העובדות וההליכים 1. המבקשת פתחה תיק הוצאה לפועל (להלן - תיק הוצל"פ) כנגד חברה בשם מקומון העיר באר שבע והסביבה בע"מ (להלן - החייבת) לגביית כספים, שזו חייבת לה. במסגרת הליכי ההוצל"פ, הטילה המבקשת עיקולים על ציוד ומטלטלין בעסקה של החייבת וכן על שיקים שהוצאו לפקודתה (להלן - המעוקלים). המשיבה טענה כי כל המעוקלים שועבדו לטובתה להבטחת הלוואה שנתנה לחייבת, ועל כן היא עתרה בהמרצת פתיחה "ליתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על המשיבה מס' 1 (המבקשת דנן - הח"מ) לבצע כל פעולות עיקול והוצאה לפועל כנגד הנכסים של המשיבה מס' 2 (החייבת - הח"מ) אשר משועבדים כדין על פי אגרת חוב לטובת המבקשת (המשיבה דנן - הח"מ)". 2. יחד עם התובענה, הגישה המשיבה בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 168025/06), לפיה התבקש בית המשפט, במעמד צד אחד, "ליתן צו מניעה זמני ו/או ארעי, עד לקיום הדיון בתיק העיקרי, אשר יאסור על המשיבה מס' 1 (המבקשת דנן) לבצע כל פעולות עיקול והוצאה לפועל כנגד הנכסים של המשיבה מס' 2 (החייבת) אשר משועבדים כדין על פי אגרת חוב לטובת המבקשת (המשיבה דנן)". בית המשפט (כב' השופט י. שיינמן) נתן ביום 4.7.06 צו ארעי במעמד צד אחד "כמבוקש", בכפוף להמצאת הערבויות הבאות: א. התחייבות עצמית של המבקשת. ב. ערבות צד ג' על סך 20,000 ₪. ג. פקדון כספי במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 10,000 ₪. בהתאם לכך המציאה המשיבה כתב התחייבות עצמית חתום על ידה, ערבות צד ג' חתומה על ידי מנהלה, ליאור קרן, ופקדון כספי בסך 10,000 ₪. 3. המבקשת עתרה לביטולו של הצו הזמני, וטענתה המרכזית היתה, כי המשיבה והחייבת הן למעשה אישיות אחת והשעבוד הנטען הוא פיקטיבי. ביום 10.8.06 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לצו זמני, בפני כב' השופטת ד. מארק-הורנצ'יק, ובסיומו ניתנה החלטת ביניים לצמצומו של הצו הזמני, באופן שלא יכלול את השיקים שנמסרו לחייבת. ההחלטה בבקשה לצו זמני ניתנה על ידי כב' השופטת מארק-הורנצ'יק ביום 17.9.06, ועל פיה נדחתה הבקשה, בוטל הצו הזמני, והמשיבה חויבה לשלם למבקשת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. עוד נקבע באותה החלטה, כי סכום ההוצאות שנפסק ייגבה מתוך הערבון הכספי שהפקידה המשיבה. 4. בדיון שהתקיים בפני ביום 26.12.06 בתובענה עצמה, ניתן פסק דין, המורה על מחיקת התובענה ועל חיוב המשיבה בהוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. עוד הוספתי, כי המבקשת רשאית "אם היא סבורה כי יש הצדקה לכך, ובהתאם לתקנות, לבקש חילוט הערבון או הערובה, או להגיש תביעה במסגרת הערובות שהופקדו בגין נזקים שונים שנגרמו לה, לטענתה". 5. בבקשה זו עתרה המבקשת "לחילוט ערבות צד ג' וערבות עצמית", לשם פיצוי על נזקים שנגרמו לה, לטענתה, ממתן הצו הזמני. בענין הנזקים הנטענים נדון בהמשך, ותחילה נדון בטענת המשיבה, לפיה לא ניתן לבקש "חילוט" ערבות צד ג' וערבות עצמית, אלא חילוט ערבון בלבד (וזה, כאמור לעיל, כבר חולט על פי החלטתה של כב' השופטת מארק-הורנצ'יק לשם גביית ההוצאות שנפסקו בבש"א 168025/06). עוד טוענת המשיבה, כי תביעה לפיצוי על נזקים שנגרמו כתוצאה ממתן הצו הזמני (המוכחשים על ידה) באמצעות ערבות צד ג' וערבות עצמית צריכה להיות מוגשת כתביעה נפרדת ובהליך נפרד ולא במסגרת התביעה, שבמסגרתה ניתן הצו והופקדו הערובות. המושגים הנדונים 6. תחילה נבהיר את המושגים הנדונים. א. מה שמכונה, לרוב, ערבות