בתשובות נוספות ואני מטפל בזה. ברגע שאני ידע תשובות - תקבלו אותן גם אתם! כעת פרטים חשובים ליציקת יסודות אתם כבר קיבלתם ויכולים להמשיך בעבודות. יצור של עמודים עצמם, בינתיים יתעכב" (שם, מסמך 455). יוער עוד, כי העירייה לא טרחה להתייחס בסיכומיה באופן כלשהו לפרטים הרבים להם נאלצה גלנור להמתין, תוך שהיא מסתפקת ב כי תכנון הפרגולה הוטל על גלנור וזו ביקשה להתנער ממנו. 32. בבואי לאזן בין התמשכות הפרויקט בגין התנהלות גלנור לזו של העירייה, מצאתי, כי עיכוב העירייה גרם להתמשכות של 20 יום בתכנון הפרגולה. התמורה לה זכאית גלנור בגין תכנון ובניית הפרגולה הינה בשיעור של 10%, כמבוקש על ידה והיא עולה בקנה אחד עם העבודה המצומצמת שבוצעה על ידה. גורמים נוספים להתארכות משך הביצוע 33. בנוסף לגורמים הספציפיים להתארכות הביצוע, כפי שפורטו לעיל, מעלים הצדדים טענות כלליות נוספות אשר גרמו לטענתם להתארכות. 34. באופן כללי, נראה כי התנהלות העירייה לא היתה מהמהירות והיעילות ביותר, וזאת בלשון המעטה. היטיב לתאר זאת קבלן המזרקה, מר תורג'מן, אשר ציין - "אני חושב ששמה פשוט הכל מתנהל מאוד מאוד לאט... בערד. הכל זורם לאט, תסתכל כמה זמן לוקח להם לבחור שירים, יש להם מזרקה, היא קיימת, היא עובדת, הם רק צריכים לשבת, היו להם שירים, לקח להם המון זמן עד שהם בחרו את השירים... הכל שמה, יש להם זמן. הכל זורם להם לאט לאט" (פ' 14.7.13 עמ' 52). התנהלותה האיטית של העירייה לא באה לידי ביטוי רק בבחירת שירים, אלא לאורך כל הדרך. מתיאור התנהלות הפרויקט כפי שעלה עד כה, ניתן לראות בבירור כי התוכניות שנמסרו לגלנור מלכתחילה היו בחסר, אשר גרם הן לעיכובים בשל גילוי תשתיות שלא היו ידועות מראש והן לצורך כמעט קבוע לעדכון תוכניות אשר עיכב את גלנור ואילץ אותה לבצע שוב עבודה שכבר בוצעה. הקושי הנובע מהעדר פתרון לבעיות תכנוניות הועלה גם על ידי חברת הפיקוח; כך למשל, ביום 17.12.09 כונסה ישיבה בה תאר הפיקוח "בעיות תכנון שלא קיבלו פתרונות במשך מס' חודשים", וביניהן שאלות בתכנון החשמל, תכנון הנוף, ועוד (קלסר התכתבויות 2, מסמכים 296-297). עוד הועלו טענות מצד גלנור באשר לאיחור בתוכניות הנוגעות לצנרת לתקשורת (סעיף 8 לתצהיר מר הבארי), תוכניות השיפוץ בשירותים הציבוריים (סעיף 61 לתצהיר מר טובול), תכנון החשמל (סעיפים 342-347 לתצהיר מר טובול), ועוד. על רקע זה סבר המומחה מטעם גלנור, מר רסולי, כי אחת הסיבות המרכזיות לכשל בפרויקט היתה חוסר מוכנות תכנונית. לדבריו - "הפרויקט לוקה בחוסר מוכנות תכנונית. ליקוי זה מונע כאמור מהקבלן לפתח את העבודה ולהשלימה, גורם לעיכובים רבים בביצוע ולהוצאות כספיות. אין טיפול מקדים מול רשויות בנושא תשתיות תת קרקעיות... הקבלן נדרש להתמודד עם אי התאמות רבות בין המצב הקיים בשטח לבין האינפורמציה התכנונית (מיקום עצים, מיקום עמודים) שנמסרת לו. דרישות ביצוע שונות: שיפוץ השירותים, הקמת המזרקה, אינן מגובות בחומר התכנוני הנדרש. הקבלן מקבל לפרקים דרישות חדשות או מעודכנות לביצוע... במהלך הפרויקט מתקיימת פיגשת מתכננים בודדת (כחצי שנה לאחר שהפרויקט החל...) בפגישה זו מועלות ע"י מנהל הפרויקט כ - 30! סוגיות תכנוניות בלתי פתורות". (עמ' 2-3 לחוות הדעת). גם מר בן שבת, המומחה מטעם גלנור, סבר כי משך ההמתנה לתוכניות ואישורים היוו מרכיב גדול בעיכוב הפרויקט, כאשר הוא מסיק כי "ההמתנות לתוכניות, אישורים, היוו מרכיב גדול בפרויקט. אם נסכום את סך ימי המתנה הנמצאים בנתיב הקריטי נקבל 360 ימי המתנה, כאשר חלק ההמתנות נמצאות במקביל חלק מהזמן" (עמ' 7 לחוות דעתו). העירייה , כי לא היה עיכוב בתוכניות, תוך שהיא שבה ומפנה לאישורו של הקבלן, עם תחילת הפרויקט, כי קיבל לידו את כל התוכניות. זו טוב לה שלא נ. אין ספק, כי הקבלן אישר שקיבל לידיו את תוכניות הפרויקט, אולם אין ספק גם, כי תוכניות אלה עברו שינויים והוספות רבות לאחר מכן ולא ברור כיצד סבורה העירייה כי התנהלות זו "לא הביאה לעיכוב בפרויקט" (סעיף 36 לסיכומי העירייה). כמו כן, אין באישורה של גלנור שקיבלה לידה את התוכניות כדי להוות אינדיקציה לכך שתוכניות אלה הינן שלמות ואין בהן חוסרים, כמו העדר עדכון של קיומו של סיב אופטי במרכז אתר הפרויקט, לדוגמא. נציגי העירייה הוסיפו וטענו, כי מקובל בפרויקטים מעין אלה כי ישנם דברים שאינם ידועים בזמן הכנת התוכניות אשר מצריכים קבלת פתרונות לאחר מעשה (גב' ברנגל, סעיף 38 לתצהיר; מר רבין, סעיף 28 לתצהיר). אין ב זו כדי להוריד או להעלות, שכן ככל שהיה איחור בתוכניות לפרויקט וזה עיכב את גלנור, זכאית גלנור לפיצוי בגין עיכוב זה, גם אם מקובל כי עיכובים מעין אלה מתרחשים בפרויקטים. 35. על אף שאין ספק, כי אופן התנהלות העירייה גרם לעיכוב בפרויקט, הרי שאין גם ספק כי התנהלותה של גלנור, כפי שהצטיירה בפני, אף היא לא היתה מן היעילות והזריזות וגרמה לעיכוב ניכר ורב יותר מהעיכוב שמקורו בהתנהלות העיריה. התכתובת הרבה בין הצדדים, שהוצגה בפני הינה ללא כל פרופורציה לעבודה שבוצעה, ויש בה כדי ליצור רושם ברור לפיו גלנור העדיפה כתיבת מכתבים על פני תיקון ליקויים וזירוז העבודה. ביטוי לביקורת זו נמצא גם בדבריו של מר רסולי, המומחה מטעם גלנור, אשר ציין כי גלנור והפיקוח עסקו ב"התכתשות על רקע של מה כותבים, מה לא כותבים, האם מה שנכתב נכתב בזמן או לא נכתב בזמן", בנסיבות בהן פגישה בלתי אמצעית בין המפקח לקבלן היתה פותרת את הבעיות שהתעוררו (פ' 10.7.12 עמ' 68-69). נציגי גלנור בכלל, ומנהלה מר דוד גולדשמיט בפרט, גרסו כי אין ממש בטענות שהופנו נגדם במהלך ניהול הפרויקט וכי מקורן ברדיפת גלנור בלבד. מר גולדשמיט העיד כי הסירוב לאשר את קבלן החשמל מטעמו היה "לא על סמך קריטריונים. הוא לא מכיר את מהנדס החשמל ולכן הוא לא אושר. הוא לא חבר שלו" (פ' 2.7.12 עמ' 64), וכי כל הטענות כלפיו היו "הצגה אחת גדולה" (פ' 3.7.12 עמ' 26). עוד עמד על כך, כי לא היה מקום להפנות לגלנור טענות בנוגע לאיכות ביצוע הריצוף - "אין אף גורם שבאמת יודע לבצע את העבודה הזאת חוץ מאיתנו... לא אמירה ברמן ולא מיכאל רבין ולא מוטי. הם לא יודעים, הם בחיים לא ריצפו משטח כזה, הם בכלל לא יודעים, הם כתבו הערות כדי, כי היו להם סיבות אחרות לכתוב הערות" (פ' 3.7.12 עמ' 30). איני מוצאת להאריך ולהסביר מדוע גישה מעין זו, המונעת קבלת כל ביקורת עניינית, פגעה הן בקצב ניהול הפרויקט והן באיכותה של התוצאה שהתקבלה ולחיכוכים הרבים שנוצרו. מר גולדשמיט ומנהל העבודה מטעמו מר טובול דחו על הסף כל ביקורת עניינית, התעלמו מהוראות הפיקוח ועשו ככל העולה על רוחם, ולמרבה הצער לא ניסו לבחון לגופו של עניין את ההשגות שהופנו כלפיהם. נקודת המוצא של גלנור, כפי שזו באה לידי ביטוי גם במהלך הדיונים, כי העירייה "מושחתת" וכי כל הטענות כלפי גלנור חסרות בסיס, ורק גלנור יודעת מה טוב לפרויקט וכיצד לבצע את העבודה וכל האחרים חסרי ידע והערותיהם, שלא ממין העניין. על כל אלה יש להוסיף גם את העובדה, כי גלנור עזבה את הפרויקט באמצע ינואר 2010 למשך כחודש וחצי בעקבות חילוקי דעות עם העירייה. אין להשלים עם התנהלות מעין זו, גם אם סברה גלנור, כי העירייה מעכבת את התקדמותה. באם סברה גלנור כי העירייה מפרה את ההסכם, שמורה היתה לה הזכות לבטל את ההסכם ולנסות להוכיח את טענותיה הכספיות בעקבות ביטול זה; התנהלות גלנור להמשיך ולקיים את ההסכם מחד גיסא, אך לעזוב את האתר לתקופה ארוכה, מאידך גיסא, אינה עולה בקנה אחד עם סדרי עבודה תקינים והרצון לקדם הפרוייקט, ויש בה כדי להטות את הכף לחובת גלנור. למותר לציין, כי התנהלות מעין זו גם אינה תואמת את התנהלותה של חברה קבלנית אשר מבקשת בתום לב להביא לזירוז הפרויקט ככל האפשר. על כל אלה נוסיף את העובדה שגלנור ביצעה העבודה בניגוד להוראות הפיקוח, וגם שעה שנדרשה להפסיק העבודה למטרה זו או אחרת המשיכה בביצועה. 