1. עניינה של החלטה זו הוא בקבילות תוכן האזנת סתר, שבוצעה ב-1.6.99 (שרטוט 1092, שיחה 996) מטלפון של הנאשם מס' 1 אל עו"ד נדים מסרי, שעניינה פרט אישום שלושים ותשעה. שיחה זו החלה בין נאשם מס' 1 לבין עוה"ד, שבמהלכה צורף בשיחת ועידה על ידי הנאשם, העד זאב דביר, שהינו נהג מונית, שהוזמן להעיד בבית המשפט בגין פרט אישום זה, ובהמשך הצטרף לשיחה גם נאשם מס' 2. בשיחה זו התבקש עו"ד מסרי ע"י נאשם מס' 1 לבצע שירות מסויים הקשור בעבדאללה מחמוד אבו זביידא (אבו עלא), שהיה מיוצג ע"י עו"ד דכה, והקשור בשחרורו של הלה ממעצרו. העד דביר היה אמור להעביר מסמכים הקשורים באותו שחרור ואשר בגינם הואשמו נאשמים 1 ו-2 בסידרת עבירות הכוללות קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט וזיוף בנסיבות מחמירות. 2. עו"ד פלדמן, ב"כ הנאשמים, טוען, כי הקלטת ובה תוכן אותה שיחה אינה קבילה בהיותה סותרת את תנאי האיסור והקבילות שבסעיף 9 ו-9א לחוק האזנות סתר, תשל"ט 1979 (להלן - "חוק האזנות סתר"). מאחר שמדובר בשיחה שבין עו"ד ללקוח, שלא קיבלה היתר ספציפי כנדרש בחוק, הרי הינה בגדר שיחה אסורה, שההאזנה לה והשימוש בה אסורים על פי החוק (סעיף 2 לחוק) ואין להתיר בשום מקרה את השימוש בפרי אסור זה המהווה עבירה לפי סעיף 2 לחוק האזנות סתר. זאת ועוד, כלל החיסיון על פי סעיף 48 לפקודת הראיות, החל על יחסי עו"ד ולקוחו, חל גם על מסמכים ודברים וכן על מי שמטעמו של הלקוח, וניתן על כן לומר, שהאדם השלישי, שהיה שותף לשיחה הטלפונית (העד דביר) הוא שלוחו של נאשם מס' 1. לדעת הסניגור המלומד נוכחותו בשיחה של העד מטעמו של הנאשם איננה מסירה את החיסיון בהיותו אינסטרומנטלי לביצוע מעשה, שנעשה על ידי עורך הדין. על מנת להמחיש את יחסי הנאשם ועו"ד מסרי ציטט עו"ד פלדמן מתוך הקלטת את הדברים הבאים. כאשר מבקש הנאשם מעורך הדין דבר מה עונה לו הלה : "אל תפיל את זה עלי" והנאשם עונה לו : "אני מפיל את זה עליך, הבן אדם בבעיה" (עמ' 352 לפרוטוקול). לדעת עו"ד פלדמן, משהבחינו אנשי המשטרה כי מדובר בשיחות מואזנות בין עו"ד ללקוח, שעליהן מוטל חיסיון, היה עליהם לפנות בבקשת היתר מיוחד כאמור בסעיף 9א לחוק האזנות סתר ואילמלא השימוש, שנעשה בתוכנן של שיחות אלה, תוך הפרת החוק, לא ניתן היה כלל לבנות תשתית ראייתית לביסוס פרט אישום שלושים ותשעה, שכולו, לדבריו, הינו תוצאה של שימוש בפירות "העץ המורעל". 3. לטענת ב"כ המדינה, עו"ד פורת, לא חל כל חיסיון על אותה שיחה, שהפכה לשיחת ועידה, שבה שותף העד, ביוזמתו של הנאשם, שבכך וויתר על החיסיון. עוד טוען עו"ד פורת כי חיסיון איננו יכול לשמש כמחסה מפני ביצוע עבירות פליליות של עוה"ד ומציין כי כנגד עו"ד מסרי אכן הוגש כתב אישום בגין פרשה זו. מאחר שמדובר בשיחה שבין עו"ד ללקוח, שלא קיבלה היתר ספציפי כנדרש בחוק, הרי הינה בגדר שיחה אסורה, שההאזנה לה והשימוש בה אסורים על פי החוק (סעיף 2 לחוק) ואין להתיר בשום מקרה את השימוש בפרי אסור זה המהווה עבירה לפי סעיף 2 לחוק האזנות סתר. זאת ועוד, כלל החיסיון על פי סעיף 48 לפקודת הראיות, החל על יחסי עו"ד ולקוחו, חל גם על מסמכים ודברים וכן על מי שמטעמו של הלקוח, וניתן על כן לומר, שהאדם השלישי, שהיה שותף לשיחה הטלפונית (העד דביר) הוא שלוחו של נאשם מס' 1. לדעת הסניגור המלומד נוכחותו בשיחה של העד מטעמו של הנאשם איננה מסירה את החיסיון בהיותו אינסטרומנטלי לביצוע מעשה, שנעשה על ידי