כנגד המבקש, יחד עם אחרים, הוגש כתב אישום המונה מספר רב של עבירות מתן וקבלת שוחד,תיווך לשוחד , רישום כוזב, עבירות הלבנת הון ועוד. המאשימה ביקשה ליתן צו זמני ברכוש כלפי 9 חשודים,לפי סעיפים 21 ו-23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"), סעיף 36 ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 , סעיף 297 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וסעיף 34 לפקודת הסדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. הצו הזמני הראשון ניתן בבית משפט השלום בראשל"צ במסגרת צ"א 16112-1010 ו ע"ח 46498-10-11. 8 מהמשיבים נתנו הסכמתם להארכת תוקף הצו הזמני עד לתום ההליך הפלילי. המבקש לבדו,מתנגד לכך ומכאן הדיון שהתקיים בפניי. רכוש המבקש לגביו ניתן צו זמני ,מונה כספים ממקורות שונים בסך 873,351 ₪ ודירת מגורים. המבקש הסכים לראיות לכאורה לעובדות כתב האישום. רקע עניין לנו בהליך נלווה להליך הפלילי ת"פ 10291-01-12 המכונה "פרשת הולילנד". כתב האישום מגולל סיפורה של מערכת יחסי שוחד שנתרקמה בין יזמי נדל"ן לבין עובדי ונבחרי ציבור. המבקש ,שהיה עוזרו האישי של עד המדינה ניצב בתווך ,בין היזמים לבין האחרים ותפקידו היה להעביר את כספי השוחד בקשר לפרויקט "הולילנד",השבחת קרקעות "הזרע" וקידום הסדר מקרקעין של תעשיות המלח. הכספים,כך כתב האישום,הועברו ליעדם על ידי המבקש,והוסוו באמצעות רשומות כוזבות ושיטות נוספות. נטען כלפי המבקש כי קיבל שוחד בסך כולל של 2,828,633 ש"ח.על כן הואשם בתיווך לשוחד ,עבירה לפי סעיף 295(א)לחוק העונשין.הסעד הזמני שהתבקש נועד ליישום סעיף 297 לחוק העונשין המאפשר חילוט כספי שוחד. עוד נטען כלפי המבקש כי עובדות הפרק הרביעי לאישום השני ועובדות הפרק השלישי לאישום השלישי,מקימות עבירות לפי סעיף 3(א)לחוק איסור הלבנת הון.הפעולות ברכוש אסור הן בשווי של 1,110,164 ש"ח.לשיטת המשיבה,יש בדעתה לבקש חילוט הסך האמור מכח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הוןהמאפשר ,בין השאר, חילוט רכוש בשווי הרכוש שנעברה בו העבירה. טענות הצדדים: ב"כ המבקש טוען כי לא קמה למאשימה הסמכות לתפוס את הנכסים מכוח הוראות חוק איסור הלבנת הון משום שהמבקש לא הואשם בביצוע עבירות על פי חוק זה. לטענתו, הוסיפה והצהירה המדינה כי היא זונחת את טענותיה לעניין חילוט מכוח חוק העונשין. משכך,לשיטת ב"כ המבקש,לא נותר דבר המבסס המשך החזקת התפוסים. לחלופין טוען הסניגור ,כי גם אם יתקבלו כל העובדות המפורטות בכתב האישום, לא יהיה בכך כדי לבסס עבירה של הלבנת הון. עוד טוען ב"כ המבקש כי הנכסים אשר נתפסו על ידי המאשימה אינם בבעלות המבקש וכי הדירה שנתפסה הינה בבעלות רעייתו.באשר לחשבונות הבנק,נטען כי הינם בבעלות רעייתו וילדיו. המשיבה טוענת בתגובה כי מעולם לא זנחה את טענותיה לעניין חילוט מכוח חוק העונשין. המשיבה חוזרת וטוענת כי עומדת לה הזכות לחלט, עם סיום ההליך הפלילי, את רכוש המבקש, בשל עמידתו בתנאי עילות החילוט בסעיף 297 לחוק העונשין ובסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון המשיבה מזכירה כי יומיים לאחר פתיחת החקירה משכה אשת המבקש מחשבונם סך 625,000 ₪ .