36. במסגרת ההאשמות ההדדיות לעיכוב הפרויקט ואיכות הביצוע, העלו הצדדים אף את הטענות הבאות: התנהלות מול חברת הפיקוח: חברת 'אספקט מהנדסים' מונתה לביצוע הפיקוח בפרויקט, כאשר מנהלה מר מיכאל רבין הגיע למקום מעת לעת ומר ארקדי רבין ביצע את הפיקוח ברמה היום יומית. אין חולק כי שיתוף הפעולה בין הפיקוח לגלנור לא עלה יפה, ובסופו של דבר הודיע הפיקוח ביום 1.6.10 כי הוא עוזב את הפרויקט מאחר וגלנור פועלת בניגוד להנחיותיו והוא אף ממודר מהישיבות בין גלנור לעירייה (נספח 7 לכתב ההגנה). הרקע לסיום עבודתה של חברת הפיקוח בפרויקט עמום במקצת, בעוד מר רבין העיד, כי עזבו את הפרויקט מאחר וגלנור לא נשמעה להוראותיו ולא רצה לשאת באחריות לעבודתה הרשלנית (סעיפים 55-56 לתצהיר), העיד מר קורוב, כי אינו יודע מדוע עזבו את הפרויקט (פ' 18.2.13, עמ' 108), מהנדסת העירייה, גב' ברנגל, העידה כי חברת הפיקוח התבקשה לעזוב בשל תקוותה של העירייה, כי צעד זה יאפשר את סיום העבודה על ידי גלנור (פ' 2.7.13 עמ' 109-110). הצדדים, כדרכם, הטילו זה על זה את האחריות על כשלון שיתוף הפעולה בין הפיקוח לגלנור. כך, מר טובול טען, כי הפיקוח נמנע מלתת הנחיות ביצוע (סעיף 5 לתצהיר), לא נכח בדרך כלל בסיורי המתכננים באתר ולא קיים ישיבות עבודה שבועיות כמקובל (סעיף 12 לתצהיר), לא סייע בפתרון בעיות שהתעוררו באתר (סעיף 21 בתצהיר), וככלל - הוא נאלץ להשיג את האישורים הנדרשים, לתאם בין העבודות ולפתור בעיות שהתעוררו, ללא כל עזרה של הפיקוח (פ' 5.7.12 עמ' 72-73). מנהל העבודה מר הבארי העיד, כי הם שיתפו פעולה עם הפיקוח אולם הפיקוח היה 'נעלם' לתקופות בהן לא יכלו להמשיך בעבודה (פ' 3.7.12 עמ' 153-154); עם זאת, הודה כי היו מקרים שהמשיכו לעבוד למרות הוראת הפיקוח, בהוראתו של מר גולדשמיט (שם, עמ' 163). מר רסולי, המומחה מטעם גלנור, סבר כי התנהלותו הלקויה של המפקח הינה אחת מהסיבות הראשיות לכך שהפרויקט כשל, שכן לשיטתו המפקח לא הצליח "לאגד תחתיו את גורמי התכנון והביצוע, להתנהל מולם באורח ישיר ובלתי אמצעי ע"מ לפתור באופן מהיר כן ונכון את הבעיות מולן ניצב", לא התקיימו די פגישות מעקב ולא היתה מעורבות מקצועית ראויה על מנת לפתור את הסוגיות הביצועיות הרבות שעלו בפרויקט (סעיף 3 לחוות הדעת). עוד הזכיר, כפי שצוין לעיל, כי הצדדים היו עסוקים בהתכתשויות בהתכתבויות במקום לקיים פגישות בלתי אמצעיות על מנת לפתור את הבעיות שהתעוררו (פ' 10.7.12 עמ' 68-69). העירייה הטילה את האחריות בעניין זה על גלנור. לעדותו של מר קורוב, גלנור נכנסה לעימותים מיותרים עם הפיקוח, בשל אי עמידתה בהוראות הביצוע והנחיות הפיקוח (סעיפים 18-19 לתצהיר); בשלב כלשהו, התעלמה לחלוטין מקיום הפיקוח והפסיקה להישמע להוראותיו (סעיפים 57-58 לתצהיר). מר קורוב העיד, כי הפיקוח עשו עבודה טובה, אם כי יתכן שהיו לו הערות נקודתיות כלפי התנהלותם (פ' 18.2.13 עמ' 108). מר מיכאל רבין, מטעם הפיקוח, הוסיף, כי גלנור ביצעה עבודות בניגוד להוראות מפורשות שלו ועל אף שעבודתה לא הייתה תקינה, תוך כתיבת מכתבי סרק המפנים האשמות לכל גורם אפשרי (סעיף 55 לתצהיר). עוד ציין, כי במהלך הפרויקט התקיימו פגישות עבודה בהן הועלו בעיות וניתנו פתרונות והסכמות והבעיה נוצרה מכך שגלנור, באופן קבוע, לא עמדה בהסכמות שהושגו (סעיף 80 לתצהיר) ובאופן כללי חיפשה דרכים לא לבצע את הפרויקט (פ' 20.6.13 עמ' 23). לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת גלנור כי הפיקוח עיכב את עבודתה, אלא כי גלנור נכנסה לעימותים מיותרים עם הפיקוח. מהעדים מטעם גלנור מתברר, כי היו מקרים בהם גלנור לא נשמעה להוראות הפיקוח (מר הבארי, פ' 3.7.12 עמ' 163; מר גולדשמיט, פ' 2.7.12 עמ' 212, פ' 3.7.12 עמ' 39), ועסקה בהתכתבויות ארוכות חלף נסיון לפתרון בעיות (מר רסולי, פ' 10.7.12 עמ' 22-23). לא ניתן להלום התנהלות בה גלנור, מחד גיסא, מתעלמת מהוראות הפיקוח ומהסיכומים עימו, ומאידך גיסא מעלה טענות כלפי הפיקוח על כך שאינו מסייע לה ואינו מקיים עימה די ישיבות עבודה. מהתרשמותי מעדותם של מר טובול ומר גולדשמיט מטעם גלנור לא שוכנעתי כי הם עשו את כל שלאל ידם לקדם את הפרויקט אך הפיקוח חיבל במאמציהם; כפי שתואר לעיל, הרושם שהתקבל הינו, כי נציגי גלנור פעלו מתוך תפיסה כי רק הם יודעים כיצד יש לבצע את העבודה, והערותיו של הפיקוח נועדו כדי להפריע להם ולטפול עליהם האשמות שווא. כן שוכנעתי כי התנהלות המפקח היתה סבירה, וכי גם בהנחה כי קיבל הוראה לעזוב את הפרויקט המקור להוראה זו לא היה באופי הלקוי של עבודתו אלא בבחירה פרקטית של העירייה להעדיף את הישארותה של גלנור בפרויקט. על כן, אין לקבל את טענות גלנור לפיהן הפיקוח עיכב את עבודתה. 37. אישור קבלן החשמל: עיכוב נוסף נוצר מהעיכוב באישור קבלן החשמל. סעיף 00.8(ו) של מסמך י"א - מפרט טכני כללי מפורט (קלסר התכתבויות 1 מסמכים 20-21), קובע במפורש כי "הקבלן יגיש שם ופרטים של קבלן משנה לעבודות חשמל, שיועסק על ידו בפרוייקט, לצורך אישור מוקדם של מתכנן חשמל ומפקח". גלנור ביקשה לאשר את מר גבי מלול מחברת י.ג.ב עבודות חשמל בע"מ (להלן - "יגב"), אולם הוא לא אושר על ידי מתכנן החשמל מטעם העירייה (קלסר התכתבויות 1 מסמך 69). גלנור הציעה לפצל את עבודות החשמל כך שעבודות מתח נמוך יבוצעו על ידי חברת ב.ק בת קול בע"מ ויתר העבודות יבוצעו על ידי יגב; בת קול אושרה, אך לא יגב (קלסר התכתבויות 1 מסמך 78). לבסוף, הסכימה גלנור לכך שתאושר העסקת יגב כקבלן לעבודות תאורה ותשתיות חשמל, בתנאי שמהנדס החשמל מר אורי ממן יפקח על עבודות החשמל כולן (קלסר התכתבויות 1, מסמך 105). גלנור מלינה על כך שנדרשה להעסיק את מר ממן, והעסקתו נדרשה רק מפאת היותו מקורב לעירייה וגרמה לה להוצאות מיותרות. עוד טוענת היא, שאין הגיון בכך שנאלצה לממן את העסקתו של גורם המפקח עליה ובודק את החשבונות שהציגה. איני רואה ממש בטענות אלה. במפרט נקבע, כי על גלנור לאשר את קבלן החשמל מול העירייה ואין לגלנור זכות קנויה כי יאושר דווקא הקבלן בו היא חפצה. אמנם, מר גולדשמיט העיד, כי לא היתה כל סיבה שלא לאשר את קבלן החשמל והוא לא אושר רק מאחר ואינו מקורב לאנשי העירייה (פ' 2.7.12 עמ' 64), אולם, מלבד אמירה בעלמא, זו לא הוכחה ולא הונחה כל תשתית ראייתית ל זו. משבחרה גלנור לעמוד דווקא על העסקת יגב, גם במחיר של העלות הנוספת של העסקתו של מר ממן, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה, שכן יכלה להציע קבלן חשמל אחר ולא להתעקש על העסקת יגב. ודאי וודאי, שאין מקום בנסיבות אלה לדרוש מהעירייה את העלויות שנגרמו לה מהעיכוב באישור קבלן החשמל או מהעלות הנוספת של העסקת מר ממן. 38. לוח זמנים לפרויקט: אין מחלוקת בין הצדדים כי גלנור נדרשה לאשר לוח זמנים מול הפיקוח, וכי בפועל - על אף שהוגשו על ידי גלנור מספר לוחות זמנים - לא אושר לוח זמנים עד לסוף הפרויקט. כמו לאורך כל הפרויקט גם בנקודה זו חלוקים הצדדים בדעותיהם באשר לסיבות להעדר אישור הלו"ז כאשר גלנור טוענת, כי העירייה לא היתה מעוניינת בקיום לו"ז כדי שלא ניתן יהיה להאשים אותה בעיכובים בפרויקט והעירייה טוענת, כי לא ניתן היה לאשר את הלו"ז שהוגשו, שכן אלה לא היו תקינים. איני רואה חשיבות של ממש להכרעה בשאלה זו, שכן - על אף שהצדדים עסקו בה רבות - אין לה השלכה מעשית כלשהי. 