עורך הדין. על מנת להמחיש את יחסי הנאשם ועו"ד מסרי ציטט עו"ד פלדמן מתוך הקלטת את הדברים הבאים. כאשר מבקש הנאשם מעורך הדין דבר מה עונה לו הלה: "אל תפיל את זה עלי" והנאשם עונה לו : "אני מפיל את זה עליך, הבן אדם בבעיה" (עמ' 352 לפרוטוקול). לדעת עו"ד פלדמן, משהבחינו אנשי המשטרה כי מדובר בשיחות מואזנות בין עו"ד ללקוח, שעליהן מוטל חיסיון, היה עליהם לפנות בבקשת היתר מיוחד כאמור בסעיף 9א לחוק האזנות סתר ואילמלא השימוש, שנעשה בתוכנן של שיחות אלה, תוך הפרת החוק, לא ניתן היה כלל לבנות תשתית ראייתית לביסוס פרט אישום שלושים ותשעה, שכולו, לדבריו, הינו תוצאה של שימוש בפירות "העץ המורעל". 3. לטענת ב"כ המדינה, עו"ד פורת, לא חל כל חיסיון על אותה שיחה, שהפכה לשיחת ועידה, שבה שותף העד, ביוזמתו של הנאשם, שבכך וויתר על החיסיון. עוד טוען עו"ד פורת כי חיסיון איננו יכול לשמש כמחסה מפני ביצוע עבירות פליליות של עוה"ד ומציין כי כנגד עו"ד מסרי אכן הוגש כתב אישום בגין פרשה זו. לדבריו, ההאזנה לטלפונים שבבית הנאשמים נעשתה כדין ועל פי היתר מבית המשפט. עוד טוען עו"ד פורת לעניין היות העד כידו הארוכה של עורך הדין, כי מדובר בשירות, שנעשה עבור אדם אחר, שאיננו לקוחו של עו"ד מסרי. 4. אין מחלוקת כי האזנת הסתר בוצעה על סמך היתר כללי, שניתן כדין להאזין לשיחותיהם של הנאשמים וכי לא ניתן היתר ספציפי להאזין לשיחותיו של עו"ד מסרי, בהתאם לסעיף 9א לחוק האזנות סתר. 5. האם האזנת הסתר, שבה מדובר, אכן מתייחסת ליחסי עו"ד-לקוח, והאם חל חיסיון מכח סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש) על תוכן אותה שיחה. עובדתית, כך למדה אני מטיעוניו של עו"ד פלדמן, שהנאשם ממש כפה על עו"ד מסרי לבצע או לארגן שרות עבור אותו אבו-עלא, שהיה אמור להשתחרר ממעצר בבית המשפט אם יפקיד פיקדון בסכום מסויים. לא היה זה, איפוא, שרות עבור הנאשם עצמו. אותו אבו עלא היה מיוצג ע"י עו"ד אחר. עניין דומה התעורר בבג"צ 744/97 גוזלן נ' השופט אמינוף, פ"ד נא(1) 355, שבו דן בית המשפט בטענת חיסיון של "מזמין" שירותים משפטיים עבור אחר. נבדקה הסוגיה האם במקרה שכזה יש להעניק למזמין את זכות החיסיון, כאשר למזמין יש אינטרס כי דבר ההזמנה לא יוודע. במקרה שכזה באים לידי התנגשות האינטרס הציבורי של גילוי האמת במשפט מול האינטרס האישי של המזמין. ואומר על כך בית המשפט מפי כב' השופט א. גולדברג כי: "סבורני, כי הרחבת המושג "לקוח" גם על מי שלא ביקש עבור עצמו שירות כלשהו מעורך הדין, הינה הרחבה מוגזמת של הערך המוגן על ידי החיסיון על חשבון הערך של גילוי האמת בהליך השיפוטי, שהרי לא בא החיסיון אלא לאפשר ללקוח למסור לעורך הדין מידע שיאפשר לעורך הדין לייצג את ענייניו ביעילות המירבית ועל הצד הטוב ביותר, בלי לחשוש כי מידע זה ייחשף. רציונאל זה לא קיים ככל שמדובר במי שרק הזמין את שירותיו של עורך הדין עבור אחר. לתיווך זה אין דבר עם תפקידו האמיתי של עורך הדין, לייצג את מי שנזקק לשירותיו. פרשנות אחרת רק תהפוך את עורך הדין ל"עיר מקלט", במנותק מהטעם שמאחורי החיסיון." (עמ' 361). ואף מוסיף הש' גולדברג באבחנו את פסה"ד האמריקאי ,‎(EX PARTE MCDOOUGH (CAL. 230. 149 P. 566 .710 )1915), באמרו: "כי אין לשלול גם דעה אחרת לפיה גם כשהמזמין הינו לקוחו של עורך הדין, אין לראותו כלקוח לאותו עניין שלשמו שכר את שירותיו עבור אחר" (שם, בעמ' 362). 