1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סגנית הנשיא יהודית גלטנר-הופמן; עב' 2457/07), אשר ניתן ביום 10.6.09 ונמסר לידי ב"כ המבקשים ביום 22.6.09, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 7.9.09. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 15.9.09. רקע המשיב 1 סיפק שירותי ניקיון בנמל אשדוד במשך תקופה שהסתיימה ביום 1.4.06. המבקשים, יחד עם ששה תובעים נוספים, טענו כי עבדו עבורו עד סיום עבודתו בנמל ולכן זכאים לפיצויי פיטורים מכוח הפסיקה הקובעת זכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי מעסיקים בענף הניקיון. בית הדין האזורי נענה לתביעה העקרונית, אך קבע כי המבקשים (להבדיל מששת התובעים האחרים) סיימו עבודתם בפועל כבר בחודש 10/05, בשל חשדות שהועלו כלפיהם ומנעו את כניסתם לנמל, ולכן אינם זכאים לפיצויי הפיטורים. התביעה נגד המשיבים 2 ו - 3 נדחתה בהתייחס לכלל התובעים, בהעדר יריבות ישירה מולם. טענות הצדדים ב"כ המבקשים טוען כי התייצב ביום 15.9.09 במזכירות בית הדין לצורך הגשת הערעור, ואזי הסתבר לו להפתעתו כי פסק הדין נמסר במשרדו כבר ביום 22.6.09, כך שהמועד להגשתו חלף. ב"כ המבקשים הדגיש כי סבר, עקב טעות משרדית, כי המועד בו נמסר פסק הדין במשרדו הנו 29.7.09, ואף צירף תצהיר שלו - ושל מתמחה ממשרדו - המאמת זאת. ב"כ המבקשים ציין עוד את סיכוייו הטובים של הערעור, וצירף את הודעת הערעור עצמה - בה נטען כי עבודת המבקשים עבור המשיב 1 כלל לא הסתיימה בחודש 10/05, והם אף לא קיבלו באותו מועד הודעת פיטורים. לדבריהם, נדרשו על ידי אנשי הביטחון של נמל אשדוד, עקב חשדות שווא, להימנע מלהיכנס לנמל (דרישה שבינתיים פקעה, וכיום הנם מועסקים בנמל כעובדי ניקיון מטעם קבלן אחר), מבלי שהדבר הביא לסיום יחסי העבודה בינם לבין המשיב. המבקשים מדגישים עוד כי המשיב לא טען את טענת ההגנה בשלה נדחתה תביעתם, ואף לא הגיש כלל סיכומים. הבקשה להארכת מועד נמסרה למשיב 1, ולבא כוחו בבית הדין האזורי, עוד ביום 9.10.09, אך כל תגובה מטעמם לא הוגשה (על אף החלטות מיום 24.9.09 ומיום 5.11.09). הכרעה 6. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - "התקנות") ועומד על 30 יום. סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, ומתאפשרת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". 7. בפסיקה נקבע כי אין נוסחה נוקשה להגדרת "טעם מיוחד" וכל מקרה נבדק לפי נסיבותיו, כאשר דרך כלל יוכר "טעם מיוחד" כאשר התרחש אירוע שאינו בשליטת בעל הדין ו/או לא ניתן להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט ואח', פ"ד נה(2) 904). 8. ראשית אציין, כי טעות משרדית - דוגמת זו הנטענת על ידי ב"כ המבקשים - אינה מהווה "טעם מיוחד" ואינה משכנעת בפני עצמה לצורך מתן הארכת מועד. על אף זאת, שוכנעתי כי יש הצדקה ליתן במקרה זה הארכת מועד, מחמת שהתעלמות המשיב מהבקשה מלמדת כי אינטרס ההסתמכות שלו לא נפגע. 9. שיקול נוסף בהחלטתי הנם סיכויי הערעור, המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר מתן הארכת מועד (עא"ח 38/08 עזרא מכמאל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.1.09). כפי שפורט לעיל, המבקשים טוענים כי אי עבודתם בפועל בחודשים שטרם יום 1.4.06, מטעמים שאינם תלויים בהם או במשיב, לא הביאה לסיום יחסי העבודה בינם לבין המשיב ולכן אינה מצדיקה את דחיית תביעתם לפיצויי פיטורים (ולא בכדי המשיב לא טען לכך). טענה זו אינה משוללת יסוד ולכן מוצדק כי תיבחן על ידי ערכאת הערעור. 10. סוף דבר - הבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקשים יגישו את הודעת הערעור, בחמישה עותקים, וכן ישלמו את האגרה הנדרשת, תוך 15 יום. בכפוף לכך, ייפתח תיק ערעור. אין צו להוצאות בבקשה. חילופי מעבידים