החלטה בעניין צו הסרת חיסיון א. השאלות שבמחלוקת: 1. האם יש להורות במסגרת תביעה רכושית אשר הגישה אישה כנגד בעלה, על הסרת החיסיון מחשבונות הבנק שלו, חרף התנגדותו? 2. האם יש להיענות לבקשת מתן צו מתאים לגילוי חשבונותיו של צד ג' שאיננו צד להליך? 3. מהו השלב הדיוני הראוי למתן צו הסרת חיסיון כאמור? ב. ההליך: 4. בפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקשת ג.ק. (להלן:"האשה" ו/או "בת הזוג"), להסרת חיסיון מחשבונות בעלה, הוא המשיב בבנק הפועלים, בבנק דיסקונט וכן להורות לחברת "ס. בע"מ" להמציא לידי המבקשת כל מידע ומסמכים הקשורים למשיב (להלן:"הבעל" ו/או "בן הזוג"). ג. העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים : 5. בני הזוג שהינם בני דתות שונות, נישאו זל"ז בטקס נישואין אזרחי במדינת בולגריה ביום 22.07.01. 6. יחסי הצדדים עלו על שרטון וביום 23.12.10 הגישה בת הזוג תביעת מזונות אשה וכן תביעה רכושית כנגד בן הזוג.במסגרת התביעה למזונות ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים וכעת נותרה תלויה ועומדת המחלוקת הרכושית בין הצדדים. 7. טוענת המבקשת, כי בסמוך לנישואין בנו הצדדים בית ביישוב "פלוני" על מקרקעין שנרשמו על שם בנו של המשיב מנישואיו הקודמים, כי בית זה נמכר ובאמצעות התמורה נרכשו 2 חלקות אדמה ביישוב "אלמוני" עליהם בנו הצדדים יחדיו 2 דירות שנרשמו בסופו של יום על שם הבעל. אחת הדירות נמכרה בשלב מסוים והאשה טענה, כי את הכספים שנתקבלו בגין המכירה הלווה המשיב לחברת ס. בע"מ, כאשר מדי חודש קיבל ממנה תשלום חודשי בגין "הריבית" ו"ההחזר". לאור כל אלה טענה המבקשת, כי הזכויות בדירה ביישוב אלמוני הרשומה על שם הבעל בלבד והכספים הינם משותפים. 8. המחלוקת העיקרית שננטשה בין בעלי הדין נסובה איפוא, סביב שאלת זכאותה של בת הזוג למחצית שוויו של בית מגורים ביישוב אלמוני, שנרשם במהלך הנישואין על שם הבעל והצדדים גרו בו יחדיו עד לפרידה ולעניין זכאותה של בת הזוג למחצית מכספים שקיבל בן הזוג כתוצאה ממכירת בית אחר באותו יישוב, שנבנה במהלך תקופת הנישואין ואשר נמסרו על ידו כהלוואה לחברת ס. בע"מ. 9. לפי טענות האשה, היא זכאית למחצית הרכוש אשר צברו הצדדים במהלך נישואיהם וזאת מכוח הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (להלן : "חוק יחסי ממון"). ברם לצורך קבלת מידע אודות נכסי וכספי בן הזוג ולשם הוכחת תביעתה, היא עותרת להסיר החיסיון הבנקאי. על פי טענת בת הזוג, המשיב מנסה להבריח נכסי בני הזוג, על מנת להימנע מחלוקתם על פי דין. 10. לדברי המבקשת, עיון בחשבון הבנק של המשיב יגלה תנועות כספים ובעיקר העברת כספים לצורכי בניית ביתם ביישוב פלוני וביישוב אלמוני וכן יגלה את העברת כספי ההלוואה לחברת ס. בע"מ שיהיה בהם כדי לסייע לבית המשפט בגילוי האמת וחשיפת השיתוף בכספים אלו. לאור זאת היא עמדה על מתן צו הסרת החיסיון. 11. במסגרת הדיון הוסיפה המבקשת, כי בחשבון משותף בבנק דיסקונט נלקחה הלוואת משכנתא על שמה ועל שם המשיב. כן ציינה, כי בבנק הפועלים התנהל חשבונו של המשיב, ובאשר להלוואה נטען, כי דרושים מסמכים מחברת ס. בע"מ רק לגבי ההלוואה עצמה ועל כן, אין פגיעה בפרטיותו של צד ג' (ראה עמוד 3 שורות 7-12 לפרוטוקול מיום 28.06.11). 12. בתורו טען המשיב, כי המדובר בבקשה גורפת וחריגה אשר אינה מעלה כל נימוק המוכר בדין יכול להצדיק פגיעה כה חמורה בחיסיון השייך לצד ג' אשר איננו צד לתביעה. 13. במסגרת הדיון שהתקיים הודיע ב"כ המשיב כי הבקשה של התובעת הינה בקשה בעלמא וכי הבית ביישוב פלוני הוא של בנו של המשיב עוד משנת 1994, בעוד המשיב הכיר המבקשת רק בשנת 2001 ועל כן למבקשת אין כל זכויות בכספים שנצברו כתוצאה ממכירת בית זה (ראה עמ' 2 שורות19-22 לפרוטוקול). ב"כ המשיב טען עוד, כי רכישת הבתים ביישוב אלמוני נעשתה על שם הנתבע ולא על שם בנו מטעמי מיסוי וכי אין למבקשת זכות כלשהי בנכסי מקרקעין אלו ו/או בכספי ההלוואה לעיל שניתנו כתוצאה ממכירת אחד הבתים לצד ג'. לכן טוען בן הזוג שהמבקשת אינה זכאית לחלק כלשהו מרכוש ו/או כספים, גם אם רשומים או היו בבעלותו שכן הם שייכים כולם לבנו. 14. יודגש, כי המשיב אף התנגד להסרת חיסיון מהחשבונות בבנק דיסקונט ובבנק הפועלים ו/או להסכים לצו הסרת חיסיון הדדי. לטעמו, אין זה השלב המתאים להסרת החיסיון ויש להמתין לשלב ההוכחות שאז יוכל ב"כ האשה להזמין עדים ומסמכים (עמ' 3 שורות 5-7 לפרוטוקול). 15. מכל מקום, ציין המשיב כי התביעה של המבקשת לקבל לידיה את החזר ההלוואה נעדרת בסיס הואיל ולא המבקשת הייתה זו שהלוותה כספים לחב' ס. בע"מ אלא בנו של המשיב שכלל אינו צד לדיון. 16. המשיב הוסיף, כי הליך גילוי מסמכים אינו מתקיים בבית משפט לענייני משפחה ודי בכך כדי לסלק הבקשה על הסף.המשיב ביקש להסתמך על הלכת "בוטח" (בר"ע (ב"ש) 994/99 אסתר בוטח, נ' ציון בוטח אח' (2/3/2000) (להלן : "הלכת בוטח"); ר"ע 2466/00 עו"ד יהונתן בוטח נ' אסתר בוטח, (19/11/2000)). 