כללי: 1.ביום 9/10/06 בוצע חיפוש בביתה של הגב' כגנסקי (להלן: "המבקשת"). במסגרת חיפוש זה נתפסו מספר מסמכים. לגבי שני מסמכים שהופקדו בכספת בית המשפט טוענת המבקשת כי חל עליהם חיסיון לקוח עורך דין וכי יש להחזירם לחזקתה. 2.ב"כ המבקשת טוענת כי מסמכים אלה כוללים דברים שהוחלפו בין הלקוח לעורך דינו במסגרת התייעצות מקצועית ועל כן הם מוגנים בחיסיון לקוח עורך דין. 3.בנוסף טוענת ב"כ המבקשת כי המסמכים נשוא דיון זה הם מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי ועל כן הם נהנים מהחיסיון יציר הפסיקה המגן על מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי. 4.המדינה מבקשת לדחות את הבקשה וטוענת כי על מסמכים שנתפסו ברשות הלקוח ואשר בחלקם נערכו ע"י הלקוח לא חל החיסיון שבסעיף 48 לפקודת הראיות. המדינה טוענת עוד שגם אם המסמכים נשוא הדיון הם מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי, החיסיון החל עליהם הוא חיסיון יחסי ועל כן במקרה זה לאור מהות החשדות יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהסיר את החיסיון. 5.המדינה טוענת כי החיסיון לפי סעיף 48 לפקודת הראיות מטיל מגבלות בכל הקשור למסמכים הנתפסים ברשותו של עו"ד. מגבלות אלה אינן חלות כאשר המסמכים נתפסים ברשות הלקוח. 6.הסנגוריה הציבורית שהצטרפה לדיון סבורה : "כי חיסיון עו"ד -לקוח במשפט הישראלי משתרע על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו, וכי החיסיון חל גם על דברים ומסמכים שנתפסו, גיאוגרפית, בחזקתו של הלקוח". 7.לשכת עורכי הדין סבורה כי: "...שככל שדברים ומסמכים אלה הם בעלי 'קשר ענייני' לשירות המקצועי שנתבקש או יתבקש עורך הדין לתת ללקוחו, הרי שחל עליהם חיסיון מוחלט". לדעת לשכת עורכי הדין, אין חשיבות לשאלה היכן וברשות מי (עורך הדין, הלקוח או מי מטעמו) נתפס התיעוד האמור. החיסיון אינו 'חיסיון אישי של עורך הדין' כי אם חיסיון מהותי ומוחלט של הלקוח על דברים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו, או שהוכנו למטרה זו...". הרקע המשפטי: 8.סוגית החיסיון בין לקוח לעורך דינו מוסדרת בשתי הוראות חוק עיקריות: סעיף 48 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 קובע: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון...". סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"ו - 1961 קובע באותו עניין: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". 9.כפי שצוין בספרו של קדמי "על הראיות" חלק שני תשס"ד - 2003 עמ' 953: "הלכה פסוקה היא כי מסמכים הנערכים לצורך היוועצות עם עורך דין בקשר להליכים משפטיים "קיימים או צפויים - להלן: "מסמכים משפטיים" - הינם "מסמכים חסויים", ובעל דין שהכין מסמכים כאלה (או שהוכנו עבורו על ידי אחרים על פי בקשתו או על פי בקשת לקוחו) אינם חייבים לגלותם...". 10.העיקרון העומד בבסיס החיסיון של לקוח עורך דין הוא להבטיח ללקוח להיוועץ בצורה חופשית עם עורך דינו ולמסור לו כל מידע הנראה לו חשוב לקראת הליך משפטי צפוי או קיים. 11.זכות ההיוועצות בעו"ד הוכרה כזכות יסוד. זכות זו תורמת לקיומו של הליך הוגן בין אם מדובר בהליך אזרחי ובין אם מדובר בהליך פלילי. קיומו של הליך פלילי הוגן הוא ללא ספק נדבך חשוב בישום עקרונות חוקתיים הנובעים מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. 12.