1.הנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם") הורשע על פי הודאתו בעבירות כדלקמן: החזקה שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"-ג - 1973 (להלן "פקודת הסמים"). נהיגה בלא רשיון נהיגה תקף - עבירה לפי סעיף 10 + 62(1) לפקודת התעבורה. נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. נהיגה בקלות ראש ובמהירות שיש בה סכנה לציבור - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה + סעיף 29 לחוק העונשין. מעשה פזיזות ורשלנות - עבירה לפי סעיף 338(1) + סעיף 29 לחוק העונשין. הפרת הוראה - עבירה לפי סעיף 62(8) לפקודת התעבורה + סעיף 29 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום נמצא הנאשם נוהג ברכב מסוג מזדה לנטיס מ.ר. 29-631-71 ללא רשיון נהיגה בר תוקף ובזמן פסילה. הנאשם נהג בקלות ראש ובמהירות, לא עצר במחסום משטרתי ובחיפוש ברכב , שנערך לאחר שנעצר, נמצאו שתי שקיות שהכילו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל (נטו) של 96.57 גרם. 2.המאשימה ביקשה לחלט את הרכב, אשר שימש בביצוע העבירות נשוא כתב האישום (על פי הוראות סעיף 36א(א)(1) לפקודת הסמים) וזאת לטובת הקרן לטיפול בנכסים שחולטו, שהוקמה לפי סעיף 36ח' לפקודת הסמים. הנאשם טען כי הרכב אינו בבעלותו. מר בראנסי מחמוד ומר מסארווה מורד טענו לזכויות בעלות ברכב והגישו בקשה להחזרת תפוס. להלן אדון בבקשות לחילוט מחד ולהחזרת תפוס מאידך. 3.הנאשם הצהיר כי בתאריך 2.9.03 לקח את הרכב ממר מסארווה מורד על מנת לבדוק אפשרות לרכוש אותו, אך לא שילם תמורתו ואין לו כל תביעת בעלות או זכות אחרת ברכב. בתאריך 29.3.03 חתם הנאשם עם מר מסארווה מורד על "הסכם קניית רכב" - טופס סטנדרטי בו מולאו כל הפרטים, למעט מחיר הרכב. מספר תעודת הזהות של הקונה המופיע בהסכם ליד שמו של הנאשם אינו זה של הנאשם אלא של הנאשם האחר (נאשם מס' 1) עימו הואשם בכתב האישום. בחקירתו הנגדית השיב הנאשם כדלקמן: - הוא הגיע למר מסארווה, שנאמר לו כי הוא מתעסק עם מכוניות, וביקש לבדוק את הרכב. - הרכב היה ברשותו במשך שבוע. - הוא חתם על שטר חוב על סך 10,000 ₪ למקרה ויעבור רמזור אדום ויוטל עליו קנס. - המוכר ביקש על הרכב מחיר מחירון והוא אמר שיבדוק זאת. - הוא שמע על מר מסארווה כחצי שנה קודם לכן, וידע שהוא מתעסק עם רכב, אך לא הכיר אותו לפני כן, אלא רק בפנים. הוא לא דיבר איתו לפני העיסקה. - הוא נפגש עם מר מסארווה בביתו בשעה 1500 או 1600. - מר מסארווה הוא שנתן לו שטר חוב לחתימתו והשטר נשאר אצל מר מסארווה. - בהסכם לא מולא המחיר כי לא עשו עיסקה וההסכם נחתם למקרה ויהיה דוח והמוכר יוכל לתבוע אותו. - הוא לא הספיק לבדוק את הרכב. - לפני שלקח את הרכב מהמוכר הוא עשה איתו סיבוב ליד הבית. - לקח לו 5 ימים לבדוק את הרכב כי רצה להתייעץ עם משפחה וחברים. 4.