17. ביום 27.06.11 הגיש המשיב תגובה וביום 28.06.11 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו השלימו ב"כ הצדדים טענותיהם לעניין הבקשה להסרת חיסיון. בסיומו של הדיון הוריתי, כי בטרם יתקיים דיון בבקשה לגופה, תומצא הבקשה גם לצד ג' שנתבקש למסור מידע וחשבונות (חברת "ס. בע"מ") ולאחר שזה יגיש תגובתו תוך 14 יום תידון הבקשה לעיצומה. 18. חרף החלטה זו ועל אף שב"כ האשה הציג אישור מסירה כדין, לא הוגשה עד לשעה זו תגובת צד ג' וב"כ האשה עתר ליתן החלטה על פי המתווה שנקבע במהלך הדיון מיום 27/6/11. כך בכוונתי לנהוג כעת. ד. דיון בהלכת "בוטח" ותחולתה לענייננו: 19. כאמור, ב"כ המשיב מבקש להיבנות מהלכת בוטח שנקבעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובקשת רשות ערעור עליה נדחתה על ידי בית המשפט העליון, הכל לפני למעלה מעשור. 20. במסגרת הלכת "בוטח" עלתה השאלה, האם יכול בית המשפט לענייני משפחה להורות על מתן צו גילוי מסמכים בניגוד להסדרים הפרטניים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי לעניין גילוי מסמכים בבית המשפט לענייני משפחה (ראה תקנה 258ט' לתקנות). 21. כב' השופט הנדל בשבתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, השיב על שאלה זו בשלילה וקבע, כי המנגנון התחיקתי של גילוי מסמכים מוקדם בהליכים בענייני משפחה הינו הסדר ממצה המחליף את ההסדר שחל על גילוי מסמכים בהליכים אזרחיים. הוא הסביר זאת כך: "יתכן והמחוקק רצה למנוע סירבול ההליכים ולתרום ליעילותם. בהרבה מקרים, התובענה לענייני משפחה מאופיינת, בנושא הכרעה בעל חשיבות רבה, הניתנת לברור עובדתי שאינו מורכב. הליך שהוא מעין אזרחי ולא פלילי במהותו, אך בשל עניינו דורש הכרעה מהירה. מנגנון גילוי מסמכים עשוי להכביד על ההליכים ולהאט את קיצבם. שיקול נוסף, הרלוונטי לענייננו, הינו כי בענף זה של המשפט, המסמכים הינם אישיים יותר והחובה לגלות אותם פוגעת יותר בפרטיות המתדיין ועל כן איזון השיקולים נערך בצורה שונה". 22. ובהמשך הוא מסכם : "לעניינו החשוב הוא כי בימ"ש לענייני משפחה אינו מוסמך לחייב צד לגלות חומר במסגרת ההליך הדיוני של גילוי מסמכים" בר"ע (ב"ש) 994/99 אסתר בוטח נ' ציון בוטח, (02/03/2000) סעיף 5 סיפה לפסק הדין). 23. חשוב להדגיש גם את התחומים שבהם הלכת "בוטח" אינה חלה כדברי כב' השופט הנדל בעצמו: "פסק דין זה נושאו חובת גילוי עפ"י גילוי מסמכים בתובענה לענייני משפחה. לא נדרשתי, במסגרת בקשה זו, להתייחס לאפשרויות אחרות של חיוב צד לגלות חומר וניתן להשאיר את ענין זה לעת מצוא, מאחר והוא לא התעורר במסגרת הליך זה" (שם, סעיף 6 לפסק הדין). 24. עוד נדגיש, כי באותו עניין דובר על סכסוך ירושה בין אחים, כאשר במסגרת ההליכים המקדמיים, החליט בית המשפט לענייני משפחה כי התצהיר שהוגש מטעם המבקשת מהווה תצהיר גילוי מסמכים מטעמה ויחולו עליו הוראות החלות לעניין גילוי מסמכים (סעיף 1 לפסק הדין). לא דובר על תביעה רכושית מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, לא דובר על בני זוג ולא דובר על בקשה למתן צו שעניינו הסרת חיסיון בנקאי. 25. די בשוני בין הסעד המבוקש בהליך שבפניי, לבין זה שדובר עליו בהלכת "בוטח", בשוני בין מיהות הצדדים (אחים לעומת בני זוג), ובשוני בין מהות הסכסוכים (ירושה לעומת יחסי ממון) ובקביעת כב' השופט הנדל בעצמו, כי קביעתו רלנטית לאותן מערכת נסיבות, כדי לקבוע כבר כעת, כי אין המשיב יכול להיבנות מהלכת "בוטח". הלכה זו יפה לעניין צו גילוי מסמכים בהליכים בענייני משפחה. אין היא דנה בהסרת חיסיון בנקאי. ה. דיון בסמכות ובשיקול דעת בית המשפט ליתן צו הסרת חיסיון : 26. השאלה הראשונה שניצבת לפתחי הינה, האם יש לבית המשפט סמכות ליתן צו להסיר חיסיון (בנקאי), בתביעה רכושית בין בני זוג, מקום שאחד מהם מסרב לוותר עליו. השאלה הבאה תהא כיצד ישורטט נתיב הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בבקשה להסרת החיסיון. 27. לשם הכרעה בסוגיות אלו, אבקש לבחון את טיב הסודיות והחיסיון הבנקאיים ומידת ההגנה שהם זוכים לה על פי הדין הנוהג. 28. סעיפים 2(7), 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 קובעים, כי פגיעה בפרטיות יכולה להיות בין השאר אחת מאלה: "(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; "(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע". 