39. כוח אדם מטעם גלנור באתר: העירייה טוענת כלפי מיעוט כוח האדם באתר ולשיטתה זו הסיבה הראשית לעיכוב בעבודה. גלנור משיבה, כי מיעוט כוח האדם נבע מעיכובים שלא באשמתה ונסיבות בהם לא היה טעם בהוספת עובדים אשר ישבו בטל. כך, העיד מר גולדשמיט, כי היו במקום די פועלים לעבודות שניתן לבצע ולא היה טעם להגדיל את כמותם וההתכתבויות בעניין זה נועדו ליצור רושם מטעה על מנת לכסות על מחדליה של העירייה (פ' 2.7.12 עמ' 49, 55). מר טובול הוסיף, כי הדרישות לתגבור קצב העבודה וכוח האדם היו בניגוד למציאות בשטח, שמנעה ניצול יעיל של כוח האדם והציוד שכבר היו באתר (סעיף 11 לתצהיר). לטענתו, "דוד שישב פה לפני, סבל קשות בפרויקט הזה בכיס, אז אני רציתי למזער את הנזקים שנגרמו לו, ואם אני הייתי עושה מה שהמפקח והמנהל פרויקט הזה אמר לי בתחילת הפרויקט לתגבר צוות, אז היו יושבים שמה בקפה טוקיו עשרים פועלים ויושבים ושותים קפה. לא היה להם מה לעשות בפרויקט הזה, בשלב הזה" (פ' 5.7.12 עמ' 68). מעיון ביומני העבודה, נראה כי בטענת גלנור - עימה העירייה לא התמודדה באופן ממשי בסיכומיה - יש ממש. כפי שניתן לראות ביומני העבודה בתקופה הרלוונטית, מצויין החסר בכוח אדם באתר (יומן עבודה לימים 9-14.08.09, קלסר התכתבויות 1, מסמך 124; יומן עבודה מיום 24.8.09, שם, מסמך 149; יומן עבודה מיום 30.08.09, שם, מסמך 156; יומן עבודה מיום 31.08.09, שם, מסמך 158), אולם הערות אלה פסקו כאשר הסיב האופטי הוזז על ידי חברת בזק ביום 9.9.09. במקביל, ישנן גם הוראות רבות בישיבות העבודה לתגבר את מצבת כוח האדם באתר (ישיבה מיום 4.8.09, קלסר התכתבויות 1, מסמך 87; ישיבה מיום 18.8.09, שם, מסמך 137; ישיבה מיום 26.8.09, שם, מסמך 154), כאשר גם ישיבות אלה קדמו להעתקת הסיב. משקיבלתי טענת גלנור כי חלק מהעיכוב בעבודה, נגרם שלא באשמתה, בשל הצורך להעתיק את הסיב האופטי, אין מקום להלין עליה על שבתקופת העיכוב לא העסיקה עובדים רבים באתר. אין זה אלא מתבקש לדלל את נוכחות העובדים בתקופה בה לא ניתן לקדם את העבודה בשל עיכובים חיצוניים; רו"ח קידר, המומחה מטעם העירייה, אף ציין בחוות דעתו, כי "בעל עסק או מנהל צריך להיות עיוור מוחלט על מנת להמשיך להפעיל כח אדם וציוד בתפוקה מלאה גם בתקופות עיכוב" (עמ' 25 לחוות דעתו), ומסתבר כי כך נהגה גלנור בתקופה זו, וטוב שכך אחרת נזקיה היו גדולים יותר. ישיבת עבודה נוספת בה יש דרישה לתגבר את מצבת כוח האדם במקום הינה ישיבה מיום 13.10.09 (שם, מסמך 219), אולם איני רואה ליחס לה משקל רב מאחר ובניגוד להוראות בישיבות הקודמות, ההוראה בישיבה זו אינה מגובה בהערות המפקח ביומני העבודה. היעדרות נוספת של פועלים באתר אשר אינה קשורה לעיכוב בשל הסיב האופטי ניתן לראות בתאריכים 29-30.7.09, לגביהם טוענת גלנור במכתב,, כי העדר הפועלים נובע מהצורך להפסיק את עבודות הפירוק והחפירה בשל הוראת העירייה, עד לניתוק מערכות החשמל ואישור קבלן חשמל מטעם גלנור (קלסר התכתבויות 1, מסמך 82-83). שאלת העיכוב בשל העדר אישור קבלן החשמל נידונה בנפרד לעיל. מכאן, אין לקבל את טענת העירייה למחסור בכוח אדם, שכן לא היה במחסור בכוח אדם - כשלעצמו - כדי לגרום עיכוב כלשהו לפרויקט. 40. סיכום - התארכות משך הביצוע: במכלול העובדות, מצאתי כי גלנור זכאית לפיצוי נוסף בגין התארכות משך הביצוע, מעבר לפיצוי הספציפי שנקבע עד כה, בשל העיכוב שנבע מגילוי הסיב האופטי, בניית המזרקה ותכנון מערכת הקירוי. אמנם, גלנור תרמה רבות לעיכוב שנוצר בשל העדר שיתוף פעולה עם הפיקוח, העיכוב באישור קבלן החשמל, עזיבתה את אתר העבודה, סירובה לקבל ביקורת מהעירייה, ועוד. עם זאת, שוכנעתי כי בהתנהלות העירייה, אשר שינתה את התוכניות לאורך כל התנהלות הפרויקט ובכך אילצה את גלנור להמתין לפרטים תכנוניים ולבצע מחדש עבודות שבוצעו בעבר, היה כדי לגרום לגלנור לעיכוב נוסף, אשר התבטא בתחומים נוספים בפרויקט, מעבר לאלה שהוזכרו לעיל. משכך, ראיתי לקבוע לגלנור פיצוי נוסף בשל עיכוב של 20 יום נוספים. בסך הכל, זכאית גלנור לפיצוי של 130 ימי עיכוב, מתוך 8.6 החודשים בחוות דעתו של מר שבת, כאשר העיכוב הנוסף מקורו בהתנהלות גלנור. סילוק יד ולוחות החשמל 41. בסופו של דבר, כאמור, עזבה גלנור את האתר וידה סולקה ממנו ביום 1.11.10. על פי גרסת העירייה, שלא נסתרה, סילוק היד בא לאחר שגלנור צמצמה את כוח העבודה באתר באופן משמעותי, עד כי בפועל לא נותרו עובדים בשטח ואף לא הגיבה לנסיונות העירייה ליצור עימה קשר (סעיפים 62-65 לתצהיר מר קורוב). במכתבו של עו"ד שימן, היועץ המשפטי של העירייה, לגלנור (תיק התכתבויות 4 מסמך 275), הודיע עו"ד שימן; "6. ...הריני להודיעך על ביטול ההסכם בין העירייה לבין החברה. החברה נדרשת לסלק ידה מהאתר ולפנות את כלי העבודה שבמקום בתוך 7 ימים מתאריך מכתבי זה בכפוף לסעיף 50.4 להסכם. 7. נאסר בזאת על החברה להיכנס לאתר העבודה למעט לצורכי פינוי הכלים והסתלקותה במועד האמור. 8. כמו כן, ולמרות האמור בסעיף 7 לעיל ולאור העובדה כי ידוע שבוצעה הזמנה של לוחות החשמל ומכוח חובת הקטנת הנזק, תסכים העירייה להשלמת התקנת לוחות החשמל במועד מתואם עם נציגי העירייה באתר. התשלום בגין התקנה הלוחות כאמור יבוצע בהתאם להוראות ההסכם." אין מחלוקת של ממש, כי בעקבות זאת שילמה גלנור לחברת 'דורעם סיוון' על מנת להשלים את הזמנת לוחות החשמל לפרויקט (סעיף 182 לתצהיר מר גולדשמיט). לוחות החשמל נבדקו על ידי נציגי העירייה ביום 14.11.10 (קלסר התכתבויות 4 מסמך 284), הליקויים שהיו בלוחות החשמל תוקנו עד ליום 28.11.10 (שם, מסמך 303) וגלנור הודיעה לעירייה כי ביום 21.12.10 תבצע את הובלת והתקנת לוחות החשמל (שם, מסמך 325). עם זאת, בפועל גלנור הובילה את הלוחות לאתר אך לא התקינה אותם, כאשר הצדדים חלוקים בשאלה במי האשם לאי התקנת הלוחות, כמו בכל נושא אחר בפרוייקט. 42. מר גולדשמיט העיד, כי גלנור אמנם לא ביצעה את כל החיבורים הנדרשים ללוחות החשמל מאחר ולא היה מעשי לבצע זאת בשלב בו גלנור סולקה מהאתר (פ' 3.7.12 עמ' 68); מר טובול הוסיף, כי הסיכום היה על אספקת הלוחות ותו לא, וטען גם, כי ממילא חיבור הלוחות אפשרי רק לאחר השלמת כל מערכות החשמל והתאורה, אותן לא ניתן היה להשלים בשל סילוק ידה של גלנור מהאתר (סעיפים 106-110 לתצהיר, וכן בדומה במכתבו מיום 9.1.11 בקלסר התכתבויות 4 מסמך 329ב). מר קורוב, לעומת זאת, העיד, כי על פי תנאי ההסכם, גלנור אינה זכאית לתשלום בגין עבודה שלא הושלמה, על כן - מאחר והניחה את הלוחות בלבד - היא אינה זכאית לתשלום כלשהו (סעיף 33 לתצהיר). במכתבו מיום 12.1.11 ציין, כי ניתן לקיים בדיקה, לחבר את הלוחות ולהפעיל את המתקן באופן חלקי, וגלנור התבקשה לעשות כן (קלסר התכתבויות 4 מסמך 329ג); בעדותו הוסיף והבהיר, כי ציפה שגלנור תחבר את הלוחות ותשלים אותם, ולכך כוונה הבטחת העירייה לתשלום. עם זאת, מאחר וגלנור לא פעלה מול חברת החשמל על מנת להסדיר את החיבור ואת התהליך הנדרש, על אף שלא היתה כל מניעה לכך, הרי שהוא אינו יודע כמה כסף ידרש בעתיד על מנת שהלוחות יעבדו, ואין סיבה שישלם עבורם (פ' 5.11.12 עמ' 32-33, 42). 