בבית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק ארה"ב (להלן: "בית המשפט בניו יורק") מתנהל משפט גירושין (להלן: "המשפט" או "משפט הגירושין") בין גב' מירה נקש (להלן: "המבקשת") ומר אבי נקש, אזרח ותושב ישראל (להלן: "המשיב"). ב- 10.08.2004 פנה בית המשפט בניו יורק לרשות המוסמכת בישראל בבקשה (להלן: "הבקשה") לגבות עדויותיהם של גב' אילנה מזרחי וד"ר עמרם אהרוני (להלן: "העדים") ולחייבם לחתום על מסמכים. בית המשפט ביו יורק מצא שהגילוי המבוקש נחוץ ורלוונטי למשפט ויחשוף מידע אמיתי על נכסי המשיב. הבקשה הובאה בפני הרשות השיפוטית המוסמכת בישראל, במסגרת הסמכות שבחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"). הרשות המוסמכת אישרה את הבקשה והורתה לזמן את העדים ולקבל מהם מידע וחתימות על מסמכים שיאפשרו להגיע להלוואות והעברות כספיות לטובת המשיב, בין במישרין ובין בעקיפין. הדיון בבקשה הועבר לשמיעה בפניי. כנגזרת מהבקשה ומהחלטת הרשות השיפוטית, עתר ב"כ המבקשת בפני בית משפט זה להורות לנציג בנק דיסקונט (להלן: "הבנק") לאסוף מסמכים שיהיה בהם לשקף נכסי המשיב ולחייב את עו"ד שי קוטנר בחשיפת מידע ומסמכים רלוונטיים שבחזקתו ו/או בידיעתו. ב- 15.12.04 בהסכמת ב"כ הצדדים הוחלט שחיקור הדין יתנהל במשרדיהם של עורכי הדין נחושתן - ב"כ המבקשת עו"ד זוהר - ב"כ העדים. ב- 27.12.04 פנתה לבית המשפט עו"ד פרידמן בשם הבנק והודיעה שהמשיב איננו הבעלים היחיד של החשבון. הבעלים הנוספים עומדים על זכותם לחיסיון ופרטיות ומתנגדים חד משמעית לגילוי פרטים כלשהם מחשבונם. ללא הסכמתם בכתב מטעמי סודיות ועל פי מחויבות הבנק כלפי לקוחותיו, הבנק מנוע מלהיעתר לבקשה. ב- 27.12.04 פנה עו"ד שלמה טיסונה בשם שותפות אמריקאית (NBR) Nakash Brothers Rialty (להלן: "השותפות") וביקש לצרף השותפות להליך. עו"ד טיסונה הדגיש שהחשבון הוא חשבונה של השותפות, המתנגדת לגילוי מידע האצור בו. לטענתו הגילוי המבוקש יפגע בפרטיותה של השותפות ויחשוף סודות מסחריים שלה ושל צדדים שלישיים כולל מי שערבו לה. עו"ד טיסונה תמך בעמדת הבנק לעניין הסודיות וטען שהבנק מחויב בסודיות כלפי השותפות, שהיא לקוחה שלו. לא ניתנה החלטה באשר לצירופה של השותפות, משום שהדבר לא היה נחוץ באותו שלב, לאור ההחלטה מיום 10.01.05 שתופרט להלן. ב- 28.12.04 מסר ב"כ המבקשת לבית המשפט את עמדתו של עו"ד קוטנר. גם עו"ד קוטנר טוען למניעות. המידע והמסמכים המבוקשים הגיעו אליו מגופים כלכליים (צדדים שלישיים למשפט הגירושין) שהיו לקוחותיו וקיבלו ממנו שירותים משפטיים. עו"ד קוטנר הודיע שלא יוכל לגלות את הפרטים שבהם מעוניינת המבקשת, כל עוד לא ויתרו לקוחותיו על חיסיון המידע. ב- 10.01.05 הוחלט לא לחייב את הבנק בגילוי מסמכים שאינם בבעלותו הבלבדית של המשיב. זכויותיה של השותפות לא נפגעו ומשכך לא היה צורך בהתייחסות לבקשתה להצטרף לדיון. עו"ד קוטנר לא חויב במסירת מידע לנוכח זכותם