עוד יש להדגיש כי סך רכושו התפוס של המבקש, אינו עולה על הסכום המיוחס לו לעניין עבירות הלבנת ההון ובוודאי שאינו עולה על הסכום המיוחס לגבי עבירות השוחד. כן טוענת המשיבה כי תפיסת הרכוש נעשתה במידתיות ואין בה פגיעה מהותית בקניינו של המבקש. לא בוצעו פעולות בלתי-הפיכות בהליך תפיסת הרכוש ולא נגרם נזק של ממש לממונו של הנאשם. למשל, דירתו של הנאשם נתפסה באמצעות רישום הערה אצל רשם המקרקעין בלבד ומבלי שלהליך זה תהיה השפעה כלשהי על זכותו של הנאשם למדור. שאר הכספים נתפסו בפיקדונות או בקופות גמל ארוכות טווח. המשיבה טוענת כי ב"כ המבקש שוגה בטענותיו הן בכל הנוגע ליחס בין עבירת המקור לעבירת ההלבנה, והן ביחס לטענה כי עובדות כתב האישום אינן עולות כדי עבירת הלבנת הון. המשיבה מדגישה כי קיים חשש ממשי להברחת רכוש המבקש ולסיכול החילוט בעתיד, במידה ותשוחרר ההקפאה. דיון בראש הדברים ,רשמתי בפניי הצהרת ב"כ המדינה כי מחמת פליטת קולמוס לא יוחסו למבקש עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון וכי המעוות יתוקן במסגרת ההליך העיקרי.בנקודה זו,יש להפנות תשומת לב הסניגור לבקשה עצמה שם קיימת התייחסות ברורה לחוק איסור הלבנת הון,כך שאין מדובר בטענה שנולדה בדיעבד. כך גם לא נמצא ממש בטענה כי התביעה זנחה טענותיה באשר לחילוט על פי חוק העונשין עבירת הלבנת הון נוגעת לפעולה ברכוש אסור .אותו רכוש אסור הוא רכוש אשר הושג באמצעות עבירת מקור.בין העבירות המנויות בתוספת לחוק זה קיימת עבירת השוחד. סעיף 10 לאישום השלישי -פרשת תעשייות מלח - מתאר כיצד נתן דנקנר למבקש סך 1,110,164, ₪,לשם העברתם לאחר.הכסף הועבר על ידי המבקש לחברה שבבעלות עד המדינה וזה הנפיק חשבוניות כוזבות על מנת להסתיר את מקור ומהות הכסף. הנה כי כן,יש קבלת הכסף ,דנקנר והמבקש, יש "פעולה ברכוש",המבקש והחברה,ויש הסוואת המקור ומהות הכסף,הנפקת החשבוניות הכוזבות. סעיף 295 לחוק העונשין אינו מחייב קשר ישיר בין נותן השוחד לבין יעדו הסופי. כך גם אין דרישה כי יתקיים סדר זמנים קבוע בין הפעולה ההופכת את הרכוש לרכוש אסור לבין פעולת ההלבנה. ראה לעניין זה דברי כב' השפטת ברלינר עת כיהנה בבית המשפט העליון בע"פ 8325/05 בלס נ.מדינת ישראל (דינים עליון 2007(2)624 ) ודברי כב' השופט דנציגר בבש"פ 7051/10 עמר נ.מדינת ישראל. חוק איסור הלבנת הון נחקק מתוך מטרה ליתן מענה לפניה המשתנים של הפשיעה בישראל. מטרת החוק הינה לאסור ביצוע פעולות של הלבנת הון והטלת חובות דיווח מוגברות על תנועות הון. ככלל, מגדיר החוק כעבירה של הלבנת הון, פעולה הנעשית ב"רכוש אסור" מתוך כוונה להסתיר את מקורו, זכות בעליו, מיקום הרכוש או תנועותיו. רכוש אסור הוא, ככלל, רכוש שנעברה בו עבירה או שהתקבל כתוצאה מבצועה של עבירה המנויה בתוספת לחוק ( "עבירת מקור"). חוק איסור הלבנת הון סימן כיעד מרכזי במאבק בתופעת הלבנת ההון את הפגיעה במקורות המימון של העבריינים. אחד העקרונות עליהם מבוסס החוק הוא חילוץ רווחי הפעילות העבריינית מבין ציפורניו של העבריין, וזאת באמצעות חילוט רכוש הקשור בצורה זו או אחרת לעבירה, כמפורט בחוק. החוק מבחין בין חילוט רכוש בהליך אזרחי לחילוט רכוש בהליך פלילי - שהוא הרלוונטי לענייננו, והמסגרת הנורמטיבית לו מצויה בין גדריו של סעיף 21 לחוק: 21. חילוט רכוש בהליך פלילי (א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא - (1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך; (2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך. (ב) לענין סעיף זה, "רכושו של הנידון" - כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו. (ג) לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה; לא יצווה בית המשפט כאמור לגבי רכוש שמימן או שהעביר הנידון לאותו אדם לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע, ושלגביה ניתן צו החילוט. (ד) לא יצווה בית המשפט