43. לטעמי, מאחר ואין חולק כי גלנור לא ביצעה את עבודת התקנת לוחות החשמל, היא אינה זכאית לתשלום עבור עבודה זו. עם זאת, אין מקום למסקנה, כי גלנור אינה זכאית לתשלום אף עבור לוחות החשמל עצמם. העירייה דרשה מגלנור שלוחות החשמל יותקנו על אף סילוקה מהאתר, ובשל דרישה זו נשאה גלנור בעלויות לצורך השלמת רכישת לוחות החשמל. גם אם היה על גלנור להתקין את הלוחות במקום, עדין קיים מרחק רב בין זו לבין המסקנה כי משלא עשתה כן, היא אינה זכאית לתשלום אף עבור הלוחות עצמם שהועמדו לרשות העירייה. מעיון בסעיפי ההסכם אליהם הפנתה העירייה (סעיפים 74-75 לסיכומיה), איני סבורה, כי הם קובעים כי גלנור אינה זכאית לתשלום בגין עבודה חלקית; סעיף 2.0 למפרט טכני מיוחד 'עבודות חשמל ומערכות' (נספח 1 לתצהיר מר קורוב) קובע, כי יש לבנות מתקן מושלם אך אינו קובע כי לא יתקבל כל תשלום בגין מתקן חלקי; סעיף 5.17 להסכם בין גלנור לעירייה (קלסר 1 למוצגי העירייה), אליו הפנתה העירייה, אינו מתייחס לתשלום בגין עבודות. עוד אוסיף, כי גם אם היה ההסכם שולל תשלום בגין עבודה חלקית, לא היה מקום להחילו על מצב בו ידה של גלנור סולקה מהאתר והיה ברור גם לעירייה כי היא אינה יכולה להפעיל את המתקן באופן מלא. ממכתב הדרישה של יגב, קבלן המשנה לעבודות חשמל, אשר העירייה לא חלקה על הסכומים האמורים בו, עולה כי עלות לוחות החשמל עמדה על 100,601 ש"ח, אשר בתוספת מע"מ עומדים על 118,709 ש"ח (קלסר התכתבויות 4, מסמך 313) וגלנור זכאית לסכום זה. תמורת העבודה שלא שולמה לגלנור 44. במשך כל הפרוייקט, הצדדים היו חלוקים באשר לסכום המגיע לגלנור, כאשר פריטים רבים שהוגשו על ידי גלנור לתשלום בחשבונות החלקיים לא אושרו לתשלום. סכסוך בסיסי זה הוא שעומד בבסיס ההתדיינות המשפטית בין הצדדים. עם זאת, מעיון בסיכומי הצדדים והראיות שהוגשו על ידם, נראה כי הצדדים לא הקדישו את תשומת הלב המינימלית הדרושה לביסוס עמדתם הכספית, משל אין צורך כלל להגיע למסקנות בגין חיובים כספיים כלשהם בסיומו של הדיון. 45. גלנור תולה יהבה בחשבון הסופי שהגישה לעירייה לאחר סילוק ידה מהאתר ותמכה תביעתה הכספית בחוות הדעת של המהנדס מר רסולי. עם זאת, החשבון הסופי לא הוגש באמצעות עד כלשהו אשר יבהיר הסכומים הנתבעים בו, שכן מר גולדשמיט, אשר החשבון הסופי צורף לתצהירו, העיד כי לא ערך את החשבון (פ' 3.7.12 עמ' 88). מר טובול, אשר ערך אותו לא התייחס אליו בתצהירו. כמו כן, מר רסולי, המומחה, העיד כי בדק את החשבון ביחס להתאמתו להסכם ולתמחור שלו, אך אינו יודע לומר מה בוצע ומה לא בוצע (פ' 10.7.12 עמ' 74); בין החשבון שבדק מר רסולי לבין החשבון הסופי שהגישה גלנור ישנו גם פער מסויים, שכן התחשיב של מר רסולי מגיע לסך של 5,827,404.54, בעוד החשבון הסופי עומד על 5,714,672.15 ש"ח. גלנור אמנם צירפה לתצהירו של מר גולדשמיט, מסמכים לרוב, אך אין זה מתפקידו של בית המשפט לנבור במסמכים אלה והיה על גלנור להניח התשתית לביצוע העבודות על ידה. משכך, בפועל גלנור, , לא הוכיחה את הסכומים הספציפיים הנתבעים על ידה, וטענתה העיקרית היא כי מאחר והעירייה לא בדקה את החשבון הסופי שהגישה יש לאשר אותו במלואו. 46. העירייה, מצידה, כלל לא טרחה לבדוק את החשבון הסופי שהוגש על ידי גלנור. מר קורוב העיד, כי החשבון הסופי לא אושר בהיותו מנופח וכלל, בין היתר, דרישות עבור עבודות שלא בוצעו או עבודות שגלנור הודיעה כי תישא בעלותן (סעיפים 66-67 לתצהיר). עם זאת, בחקירתו הסתבר כי מר קורוב לא בדק את החשבון ודחה אותו רק בשל תוכנו, אלא לא ראה טעם לבדוק את החשבון, עת הוגש, מאחר והיה לו ברור, כי הנזק שנגרם על ידי התנהלות גלנור לעירייה גבוה בהרבה ממה שמגיע לגלנור, וממילא עד למועד עדותו בבית המשפט טרם היה ידוע מה תהיה עלות תיקון הנזקים באמצעות קבלן אחר (פ' 5.11.12 עמ' 66-67). מר קורוב העיד, אמנם, כי בדק את החשבון הסופי לצרכי התביעה, אך לא הציג את החשבון שבדק (שם), וגם בכך טעם לפגם. איני רואה כל הצדקה לכך שהחשבון הסופי לא נבדק. עם סילוק היד של גלנור מהאתר, מן הראוי היה לבצע הליך מסירה מסודר לגבי העבודות שבוצעו ועלותן. גלנור ביצעה עבודה עבור העירייה והגישה בגינה חשבון סופי; גם אם סברה העירייה, כי תפקודה של גלנור בפרויקט היה גרוע, אין הדבר פוטר אותה מלשלם כספים להם גלנור היתה זכאית באמצעות בדיקה מלאה של החשבון הסופי. גם העדים מטעם העירייה הודו, כי אין זה תקין כי חשבון סופי יוגש וכלל לא יבדק (גב' ברנגל, פ' 2.7.13 עמ' 100; מר דוד אופיר, פ' 14.7.13 עמ' 10). על האמור יש להוסיף, כי העדר בדיקת החשבון הסופי מנוגדת להבטחתו המפורשת של מר קורוב מיום 8.7.10 (קלסר התכתבויות 4, מסמך 12), כי שאלת הגדלת היקף ההסכם וההתחשבנות הסופית יתבצעו עם הגשת החשבון הסופי: "איננו יכולים כעת לקבוע סכום כלשהוא להגדלה או להקטנה של היקף ההסכם. נושא זה לא ייסגר סופית עד להגשת ח-ן סופי על כל מסמכיו. לפיכך, אבקשך לבצע את כל הנדרש מכם בפוריט מבחינה פיזית, בפרק הזמן שנקבע לכם, כאשר את ההתחשבנות הסופית תבוצע בסיום הפרויקט". בסיכומיה ביקשה העירייה ליתן הסברים מהסברים שונים לכך שהחשבון הסופי לא נבדק, אך לטעמי אין בהסברים אלה ממש. ניתן היה לצפות, כי העירייה, אשר שבה וחזרה על מחוייבות הצדדים לפעול על פי ההסכם ביניהם, תחיל התחייבות זו גם על עצמה ותבדוק את החשבון הסופי כפי שמחייב סעיף 45.3 להסכם בין הצדדים (קלסר 1 למוצגי העירייה). התנהלות העירייה לא רק שאינה תואמת להוראות ההסכם אלא גם אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה של העירייה כרשות ציבורית. העירייה לא רק שלא בדקה את החשבון הסופי, אלא שלא טרחה להתייחס אל הסכומים האמורים בו באופן כלשהו, בין אם בכתב הגנתה, בין אם באמצעות חוות דעת מומחה ובין אם בסיכומים שהוגשו על ידה; למעשה, כל ההתייחסות של העיריה המונחת בפני בית המשפט כעת, על מנת להעריך את האמור בחשבון הסופי, מקורה בחשבונות החלקיים שנבדקו בזמנו על ידי העירייה, אשר אינם משקפים את המצב בשטח, שכן מאז בדיקת החשבון הסופי המשיכה גלנור בביצוע העבודה או חלקה. 47. לאור האמור לעיל, ראיתי לנכון לבחון את החשבון הסופי לפי הכללים להלן: סעיפים אשר נידונו בישיבות לבדיקת חישובי כמויות מיום 27.10.10 ומיום 3.11.10 (קלסר התכתבויות 4, מסמכים 212 ו - 230, סעיפים 92-95 לתצהיר מר טובול), תומחרו בהתאם למוסכם באותה ישיבה. במידה ובישיבה סוכם כי אחד הצדדים יגיש מידע נוסף, אותו סעיף תומחר לחובתו של אותו צד אשר היה אמור להגיש מידע נוסף ולא עשה כן, או שבית המשפט לא הופנה למסמך הרלוונטי לעניין זה. כך לדוגמא, אם נקבע כי אירנה מטעם העירייה תבדוק כמויות בנוגע לסעיף מסויים, ובדיקה זו לא הוצגה, התקבל התמחור שבקשה גלנור לסעיף זה; וכך גם להיפך. סעיפים אשר לא נידונו בישיבות לבדיקת חישובי כמויות אך נבדקו על ידי העירייה בחשבונות החלקיים, תומחרו בהתאם למחיר שאושר על ידי העירייה, שכן גלנור לא הוכיחה באמצעות עדים מטעמה כי תמחור זה הינו