##חיסיון פסיכולוג:## להבדיל מהמדע הקלאסי ומהרפואה הפיזית, המטפלים בנפש האדם - ובכלל זה פסיכולוגים ופסיכיאטרים- חייבים להיות ערים לסכנה של Countertransference. תופעה זו מאופיינת בהעברה בלתי מודעת של עמדות ורגשות המטפל למטופל ושאיבת המטפל לסבלו של המטופל. "ההכרח בפיקוח קפדני של בית המשפט, על אלה שנותנים חוות דעת ותסקירים, בעניינים של אישיות ומצב רגשי, כמו בענייני מסוגלות הורית חשוב שבעתיים. הפסיכולוגים הטובים יסכימו שהפסיכולוגיה יותר אומנות מאשר מדע, וכי פסיכולוגיה המודרנית שואבת את דעותיה מאסכולות שונות, וכי העבודה המחקרית בפסיכולוגיה אינה יכולה להיות, מטבע הדברים, מדעית במובן הטהור של המילה. כי הרי המדע מבוסס הצעת תיאוריה להסבר תופעה מסוימת; בחינה של אותה תיאוריה בדרך של בדיקות וניסויים שמאפשרת "הוכחת" נכונותה, או העדר הנכונות שבה; כאשר כל אחד מהניסויים והבדיקות צריך להיות ניתן להעתקה על ידי מדענים אחרים, וחשוף לביקורת מבוססת. זו היא דרך המדע, "להוכיח" נכונות של תיאוריה מסוימת; וההיסטוריה העשירה של המדע מוכיחה מעבר לכל ספק שככל שתיאוריה מקובלת בדור אחד כאמיתית לאמיתה, בדור הבא יבואו ניסויים ובדיקות שיסתרו את התיאוריה; ועל בסיס המידע הנוסף, תיאוריה חדשה תבוא במקום התיאוריה הקודמת שהוכחה כבלתי נכונה מהיסוד. מטבע הדברים, פסיכולוג המטפל בנפש של אנשים אחרים לא יכול להעמיד אותם בפני ניסויים אשר עלולים לפגוע בהם; בגלל זה, עבודתו הקלינית של פסיכולוג מבוססת בעיקר על למידת התיאוריות השונות של פסיכולוגיה, ידע ממחקרים שנעשו, ניסיון קליני, השקפת עולם, והשפעות אחרות. קשה ביותר לתאר כ"מדעי" פועלו של פסיכולוג שעושה חוות דעת בעניין מסוגלות הורית עבור בית המשפט. המומחה מושפע מכל המרכיבים האמורים לעיל והסיכון שפסיכולוג, במודע או שלא במודע, יסיק מסקנות בלתי נכונות מהעניינים שהוא משתמש בהם כדי להגיע למסקנותיו, סיכון גבוה הוא. (סעיפים 36-38 לפסק הדין בעניין תמ"ש (י-ם) 6501/98 שלעיל). ##חיסיון דו"ח עובד סוציאלי:## החוק הישראלי מכיל מספר הוראות המעניקות חיסיון או פטור מגילוי מידע לעובד סוציאלי. כך, לדוגמא, קובע סעיף 50א(א) לפקודת הראיות, כי: "עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו- 1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החיסיון או שבית המשפט מצא, כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה". סעיף 4 לחוק הסעד קובע, כי: "התסקיר שהגיש פקיד הסעד כאמור יימסר לבעלי הדין ובית המשפט ישמע כל טענה שבפיהם לכתוב בתסקיר אם לא ציווה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, שאין לגלות את תוכן התסקיר, כולו או מקצתו". סעיף 7 לחוק העובדים הסוציאליים, אשר כותרתו "קבלת מידע", קובע, כי: "(א) אדם זכאי לקבל מעובד סוציאלי מידע בדבר טיפולו של העובד הסוציאלי בעניניו למעט מידע הנוגע לאדם אחר ורישומים אישיים של העובד הסוציאלי. (ב)עובד סוציאלי רשאי שלא למסור, באופן מלא או חלקי, מידע כאמור בסעיף קטן (א) אם לדעתו תיגרם, עקב מסירת המידע, פגיעה חמורה במבקש המידע או באדם אחר". סעיף 8 לחוק העובדים הסוציאליים, אשר כותרתו "סוד מקצועי", קובע, כי: (א) מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מאלה: "(1) האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילוי לאחר שהוסברה לו משמעות ההסכמה, זולת