29. בהלכה הפסוקה הוכרה זכותו של לקוח לסודיות המידע בדבר מצבו הכלכלי, רכושו, חשבונותיו ופעילותו העיסקית ביחסיו עם התאגיד הבנקאי. "חובת הסודיות עולה מעצם טיבו של החוזה שבין הבנק ללקוח, ומאופייה של מערכת היחסים שביניהם. עניינו של הלקוח כי פעולותיו הכספיות ומצבו הכלכלי לא יהיו נחלת הכלל, ונותן הוא את אמונו בבנק, כי לא ייתן להם פומבי. המערכת הבנקאית מושתתת על יחסי אמון וחובת סודיות בלעדי אלה לא תיכון, ונמצא אז נפגע גם האינטרס הלאומי כלכלי בקיומה של מערכת זאת. אינטרס ציבורי זה הוא שנותן ייחוד לחובת הסודיות הבנקאית ומבדיל אותה מחובת סודיות שמקורה בהסכם, שאין לציבור כל עניין בו" (ראו: רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 771 (1993), להלן : "עניין סקולר"). ועוד נקבע: "מידע הנוגע להכנסתו ולמצבו הכלכלי של אדם חוסה תחת הגנת הפרטיות, ושימוש בו בלא הסכמתו פוגע בפרטיותו" (בע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס, (20/06/2005), להלן "עניין סלס"). 30. ההגנה הנתונה ללקוח בנק מפני חשיפת מידע בנקאי נובעת הן מהזכות לפרטיות הנתונה בדין והן מעקרון תום הלב המצוי, כתנאי מפורש או משתמע, בחוזה שבין הלקוח לבנק, כמו גם מן הנוהג הבנקאי, מיחסי שליחות וחובת אמון כללית שבנק חב ללקוחו (עניין סלס לעיל; וכן : ר. בן אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי), עמ' 108-109). 31. הפסיקה קבעה, כי חשוב להבחין בין חיסיון ואי קבילות מזה ובין חובת סודיות מזה. חובת סודיות, בניגוד לחיסיון ואי קבילות, אינה חוסמת כשלעצמה את מסירת הראיה בהליך שיפוטי אלא אם כן, מדובר בחובת סודיות (חוזית או סטטוטורית) אשר נוכח תכליתה מוצדק וראוי לגזור ממנה גם קיומו של חיסיון (ראו עניין סקולר בעמ' 772-771; בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' אברהם עוז, (14/05/2008)). 32. האם מכוח חובת הסודיות שבין הבנק ללקוח, קם לו חיסיון ומה טיבו והיקפו? התשובה שניתנה בעניין סקולר הינה, כי חובת הסודיות מחייבת הסקת קיומו של חיסיון מפני מסירת מסמכים הנוגעים לחשבונותיו של לקוח, שכן ללא חיסיון שכזה עלולה חובת הסודיות להיפגע ואף להתרוקן מתוכן, וכדברי בית המשפט: "אם אמרנו כי המערכת הבנקאית, שקיומה הוא מאינטרס הלקוחות והציבור גם יחד, בנויה על חובת סודיות של הבנק כלפי לקוחותיו, הרי שאמירה זו תהא חסרת משמעות אם לא תתחייב מכך המסקנה בדבר קיומו של חיסיון בין הבנק ללקוח, שמשמעו הענקת פטור לבנק מן החובה (החלה על כל עד) לגלות לבית המשפט את כל המידע הרלוונטי למשפט שבידו. זאת אף-על-פי שאין בפקודת הראיות [נוסח חדש] הוראה מפורשת בדבר חיסיון כזה" (עניין סקולר, 772). 33. יחד עם זאת, אין מדובר בחיסיון מוחלט אלא יחסי. ההגנה על הפרטיות, חרף היותה זכות חוקתית, אינה ערך מוחלט. עניין לנו, אם כן, בחיסיון יחסי, שיש לאזנו על-פי מידת הפגיעה בכל אחד מן האינטרסים המתנגשים (עניין סקולר בעמ' 773 ; ע"א 1211/96 כהן נ' נשיונל קונסלטנטס, פ"ד נב (1) 481)). 34. המבחנים שנקבעו בעניין סקולר (שם בעמ' 774) ואומצו שוב מאוחר יותר בעניין סלס (בע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס, (20/06/2005)) היו אלה: א. מהי מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, להכרעה במחלוקת שבין הצדדים (בהנחה כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה). ב. האם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות, שכן לא די בטענה בעלמא בדבר הרלוונאטיות והחיוניות של החשבונות, העלולה להיות מסווה ל"דיג ראיות". ג. על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להישען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. ד. ולבסוף, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי. 35. מאוחר יותר קבע בית המשפט העליון, כי משהוכח קיומו של חיסיון בנקאי, וככל שמדובר בחיסיון יחסי (כפי שבענייננו), על הטוען לחיסיון להתגבר על משוכה נוספת. עליו להראות, כי העניין שיש בחיסוי הראיה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק (ראו : בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' אברהם עוז, (14/05/2008), שם נפסק: "כסיכום ביניים ניתן לומר כי על מנת שבעל דין בהליך שיפוטי יהא רשאי שלא לחשוף ראיה רלוונטית המצויה באמתחתו עליו להוכיח כי קיים חיסיון המוכר בדין מכוח חוק או מכוח ההלכה הפסוקה המאפשר לו לחסותה (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 441-440 (מהדורה שביעית, 1995); לעניין נטל ההוכחה המוטל על הטוען לחיסיון ראו: עניין הסתדרות מדיצינית הדסה, 524; הרנון, דיני ראיות, 67; יעקב קדמי על הראיות חלק שני 869 (תשס"ד)). משהוכח חיסיון כזה, וככל שמדובר בחיסיון יחסי, על הטוען לחיסיון להתגבר על משוכה נוספת. עליו להראות כי העניין שיש בחיסוי הראיה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק"). 36. בזיקה למתן צו להסרת חיסיון בנקאי בענייני משפחה הוסיפה וקבעה הפסיקה לא רק את החשיבות בעשיית הצדק כאינטרס המצדיק התגברות על החיסיון, אלא גם את תרומת המידע החסוי לגילוי האמת וחשיבות מיצוי הדין. על כן נקבע, כי לבית המשפט זכות מוכרת לצוות על המצאת מסמכים בנקאיים חרף החובה לשמור על סודיותם, אם שוכנע שהחומר רלבנטי לבירור המשפט, וכי אין דרך אחרת להגיע לחקר האמת אלא בגילויו (ראו: בע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס, (20/06/2005)). 