מוטעה ומר טובול לא התייחס לכך באופן פרטני. סעיפים אשר לא נידונו בישיבות או נבדקו על ידי העירייה בחשבונות החלקיים, ומופיעים בחשבון הסופי בלבד, תומחרו בהתאם למחיר המופיע בחשבון הסופי, מאחר והעירייה לא טרחה לבדוק את החשבון הסופי או להתייחס לאמור בו, הרי שחשבון זה הינו הראיה היחידה באשר לסעיפים אלה ויש לקבל את האמור בו. משכך, נקבעו הסכומים כדלקמן: סעיף כמות בחשבון הסופי כמות שאושרה בחשבון 11 או 13 כמות שאושרה בישיבת בדיקה כמות מאושרת סכום לתשלום הסבר פרק 02 עבודות בניה וקונסטרוקציה תת פרק 02.01 מזרקה 02.01.0010 2,106.44 997.85 2,106.44 63,193.20 מאחר ובישיבה היה קיים ויכוח בעניין זה, היה על העירייה להוכיח את הכמות הנטענת על ידה. 02.01.0020 680.23 776.4 776.4 58,230 לאור הסיכום בישיבה 02.01.0030 883.50 883.5 883.5 3,534 כנ"ל. 02.01.0040 680.50 680.5 680.5 3,402.50 כנ"ל. 02.01.0050 91.29 91.29 91.29 2,738.70 כנ"ל. 02.01.0060 164.26 164.26 164.26 111,696.80 כנ"ל. 02.01.0070 72.89 72.89 72.89 1,093.35 כנ"ל. 02.01.0080 אין 0 אין 0 סוכם תשלום בישיבה אך הוא לא נדרש בחשבון הסופי. 02.01.0090 21.35 13 13 71,500 סוכם בישיבה כי גלנור תגיש רשימת ברזל ולא הוצגה בפני רשימה כזו. 02.01.0120 250 249.9 249.90 20,241.90 לאור הסיכום בישיבה 02.01.0130 47.75 47.75 47.75 5,061.50 כנ"ל. סה"כ מזרקה 340,691.95 תת פרק 02.02 חדר חשמל 02.02.0010 172.91 45.68 45.68 2,877.84 לאור הסיכום בישיבה 02.02.0020 34.92 27 27 108 כנ"ל. 02.02.0030 112.37 16.2 16.2 1215 כנ"ל. 02.02.0040 16.20 16.2 16.2 48.60 כנ"ל. 02.02.0050 23.20 18.85 18.85 565.5 לאור הסיכום בישיבה, התוספת לתא ההכלרה תידון בנפרד. 02.02.0060 17.70 17.70 17.70 4,425 לאור הסיכום בישיבה 02.02.0070 11.01 4.75 4.75 5,225 לאור הסיכום בישיבה, התוספת לתא ההכלרה תידון בנפרד. 02.02.0080 1.96 1.96 1.96 2,156 לאור הסיכום בישיבה 02.02.0090 9.30 9.30 9.30 1,887.90 כנ"ל. 02.02.0100 0.62 0.62 0.62 682 כנ"ל. 02.02.0110 2.45 1 1 5,500 סוכם בישיבה כי גלנור תגיש רשימת ברזל ולא הוצגה בפני רשימה כזו; התוספת לתא ההכלרה תידון בנפרד. 02.02.0120 8.00 8 8 448 לאור הסיכום בישיבה 02.02.0130 7.08 7.08 7.08 446.04 כנ"ל. 02.02.0140 6.88 6.88 6.88 605.44 כנ"ל. 02.02.0150 13.02 13 13 1053 כנ"ל. 02.02.0160 1.00 אין 1.00 3,500 מאושר בהעדר תגובה מצד העירייה. 02.02.0170 35.66 11.71 11.71 2,927.5 לאור הסיכום בישיבה, התוספת לתא ההכלרה תידון בנפרד. 02.02.0190 1.00 0 0 0 העירייה כי לא בוצע בשלמות ולא הוכח אחרת. 02.02.0200 1.00 1 1 3,750 לאור הסיכום בישיבה. 02.02.0210 0.92 0.94 0.92 18,400 לאור הדרישה בחשבון הסופי. סה"כ 02.02 חדר חשמל 55,820.82 סה"כ 02 עבודות בניה וקונסטרוקציה 396,512.77 פרק 07 עבודות מים וביוב תת פרק 07.01 קווי אספקת מים 07.01.0020 104.10 45 87.1 14,197.3 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם תוספת הכמות בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 07.01.0030 11 10 10 15,000 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11. 07.01.0050 3 1 3 6,000 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם תוספת הכמות בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 07.01.0060 1 1 1 250 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11. 07.01.0070 אין 1 0 לא נדרש בחשבון סופי. 07.01.0080 1 0 0 0 לא נסתרה טענת העירייה כי לא בוצע. 07.01.0090 1 1 4,750 בהתאם לחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. סה"כ 07.01 קווי אספקת מים 40,197.3 תת פרק 07.02 קווי ביוב 07.02.0010 20.20 18 20.20 2,282.6 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם תוספת הכמות בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 07.02.0020 2 2 2 5,000 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11. 07.02.0030 1 1 1 1,250 כנ"ל. סה"כ 07.02 קווי ביוב 8,532.6 סה"כ 07 עבודות מים וביוב 48,729.9 פרק 08 עבודות חשמל, תקשורת, תאורת חוץ תת פרק 08.01 הכנה לתאורת חוץ ועבודות חשמל 08.01.0010 633 504 553 4,424 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם התוספת בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 08.01.0020 1,167 850 1091 14,183 כנ"ל. 08.01.0030 727.70 783 727.70 20,375.60 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי. 08.01.0040 26 17 26 14,040 בהתאם למאושר בחשבון 11 - לפיו יש להפחית 10% בשל אופן הביצוע - בתוספת הכמות בחשבון הסופי. 08.01.0060 11 11 11 5,500 08.01.0070 1 אין 1 3,500 בהתאם לחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה. 08.01.0080 3 3 3 15,000 בהתאם לחשבון 11. 08.01.0085 8 0 4 7,500 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם התוספת בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 08.01.0090 190 300 190 1,520 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי. 08.01.0100 4 0 2 3,000 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם התוספת בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. סה"כ 08.01 הכנה לתאורת חוץ ועבודות חשמל 89,042.6 תת פרק 08.02 עמודים וזרועות לתאורת חוץ 08.02.0010 17 0 0 0 בהתאם לחשבון 11 שלא נסתר. 08.02.0020 17 0 0 0 כנ"ל. 08.02.0030 17 0 0 0 כנ"ל. סה"כ 08.02 עמודים וזרועות לתאורת חוץ 0 תת פרק 08.03 אביזרי תאורה וציוד חשמל 08.03.0020 28 0 0 0 בהתאם לחשבון 11 שלא נסתר. 08.03.0040 1,331.30 676 936.2 41,192.8 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם התוספת בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 08.03.0050 89.50 90 89.5 4,475 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי. 08.03.0060 1,006 783 783 18,009 בהתאם לחשבון 11 שלא נסתר. 08.03.0070 2 0 0 0 כנ"ל. 08.03.0100 768.40 100 282 2,820 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם התוספת בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 08.03.0109 353.40 100 100 900 בהתאם לחשבון 11 שלא נסתר. 08.03.0120 17 0 0 0 כנ"ל. סה"כ 08.03 אביזרי תאורה וציוד חשמל 67,396.8 תת פרק 08.04 יצור לוח חשמל שקעים ומזרקה 1 PD תת פרק 08.05 מרכזיית תאורת חוץ 2 PD לאור המחלוקת בגין ביצוע החיבורים לחשמל כמפורט לעיל, ומשלא הוכח אחרת, ניתן לאשר בסעיפים אלה רק את עלות לוחות החשמל, על סך 100,601 ש"ח בתוספת מע"מ. תת פרק 08.06 הארקת יסוד 08.06.0010 1 70% 70% 3,063 לא הוכח כי ההארקה הושלמה. סה"כ 08.06 הארקת יסוד 3,063 תת פרק 08.07 חיבור לגנרטור קיים לאור המחלוקת בגין ביצוע חיבורי החשמל כמפורט לעיל, ומשלא הוכח אחרת, לא ניתן לאשר סעיף זה. תת פרק 08.09 עבודות תקשורת 08.09.0080 639.80 200 374.3 11,603.3 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם התוספת בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 08.09.0160 889.70 300 526.2 7,893 כנ"ל. 08.09.0990 228.40 128 228.4 5,710 כנ"ל. סה"כ 08.09 עבודות תקשורת 25,206.3 סה"כ 08 עבודות חשמל, תקשורת, תאורת חוץ 285,309.7 פרק 40 ריצופים ומדרגות - פיתוח תת פרק 40.06 ריצופים ומדרגות 40.06.0350 3,310.96 2448 2550 510,000 בהתאם לכתב הכמויות, שכן לא הוכחה סטיה ממנו. 40.06.0351 1,306.5 1306.5 1306.5 313,560 לאור הסיכום בישיבה. 