בפניינו בקשת ביטול הוראת חילוט, לפי סעיפים 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק הלבנת הון") וסעיף 36ד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"). בגזר דיננו מיום 12.1.05 ב-ת"פ 272/03, הורינו, בין השאר, בהתאם לס' 21 לחוק הלבנת הון, על חילוטן של 2 דירות הנמצאות בגוש 12491 חלקות 13, 14, תתי חלקות 1 ו-6 (להלן: "הדירות"). עוד הורינו כי החילוט יעשה בכפוף לזכויות צד ג', אם יש כאלו. ב- 17.1.05, הוגשה הבקשה נשוא דיוננו. בבקשתם, הנתמכת בראיות שהציגו ובטיעוניהם, טוענים המבקשים כי הדירות רשומות על שמם בנאמנות עבור חברת חיפה - זהרת אלכרמל בע"מ (להלן: "החברה") וכי הדירות נרכשו ומשמשות עבור כל תושבי חיפה בכלל ותושבי שכונת חליסה בפרט ונועדו לשמש כגן ילדים, מועדון ספורט ולשם קיום הרצאות. כיום הדירות בלתי מאויישות ומוזנחות ("חורבות"), אך בדעת המבקשים לאסוף תרומות על מנת לשפצן. אליבא דהמבקשים, שכונת חליסה, המשמשת כמקום מגורים של ציבור ערבי, מוזנחת ומקופחת ולפיכך יש חשיבות מרובה בביטול החילוט נשוא דיוננו, על מנת שניתן יהא להשתמש בדירות למטרות חברתיות. לית מאן דפליג, כי הדירות נרכשו ב- 420,000 ₪ מכספי תרומה שנמסרה במזומן למבקשים מהנאשמת 6 באמצעות הנאשם 1 (ראו ת/86 המסומנת גם כ-ה/2). המבקשים רכשו הדירות בנאמנות עבור החברה אך החברה אינה פעילה בשל חוסר במשאבים. טענות מעין טרומיות בפתיח להחלטתנו ציינו כי הבקשה שבפנינו הנה בהתאם לסעיף 23 לחוק הלבנת הון וסעיף 36ד לפקודת הסמים. כך הבנו מהבקשה שהוגשה לנו. דא עקא, שבסיכומיו הכתובים הפליג ב"כ המבקשים למחוזות אחרים וטען כי בטרם ניתנה החלטתנו הנ"ל מיום 12.1.05 לחלט הדירות, הסכימה המדינה לביטול החילוט, אם תוכר זכותו של צד שלישי כלשהו בדירות וכי ההליך המתקיים בפנינו אינו אלא הליך אזרחי בהתאם לסעיף 22 לחוק הלבנת הון, שמכוחו אין ניתן להורות בעניננו על חילוט הדירות. בטענתו זו של ב"כ המבקשים, אין כל ממש. בהסדר הטיעון שהובא בפנינו נרשם מפורשות, כי: "עוד הוסכם כי בית המשפט יורה על חילוט הפריטים המנויים בנספח א' לכתב האישום הנ"ל בכפוף לזכויות צד ג' אם יש כאלה, בהתאם לסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 ולבקשת החילוט בכתב האישום". בהתאם להסדר הטיעון דלעיל החלטנו, ב-12.1.05, כי: "אנו מורים על חילוט הפריטים המנויים בנספח ג' לכתב האישום בכפוף לזכויות צד ג', אם יש כאלה, והכולל שתי דירות בחיפה... וזאת בהתאם לסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 ולבקשת החילוט בכתב האישום" (ההדגשות הוספו). עינינו הרואות, כי החלטת החילוט ניתנה על ידינו, בהתאם לסעיף 21 לחוק הלבנת הון. המדינה לא הסכימה לביטול החילוט, כנטען ע"י ב"כ המבקשים, ואין אנו דנים מחדש בחילוטן של הדירות, על פי סעיף 22 לחוק הלבנת הון. קביעתנו כי החילוט נעשה "בכפוף לזכויות צד ג'", לא באה אלא להבהיר כי צד ג', הטוען לזכות ברכוש שחולט, יוכל לעשות שימוש בזכותו לפי סעיף 23 לחוק הלבנת הון וסעיף 36ד לפקודת הסמים ולבקש מאיתנו לבטל את החלטת החילוט. מסגרת הדיון שבפנינו תהא איפוא על פי סעיף 21 לחוק הלבנת הון וסעיפי פקודת הסמים שהוחלו על חילוט, מכוח הוראת סעיף 23 לחוק הלבנת הון. עוד טענה, מעין טרומית, בפי המבקשים. אליבא דטענה זו אין ניתן במקרה זה לחלט את הדירות, שכן תנאי לחילוט רכוש, הנמצא בידי צד שלישי, הוא חילוטו של רכוש הניתן לחילוט והמצוי בידי הנאשם. במקרה שבפנינו לא חולט רכוש של הנאשמים או מי מהם ולפיכך אין ניתן לחלט את רכוש המבקשים. טענה זו נסמכת על לשונו של סעיף 21(ג) לחוק הלבנת הון הקובע: "לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה; לא יצווה בית המשפט כאמור לגבי רכוש שמימן או שהעביר הנידון לאותו אדם לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע, ושלגביה ניתן צו החילוט". מוסיפים