אם העובד הסוציאלי שוכנע שהגילוי עלול לפגוע באותו אדם או בבן משפחתו; (2) הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי שלא על ידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול באותו אדם או בבן משפחתו; (3) הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי בידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול בילדיו הקטינים של אותו אדם; (4) הגילוי דרוש לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר; (5) קיימת בחוק חובה או רשות לגילוי המידע או לאיסוף המידע; (6)...... (7)..... (8) בית משפט שבפניו התעורר הצורך בגילוי המידע התיר את גילוי המידע, אם נוכח שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". הבסיס להוראות אלו הינו הצורך לאפשר לעובד הסוציאלי לקבל מידע מלא ואמין ככל הניתן, ולבצע עבודתו נאמנה לטובת הציבור. תפקידו הייחודי והרגיש של העובד הסוציאלי מחייב יחסי אמון בינו לבין המטופל; אם יחשוש המטופל שמא הדברים שיאמר יתגלו לאנשים חיצוניים עלול הוא שלא למסור מידע מלא, ובכך להפריע או לחבל בעבודת העובד הסוציאלי. ההוראות שלעיל מיועדות למנוע מצב זה; כמו כן מיועדות הן להגן ולשמור על פרטיותם של אנשים אחרים, מלבד המטופל, המשתפים פעולה ומוסרים מידע לעובד הסוציאלי (עע"א 376/04 ורדי נ' השב"ס; עע"א 966/02 שטרית נ' השב"ס; בג"צ 2754/94 לוי נ' שרת העבודה והרווחה, פ"ד נ (4) 353; ב"ש (י-ם) 6751/02 אדלר נ' מדינת ישראל). אולם זאת יש להדגיש: נקודת המוצא בהחלת החסיונות היא, כי יש לתת בכורה לערך גילוי האמת, ולהחיל את החיסיון בבחינת חריג, שתחום התפרשותו מצומצם ככל האפשר. לפיכך, גם משהוכר הצורך בהחלת חיסיון או פטור מגילוי מידע בתחום מסוים, יהא היקפו על פי רוב מוגבל ויחסי, פרי שקלול ערכי בין הצורך לגלות את האמת לבין הגשמת האינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חיסיון (ע"א 1412/94 גלעד שלעיל; רע"א 2235/04 בנק דיסקונט שלעיל). עוד ראוי לציין לעניין זה את סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995, העוסק בסטייה מדיני הראיות וקובע, כי: "בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות". הסייגים שבסעיף 8 לחוק העובדים הסוציאליים מצביעים על כוונת המחוקק בצמצום חובת הסודיות אף לגבי העובד הסוציאלי. סעיף זה קובע חריגים, בהתקיימם לא יעמוד הפטור מגילוי המידע. כך לדוגמא, קובע סעיף 8(8), כי בית משפט שבפניו התעורר הצורך בגילוי המידע רשאי להתיר הגילוי "אם נוכח שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". (ב) אף החיסיון שבסעיף 50א לפקודת הראיות אינו מוחלט, כפי שקובעת סיפת הסעיף, בהותירה את נושא הגילוי לשיקול דעת בית המשפט, אם "מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שלא לגלותה" (שאלת תחולת תנאי החיסיון שבסעיף 50א לא תיבחן לעומק היות והמשיב אינו טוען להחלת החיסיון שבסעיף זה, כי אם לתחולת הפטור שבסעיף 7 בלבד (ר' סעיף 2 לסיכומיו)). (ג) אפנה לבחון, אפוא, האם בנדון מתקיימות אותן "נסיבות מיוחדות" שבסעיף 8(8) שלעיל. לפני כן, ברצוני לציין, כי טענת המשיב, ולפיה ההוראה האמורה בסעיף 8(8) לחוק העובדים הסוציאליים מאפשרת אך את גילוי המידע הקבוע בתתי הסעיפים של סעיף זה, ואינה חלה על הרישומים האישיים שבסעיף 7 לחוק זה- אינה מקובלת עליי. לא מצאתי כל בסיס