40.06.0352 74.7 74.7 74.7 20,169 כנ"ל. 40.06.0353 178.6 178.6 178.6 57,152 כנ"ל. 40.06.0354 220.6 220.6 220.6 66,180 כנ"ל. 40.06.0355 9.7 9.7 9.7 2,910 כנ"ל. 40.06.0356 256.1 256.1 256.1 89,635 כמויות הביצוע סוכמו בישיבה. העירייה, אמנם, ביקשה בישיבה לשנות את מחיר ההסכם, אולם בהעדר הסכמת גלנור לכך יש לקבוע את המחיר לפי האמור בהסכם. 40.06.0357 7.1 7.1 7.1 3,195 לאור הסיכום בישיבה. 40.06.0358 52.9 52.9 52.9 9,522 כנ"ל. 40.06.0490 143.6 143.6 143.6 36,761.6 כנ"ל. 40.06.0571 56.8 56.8 56.8 5,339.2 כנ"ל. 40.06.0581 12 0 12 6,600 בישיבה נקבע כי תערך ספירה בשטח ע"י אירנה. מאחר וספירה מעין זו לא הוצגה, יש לקבל את טענות גלנור. 40.06.0582 16 0 16 9,600 כנ"ל. 40.06.0583 2 0 2 1,200 כנ"ל. 40.06.0900 28 28 28 11,200 כמויות הביצוע סוכמו בישיבה. העירייה, אמנם, ביקשה בישיבה לשנות את מחיר ההסכם, אולם בהעדר הסכמת גלנור לכך יש לקבוע את המחיר לפי המוסכם בהסכם. סה"כ 40.06 ריצופים ומדרגות 1,143,024.8 תת פרק 40.07 קירות סלעיות 40.07.0370 5.87 5.87 5.87 4,989.5 לאור הסיכום בישיבה. 40.07.0371 10.93 9.35 10.58 7,670.50 לאור הסיכום בישיבה, ובהסתמך על חישוב הכמויות שהוגש על ידי גלנור (קלסר התכתבויות 4 מסמך 228) בהעדר תגובת העירייה. 40.07.0380 18.84 18.84 18.84 1,055.04 לאור הסיכום בישיבה. סה"כ 40.07 קירות סלעיות 13,715.04 תת פרק 40.08 עבודות שונות 40.08.0372 102.5 85.1 102.5 61,500 לאור הסיכום בישיבה ובהעדר מדידה מטעם העירייה, הפחתה בשל אופן ביצוע תבוצע בהמשך מהסכום הסופי. 40.08.0900 0.10 0 אין 0.10 5,625 אושר 10% עבור הפרגולה, כפי שביקשה גלנור. 40.08.0903 7 10 7 7,000 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי. סה"כ 40.08 עבודות שונות 74,125 סה"כ 40 ריצופים ומדרגות - פיתוח 1,230,864.84 הפחתה 20% בשל טיב העבודה - ריצופים ומדרגות פיתוח 984,691.87 פרק 41 עבודות גינון והשקיה - פיתוח תת פרק 41.01 השקייה 41.01.0172 282.2 282.2 3,668.60 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה. 41.01.0173 410.7 410.7 6,160.5 כנ"ל. 41.01.0175 56 56 1,120 כנ"ל 41.01.0200 50 30 30 2,280 לאור חשבון 11 אשר לא נסתר. 41.01.0201 675.70 450 450 11,252 כנ"ל. 41.01.0440 32 32 1,216 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה. 41.01.0512 1 40% 40% 4,475.2 כנ"ל. 41.01.0900 4 405 40% 640 כנ"ל. 41.01.0903 2 0 0 0 לאור חשבון 11 אשר לא נסתר. סה"כ 41.01 השקייה 30,812.30 תת פרק 41.02 גינון ונטיעות 41.02.0381 28 28 8,764 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה. 41.02.0390 7 7 7 7,000 לאור הסיכום בישיבה 41.02.0391 6 6 6 2,250 כנ"ל. 41.02.0570 4,062.70 4,062.7 1 4,062.70 כנ"ל. 41.02.0600 180.92 180.92 180.92 15,920.96 כנ"ל. סה"כ 41.02 גינון ונטיעות 37,998 סה"כ 41 עבודות גינון והשקיה - פיתוח 68,810.30 פרק 51 כבישים - פיתוח תת פרק 51.01 עבודות הכנה ופירוק 51.01.0900 5,276.68 4413.82 5,276.68 158,300.4 מאושר בהעדר התייחסות מטעם העירייה לחשבון הסופי. 51.01.0901 1 1 1 30,000 לאור הסיכום בישיבה. 51.01.0902 95 95 95 3,610 כנ"ל. 51.01.0903 5 5 5 75 כנ"ל. 51.01.0904 6 6 6 378 כנ"ל. 51.01.0907 143.60 118.6 118.6 1,866.80 כנ"ל. 51.01.0909 22 22 22 286 כנ"ל. 51.01.0910 163.3 96 163.3 5,062 מאושר במלואו, שכן לאור הסיכום בישיבה היה על העירייה לבחון את הכמויות והיא לא עשתה כן. 51.01.0911 9 9 9 117 לאור הסיכום בישיבה. סה"כ 51.01 עבודות הכנה ופירוק 199,695.20 תת פרק 51.02 עבודות עפר 51.02.0450 4,062 4062 4062 12,186 לאור הסיכום בישיבה. סה"כ 51.02 עבודות עפר 12,186 תת פרק 51.03 מצעים 51.03.0340 1,217.35 1,217.35 1,217.35 91,301.25 לאור הסיכום בישיבה. סה"כ 51.03 מצעים 91,301.25 סה"כ 51 כבישים - פיתוח 303,182.45 פרק 07 מתקני תברואה, תת פרק 07.09 שוחות 07.09.0010 24 24 30,000 בהתאם לחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. סה"כ 07 מתקני תברואה 30,000 פרק 09 עבודות טיח, תת פרק 09.01 טיח פנים 09.01.0010 58.98 58.98 3,302.88 סה"כ 09 עבודות טיח 3,302.88 סך כל חשבון זה - אשר אינו כולל את העבודות הנוספות - עומד על סך 2,120,539.87 ש"ח. 48. בנוסף לחשבון זה, יש לקבוע גם את התשלום המגיע לגלנור בגין ביצוע עבודות נוספות, אשר לא נכללו בהסכם המקורי בין הצדדים. מאחר ועבודות נוספות הן עבודות החורגות מההסכם, הנטל להוכיח כי ביצוע עבודות אלה אושר על ידי העירייה וכי הן בוצעו בפועל מוטל על גלנור. גלנור לא עמדה בנטל זה לגבי חלק ניכר מהעבודות הנוספות, כמפרט לעיל, והיא זכאית לתשלום רק בגין העבודות אשר ביצוען והתמורה להן אושרו על ידי המפקח או הוכחו באמצעות ראיות אחרות. בהתאם לכך, ההתייחסות להלן תהא רק לסעיפי התשלום שהוכחו, תוך התעלמות מאותן דרישות אשר בית המשפט לא הופנה לאישור פרטני שהעבודה אכן בוצעה. סעיף כמות בחשבון הסופי כמות שאושרה בחשבון 11 כמות מאושרת סכום לתשלום הסבר 99.01.0001 10 10 10 1,200 לאור הסכמת הצדדים. 99.01.0002 1 0 1 7,890 לאור הכרעתי לעיל, כי העבודות הנוגעות לסיב האופטי מהוות עבודה נוספת בגינה זכאית גלנור לתמורה. 99.01.0004 1 0 0.5 618.78 לאור הכרעתי לעיל כי גלנור זכאית למחצית מעלות התאורה הזמנית. 99.01.0005 11 0 5.5 739.81 כנ"ל. 99.01.0006 1 1 486.18 לאור הכרעתי לעיל, כי העבודות הנוגעות לסיב האופטי מהוות עבודה נוספת בגינה זכאית גלנור לתמורה. 99.01.0011 1 1 1 24,000 עצם החיוב בסעיף זה אינו שנוי במחלוקת, כמו גם הצעת המחיר של גלנור (מסמך 203 לחשבון הסופי). עם זאת, המחירים אושרו על ידי הפיקוח תוך התניה כי על גלנור להגיש חישוב כמויות סופי לאישור עם סיום העבודה (קלסר התכתבויות 2 מסמך 91). גלנור לא הפנתה לחישוב כמויות יחד עם החשבון הסופי ומשכך אינה זכאית לסכום הנתבע על ידה (43,706.30 ש"ח) אלא לסכום שאושר על ידי העירייה בחשבון 11 בלבד, ואין זה תפקידו של בית המשפט, כאמור, לחפש אם מסמך זה צורף אם לאו. 99.01.0012 54 0 54 10,825.92 לאור אישור מר קורוב, מסמך 206 לחשבון הסופי. 99.01.0015 1 0.3 1 31,614 לאור הכרעתי לעיל כי העבודות הנוגעות לתא ההכלרה מהוות עבודה נוספת בגינן זכאית גלנור לתמורה, בהתאם לחשבון המאושר ע"י מר רבין, בנספח 208 לחשבון הסופי. 99.01.0016 643.50 639.7 639.7 56,120 בהתאם לחשבון 11 שלא נסתר ואישורו של מר רבין, מסמך 209 לחשבון הסופי. 99.01.0018 12 0 6 4972.32 לאור הכרעתי לעיל כי גלנור זכאית למחצית מעלות התאורה הזמנית. 99.01.0025 9 0 9 2,622 בהתאם לחשבון הסופי (עמ' 216 קלסר 6). 99.01.0026 10.88 11 10.88 2,200.59 בהתאם לנדרש בחשבון הסופי. 