37. בתביעות לאיזון משאבים בין בני זוג, דומה כי פעמים רבות, בהיעדר גילוי מלא מטעם שני הצדדים, הרי רק באמצעות הסרת החיסיון, ושימוש נבון ומושכל בו, יוכל כל צד להיות בטוח שהסדר איזון המשאבים שהוצע על ידי מומחה או על ידי הצד שכנגד או הסדר שנקבע בהכרעה שיפוטית של בית המשפט הוא לא רק הסדר נכון, אלא גם הוגן. 38. רוצה לומר, כי אל יתר התכליות שהצדיקו ביטול יחסי של החיסיון, יש להוסיף את הזכות של בעל הדין לעריכת הסדר איזון משאבים הוגן. שכן הסדר הוגן כאמור לא יוכל להיכרת ללא כל המידע הרלבנטי אודות נכסי ורכוש הצדדים אשר נצבר במהלך החיים המשותפים. 39. ראינו איפוא, כי מידע בנקאי הינו מידע סודי ופרטי המוגן בחוק הגנת הפרטיות. חובת הסודיות מקימה מאליה בנסיבות של יחסי בנק-לקוח, חיסיון על מסירת מסמכים ודפי חשבון לצד ג'. עם זאת, החסיון החל על מסירת מידע כאמור הינו חיסיון יחסי. לבית המשפט בכלל ולבית המשפט לענייני משפחה בפרט, סמכות ליתן צו למסור מידע כאמור. מדובר בעניין שבשיקול דעת שיפוטי, כאשר לצורך הכרעה אמור בית המשפט לאזן בין הזכות של הלקוח לפרטיות וחיסיון לבין הצורך להגיע לחקר האמת, לעשות משפט צדק ולמצות את הדין כך שייכרת הסדר איזון משאבים הוגן. הנטל להראות כי הזכות לפרטיות גוברת הינה לפתחו של הטוען לחיסיון. 40. כפי שעוד אראה, סבורני, כי בתביעות בין בני זוג לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973, הכלל הוא כי יש ליתן צו הסרת החיסיון והחריג הוא שהזכות לפרטיות תגבר ואף זאת בנסיבות חריגות ביותר. 41. איזון קונקרטי בין צנעת הפרט של המשיב ושל צד ג' אל מול זכותה של בת הזוג והצורך להגיע לחקר האמת ייעשה בהמשך, ברם כעת ראיתי לנכון לדון בשאלת השלב הדיוני שבו יש לדון בהסרת החיסיון (בין בהסכמה ובין שבניגוד לרצון בעל החיסיון). ו. השלב הדיוני הראוי למתן צו הסרת חיסיון והמקור הנורמטיבי לעשות כן: 42. בתביעה רכושית בין בני זוג מכוח חוק יחסי ממון, ישנן נסיבות שבהן למידע יש ערך זהה ואולי אף גדול יותר מהרכוש עצמו. מכל מקום, בית המשפט ו/או מומחים מטעמו לא יוכלו לערוך או להציע הסדר לאיזון משאבים ללא שיש בידיהם ובידי הצדדים המידע המלא אודות רכוש, נכסי, זכויות, חשבונות וכספי הצדדים. 43. מכיוון שכך, הרי ידוע שניתן להגיש תביעה שכל תכליתה הינה להביא לגילוי זכויות ומידע כאמור לעיל וזאת מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון הקובע כך: "אמצעים לשמירת זכויות 11. עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם-ממון או על פי הסדר איזון המשאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה: (1) לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה; (2) לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג; (3) לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג." 44. בעבר, בטרם תיקון תשס"ט לחוק יחסי ממון בין בני זוג, (עת לא ניתן היה להורות על איזון המשאבים בטרם פקיעת הנישואין עקב גירושין או פטירה כמצוות סעיף 5 לחוק לעיל), נהגו בני הזוג "החלשים" יחסית להגיש תביעות "לשמירת זכויות", לפי סעיף 11 לחוק לעיל, בהמתנה עד לפקיעת הנישואין. לאחר פקיעת הנישואין וככל שבני זוג לא הגיעו להסכמה בדבר הסדרי איזון המשאבים, ניתן היה להגיש תביעה נוספת שעניינה איזון משאבים המתבססת בעיקרה על מידעים וצווי עיקול ושמירת זכויות שניתנו בתביעה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון כאמור. 45. הפסיקה קבעה בהקשר זה, כי סעיף 11 לחוק, תכליתו להגן על זכותו של בן הזוג חסר הנכסים, ולשמר נכסים וזכויות לבל יוברחו או יועלמו לפני מועד האיזון העתידי. מכוח אותו סעיף 11 לעיל, נקבע כי לבית המשפט ניתנו סמכויות מרחיקות לכת לשם שימור זה, ובין השאר רשאי הוא לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה, לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג, ולצוות על רישום הערה בפנקס המתנהל על פי חוק לגבי נכס זה או אחר של אחד מבני הזוג (ע"א 1915/91 יעקובי ואח' נ' יעקובי ואח', פ"ד מט(3) 529). 46. לאחר תיקון תשס"ט לחוק יחסי ממון המקנה סמכות לבית המשפט לדון באיזון המשאבים בין בני הזוג, גם ללא פקיעת הנישואין עקב גירושין, הלכו והתמעטו התביעות לשמירת זכויות והן מוגשות בעיקר מקום שבו בן או בת הזוג עדיין אינם מגובשים בשאלה האם להתגרש אם לאו ו/או אינם יודעים כלל מה הרכוש שצבר בן הזוג האחר ומבקשים בשלב הביניים לאתר מכלול הרכוש והזכויות ולשמור על תמונת המצב הנכסית כמות שהיא. 47. כיום, בעקבות תיקון תשס"ט לחוק יחסי ממון בין בני זוג, רובן המכריע של התביעות הרכושיות בין בני זוג, הינה תביעות לאיזון משאבים. בתביעות אלה, היעד הסופי הוא להביא לאיזון משאבים בהתאם להוראת סעיפים 5-6 לחוק יחסי ממון. 48. האיזון בעת פקיעת הנישואין נערך תוך קביעת שוויים של כלל נכסי בני