חילוט ערבות בנקאית הסכם שכירות

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, שעניינו המעשי הוא מניעת מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית, שמסרה המבקשת בידי המשיבה, בסכום של 218,250 ₪. דרישת המשיבה לבנק הערב למימוש הערבות נמסרה ביום 12/9/13 ובהתאם לכתב הערבות, התחייב הבנק לפרוע את הסכום הנדרש בתום 7 ימי עסקים. הרקע לבקשה ותמצית טענות הצדדים: בין המבקשת למשיבה נחתם הסכם שכירות ביום 10.3.11 ( להלן: " הסכם השכירות" ) אשר קובע, כי המשיבה משכירה למבקשת שטח של כ-220 מ"ר בקומת הקרקע של בנין המהווה חלק מגוש 6904 חלקה 5, הידוע כמבנה ברחוב קינג ג'ורג' 48 בתל אביב, לצורך הקמתה של מסעדת ספגטים. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המבקשת הפעילה בנכס מסעדה תקופה של למעלה משנה, בטרם נחתם הסכם השכירות ולאחר שנכנסה בנעלי השוכר הקודם, בהמשך להליכים שהתנהלו בביהמ"ש המחוזי ובתנאי שהצדדים יחתמו על הסכם שכירות "חדש" וכן ימציאו ערבויות מתאימות. הואיל והמשיבה הינה בעלת זכות אחזקה בלעדית במושכר בקומת הקרקע של הבנין, חתמו המבקשת והמשיבה על כתב התחייבות שוכר משנה אל מול הבעלים של הבנין, חברת שמריה נכסים והשקעות בע"מ. עוד אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לכך שהמבקשת שילמה, עד למועד הדיון, את התשלומים הנובעים מהסכם השכירות. במסגרת הסכם השכירות ניתנה ערבות בנקאית ע"י המבקשת, אשר מטרתה הייתה, כך לטענת המבקשת, להוות בטוחה לתשלומים אשר חלים על המבקשת במסגרת הסכם השכירות וודאי לא נועדה הערבות הבנקאית לצורך פיצוי מוסכם בגין נזק כלשהו, או הפרה לכאורית כלשהי מצד המבקשת. במהלך חודש מרץ 2012, פנתה המשיבה אל המבקשת והודיעה לה כי הפרה את הסכם השכירות ולפיכך מבטלת המשיבה את הסכם השכירות באופן חד צדדי. לטענת המבקשת, חרף העובדה כי מעולם לא הפרה את ההסכם שבין הצדדים, בחרה המשיבה להמשיך ולשלוח למבקשת אין ספור מכתבים בנוגע להפרות לכאוריות, חסרות כל אחיזה במציאות. במהלך חודש יוני החלו הצדדים לנהל מו"מ ארוך, לצורך פתרון הסוגיות שהועלו ע"י המשיבה, ללא התערבות באי כוחם. לדידה של המבקשת, בעודה מצויה בעיצומו של מו"מ עם המשיבה, פנתה האחרונה למימוש הערבות הבנקאית, ללא כל סיבה הנראית לעין. המשיבה אף הגדילה לעשות כאשר הודיעה על פעולת המימוש של הערבות הבנקאית בשעות אחר הצהריים של יום חמישי 12.9.13, ערב לפני ערב יום הכיפור, מתוך ידיעה שלא יהא ביכולתה של המבקשת לעשות דבר על מנת למנוע את מימוש הערבות, בחוסר תום לב ובמטרה להתעשר שלא כדין. בחינת מאזן הנוחות מלמדת, כי חילוט הערבות יגרום נזק בלתי הפיך למבקשת, כך למשל בתזרים המזומנים שלה ובתדמית המבקשת מול הבנק, באשר מעולם לא חולטה ערבות בנקאית של המבקשת והדבר עלול לגרום לפגיעה בקבלת אשראי עתידי בבנק ובדירוג האשראי שלה. עוד טענה המבקשת, כי תוקף הערבות הבנקאית הינו עד ליום 21.4.15 ואף התחייבה במהלך הדיון כי תפעל להארכת תוקפה של הערבות הבנקאית עד לסיום והכרעה