על חילוט רכוש כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכוש, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע את טענותיהם. (ה) טען אדם שאינו הנידון לזכות ברכוש כאמור בסעיף קטן (ד), וראה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; קבע בית המשפט כאמור, יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף קטן (ג). (ו) ... "רכוש" מוגדר בחוק איסור הלבנת הון הגדרה רחבה הכוללת "מקרקעין, מטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור". בהתאם לסעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, על חילוט רכוש לפי חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיפים 36ג - 36י לפקודת הסמים. הסעיף הנוגע לענייננו הינו סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים, המורה: הוגש כתב אישום או הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, רשאי בית המשפט, על פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז המפרטת את הרכוש שאת חילוטו מבקשים, לתת צו זמני בדבר - מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צוי מניעה, צוי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של הרכוש... בפקודת הסמים מצויה הגדרה זהה כמעט של המונח "רכוש", להגדרה שבחוק איסור הלבנת הון לעקרונות המנחים לחילוט עצמו יש השלכה גם על ההכרעה בבקשה למתן סעד זמני, ולפיכך אדרש אליהם בקצרה. הגם שהוא אמצעי בעל היבטים עונשיים, החילוט איננו עונש. כאמצעי ענישה בהליך הפלילי משרת החילוט תכליות שונות: אחת, תכלית הרתעתית- החילוט מונע מצב בו חוטא יוצא נשכר ממעשה עבירתו ופוגע בתמריץ העיקרי שיש לעבריין בביצוע העבירה - בכדאיות שבביצוע עבירה המניבה רווח מהיר ונכבד, לעיתים רווח קל, כשלמולו סיכון שאינו נתפס כממשי ביותר. הפגיעה בבסיס המימון של העבריינים בתחום זה מייעלת את המלחמה בעבירות הלבנת הון (ע"פ 4496/04 מחג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.05); וראו גם הדברים שנאמרו בהצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח - 1988, הצ"ח 1893 בעמ' 245, אשר עקרונם יפה גם לענייננו; ע"א 6702/04 מאזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.05)). תכלית נוספת שמשרת החילוט הינה בעלת אופי קנייני. כאן, מהות החילוט הינה "הוצאת בלעו של גזלן מפיו" (ע"פ 7475/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית, פ"ד נב(2) 385, 410 (1998). לאמור, אין מדובר בפגיעה בכיסו של העבריין המורשע, אלא מטרת החילוט להוציא מידיו של העבריין רכוש שאינו שייך לו ואינו מוחזק על ידו כדין, שכן הושג בעבירה (שם, בן שטרית). החילוט משרת אפוא אינטרס ציבורי מובהק, ואולם, גם אינטרס זה אינו מוחלט אלא יחסי. יש לערוך איזון בין האינטרס הציבורי שבחילוט ככלי למיגור עבירות של הלבנת הון, לבין אינטרס הפרט בשמירה על קניינו. איזון כזה מצוי, למשל, בהסדרים המורים כי האינטרס הציבורי שבבסיס החילוט עשוי לסגת מפני אינטרס קנייני מוכח של צד שלישי בעל זכות ברכוש המיועד לחילוט. סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע כי הרשעה בעבירות של הלבנת הון או עשיית פעולה ברכוש אסור תגרור ככלל, בנוסף לכל עונש, חילוט רכוש של הנידון שנעברה בו העבירה, ששימש או איפשר את ביצועה או שהושג כתוצאה מביצועה. בנוסף, סעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון קובע כי ניתן להורות על מימושו של צו החילוט מתוך רכושו של אדם אחר, כאשר הנידון