מונחת בפני בקשה לתשלום שכ"ט מגשר על ידי התובעים, המסרבים לשלם למגשר את חלקם. ביום 1.6.10 הופנו הצדדים, בהסכמתם, להליך של גישור בפני המגשר עו"ד דוד גילת. המגשר קיים מספר ישיבות גישור, והודיע כי עלה בידו לצמצם את המחלוקת בין הצדדים, אך לא הושג ביניהם הסדר גישור. לפיכך, הודיע המגשר ביום 17.8.10 על השבת התיק לדיון בפני בית המשפט, וביקש מהצדדים לשלם את שכר טרחתו בגין הליך הגישור, עליו הוסכם בעל פה ובמסגרת הסכם הגישור. הנתבעים שילמו את חלקם בשכה"ט, כפי שנדרשו. התובעים סירבו לשלם את חלקם, וניהלו חליפת מכתבים עם המגשר. בנסיבות אלה, נאלץ המבקש להגיש בקשה לבית המשפט לתשלום שכר טרחתו. לבקשה צורפו המכתבים וכן פירוט שעות העבודה שהושקעו בהליך הגישור ובגינן נדרש התשלום. מטעמי חיסיון הליך הגישור, לא פירט המגשר עובדות הנוגעות להליך הגישור עצמו, אך ציין, כי התובעים, באמצעות התובע 3, חתמו על הסכם הגישור, והיו מיוצגים במסגרת כל הליך הגישור על ידי בא-כוחם, שחתם אף הוא על הסכם הגישור, על כן, עצם סירובם של התובעים לשלם את שכר הטרחה, בהתאם למוסכם, מפליא ביותר. הבקשה הועברה לתגובת התובעים והנתבעים. התובעים מביעים בתגובתם מחאה על כך שהמגשר בחר בדרך של פניה לבית המשפט, בנושא שכר הטרחה, וניתן היה לפתור את המחלוקת מבי לפנות לבית המשפט בדרך שעלולה להביא לפגיעה מיותרת בתדמיתם. לגופו של ענין טוענים התובעים, כי הסכום אותו שילמו למגשר מבטא את ההסמכות שדובר עליהן בעל פה, בנוכחות הצדדים, בטרם חתימה על הסדר הגישור. עוד טוענים התובעים, כי התנגדו לכל תוספת תשלום, למעט שכ"ט ישיר של המגשר בלבד, ואף הביעו מחאתם על כך שהבנק לא טרח לשלוח לישיבת הגישור נציג מטעמו, ולישיבות התייצב רק ב"כ הבנק. ב"כ התובעים פירט בתגובתו עובדות הנוגעות להליך הגישור עצמו, ולדרישות שהועלו על ידי מרשיו במהלכו, הגם שללא ספק הוא ער לעובדה שחל חיסיון על הליך הגישור, ולא היה מקום להידרש לנושאים אלה במסגרת תגובתו. הנתבעים המציאו תגובתם, בה ציינו כי הם מיצרים על העובדה שהמגשר נאלץ להגיש את הבקשה ועל הסגנון המשתלח והבלתי ראוי, בו נוקטים התובעים בתגובתם לבקשת המגשר. לדבריהם, התובעים מטילים במגשר דופי, על לא עוול בכפו, ואופן הצגת הדברים על ידם בתגובתם אינו עולה בקנה אחד עם המציאות. ביני וביני הודיע המגשר, כי התובעים שילמו בתאריך 28.11.10 על חשבון חוב שכר הטרחה בסך 6198 ש"ח, את הסך של 3,600 ₪. עיינתי בתגובתם של התובעים ואין לי אלא לכנותה חוצפה לשמה. התובעים "שכחו" לציין, כי סירבו לשלם את שכר הטרחה, או כל חלק ממנו, ועשו כן רק לאחר הגשת הבקשה. גם אז, מצאו התובעים לנכון לשלם חלק משכר הטרחה, על פי שיקול דעתם ופרשנותם. סעיף 14 להסכם הגישור מפרט את האופן בו יחושב שכר הטרחה. התובעים חתמו על הסכם הגישור והסכמים יש לקיים. התובעים לא בחלו בהעלאת טענות סרק, כגון, הטענה שנציג הבנק לא נכח באופן אישי בגישור, כהצדקה לסירובם לשלם את שכר טרחת המגשר, שעמל בהליך הגישור וניסה להביא את הצדדים לידי הסדר. טענותיהם של התובעים בנוגע להסכמות בעל פה, שהושגו כביכול טרם הליך הגישור, מוכחשות על ידי המגשר ועל ידי הנתבעים, שלא ביקשו להתחמק מתשלום שכר הטרחה, ושילמו את חלקם מיד עם קבלת הדרישה. אם לא די בכך, התובעים לא בחלו בציון פרטים מהליך הגישור עצמו, אשר יש בהם כדי להשפיע על ניהול ההליך המשפטי בבית המשפט, חרף העובדה שחל חיסיון על כל הפרטים וההסכמות עליהם דובר במסגרת הגישור. התנהגותם של התובעים, בכל הנוגע לתשלום שכר טרחת המגשר, היא זו הפוגעת בתדמיתם, ולא העובדה שהמגשר נאלץ לפנות לעזרת בית המשפט, עקב התנערותם של התובעים מחובת תשלום שכר טרחתו. אשר על כן, אני מורה כי התובעים ישלמו את יתרת שכ"ט המגשר, על פי דרישתו, תוך 24 שעות. תשלום שכר הטרחה הוא תנאי להמשך הדיון בתביעתם של התובעים, אשר הדיון בה קבוע ליום 15.12.10. התובעים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 6,000 ₪, כאשר מחצית הסכום תשולם למגשר והמחצית השניה לנתבעים, שנדרשו להגיש תגובה לבקשה. ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת גישורחיסיוןיישוב סכסוכים