99.01.0027 40.65 36 40.65 23,659.52 בהתאם לכמות שאושרה בחשבון 11, יחד עם התוספת בחשבון הסופי בהעדר תגובת העירייה לחשבון זה. 99.01.0031 634 0 634 212,681.64 ראה הסבר בסעיף 11 לעיל. 99.01.0033 1 0 1 8,720.05 מאושר לאור הכרעתי לעיל כי בשל שינוי תוכניותיו של קבלן המזרקה נדרשה גלנור לתקן את מידות השיש שהוזמן על ידה. 99.01.0041 1 1 1 762 הסכום מוסכם. 99.01.0042 1 0 1 972 בהתאם לאישור נציג העירייה, מסמך 237 לחשבון הסופי. 99.01.0043 1 1 1 500 הסכום מוסכם. 49. סך כל העבודות הנוספות עומד על 390,584.64 ש"ח. כלל התמורה המגיעה לגלנור עבור ביצוע העבודות, הן עבור העבודות שבהסכם והן עבור העבודות הנוספות, עומדת על 2,511,124.51 ש"ח, בצירוף מע"מ. הערכת נזק - התארכות משך הביצוע 50. כפי שנקבע לעיל, גלנור זכאית לפיצוי בגין 130 יום בשל התארכות הביצוע. שתי חוות דעת מטעם הצדדים ראו להצביע על הדרך הנכונה לחישוב הפיצוי: חוות דעתו של רו"ח בוודיר מטעם גלנור, וחוות דעתו של רו"ח קידר מטעם העירייה. 51. רו"ח בוודיר התייחס בחוות דעתו לכמה מישורים של נזק. במישור הנזקים הישירים שנגרמו מהתארכות הפרויקט, קבע את הנזקים הבאים: א. עלויות ציוד ופועלים - חושבה כמות הפועלים הממוצעת לחודש במהלך ניהול הפרויקט, כאשר עלות זו תומחרה בהתאם למחירון דקל והוכפלה במספר חודשי העיכוב. ב. שכר מנהל פרויקט, מנהלי עבודה ומהנדס - חושבה משכורת ממוצעת של מהנדסים ומנהלי עבודה בפרויקט, לפי נתוני הנהלת החשבונות והצהרת מר גולדשמיט באשר לאחוזי העסקתם, והוכפלה במספר חודשי העיכוב. ג. הוצאות שמירה - חושב ממוצע חודשי שמירה והוכפל במספר חודשי העיכוב. ד. עמלת ערבות בנקאית - חושב אחוז העמלה ביחס לסכום הערבות, והוכפל בחודשי העיכוב. ה. אובדן רווח גולמי - אובדן הרווח הגולמי חושב בהתאם לשיעור הרווח הגולמי בשנת 2008 שקדמה לפרויקט, שהיה נמוך יחסית, ונמדד ביחס להוצאות הישירות שהיו לפרויקט כפי שחושבו לעיל. ו. תקורה - מבטאת את העלות של העמדת תקורת ההנהלה הכללית לטובת ניהול הפרויקט. התקורה חושבה לפי נוסחת החישוב על פי החשב הכללי. בנוסף, חישב רו"ח בוודיר נזק עקיף, אשר נגרם כתוצאה מפגיעה בשמה הטוב של התובעת ופגיעה בתזרים מזומנים עתידי שלה. חישוב זה נערך בשיטה התואמת את גישת מס הכנסה, באמצעות חישוב הרווח הגולמי שהיה צפוי להתקבל בפרויקט מחולק בשיעור היוון של 20%. עוד חושב על ידי רו"ח בוודיר נזק של עלויות מימון בגין אי קבלת הכנסות במועד המתוכנן, חישוב שנעשה על פי הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 5%. 52. רו"ח קידר, מטעם העירייה שלל מכל וכל את רוב חישוביו של רו"ח בוודיר. במישור הנזקים הישרים, טען באופן כללי כי לא ברור מדוע החישוב נסמך על 7.6 חודשי עיכוב דווקא; שעה שעל פי חוו"ד בן שבת חלק ניכר מהעיכוב היה בשל המתנה לתוכניות הרי שהוא אינו אמור לייצר עלויות נוספות כלשהן. א. עלויות ציוד ופועלים - אין מקום לחישוב עלות ציוד ופועלים בתקופת העיכוב כזהה לעלותם ביתר הזמן, שכן בתקופות עיכוב יש להפנות את הפועלים והציוד לפרויקטים אחרים. מפנה לכך שרו"ח בוודיר סמך על יומני עבודה לא מאושרים וטעה בהעתקת נתונים. גם השימוש במחירון דקל בעייתי שכן הוא כולל גם רווח, אותו חישב רו"ח בוודיר בנפרד, מאחר והמחירים שהציעה גלנור למכרז נמוכים ממחירי מחירון דקל. כן הוא סבור כי היה נכון לבסס את ההערכה על עלויות אמיתיות ולהציע שיטות חישוב חילופיות. ב. שכר מנהל פרויקט, מנהל עבודה ומהנדס - שכר מנהל הפרויקט נראה סביר; שכר המהנדס אינו ברור שכן לא הוצג פירוט של אחוז העסקתו ולא ברור מדוע היה צורך בו בתקופת העיכוב. באשר לשכר מנהלי עבודה, הרי שהוא חושב גם ביחס לתקופות בהן לא היו כל מנהלי העבודה המדוברים יחד באתר. ג. הוצאות שמירה - העלות נראית סבירה. ד. עמלת ערבות - שיעור הריבית שהוצג הינו גבוה ביחס לעסקים יציבים ולא הוצגו עלויות המימון ששולמו בפועל. כמו כן, ערבות נמשכת ממילא לזמן רב כערובה לעבודתו של הקבלן, כך שהתארכותה לא נבעה מהעיכוב בעבודה. ה. אובדן רווח גולמי - מאחר והעלויות עד כה חושבו לפי מחירון דקל, הכולל בתוכו רווח, אין מקום לחישוב רווח גולמי בנוסף, והרווח הגולמי המחושב באופן זה יוצא מנופח. ו. תקורה - עלות התקורה אמורה להתכסות על ידי הרווח הגולמי, כך שאין מקום לדרוש אותה בנוסף. נוסחת התקורה עליה התבסס רו"ח בוודיר אמנם מקובלת בחוזים של המדינה מול קבלנים אולם אינה מצויה בהסכם כאן, וגם כאשר היא מופיעה בהסכם היא משמשת כפיצוי בלעדי על העיכוב. עוד צוין כי התוצאה שהתקבלה אינה סבירה - לא יתכן כי התקורה גבוהה פי כמה מהרווח הגולמי - ושימוש נכון בנוסחה יביא דווקא לתוצאה שלילית, דהיינו למסקנה כי הגידול בתשלום עבור הפרויקט (לשיטת גלנור), מפצה בגין הגידול בהוצאות התקורה. רו"ח קידר הוסיף, כי הנזק העקיף לא חושב כראוי שכן הוא מניח נזק קבוע, בעוד שהנזק אמור להיפסק ברגע שהחברה מקבלת פרויקט רווחי יותר. כמו כן, היה על החברה להציג את הדוחות של השנים 2009 עד 2011 על מנת להראות האם אכן מדובר בנזקים והאם הם נמשכו. באשר להוצאות המימון, סבור רו"ח קידר כי יש לחשבם רק ביחס להיקף החשבונות המאושרים שלא שולמו, ולא ביחס לכלל החשבונות שהוגשו; כן מציין הוא כי סכום זה כלול בתקורה. לשיטת רו"ח קידר, סכום הפיצוי המתאים בגין התארכות ביצוע הינו על פי נוסחת התקורה בלבד, המתחשבת בהיקף הפרויקט המקורי שבוצע על ידי גלנור בפועל ביחס לסכום ששולם לגלנור על ידי העירייה, ובהתחשב בעלות תקורה של 6%. פיצוי באופן זה מבטא את העקרון לפיו יש לצמצם את כוח האדם והציוד במקום בתקופות עיכוב, כך שהנזק הינו בגין עלויות עקיפות קבועות אשר לא ניתן לשנות. 53. איני רואה לקבל את עמדת רו"ח קידר לפיה נוסחת התקורה ממצה בתוכה את כל הפיצוי המגיע לגלנור בגין העיכוב בביצוע. רו"ח קידר עשה שימוש בנוסחת התקורה, המבטאת עלויות עקיפות קבועות, אשר אינן משתנות עם התארכות או עיכוב פרויקט, מתוך שסבר כי עלויות ישירות - כגון שכר עובדים וציוד - אינן נוצרות בתקופת העיכוב שכן יש להפנות את אותם עובדים וציוד למקומות אחרים (עמ' 25-26 לחוות דעתו). גלנור טוענת, כי אין ממש ב זו שכן לא היה זה מעשי לנייד את כל העובדים והציוד מפאת התנגדות העירייה והריחוק של ערד ממרכז הארץ. בפועל, אין ספק כי גלנור אכן דיללה את כמות העובדים באתר בתקופות מסוימות, כאשר הדילול המובהק התרחש בתקופת ההמתנה להעברת הסיב האופטי (ראה לעיל בסעיפים 6-9). עם זאת, מכאן ועד למסקנה כי גלנור יכולה היתה לרוקן את האתר לחלוטין מעובדים וציוד במשך מלוא תקופת העיכוב, קיים מרחק רב. עוד יצוין, כי גם אם קיימים הסכמים בין המדינה לקבלנים הקובעים כי הפיצוי היחיד לו זכאי הקבלן בגין התארכות ביצוע הינו התקורה - הרי שמאחר ואין חולק, כי בהסכם בין העירייה לגלנור לא היתה קיימת תניה מעין זו, אין לכך כל השלכה לענייננו. על כן, יש לקבוע את הפיצוי כדלהלן - א. עלות ציוד ופועלים - רו"ח בוודיר העריך עלויות אלה בסך של 650,705 ש"ח. לא עלה בידו להסביר מדוע נקט במחירים הלקוחים ממחירון דקל, על אף שמחירים אלה כוללים רווח (פ' 14.7.13 עמ' 111-115). כמו כן, איני סבורה כי ראוי לחשב עלויות אלה בגין מלוא תקופת העיכוב, בהתחשב בכך שאין ספק, כי גלנור הפחיתה את כמות העובדים באתר בתקופות אלה. על כן, יש לקבוע, על דרך האומדן, 20% מהעלות הציוד והפועלים בחודשי פעילות מלאה. סכום זה יחושב ביחס לחודשי העיכוב כפי שנקבעו לעיל, דהיינו 4.33 חודשי עיכוב, ולא 7.6 