במחלוקות שבין הצדדים. לדידה של המבקשת, בין הצדדים נחתם הסכם פשרה, בעקבות הליכים שנוהלו ביניהם במסגרת תביעה לפינוי שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בביהמ"ש השלום בת"א, בפני כב' השופט מאור, (הליך תא"ח 20324-01-11), אשר הופר ע"י המשיבה באופן בוטה ובחוסר תום לב, בניגוד להתחייבויותיה כלפי המבקשת, כך למשל התחייבה המשיבה שלא להעמיד יותר משלושה שולחנות בסמוך למסעדה שניהלה המבקשת, למכור קפה וכריכים וכן אלכוהול בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים. לטענת המבקשת, המשיבה פנתה למימוש הערבות במהלכו של מו"מ בין הצדדים, מבלי לתת למבקשת כל התראה על כוונתה לממש את הערבות הבנקאית, כאשר מנקודת מבטה של המבקשת עומדת היא בכל התשלומים החלים עליה בהתאם להסכם, כסדרם ויש לראות בהתנהלותה של המשיבה ככזו שבאה בגדר נסיבות מיוחדות, בהן לא תחולט ערבות בנקאית. עוד טענה המבקשת, כי לא קמה עילה לחילוט הערבות הבנקאית בענייננו, לכל הפחות המשיבה לא הצביעה על עילה שכזו, למעט אמירה כללית לפיה מבוקש לממש את הערבות הבנקאית בשל "הפרות יסודיות" מצד המבקשת, מבלי שהמשיבה טרחה לפרט לאלו הפרות יסודיות מתכוונת. שעה שתוקפה של הערבות הבנקאית הינו לעוד כשנה וחצי, נחפזותה של המשיבה במימוש הערבות הבנקאית, מובילה בהכרח למסקנה לפיה נעשה ע"י המשיבה ניסיון פסול ללחוץ על המבקשת לסיים את הסכם השכירות, כאשר ברב ייאושה פנתה למוצא האחרון בדרך של מימוש הערבות וממילא, רמיסת זכויותיה של המבקשת. ביחס למאזן הנוחות טענה המבקשת, כי זה נוטה בבירור לטובתה, הואיל והחריג של נסיבות מיוחדות חל ביתר שאת בענייננו, עת הפרה המשיבה בעצמה את הסכם השכירות ובקשה לעשות שימוש לא ראוי בערבות הבנקאית שהופקדה בידיה. לסיכום, טענה המבקשת כי כל נזק לא ייגרם למשיבה, הואיל וממילא תוקף הערבות הבנקאית כאמור, יפקע רק ביום 21.4.15, מנגד, מימוש הערבות לטובת המשיבה יגרום למבקשת נזק תדמיתי, תוך פגיעה בתזרים המזומנים של המבקשת, נוכח סכום מהותי של למעלה מ-200 אלף ₪. מנגד טענה המשיבה, כי יש לבטל את צו המניעה הזמני שניתן ביום 5.9.13, באשר המבקשת בחרה לסלף את העובדות ולהסתיר מביהמ"ש עובדות רלוונטיות שאלמלא היו נחשפות, לא היה ניתן הצו הזמני לכתחילה. לטענת המבקשת, המשיבה הפרה את הסכם השכירות במספר הפרות, אשר כל אחת מהן בוודאי במצטבר, מהוות סיבה מספקת לחילוט הערבות הבנקאית. לטענת המשיבה, המבקשת הפרה את הסכם השכירות בהפרה יסודית, כאשר העבירה את זכויותיה על פי הסכם השכירות לצד שלישי בניגוד מוחלט לאמור ולקבוע בהסכם. עוד הסתירה המבקשת מביהמ"ש את העובדה שהמסעדה נשוא ההסכם סגורה ונטושה כבר למעלה מחודשיים, דבר המקנה למשיבה זכות לבטל את ההסכם על פי תנאיו. בנוסף, עקב רשלנות של המבקשת, נגררה המשיבה כנתבעת בהליך אחר שמתנהל בבימ"ש השלום בת"א, הקשור לתיקון נזילות מהמסעדה, תוך שהמבקשת מפרה צו של ביהמ"ש על פי פקודת ביזיון ביהמ"ש. אין מחלוקת, לפיה המשיבה הינה שוכרת של כל הבנין, בעוד המבקשת הינה