לחיסיון ולסודיות של לקוחותיו שבהם הוא מחויב. ב- 9.05.05 פנה ב"כ המבקשת לבית משפט זה ועתר לקיים עיון חוזר בהחלטה לפטור את עו"ד קוטנר מחובת הגילוי. על פי הבקשה אין המדובר במידע סודי שכן בהליכים אחרים שהתנהלו בחו"ל ב- 2002 המידע נמסר ונחשף במהלך עדותו של עו"ד קוטנר בהליך deposition. בסופו של דבר הושגה הסכמה בין ב"כ המבקשת לעו"ד קוטנר כעולה מהחלטה מיום 3.07.05, ובהחלטה זו אדרש מכאן ואילך לא אתייחס לחלקו של עו"ד קוטנר. ב- 5.06.05 דן בית המשפט המחוזי [ת"א] בבר"ע 1321/05 בערעורה של המבקשת על ההחלטה מיום 10.01.05 (להלן: "פסק הדין של הערעור"). בית המשפט המחוזי פסק להחזיר הדיון בפני, על מנת שיוחלט על צירופה של השותפות להליך, להורות לנציג הבנק להציג בפניי את כל המסמכים הרלוונטיים לבדיקה פרטנית ולאפשר לב"כ הצדדים להשלים טיעוניהם. פסק הדין שיצא מלפני כב' השופטת ש' דותן ניתן בהסכמת עו"ד נחושתן בשם המבקשת, עו"ד זוהר בשם העדים ועו"ד טיסונה בשם השותפות ובהעדרו של עו"ד קוטנר. ב- 20.06.05 קיימתי דיון במעמד ב"כ הצדדים להוציא עו"ד קוטנר. עו"ד טיסונה חזר וביקש לצרף את השותפות כצד לחיקור הדין. עו"ד זוהר לא התנגד לצירוף ואילו ב"כ המבקשת עו"ד נחושתן טען, שאין ליתן לשותפות מעמד בהליך. לגישתו המשיב כאחד מהשותפים בשותפות הסכים בכתב לגילוי המידע המבוקש ודי בהסכמה זו. אין מקום ליתן לשותפות מעמד נפרד, ולאפשר לה להביע עמדה אחרת. הדין בישראל קובע, לטענתו, שהסכמת שותף אחד מחייבת את השותפות כולה. בהעדר הוכחה לסתור, על בית משפט זה לצאת מנקודת מוצא הקובעת שוויון הדינים. לטענת עו"ד טיסונה הסכמת המשיב לגילוי, לא מחייבת את השותפות ויחידיה. ההסכמה ניתנה במסגרת סכסוך משפחתי פרטי, שאין לו כלום עם עסקיה וקשריה המסחריים של השותפות. עו"ד פרידמן חזרה על הטיעון, שהבנק מחויב בחובת סודיות כלפי לקוחותיו, קרי השותפים האחרים והערבים, ועליו לקבל הסכמה מפורשת לגילוי מכל אחד מהם. עורכי הדין נחושתן וטיסונה לא הביאו בפניי אסמכתאות ספציפיות ועו"ד פרידמן לא הציגה לעיוני מסמכים לבדיקה, למרות פסק דינו של בית משפט המחוזי, והדיון נדחה להמשך ל- 3.07.05. ב- 3.07.05 קיבלתי מידי עו"ד פרידמן קלסר ובו צילומי מסמכים בנקאיים רלוונטיים לשותפות וטיעונים בכתב שערכו עו"ד נחושתן בשם המבקשת ועו"ד טיסונה בשם השותפות. טיעוני באי כוח הצדדים ב"כ המבקשת הסכים שהשותפות והאחים לא זומנו לבית המשפט בניו יורק ולא נשמעה עמדתם בעניין הגילוי המבוקש. לטענתו לא היה צורך בכך לאור הסכמתו בכתב של המשיב שהופנתה לב"כ של המבקשת בארה"ב. המשיב הצהיר שהוא נותן הסכמתו לגילוי "In my capacity as a principal an owner of nakash brothers realty “ . הסכמה כזו מחייבת את המשיב, את שותפיו ואת השותפות עצמה. עו"ד נחושתן הפנה לסעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות") מחייב את השותפות למסור למשיב את המסמכים והוסיף: "משזכאי מר