הזוג. הווי אומר, אין נוטלים כל חשבון בנק או כל נכס בנפרד ומחלקים אותם לשניים כדי לקבוע שווייה של המחצית בחשבון שהיא חלקו של כל אחד מבני-זוג, אלא מצרפים את כלל המשאבים בהערכה מקיפה וכוללת, וכלל המשאבים הוא שמחולק בין בני הזוג. חלוקת נכסים משותפים אינה צריכה, בדרך כלל, לעורר בעיה, שהרי השותפות בבעלות ודרך החלוקה למחצית ברורות, ואין, בדרך כלל, קושי ממשי בביצועו של האיזון. סעיף 6 לחוק הנ"ל מתווה, מאידך גיסא, מקצתן של הדרכים לביצועו של האיזון באותם נכסים שאינם משותפים לכאורה, אלא שהם נפרדים של כל בן-זוג. סעיף 6 לחוק הנ"ל משלים, כאמור, את דרכי הביצוע של האיזון, בהתייחסו לנכסים של כל אחד מבני הזוג, אשר גם עליהם חל, כאמור לעיל, הרישא לסעיף 5, היינו לאותם נכסים של בן הזוג שהם לכאורה קניינו של בן-זוג אחד בלבד (ראו: ע"א 1229/90 דורותי חנוך נ' יגאל חנוך, פ"ד מה(5) 584, בעמ' 586 (10/11/1991)). 49. בהקשר זה יש גם לקרוא את סעיף 9 לחוק יחסי ממון, הקובע לאמור: "ראיה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששויים יאוזן בין בני הזוג". 50. הבאתי דברים אלה על מנת להמחיש לקורא את העובדה שתביעה לאיזון משאבים עשויה להיות מוגשת כאשר לתובע אין מושג ממשי מה היקף הזכויות, החובות, הכספים והרכוש שיהוו את הסדר איזון המשאבים שהוא עותר לו. לא התובע, לא המומחים ולא בית המשפט יוכלו להציע או לערוך הסדר איזון משאבים מבלי שתהיה להם נגישות למידע. 51. רוצה לומר, כי הסדר איזון המשאבים מצריך "משחק בקלפים פתוחים" ובשקיפות מירבית אודות כל נכסי, זכויות וכספי הצדדים, אשר נצברו בתקופת הנישואין, בין אלה המשותפים הרשומים על שם שני בני הזוג ובין כאלה הרשומים על שם אחד מהם בלבד. 52. כך נקבע בסעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון: "(ג) באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים" 53. מכאן מסקנתי, כי אל הפסיקה המאפשרת הסרת חיסיון בנקאי על פי ארבעת המבחנים שנקבעו לעיל, (ראה סעיף 34 להחלטתי זו), מצטרפות הוראות סעיפים 6(ג) ו-11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג כמקור מסמיך נוסף למתן צווים שיאפשרו קבלת מידע אודות נכסי וזכויות בני הזוג, כדי לסייע לצדדים ולבית המשפט לקבוע "מה מגיע מהאחד לשני". 54. קריאת סעיף 6 יחד עם הוראת סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מלמדת, כי בתביעות לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון, יש לחתור לגילוי מידע מירבי ולויתור על חסיונות בשלבים המוקדמים ביותר של ההתדיינות. 55. אל כל אלה יש להוסיף את חובת תם הלב הדיונית המתבטאת בגילוי מוקדם ומלא של המידע הרלבנטי המצוי בידי הנתבע (בתביעת איזון משאבים) כבר בכתב ההגנה (ראה תקנה 258ט(א),(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984) ובנכונות מטעמו לוותר על החיסיון הבנקאי ביחס למידע שאינו מצוי ברשותו במלואו. 56. אפשר לומר, כי הגילוי המקדמי של מסמכים בתובענות שבענייני משפחה הינו כורח המציאות שהרי סכסוך משפחתי מעצם טיבעו - "רוב רובו בסתר ואפס קצהו בגלוי..." כיוון שכך "התמונה הנוצרת לעיני בית המשפט עלולה להיות מרוסקת...ובלתי נאמנה למציאות" (ראה: בש"א (כ"ס) 4487/04 פלוני נ' פלונית, (30/11/2004)). 57. אלא שהניסיון מלמד, כי מעטים אם בכלל הם המקרים, שכבר במסגרת כתב התביעה וכתב ההגנה מצורפים כל המסמכים הרלבנטיים מטעם בעלי הדין. 58. במצב דברים זה, ראוי לברר כבר לאחר קבלת כתב ההגנה, האם ישנה הסכמה למתן צו הדדי להסרת חיסיון וככל שהתשובה בחיוב ליתן צו כאמור ובמידה והתשובה הינה בשלילה, יש לדון בסוגייה זו כבר בישיבה הראשונה שנערכת במסגרת התביעה או בבקשה שתוגש על ידי מי מהצדדים בעניין זה. 59. כאמור, הנטל להראות כי טעמי הפרטיות והסודיות גוברים על האינטרסים המתנגשים, הינה לפתחו של בעל הדין המבקש להישען על החיסיון ולהיבנות ממנו. עם זאת, כאשר מדובר בעתירה לגילוי הדדי, בין בני הזוג, ביחס לזכויות וכספים שהצטברו במהלך תקופת הנישואין, קשה לראות נימוק שיוכל להצדיק אי מתן צו להסרת החיסיון. 60. לפיכך, על סמך הסכמה שמוצאת ביטוייה בכתב ההגנה, טוב יעשה בית המשפט באם יעניק צווי הסרת חיסיון בשלבים מוקדמים של ההתדיינות, לשם חיסכון בזמן שיפוטי יקר. דומה כי בדרך כלל התעקשות בעל דין |שהוא בן זוג במסגרת תביעה לאיזון משאבים) שלא להסכים להסיר החיסיון מעל חשבונותיו הוא, ללא הסבר סביר, גורמת לבזבוז זמן שיפוטי רב, הן של הצדדים והן של בית המשפט. הארכת הדיון שלא לצורך, מביאה לכך שבית המשפט מקדיש זמן להליך מסוים בלא הצדקה. המשמעות מבחינת בעלי הדין האחרים שתיקיהם תלויים בבית המשפט הינה ברורה: ממשאב הזמן העומד לרשות בית המשפט נגרעות יחידות שניתן היה להקדישן לטיפול בתיקים אחרים. במילים אחרות, אובדן זמן שיפוטי בשל הארכת דיון שלא לצורך פוגע בכלל בעלי הדין ולאו דווקא באלה שבתיק המסוים (ראו והשוו לעניין דחיית מועדי דיון, רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם)). כלומר, נפגעת היכולת לנצל באופן מיטבי את הזמן השיפוטי. ובדבריו של השופט ש' לוין: "אמנם תפקידו של בית המשפט הוא לדון בבקשות המוגשות אליו, אך אין הוא חייב להישאר שווה נפש ל'תפיסת' זמן שיפוטי יקר על ידי העלאת טענות שכבר מלכתחילה היה צורך להיות ברור לטועניהן שאין בהן כל ממש" (רע"א 4037/91 סולטן נ' פימה (14/9/2005) וכן ראו : רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' אמיר שהי שאול, (24/04/2006)). 