6. אני סבורה, כי במקרה הנוכחי, גם אם עו"ד מסרי נתן שירותים שונים לנאשם מס' 1, השירות, שנתבקש לתת לעבדול עלא, באמצעותו של נהג המונית, העד דביר, איננו שרות מקצועי לנאשם מס' 1, שלא יוכל להסתתר מאחורי מסווה החיסיון במקרה זה. 7. משהגעתי למסקנה זו פטורה אני מלדון ביתר טענותיו של עו"ד פלדמן, שייתכן ויהיה בהן ממש באשר לשיחות אחרות שבין הנאשם מס' 1 לבין עו"ד מסרי, זאת בהסתייגות אחת, שלה מסכימים שני עורכי הדין המלומדים, כי חיסיון יחסי עו"ד לקוח אין להשתמש בו כדי לחפות על תכנון וביצוע עבירות פליליות. (ר': ע"פ 670/80 אבו חצירה נ' מ"י, פ"ד ל"ה (3) 681, 692; ערעור לשכת עוה"ד 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מ"א (4) 770, 779; עחה"ס 1/81 מ"י נ' פלוני, פ"ד ל"ו (1) 614, 615). 8. מסקנתי זו אף מייתרת, לכאורה, את הדיון בשאלה, אם העד הינו אדם אחר מטעם הלקוח במסגרת סעיף 48 לפקודת הראיות. שאלה זו, בואריאציה שונה, הושארה בצריך עיון באותו בג"צ גוזלן (ר' דברי כב' הש' טירקל). מכל מקום, כאשר נעשה שימוש בנהג מונית לצורך ביצוע שליחויות והעניין נאמר לו בשיחה גלויה, שנערכת כשיחת וועידה, קיים ספק גדול, אם הסרת מעטה הסודיות האופף שיחותיהם של עו"ד ולקוח, איננה משילה עימה את מעטה החיסיון, שכן אין איסור על אותו אדם לספר את תוכנה של אותה שיחה לאחר. עניין דומה כבר נידון בת.א. (ת"א) 1088/87 תם נ' תם, פסקים מחוזיים תשנ"ב (1) 66 ובו נקבע, כי דברים, שנאמרו ומסמכים, שהוחלפו, בין עו"ד ללקוחו בנוכחות אחר, שאינו איש סודו של הלקוח, אינם חסויים, כי מלכתחילה נעשו בפרהסיה בנוכחות זר. (ראה גם עו"ד א. זר, אתיקה מקצועית של עורכי דין, עמ' 49). אין הבדל, לטעמי, לצורך זה, בין שיחה טלפונית כשיחת וועידה לבין שיחה המתנהלת בנוכחות אדם שלישי. 9. סופו של דבר, אני קובעת, כי תוכן הקלטת בשיחה מ1.6.99 (שיחה 996 שרטוט 1092) הינו קביל. אין בכך כדי לקבוע מראש, שכל השיחות, שניהל הנאשם עם בא כוחו והוקלטו, על יסוד היתר כללי להאזין לשיחותיהם הטלפוניות של הנאשמים, הינן קבילות. ס' 9א דורש השגת היתר ספציפי כאשר מדובר בהאזנה לשיחות עו"ד ולקוחו. (ר': בג"צ 1563/96 עו"ד מרדכי כץ נ' היועמ"ש, תקדין עליון כרך 97 (2) 700, 712). מעניין לציין, שלפני שהוחק התיקון לחוק בדמותו של ס' 9א אמר כב' הנשיא לנדוי כי: "אין ספק, שהחוק שלנו טעון תיקון במגמה שלא לנעול דלת לפני האזנת סתר לשיחות טלפון, המתנהלות על ידי עורך דין. הניסיון במשפטים פליליים ומשמעותיים מוכיח, לצערנו, שבין הציבור הגדול של עורכי דין במדינה, העושים מלאכתם באמונה, ישנם מעטים, שאינם נרתעים מהפרות בולטות של חובותיהם המקצועיות וממעשים פליליים. עורך דין מושחת כזה עלול להוות מוקד לפעילות פלילית משום ידיעותיו המקצועיות דווקא, והמצב הקיים לפי החוק הנדון עלול להפוך את משרדיהם של אלה ל"שמורות טבע" לצורך תכנון פשעים וחיפוי עליהם. משום כד יש ויש צורך לתת בידי המשטרה, למקרים קיצוניים כאלה ותוך ערובות הולמות, את המכשיר של האזנת סתר גם לשיחותיו של עורך הדין, לשם איסוף חומר מודיעיני וראייתי." (ע.ח.ה.ס. 1/81 מ"י נ' פלוני, פ"ד לו (1) 614, 616). חלפו עשרים שנה וייתכן שגם מכשיר זה, כפי שתוקן בס' 9א' לחוק האזנות סתר, איננו יעיל דיו כדי לעקוב אחר המתרחש באותן "שמורות טבע", כדי למנוע ביצוע עבירות, ואולי יש מקום להרהר שנית בדבר התאמת החוק למציאות הישראלית החדשה. חיסיוןהאזנת סתרסחר בבני אדם