נקש לקבל את המסמכים ומלוא המידע לידיו (ולאחר מכן למוסרם לבאי כוחה של אשתו, המשיבה) ממילא הוא זכאי להורות על המצאת המסמכים במישרין לבאי כוחה של אשתו. מסירת מידע ומסמכים לשותפות הינה עשייה בדרך הרגילה..." (סעיף 15 א ו-ב לסיכומים). מכאן מסקנתו שהסכמת המשיב מחייבת את השותפות ואת הבנק. על הבנק למסור למבקשת מידע, שבית המשפט בניו יורק מצא שהוא דרוש למשפט הגירושין. לדעת עו"ד נחושתן, המסקנה מתחזקת לנוכח העובדה ששותפי השותפות הם אחיו של המשיב, שנמנעו מלפנות לבית המשפט בניו יורק ולא ביקשו לצרפם להליך שם למרות שחזקה עליהם שידעו עליו. לטענת עו"ד נחושתן התנהלותם של המשיב, אחיו והשותפות מבססת מסקנה שנרקמה ביניהם קנוניה המצדיקה היענות לבקשת העזרה ומסירת המידע ולא הימנעות מעשות כן תוך פגיעה בזכויות שמגיעות למבקשת. ב"כ השותפות נסמך על סעיף 6 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, ועל האמור בספרו של כב' הנשיא ברק על חוק השליחות. לטענתו, עולה מהם שפעולה שעשה שלוח, מבלי שקיבל לכך הרשאה מהשולח איננה מחייבת את השולח. במקרה דנן המשיב הסכים לגילוי מבלי שקיבל הרשאה משותפיו ומהשותפות עצמה - אין די בהסכמה זו. ההסכמה ניתנה במסגרת משפט הגירושין, ולא במהלך עיסקי השותפות, ומשכך היא לא מחייבת את השותפות בהתאם להוראות שבסעיפים 14 ו-15 לפקודת השותפויות. בנוסף מדגיש ב"כ השותפות את העובדה שבית המשפט בניו יורק פנה לרשות השיפוטית בישראל בבקשת עזרה, מבלי שזימן לדיון את השותפות ו/או מי מיחידיה ומבלי לקבל עמדתם לגילוי המבוקש. הוא התנגד לנתן צווי גילוי שיפגעו בזכויות השותפות, השותפים וצדדים שלישיים וזאת מבלי שנשמעה עמדתם. ב"כ הבנק טוענת שהשותפות ומי שחתמו לטובתה על מסמכים בנקאיים כערבים, הם לקוחות הבנק. הבנק מחויב בחובת סודיות ובכיבוד זכויותיהם לפרטיות ואיננו מורשה בגילוי פרטים ללא הסכמתם המפורשת. לדעתה, אין די בהסכמת המשיב בלבד. עו"ד פרידמן הוזמנה ללשכתי והציגה בפני ביחידות קלסר המסמכים תוך מתן הסברים באשר למהותו של כל מסמך ומסמך. לאחר ששמעתי הטיעונים בעל פה, קראתי הטיעונים בכתב על צרופותיהם ונספחיהם ועיינתי במסמכים שהגישה בא כוח הבנק הגעתי למסקנות כדלקמן: המידע והמסמכים נשוא הבקשה שייכים לשותפות ולכל אחד מיחידיה וגילויים עלול לפגוע בכל אחד מהם. כנגזרת מעובדה זו נכון וצודק לצרף השותפות לכל הליך שנדרש לעניין זה, וכך אני עושה. פרשנותו של ב"כ המבקשת לפסק הדין של הערעור איננה מקובלת עלי. מקריאת פסק הדין לא עולה, לדעתי, שבית המשפט המחוזי קבע פוזיטיבית שיש להיענות לבקשה ולהורות על גילוי המבוקש. בית המשפט שלערעור הורה שלאחר החלטה על צירוף השותפות כצד להליך, אם תהיה החלטה כזו "בית משפט השלום יזמין את פקיד הבנק וכן את עו"ד קוטנר אשר יביאו עמם את כל המסמכים הרלוונטיים וטענת חיסיון תידון לגבי כל שאלה ולגבי כל מסמך בנפרד, וכן טענות נוספות לעניין קבילות הראיה או המסמך". בית