השופטת ו' אלשיך זוהי בקשתה של חברת אחוזת סביון בע"מ (להלן - המבקשת) כי אורה לבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן - הבנק) לשלם לאלתר וללא דיחוי ערבות בנקאית אוטונומית אשר המבקשת דורשת חילוטה. חברת משב הנדסת קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ (להלן - משב), אשר הוציאה את הערבות לבקשת חברת מיאב חברה קבלנית לבניין בע"מ (להלן - מיאב), מתנגדת לבקשה. כונס הנכסים הרשמי, חרף שנתבקש לכך בשתי החלטות ביניים מפורשות, בחר שלא למסור תגובתו העניינית לבקשה. לאחר שהונחו בפניי עמדות הצדדים מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים וכך אני עושה. עובדות המקרה 1. חברות מיאב ומשב היו חלק מתשלובת פוייכטונגר שקרסה והביאה את החברות הקשורות בה להקפאת הליכים. חברת מיאב הייתה מעורבת בפרויקט בניין של המבקשת, ובמסגרת זו הוצאה ביום 25.9.2001 ערבות בנקאית אוטונומית מחשבונה של משב, וזאת כבטוחה לקיום התחייבויות שונות של מיאב. וזו לשון כתב-הערבות נושא המחלוקת שניתן מעם הבנק לטובת המבקשת: "אנו ערבים בזה כלפיכם לתשלום סכום המגיע או שיגיע לכם מאת מיאב חברה קבלנית לבניין בע"מ, וזאת עד לסכום של 3,622,400 שקלים חדשים (להלן - סכום הערבות) בק"ע הבטחת מקדמה עבור חוזה מחודש ספטמבר 2001 עבודות גמר ומיזוג אוויר אחוזת סביון" (ההדגשה שלי - ו' א'). 2. מכתב אשר שלחה מיאב ביום 21.5.2002, זמן קצר ערב קריסת התשלובת, נתן אישור למבקשת, לכאורה, לעשות שימוש בערבות ולדרוש כספים לפי כתב-הערבות גם בעבור ביצוע העבודות נושא ההסכם בין הצדדים, זאת עד שיוחלף כתב-הערבות דנן בערבות ביצוע. אלא שזמן לא רב לאחר מכן קרסה התשלובת וערבות ביצוע חדשה לא ניתנה. 3. עם כניסת החברות להקפאת הליכים טען נאמן משב כי אין לשלם את הערבות, וזאת חרף הפרות חוזה נטענות מצד מיאב שהמבקשת קבלה עליהן. מכאן הסכסוך שבפניי. טענות המבקשת 4. אין חולק כי עסקינן בערבות בנקאית אוטונומית. המדובר בהתחייבות עצמית של הבנק המקבל על עצמו אחריות מוגדרת ובלתי תלויה בחיובו של החייב העיקרי. ערבות זו איננה נכללת בנכסי החברות החייבות לפי ההלכה המחייבת אשר קבע בית- המשפט העליון בע"א 7483/95 פ.א. ברקאי חברה לבניין וייזום בע"מ נ' תשבחות חברה להשקעות ישראליות בע"מ [1]. אי לכך, כפי שנקבע במפורש באותו פסק-דין, אין מימושה של ערבות שכזו נעצר בשל צו הקפאת הליכים שניתן נגד החברה החייבת. כמו כן, לאור קביעת בית-המשפט העליון ברע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1998) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ (בניהול מיוחד) [2], אין בכוחן של טענות פרי עיסקת היסוד, אף אם הן מבוססות בראיות לכאורה, כדי למנוע חילוט ערבות אוטונומית, וזאת אף אם נראה לכאורה כי מבקשת החילוט חבה כספים לצד שכנגד או כי דרישותיה תמוהות. אין בכך בלבד להקים את חריג הנסיבות המיוחדות היכול להפקיע את כוחה של ערבות בנקאית אוטונומית. 