בסעיף 8, מבחינה לשונית או פרשנית, לאבחנה האמורה. לפיכך, הטענה נדחית. (ד) במסגרת בחינת האמור, יש ליתן הדעת לטענות המשיב בדבר החשש והסיכון, כי חשיפת תרשומות פנימיות, אשר ייתכן והינן לאקוניות ולא שלמות, תצייר תמונה מוטעית ושגויה בדבר עמדת פקידות הסעד, וכן בדבר ההשלכות שתהיינה לכך על מקרים עתידיים. ##להלן פסק דין בנושא חיסיון דו"ח עובד סוציאלי:## 1. בפני בקשה לחשיפת הרישומים הפנימיים בתיק של פקידת סעד. 2. בקשה זו מוגשת במסגרת תביעה למינוי אפוטרופוס לקטינים ת' ו- ס' (להלן: "הקטינים"), אשר התייתמו משני הוריהם ביום 23.4.06. העובדות הצריכות לעניין הינן כדלקמן: 3. (א) המבקשים הינם דודם ודודתם של הקטינים מצד אביהם ז"ל (המבקשת הינה אחות האב והמבקש הינו בעלה). (ב) הקטינים התייתמו מהוריהם ביום 23.4.06, ובסמוך לאחר קרות האירוע עברו להתגורר בבית המבקשים. (ג) ביום 30.4.06 הוגשה התביעה בתמ"ש 9120/06 ע"י סבם (אבי אמם של הקטינים, ז"ל), מ' ג', ואשתו (אמה החורגת של אם הקטינים, ז"ל), ר' ק' (להלן: "הסבים"), המתגוררים בהונגריה. בתביעה עתרו השניים לקבלת אפוטרופסות על הקטינים (כאשר פירוש הדבר, כי הקטינים יעברו להתגורר בחו"ל, במדינה א'), וכן ביקשו להתמנות כאפוטרופוסים זמניים עד להכרעה הסופית בעניין התביעה (בש"א 52547/06). עוד באותו היום הוריתי לב"כ משרד הרווחה להגיב על הבקשה בצירוף דו"ח סוציאלי, אשר יכלול אף מידע בשאלה האם בכוונת משפחת אבי הקטינים ז"ל לנקוט בהליך כלשהו. (ד) ביום 7.5.06 הגישה פקידת הסעד, הגב' נועה רותם, בקשה להכרזת הקטינים כנזקקים, מכוח הוראות סעיף 2(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך- 1960 (להלן: "חוק הנוער") (תמ"ש 9121/06), וכן בקשה למתן החלטת ביניים, בהתאם לסעיף 12 לחוק הנוער (בש"א 52689/06). קבעתי, כי עד להחלטה אחרת, השמת הקטינים תהא לפי שיקול דעת פקידת הסעד, וכן כי יוגש תסקיר פקיד סעד לסדרי דין תוך 45 יום (ר' החלטה מיום 7.5.06 בבש"א 52547/06). (ה) ביום 9.5.06 קיימתי דיון במעמד הצדדים, בו הכרזתי על שני הקטינים כנזקקים על פי סעיף 2 לחוק הנוער, וכן הוריתי על פיקוחה של פקידת הסעד נועה רותם על הקטינים, על פי סעיף 3(3) לחוק הנוער, כאשר מתפקידה יהיה לקבוע את מקום מגוריהם, רמת הקשר עם בני המשפחה וכל דבר אחר שיהיה בו צורך. (ו) תסקיר הסעד הוגש ביום 27.6.06 (להלן: "התסקיר הראשון"), ובו המלצה, כי הקטינים יישארו במשמורת רשויות הסעד, ויחלו את שנת הלימודים בישראל, כשהיה ברור שישהו בארץ עם משפחת האב- המבקשים בנדון. כמו כן נתבקשה הארכת מועד לצורך הגשת תסקיר מקיף עד ליום 5.9.06. (ז) ביום 16.8.06 נעתרתי לבקשת המבקשים לצירופם כצד לתביעה המתנהלת בתמ"ש 9120/06. עוד באותו היום הוגשה בקשה מטעמם למנותם כאפוטרופוסים זמניים על הקטינים (בש"א 55357/06). (ח) תסקיר הסעד המשלים הוגש לבית המשפט ביום 3.9.06 (להלן: "התסקיר השני"). במסגרת כתיבת התסקיר ביקרו פקידות הסעד נעה רותם ועדנה ברנשטיין במדינה א', אצל משפחת האם ז"ל, ולבסוף המליצו על מינוי הסבים כאפוטרופוסים לקטינים. (ט) בדיון שהתקיים בפני ביום 7.9.06 הביעו המבקשים את הסתייגותם מהאמור בתסקיר השני. הם טענו, כי התסקיר הינו חד צדדי, ואינו משקף נכונה את העובדות, וכן כי פקידות הסעד הפכו מעורבות רגשית בתיק בצורה כה עמוקה, עד כי הדבר משפיע על טיפולן וגורם לכך שלא יהיה