התובעת, במסגרת בקשתה לגילוי ועיון במסמכים מיום 17.12.08, בקשה מהנתבעים גילוי מסמכים מסוימים אותם, מתנגדים הנתבעים לגלות, בטענה כי הם חוסים תחת חיסיון "סוד מסחרי" לפי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט 1999. טענת הנתבעים הועלתה בדיון ביום 7.5.09 והצדדים נתבקשו להשלים טענותיהם בכתב. התביעה עניינה ניתוח שעברה התובעת להסרת גידול תוך שהיא מסתמכת על מצג והבטחות שניתנו לה, לטענתה, על ידי הנתבע 1 שהוא עובד של הנתבעות 2+3, לפיהן, אם תנותח בבית חולים ציבורי תהא זכאית לפיצוי בסך עשרות אלפי שקלים בגין מחצית עלות הניתוח. לאחר שעברה התובעת את הניתוח ופנתה בדרישת פיצוי לנתבעות, טען אז הנתבע 1 כי שגה ולמעשה היא זכאית אך ורק למחצית מעלות שכר המנתח, והסכום מסתכם בכ- 3,000 ₪. התובעת טוענת כי הניתוח שעברה, עלותו עומדת על סך של 130.343 ₪, כך שעליה לקבל מהנתבעות פיצוי בגובה מחצית עלות הניתוח בסך של 65,171 ₪. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי ההבטחות הנטענות מעולם לא ניתנו לתובעת והן עומדות בניגוד לתנאי הפוליסה. בנוסף, טוענים הנתבעים כי הפיצוי המיוחד הכלול בפוליסת הביטוח, הניתן במקרים של ניתוח בבי"ח ציבורי, ניתן בגובה מחצית מעלות שכר מנתח בבי"ח פרטי ולא בבי"ח ציבורי, וזהו תעריף נמוך בהרבה מזה המשולם ע"י קופות החולים לבתי החולים הציבוריים. הנתבעים מבססים טענה זו על הסכמים הנמצאים בידם בהם מפורט, בין היתר, עלות הניתוחים. הנתבעים טוענים כי מסמכים אלו הינם בגדר סוד מסחרי והמידע המופיע בהם נוגע ליחסי עובד מעביד. לטענת הנתבעים גילוי המסמכים עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס המקצועי, מסחרי וכלכלי שלהם ובחובת האמון כלפי מנתחים הקשורים עמם בהסכמים. הנתבעים הביעו נכונותם להעברת המסמכים לעיונו של בית המשפט בלבד. להשלמת הטיעון צרפו הנתבעים תצהירה של הגב' זילכה, מנהלת ההסכמים באגף תביעות הבריאות אצל הנתבעת 3. התובעת בתגובתה להשלמת הטיעון טוענת כי מכיוון שהנתבעים מבקשים לבסס אחת מטענות ההגנה על מסמכים אלו, יש ליתן לה את האפשרות לחקור אודותם בחקירה נגדית. לטענת התובעת, לא ניתן לאפשר לנתבעות להסתמך על מסמך מסוים כראיה ומנגד, לקבוע כי הוא חסוי. לגישת התובעת אם יקבע שמסמכים אלו לא יוצגו לה, יהיו הנתבעים מנועים מלטעון לעלויות נמוכות שאינן נתמכות במסמכים. התובעת מתנגדת להצעת הנתבעים להצגת המסמכים בפני בית המשפט בלבד, בטענה כי יש בכך כדי לפגוע בזכותה המהותית של התובעת לחקירה נגדית. דיון והכרעה: 1. תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת כי בעל דין שאינו נענה לדרישת הצד שכנגד לעיון במסמכים, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו, אלא אם היה הצדק סביר למחדל. משמע, הכלל הוא שאין הנתבעת יכולה, מחד גיסא, להימנע מלתת לתובעת את האפשרות לעיין במסמכים, ומאידך גיסא, לבקש להגישם כראיה בפני בית המשפט. 2. סעיף 23 לחוק העוולות המסחריות תשנ"ט 1999 (להלן: "החוק") מאפשר לבית המשפט לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי. משמעותו של צו זה הינו מתן פטור למבקש החיסיון מהחובה למסור מידע או להציג ראיה בפני בית המשפט כמו גם הצד שכנגד. לפיכך, יש לבחון האם מתקיימים במקרה זה התנאים למתן צו חיסיון סוד מסחרי למסמכי הנתבעת. 