המשפט לא קבע שבדיקת המסמכים תעשה בפומבי ובנוכחות באי כוח הצדדים ולא שלל את סמכותו של בית משפט זה לבדוק את המסמכים מבלי לפגוע בסודיותם תוך התייחסות לטענות באי כוח הצדדים ועל סמך אלו להחליט האם הם בגדר החיסיון אם לאו. אינני מוצאת שיש לדרוש מבא כוחה של השותפות התנגדות פרטנית לכל מסמך שבחזקת הבנק ואינני מקבלת שבית המשפט של הערעור הורה כך. עצם פירוט המסמכים יש בו משום גילוי מידע שאיננו בהכרח עקיף באשר למהות מסמכים שהבנק מחזיק. וזאת בטרם החלטה שהמבקשת זכאית למידע זה. הסכמת המשיב לגילוי המבוקש, שעליה אין מחלוקת, מעלה לדיון את השאלה האם היא מחייבת את השותפות. יש להידרש לשאלה תוך התייחסות לעובדה שלהחלטה לבקש עזרה משפטית מהרשות השיפוטית בישראל התקבלה חה מבית המשפט בניו יורק לרשות השיפוטית בישראל, התקבלה בבית המשפט בניו יורק על סמך הסכמת המשיב בלבד. השותפות ויחידיה כאישיות משפטיות עצמאיות ונפרדות, לא זומנו ולא השמיעו טיעוניהם. מקובלת עלי טענת ב"כ המבקשת שבית המשפט בניו יורק קבע שהתשתית הראייתית והעובדתית שבפניו, מצדיקה חשיפת המידע והמסמכים בפני המבקשת לצורך משפט הגירושין. החלטה זו, שהיא בבסיס הבקשה אינה עומדת לביקורת בבית משפט זה. ככלל, משפט זה יעשה לביצוע ההחלטה, ובלבד שביצוע ההחלטה תואם את הדין החל בישראל כאמור בסעיף 8 לחוק. כמו כן מקובל עלי, שיש לבחון טענות הצדדים במשקפי הוראות סעיפים 14, 15, 25 ו- 29 לפקודת השותפויות יחד עם סעיף 5 ו-6 לחוק השליחות. טענתו של ב"כ המבקשת, שבהעדר חקירה אי אפשר להבין ולהעריך את משמעותם האמיתית של המסמכים הגיוניות לכשעצמה, ואף על פי כן דינה להידחות. לשם שמירה על האיזון בין הזכויות המתנגשות של הצדדים נאלץ בית המשפט לא פעם לעיין במסמכים ולבדוק אותם בהעדר הצדדים וללא חקירות. כך הדבר בבקשות לגילוי חומר חקירה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, למשל, וזה הרציונל גם שבסיס ההוראות שבפרק ג לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 לעניין חיסיון מידע ומסמכים מסוגים שונים. כאמור לעיל, עיינתי במסמכי הבנק ועולה מהם פעילות עסקית של השותפות שאיננה בבעלותו הבלבדית של המשיב. אין לפעילות קשר לסכסוך שבין המשיב למבקשת, שהוא סכסוך אישי משפחתי שיוחד להם. משכך, אינני מוצאת שהסמכת המשיב לגילוי מחייבת את השותפות ושאר יחידיה, ומצדיקה גילוי חרף התנגדותם, תוך התעלמות מהפגיעה בזכויותיהם. טענתו הנוספת של עו"ד נחושתן, שמכוח העובדה שהמשיב עצמו זכאי היה לקבל את המסמכים מהבנק ויכול היה להעבירם למבקשת, גם היא נשמעת היגיונית ומסברת את האוזן אך גם זאת לכאורה בלבד וגם דינה להידחות. זכותו של שותף לקבל את מסמכי השותפות מעוגנת בסעיף 29 לפקודת השותפויות. עומד בבסיס זכות זו הצורך להבטיח שקיפות, גילוי נאות בין השותפים בשותפות. אין לשותף זכות לחשוף את סודותיה של השותפות ולהעבירם לאחרים גם כשהמידע בחזקתו. הפקדת סודות עיסקיים