מימן את רכישתו, או שהעבירו לאותו אחר בלא תמורה. יחד עם זאת, החוק אינו מאפשר הפעלת סמכות זו ביחס לרכוש שפעולות אלה בוצעו בו על ידי הנידון לפני ביצוע העבירה שבעטייה ניתן צו החילוט. מכאן, שההעדפה המשתקפת בסעיף ככלל לאינטרס הציבורי שבמאבק בעבירות הלבנת ההון על פני זכות הקניין של הפרט אינה בלתי מוגבלת. בנוסף, בכדי למנוע פגיעה בלתי מידתית של צו החילוט בזכויות הפרט מחייב חוק איסור הלבנת הון את בית המשפט לשמוע טענותיו של טוען לזכות ברכוש שחילוטו מתבקש. הוראה מקבילה מצויה בסעיף 36א לפקודת הסמים, אלא ששם מאפשר הסעיף חילוט רכושו של אדם אחר, כאשר מדובר בכל רכוש "נגוע" ששימש או נועד לשמש לביצועה העבירה או כדי לאפשר ביצועה. ענייננו אינו בבקשת החילוט אלא בבקשה לסעדים זמניים לצורך חילוט, אם בסופו של הליך יימצא המבקש אשם בדין. מטרת הבקשה הינה לשמר את מצב נכסיו של הנאשם ולמנוע הברחתם באופן שאם יורשע בסופו של הליך ויינתן צו חילוט, ניתן יהא לבצע הצו (בש"פ 3120/06 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם, 9.8.06)). כן מיועד הסעד הזמני למנוע מהעבריין המורשע להפיק תועלת מרכוש שהניבה לו העבירה. הסעד הזמני מיועד אפוא לאפשר מימושן של תכליות החילוט. יחד עם זאת ברי, כי בית המשפט הדן בבקשה למתן סעדים זמניים יעשה כן בזהירות המתבקשת מהפגיעה בקניינו של הנאשם, שמוחזק בשלב זה כחף, ונוכח האפשרות שבסופו של ההליך לא יוחלט על חילוט הרכוש. כפי שנפסק כבר בעבר, תפישת רכוש על מנת להבטיח את אפשרות החילוט בעתיד, בשלב בו ההליך הפלילי עודו מתנהל ולנאשם עומדת חזקת חפות, הינה צעד דרסטי השולל מבעל הרכוש את האפשרות לעשות שימוש בקניינו, לעיתים למשך תקופה ארוכה. לפיכך אם ניתן לנקוט אמצעים "חלופיים" שדי בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט או השגת תכליתו בעתיד, תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, יש להעדיפם על פני סעד זמני של תפיסת הרכוש והחזקתו עד תום ההליך המשפטי: "לא בכדי נקבע בסעיף 36ו(א) כי הצו הזמני שבית המשפט רשאי לתת בעניין זה הוא למתן ערבויות, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט". לא בהכרח יש לנקוט בדרכים הנ"ל לפי סדרן, אולם בסדר הבאתן יש אינדיקציה למידתיות שאותה ראה המחוקק לנגד עיניו. הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו..." (בש"פ 7715/97 חג'ג נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 14, 18 (1998). ראו גם: בש"פ 3159/00 רבין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 30.5.00); בש"פ 7023/03 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.8.03); רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312, 323 - 324 (1999)). גם בעניין זה הכלל הוא אם כן בחירת האמצעי שפגיעתו פחותה, כלל המידתיות (וראו גם: יעל גרוסמן ורוני בלקינד איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה 162 (2003)). סיכום הצו הזמני הינו מידתי ביחס לסכומים הנטענים.עיון ברשימת הרכוש מעלה קושי לא מבוטל במימוש הרכוש אם וכאשר תינתן החלטת חילוט. המבקש נשוי ולאשתו זכויות לכאורה במחצית הרכוש.משוכה כמעט בלתי עבירה תעמוד בפני המבקשים לממש את זכויות המבקש בדירת המגורים נוכח עובדה זו והעובדה כי הדירה תימכר ככל הנראה כדירה תפוסה עם כל המשתמע מכך לגבי התמורה שתתקבל. הנזק שנגרם אפוא למבקש הינו מזערי. בנסיבות הללו אני מורה על הארכת תוקף הצו הזמני עד תום ההליכים המשפטיים. מיסיםעבירות מסהלבנת הוןחילוט