שוכרת משנה מהמשיבה, כך שכל הפרות המבקשת אל מול המשיבה, חושפות את המשיבה בהפרת הסכם השכירות הראשי שלה ופינויה מהבנין, לרבות תשלום פיצויים כלפי הבעלים. לטענת המשיבה, הערבות הבנקאית ניתנה לצורך הבטחת מלוא התחייבויותיה של המבקשת, הכל בהתאם לאמור בהסכם השכירות ובניגוד מוחלט לנטען ע"י המבקשת, כאילו נועדה להיות בטוחה רק לתשלומים אשר חלים על המבקשת, במסגרת הסכם השכירות. המשיבה פירטה במסגרת תצהירה את כל ההפרות היסודיות הנמשכות שהוסתרו מביהמ"ש ע"י המבקשת באריכות. לדידה של המשיבה, לא הפרה כל הסדר פשרה שנחתם עם המבקשת ואין באמור בבקשה שהגישה המבקשת, אלא לכל היותר סילוף עובדות חמור על ידה. המשיבה אישרה במסגרת תצהירה, את ניהול המו"מ הארוך שנוהל בין הצדדים, אלא שלטענתה, מנהל המשיבה הודיע בכתב למנהל המבקשת כי תם ונשלם המו"מ מבלי שעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה ומשכך, יצאה ההודעה על דרישת חילוט הערבות הבנקאית, בהתאם להסכם שבין הצדדים ועל פי דין. לטענת המשיבה, המבקשת אינה עומדת בתנאים למתן צו מניעה זמני כנגד חילוט ערבות בנקאית אוטונומית, באשר לא עלה בידי המבקשת לעמוד בנטל להוכחת קיומו של אחד החריגים לכלל של עיקרון עצמאות הערבות הבנקאית. ביחס למאזן הנוחות ושיקולי יושר וניקיון כפיים, הרי שכל שיקול זר לא עמד מאחורי מימוש הערבות הבנקאית, כפי שפורט בהרחבה בתצהיר שהוגש ע"י המשיבה, בתמיכה לתגובתה, אלא התנהלות המבקשת עצמה, אשר הפרה את ההסכם בהפרות יסודיות שנמשכות עד היום, מבלי שהמבקשת מתקנת את ההפרות ולאחר שקמה למשיבה זכות לבטל את הסכם השכירות. דיון והכרעה: כידוע, חשיבותה ותכליתה של הערבות הבנקאית האוטונומית כמכשיר פיננסי בעסקאות כלכליות מורכבות, טמונות בידיעת המוטב כי בהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות, יוכל הוא לקבל לידיו את כספי הערבות, בלא תלות בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד. (ראו: רע"א 73/00AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד (2) 394, 400 (2000); כן ראו: רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בניה בע"מ, פ"ד מח (1) 450 (1993) (להלן: עניין ארז); רע"א 1804/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' לוקי בנייה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח (5) 535, 538-539 (2004) (להלן: ענין פרירון). חרף האמור, נקבעו בפסיקה שני חריגים לעקרון עצמאות הערבות, הבאים להגן על נותן הערבות במקרים הראויים לכך: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. (ראו: רע"א 1765/00 י.מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה (2) 447, 452 (2001) (להלן: ענין מושקוביץ וכן ענין פרירון בעמוד 539). בהעדר טענה לחריג המרמה, בענייננו אדון בחריג הנסיבות המיוחדות. בעניין זה נקבע, כי קיומה של מחלוקת חוזית אינו תנאי מספיק כדי לחסות בצילו של החריג האמור, שאז ייפגעו כוחה ומעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית. מכאן, שהבאת ראיות לצדקת נותן הערבות במחלוקת ביחס לעסקת היסוד - לא תסייע לו (ראה לענין זה מושקוביץ). אפילו הוכחת תום לב של המוטב בדרישת הערבות, לא די בה, כפי שהבהיר ביהמ"ש העליון לא אחת, דרוש חוסר תום לב "קיצוני", על מנת שביהמ"ש יאמר כי מתקיים חריג הנסיבות המיוחדות, דוגמת התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות. (ראו ענין מושקוביץ ופרירון). מן המקובץ עולה, כי העתרות לבקשה לעיכוב הליכי מימוש ערבות בנקאית אוטונומית, בנימוק של קיום אחד החריגים, תיעשה במשורה. אף אחת מטענותיה של המבקשת במקרה דנן, איננה משכנעת די הצורך כי מתקיים כאן חריג הנסיבות המיוחדות ואבאר. מתן הערבות הבנקאית ניתן בהתאם להסכם שבין הצדדים, כאמור בסעיף 18.1 להסכם; "להבטחת קיום התחייבויתיו של השוכר על פי הסכם זה, לרבות, אך מבלי לפגוע בכלליות הדבר, תשלום דמי השכירות וכל התשלומים החלים על השוכר על פי הסכם זה, יפקיד השוכר בידי המשכיר, במעמד חתימת הסכם זה ערבות בנקאית אוטונומית..." עיננו רואות אם כן, כי הערבות הבנקאית האוטונומית נמסרה ע"י המבקשת, בהתאם להסכם שבין הצדדים, לצורך הבטחת קיום התחייבויות המבקשת על פי ההסכם, לרבות תשלום דמי שכירות וכל התשלומים החלים על המבקשת. השימוש במונח לרבות, בא ללמדך כי הערבות לא הוחרגה, לצרכי מימוש רק בהפרה של תשלום דמי השכירות או כל תשלום אחר, בהתאם להסכם, אלא בהפרה כלשהי של התחייבויות המבקשת כלפי המשיבה. יוצא אפוא, כי הצדדים הסכימו למימוש הערבות, בלא כל סייג ומגבלה, הכל כאמור בהתאם לסעיף 18 להסכם השכירות, כך שדין טענת המבקשת, לעניין הגבלת המימוש רק למקרה שבו המבקשת איננה משלמת תשלום כלשהו, בהתאם להסכם - להידחות. טענת המבקשת, כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב קיצוני בכך שטרם מוצו הליכי המו"מ בין הצדדים ומימוש הערבות נעשה אך ורק בבחינת "הקדמת תרופה למכה", אף היא איננה עומדת בקנה אחד עם המציאות כפי שזו תוארה על ידי המצהירים מטעם הצדדים שניהם, באשר מנהל המבקשת אישר כי מנהל המשיבה הודיע לו על כך שהמו"מ הסתיים ללא הצלחה, מייד לאחר מכן יצאה ההודעה על מימוש הערבות הבנקאית, בעקבות כל ההפרות הנטענות כלפי המבקשת. לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים היום, לאחר חקירת המצהירים שניהם, כי המבקשת הפרה את ההסכם כך למשל בהכנסת צד ג' למסעדה מבלי לקבל את רשותה והסכמתה של המשיבה מראש אלא בדיעבד בלבד ובניגוד לתנאי ההסכם, לא טרחה המבקשת לפעול לתיקון ההפרה במועדים הנקובים בהסכם. עוד אין מחלוקת לפיה, נוהל מו"מ ארוך בין הצדדים שכשל, בהתאם להודעת המשיבה בכתב לידי המבקשת ולא לפני שמוצו הליכי המו"מ במשך מספר חודשים, עד שגמלה בידי המשיבה ההחלטה לממש את הערבות הבנקאית. הצדדים שניהם לא טרחו לפרט את תנאי המו"מ וההסכמות אליהם הגיעו עד להפסקתו הן בשל גיבוש הסכם והן בשל מיצויו, ורק במהלך חקירתו של מנהל המבקשת, הסתבר לראשונה, בניגוד לאמור בהליכים אחרים שהתנהלו בבית המשפט השלום בתל