עצמית, נקראת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) "התחייבות עצמית" (תקנה 364(א)), ומוגדרת כ"התחייבות של המבקש לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת" (תקנה 365(ב)). ב. "ערבות" מוגדרת בתקנה 1 לתקנות: "כמשמעותה בחוק הערבות לרבות ערבות בנקאית". על פי סעיף 1(א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967: "ערבות היא התחייבותו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". "ערבון" מוגדר באותה תקנה: "ערובה חפצית לקיום חיוב... לרבות ערבות בנקאית". נמצא, כי "ערבות" היא ערבות של אדם, שאינו נמנה בין הצדדים לתביעה (צד שלישי) או ערבות בנקאית, ואילו ערבון הוא ערבות חפצית, בדרך כלל כספית, או ערבות בנקאית. ג.המצאת התחייבות עצמית היא תנאי הכרחי למתן סעד זמני. גם הפקדת ערבות היא תנאי למתן סעד זמני, אך בית המשפט רשאי לפטור מהמצאתה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 364(א)). בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת ערבון, בנוסף להפקדת ההתחייבות העצמית והערבות, "אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי", אולם הערבון הוא תנאי למתן צו זמני במעמד צד אחד, אלא אם בית המשפט שוכנע כי "צודק וראוי" לפטור אותו מהפקדתו (תקנה 364(ב)). חילוט/מימוש/שחרור הערובות לאחר פקיעת הצו הזמני 7. כיצד יש לנהוג בערובות שהופקדו, עם פקיעת הצו? תקנה 371, הדנה בענין זה, קובעת הסדר שונה לערבון ולערובות האחרות, ולהלן לשון התקנה במלואה: "(א) פקע הצו זמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין אחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם. (ב) חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר. (ג) לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ד) הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה." 8. שלושה הבדלים עיקריים, איפוא, על פי התקנה האמורה, בין ערבון ובין הערובות האחרות: א. "חילוט" הערבון נעשה במסגרת ההליך, שבו הופקד הערבון. תביעה "להיפרע" באמצעות הערובות האחרות, יכולה להיעשות הן במסגרת ההליך, שבו הן הופקדו, והן על ידי הגשת תביעה נפרדת. וראו: כב' השופט א ' אנגלרד ב-רע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת ים, פ"ד נו(4) 612, 623; כב' השופטת ע' ברון ב-ה"פ (מחוזי ת"א) 10271/99 רזיאל נדל"ן, שותפות מוגבלת נ' הקדש איסקנדר עוואד סעיף 6 סיפא לפסק הדין; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 512-513. ב. חילוט ערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם, אך צריך להוכיח שנגרם נזק ולהביא רמות מינימליות של ראיות להוכחת גובה הנזק (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל, פ"ד נז(3) 727). תביעה על פי הערובות האחרות, לעומת זאת, היא תביעה ככל התביעות, ונדרש להוכיח את גובה הנזק שנגרם. ג.מועדים שונים להגשת בקשה לחילוט הערבון (60 יום) או לפיצוי במסגרת הערובות האחרות (6 חודשים) ולהשבתן של אלו, אם לא הוגשה בקשה כאמור. 