המשיב תובע בבימ"ש השלום בדימונה את המבקשת (חברת ביטוח) לפיצוי נזקי גופו שנגרמו בתאונת דרכים. בתצהיר גילוי המסמכים שערכה המבקשת (הנתבעת) צוין כי ברשותה "דוחות חוקרים" - שחל עליהם חיסיון. לימים, ביקשה הנתבעת להעיד מטעמה את אחד החוקרים - והעבירה לעיון התובע את הדוחות שערך אותו החוקר. התובע, פנה בבקשה לבימ"ש השלום כי יורה לחוקר הנ"ל להביא עימו לחקירתו גם את כל הדוחות שנערכו ע"י כל החוקרים הנוספים. ביהמ"ש קמא נעתר לבקשה זו של התובע ובהחלטה מיום 22/3/11 נימק החלטתו בכך ש: "... לטעמי, יש לראות במלוא חומר החקירה שבידי הנתבעת, כמסמך אחד שלם ואיני סבור כי יהא זה ראוי להותיר לשיקול דעתה של הנתבעת לבחור אך אחד מן דוחות המעקב ו/או דוח אחר אשר נערכו אודות התובע, שמא יוסתר מעיני התובע חומר חקירה אשר הינו נוח לנתבעת. ב"כ הנתבעת מסר בהגינותו כי קיימים דוחות חקירה נוספים של חוקרים אשר לא הובאו לידיעת ב"כ התובע ולפיכך, הנני מורה לנתבעת למסור לעיון ב"כ התובעת את כל דוחות החקירה אשר נערכו אודות התובע וזאת בתוך 15 ימים מהיום." כנגד החלטה זו עותרת בפני הנתבעת לרשות לערער. לטענתה, משבחרה לוותר על חיסיון דוח חקירה של חוקר פלוני - אין לראות בכך ויתור על החיסיון העומד לזכותה ביחס לדוחות של חוקרים אחרים. התובע לעומתה, מבקש לקיים את החלטת ביהמ"ש קמא מנימוקה האמור לעיל. לאחר עיון בבקשת המבקשת (הנתבעת) ובתגובת המשיב (התובע) על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כבערעור. הצדדים אינם חולקים כי דוחות חקירה, מהסוג הנדון בענייננו, מהווים חומר חסוי כמובנו בסעיף 48(א) לפקודת הראיות. המבקשת (הנתבעת) גם אינה חולקת כי משעה שהיא בחרה להעיד את אחד מחוקריה - מוסר בכך החיסיון שעמד לזכותה ביחס לדוחות שנערכו עבורה ע"י אותו החוקר. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה האם ויתור בעל דין על החיסיון ביחס לדוחותיו של חוקר אחד, מני רבים, עולה מניה וביה כדי ויתור על החיסיון גם ביחס לכל דוחות החקירה האחרים שנמסרו לידו (והיו חסויים מלכתחילה). כאמור, עמדת ביהמ"ש קמא הייתה כי "יש לראות במלוא חומר החקירה שבידי הנתבעת כמסמך אחד שלם..." ועל כן, משויתרה על חיסיון אחד הדוחות (שערך חוקר פלוני) הוסר בכך החיסיון גם על כל הדוחות הנוספים, לרבות אלה שנערכו ע"י חוקרים אחרים. עמדתי שונה מעמדת בית המשפט השלום. החיסיון בו עסקינן נקבע כאמור בסעיף 48(א) לפקודת הראיות, ולפיו: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם לקוחו - ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למוסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון..." החיסיון הינו על "דברים ומסמכים שהוחלפו..." - לאמור, על סוג נושאים שהמשותף להם הינו סוד שיגו ושיחו של הלקוח עם עורך דינו. מטרת הדברים, כי חיסיון זה יכול וישתרע על דברים שונים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו או בין עורך הדין לבין צד ג' מטעם אותו הלקוח הקשורים במהותם "לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין ללקוחו..." החיסיון הקבוע בסעיף 48(א) לפקודה מתייחס לכל אחד ואחד מאותם "מסמכים" או "דברים" שהוחלפו כאמור בין עורך הדין לבין הלקוח או לבין כל אחד מ"האנשים האחרים" מטעם הלקוח. פועל יוצא מתבקש מכך, הינו כי הויתור על החיסיון האמור בסעיף 48(א) הנ"ל אמור להתייחס לכל אחד מנושאי החיסיון. לדוגמא, עורך הדין החליף דברים בשיחה עם הלקוח עצמו לעניין נסיבות התרחשות אירוע הנטען בתביעה. לאחר מכן, חוקר א' מטעם הלקוח החליף "מסמכים או דברים" עם עורך הדין לעניין חקירה שערך בהקשר להיבט מסוים של טענות הצד שכנגד. בהמשך חוקר ב' מטעם הלקוח החליף עם עורך הדין "מסמכים או דברים" לעניין חקירה שערך (החוקר ב') בהיבט אחר של הדברים. הגיונם של דברים הינו כי כל אחת משלוש הסיטואציות הנ"ל חוסה מכוח עצמה, בצל החיסיון הקבוע בסעיף 48(א) לפקודת הראיות. החיסיון האחד איננו תלוי תוקף בחיסיון השני או השלישי. שאם לא תאמר כן, שללת מניה וביה את הגיונה של פריבילגיית החיסיון שבחר המחוקק ליתן לסוד שיחם של לקוח ועורך דינו. מוכן אני להסכים כי יתכנו מקרים בהם מכוח זהות, או דמיון עד כדי זהות, בין פרטים חסויים שונים - ויתור הלקוח על חיסיונו של האחד יכול ויעלה מניה וביה כדי ויתור על הפריט החסוי הנוסף - אם אומנם שני הפריטים זהים או דומים עד כדי זהות במהותם. ברם, שעה שמדובר, כמו במקרה דנן, בדוחות חקירה שונים שנערכו ע"י חוקרים שונים ונפרדים ובמועדים שונים - החיסיון הקבוע בסעיף 48(א) הינו חיסיון "עצמאי" לכל אחד משני הדוחות וממילא ויתור על אחד מחסיונות אלה אינו עולה, בודאי שלא מניה וביה, כדי ויתור על חיסיון דוח החקירה השני, השונה והנפרד. לאור זאת, הנחת והנמקת בית המשפט קמא כי: "יש לראות במלוא חומר החקירה שבידי הנתבע כמסמך אחד שלם..." נמצאת בעיני שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם טיבו, מהותו ותכליתו של החיסיון שקבע המחוקק בסעיף 48 (א) לפקודת הראיות. לאור זאת אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט קמא, ולהורות כי החיסיון העומד לזכות המבקשת (הנתבעת) ביחס לדוחות וחומרי החקירה של החוקרים הנוספים (למעט החוקר שבחרה להעידו) יישאר בתוקפו כך שהמבקשת פטורה מהצגתם או חשיפתם בפני המשיב. לאור תוצאת הדברים המשיב ישלם למבקשת הוצאות בקשה זו לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪. המזכירות תשיב למבקשת הערובה שהופקדה על ידה. חיסיוןדו"ח חקירה