אביב אל מול צד ג' בבניין שנטען כי הצדדים שלפני גרמו לו לנזקים במועדון כתוצאה מנזילה במסעדה, שהמשיבה, בין היתר ביקשה לרכוש את זכויות המבקשת במסעדה, לרבות התייחסות לכך שהמשיבה תהא זו שתישא באחריות לשיפוצה של המסעדה, דבר שלא צלח בסופו של דבר וגרר אחריו טענות של כל צד כלפי משנהו בעניין ההפרה הנטענת אל מול צד ג'- בעל המועדון. בהתאם לפסיקה הענפה, על המבקשת להוכיח, כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב קיצוני במימוש הערבות, להבדיל מחוסר תום לב בעת כריתת הסכם הפשרה שבין הצדדים או חוסר תום לב בניהול מו"מ, כאשר בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים שמו"מ נוהל במשך תקופה של מספר חודשים, עד אשר הודיע מנהל המשיבה למנהל המבקשת כי זה הסתיים ללא הצלחה ומיד לאחר מכן, נמסרה הודעה על מימוש הערבות הבנקאית. גם אם אניח לטובת המבקשת, כי הצדדים הגיעו להסכמות ביניהם, כך למשל לעניין השיפוץ של המסעדה, הרי שהפרה של אותה "הסכמה" ( ככל שאכן מדובר בהפרה- שכן אין מחלוקת שהמו"מ לא גובש לכדי הסכם ולא נטען מה סוכם בין הצדדים לגבי אותה תקופה של ניהול מו"מ, במקרה שלא ישתכלל הסכם), אין בה כדי לסייע בידי המבקשת לעכב חילוט של ערבות בנקאית, אלא לכל היותר עילה להגשת תביעה לנזקים שנגרמו, ככל שנגרמו ביחס לאותה הפרה. שעה שהצדדים ניהלו מו"מ במשך תקופה לא מבוטלת של מספר חודשים ושעה שהמו"מ לא צלח ולא גובש לכדי הסכם פשרה, קמה למשיבה הזכות על פי ההסכם, לממש את הערבות הבנקאית, גם כאשר הצדדים חלוקים באשר לגובה החוב הנטען. הוא הדין, בטענת המבקשת להפרות נטענות כלפי המשיבה, ביחס לנזקים שנטען כי נגרמו לה, כתוצאה מהתנהלות המשיבה, גם ביחס לצדדי ג' נוספים, באשר טענות אלו מקומן בהליך אחר, אשר לכשיוגש יתברר, ולכל היותר תהא המבקשת זכאית לקבל פיצויים מאת המשיבה, בהתאם להכרעה של ביהמ"ש בעסקת היסוד, או בעילה החוזית שאינה ממין העניין בבקשה שלפני. כך יוצא, כי טענות המבקשת הנוגעות בבירור המחלוקות בעניין עסקת היסוד, נעדרות כל נפקות בהליך שלפני ונדחקות למעשה, נוכח עקרון העצמאות של ערבות בנקאית אוטונומית. אין באמור לעיל, כדי לקבוע מסמרות בטענות המבקשת לגופו של ענין, אלא להראותך כי הן אינן רלוונטיות לצורך הכרעה בבקשה לצו מניעה זמני כנגד חילוט ערבות בנקאית אוטונומית שמסרה המבקשת למשיבה. אין ספק, כי הצדדים ימשיכו בהתנצחות המשפטית, הן זו שכבר קיימת והן זו שתבוא בעתיד, ככל שהנזקים יתגבשו ע"י הצדדים שניהם, האחד כנגד משנהו, אודות היקפו של הנזק שכל צד טוען כנגד משנהו, אולם עד למיצוי ההליכים המשפטיים וקודם לניהולם, דין כספי הערבות להיות בחזקת ואצל המשיבה, בהתאם לתנאי הערבות הבנקאית ומעצם "טיבה וטבעה". אשר על כן, אין לה לטרונייתה של המבקשת על כך שהמשיבה החליטה לממש את הערבות, במקום להמתין למיצוי המחלוקת בביהמ"ש, על מה שתסמוך, בין היתר, משום שבכך מתפספסת מטרתה של הערבות האוטונומית, אשר ניתנה על מנת שאותם הכספים המובטחים בערבות, יימצאו בכיסו של המוטב, במקום