3. כאמור, סעיף 23(ג) לחוק קובע כי "בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסרחי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה, עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו- (ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי." סעיפים קטנים (א) ו-(ב) מאפשרים לבית המשפט להורות בדבר אידסור פרסום סוד מסחרי, דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי והתניית תנאים. 4. בית המשפט העליון ברע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97, קבע כי הזכות הדיונית לגילוי מסמכי הצד שכנגד ועיון בהם היא זכות חשובה, אך היא אינה זכות מוחלטת. קיומו של סוד מסחרי עשוי להביא להגבלת הזכות לגילוי ועיון. איזון האינטרסים לפי החוק מחייב התחשבות בחשיבותו של הסוד המסחרי בחיי המסחר המודרניים ובהגנה שביקש להעניק לו המחוקק. עוד נקבע כי, ככלל, היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי ולהעדיפם על פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו. 5. דוגמא להסדר גילוי נקבע על ידי בית הדין האזורי לעבודה בת"א בבש"א 2385/09 הזרע ג'נטיקס בע"מ נ' ד"ר אייל ורדי (8.3.09) שם קבע בית המשפט כי העיון במסמכים יתאפשר בכפוף לחתימתם של הנתבעים על התחייבות לפיה לא יעשו שימוש במסמכים והנתונים, שלא לצורך ההליך המשפטי שם. 6. כאמור, סלע המחלוקת בתביעה העיקרית שבענייננו הינו גובה הפיצוי לו זכאית, לכאורה, התובעת מהנתבעת, בגין ניתוח שעברה, כאשר כל צד טוען לסכומים שונים המתבססים על נתונים שונים. 7. התובעת כדי לתמוך בטענותיה לסכומים מסוימים מצרפת לכתב התביעה אישור משרד הבריאות המלמד כי עלות אשפוזה וניתוחה של התובעת שנגבה מקופת החולים, עומד ע"ס 130,343 ₪. הנתבעת טוענת כי מדובר בסכומים נמוכים בהרבה ומפרטת טענותיה בעניין בסעיף 12 לכתב ההגנה אך, אין היא תומכת טענות אלו במסמכים כלשהם. טוענת הנתבעת כי המסמכים אשר יש בהם כדי להוכיח טענותיה, הינם בגדר סוד מסחרי ומדובר למעשה בחוזי העסקתם של רופאים מנתחים על ידי הנתבעת. חוזים המפרטים, בין השאר, את תנאי ההעסקה והשכר. 8. המקרה דנן הפוך מהעובדות אשר שימש יסוד לתקדימים המופיעים בפסיקה. בדרך כלל, נדרש בית המשפט לפסוק בסוגיית גילוי מסמכים כאשר המבקש דורש גילויים של מסמכים מסוימים הנמצאים ברשות הצד שכנגד, על מנת להוכיח טענותיו, ואילו הצד שכנגד הוא הטוען לחיסיונם. כאן, מבקש החיסיון על המסמכים הינו אותו צד המבקש להסתמך על מסמכים אלו כראיה בבית המשפט, לתמיכה בטענותיו שלו! 9. ככלל אין בעלי דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם במסגרת הליך שיפוטי, שכידוע מטרתו חשיפת האמת (רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ (19.6.02) וע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54). נשיא בית המשפט העליון, הש' ברק, (כתוארו אז) קבע במספר פסקי דין כי המשפט עומד על האמת וביסוד כל הליך משפטי - אזרחי, פלילי ומנהלי, עומדת חשיפת האמת עליה מבוססים דיני הראיות. עם זאת, מכיר הדין במצבים בהן נדרש איזון בין גילוי האמת לבין ערכים אחרים מתנגשים ואין לומר כי "תתגלה האמת גם אם ייחרב העולם" אך, הדגיש כי הגישה כלפי החיסיון תהיה חשדנית ותוכר רק במקרים מיוחדים וחריגים. (רע"א 6546/94 שאוזכר לעיל ורע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד,פ"ד מט (2) 516). 