1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד"ר ע' מודריק), בגדרה הורה בית המשפט הנכבד על חילוט פיקדון שהפקידה המבקשת לטובת אוצר המדינה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר בסעיף 10 שלהלן. 2. העובדות העיקריות הצריכות לבקשה שלפני הן אלה: המבקשת, אזרחית גיאורגיה, נכנסה לישראל בתאריך 23.9.1994, באשרת תייר. שתי בנותיה הבגירות של המבקשת הן בעלות אזרחות ישראלית. מאז פקעה אשרת התייר שלה, המבקשת שהתה בישראל שלא כדין. עשר שנים לאחר שנכנסה לישראל היא נעצרה והוצא נגדה צו הרחקה וצו משמורת. המבקשת הגישה בתאריך 15.9.2004 עתירה בנושא לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (עת"ם 2572/04). במסגרת הדיון בעתירה הגיעו המבקשת והמשיבה להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין בתאריך 19.10.2004. בפסק הדין נקבע כי המבקשת תשוחרר ממשמורת למשך חודש ימים בכפוף לתנאים הבאים: הצגת כרטיס טיסה למועד כלשהו במהלך החודש האמור; התחייבות של המבקשת כי תצא מישראל בחלוף החודש שהוקצה לה, ללא שתוגש על ידה כל בקשה לעיכוב הרחקתה מישראל, והפקדת סכום של 30,000 ש"ח להבטחת התחייבותה (להלן: הערובה). עוד הוסכם כי לאחר שתצא המבקשת מהארץ, תוכל להגיש כל בקשה, שתיבחן על ידי משרד הפנים בהתאם לנהליו. 3. החל מתאריך 18.11.2004 הגישה המבקשת בקשות שונות, שאין צורך להידרש לפרטיהן, להארכת שהותה בישראל, בניגוד לאמור בפסק הדין ב-עת"ם 2572/04. בקשות אלה הביאו להליכים משפטיים נוספים, האחרון שבהם - בר"ם 7168/06, שנמחק בהתאם להסכמת הצדדים מתאריך 2.1.2008, הסכמה שבגדרה המבקשת התחייבה כי תגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל בתוך 30 ימים - דבר שלא עשתה. בסיכום הדברים, לא הקנו ההליכים השונים למבקשת מעמד בישראל. 4. בתאריך 12.5.2009 הורה כב' השופט ד"ר ע' מודריק לצדדים להתייחס לשאלת הערובה, המוחזקת בקופת בית המשפט המחוזי הנכבד. המדינה השיבה כי נכון לעת כתיבת התגובה, שנה וחצי לאחר שהוגשה הבקשה המוסכמת ב-בר"ם 7168/06 הנ"ל - לא הגישה המבקשת כל בקשה לקבלת מעמד בישראל. בהתאם, ביקשה המשיבה את חילוט הערובה. בהיעדר תגובת המבקשת, הורה בית המשפט הנכבד קמא, בתאריך 4.6.2009, על חילוט הערובה. המבקשת הגישה אז בקשה דחופה לביטול ההחלטה על חילוט הערובה ובית המשפט הנכבד קמא קבע בהחלטתו מתאריך 8.6.2009 כי אם תוכיח בתוך 30 ימים כי קיבלה מעמד בישראל, או שהותר לה לשהות במדינה לאחר 3.1.2008, תבוטל ההחלטה הקודמת. בתאריך 9.7.2009 הודיעה המבקשת לבית המשפט הנכבד קמא כי הגישה בקשה עוד בחודש אוקטובר 2006, אולם זו לא טופלה מטעמים שונים, וכי המבקשת פנתה שוב למשרד הפנים, יחד עם בן זוגה, לשם הסדרת מעמדה בישראל בחודש יולי 2009 - היינו, לאחר שהוחלט כבר על חילוט הערובה. לאחר קבלת תגובת המשיבה להודעה זו, שב והחליט בית המשפט הנכבד קמא, בתאריך 31.7.2009, כי יש לחלט את הערובה לטובת אוצר המדינה, לאחר שהתברר כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי בית המשפט. כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שלפני. 5. בבקשת רשות הערעור מתמקדת המבקשת בטעמים, אשר בעטיים היא טוענת כי לא עלה בידה להסדיר את מעמדה בישראל עד כה, תוך שהיא תולה את האשם לאי-הסדרת מעמדה בהתנהלות המשיבה. לדבריה, היא ממתינה כיום, ומאז חודש יולי 2009, להחלטת משרד הפנים בשאלת קבלת המעמד בישראל. כן טוענת המבקשת כי כספי הערובה מקורם בכספי הפנסיה של בן זוגה, בן כ-81, אשר מאז שנת 2006 התדרדר מצבו, אין הוא מבין עוד את הקורה סביבו, וכספי הערובה נחוצים לה כיום לטיפול בו נוכח מצבו הקשה. 6. עמדת המשיבה, בתשובתה הסדורה, היא כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא. המשיבה מבהירה בפירוט מדוע אין יסוד, לשיטתה, לטענות המבקשת בענין הטעמים לעיכוב בהסדרת מעמדה בישראל, אולם טוענת כי ממילא אין לטענות אלה כל רבותא: חילוט הערובה, כך המשיבה, נובע מאי-קיום התחייבויות המבקשת לבית המשפט, ואיננו קשור בהסדרת מעמדה בישראל כיום. המדינה מדגישה עוד כי עסקינן במבקשת השוהה בארץ שלא כדין מזה כחמש עשרה שנים, ואשר אף התחייבות מפורשת שלה, שהובטחה באמצעות הערובה, כי תעזוב את ישראל בתוך פרק זמן קצוב - לא קוימה. המדינה מדגישה כי ביטול ההחלטה לחילוט הערובה יעביר מסר שלפיו אין לערובה כל משמעות, וייתן הכשר להתנהלותה של המבקשת. 