5. בתנאים למימוש הערבות האוטונומית דנן נקבע כי הבנק ישלם את סכום הערבות תוך שבעה ימים מקבלת דרישה מהמבקשת, זאת בלא להטיל עליה חובה לבסס או לנמק דרישתה. בנסיבות העניין לא התקיימו חריג המירמה וחריג הנסיבות המיוחדות הקבועים בדין. 6. בשל מהות הערבות אין כל נפקות לטענות בין משב ומיאב בדבר אופן הוצאת הערבות. השאלה היחידה הרלוונטית היא האם זכאית המבקשת להיפרע לפי תנאי הערבות. מעבר לדרוש ייאמר כי מיאב הפרה את הסכם הביצוע שכרתה עם המבקשת הפרה יסודית, בין היתר בפיגור בעבודה, אי-ביצוע עבודות וכולי, אשר גרמו למבקשת נזקים רבים. טענותיה של משב 7. נסיבות הוצאתה של הערבות הינן חריגות ביותר: לא הייתה כל הצדקה עסקית להעמדת ערבות על-ידי משב עבור פרויקט שהקבלן המבצע הראשי בו היה מיאב. דומה כי הסיבה היחידה הייתה ניצול מצד בעלי השליטה של מיאב את שליטתם בחברת משב, זאת בעוד משב לא הייתה אלא קבלן משנה זוטר בפרויקט. עצם העמדת ערבות מחשבונה של משב דווקא היווה "תמרור אזהרה" עבור כל הצדדים המעורבים, לרבות המבקשת, והיה עליהם להקפיד על עמידה בכל דרישות החוק, דבר אשר לא נעשה. 8. העיסקה דנן הינה עיסקה חריגה של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה או עם גוף שלבעל השליטה יש בו עניין אישי, אשר לצורך תוקפה יש להשיג אישורים שונים, כולל רוב מיוחד באסיפה הכללית. אלו לא הושגו. סעיף 280(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע כי לעיסקה מסוג זה אשר לא אושרה לא יהיה תוקף גם כלפי צד שלישי, אם ידוע או היה עליו לדעת על היעדר אישור לעיסקה כנדרש. מסיבה זו, עיסקת העמדת הערבות לטובת המבקשת בטלה. 9. גם מלשון הערבות עצמה אין המבקשת רשאית לטעון למימושה; בכתב-הערבות מצוינת במפורש מטרת העמדת הערבות, אשר עניינה ביצוע עבודות מסוימות בגין מקדמה אשר שולמה למיאב. אין חולק כי עבודות אלו בוצעו זה מכבר, הרבה מעבר לסכום המקדמה. מכאן שאין עוד תוקף לערבות. 10. למכתבו של בא-כוח המבקשת צורף מכתב מיום 11.8.2002 שהינו אישור של חברת מיאב ובו נאמר כי המבקשת תוכל לעשות שימוש בערבות ולדרוש כספים גם בעבור ביצוע העבודות נושא כתב-הערבות. למכתב זה אין כל נפקות כלפי משב ואין הוא מרפא את העובדה כי הערבות איננה ניתנת עוד למימוש. לכל היותר, מקים מכתב זה עילת תביעה של המבקשת כלפי מיאב, הא ותו לא. עצם העובדה כי המבקשת נזקקה למכתב זה בעת שדרשה את חילוט הערבות מורה כי לפי דעתה של המבקשת עצמה לא הייתה הערבות בת-מימוש אלמלא המכתב. תגובת המבקשת לטענות משב 11. מימוש ערבות אוטונומית איננו נעצר בשל הקפאת הליכים. עסקינן בערבות שהוצאה במהלך העסקים הרגיל. אם לנאמן משב יש טענות לגבי הארכת הערבות עליו להתכבד ולהעלותן כנגד הבנק. אלא שדומה כי ניגוד העניינים בו מצוי הנאמן אל מול הבנק (באשר משמעות מהלך זה תהיה דחיית הוכחת החוב שיגיש הבנק לעניין הערבות) מונע אותו מכך. 12. הערבות הוארכה זמן רב לאחר תחילת העבודות, ללא כל קשר לעבודה ולמקדמה ששולמה, קרי עסקינן בערבות ביצוע לכל דבר ועניין. המבקשת לא הייתה צריכה לנמק כלל ועיקר את דרישתה לחילוט הערבות, הכול לפי האמור בכתב-הערבות. יוצא כי אין כל זיקה בין המבקשת למשב ומיאב בעניין הערבות ועסקינן בחיוב ראשוני של הבנק שאיננו מושפע כלל מדרך קיום עיסקת היסוד בין הצדדים ובלא שיידרש לבדוק האם הייתה הפרה בפועל של עיסקת היסוד. מכוח קל וחומר אין כל נפקות למערכת היחסים הפנימית בין מיאב למשב. 13. המבקשת הינה צד שלישי תם-לב שקיבל ערבות בנקאית במהלך העסקים הרגיל, בפרויקט שבו שותפות מיאב ומשב עד היום, ואין זה מעניינו לבדוק הליכים מקדמיים בין שתי החברות דנן. 14. הערבות הוארכה זמן רב לאחר קבלת המקדמה ולאחר שהיה ברור לכל הצדדים שהערבות הבנקאית מבטיחה את המשך ביצועו של הפרויקט. המשך התשלומים בפרויקט בוצע אך ורק בשל קיומה של הערבות הבנקאית. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי: 15. המבקשת האריכה לטעון בעניין האוטונומיות של הערבות נושא המקרה דנן וניתוקה מעיסקת היסוד, תוך ציטוט מהלכות מפורטות ומחייבות שנקבעו בעניין זה בבית-המשפט העליון. במסגרת זאת נקבע במפורש כי אין בהקפאת הליכים, כשלעצמה, בכדי להוות מניעה למימוש ערבות בנקאית אוטונומית. סוגיה זו הינה ברורה ונעלה מכל ספק, ואף מסקנותיה בנסיבות המקרה הינן ברורות. צד שלישי אשר מקבל ערבות בנקאית אינו נדרש לפשפש ולבדוק במהות הקשרים בין שתי חברות קשורות המעורבות בפרויקט ואשר מטעמן הוצאה הערבות. נהפוך הוא, מעצם משמעותה של הערבות האוטונומית, המעמידה את מוטב הערבות מול בנק ולא מול החברות הקשורות עמו בעיסקת היסוד, עולה שאיפה להגן על מוטב הערבות דווקא ובעיקר מאותן טענות אשר מעלה נאמן משב בעניין בטלות הערבות ואשר כרוכות ביחסים פנימיים והשגת אישורים אלו ואחרים לפי דיני החברות. בכך מקבל מוטב הערבות ביטחון ו"פטור" מעריכת בדיקות מעמיקות בעניין יחסים בין מוציא הערבות לבין גורמים אחרים הקשורים בעיסקת היסוד. דומה שפסיקה ולפיה בעל הפרויקט "צריך היה לדעת" על הפגמים במובנו של סעיף 280 לחוק החברות שקולה, למעשה, לריקון מוסד הערבות הבנקאית מתוכן. מעצם הבחירה של כלי משפטי זה עולה אומד-דעת חד-משמעי של הצדדים לפטור את מוטב הערבות מחובת בדיקה וידיעה מסוג זה. ייתכן כי בנסיבות קיצוניות שבהן היה מוטב הערבות מעורב ביחסים בין החברות לבין עצמן או בעל אינטרס אישי באופן עריכתה הבלתי חוקי של העיסקה בין שתי החברות הקשורות מן הראוי היה לשקול את השימוש בחריג "הנסיבות המיוחדות", אולם אין זה המקרה אשר בפנינו. אי לכך, דין טענות הנאמן בעניין פסלות הוצאת הערבות להידחות, באשר אף אם הינן נכונות, הרי שאין בהן בכדי לחסום בנסיבות המקרה את מימושה של הערבות האוטונומית. 16. כעת, מן הראוי לבדוק האם לא קם מחסום בפני המבקשת, וזאת בשל האמור בכתב-הערבות עצמו. כתב-הערבות דנן הינו חוזה לכל דבר ועניין בין הבנק לבין מוטב הערבות. זאת, בכפוף לאומד-הדעת הכללי האוכף את החוזים מהסוג הזה (מעצם מהותם כחוזי ערבות אוטונומית אשר יסודם במטרה ליצור ודאות וביטחון בדרגה גבוהה), אשר מחיל פיחות מהותי ויורד לשורשו של עניין בעניין כוחן של נסיבות חיצוניות לחוזה הכרוכות בעיסקת היסוד. יוצא כי שאלת מימוש הערבות תלויה, בסופו של יום, בהתקיימות התנאים החוזיים המופיעים בכתב-הערבות עצמו. פרשנותו של זה נעשית לפי דיני החוזים לכל דבר ועניין, תוך מתן חשיבות ראויה ללשון הטקסט ושאיפה לפירוש הרמוני של סעיפי החוזה. יוצא כי ככל שעסקינן בכתב-הערבות עצמו, הרי שאין המושג "ערבות אוטונומית" פועל כ"מילת קסם" הפוטרת את