הסדר עם עבריין המעורב בעבירה, שלפיו ישמש "עד מדינה", הוא בבחינת הכרח בל יגונה. תכליתו לאפשר מיצוי הדין עם עבריינים שפשעו על-ידי עדות מי שחבר להם בביצוע העבירה. לפיכך הכירה הפסיקה בצורך לקבוע כי דברים שאמר נחקר במהלך משא ומתן לקראת הסדר עמו, שלפיו יהיה עד מדינה נגד אחר, לא ישמשו נגדו במשפטו.  כלל זה מתבקש לא רק כדי לאפשר למדינה להוכיח באמצעות אותו עד את אשמתו של אחר, אלא גם מחמת תחושת ההגינות כלפי אדם שמסר מידע על אחר במסגרת משא ומתן ורשאי לצפות לכך שלא ישתמשו נגדו בדברים שאמר ושלא היה אומר אלמלא ציפייתו ל"חיסיון". עם זאת לא כל משא ומתן מניב "חיסיון" כזה. משא ומתן מושתת על הנחה כי מי שמוסר את המידע, מוסר מידע אמיתי, ככל שידיעתו מגעת. משא ומתן לקראת הסכם עד מדינה, ככל משא ומתן, מתבסס על אמון הדדי. על בסיס אמון זה מוכנות הרשויות, בתמורה לקבלת המידע מן הנחקר החשוד בביצוע העבירה, להימנע מלהשתמש לחובתו במידע שמסר ולוותר על העמדתו לדין, גם אם המשא ומתן לא השתכלל לכלל הסכם. כפי שמשא ומתן לקראת "הסכם עד מדינה" אינו יכול לשמש בידי הרשות החוקרת כתחבולה לדיבוב הנחקר נגד עצמו בלא שיש בכוונתה להעניק לו מעמד של עד מדינה, כך גם אין הנחקר יכול להשתמש במשא ומתן כתחבולה שמטרתה לזכותו ב"חיסיון" תוך מסירת מידע שלטענתו הוא שקרי לחלוטין (ע"פ 6366/98 סולטאן נ' מדינת ישראל [2]; ת"פ (ת"א) 277/87 מדינת ישראל נ' פרץ [27], בעמ' 174-173). המשא ומתן במקרה שלפנינו היה משאומתן סרק במובן זה שלדברי המערער, הוא שיקר לרשויות מלכתחילה כדי להשיג טובות הנאה. אין מדובר במשא ומתן אמיתי. לפיכך אין מקום להעניק חיסיון לדבריו של המערער, שמסר מידע - שלטענתו כיום, היה שקרי מלכתחילה - במטרה להונות את רשויות החקירה כדי להשיג טובות הנאה. מקום שבו - במסגרת משא ומתן לקראת הסכם עד מדינה - משקר הנחקר ביודעין לחוקריו ומספר סיפורי בדים במטרה לזכות בטובות הנאה, משמיט הוא את הקרקע מתחת לעצם המשא ומתן, ואין מקום "לתגמל" אותו על התחבולה שנקט על-ידי מתן חיסיון לדברים שאמר.  משפט פליליחיסיוןעד מדינהמשא ומתן