אובייקטיבי. (י) אחת השאלות המתעוררות היא- מה גרם לשינוי בהמלצות פקידות הסעד? אם יסתבר, מתוך עיון בחומר הגלם, שהושפעו פקידות הסעד על ידי גורמים אשר אינם רלוונטיים, או שניתן משקל יתר לגורם זה או אחר- כי אז יש בכך כדי לפגום במסקנות הסופיות. (יא) ביום 11.9.06 מיניתי את ד"ר דניאל גוטליב כמומחה מטעם בית המשפט לחוות דעתו בכל העניינים הקשורים לטובת הקטינים, לרבות בשאלה מי עשוי למלא בצורה טובה יותר את תפקיד האפוטרופוס עליהם, וכן בעניין מקום מגוריהם הקבוע. (יב) ביום 15.10.06 התקבל דו"ח המומחה, ובו הומלץ, כי המבקשים ימונו כאפוטרופוסים קבועים על הקטינים, עם אפשרות למינוי סבתם של הקטינים (אמה הביולוגית של אם הקטינים, ז"ל), י' ס', כאפוטרופא נוספת, תוך הגדרה ברורה של התחומים בהם תחול אפוטרופסותה. (יג) בדיון שקיימתי ביום 5.11.06 שבו והעלו המבקשים טענות שונות כנגד תפקוד פקידות הסעד, ואף הלינו על כך שלא הוגשו דו"חות, סיכומים ורישומים פנימיים של רשויות הסעד בעניין הקטינים. (יד) לאור זאת הוריתי לצדדים להגיש סיכומי טענותיהם בשאלת חשיפתו של חומר פנימי של רשויות הרווחה לצורך הכנת התסקירים או לצורך הגשתו בפני פורומים שונים. (טו) בינתיים מסרה פקידת הסעד את כלל החומר לעיונו של בית המשפט בלבד, מבלי שייחשף לעיני הצדדים. טרם עיינתי בחומר; כאמור ברע"א 2203/07 ארוך נ' כלל פיננסים, בהתייחס לפרוצדורה של הגשת מסמכים לעיון בית המשפט בלבד, מבלי להציגם לצד השני: "...אין חולק כי מדובר במהלך חריג אשר יש בו משום פגיעה בזכות הגילוי והעיון של המבקשים. עם זאת, כפי שמסכימים אף המבקשים, זכויות אלו אינן אבסולוטיות ויש לאזן ביניהן ובין, במקרה זה, האינטרס בגילוי האמת והחשש משיבוש הליכי משפט (ראו רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 (1999); רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון (לא פורסם, 16.3.04))". 4. (א) עמדת המבקשים הינה, כי יש להורות על חשיפת רישומיהן האישיים של פקידות הסעד, היות והדבר הכרחי לצורך ניהול הליך משפטי תקין ולצורך התמודדות הוגנת שלהם מול המלצות התסקיר. (ב) עמדת המשיב הינה, כי יש לדחות הבקשה לאור הוראות סעיף 7 לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו- 1996, הקובע, כי אין חובה על עובד סוציאלי לגלות ולחשוף את רישומיו האישיים. הסבים אף הם תומכים בעמדת המשיב. הדיון המשפטי: תפקידיו ומעמדו של פקיד הסעד מול בית המשפט: 5. (א) לטענת המשיב, לא ניתן להתייחס לפקיד הסעד כאל עד רגיל, המגיש חוות דעת לבית המשפט. לדבריו, פקיד סעד אינו צד מעוניין בתיק אלא בבחינת ידו הארוכה של בית המשפט, וחזקה עליו, כי יבצע תפקידו נאמנה, ללא כל אינטרס אישי. עוד לטענתו, בכל תיק ישנם שני צדדים, ואך מתבקש הוא, כי פקיד הסעד, מכוח תפקידו ומטבע הדברים, עלול לתת המלצות שהן לרוחו של צד אחד ולא לרוחו של צד אחר. בכך אין כדי להוות טעם מיוחד לחשיפת הרישומים האישיים. חשיפת רישומים אישיים, ללא שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ובנדון נסיבות מסוג זה אינן קיימות, תביא לכך שכדבר שבשגרה, כל צד שאינו מרוצה מהמלצות התסקיר ידרוש ויקבל חשיפת רשימות אישיות של פקיד הסעד, וירוקנו מתוכן הוראות המחוקק בסעיף 7 לחוק העובדים הסוציאליים. (ב) לטענת המבקשים, על אף שפקידות הסעד מחויבות לאובייקטיביות, הן מצאו לנכון לנקוט עמדה, ו"לייצג" את