מוטב הערבות מלהוכיח כי התקיימו התנאים החוזיים בערבות עצמה המאפשרים לו לדרוש את מימושה. זאת בניגוד לדין הקיים לגבי תנאים חוזיים המופיעים בחוזה בין הצדדים לעיסקת היסוד, אשר עוסק בדרישה להעמיד ערבות ובתנאים לחילוטה. זאת ועוד, דווקא מעמדה המיוחד ורב העוצמה של הערבות האוטונומית, על ניתוקה מעיסקת היסוד ולעתים אף מתנאים חוזיים בעיסקת היסוד העוסקים בערבות עצמה, דורש מבית-המשפט לנקוט זהירות רבה כאשר הוא עוסק בפרשנות כתב-הערבות עצמו, משום שלהוציא חריגים קשים להוכחה של מירמה ונסיבות מיוחדות אין ברשות מוציא הערבות כל כלי אפקטיבי להתגונן מפני מוטב הערבות, מלבד התנאים המופיעים בכתב-הערבות עצמו. זאת, אף אם עולות ראיות לכאורה כי מוטב הערבות פועל שלא כדין, חב בעצמו כספים למוציא הערבות או מנסה להתעשר על חשבונו שלא כדין. יתר-על-כן, ההגבלות המופיעות בכתב-הערבות הינן האמצעי היחיד שניתן לאבחן בו אילו סיכונים כלכליים היה מוציא הערבות מוכן לקחת על עצמו ולהכליל במסגרת ערבות בנקאית אוטונומית ואילו מהם סירב לקחת על עצמו ועמד על כך כי תביעה בגינם תיעשה לפי עיסקת היסוד, על כל המשתמע מכך. 17. המסקנה העולה מכל זאת היא שככל שעסקינן בפירוש תנאי המימוש בגוף כתב- הערבות, הרי שעקרון העוצמה הכלכלית והניתוק בעיסקת היסוד גורמים לבית-המשפט להקפיד על פירוש התנאים כלשונם, תוך נקיטת זהירות וחשדנות רבה בניסיונות להכניס אל תוך הערבות עניינים ומקרים אשר אין היא מכילה במפורש על דרך "פרשנות יצירתית" של הערבות או תוספות חיצוניות אשר לא בא זיכרן בכתב-הערבות. עניין זה, האחרון, הינו אך צודק לנוכח ההלכה הפסוקה אשר גורסת כי מוטב הערבות זכאי לממשה כאשר התקיימו התנאים הכתובים בה, זאת אף אם חוזה חיצוני בין הצדדים קובע אחרת. אין לנקוט דין אחר מכך כאשר כתב-הערבות פועל לרעת המוטב ולא לטובתו. שהרי ממה נפשך: הכיצד יכול מוטב הערבות לדרוש, כאשר נוח לו הדבר, התעלמות מוחלטת מנסיבות חיצוניות, ומאידך גיסא, לבקש להתחשב בהן בעניינים הנוחים לו? לכן, כאשר אירוע מסוים איננו מכוסה במפורש על-ידי כתב-הערבות, הרי שבדרך-כלל לא ימהר בית-המשפט להכניסו לשם בשל טענות חיצוניות לחוזה זה, קל וחומר טענות הקשורות לעיסקת היסוד. נושה החפץ בביטחון שבמוסד משפטי מיוחד זה צריך להתכבד ולהכניס את כל הסיכונים מהם הוא חפץ להתגונן אל תוך כתב-הערבות עצמו. 18. על רקע זה יש להכריע את המחלוקת שבין הצדדים. אין חולק כי כתב-הערבות עצמו מציין במפורש מטרה ספציפית, אחת ויחידה, לשמה הוצאה הערבות, והיא בקשר לעבודות הקשורות עם תשלום המקדמה. עסקינן בתנאי חוזה ברור, מהותי ויסודי המבהיר אילו סיכונים נכנסים לגדר הערבות ואילו נותרים להתדיינות לפי עיסקת היסוד. תנאי זה אף אינו מתנגש עם הסעיפים בכתב-הערבות העוסקים באופן המימוש, המתירים למבקשת לבקש את מימושה בלא לנמק ובלא להסביר האם וכיצד הופרה עיסקת היסוד. פרשנות חוזית הרמונית, המבקשת להגשים את מטרת שני הסעיפים בלא לייתר אחד מהם ותוך התאמה זה לזה, מביאה למסקנה הפשוטה כי כאשר עסקינן בדרישה לחילוט הערבות בגין עילה השייכת לתחום המוסכם המכוסה על-ידיה כפי שנקבע בידי הצדדים בכתב-הערבות, כאשר בעילה כזו