המבקשים וטוענים, כי כאשר קיים הסדר (כפי שהיה במקרה שבפנינו) שלפיו המדינה אינה מבקשת לחלט חלק מרכושו של הנאשם, אזי אין עוד מקום להזקק לבקשה לחלט רכושו של צד שלישי. דין טענה זו להדחות. ראשית, אין אנו יודעים אם אכן ניתן היה לחלט את רכוש הנאשמים או מי מהם ואם התקיימו נימוקים מיוחדים או נימוקים אחרים שבדין שלא לחלטם. שנית, מטרתו של סעיף 21(ג) הנ"ל היתה לאפשר חילוט מלא של כל הרכוש "שהושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך". היה ואין הרכוש הזה נמצא במלואו אצל הנאשם, ניתן לעקוב אחריו ולחלטו בתנאים המנויים בחוק, גם אם הוא נמצא בידי אדם אחר. האפשרות שהעניק המחוקק לחלט את כל הרכוש הנ"ל אינה מוגבלת רק למקרים בהם חולט קודם לכן הרכוש המצוי אצל הנאשם. יתר על כן, הדירות חולטו בהסכמת הנאשמים ואל להם למבקשים לבוא בטרוניה על כך שחולט רכוש ש"נתרם" להם ע"י הנאשמים בטרם חולט רכושם של הנאשמים. ניתן איפוא לחלט, את רכוש המבקשים, גם אם לא חולט רכושם של מי מהנאשמים. דיון לגופו של ענין סעיף 21(א) לחוק הלבנת הון קובע כהאי לישנא: "(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא - (1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך; (2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך. (ב) לענין סעיף זה, "רכושו של הנידון" - כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו". (ג)לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה; לא יצווה בית המשפט כאמור לגבי רכוש שמימן או שהעביר הנידון לאותו אדם לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע, ושלגביה ניתן צו החילוט". לית מאן דפליג כי הדירות נרכשו מכספי עבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק הלבנת הון וכי לפחות חלק מהנאשמים מימנו את רכישת הדירות, עבור המבקשים, וכי עבור דירות אלו לא שילמו המבקשים כל תמורה. המסקנה המתבקשת מקביעה עובדתית זו היא, כי רשאי ביהמ"ש להורות על מימושו של צו החילוט לגבי שתי הדירות, כפי שאכן הורינו בהחלטתנו מיום 12.1.05. השאלה הניצבת בפנינו הנה, האם לנוכח הנסיבות הנדונות מן הדין להורות על ביטולה של הוראת החילוט. בטרם נחליט בנדון, מן הראוי שנבחן מה הם הקריטריונים שלאורם תבחן החלטתנו. המחוקק מצא לנכון להאיר את דרכנו בשתי הוראות מפורשות המצדיקות הוראה שלא לחלט או הוראה לבטל צו חילוט. סעיף 23 לחוק הלבנת הון קובע בזו הלשון: "על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי חוק זה, וכן על קנסות שהוטלו על פיו יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים…". סעיף 36ג(א) וסעיף 36ג(ב) מורים אותנו, כי: "(א) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה; (ההדגשה הוספה). (ב) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א ו-36ב אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר". ברור, כי המבקשים לא רכשו זכותם בדירות בתמורה ולפיכך אין חל לגביהם סעיף 36ג(א) הנ"ל. נהיר לנו גם כי אין הדירות משמשות למגורים ואין הן משמשות כאמצעי מחיה ולפיכך אין חל לגביהם סעיף 36ג(ב) לחוק. יחד עם זאת, נראה כי לנגד עינינו צריך שיהא חריג נוסף להוראות חילוט - זה הקבוע בסעיף 21(א) לחוק הלבנת הון והקובע כי: "(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא - (1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך; (2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך" (ההדגשה הוספה). עינינו הרואות, כי "נימוקים מיוחדים" שיפורטו והשונים מאלו המנויים בסעיף בסעיף 36ג' הנ"ל, עשויים להצדיק החלטה שלא לחלט רכוש בנסיבות של ביצוע עבירה לפי סעיפים 3 ו/או 4 לחוק הלבנת הון. כאשר מדובר ברכוש שניתן לחילוט והמצוי בידי צד שלישי, אין כלל צורך ב"נימוקים מיוחדים" כדי להגיע למסקנה כי אין לחלט הרכוש. סעיף 21(ג) לחוק