61. במקרים של אי נכונות מטעם צד כלשהו לוותר על החיסיון האמור, ניתן לעתור בבקשה מתאימה ובית המשפט רשאי כאמור לעיל להורות על הסרת החיסיון חרף התנגדותו של אחד הצדדים. 62. שכן, שעה שמדובר בתביעה רכושית לאיזון משאבים ברי, כי לא ניתן לקדם בירור התביעה, בוודאי לא באופן הוגן, ללא שיהיה בידי שני הצדדים מלוא המידע הרלבנטי אודות נכסים, כספים, חשבונות וכיו"ב סוגים של מידע כלכלי ופיננסי. 63. לאור זאת, מכוח סעיפים 6(ג), 11 לחוק יחסי ממון לעיל ובהתבסס על דיני תם הלב, רשאי בית המשפט להיענות לבקשת מי מהצדדים ו/או אף ליזום בעצמו מתן צו להסרת חיסיון גורף בין בני הזוג, בסמוך לאחר הגשת כתב הגנה. עד לאותו שלב דיוני, הסרת החיסיון תהא פרי של הסכמה שמושגת ברגיל, במסגרת ההליך האדברסרי. ברם, משלא מושגת הסכמה כאמור, עוברת ההתדיינות למסלול האינקוויזטורי, בו נוטל בית המשפט את השרביט ואת הסמכות ליתן צו הסרת חיסיון וכאמור בשל טיבה של התביעה, על פי רוב גם יינתן צו הסרת חיסיון שכזה. 64. סבורני, כי גישה זו תואמת גם את המלצות דו"ח ועדת שינבויים שהביאו להקמת בית המשפט לענייני משפחה וכך נאמר בהן: "בבואנו להציע דרכי פעולה לפתרון הבעיות הנזכרות לעיל, ראינו לנגד עיננו את המצב בארצות שבהן הוקם בית-משפט למשפחה, המבוסס על העקרונות הבאים: .... .... .... בהפעילו את סמכויותיו ובישמו את המערכת הטיפולית, על בית המשפט לפעול בתוך מסגרת פרוצדורלית שונה מזו הנהוגה בבתי המשפט שלנו בענינים אזרחיים או מסחריים. רמת המעורבות של השופט חייבת להיות גבוהה ויכולת הנגישות שלו לחומר הראיות, הזמנת העדים וחקירתם צריכה להיות בעלת היקף רב. על השיטה בעיקרה להשאיר אפשרות של יוזמה לבית המשפט ולא לדבוק בהליך אדברסרי" (ראו: עמ' 18, 20 ל"דין וחשבון הועדה לבחינת יישום דיני המשפחה" (פרסום משרד המשפטים דצמבר 1986)). 65. גישה זו מתבקשת נוכח עיקרון השקיפות שנהוג בבית המשפט לענייני משפחה: "ככלל מתנהל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה בשקיפות רבה יותר מאשר הליך אזרחי רגיל" (ראו ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית: סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, עמ' 88-86). 66. כב' השופט רובינשטיין קבע בהקשר זה כך: "ברי אפוא שמתקין התקנות ביקש לעשות את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, בהמשך לאשר נהג במידה מסוימת בענייני משפחה גם בעבר, שקוף וגלוי במיוחד, ולהטיל על הצדדים חובות מוגברות בכל הנוגע למסירת מידע" (בע"מ 8339/06 פלוני נ' פלונית, (04/01/2007)). 67. כן יש לעיין בהקשר זה בפסיקה שקבעה, כי בית המשפט רשאי למנות כבר בקדם המשפט אקטואר ו/או בודק ו/או חוקר ו/או ליתן החלטה בדבר פרטים נוספים, עריכת חקירת וחשבונות ובדיקת נכסים בהתאם לסמכותו לפי תקנה 143(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (בר"ע (ת"א) 65/96 פלוני נ' פלונית, (25/09/1996)). 68. השאיפה לאיתורם וחשיפתם של כלל נכסי בני הזוג, מהווה על פני הדברים גורם עיקרי חיוני והכרחי להגשמת ולביצוע כוונתו ותכליתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג. לשם השגת מטרה זו יש לנקוט בשקיפות מירבית, ובהרחבה מירבית של אמצעי השגת הגילוי ((בש"א (כ"ס) 6083/09 א' ס' נ' א' ס' (15/02/2010)). 69. מכל אלה נהיר, כי מקום שבעל דין (בדרך כלל הנתבע/ת) לא מסכים למלא אחר חובת השקיפות האדברסרית שנקבעה בתקנות סדר הדין האזרחי ולגלות מלוא נכסיו זכויותיו וחשבונותיו, רשאי ואולי אף מחוייב בית המשפט ליטול לידיו סוגיית הגילוי והשקיפות ובאמצעות צו הסרת חיסיון מתאים יאפשר קיום דיון הוגן בתובענה לאיזון המשאבים. ז. מן הכלל אל הפרט - מתן צו הסרת חיסיון ביחס לחשבונות הבנקים של המשיב: 70. במקרה דידן, עיון בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות מוביל לידי מסקנה אחת ברורה וחד משמעית לפיה יש להסיר החיסיון מחשבונות הבנק (פועלים ודיסקונט) אותם ניהל המשיב משך נישואיהם ואבהיר: א. במסגרת התביעה הרכושית מגוללת בת הזוג את השתלשלות הנסיבות מהיום בו נישאה למשיב ועד לפירוד ביניהם. המבקשת ציינה פרטים מהותיים לעניין זכויותיה הרכושיות אשר צברה משך נישואיה והמשיב מנגד לא הכחיש פרטים אלו וביניהם את בניית הבית ביישוב פלוני, מכירתו, רכישת שני בתים ביישוב אלמוני