עסקינן אין חלה על מוטב הערבות כל חובה לנמק ולהוכיח האם וכיצד הפרה החברה החייבת את עיסקת היסוד. אולם, אין בסעיף העוסק באופן הדרישה בכדי להכניס לכתב-הערבות יותר מאשר יש בו, וכאשר נקבעה הגבלה מפורשת הרי שהיא תוסיף לחול. פרשנות אחרת לא רק שתנגוד את השיקולים אשר נסקרו בהרחבה קודם לכן בעניין איזון הכוחות שבערבות האוטונומית, אלא שאפשר להגיע לתוצאה הבלתי הגיונית ולפיה יוכל מוטב הערבות לחלטה בשל עילה הכרוכה בפרויקט או מערכת יחסים אחרת לחלוטין בין הצדדים בלא לנמק, וזאת למרות שהחברה החייבת הגנה על עצמה במפורש ותחמה במדויק את כוחה של הערבות בכתב-הערבות עצמו! נקל לראות כי פרשנות זו נוגדת את הדין ואת הצדק ואין להשלים עמה. דומה כי אף המבקשת עצמה הבינה זאת היטב, באשר לדרישתה לחלט את הערבות בגין עילה אשר אין ספק כי הינה חורגת מהתחום אשר נקבע בכתב-הערבות צירפה מכתב מחברת מיאב (נפקותו תידון בהמשך החלטתי זו), אשר איפשר לה, לכאורה, להשתמש בערבות אף למטרות אחרות מאלו המפורשות בכתב-הערבות. 19. אם כן, נקל לראות כי כתב-הערבות עצמו לא העמיד למבקשת עילה לחלטה. מסיבה זו, ככל הנראה, מבססת המבקשת את זכותה לחלט את הערבות בכל זאת על שני אדנים: (א) מכתבי הארכת תוקף הערבות אשר ניתנו מטעם הבנק. (ב) המכתב מטעם חברת מיאב מיום 21.5.2002 אשר מתיר לה כביכול להרחיב את תחומי הערבות. כעת הגיעה העת לדון בנפקותם של שני אלו. (א) מכתבי הארכת תוקף הערבות: הוצגו בפניי שני מכתבים מעם הבנק המאריכים את תוקף הערבות. אחד מיום 4.4.2002, המאריך את הערבות עד יום 30.12.2002, והשני מיום 27.10.2002, לאחר קריסת התשלובת והתעוררות הסכסוך בגין תוקף הערבות, המאריכה עד יום 15.2.2003 בכפוף לאפשרות ביטולה במסגרת הדיון בבית-המשפט. לעניין זה טוענת המבקשת כי שינוי תנאי הערבות נובע מעצם הארכתה, זמן רב לאחר ששולמה המקדמה. מכך, לטענתה, עולה אומד-דעת מפורש של הצדדים כי הערבות מבטיחה את המשך ביצועו של הפרויקט. לטענת המבקשת, הסתמכה על כך כאשר המשיכה לשלם למיאב כספים. אלא שטענה זו של המבקשת אינה מוצאת תימוכין בלשון מכתב ההארכה של הבנק. נהפוך הוא. כך קובעת לשון מכתב ההארכה מיום 30.3.2002, אשר הוא אשר עמד בתוקף בעת שהתבקש חילוט הערבות לראשונה: "הננו מאריכים בזה את תוקף הערבות הנדונה עד ליום 30.12.02 ועד בכלל. כל שאר תנאי הערבות נשארים ללא שינוי" (ההדגשה שלי - ו' א'). מכאן נלמד מסקנה המנוגדת בתכלית לטענות המבקשת; נקבע במפורש כי כל תנאי הערבות, למעט מועד פקיעתה, נותרים ללא שינוי, קרי כפי שהיו בכתב-הערבות המקורי. פשיטא שבהכללה גורפת זו כלול מניה וביה אף התנאי היסודי המופיע בכתב- הערבות בעניין. הכיצד יכולה מסקנה ברורה זו לדור בכפיפה אחת עם טענת המבקשת כי כתב הארכה זה עצמו שינה בצורה מהותית את אותו תנאי, כאשר נכתב במפורש כי כל התנאים נותרים ללא שינוי? בעניין זה מנסה המבקשת להשתמש בטענות הלקוחות מתחום יחסי הצדדים הקשורים לתחום עיסקת היסוד, אותה עיסקת יסוד אשר היא עצמה טענה באריכות (ובצדק) כי אין נזקקים לה כאשר עסקינן בערבות אוטונומית נפרדת אשר כל טיבה הוא ניתוקה מעיסקת היסוד בין הצדדים. אין לקבל פרשנות כאילו מהותה זו