כפי שחושבו על ידי רו"ח בוודיר. על כן, יעמוד הסכום לתשלום על (650,705*0.2)/7.6*4.33, שהם 74,146 ש"ח. ב. שכר מנהל פרויקט, מנהל עבודה ומהנדס - רו"ח בוודיר העריך עלות זו בסך של 332,774 ש"ח. אין ספק כי נגרמו לגלנור עלויות בגין העסקה נוספת של בעלי מקצוע אלה; כן נראה כי בניגוד לעובדים ולציוד, אותם ניתן היה לנייד בתקופות עיכוב, נוכחותם של אלה נדרשה באתר גם בחלק מתקופת העיכוב. לכן ראיתי לנכון לקבוע את שכרם למשך חודשיים עיכוב, כך שהסכום יעמוד על 332,774*(2/7.6), שהם 87,572 ש"ח. ג. הוצאות שמירה - רו"ח בוודיר העריך עלות זו בסך 63,419 ש"ח; מאחר ועלות השמירה הינה עלות מובהקת הקיימת גם בתקופות בהן אין עבודה באתר, הרי שעלות זו אינה כלולה בתקורה וגלנור זכאית לפיצוי בגין עלות השמירה בתקופת העיכוב שבאחריות העירייה, כך שהסכום יעמוד על 63,419/7.6*4.33, שהם 36,132 ש"ח. ד. עמלת ערבות - לא הוגשה ראיה לשיעור העמלה בה נשאה גלנור. יתרה מזו, ערבות זו היתה אמורה להיות בתוקף עד לסיום הפרויקט ועל כן אין גלנור זכאית לפיצוי; עוד יש להוסיף, כי מאחר ובסופו של דבר הערבות חולטה הערבות, הרי שבאופן פרדוקסלי גלנור דווקא חסכה מהעלות ועל כן אינה זכאית לפיצוי כלשהו. ה. אובדן רווח גולמי - רו"ח בוודיר העריך את הרווח הגולמי בסך 77,670 ש"ח, בהתאם לשיעור הרווח הגולמי הנמוך המקובל בענף לרווח הגולמי של גלנור בשנת 2008. אין די בהערכה באופן זה, שכן היה על גלנור להציג ראיות ממשיות לכך שבזמן בו התעכבה בפרויקט יכלה לגשת למכרזים בגין פרוייקטים אחרים או לבצע עבודות אחרות, בצירוף דו"חות כספיים של שנות הפרויקט המראים ירידה ברווחיות. בהיעדר ביסוס עובדתי ל בגין אובדן רווח, אין גלנור זכאית לפיצוי בסעיף זה. ו. תקורה - המומחים מטעם שני הצדדים אינם חלוקים, למעשה, לזכאותה של גלנור לפיצוי של עלות התקורה בשל עיכוב שהינו באחריות העירייה. בעניין זה, הבהיר רו"ח קידר, כי בעת שימוש בנוסחת התקורה, יש לקחת בחשבון את סכום ההסכם שבוצע - דהיינו, החלק מההסכם שבוצע על ידי גלנור יחד עם התוספות - ולא את סכום ההסכם המקורי, שאינו רלוונטי לנוסחת התקורה (פ' 2.7.13 עמ' 17), שכן מטרת הנוסחה הינו לחשב עלות של 6% מתוך מה שבוצע בפועל, אין משמעות לשאלה האם מה שבוצע היה במסגרת ההסכם אם לאו (שם, עמ' 21). לפי נוסחת התקורה שהוצגה על ידי הצדדים, החישוב בסעיף זה הינו כדלהלן - Q = P * (T1/T0 * [K0 - K1]) = 6% * ( 12.33/8 * 2 באשר לנזק העקיף כתוצאה מפגיעה בשם טוב ובתזרים מזומנים עתידי, גם כאן לא הניחה גלנור כל תשתית ראייתית לפגיעה זו, משלא הוצגו ראיות כלשהן בעניין זה - ולו הדו"חות הכספיים של תקופת הפרויקט - לא ניתן להסתפק בעניין זה ב בעלמא בתוספת נוסחה קבועה לחישוב. באשר לנזק בגין עלויות מימון בשל העיכוב בקבלת תשלום, הרי שגלנור לא חלקה בסיכומיה על טענתו של רו"ח בוודיר כי סכום זה כלול בנוסחת התקורה. 54. לאור האמור, עומד כלל הפיצוי לו זכאית גלנור בגין העיכוב בביצוע על 74,146 + 87,572 36,132 + 81,549 = 279,399 ש"ח. טענות כספיות נוספות 55. קיזוז: העירייה , כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לגלנור את נזקיה בגין רכיבי העבודה אשר לא בוצעו, בסך 331,190 ש"ח. רכיבים אלה לא הוכחו, שכן המסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה, אליהם מפנה העיירה בסיכומיה, נערכו בפברואר 2010, זמן רב טרם סילוק ידה של גלנור מהאתר ועל כן אינם רלוונטיים. נציגי העירייה טענו, במהלך ניהול ההוכחות, לעלויות כבדות בהן נשאה העירייה כתוצאה מהצורך לתקן את מחדליה של גלנור באמצעות קבלן חילופי. העירייה, מטעמים השמורים עימה, בחרה שלא להציג ראיות כלשהן לעלויות אלה, שאף לא נדרשו בסיכומים, ומשכך לא ניתן לקזז עלויות אלה מהסכום המגיע לגלנור. 56. הערבות שחולטה: העירייה טוענת, כי מאחר ובית משפט זה אישר את חילוט הערבות, הרי שאין גלנור זכאית להחזר כספים אלה. ב זו אין ממש, שכן אישרתי חילוט הערבות בשל היותה ערבות אוטונומית. עקרון עצמאותה של הערבות האוטונומית הינו עקרון ידוע, אשר יתרונו "טמון בידיעת המוטב כי בהתקיים התנאים הנקובים בכתב-הערבות יקבל לידיו את כספי הערבות בלא שיהיה תלוי בהכרעה במחלוקות אשר מקורן בעיסקת היסוד. הערבות האוטונומית נועדה לשחרר את הנהנה על-פיה גם מן התלות ברצונו של החייב לפרוע את חובתו או בעצם היותו בר-פירעון" (רע"א 73/00AMS נ' בזק, פד"י נד(2) 394, 400 (16.5.00). עם זאת, מעמדה האיתן של הערבות האוטונומית נוגע לזכותו של המוטב לחלט את הכספים טרם קיומו של הליך משפטי; אין פירושו כי לא ניתן לתבוע את השבת הערבות לאחר מעשה, ולהוכיח בהליך משפטי כי זו חולטה ממנו בניגוד לזכויות הקיימות למוטב מעסקת היסוד. סייג זה נקבע ברע"א 73/00 הנ"ל: "למותר לציין כי אין בחילוט הערבויות כדי לגרוע מזכויותיה של המבקשת לתרופות חוזיות על-פי עיסקת היסוד, אלא שתרופות אלה, שלעתיד, אין בכוחן לזכות את המבקשת לקבל סעד זמני המעכב את חילוט הערבויות היום, או כל סעד המקצץ בכנפיו של עקרון העצמאות ומתנה בפועל את פירעון הערבות הבנקאית בבירור המחלוקת העולה מעיסקת היסוד" (שם, עמ' 401). כעת מצויים אנו בשלב ההכרעה במחלוקת בין הצדדים, ובשלב זה מסתבר כי התשלום המגיע לגלנור עבור עבודתה בפרוייקט גבוה מהסכום ששילמה לה העירייה עד היום . כאמור, העירייה לא הוכיחה את זכותה לקיזוז כלשהו מהסכומים המגיעים לגלנור בשל העלות של תיקון העבודה באמצעות קבלן אחר. משכך, לא היה מקום לחילוט הערבות, שכן אין לגלנור חוב לעירייה אותו באה הערבות לכסות. משכך, זכאית גלנור להשבת הערבות שחולטה, על סך 443,661 ש"ח. 57. יש להעיר כי כתב התביעה כלל גם דרישה לפיצוי בגין האיחור בתשלום החוזי, אשר הוערכה בסך של 400,000 ש"ח. גלנור לא טרחה לפרט דרישה זו או להסביר כיצד חושב סכום זה, ועל כן לא ניתן לפסוק פיצוי בפריט זה. סיכום 58. לאור האמור לעיל, על העירייה לשלם לגלנור הסכומים כדלקמן: תמורה בגין עבודות שבוצעו - 2,511,124.51 ש"ח. פיצוי בגין התארכות הביצוע - 279,399 ש"ח. מסכום זה יש להפחית את הסכום ששולם לגלנור עד היום, בסך 2,163,882 ש"ח (לא כולל מע"מ) (סעיף 23(ב) לסיכומי גלנור). היתרה לתשלום הינה 626,641.51 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, לסכום זה יש להוסיף את הערבות הבנקאית שחולטה בסך 443,661 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום החילוט ועד התשלום בפועל. 59. לאור אופן התנהלותה של גלנור, כמפורט בסעיף 5 לעיל, מצאתי לחייב העירייה בשכ"ט עו"ד בסכום של 59,000 ש"ח בלבד. אלמלא התנהלות זו, היה נפסק שכ"ט בשיעור גבוה יותר. כן, תשא העיריה בהחזר אגרה לגלנור לפי הסכום שנפסק. 60. אופן הגשת הסיכומים, הן על ידי גלנור והן על ידי העירייה, יצר עבודה רבה ומיותרת לבית המשפט, בשל היעדר הפירוט המוחלט באשר לסכומים הנתבעים. לא ניתן לקבל כי תובע לא יפרט בסיכומיו את הסכומים הנטענים בכל עילה תוך הפניה למסמכים הרלוונטיים ויסתפק בתיאור הסכום הסופי הנדרש מבלי ליתן כלים של ממש לבית המשפט לבחון הנתונים ומבלי שהמומחה מטעמו יתייחס לביצוע העבודה בפועל. לא ניתן לקבל כי נתבע לא יטרח להגיב באופן מפורט לסכומים הנטענים בכל עילה, ויסתפק בהכחשה גורפת מבלי להתייחס פרטנית לחשבון הסופי. 61. חילוטחילוט ערבותערבות