התובע, שהועסק על-ידי הנתבעת, הגיש נגדה תביעה לפיצויי נזיקין בגין תאונת דרכים שבה נפגע. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהסתמך על "שטר קבלה ושחרור" שנחתם על-ידי התובע, ושעל-פיו הוא מוותר על כל תביעותיו כלפי הנתבעת תמורת תשלום של 2,500 דולר. התובע ביקש להתנער מהתחייבותו על-פי המסמך בטענה שחתם עליו בלא שהבין את תוכנו ולאחר שעורך-דינו, שבפניו חתם, היטעה אותו בכל הנוגע למשמעותו. התובע אף העיד ברוח זו בבית-המשפט, אך משביקשה הנתבעת להזים את גירסתו בעדות הפרקליט שבפניו חתם, התנגד לכך התובע בטענה שעדות כזו אינה קבילה מכוח החיסיון שנקבע בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי-הדין ובסעיף 48 לפקודת הראיות בכל הנוגע לדברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך-דין ובין לקוחו. בית-המשפט דחה את התנגדות התובע ופסק: 1. על-פי הסעיפים 90 לחוק לשכת עורכי-הדין ו-48 לפקודת הראיות, החיסיון חל על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך-הדין ובין לקוחו "ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי". 2. על הכלול ב"שירות מקצועי" לעניין הוראות אלו ניתן ללמוד מרשימת הפעולות המנויות בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי-הדין שעניינו - "ייחוד פעולות המקצוע". 3. רק תוכן ההתקשרות המקצועית הוא חסוי, אולם אין החיסיון חל על עובדות שנודעו לעורך-הדין או ללקוח אגב אותה התקשרות. 4. לכן, ניתן לחייב עורך-דין לגלות את זהותו של הלקוח או לציין אם הוא מחזיק ברשותו באולם בית-המשפט מסמך מסויים, אף על-פי שאין הוא חייב להציג את המסמך. 5. בדרך כלל יוצאים מן ההנחה כי החיסיון קיים משום שהדברים והמסמכים נמסרו לעורך- הדין מתוך כוונה של אמון שישמרם בסוד. בהיעדר כוונה לסודיות, אין מקום לחיסיון. 6. זכות החיסוי זכותו של הלקוח, לא של עורך-הדין היא, ואין החיסוי עומד ללקוח אלא לגבי מה שדובר בינו ובין עורך-הדין בתור שכזה, בתפקיד של יועץ בחכמת המשפט. 7. עובדות שאין להן דבר עם מתן עיצה או חוות-דעת מקצועיים, אין להן דין חיסיון. 8. משהעיד התובע, ללא סייג מטעמי חיסיון, על נושאים הנוגעים למגעיו עם עורך-דינו, שוב אינו יכול להעלות טענת חיסיון לגבי אותם נושאים כשהעדות עליהם אמורה להישמע לאחר מכן מפי פרקליטו דאז, אם משום שבהעידו, כאמור, השמיט הוא עצמו יסוד הסודיות מנושאים אלה, ואם משום שבעקבות העדות הוא מוחזק מוותר על החיסיון. עורך דיןעדותחיסיוןדיון