של ערבות אוטונומית תחול אך ורק כאשר תוצאתה הינה לטובתו של אחד הצדדים ולא תחול כאשר מאותו עיקרון עצמו נובעות מסקנות אשר אינן רצויות לו. אם יותר למבקשת לטעון טענות מתחום עיסקת היסוד מדוע שלא יותר הדבר אף לנאמן משב? די בכך כדי לדחות טענותיה אלו של המבקשת, באשר הינן סותרות במפורש את לשון כתב-הערבות ומכתב ההארכה ומבוססות על טענות לקוניות ולא מוכחות מתחום עיסקת היסוד אשר אין לשעות להן, קל וחומר כאשר הן עומדות בניגוד מפורש לכתב-הערבות. באשר למכתב ההארכה השני: לשונו של זה מפורשת עוד יותר לעניין שמירת כל זכויות הצדדים לטעון כנגד הערבות, זאת באשר הבקשות בעניינה כבר היו מונחות בפניי. אין בה, בהארכה נוספת זו, אלא הקפאת המצב כפי שהוא בכדי למנוע מצב בו תזכה המבקשת בדין, אולם זכייה זו תהיה ריקה מתוכן באשר הערבות כבר פקעה. ברור כי אין בהארכה זו כל שינוי או הרחבה של כתב-הערבות עצמו. יוצא כי אין בכתבי ההארכה מטעם הבנק כדי לסייע למבקשת. (ב) לא נותר אלא לדון במכתבה של מיאב אשר הוצא זמן קצר ערב קריסתה, ואשר מתיר למבקשת, לכאורה, להשתמש בערבות אף לצרכים נוספים. אלא מאי? המבקשת עצמה היא שטענה, ובצדק, כי מיאב איננה כלל ועיקר צד לחוזה הערבות אשר הצדדים לו הינם המבקשת והבנק. הלכה זו, העומדת בבסיסו של מוסד הערבות האוטונומית, היא שעמדה ביסוד הקביעות המפורשות כי ערבות אוטונומית אינה נכס מנכסי החברה החייבת ואין היא מושפעת מכניסתה להקפאת הליכים. חוזה הערבות עליו מסתמכת המבקשת בבקשה לנתק את הערבות והדיון בה מעיסקת היסוד אינו אלא הסכם בינה לבין הבנק. יוצא כי כדי לשנותו היה עליה להציג מכתב מעם הבנק עצמו התומך בגירסתה, אשר הוצא לאחר קבלת מכתבה של מיאב. מכתב כזה לא הוצג בפניי. בהיעדר מכתב מעם הבנק לא שונה החוזה, ואין בפניי אלא לכל היותר התחייבות חוזית עצמאית של חברת מיאב לפעול למען שינוי החוזה. קרי, עסקינן בהתחייבות ישירה שנתנה מיאב למבקשת ואשר בגינה זכאית המבקשת, לכל היותר, לזכות תביעה כנגד מיאב בכפוף לדיני הקפאת ההליכים. זאת ועוד, מאחר שאין מדובר אלא בהתחייבות של מיאב, הרי שבכדי שתהיה תקפה ותחייב את הנאמן של משב עליה לעמוד במבחנים מתחום דיני החברות, כולל דיני העיסקאות החריגות, ואף הפעלתו האפשרית של סעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, באשר ההתחייבות דנן ניתנה, לכל הדעות, פחות משלושה חודשים טרם צו הקפאת ההליכים. לאור נסיבות המקרה ספק גדול בעיניי האם אכן עומדת התחייבות זו באותם מבחנים. אלא שדבר זה אינו דורש הכרעה במסגרת הבקשה אשר בפניי, אשר כל עניינה הינו חילוט הערבות הבנקאית האוטונומית. בעניין זה, די כי הבנק לא שינה בפועל את כתב-הערבות בעקבות מכתבה של מיאב ואף לא התחייב לשנותו. יוצא כי אף דינה של טענה זו להידחות ואין במכתבה המאוחר של מיאב בכדי לאפשר את חילוט הערבות. 20. מכל הסיבות דנן מצאתי כי דין הבקשה להידחות במובן זה כי אין המבקשת זכאית עוד לחלט את הערבות הבנקאית. בנסיבות העניין, לאור נזקה של המבקשת ובכדי לעודד הידברות והמשך שיתוף פעולה בין הצדדים, הרי שלפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות. הקפאת הליכיםחילוטחילוט ערבותערבות