של השותפות בידי כל אחד מיחידיה, לא כוללת הסכמה מכללא בלתי מסוייגת לחשיפת המידע כי אם להיפך. הפקדת המידע מחייבת נאמנות ושמירה על סודיות כל עוד לא ניתנה הסכמת השותפים לחשיפה. ב"כ המבקשת מודע לחובת הדיסקרטיות שבה מחויב המשיב והמונעת ממנו למסור סודות השותפות לקידום ענייניו הפרטיים, ולכן הוא טוען שהסכמת המשיב ניתנה "בדרך העסקים הרגילה של השותפות". בסעיף 16 לסיכומיו הוא נדרש למהות המונח "עשיית עסק בדרך הרגילה", תוך הפנייה לתקדים שיצא לפני שנות דור מבית המשפט העליון בישראל, ע"א 10/62 סבן נ' צ'רקוב, הנסמך על פסק דין אמריקאי משנת 1953. נפסק שם שהמבחן לקביעת "מהלך העסקים הרגיל" של השותפות הוא מבחן סובייקטיבי. רוצה לומר: הסכמת שותף תחייב את השותפות רק במקרה שאדם מן החוץ, שאיתו נשא ונתן אחד השותפים היה רשאי באופן סביר להניח שהעסקה/ההסכמה נעשית במהלך העסקים הרגיל. המבחן ישים עד היום ונכון גם למקרה דנן. בענייננו הצהרת המשיב שהסכמתו לגילוי ניתנת In his capacity as a principal an owner of nakash brothers realty" , לא עומדת בפני עצמה ואין לנתקה מהעובדה שהיא הסכמה לצורך משפט הגירושין. כל אדם מן החוץ המודע לעובדה שההסכמה היא במסגרת סכסוך גירושין בין שותף לאשתו, לא רשאי להניח שדי בהסכמת שותף יחידי זה לחייב את השותפות, ובאופן סביר חובה עליו להניח שיש צורך בהסכמה מפורשת של שאר השותפים. אם כך הדבר לגבי אדם מן החוץ, כך הוא מכוח קל וחומר לגבי המבקשת - אשת המשיב - צד למשפט הגירושין. ככזו לא תשמע המבקשת בטענה שהסכמת המשיב ניתנה מסגרת פעילותה השוטפת של השותפות ובמהלך עסקיה הרגיל. כך הוא הדין בישראל וחזקת שוויון הדינים לה טוען ב"כ המבקשת מביאה למסקנה שכך הוא הדין במשפט האמריקאי. במיוחד שכך נקבע בפסקי דין, עליהם נסמך ב"כ המבקשת -ע"א 10/62 הנ"ל ות"א (ת"א) 1230/99 מפעלי קרור רמלה נ' מנהל מקרקעי ישראל שם נקבע: "המשפט האמריקאי גורס שמעשה של שותף אשר לכאורה איננו בתחום עיסקי השותפות בדרך הרגילה מחייב הסכמתם של יתר השותפים" (המובאות שם). לא הובהר לי מדוע השותפות ויחידיה לא זומנו לבית המשפט בניו יורק ועמדתם להוצאת הצווים לא היתה בפני בית המשפט שם קודם ל-10.08.04, שאז הוחלט על משלוח הבקשה לישראל. גם אם אקבל הטענה, שמכוח הקרבה המשפחתית והעיסקית בין המשיב לשותפיו בשותפות, ידעו האחרונים על משפט הגירושין, אין די בזימונו של המשיב לדיון ובקבלת הסכמתו בלבד לגילוי. הזימון, שנשלח למשיב איננו זימונם של השותפות ושאר השותפים. לא מקובלת עלי הטענה שהשותפות ואחיו של המשיב חייבים היו בנקיטת יוזמה עצמאית, ומתוך אחריות לאינטרסים ושמירה עליהם, הם היו מחויבים לפנות לבית המשפט בניו יורק בבקשה להצטרף לדיון שם, כפי שעשו כאן, והימנעותם מעשות כן כובלת אותם להסכמת המשיב. למבקשת עניין במסמכי השותפות, היענות לבקשתה פוגעת באינטרסים של השותפות לכן עליה - על המבקשת - חובה לכלול את כל בעלי העניין