מר מסארווה מורד הצהיר כי בתאריך 2.8.03 רכש את הרכב ממר בראנסי מחמוד תמורת הסך של 40,000 ₪, אך הרכב טרם נרשם על שמו. בתאריך 2.9.03 הוא חתם על "הסכם קניית רכב" עם הנאשם, אך הרכב נמסר לנאשם לשם בדיקה בלבד, מבלי ששולמה תמורתו, ולפיכך במועד ביצוע העבירות נשוא האישום היה הרכב בבעלותו, למרות שלא היה ברשותו. עוד הוא הצהיר כי לא ידע על העבירות שביצע הנאשם ואינו קשור בשום דרך לשימוש שנעשה ברכב. מר מסארווה חתם על "הסכם קניית רכב" עם המוכר - מר בראנסי, זהה בנוסחו לזה שנחתם בינו לבין הנאשם - כאשר כל הפרטים, לרבות סכום התמורה, מולאו בהסכם זה. בחקירתו הנגדית השיב מר מסארווה כדלקמן: - הוא מכיר את הנאשם מטייבה , כאשר גם הנאשם מתעסק עם מכוניות. - לפני העיסקה הם היו נפגשים במגרשי מכוניות בטייבה ומדברים "שלום וככה". - הנאשם הגיע לביתו בשעות הערב או אחרי הצהריים, אחרי 1500 או 1600. - הם לא חתמו על הסכם מכר אלא על הצהרה שהנאשם אחראי לרכב. - הם לא חתמו על שטר חוב והוא אינו יודע מה זה שטר חוב. - הנאשם לקח את הרכב ואמר שהוא צריך לבדוק אותו יומיים או שלושה. - הנאשם לא עשה נסיעה לבדוק את הרכב אלא רק לקח אותו. - הוא נתן לנאשם את הרכב כי "זה בין סוחרים. אני יכול ללכת לאדם שנותן לי מילה. נתתי לו את הרכב. אני רואה אותו במגרשים כמעט כל יום". - לנאשם לא היתה תעודת זהות אלא היה לו כרטיס עליו רשום מספר. - הוא רצה עבור הרכב 45,000 עד 50,000 ₪ אבל הם עדיין לא דיברו על המחיר. הרכב עבר תאונות והיה יד שישית והיה מהשכרה והוא לא יכול היה לבקש עליו מחיר מחירון. - הוא החתים את הנאשם על "קומפלי" של 10,000 ₪ כדי שאם הרכב יקבל מכה הוא לא יצטרך לרדוף אחריו. - 5.מר בראנסי מחמוד הצהיר כי מכר את הרכב למר מסארווה מורד בתמורה, אך הרכב נשאר רשום על שמו והוא קניינו הפרטי והבלעדי ו/או לכל היותר הינו קניינו של הרוכש- מר מסארווה מורד. 6.ב"כ הנאשם טען כי על מנת לחלט את הרכב על בית המשפט לקבוע כי הנאשם היה הבעלים של הרכב ובענייננו קביעה כזו אינה אפשרית לאור הראיות שהובאו. גם ב"כ הטוענים לזכויות ברכב טען כי אין לשלול קניינו של המוכר רק כיוון שמסר רכב לבדיקת הקונה והקונה ביצע בו עבירה וכי בנסיבות הוכח כי הנאשם לא שילם תמורה עבור הרכב ואינו בעל זכויות בו. מאידך טענה המאשימה כי מדובר בפיקציה וקנוניה , כל העדים שיקרו ואין לתת בהם אמון . עוד טענה כי עול ההוכחה על הנאשם והוא לא הרימו. 7.סעיף 31 לפקודת הסמים קובע חזקה כדלקמן: "במשפט נגד אדם על עבירה לפי פקודה זו או תקנות לפיה - ........ (6) קבע בית המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים - (א) כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה: ... (ב) כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו, שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א)". 8.מנוסח הסעיף עולה בבירור כי נטל הראיה שהרכב "הוא של זולתו" מוטל על כתפי הנאשם ובנסיבות הוא לא הרימו: (א) נמצאו סתירות רבות ביותר בין עדות הנאשם לזו של מר מסארווה , הטוען לזכות בעלות ברכב - הן בפרטים שוליים (כטענת בא כוחו) והן בפרטים משמעותיים: - כך, הנאשם טען כי מר מסארווה דרש "מחיר מחירון" בעוד שמר מסארווה העיד כי לא יכול היה לדרוש מחיר מחירון בשים לב למצב הרכב. - הנאשם העיד כי נסע עם הרכב נסיעת מבחן ליד