הסבים, ועולה חשש בדבר דעה קדומה וחוסר איזון מצידן כלפי המבקשים. האמור מקבל משנה תוקף לאור העובדה שההמלצות בתסקיר השני סותרות את עמדת המומחה שמינה בית המשפט ואת ההמלצות בתסקיר הראשון, ולפיכך קיימת חשיבות רבה לרדת לסוף דעתן של פקידות הסעד. 6. (א) תפקידו של פקיד הסעד, אשר לשמו מתמנה הוא על ידי בית המשפט, הינו גילוי חומר וחשיפתו לעיני בית המשפט. לצורך כך מוקנות לו סמכויות רבות ונרחבות (להיכנס לכל מקום, לחקור כל אדם, וכיו"ב. ר' בין היתר סעיף 3 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו- 1955 (להלן: "חוק הסעד") וכן סעיף 70 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962). תסקיר פקיד הסעד מהווה אמצעי משמעותי וחשוב במסכת הראיות שיובאו בפני בית המשפט, ולרוב יינתן לו משקל יתר, היות והוא מהווה הן עדות לגבי עובדות בשטח, הן חוות דעת בתחום מדעי ההתנהגות והחברה והן, במידה מסוימת, ייצוג עמדתם של הקטינים והבאת משאלותיהם ועמדותיהם בפני בית המשפט (המ' (ת"א) 1037/79 פלונית נ' פלונית, פ"מ מ (2) 522; תמ"ש (ב"ש) 1462/06 פלונית נ' פלוני, תק-מש 2007(1) 289). (ב) יחד עם זאת, ועל אף המעמד המיוחד המוקנה לפקיד הסעד, התסקיר כמוהו ככל חוות דעת של מומחה, אשר אינה אלא ראייה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט. בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או מקצתה, בהתאם לשיקול דעתו (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, תק-על 2006(2) 1055; ע"פ 2457/98 שמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (4) 289; ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט (3) 578). יש בתסקיר כדי להנחות את בית המשפט, ולהביא בפניו מידע המבוסס על מומחיות, אשר בהשתלב עם כלל הראיות, יעזור לבית המשפט להכריע בסוגיה; אולם מלאכת ההכרעה השיפוטית, כמו גם ההכרעה בשאלה מהי טובת הקטין, מסורה בידי בית המשפט, ובידיו בלבד. (ג) כאשר נדרש בית המשפט לקבוע מהימנות של עדות כלשהי ואת המשקל שיש לייחס לה, עליו לאפשר לב"כ הצדדים לדרוש מהעד, כי החומר שהביא לידי מתן העדות יהיה גלוי, שקוף וחשוף. כך הוא המצב לגבי עדות של עד רגיל שמעיד על אירוע מסוים, ונחקר על מקורות המידע (מה בדיוק ראה ושמע, מה הסיק ממקורות אחרים ומהם המקורות האחרים); אין הדבר שונה כאשר מדובר בעד מומחה, גם אז שומה על בית המשפט לדעת מה הביא את העד להסיק את שהסיק. (ד) ודוק: ככלל, נעשה שימוש בחוות דעת מומחים מתוך הנחה, כי המומחה הינו גורם אובייקטיבי ונעדר פניות, המנותק מהסכסוך המשפחתי, ונעדר אינטרס אישי זה או אחר. יחד עם זאת, הנחה זו עלולה להיסתר; יש ונשאב המומחה לתוך המקרה, אף מבלי משים, ומבלי שייתן דעתו לכך, והדבר עשוי לפגום בניטראליות ובאובייקטיביות שלו. העובד הסוציאלי, על אף מעמדו המיוחד מול בית המשפט, אינו שונה בעניין זה מכל מומחה אחר. (ה) לדברים משנה תוקף כשמדובר בפקיד סעד על פי חוק הנוער, כי להבדיל מתפקידו של פקיד סעד על פי חוק סדרי הדין, כאדם ניטראלי שאין לו סמכות אלא אם מתמנה ע"י בית המשפט, פקיד סעד לחוק הנוער יוזם הליכים על פי החוק והוא צד להליכים אלה (ר' סעיף 3 לחוק הנוער). (ו) חשיפת חומר הגלם שבבסיס חוות הדעת (כמו גם מתן אפשרות לחקירתו הנגדית של העד המומחה) הינה הכרחית, אפוא, בדיוק על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון עד כמה חוות הדעת נקייה מכל טעות, הטיה, פניה, דעה קדומה, וחוסר איזון, ומכל העדפה של צד אחד על פני רעהו, למנוע מצב של העדר ניטראליות, ולאפשר לבית המשפט ליתן לחוות הדעת את המשקל המתחייב כתוצאה מכך. 7. (א) בעבר נדרשתי לסוגיה דומה של חשיפת חומר הגלם עליו מבוססים תסקיר סעד או חוות דעת פסיכולוגית. קבעתי באותו עניין, כי בית המשפט רשאי, על פי בקשת מי מבעלי הדין (היות וההליך האדברסרי מחייב זאת) או אף מיוזמתו הוא, לדרוש מעושה חוות דעת את כלל החומר עליו התבסס, ואשר הביאו למסקנות שהסיק (ר' פסק הדין בתמ"ש (י-ם) 6501/98 א.א.מ. נ' א.א. וכן ההחלטה שניתנה בתיק האמור מיום 19.7.00 (לא פורסמה). פסק דין זה אושר בערעור בבית המשפט המחוזי- ר' בעניין זה ע"מ (י-ם) 483/03 פלוני נ' פלונית. (ב) כדוגמא לחשיבות בדיקת החומר שמאחורי חוות דעת מומחה הבאתי את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2558/91 פלונית נגד פלוני, פ"ד מז (2) 8, שם נדונה שאלת אבהותו של קטין, ונקבע, בהתייחס לבדיקה מעבדתית, כי אם קוימה הבדיקה כהלכה חזקה שתוצאותיה תהוונה אמת מדעית מוכחת ואמינה ללא סייג, שכמעט ואין דרך לחלוק עליה; יחד עם זאת, הליכי הבדיקה אינן מחוסנים מפני טעויות, ולפיכך הכרחי, כי תהיה הקפדה יתירה על תקינות הליכי ביצוע הבדיקה כתנאי לקבילות תוצאותיה, כאשר די בחשש או בסיכוי נראה לעין לטעות בביצועה, כדי להפוך את תוצאותיה לבלתי קבילות. (ג) דברים אלו, שנאמרו לגבי בדיקה מעבדתית, אשר רמת אמינותה גבוהה ביותר (אם נעשתה כהלכה), אמורים בעוצמה רבה יותר בעניין הרפואה הקלאסית; זאת, הן משום שהרפואה כוללת תורות שונות, כל אחת מהן עשויה להיות מקובלת ונהוגה (כאשר לכך מתווסף הניסיון האינדיבידואלי ושיקול דעתו של כל רופא ורופא), הן משום שמדע הרפואה הינו מדע נסתר מן ההדיוטות, נסתר אף יותר משטחי מדע אחרים, ולפיכך נדרשת זהירות כפולה ומכופלת בבחינת הראיות ובברירת העובדות הנשמעות מפי רופאים, כמו גם בפיקוח על עבודתם ובדיקת מסקנותיהם (ר' פסק דיני בתמ"ש 6501/98 שלעיל, סעיף 35, וכן ת"פ (כ.ס.) 1337/91 מדינת ישראל נגד ברצלון, פ.מ. תשנ"ז (4) 145). (ד) הדברים האמורים יפים כפליים לעניין תסקירים וחוות דעת פסיכולוגיות: "ההכרח בפיקוח קפדני של בית המשפט, על אלה שנותנים חוות דעת ותסקירים, בעניינים של אישיות ומצב רגשי, כמו בענייני מסוגלות הורית חשוב שבעתיים. הפסיכולוגים הטובים יסכימו שהפסיכולוגיה יותר אומנות מאשר מדע, וכי פסיכולוגיה המודרנית שואבת את דעותיה מאסכולות שונות, וכי העבודה המחקרית בפסיכולוגיה אינה יכולה להיות, מטבע הדברים, מדעית במובן הטהור של המילה. כי הרי המדע מבוסס הצעת תיאוריה להסבר תופעה מסוימת; בחינה של אותה תיאוריה בדרך של בדיקות וניסויים שמאפשרת "הוכחת" נכונותה, או העדר הנכונות שבה; כאשר כל אחד מהניסויים והבדיקות צריך להיות ניתן להעתקה על ידי מדענים אחרים, וחשוף לביקורת מבוססת. זו היא דרך המדע, "להוכיח" נכונות של תיאוריה מסוימת; וההיסטוריה העשירה של המדע מוכיחה מעבר לכל ספק שככל שתיאוריה מקובלת בדור אחד כאמיתית לאמיתה, בדור הבא יבואו ניסויים ובדיקות שיסתרו את התיאוריה; ועל בסיס המידע הנוסף, תיאוריה חדשה תבוא במקום התיאוריה הקודמת שהוכחה כבלתי נכונה מהיסוד. מטבע הדברים, פסיכולוג המטפל בנפש של אנשים אחרים לא יכול להעמיד אותם בפני ניסויים אשר עלולים