הלבנת הון משאיר את שאלת החילוט לשיקול דעתו של ביהמ"ש. במקרה של חילוט לפי פקודת הסמים ובניסוח זהה של הסעיפים הרלוונטיים נקבע ע"י ביהמ"ש העליון בע"פ 7376/02 ירון כהן נ. מדינת ישראל נ"ז(4) 558, כי: "מה הם השיקולים שעל בית המשפט לשקול, ומה הם המבחנים שעליו ליישם בבואו להכריע בשאלת חילוטו של רכוש אשר לגביו טוען לזכויות מי שלא הורשע בעבירה? הפקודה כוללת הוראות מספר העשויות לשלול את החילוט בהתקיים הנסיבות הקבועות בהן, וחלק מהוראות אלה חלות גם מקום שבו הרכוש המועמד לחילוט שייך למבצע העבירה. ההוראה הראשונה קבועה בסעיף 36א(א) לפקודה, ולפיה לא יורה בית משפט על חילוט רכוש אם ראה שאין לעשות כן "מנימוקים מיוחדים שיפרט". נראה כי קיומם של בעלי זכות ברכוש אשר לא הורשעו בעבירה שבגינה מתבקש החילוט, עשוי, בנסיבות מסוימות, להיות "נימוק מיוחד" להימנעות של בית המשפט מן החילוט (ראה ב"ש (חי') 2638/99 מדינת ישראל נ. מלכה)" (שם, בעמ' 572). הקביעה דלעיל התיחסה לצד שלישי שבאמצעות רכבו (להלן: "הרכב") נעברה עבירת סמים ע"י אחרים מבלי ידיעתו. אין להסיק ממקרה זה גזירה שווה למקרה שבפנינו. אחרי ככלות הכל, הרכב לא נרכש כתוצאה מביצוע עבירה אלא מכספו של צד שלישי, תם לב, שלא ידע כלל על ביצוע עבירת סמים באמצעות רכבו. הדרא איפוא קושיה לדוכתה, האם מתקיימים בעניננו נימוקים המצדיקים ביטולה של החלטת חילוט הדירות? האם העובדה שהמשיבים רכשו הדירות, ללא ידיעה של מקורו של הכסף שמימן את הרכישה והדירות משמשות למטרות חיוביות, אמורה להביאנו לכלל החלטה כי תבוטל הוראת החילוט? נראה, כי התשובה לשאלה דלעיל היא שלילית. הדירות נרכשו מסכומי כסף שהועברו ארצה ע"י ארגונים בלתי חוקיים, שהוצאו מחוץ לחוק בהיותם חלק מארגון החמאס. עצם הסכמת הנאשמים לחילוט הדירות בכפוף לזכויות צד ג' אם ישנן כאלו, יש בה כדי הודייה כי הדירות נרכשו בכספי ארגון החמאס על כל המשתמע מכך לענין עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק הלבנת הון. למסקנה דומה ניתן להגיע גם מעצם הודייתם במיוחס להם בכתב האישום המתוקן. ודוק, המדובר בענייננו, בפעילות שאינה "רק" עבריינית במובנו של חוק הלבנת הון. המדובר בפעולה "המלבינה" כספי ארגון טרור החפץ בהשמדתה של מדינת ישראל. במצב עניינים זה גובר שבעתיים הצורך לעשות שימוש במכשיר החילוט. אחרי ככלות הכל, יש משמעות שלילית של ממש להשקעת כספים שברור כי הם כספי חמאס, בנכסים בישראל, אף אם הם מוחזקים כיום בבעלות של אנשים שלא ידעו על מקור המימון. הותרת הדירות בידי המבקשים, פרושה כי כל הבאים בשערי הדירות ידעו כי הנאשמים או מי מהם "תרמו" כסף, מכספי החמאס, לרכישת הדירות. עובדה זו תאדיר את שמם של הנאשמים ושל ארגון החמאס ותביא גם לידי כך שיצא חוטא נשכר. החילוט נועד למנוע מצבים שבהם יצא חוטא נשכר (ראו ע"פ 7376/02, שם, בעמ' 573). אין להשלים עם מצב שבו פרות העץ המורעל (כספי החמאס) שהושגו בניגוד לחוק, יזינו את תושבי מדינת ישראל. המבקשים לא השקיעו ברכישת הדירות מכספם שלהם, הפגיעה בהם, מן הסתם, פחותה. כשפגיעה זו עומדת אל מול הפגיעה המהותית הנובעת, כאמור, מהשלמה עם בעלותם על נכסים שהושגו במימון חמאס, מוטה הכף לכיוון החילוט. יתר על כן, הנסיבות שבהן נמסר הכסף למבקשים, דהיינו במזומן, בסכום מאד גבוה של 400,000 ₪ בתוך שקית ניילון, ומאדם שהם מכירים שטחית, אם בכלל, מעוררת תמיהה ומן הסתם היו צריכות לעורר מחשבות אצל המבקשים, שמא הכסף בלתי כשר. ודוק, אין המדובר בכסף המועבר מאדם לאדם אלא מחברה, שבדרך הטבע אינה אמורה להעביר סכום כסף כה גבוה במזומן ובתוך שקית ניילון. אין באמור לעיל משום הטלת חשד במבקשים, כי ידעו שבכספי חמאס מדובר, אך יש בנסיבות המקרה כדי להעלות מחשבה נוגה בדבר עצימת עיניהם של המבקשים מראות ומדעת את מקורו של הכסף. בנסיבות אלו, אנו דוחים בקשת המבקשים לבטל חילוטן של הדירות. חילוט