9. אימתי ראוי לברר תביעה לפיצוי על נזקים שנגרמו כתוצאה ממתן הצו הזמני באמצעות ערבות צד ג' וערבות עצמית, במסגרת ההליך שבו הופקדו, ואימתי ראוי לברר אותה במסגרת תביעה נפרדת? הפסיקה, למיטב ידיעתי, טרם פסקה את דבריה בנדון. ניתן להניח, כי ככל שהתביעה מורכבת יותר ונדרשת יותר לראיות, ראוי לבררה כתביעה נפרדת, וההפך מכך. שיקול נוסף שצריך לשקול הוא בירור תביעה כזו כלפי צד ג', שנתן ערבות צד ג', כאשר הוא לא היה צד (ישיר, לפחות) בהתדיינות שהיתה בתביעה עצמה. יש להניח, שככל שצד ג' זה קשור יותר לצד הנערב ולסכסוך שנדון (למשל, מנהל החברה התובעת, כמקרה דנן), יהיה ראוי יותר לברר את תביעת הפיצוי במסגרת אותו הליך, וההיפך מכך. אולם, כאשר תביעת הפיצוי מוגשת כנגד צד שלישי, שלא היה שותף להתדיינות בתובענה, במסגרת אותו הליך, צריך לצרף את הצד השלישי כמשיב נוסף וישיר לבקשה, שהרי התביעה מכוונת כלפיו וזכותו להתגונן באופן ישיר. 10. כך או כך, על המבקש/התובע להצביע על קשר סיבתי ישיר בין הצו שניתן ובין הנזק הנטען, זו המסקנה המתחייבת מלשון התקנות הנדונות (הדגשות שלי): "...פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי... להורות על חילוט הערבון... אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו..." (תקנה 271(א), "בית המשפט לא יתן סעד זמני, אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית... וכן ערבות מספקת... לשם פיצוי בגין כל נזק שיגרם... כתוצאה ממתן הצו..." (תקנה 364(א)), "לבקשה תצורף התחייבות של המבקש לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני..." (תקנה 365(ב). יצויין, כי מונחים דומים גם נקבעו למעשה בהחלטה שניתנה בבקשה לצו הזמני הנדון (מיום 4.7.06). למקרה דנן 11. בנדון דנן, רשאית היתה המבקשת להגיש בקשתה זו להיפרע על נזקיה באמצעות הערובות הנוספות במסגרת תובענה זו, הגם שהגדרת הבקשה כ"חילוט" לא היתה נכונה, כאשר מושג זה יוחד למימוש הערבון בלבד, ובכך הודתה גם המבקשת, אולם זו טעות סמנטית בלבד ואין בכוחה לפגום בכשרות הגשת הבקשה. יחד עם זאת, היה על המבקשת לצרף את מנהל המשיבה ליאור קרן, שנתן ערבות צד ג', כמשיב לבקשה הנדונה, שכן היא מכוונת באופן ישיר כנגדו. 12. אולם, סבורני, כי דין הבקשה להידחות, בעיקר משום שהמבקשת לא הצביעה על קשר סיבתי בין הצו שניתן ובין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה. טוענת המבקשת (סעיפים 9(א), 13(ב) לבקשה), כי משבאה לממש את המעוקלים, גילתה כי אלה כבר הוברחו ממקומם על ידי המשיבה או על ידי החייבת. אך, מה לכך ולצו הזמני שניתן? הצו הזמני, כאמור לעיל, מנע מהמבקשת לממש את המעוקלים, אך לא קבע דבר לגבי הוצאתם או ניודם על ידי המשיבה או על ידי החייבת. יתירה מזו, הצו לא ביטל, כמובן, את העיקולים שכבר הוטלו. אם אכן פעלו המשיבה ו/או החייבת ל"הברחת" המעוקלים, באופן שהמבקשת לא תוכל לממשם, אין הדבר קשור לצו שניתן, ובודאי שיש למבקשת עילה מובהקת להגשת תביעה נפרדת כנגדן. משום כך, הבקשה שהוגשה איננה ראויה להתברר במסגרת תובענה זו. 13. ההוצאות שנפסקו במסגרת מחיקת התובענה יכולות, כנראה, להיתבע באמצעות מימוש הערובות הנדונות. אולם, ככל שמדובר במשיבה עצמה, פסק הדין כבר חייב אותה לשלמן ומה התועלת בהחלטה נוספת במסגרת ההתחייבות העצמית? וכלפי ליאור קרן, שחתם על ערבות צד ג', כאמור, הוא לא צורף כמשיב ישיר, ואינני סבור שנכון להרשות למבקשת לתקן בקשתה זו לגביית הסכום הפעוט, יחסית, כאשר ממילא היא טוענת לנזק גדול בהרבה, ותביעת הוצאות אלה יכולה להיכלל בתביעה הנפרדת שתוגש, אם תוגש. 14. התוצאה היא, שיש למחוק את הבקשה. "למחוק", כדי להסיר ספק, שהמבקשת רשאית להגיש תביעה נפרדת בשל הנזקים הנטענים על ידה. כמו כן, בנסיבות שהובררו, בעיקר בהחלטת כב' השופט מארק-הורנצ'יק בבקשה לצו זמני, המשיבה איננה זכאית להוצאות. 15. לסיכום: הבקשה נמחקת. אין צו להוצאות. סעד זמניחילוטחילוט ערבותערבות