לפגוע בהם; בגלל זה, עבודתו הקלינית של פסיכולוג מבוססת בעיקר על למידת התיאוריות השונות של פסיכולוגיה, ידע ממחקרים שנעשו, ניסיון קליני, השקפת עולם, והשפעות אחרות. קשה ביותר לתאר כ"מדעי" פועלו של פסיכולוג שעושה חוות דעת בעניין מסוגלות הורית עבור בית המשפט. המומחה מושפע מכל המרכיבים האמורים לעיל והסיכון שפסיכולוג, במודע או שלא במודע, יסיק מסקנות בלתי נכונות מהעניינים שהוא משתמש בהם כדי להגיע למסקנותיו, סיכון גבוה הוא" [הדגשות במקור- פ.מ.]. (סעיפים 36-38 לפסק הדין בעניין תמ"ש (י-ם) 6501/98 שלעיל). (ה) להבדיל מהמדע הקלאסי ומהרפואה הפיזית, המטפלים בנפש האדם- ובכלל זה פסיכולוגים ופסיכיאטרים- חייבים להיות ערים לסכנה של Countertransference. תופעה זו מאופיינת בהעברה בלתי מודעת של עמדות ורגשות המטפל למטופל ושאיבת המטפל לסבלו של המטופל. (ו) האמור לעיל נכון אף לגבי פקידת הסעד, אשר בתפקידה כרוך פן טיפולי, לרבות בחינת מצבם הרגשי של המטופלים ואישיותם, על כל המשתמע מכך כאמור לעיל, והדבר מחייב הקפדה ובדיקה. 8. (א) הדברים האמורים לעיל ביחס לחשיפת כלל החומר הנוגע לחוות הדעת משתלבים היטב במגמה הכללית הנוהגת בפסיקה בדבר גילוי ושקיפות. 9. (ב) הלכה פסוקה היא, כי המטרה העומדת ביסוד ההליך השיפוטי הינה חשיפת האמת ועשיית צדק, כאשר דיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו. גילוי האמת משרת את אינטרס הפרט המידיין להוציא צדקתו לאור, וכן את אינטרס הציבור להבטיח חיי חברה תקינים וצודקים והתנהלות שלטונית ראויה. הגשמת עיקרון גילוי האמת מחייבת גילוי, שקיפות וחשיפה של כלל החומר, המסמכים והנתונים הצריכים לעניין שבמחלוקת (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט (2) 516; רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי. (ג) דא עקא, חרף עוצמתו של ערך גילוי האמת בהליך השיפוטי, אין הוא ערך מוחלט. הדין מכיר במצבים של חסיונות ראייתיים או במצבים בהם ניתן פטור מגילוי מידע, שאז נשלל מבעל דין שימוש בראיה אשר היה בה לסייע בגילוי האמת במשפט. ביסוד החיסיון עומדת ההכרה, כי קיימים אינטרסים ושיקולים, מלבד אינטרס גילוי האמת אשר מן הראוי להגן גם עליהם (ר' ע"א 1412/94 גלעד שלעיל). על רקע זה הוכרו, לדוגמא, חסיונות משיקולים של ביטחון המדינה ושלום הציבור (ר' סעיפים 44-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות")). 10. (א) ב"כ המשיב בנדון מבקש לסמוך על פטור מסוג זה, הקבוע בסעיף 7 לחוק העובדים הסוציאליים, ולפיו פטור העובד הסוציאלי מגילוי רישומיו האישיים. (ב) לדבריו, במסגרת עבודתו חשוף העובד הסוציאלי למידע רב מגורמים שונים (המטופל ומשפחתו, מוסדות חינוך, גורמים טיפוליים וכו'), והדבר כרוך במתן אמון מצד מוסרי המידע בעובד הסוציאלי. היות והמחוקק הכיר בייחודיות התפקיד, הוא קבע פטור מגילוי רישומים האישיים בסיפת סעיף 7 שלעיל. התרת עיון ברישומים האישיים תגרום לכך שבעתיד יחששו מוסרי המידע לשתף פעולה ולמסור את הידוע להם, מחשש שכלל המידע עתיד להיחשף. הדבר יחבל ביכולת העובד הסוציאלי למלא תפקידו, ויפגע באינטרס הציבורי (היות ולא ניתן יהיה להביא את התמונה המלאה בפני בית המשפט) וכן באינטרס המטופל. (ג) מוסיף המשיב וטוען, כי לא ניתן להפריד בין הפן הטיפולי בעבודת העובד הסוציאלי לבין סמכויותיו ותפקידו מול בית המשפט. לעיתים, הצדדים המעורבים