ברע"א 1412/94 הסתדרות מריצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד ואח' פד"י מ"ט (2) 516 נאמר על ידי כב' הנשיא ברק: "המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוט - האזרחי, הפלילי ו המינהלי עומדת חשיפת האמת. מרבית דיני הראיות מבוססים על הרצון לגלות את האמת. גילויי האמת משרת את האינטרס של הפרט המתדיין ואת אינטרס הציבור. עם זאת, הדין מכיר במצבים של חיסיון , שמהם נשלל מבעל דין השימוש בראיה אשר היה בה כדי לסייע בגילוי האמת במשפט... ביסוד החיסיון עומדת ההכרה כי קיימים אינטרסים ושיקולים - מלבד האינטרס המרכזי של גילוי האמת - אשר מן הראוי להגן גם עליהם. על רקע זה הוכרו למשל, חיסיון משיקולים של בטחון המדינה ושלום הציבור... לעיתים נדרש איזון בין הצורך לחשוף את האמת לבין הגשמת אינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חיסיון. אין לומר כלל כי "תתגלה האמת גם אם יחרב העולם". עם זאת, הגישה כלפי החיסיון הינה חשדנית רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון...". 13.אין ספק כי החיסיון בין לקוח לעורך הדין בא להגן על הלקוח ולמסור לעורך דינו מידע מתוך ידיעה כי מידע זה לא יהיה חשוף בפני אחרים. הנהנה מהחיסיון הוא הלקוח ועל כן הלקוח הוא זה שיכול לוותר על החיסיון. על עורך הדין מוטלת החובה שלא לגלות את תוכן ההיוועצות אולם כאמור בעל החיסיון והנהנה ממנו הוא הלקוח. 14.סעיף 502 לכללי הראיות בארה"ב קובע בסעיף קטן B: "General rule of privilege. A client has a privilege to refuse to disclose and to prevent any other person from disclosing confidential communications made for the purpose of facilitating the rendition of professional legal services to the client"... 15.בחוק האמריקאי נאמר באופן מפורש כי ללקוח הזכות לסרב לחשוף מידע שהוחלף בינו לבין עורך דינו הקשור לשריות מקצועי שניתן ע"י הלקוח. האם העדרה של הוראה דומה בפקודת הראיות מחייבת את המסקנה כי בארץ הלקוח לא יכול להתנגד למסירת מידע כזה אם המידע נמצא ברשותו. נראה לי כי נוכח המטרה החקיקתית של סעיף 48 לפקודת הראיות מסקנה כזו תהיה מסקנה מוטעית. 16.אני סבור כי המבחן בעניין תחולת החיסיון צריך להיות מבחן מהותי. אם החומר שנתפס ברשות הלקוח הוא באופן מובהר תוצר של קבלת שירות מקצועי אזי יש להחיל את החיסיון על חומר זה. מן הכלל אל הפרט: 17.עיינתי עיין היטב בשני המסמכים נשוא דיון זה ומצאתי כי מסמכים אלה הם מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי וכי הם כוללים באופן בלעדי תוצרי יעוץ מקצועי והכנה לקראת משפט. 18.נוכח מסקנתי זו הגעתי לידי מסקנה כי החיסיון בין לקוח לעו"ד חל על שני מסמכים אלה. 19.לאור הטיעונים המקיפים שהושמעו בפניי והוגשו בכתב, ברצוני להתייחס בקצרה למספר נקודות נוספות. המשיבה טענה כאמור כי הצורך בגילוי האמת גובר על זכותו של חשוד לחיסיון עו"ד לקוח. המדינה גם טענה כי דיני החיפוש גוברים על דיני החיסיון במקרה זה. 20.גישת המדינה כמפורט לעיל אינה מקובלת עלי. אכן יש משמעות למקום הימצאות המסמכים לגביהם טוענים לחיסיון. אם המסמכים נמצאים ברשות עו"ד או עובד מטעמו נטל השכנוע המוטל על כתפיהם כי מסמכים אלה חוסים תחת חסות החיסיון יהיה נטל קל יותר מזה המוטל על כתפו של חשוד שבביתו המסמכים נתפסו. במקרה אחרון זה הנטל יהיה הרבה יותר כבד ועל הלקוח יוטל לשכנע בצורה ברורה וחד משמעית כי המסמכים זכאים ליהנות מחיסיון. 21.במקרה שבפניי לא קיבלתי את הטענה כי החיסיון אינו חל כשהמסמכים נמצאים ברשות הלקוח, אולם גם אם הייתי מקבל טענה זו עדיין דין הבקשה הייתה להתקבל. כפי שציינתי המסמכים נשוא הדיון הוכנו לקראת הליך משפטי ועל כן הם נהנים מהחיסיון של "מסמכים משפטיים". חיסיון זה הוא חיסיון יחסי. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, נתתי דעתי למהות החשד, לצורך לגלות את האמת מחד והפגיעה בהליך פלילי הוגן וביכולת של החשוד להתכונן כראוי להליך זה הגעתי לידי מסקנה כי במקרה זה הכף נוטה לכיוון כבוד החיסיון. 22.סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, אני מחליט להחזיר את המסמכים נשוא הדיון לידי המבקשת. המעטפה תוחזר לכספת בית המשפט והמבקשת תוכל לקבל אותה לרשותה החל מיום 1/5/05. חיסיוןמסמכים