בפנינו ערעור על פסק דינה של הרשמת (כתוארה אז) חנה שניצר-רהב (דמ 4113/09- 4141/09) מיום 7.2.10. השאלה המשפטית היחידה שעמדה להכרעה במסגרת פסק הדין נשוא הערעור, כמו גם במסגרת הערעור הנוכחי הינה- האם זכאים המערערים (29 עובדים במספר) לתשלום דמי הודעה מוקדמת מחברת מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ (להלן: "המעביד הקודם" או "המעביד") בשל חילופי מעבידים במפעל, זאת על אף שהמשיכו עבודתם ברצף באותו מפעל תחת חברת אסטרון עבודות הנדסיות בע"מ (להלן: "המעביד החדש"). הרשמת שניצר-רהב השיבה לשאלה זו בשלילה ובהתאם, דחתה את הערעור. לפיכך הוגש הערעור הנוכחי (לאחר מתן רשות של בית הדין הארצי בבר"ע 172-10). להלן העובדות הדרושות לערעור הנידון, כפי שנקבעו על ידי כב' הרשמת והן מובאות להלן, כלשונו של בית הדין בפסה"ד נשוא ערעור זה: התובעים הועסקו על ידי הנתבעת תקופות שונות עד ליום 1.1.08. ביום 1.1.08 נמכרה פעילות הנתבעת ופעילותה הועברה לחברת אסטרון עבודות הנדסיות בע"מ הנתבעת שלחה לכל העובדים מכתבי פיטורים והודיעה להם על הפסקת העסקתם אצלה, עקב תהליך המיזוג ורכישת החברה. התובעים המשיכו את עבודתם החל מתאריך זה באופן מיידי אצל החברה החדשה, אך חלקם סיימו את העסקתם אצלה לאחר מכן, לא ברור באילו נסיבות ומתי בדיוק. התובע 25 (להלן: "מר פטל") טען כי סוכם עמו, עקב בכירותו, על מתן הודעה מוקדמת של חודשיים, שבהתאם לשכרו עמדה על סך של 30,508 ₪. תובע זה העמיד את תביעתו על סך 25,300 ₪. התובעים קיבלו פיצויי פיטורים מן הנתבעת. במסגרת הערעור טוענים המערערים, כי הרשמת טעתה בפירוש הדין עת קבעה כי אינם זכאים לדמי הודעה מוקדמת בשל עקרון רצף הזכויות. לטענתם, הוכח כי עם חילופי המעבידים, חלה הרעה ניכרת בתנאי עבודתם ושכרם, כאשר 9 מהמערערים אף פוטרו חודשים ספורים לאחר המעבר למעביד החדש. עוד טוענים המערערים כי בשונה מפסה"ד בעניין דינה חזין (ע"ע 1363/02 דינה חזין- תנופה ואח', מיום 5.11.06; להלן: עניין דינה חזין"), המערערים לא היו חברת עובדי כוח אדם אלא עובדים מן המניין של המפעל, ועל אף שדרשו מהמעביד הקודם הודעה מוקדמת, לא נענו על ידו. בהמשך נאלצו לעבוד במפעל בתנאים נחותים, ובהעדר תמורת הודעה מוקדמת, נמנעה מהם האפשרות לחפש מקום עבודה אחר. המערערים סבורים כי במקרה דנן אין מקום להחיל את עניין דינה חזין אלא את פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 299/99, 319/99 קציר רובינסון- חבר לבניה (1995) בע"מ- משה איתם (פד"ע לח 49, 56-45; להלן: "עניין רובינסון"), כפי שמוזכרת בעניין דינה חזין וכן פסיקת בית הדין הארצי בדב"ע מח/3-22 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ נ' שמואל יפה (כ(1) 107; להלן: "הלכת טלמיר"), ובהתאם לסעיפים 2 ו-7א, לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א- 2001. לטענתם שעל חובה חקוקה זו לא ניתן להתנות. המערערים מבקשים גם להפנות לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' אי.טי.סי 24 מסביב לשעון, מיום 7.1.07 (להלן: "עניין וקסמן"), שאף ממנו עולה חובת המעסיק למסור לעובדיו הודעה מוקדמת ובהעדרה, לשלם להם תמורתה. המשיבה תומכת בפסק דינה של כב' הרשמת, וממשיכה לאחוז בהלכה שנקבעה בעניין דינה חזין כהלכה הקובעת בנסיבות העניין. לטענתה, הדברים עולים בקנה אחד עם תכלית החוק שמטרתו לאפשר לעובד להיערך לפיטורים ולחפש מקום עבודה חלופי. ואולם, כאשר העובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה ובאותם תנאים, אין הוא זקוק להיערכות כזו. הכרעה: נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים הבאים: בפסק הדין בעניין דינה חזין קבעה כב' סגנית הנשיא (בדימוס) אלישבע ברק אוסוסקין לאמור כי: "גם לגופו, מתן הודעה מוקדמת תכליתו לאפשר לעובד לחפש מקום עבודה חדש ולא להיפלט לשוק העבודה על אתר. בענייננו המערערות נשארו באותו מקום עבודה, הוא המשתמש, המדינה. זהו לב לבה של תביעתם. גם, ולמעשה בעיקר, מנימוק זה יש לדחות תביעה לתמורת הודעה מוקדמת." גם הנשיא אדלר (כתוארו אז), הסכים