בכיסו של נותן הערבות, כל זאת עד שיסתיימו ההליכים המשפטיים והמחלוקות ביחס לעסקת היסוד. זו בדיוק מטרת וכוונת הצדדים במקרה שלפני, באשר לא הוסכם בין הצדדים כי הערבות תמומש ותחולט רק עם תום ומיצוי ההליכים בביהמ"ש. בענייננו, נראה כי הצדדים פעלו על מנת לנסות להגיע להסדר פשרה, אלא שבחלוף מספר חודשים של ניהול המגעים, כאשר אלו נכשלו, פעלה המשיבה למימוש הערבות כדין. בנסיבות כפי שתוארו ע"י הצדדים שניהם, קיים קושי רב לקבוע כי פעולת חילוט הערבות ע"י המשיבה כשלעצמה, בנסיבות שבהן תוקפה של הערבות טרם פג, נגועה בחוסר תום לב ועוד קיצוני כפי שהפסיקה דורשת. העובדה שהערבות הבנקאית טרם פקעה ומועד הפקיעה הינו לעוד שנה וחצי, אין בה כשלעצמה, כדי להוות משקל לקבלת צו המניעה עד למועד פקיעתה של הערבות הבנקאית האוטונומית, או לרצונה של המבקשת להאריך את תוקפה מעת לעת, עד לסיום ההליכים המשפטיים, באשר הצדדים הסכימו ביניהם אחרת ובהעדר כל תניה המורה על הארכת תוקף הערבות הבנקאית עד לסיום ההליכים המשפטיים, או עד למועד בו תפוג הערבות הבנקאית, גוברות תניות ההסכם, לפיהן לא הוגבלה הזכות לחלט הערבות הבנקאית בשום תנאי מזה שטוענת לו המבקשת כעת וממילא יהא בכך כדי למנוע מהמשיבה את הזכות למימוש הערבות, בניגוד להסכם. סוף דבר, המסקנה מכל האמור לעיל, היא שאין בפי המבקשת כל טעם מבורר לעיכוב מימושה של הערבות הבנקאית, להבדיל מטענות רבות ביחס לעסקת היסוד והפרות נטענות של ההסכם מצד המשיבה. מובן שמימוש הערבות אינו גורע מכוחו של נותן הערבות לעתור לתרופות חוזיות מכוחה של עסקת היסוד, על מנת לברר את טענותיו עד תום, אולם עד למיצוי הבירור, יהיו מונחים הסכומים המובטחים בערבות, בכיסה של המשיבה - המוטבת ולא בכיסה של המבקשת - נותנת הערבות. בשולי הדברים אעיר, כי ביחס למאזן הנוחות, בהעדר כל טענה באשר למצב כלכלי רעוע של המשיבה, אינו נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת ואין הצדקה למתן סעד זמני בדמות מניעת מימוש הערבות. המבקשת לא הוכיחה, כי יגרם לה נזק בלתי הפיך כתוצאה מאי- מתן צו המניעה הזמני. הנזק שעלול להיגרם, אם יגרם, הוא נזק כספי שניתן לתיקון באמצעות פסיקת פיצויים. אשר על כן, הנני מורה על ביטול צו המניעה הזמני שניתן על ידי ביום 15/9/13 . בנסיבות העניין, כאשר המבקשת עמדה על קיומו של דיון בבקשה וממילא גררה את המשיבה להוצאות, בבואה להגן על זכותה לפעול למימוש הערבות, כמשתקף מכתב התגובה המקיף שהגישה, הרי שהמבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בקשר עם הבקשה שלפני, בסכום של 10,000 ₪. נוכח התוצאה אליה הגעתי, שעה שהתביעה העיקרית הינה לסעד של צו מניעה קבוע, נראה כי טוב תעשה המבקשת אם תשקול המשך צעדיה ותודיע לביהמ"ש עד ולא יאוחר מיום 1.12.13, עמדתה ביחס להמשך ניהול התביעה העיקרית. נקבע לתזכורת פנימית ליום 1.12.13. מזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים בדואר רשום + א.מ. ערבותשכירותחילוט ערבותחילוטערבות בנקאיתבנקחוזהחוזה שכירות