ואף מתן ההלוואה לחברת ס. בע"מ לא הוכחשה, אלא רק בשינוי "קל" לפיה בנו הוא זה אשר נתן ההלוואה. ב. עוד ציינה המבקשת כי משך נישואיהם לא שותפה בהתנהלות שבחשבונות הבנק וכלל לא הייתה מעורבת בפן הכלכלי ולראיה עדותה בפניי מיום 28.06.11 בעמ' 2 שורות 3-7 לפרוטוקול שם ציינה כדלקמן: "כשאנו קנינו את המגרשים ביישוב אלמוני לפני 5 שנים בעלי אמר לי שבגלל שאין לי אזרחות ישראלית, אפילו שהייתי נשואה 5 שנים, אין לי זכות לרשום את זה על השם שלי כבעלת בית ואני הסכמתי". ובהמשך: "אני אף פעם בכל הנישואין לא ראיתי מסמך אחד, הוא לא נתן לי לראות שום דבר במחשב שלו, תמיד זה היה סגור, אמר לי שאני לא יכולה להבין עברית ולא ידעתי מה קורה. הוא אמר לי שחשבון הבנק שממנו משלמים את הכל זה חשבון בנק משותף..." ג. לא זו בלבד, אלא שבמסגרת הדיון שהתקיים הבהיר ב"כ המבקשת, כי הוא מבקש הסרת חיסיון אך ורק ביחס לחשבונות הבנק של המשיב בבנק הפועלים, ובבנק דיסקונט שם נלקחה הלוואת משכנתא לדידו על שם שניהם (ראה עמ' 3 שורות 7-12 לפרוטוקול). ד. הבקשה שבפניי, יחד עם כתבי הטענות, חושפת למעשה רק את "קצה הקרחון" במערכת היחסים הסבוכה שבין המבקשת למשיב ואין חולק, כי מתן צו להסרת חיסיון על חשבונות הבנק הינו הכרחי ונחוץ בנסיבות העניין על מנת לשפוך אור ולו על חלק מטענותיהם הכה סותרות של הצדדים. ה. חשיפת חשבונות הבנק של בן הזוג חיונית במידה רבה להוכחת טענות השיתוף של בת הזוג בנכסים שנרכשו (ונמכרו) ונרשמו במהלך הנישואין של שם בן זוגה בלבד והונחה לשם כך תשתית ראייתית מספקת. המבקשת שכנעתני, כי אין בידיה להישען על ראיות חלופיות להוכחת טענותיה וכי היקף הגילוי המבוקש אינו חורג מעבר למתחייב לעשיית הצדק, חשיפת האמת ועריכת הסדר איזון משאבים כולל והוגן בנסיבות העניין. ו. המשיב שמעוניין להישען ולהגן על החיסיון לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להראות כי חיסוי המסמכים הבנקאיים עדיף על האינטרסים המתנגשים ; המבקשת צירפה לבקשה להסרת החיסיון הזמנות/קבלות על רכישת חומרי בניה לביתם וטענה, כי אלו נרכשו עבור הבתים ביישוב אלמוני וביישוב פלוני. יצוין כי על גבי הקבלות/הזמנות מתנוסס שמה של המבקשת יחד עם שם המשיב, כמו כן לטענת המבקשת נטלו הצדדים משכנתא משותפת בבנק דיסקונט. במצב דברים זה אם חפץ המשיב לסתור טענות אלו עליו היה להציג ראיות מטעמו. משלא עשה כן, אין זה סביר בעיני, כי דווקא בבית המשפט לענייני משפחה, בו נהוג עיקרון השקיפות המירבית יתעלם המשיב מחובת הגילוי המוקדם החלה עליו וכך תצא המבקשת כשידה על התחתונה ללא אפשרות להוכחת טענותיה. קל וחומר, כאשר המשיב מתנגד לטענת בת הזוג לפיה היא היא זכאית לקבל מחצית מהנכסים שנצברו במהלך הנישואין. ז. כאמור, לשיטתי בתביעות לאיזון משאבים, הסרת חיסיון מחשבונות הבנקים של הצדדים צריכה להיות מובנת מאליה. צד שלא מסכים לכך, לוקח בחשבון האפשרות שבית המשפט יפעיל סמכותו האינקוויזטורית וייתן צו להסרת חיסיון כאמור לאחר עריכת המבחנים הנדרשים לאיזון בין האינטרסים השונים. ח. לאור זאת יינתן צו הסרת חיסיון ביחס לחשבונות הבנק של המשיב בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט. ח. מן הכלל אל הפרט - מתן צו הסרת חיסיון ביחס לחברת ס. בע"מ /צד ג': 71. בניגוד למשקל הרב שניתן לאינטרסים התומכים בהסרת החיסיון כאשר מדובר בחשבונות בנקים של בעל הדין, הרי כאשר עסקינן בבקשה המערבת צד ג' ופגיעה בפרטיותו, הופכת הסרת החיסיון למורכבת יותר. 72. בסעיף 14 לפסק הדין בעניין סלס קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בהקשר זה כך: "במסגרת מלאכת האיזונים בין הערכים המתנגשים יש להבחין בין מידע כלכלי מוגן השייך לבעל דין במשפט, לבין מידע כזה הנדרש מצד שלישי שאינו מעורב בהליך השיפוטי כבעל דין. כאשר המידע הנדרש שייך לבעל הדין, בהתמודדות בין ערך ההגנה על הפרטיות לאינטרס קיומו של הליך שיפוטי תקין, מקבל האינטרס האחרון מישנה משקל, בהיות בעל הדין בעל ענין ישיר בתוצאות המשפט. יתר על כן, מן ההיבט הדיוני, ניתן לברר באמצעות בעל הדין לו שייך החומר את מידת החיוניות שבהצגתו, ולבחון בעזרתו האם עשויות להימצא דרכים חלופיות לבירור עובדות חשובות גם בלא הצגת המסמכים המוגנים עצמם. שונה הדבר כאשר המידע המוגן שייך לצד שלישי שהינו זר להתדיינות. במקרה זה, אין מדובר בבעל דין שיש לו ענין בהליך. לעומת זאת, הפגיעה הכרוכה בהצגת חומר פרטי השייך לו עלולה להיות קשה ומזיקה. לפיכך, מצבים המתירים פגיעה בפרטיות של צד שלישי על דרך הצגת מידע מוגן הנוגע אליו במשפט-לא-לו הם נדירים ויוצאי דופן ביותר. דרישה לגילוי מידע מוגן של אדם שאין לו ענין במשפט תחייב מידת שכנוע רבה בדבר נחיצותו וחיוניותו. אחד המקרים החריגים בהם ניכרת נטייה להתיר הצגת מידע פרטי של צד שלישי היא מקום שבית המשפט שוכנע כי אפשר וקיימת קנוניה בין בעל הדין לבין הצד השלישי וזיקה קרובה בין השניים באופן שניתן לראות את הצד השלישי כמעורב, ולו בעקיפין, בהתדיינות (ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן, פד"י מב(1) 563, 566; Banker's Trust V. Shapira, (1980) 3 All.E.R 353)" (ההדגשות שלי א.