לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד, עדי סומך, שניתנה ביום 10.01.12 בתיק הוצאה לפועל 01-76051-05-9, לפיה על המבקשת למסור מידע אודות המשיבה 2 לבקשת ערעור זו, כפי שיפורט בהמשך. במקביל לבקשת רשות ערעור זו, הגישה המערערת בקשת רשות ערעור נוספת על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל הנכבד, עדי סומך, בתיק הוצאה לפועל 01-16077-75-8 . לאור העובדה שבשני התיקים מדובר באותם הצדדים ובאותן הנסיבות, אדון בשניהם יחדיו בפסק דין זה. בהתאם לסמכותי מתוקף תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, (להלן: "התקנות") ולאחר שהמשיב מס' 1 הגיש תגובתו לבקשת רשות הערעור, אדון בבקשת רשות ערעור זאת כבערעור עצמו. כללי: ביום 24.05.11 הומצאה ע"י בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "הזוכה"), למשרדי מע"מ רמלה בקשה למתן פרטים אודות המשיבה והחייב. זו ביקש הזוכה בין היתר דו"חות מע"מ, טופס 106, וטופס 126. במקביל, הומצאה למשרדי מע"מ רמלה, החלטתו של כבוד הרשם יעקובי דורון מיום 11.04.11 המורה לרשויות המס ליתן את הפרטים המבוקשים. המערערת הגישה, ביום 11.07.11 בקשה לביטול החלטה זו מטעמי חיסיון. ביום 10.01.12 ניתנה החלטת כב' הרשם, עדי סומך, לפיה על רשות המיסים למסור את החומר אותו ביקשה הזוכה (להלן: "ההחלטה"). סביב החלטה זו נדון ערעור זה. החלטת הרשם: הרשם סבר כי החיסיון אליו טוענת המערערת לא חל במקרה דנן, בו מדובר בגילוי מידע אודות החייב בלבד שאינו,לכאורה, הנישום. לפי החלטת הרשם, הנישום הינו צד ג', המעסיק את החייב אך מסרב למסור מידע אודותיו ואין במידע שיימסר על ידי צד ג' בכדי להזיק עימו. בהחלטתו, ציין הרשם כי תכלית חקיקת חוק ההוצאה לפועל ובפרט תיקון 29 הינה להטות את מאזניי הגבייה מהליכים בגופו של החייב לטובת חשיפת מידע רב ככל שניתן אודותיו ונכסיו לשם גבייה מהם. לטעמו של הרשם, במקרה זה העדר חשיפת המידע עלול לסכל את הליכי הגבייה שכן המחזיק הוא המחזיק הבלעדי של מידע זה ועל כן אין זה ראוי לאפשר אגירת המידע בתוך "כספת החיסיון" על חשבון נזק קנייני שעלול להיגרם לזוכה אילולא מידע זה ייחשף. 9. טיעוני המערערת: המערערת טוענת כי היא מנועה מלמסור את המידע הכלול במסמך המצוי ברשותה בשל חובת החיסיון הסטטוטורית המוטלת עליה ואשר קבועה בחוקי המס השונים ובהלכה הפסוקה. לטענתה,על המידע והמסמכים עליהם ניתנה ההחלטה, חלה חובת חיסיון וסודיות סטטוטורית שבצידה עבירה פלילית מכוח חוקי המס השונים. לפי המערערת, תכלית הוראות החיסיון הינה להקנות הגנה מקיפה וכוללת למידע שנמסר לרשויות המס על ידי הנישום, או המגיע לרשויות המס בדרך אחרת. בנוסף, תכלית נוספת של החיסיון הינה לאפשר לרשויות המדינה להגיע אל חקר האמת בבואן לשום, כך שהנישום ידווח דיווחי אמת בידיעה כי המידע לא ייחשף בפני אחרים, כולל גורמים שלישיים, וימסור מידע מבלי לחשוש כי המידע המצוי ברשותם ייחשף. המערערת טוענת כי המידע האגור ברשות המיסים אינו מיועד, לפי הוראות דין, לסייע בבירור הליכים אזרחיים שאינם הליכים מכוח אחד מחוקי המס. 10. טיעוני המשיב מס' 1 לבקשת רשות הערעור (הזוכה) : המשיב 1 מציין כי הבקשה למתן צו למערערת למסירת מידע נעשתה בעקבות מצוות כב' רשם ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום, 03.02.11, ואין המדובר בבקשה יזומה של המשיב. לטענת המשיב 1, אין המדובר במצב רגיל בו מעסיקתו של החייב הינה צד ג' הזר לחייב. המשיב 1 טוען כי "מנהלה של המשיבה 2 הינו אחיו של החייב ויש חשש שהמשיבה מס' 2 והחייב עשו יד אחת על מנת לסכל את הליכי הגבייה". 11. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובה לבקשת רשות הערעור ובשאר המסמכים בתיק, אני מוצא לנכון לקבל את בקשת רשות הערעור מהנימוקים שיפורטו. חוקי המס השונים אוסרים מסירת מידע וכוללים חובת חיסיון וסודיות סטטוטורית. כך למשל - סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן:"חוק המע"מ") קובע כדקלמן: "(א) לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם - (1) שר האוצר התיר לגלותה; (2) נדרש לגלותה בהליך משפטי על פי חוק זה או חוק מסים כמשמעותו בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), תשכ"ז-1967; (3) המידע הוא כמפורט בסעיף 384א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 או בתקנות לפיו, ובלבד שמידע כאמור יימסר למוסד לביטוח לאומי ושמידע זה נדרש לתכליות האמורות באותו סעיף, ובמידה שנדרש. (א1) לענין סעיף קטן (א)(1) רשאי שר האוצר לתת גם היתר לגילוי מידע לסוגיו, ובלבד שהיתר כאמור יינתן לבעלי תפקידים שצוינו בו לצורך מילוי תפקידם כדין, ומנימוקים שיירשמו. (ב) הגיעה לאדם ידיעה על פי סעיף קטן (א), יראוהו כמי שקיבל אותה אגב ביצוע חוק זה. (ג) גילה אדם שלא כדין ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצועו של חוק זה, דינו - מאסר שנה או קנס 20,000 לירות". בהוראות סעיף 142, האוסרות גילוי מידע אשר נתקבל אגב ביצועו של חוק המע"מ, מחריגות את החיסיון בשלושה מצבים: שר האוצר התיר את הגילוי, מדובר בהליך משפטי על פי חוק המע"מ או חוק המיסים, המידע הוא כמפורט בסעיף 384א לחוק הביטוח הלאומי. במקרה דנן, אין המדובר בהליך בו יש מחלוקת בין הנישום לבין רשויות המס והמידע הנדרש אינו המפורט בסעיף 384א לחוק הביטוח הלאומי. לפיכך, על-מנת לגלות ידיעה זו היה על שר האוצר להתיר לגלותה, דבר שלא קרה בענייננו. לאור דברים אל ו נראה כי מימוש החלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל לא תתאפשר. מסקנה זו מתחזקת גם לאור סעיף 232 לפקודת מס הכנסה(נוסח חדש) התשכ"א -1961, אשר קובע כך: "מי שנתמנה לפי הוראות הפקודה, או מי שמועסק בביצועה, לא יידרש להראות לבית משפט כל דו"ח, תעודה או שומה, או לגלות לבית המשפט או להודיע לו, כל דבר שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, אלא במידה שדרוש לעשות כך להפעלת הוראות הפקודה או מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס הכנסה, או תוך כדי בירור תביעה כאמור". סברתו של הרשם, לפיה החיסיון לא חל במקרה דנן, בו מדובר בגילוי מידע אודות החייב בלבד שאינו- לכאורה הנישום, לא תואמת את לשונו של החוק. ההנחה כי אין במסירת מידע על ידי צד ג', המעסיק את החייב, בכדי להזיק עימו, הינה בגדר השערה גרידא ואין בה את הבסיס לסתור את הוראותיו המפורשות של החוק. גם אם לפי החלטת הרשם, "העדר חשיפת המידע עלול לסכל את הליכי הגבייה", לא ניתן להתגבר על החיסיון מנימוק זה בלבד, חשוב יהא ככל שיהיה. בהחלטתו מוסיף הרשם כי "המחזיק הוא המחזיק הבלעדי של מידע זה ועל כן אין זה ראוי לאפשר אגירת המידע בתוך "כספת החיסיון" על חשבון נזק קנייני שעלול להיגרם לזוכה אילולא מידע זה ייחשף". בנסיבות אלו יתכן והדרך הראויה לאזן בין צרכי הצדדים הינה להורות למשיבה 2 לחשוף את המידע המבוקש ואם לא תעשה כן לחייבה ככל שמתיר חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"): כך קובע סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל: "(א) לא הגיש הצד השלישי הודעה כאמור בסעיפים 44 ו-45 או שהגיש הודעה ורשם ההוצאה לפועל סבור שההודעה אינה שלמה או אינה נכונה, רשאי הוא, לפי בקשת הזוכה, להזמין את הצד השלישי לחקירה; על חקירה זו יחולו הוראות סעיף 67, בשינויים המחוייבים. אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין". לפי סעיף 67 (ב) לחוק ההוצאה לפועל "בחקירת יכולת רשאי רשם ההוצאה לפועל להזמין לחקירה את החייב וגם עדים, ולכוף התייצבותם, מתן עדות והגשת מסמכים, בדרך שמוסמך לכך בית משפט". לאור סעיפים אלו נראה כי כי ראוי היה לחייב את המשיבה 2 למסור את המידע הנדרש ולא את רשות המיסים אשר מוגבלת בהוראות חוק אשר לא מאפשרות לה לחשוף את המידע הנדרש. גם טיעונה של הזוכה, לפיו: "מנהלה של המשיבה 2 הינו אחיו של החייב ויש חשש שהמשיבה מס' 2 והחייב עשו יד אחת על מנת לסכל את הליכי הגבייה", לא יכול להתגבר על החיסיון המופיע בחוק פיסקאלי ונראה כי הדרך הנכונה להתגבר על סיכול הליכי הגבייה לכאורה, הינה בנקיטת ההליכים, כאמור, כנגד המשיבה 2. 12. לפיכך, אני מקבל את הערעור בשני התיקים ומבטל החלטות הרשם בכל הקשור למבקשת. 13. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. סודיותחיסיוןהוצאה לפועל