1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הפטנטים (סגן הרשם נ. שלו-שלומוביץ) מיום 4.10.06, על פיה נקבע שאין להטיל חיסיון על ראיות שהוגשו במסגרת מו"מ לפשרה בין צדדים בהליך לציון שמו של ממציא. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 2. המבקשת הינה הבעלים של בקשת פטנט מס' 146776 שעניינה במכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום (להלן- בקשת הפטנט). במהלך הדיון בבקשת הפטנט, הגיש המשיב בקשה לפיה הוא הממציא היחיד של ההמצאה נשוא בקשת הפטנט ועל כן זכאי כי רישום הממציא בפנקס הפטנטים ישונה בהתאם. במסגרת ההליך העיקרי שנוהל בעניין דרישתו זו של המשיב להוספת שמו כממציא הפטנט, הגיש המשיב תצהיר מיום 30.3.06 אליו צירף, בין היתר, מסמכים אשר הוחלפו בין הצדדים. 3. המבקשת ביקשה למחוק סעיף מתצהירו של המשיב וכן מסמכים מסוימים שצורפו אליו (להלן- בקשת המחיקה), בטענה כי המשיב מבקש לעשות בהם שימוש כהודאת בעל דין מטעם המבקשת, ומאחר ומדובר במסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת מו"מ לפשרה, חל עליהם חיסיון והם אינם קבילים במסגרת הליכים משפטיים. בתגובתו טען המשיב, שהמבקשת בעצמה הגישה, במסגרת תצהיר עדות מטעמה (להלן - תצהיר אלראי), מכתב שנשלח על ידו למבקשת במסגרת מו"מ שנוהל בין הצדדים (להלן- מכתב המשיב), ולפיכך היא מושתקת מלטעון לתחולתו של חיסיון על מסמכים אחרים שהוצגו במסגרת אותו מו"מ. המבקשת טענה מנגד שהמכתב שצורף לתצהיר אלראי הוא מכתב דרישה או התראה גרידא שלא נשלח במסגרת מו"מ לפשרה, ועל כן החיסיון אינו חל עליו. טענה אחרונה זו, למותר לציין, אינה מקובלת על המשיב, אשר עומד על טענתו כי מכתב זה נשלח במסגרת מו"מ שנוהל בין הצדדים ועל כן הוא חסוי. 4. סגן רשם הפטנטים דחה את בקשת המחיקה מן הטעם כי בהליכים מסוגו של הליך זה אין תחולה לעקרון החיסיון על מסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן לפשרה, שכן מאופיו של ההליך לציון שם ממציא נגזרת המסקנה כי אם מסמכים אלו משמשים אך ורק לצורך משא ומתן לפשרה בין הצדדים, אין לתוכנם של המסמכים כל השפעה על ניהול ההליך ותוצאתו. זאת, הואיל והליך לרישום שם ממציא הינו הליך אינקוויזיטורי אשר האינטרס הציבורי העיקרי המגולם בו הינו זכותו של הציבור למידע מדויק ואמין בפנקס הפתוח לעיונו, קרי שמירה על "טוהר הפנקסים". משכך, הרי שאין באמור במכתבי הצדדים כדי להשפיע על תוצאות ההליך, וודאי שלא בדרך של הודאת בעל דין או יצירת התחייבות. כמו כן, לאור תכליתו הייחודית של ההליך, שהיא הגנה על אינטרס ציבורי החורג מעניינם של בעלי הדין, אין מתקיים הרציונאל העומד בבסיס החיסיון הנטען, שהוא עידוד פשרות בין בעלי דין. 5. לטענת המבקשת הגדרת סגן הרשם את תחולתו והיקפו של החיסיון שגויה וחורגת מההלכה הפסוקה, שכן החיסיון חל על כל מסמך אשר הוחלף במסגרת משא ומתן לפשרה, בכפוף לחריגים שאינם מעניינו של מקרה זה. חיסיון זה חל בייחוד במקום בו מבקשים לצרף את המסמכים החסויים כהודאת בעל דין מטעם המבקשת בזכותו הנטענת של המשיב, כפי שניסה לעשות זאת המשיב. טעם נוסף אותו מציינת המבקשת הוא כי ראוי לעודד פשרות גם בכל הנוגע לסוגיית זהות הממציא על מנת לייתר את הצורך בהתדיינויות משפטיות מיותרות. ולבסוף טוענת המבקשת כי מול עקרון "טוהר הפנקסים" עליו הצביע סגן הרשם עומדים אינטרסים אחרים במשפט הישראלי ובהם אינטרס הציבור בקיומו של מו"מ מפניו עקרון טוהר הפנקסים צריך שייסוג. 6. המשיב אינו תומך בתשובתו בטעמיו של הרשם המעוגנים בעקרון של "טוהר הפנקסים", והוא עומד על הטענה אותה העלה בהליך בפני סגן הרשם, לפיה משהמבקשת הגישה במסגרת ההליך מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת המו"מ הנ"ל, היא ויתרה על החיסיון ועל כן היא מנועה מלטעון לחיסיון זה ביחס למסמכים אחרים שאותם הגיש המשיב. 7. ההליך המתנהל בין הצדדים הינו הליך להוספת שמו של המשיב כממציא בבקשת פטנט. במסגרת ההליך מגישים הצדדים ראיות כשההליך כולו, בכלל זה, דיני הראיות החלים עליו, נשלט על ידי הדין הכללי וההלכות הנוהגות בו, בכלל זה דיני החיסיון. במסגרת דין זה, חל חיסיון על דברים ומסמכים אשר נוצרו ו/או הוחלפו בין הצדדים במסגרת משא ומתן לפשרה (ר' רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל נ' אלי שירי (לא פורסם, 27.6.06)). בהיבט זה, הליך להוספת שם ממציא בבקשה לפטנט אינו שונה מכל הליך אחר שעניינו בזכויות הרשומות בפנקסים, כגון הליכים המתנהלים לצורך רישום זכותו של פלוני בלשכת רישום המקרקעין. בזה כמו גם בזה ההליכים לצורך בירור הזכויות הנטענות מתנהלים בין הצדדים המעורבים בהליך והם כפופים לדיני החיסיון. בחשיבות הנודעת, מבחינת הציבור כולו, לאמיתות המידע הרשום בפנקסים, או ב"טוהר הפנקסים" כלשונו של סגן הרשם, אין כדי לשלול את החיסיון. 8. לאור האמור אני מבטל את החלטת סגן הרשם ומחזיר אליו את הדיון כדי שידון בטענות האחרות שהעלו בפניו הצדדים. 9. אין צו להוצאות. חיסיוןמשא ומתןפשרה