שהם הצדדים האמיתיים להליך. בהקשר זה מוצאת אני להוסיף שגם אם אקבל, לצורך הויכוח, את הטענה, שהפסיביות של השותפות ויחידיה בנקיטת יוזמה להצטרף להליך בניו יורק תוכננה על ידי המשיב ואחיו, אין בפסיביות זו לאיין את העובדה הבסיסית שכיום מתבקש בית משפט זה להורות על ביצוע צו שיש בו לפגוע בשותפות ויחידיה מבלי שהיתה להם הזדמנות (להוציא את המשיב) להביא עמדתם בפני בית המשפט קודם למתן הצו. התחשבות בעמדת השותפות ויחידיה, שקילה ואיזון בין האינטרסים השונים, מחוייבים, במקרה זה, לנוכח האפשרות להתנגשות בין האינטרס של המשי כצד למשפט הגירושין לאינטרס של כשותף בשותפות. בהחלט יתכן, שכדי להדוף דרישותיה של המבקשת במשפט הגירושין, מעוניין המשיב באמת ובתמים בגילוי המסמכים גם במחיר פגיעה באינטרסים של שותפיו ולמרות התנגדותם. הדין והפסיקה הישראלים אינם סובלים חשיפת חומר פרטי מוגן של צד זר להתדיינות, כל עוד לא הביע עמדתו. ראו לעניין זה פסק הדין בע"מ 3542/04 סלס נ' סלס מיום 20.06.05 בו נפסק מפי כב' השופטת פרוקצ'ה, שמידע כלכלי הנוגע לצד זר להתדיינות, ייחשף במקרים נדירים בלבד ורק לאחר שמיעת תגובתו, בין בכתב ובין על דרך הזמנתו להעיד ובטרם יינתן צו לחשיפת המידע המוגן. בענייננו, כאמור לעיל, אין מחלוקת שהשותפות ויחידה לא זומנו והצו ניתן ללא קבלת עמדתם. ב"כ המבקשת לא ידע, ומשכך גם לא יכול היה להסביר מדוע עורכי דינה של המבקשת בארה"ב נמנעו מלהזמין את השותפות והשותפים לדיון. כשם שלא קיבלתי טענתו שעל השותפות ויחידיה היה לנקוט הליכים להצטרף לדיון בארה"ב, לא מוקבל עליי הטענה שהיה עליהם לפנות לבית המשפט בניו יורק בבקשה לבטל את הצו. בארה"ב הצו איננו אופרטיבי ואין בו להוות סיכון ממשי לפגיעה בזכויותיהם. המסמכים נמצאים בישראל והמבקשת יודעת שהם מוחזקים בבנק דיסקונט. לאחר שביקשה לחייב את הבנק לחשוף אותם, הופך הצו למעשי וממשי באופן שאילץ את השותפות ושותפיה בנקיטת לפנות בבקשה לצרפם להליך שבפניי. לסיכום - מכיוון שהדין בישראל איננו מתיר חשיפת חומר פרטי מוגן של צד זר להתדיינות כל עוד לא הביע עמדתו. לאחר שעיינתי במסמכי הבנק ונחה דעתי שהמסמכים הם מסמכיה העיסקיים של השותפות וקשורים לפעילותה המסחרית בהעדר הסכמה מפורשת איננו מוצאת שיש לחייב את הבנק בגילויים, וזאת למרות שהמשיב הוא שותף בשותפות ואחיהם של השותפים בה. השותפות, אחיו של המשיב והערבים, הם זרים למשפט הגירושין שבין המשיב למבקשת. הסכמת המשיב איננה הסכמה בגדר עסקיה של השותפות והיא לא מחייבת אותה. העובדה שלמשיב זכות לקבל את המסמכים והמידע, לא פוטרת אותו מחובת הסודיות שהוא חב כלפיה ואיננה מסמיכה אותו לחשוף את המידע לזרים. סוף דבר - בהעדר החלטה שיפוטית שיצאה מלפני בית משפט בניו יורק לאחר ששמע עמדת השותפות ויחידיה, אין לבצע בישראל צו שיש בו לפגוע בזכויותיהם, אשר על כן אני דוחה את הבקשה. אני מחייבת את המבקשת לשלם הוצאות לשותפות בסך 5000 ₪. חיסיון