(1) לפי סעיף 35(יא) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן - חוק הטיפול), חולה זכאי לקבל מידע רפואי בקשר למצבו, והמידע יימסר לו לפי שיקול-דעתו של הרופא. החוק אינו קובע כיצד יפעיל רופא את שיקול-דעתו, מה השיקולים שידריכו אותו, ומה יהא משקלם של אותם שיקולים (153ו - 154א, ג - ד). (2) תחנת המוצא לשיקול-דעתו של הרופא היא זכותו של החולה לקבל מידע על אודות מצבו הרפואי, הנובעת מהאוטונומיה של החולה ומכבודו כאדם. אם לא יימצא טעם ראוי שיכריע את הכף, זכותו של החולה תעמוד לו לקבל מידע כבקשתו. המידע על אודות מצבו הרפואי של מטופל אין הוא רכושו הפרטי של הרופא או של המוסד שבו הרופא עובד. הרופא מחזיק במידע בנאמנות, ובעל הזכות העיקרי הוא החולה. עם זאת זכותו של החולה אינה מוחלטת, והרופא חייב לשקול בדעתו גם את ההשפעה שעלולה להיות למסירת המידע על בריאותו הנפשית והגופנית של חולה הנפש ואת החשש לפגיעה בזולת בעקבות מסירת המידע (154ב - ג, ה - ז). (3) הוראת סעיף 35(יא) לחוק הטיפול חלה, מבחינת תכליתה, גם על מי שמלכתחילה היה חשד כי הוא חולה נפש, ובדיעבד התברר כי אין הוא חולה נפש. במקרה מעין זה לא תהא מניעה, ככלל, למסור את המידע לחולה-שאינו-חולה (162א). (4) נושא זכותו של חולה נפש לקבל מרופאו מידע על אודות מצבו הרפואי מוסדר לכאורה גם בסעיף 18 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, העוסק בזכותו של מטופל לקבל מידע רפואי על אודות מצב בריאותו. אולם יש לקבוע כי על עניינו של חולה נפש יחול ההסדר הקבוע בחוק הטיפול, בעיקר בשל היותו הסדר ספציפי המייחד עצמו והמתאים עצמו לחולי נפש. עם זאת יש לפרש את חוק הטיפול ככולל הוראות משלימות מחוק זכויות החולה (155ג, 158ז - 159ב). (5) על-כן יש לקבוע כי לעניין טובתו של חולה במסגרת שיקול-הדעת של הרופא במסירת מידע לחולה נפש לפי חוק הטיפול, יש לאמץ את המבחן הקבוע בסעיף 18(ג) לחוק זכויות החולה, שלפיו ימנע רופא מידע מחולה אם המידע עלול לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו. שיקולים אלה ייבחנו על-ידי הרופא בתתו דעתו על מחלת הנפש הספציפית של החולה. הרופא יהיה רשאי להביא במסגרת שיקוליו לפי חוק הטיפול את השיקול של סיכון בריאותם או חייהם של אחרים אף ששיקול זה נעדר מהוראת סעיף 18 לחוק זכויות החולה (159ג - ה, 160ג - ד). (6) כמו כן במסגרת החלטתו אם למסור לחולה נפש מידע, על הרופא להביא במניין שיקוליו את תכליתו של חוק זכויות החולה - הגנה על כבודו ועל פרטיותו של החולה (159ו). (7) בנוסף יש לפרש את חוק זכויות החולה כך שמנגנון הביקורת הקבוע בו, שלפיו החלטתו של רופא שלא למסור מידע למטופל תעבור ביקורתה של ועדת אתיקה, יחול גם על שיקול-דעתו של הרופא לפי חוק הטיפול. כך, סמכות הביקורת הראשונה תופקד בידיו של גוף מקצועי במקום בידי בית-המשפט (159ז - 160א). (8) לפיכך במקרה דנן, בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק זכויות החולה, על המשיב להודיע לוועדת האתיקה על החלטתו ולצרף לידיעתה של הוועדה את המידע שלא נמסר למערערת ואת נימוקיו לאי-מסירתו של אותו מידע. זהות מוסרי המידע שהביא לזימונה של המערערת היא בבחינת מידע רפואי לצורך זה. משיעשה המשיב את שמוטל עליו לעשות, תתכנס ועדת האתיקה ותעשה כסמכותה על-פי החוק. על-כן יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים (160ה - ז, 161א - ב, 163א - ב).חיסיוןרפואה