10. בדרך כלל, עוסק בית המשפט בסיטואציה בה עליו לערוך איזון בין אינטרסים שונים של שני צדדים, כאשר האחד עותר לגילויים של מסמכים הנמצאים ברשות הצד שכנגד, על מנת להוכיח טענה כלשהי. זאת, בעוד השני עותר לחיסיונם של אותם מסמכים. במקרים אלו, נטיית בתי המשפט להתיר גילויים של המסמכים ואך ורק במקרים חריגים מכיר בית המשפט בחיסיון. 11. קל וחומר כאשר מבקש החיסיון הינו אותו צד המבקש להסתמך על המסמכים כראיות. היענות לבקשת הנתבעים יש בה כדי לפתוח פתח לנתבעים בכלל לטעון טענות הגנה ולאחר מכן, להימנע מלהעמדים לביקורת הצד שכנגד, תחת טענת חיסיון לאותם המסמכים. מצב זה אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה האדברסרית, או של דיני הראיות ואף סותר הזכות הבסיסית של בעל דין להתעמת עם ראיות הצד שכנגד, על ידי עיון וחקירה נגדית. 12. ברע"א 8551/00א אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מ"י, פ"ד נה (2) 102, טען התובע כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוונטיות לביסוסו הגנתו. שם, בנסיבות בהן מדובר בבקשת תובע לחיסיון חומר שביקש נתבע להוכחת הגנתו, קבעה הש' דורנר כי אם מעדיף התובע את זכותו לפרטיות, על פני ההכרח לחשוף ראיות רלוונטיות בפני הנתבע, ימחק התובע תביעתו!!! 13. נוכח דברים, אלו ובנסיבות המקרה דנן בהן, כאמור, אותו צד טוען לחיסיון ומבקש לעשות שימוש במסמכים כראיה, אין ספק כי צודק ב"כ התובע ועל הנתבעים להחליט מהי העדפתם: אם מעדיפים לשמור על חיסיונם לסוד מסחרי מבלי להשתמש במסמכים, או להשתמש במסמכים להוכחת הגנתם, אך תוך חשיפתם. 14. נראה לכאורה, כי במקרה השני ניתן יהיה ליתן צו אודות איסור פרסום, לפי סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, אך איני רואה שניתן ליתן הגנה מעבר לכך ואין מנוס ממתן אפשרות לתובעת ובא כוחה לראות המסמכים. אין הנתבעים יכולים לזכות מכל הכיוונים, אין הם יכולים לאחוז בחבל משני קצותיו, והבחירה בידם. סיכום: 15. נוכח כל האמור לעיל, על הנתבעים להעמיד את המסמכים שבמחלוקת לעיונה של ב"כ התובעת, עד תום הפגרה. אם לא יעשו כן, לא יוכלו להסתמך על אותם מסמכים להוכחת הגנתם. 16. הנתבעים עדיין רשאים לפנות בבקשה להסדיר צו במסגרת סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, ובקשה זו תיבחן, בכפוף לעמדת התובעת. 17. הנתבעת 3 תשלם את שכ"ט התובעת ביחס לבקשה זו, בסך של 1500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. זאת, ללא קשר לתוצאות ההליך בכללותו. הסכום ישולם תוך 30 יום, והפגרה בכלל. לאחר מכן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. סודיותחיסיוןסוד מסחרי