ז.) 73. בסיכומו של עניין נקבע, כי לאמות המידה המנחות לצורך איזון בין צרכי ניהולו של משפט צדק לבין הצגת חומר מוגן הכרוך בפגיעה בפרטיות, מתווסף שיקול מיוחד כאשר מדובר במידע הנוגע לאדם זר להתדיינות המשפטית המתנהלת. בנסיבות אלה, נקודת האיזון מוסטת לכיוון הוספת משקל להגנה על הפרטיות, והתנאים לפגיעה בה מחמירים במיוחד. יש צורך, מצד אחד, לבסס את הרלבנטיות של החומר המבוקש, את החיוניות שבהצגתו לצורך המשפט, ואת העדרן של חלופות אחרות העשויות ליתן מענה לצורכי ההליך השיפוטי. במקרים מתאימים יש צורך בהוכחת חשש ממשי לקנוניה (עניין סקולר, בעמ' 774 ועניין סלס בפסקה 14 סיפה). בירורם של עניינים אלה יקשה בלא שמיעת עמדתו של הצד השלישי בטרם יורה בית המשפט על הצגת מידע מוגן הנוגע אליו. 74. במקום אחר, בו נתבקש בית המשפט להורות לשותפות של עורכי דין להמציא חוזה השותפות לתיק בית המשפט במסגרת סכסוך רכושי בין בני זוג שאחד מהם היה חתום על המסמך קבע כב' השופט יעקב כהן כך: "הצגת מידע הנוגע לצד שלישי במסגרת משפט המתנהל בין צדדים אחרים, אפשרית בתנאי שאותו מידע חיוני לצורך ניהול המשפט ואיתור האמת ומיועד לתכלית ראויה. במקרה בו מדובר בגילוי העלול לפגוע בפרטיות, יש לבחון אם הפגיעה היא מידתית והכרחית" בש"א (כ"ס) 6083/09 א' ס' נ' א' ס' (15/02/2010)). 75. לאור כל אלה, הוריתי כאמור להמציא הבקשה ופרוטוקול הדיון לצד ג', חברת ס. בע"מ, אך זו בחרה שלא למסור תגובה כלל. משכך, היא והמשיב אינם יכולים לחסות בהגנת הפרטיות שניתנה לכאורה לאותה התקשרות בין המשיב לבין ס. בע"מ. 76. נשוב ונדון איפוא בנסיבות הרלבנטיות לקבלת צו ביחס לחברת ס. בע"מ: א. עיקר טענתה של בת הזוג בהקשר זה הייתה, כי המשיב מנסה להבריח כספים משותפים לבנו על מנת להימנע מחלוקתם עמה. בת הזוג טוענת, כי כל הדירות שנרכשו במהלך הנישואין ונרשמו על שם המשיב הינן חלק מרכוש משותף. ב. כן טענה בת הזוג, כי המשיב מכר במהלך שנת 2008 אחת מהדירות שנרשמו על שמו ביישוב אלמוני ואשר לשיטתה נבנו מכספים משותפים. דירה זו נמכרה בכ-870,000 ₪ ולאחר סילוק הלוואת משכנתא נותרו 450,000 ₪ אשר אותם הלווה המשיב לחברת ס. בע"מ מחשבון הבנק המתנהל על שמו בבנק הפועלים, כאשר הצדדים קיבלו מדי חודש ריבית בשיעור של 7% לשנה ולאחר מכן 5% לשנה (סעיף 11 לכתב התביעה). ג. בת הזוג הוסיפה, כי בשנת 2009 נשלח מכתב מחברת ס. בע"מ למשיב לפיו, במידה ויאונה לו דבר מה, היא זו שתהא זכאית לקבל החזר קרן ההלוואה. ד. המשיב עצמו הודה כי היה בקשרי עבודה עם חברת ס. בע"מ עת ניהל עסק בו הועסקה גם המבקשת (סעיף 12א לכתב ההגנה). בתשובה לבקשה אף הרחיב וטען, כי בשנות השמונים של המאה הקודמת החזיק 20% ממניות חברה זו (סעיף 37 לתשובה לבקשה). ה. בסעיף 19 לכתב ההגנה אישר המשיב, כי חברת ס. בע"מ פנתה אליו לקבל הלוואה חוץ בנקאית, אך טען כי הפנה את החברה לבנו עמו סוכמו תנאי ההלוואה והוא סיפק את ההלוואה. ו. בניגוד לנטען בכתב ההגנה, המשיב לא ציין בתצהיר הנלווה לו, כי מסמכי ההלוואה מוחזקים בידי בנו. דומה, כי שומה היה עליו לנהוג כך לאור מצוות תקנה 258ט(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי אם מסמך שעליו נשען כתב הטענות אינו מצוי ברשותו של מגיש כתב הטענות, עליו לציין בתצהיר האימות של כתב הטענות, בידי מי מצוי למיטב ידיעתו המסמך. ז. זאת ועוד, לא הובאה כל סיבה מטעם המשיב לאי הבאת תצהיר מתאים מטעם בנו - תצהיר שיכול היה על נקלה לייתר הסרת החיסיון הנטענת ביחס להלוואה. ח. זאת ועוד, אם יחסי ההלוואה הנטענת מתקיימים בין בנו של המשיב לבין חברת ס. בע"מ, כי אז לא תיגרם כל פגיעה במשיב ו/או בחברת ס. בע"מ ממתן צו שמורה לה למסור פרטים אודות הלוואה שניתנה על ידי המשיב דווקא ועל פניו לא אמורים איפוא להיות מסמכים שכאלה בנמצא. 77. לאור כל האמור לעיל ושעה שחברת ס. בע"מ לא הגישה כל תגובה למרות שניתנה לה ההזדמנות לעשות כן, ומשהמשיב מודה, כי חברת ס. בע"מ פנתה אליו לקבל הלוואה והואיל ועל פי טענות המבקשת, כספי ההלוואה מקורן בכספי מכירת דירה שעל פי הנטען על ידי בת הזוג, אף היא הייתה משותפת, אני רואה לנכון להיענות לבקשה גם ביחס לחברת ס. בע"מ ומורה לה להמציא לב"כ המבקשת כל המסמכים הקשורים בהלוואה שנלקחה מהמשיב, אם בכלל, לרבות חוזה ההלוואה ומסמכים המעידים על העברת התקבולים בפועל. כן מחייב את חברת ס. בע"מ להעביר לב"כ המבקשת כל מכתב שהועבר למשיב בנוגע להלוואה. 78. צווים רלבנטיים ומפורטים יינתנו במסמך נפרד לשם שימוש בהם על ידי ב"כ המבקשת מול צדדי ג'. 79. מחייב המשיב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למבקשת בסך 2,000 ₪. 80.חיסיוןבנקבני זוג