הבית בעוד שמר מסארווה טען כי הנאשם לקח את הרכב לבדיקה בלבד וקודם לא נסע בו. - הנאשם העיד כי שמע על כך שמר מסארווה סוחר רכב כחצי שנה קודם לכן ופרט לכך לא שוחח עימו. מר מסארווה העיד כי היה נפגש עם הנאשם כמעט מידי יום ביומו במגרשי רכב והיה בדבר עימו. - קיימת אי התאמה בשעה בה הגיע הנאשם לביתו של מר מסארווה. (ב) איני מאמינה כי מר מסארווה היה מוסר לנאשם רכב לבדיקה ולא היה דורש אותו חזרה במשך 7 ימים. (ג) יתירה מזאת, תמוה בעיני כיצד אדם המגדיר את הרכב כ"אוכל של ילדיי" היה מוסר את הרכב ללא כל בטחונות לאדם שאפילו תעודת זהות לא יכול היה להציג בפניו. (ד) הנאשם עצמו, לכשנשאל בחקירתו במשטרה בתאריך 9.9.03 (ת/ 6) של מי הרכב השיב כי "הרכב בעקרון שלי" , זאת למרות שטרם שילם עליו אלא רק "לקח אותו לקניה". 9.לחילופין, גם אם אקבל גרסתו של מר מסארווה כי נתן את הרכב לנאשם לצרכי בדיקה בלבד וקיבל ממנו שטר חוב (קופאלי) למקרה של נזק לרכב או קנס שיוטל עליו במקרה ויעבור עבירה - הרי שיש לראות בחילוט הרכב משום "קנס" שהוטל על הנאשם, לאחר שעבר עבירה, כאשר גובה הקנס אינו יכול להוות מדד לתוקף העיסקה. ודוק: על פי עדות מר מסארווה לרכב היה ביטוח צד ג' בלבד ולפיכך, גם במידה והנאשם היה גורם לאבדן הרכב בתאונה היו נשללות זכויות מר מסארווה ברכב והוא הדין בענייננו. 10.למותר לציין כי גרסתו הנאשם ומר מסארווה אינה אמינה עלי. 11.באשר למר בראנסי - הרי שכל הצדדים מסכימים כי לרישום הבעלות תוקף דקלרטיבי בלבד, הוא קיבל את מלוא התמורה עבור הרכב על פי הסכם המכר וברור כי אין לו כל זכויות ברכב, בנסיבות שאין כל ממש בתביעת הזכות שהגיש באשר לרכב. 12.לפיכך אני קובעת כי לא נסתרה החזקה הקבועה בסעיף 31 לפקודת הסמים ולפיכך אני מורה על חילוט הרכב כמבוקש על ידי המאשימה. 13.באשר לעונשו של הנאשם טענה ב"כ המאשימה כי בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם יש להשית עליו עונש מאסר לתקופה ממושכת , מאסר על תנאי וקנס. הסניגור טען כי לנאשם אין עבר פלילי בעבירות סמים, הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו ויש ליתן לו הזדמנות נוספת לחזור לחיים נורמטיביים. 14.העבירות בהן הורשע הנאשם אכן חמורות ביותר ואין לי אלא להפנות לעקרונות שהותוו על ידי בית המשפט העליון באשר לענישה בעבירות סמים (ראה ע"פ 3759/03 וע"פ 6143/03). מאידך, אני לוקחת בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שזו לו העבירה הראשונה בתחום עבירות הסמים. בנסיבות אלה אני גוזרת על הנאשם 6 שנות מאסר, מתוכן ירצה הנאשם 4 שנות מאסר בפועל, והיתרה - 2 שנים, מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי בתקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר בתיק זה לא יעבור הנאשם עבירה מהעבירות עליהן הורשע בתיק זה ויורשע בגינה. מתקופת המאסר בפועל ינוכו ימי מעצרו של הנאשם בתיק זה (החל מיום 7.9.03) . בשים לב לחילוט הרכב איני מוצאת להשית על הנאשם קנס כספי . 15.והודעה זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים. שטר חובחילוטחובשטר