עם עמדתה של כב' השופטת ברק-אוסוסקין תוך שציין כי: "יש לדחות את תביעת המערערות לתמורת הודעה מוקדמת. תכלית ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובד תמיכה כלכלית עד שיתארגן בעקבות הפסקת עבודתו, לרבות במקרים שהוא מחפש מקום עבודה חדש. המערערות המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה ברצף, תחת מעבידים שונים, ועל כן לא היו זקוקות לתשלום דמי הודעה מוקדמת כדי להתארגן בעקבות הפסקת עבודתן אצל תנופה." הנה כי כן, פסה"ד בעניין דינה חזין הינו ברור וחד משמעי, וממנו עולה כי במצב של חילופי מעבידים וכאשר העובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד אחר, פטור המעביד הראשון מחובת תשלום תמורת הודעה מוקדמת. שכן, התשלום נועד "להתארגן בעקבות הפסקת עבודה", דבר שאינו נחוץ במקרה של המשך עבודה ברצף באותו מקום עבודה. לעניין זה, אין נפקא מינה האם מדובר בעובדי חברת כוח אדם או בעובדים מן המניין של המפעל עצמו. שהרי, התכלית של מתן תמורת הודעה מוקדמת לעובד היא אחת- לשמש כפיצוי בגין "הפסד שכר", במצב שבו הופסקה עבודתו של עובד על אתר. מה שלא התרחש במקרה דנן, בו המשיכו המערערים את עבודתם ברציפות אצל המעביד החדש. היענות לעתירת המערערים היתה עלולה להביא למעשה למצב שבו ייהנו המערערים מתשלום כפל בגין אותו חודש שבו המשיכו לעבוד אצל המעביד החדש, ובהתאם שולם להם גם שכר עבודה. גם טענות המערערים לעניין הרעת תנאי עבודתם אצל המעביד החדש ו/או העובדה שלטענתם פוטרו חלק מהעובדים לאחר מספר חודשי עבודה בלבד אצל המעסיק החדש, אינן רלוונטיות לדיון. עוד יאמר, כי אכן פסה"ד בעניין דינה חזין ציין את ההלכה בעניין רובינסון, ואולם באותה נשימה הוא מאבחן בין ההלכה הכללית באשר לתכלית מתן ההודעה המוקדמת ותמורתה, לבין נסיבות פסה"ד בעניין חזין העוסק במצב של חילופי מעבידים. אשר להלכת טלמיר: אמנם, בהלכת טלמיר נאמרו הדברים הבאים: "ככלל אין העובד חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בנין אי-מתן ההודעה המוקדמת; במלים אחרות - גם אם החל העובד לעבוד במקום עבודה אחר למחרת פיטוריו. והשתכר במקום עבודתו החדש סכום העולה על שכרו אצל המעביד שהפר את ההסכם- יהיה זכאי לפיצוי על הפרת חוזה, דהיינו הפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת, בגובה השכר שהפסיד". ואולם, מלבד העובדה שעניין דינה חזין מהווה הלכה מאוחרת יותר אשר כוחה יפה לענייננו, כך וממילא- גם הלכת טלמיר אינה עוסקת במצב של חילופי מעבידים שאז ממשיך העובד לעבוד ברצף באותו מקום עבודה. זאת, בניגוד למצב שבו מופסקת עבודתו של העובד לאלתר והעובד נאלץ לאתר לעצמו מקום עבודה חלופי, אשר יכול ויימצא באופן מיידי ויכול ויימצא לאחר זמן מה, לעתים ממושך. ושוב, גם פסה"ד בעניין וקסמן אינו רלוונטי בנסיבות העניין. שם עסקינן בעובד שפוטר בעקבות פגיעתו בתאונת עבודה. גם שם שב וחזר בית הדין הארצי על ההלכה הכללית לעניין הודעה מוקדמת ותמורתה, תוך שקבע לאמור: "הודעה מוקדמת לפני פיטורין מטרתה לאפשר לעובד מפוטר להתארגן, לחפש עבודה אחרת, לבחון מהו המשך דרכו. ... אדם מוצא משגרת חיי העבודה שלו, הוא עומד בפני שוקת שבורה. אין זו הפרת הסכם מסחרי רגיל. על כן קבעה הפסיקה כי יש ליתן לעובד מפוטר הודעה מוקדמת של חודש ימים ... כיום אימץ המחוקק הלכה זו בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א - 2001. ברם, יש ומעסיק מפר את חובתו ליתן הודעה מוקדמת לעובד ומודיע לעובד שעליו להפסיק את עבודתו בו ביום או למחרת, כפי שהדבר אירע בענייננו. הדבר אינו ראוי. כאשר מעסיק לא נותן לעובד הודעה מוקדמת לפני פיטוריו של העובד, הפיטורין אינם כדין. על כן אוכף בית הדין את העבודה באותו חודש נוסף. התשלום בגין חודש זה הוא שכר עבודה וחלות עליו כל הנורמות החלות על שכר עבודה." כפי שכבר חזרנו והבהרנו לעיל, לא זה הוא המקרה דנן. נוכח כל האמור, דין ערעורם של המערערים להידחות. המערערים הם אלה שיישאו בהוצאות ההליך הנוכחי, וישלמו למשיבה סך כולל של 3,500 ₪ כהוצאות שכ"ט עו"ד. הודעה מוקדמתחילופי מעבידים