7. דין הערעור להתקבל, אך זאת באופן חלקי בלבד. המבקשת אמנם הפרה את ההתחייבויות שנטלה על עצמה ואשר עוגנו, בהסכמתה, בפסק הדין ב-עת"ם 2572/04. היא התחייבה להציג כרטיס טיסה, לעזוב את ישראל בתוך 30 יום, ולא לבקש את עיכוב הרחקתה, והיא לא עמדה באילו מהתחייבויות אלה. הערובה נועדה להבטיח את קיום ההתחייבויות, ומשאלה לא קוימו - יש להורות על חילוטה. שאלת הסדרת מעמדה בישראל, בה מתמקדת עתה המבקשת, לא היא שתכריע איפוא בשאלת חילוט הערובה, כתוצאה מהפרת ההתחייבויות, שכן המדובר בשתי סוגיות נפרדות, כפי שהדגיש בדין בית המשפט המחוזי הנכבד. אמנם, ייתכן שאם היה מעמד המבקשת מוסדר עד למועד ההחלטה בבקשת החילוט, היה הדבר יכול להוות שיקול להימנעות (מלאה, או חלקית) מחילוט הערבון, וכך עלה כבר מהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 8.6.2009. ואולם משלא הוסדר המעמד - אין לסוגיה זו השלכה ישירה לענייננו. 8. עם זאת חילוט הערובה איננו מחייב באופן אוטומטי את חילוטה המלא. הפסיקה הכירה, בהקשרים שונים, שאינם רחוקים מענייננו, ואף מקום שהחוק לא נקט בלשון מפורשת, באפשרות של חילוט חלקי של ערובה, שניתנה להבטחת התחייבויות. כך הוא בקשר לקביעתה של ערובה להבטחת תנאים למתן אשרה, או רשיון ישיבה, ולחילוטה של הערובה, על-ידי שר הפנים, בהתאם לסעיף 6 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (ראו: בג"ץ 9211/04 איבורה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 18.7.2005) (להלן: פרשת איבורה). כך הוא בקשר לחילוט ערובה, שנתן נאשם בהליך פלילי להבטחת התייצבותו לחקירה, או לדיון בעניינו (ראו: ב"ש 118/84 מדינת ישראל נ' דרעי, פ"ד לט(1) 505, 510-509 (1985); בש"פ 653/98 גרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.4.1998); בש"פ 6278/98 סבן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 171 (1999); בש"פ 8626/04 צ'וסקין נ' מדינת ישראל, בפיסקה 5 (לא פורסם, 10.10.2004); בש"פ 10532/03 רשל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 469 (2005)). עם זאת, מובן שהסתפקות בחילוט חלקי בלבד של הערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לנסיבות הענין. 9. במקרה שלפנינו, המבקשת הציגה נסיבות קשות, אשר המשיבה לא חלקה עליהן: מצבו הרפואי המורכב של בן זוגה המבוגר של המערערת, מצב שהתדרדר לפי הנטען מאז הפקדת הערובה, בצירוף הנתון שהכספים שיחולטו הופקדו מתוך כספי הפנסיה של בן זוגה, כאשר אלה נחוצים כיום לכלכלתו. הנסיבות המיוחדות הללו מצדיקות כאן חילוט חלקי בלבד של הערובה. בחילוט חלקי יישמר מחד גיסא כוחו של מוסד הערובה, תוך שיובהר לנוטלי התחייבות המובטחת בערובה כי לא יוכלו להתחמק מכל נטל התחייבותם, ומאידך גיסא, הפגיעה בקניינם של המערערת ובן זוגה, תהיה פחותה, ותהא התחשבות במצבם הנוכחי הקשה. יודגש: העובדה שהערובה מומנה, לפי הנטען, בכספי אדם אחר, או שחילוטה יפגע באחר, איננה מקימה זכות טיעון לאחר (כאן: בן זוגה של המבקשת), שכן אין זכות טיעון אלא למפקיד הערובה (במקרה שלפנינו: המבקשת עצמה, שהיא זו שאמנם הגישה לבדה את בקשתה). השוו: ע"פ 6978/09 מטודי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.3.2010). אולם אין מניעה עקרונית לכך שמפקיד הערובה יידרש בטיעוניו להשלכות של חילוט הערובה על אחרים, כפי שעשתה המבקשת, ושבית המשפט, במקרים המתאימים, ייזקק לטענות אלה. 10. נוכח כל האמור לעיל - הערעור מתקבל, אך זאת באופן חלקי בלבד, במובן זה שמחצית מסכום הערובה תחולט לטובת המשיבה, ומחציתה תושב למבקשת. חילוטפיקדון