משתפים את העובד הסוציאלי בתחושותיהם האישיות ובקשיים שאינם רלוונטיים לתיק. אם מוצא העובד הסוציאלי, כי מידע זה הינו רלוונטי להליך המשפטי ביכולתו לכללו בתסקיר, ולבקש מבית המשפט השארתו חסוי. על אחת כמה וכמה משמצא, כי מידע זה אינו רלוונטי להמלצות הרי שקיימת חשיבות עליונה לשמירתו כחסוי; במצב זה אין כל תועלת בחשיפת המידע, ולא נגרמת כל פגיעה במי מהצדדים, כאשר במקביל, ברי כי החשיפה עשויה לגרום נזק. 11. לטענת המבקשים, עיקרון הגילוי הינו עיקרון מרכזי וחשוב בפסיקה, ואף במקרה בו חל חיסיון על מידע מסוים, הרי שיש לפרשו בצמצום, כך שניתן יהיה להסירו אם אי הגילוי פוגע בעשיית צדק, וגורם עיוות דין לאחד הצדדים. לאור זאת, לטענתם, יש לקבוע בנדון, כי הפטור מגילוי נסוג מפני חשיפת האמת, הנדרשת לצורך מימוש עיקרון טובת הקטינים. 12. (א) החוק הישראלי מכיל מספר הוראות המעניקות חיסיון או פטור מגילוי מידע לעובד סוציאלי. (ב) כך, לדוגמא, קובע סעיף 50א(א) לפקודת הראיות, כי: "עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו- 1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החיסיון או שבית המשפט מצא, כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה". סעיף 4 לחוק הסעד קובע, כי: "התסקיר שהגיש פקיד הסעד כאמור יימסר לבעלי הדין ובית המשפט ישמע כל טענה שבפיהם לכתוב בתסקיר אם לא ציווה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, שאין לגלות את תוכן התסקיר, כולו או מקצתו". סעיף 7 לחוק העובדים הסוציאליים, אשר כותרתו "קבלת מידע", קובע, כי: "(א) אדם זכאי לקבל מעובד סוציאלי מידע בדבר טיפולו של העובד הסוציאלי בעניניו למעט מידע הנוגע לאדם אחר ורישומים אישיים של העובד הסוציאלי. (ב)עובד סוציאלי רשאי שלא למסור, באופן מלא או חלקי, מידע כאמור בסעיף קטן (א) אם לדעתו תיגרם, עקב מסירת המידע, פגיעה חמורה במבקש המידע או באדם אחר". סעיף 8 לחוק העובדים הסוציאליים, אשר כותרתו "סוד מקצועי", קובע, כי: (א) מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מאלה: "(1) האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילוי לאחר שהוסברה לו משמעות ההסכמה, זולת אם העובד הסוציאלי שוכנע שהגילוי עלול לפגוע באותו אדם או בבן משפחתו; (2) הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי שלא על ידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול באותו אדם או בבן משפחתו; (3) הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי בידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול בילדיו הקטינים של אותו אדם; (4) הגילוי דרוש לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר; (5) קיימת בחוק חובה או רשות לגילוי המידע או לאיסוף המידע; (6)...... (7)..... (8) בית משפט שבפניו התעורר הצורך בגילוי המידע התיר את גילוי המידע, אם נוכח שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". (ג) הבסיס להוראות אלו הינו הצורך לאפשר לעובד הסוציאלי לקבל מידע מלא ואמין ככל הניתן, ולבצע עבודתו נאמנה לטובת הציבור. תפקידו הייחודי והרגיש של העובד הסוציאלי מחייב יחסי אמון בינו לבין המטופל; אם יחשוש המטופל שמא הדברים שיאמר יתגלו לאנשים חיצוניים עלול הוא שלא למסור מידע מלא, ובכך להפריע או לחבל בעבודת העובד הסוציאלי. ההוראות שלעיל מיועדות למנוע מצב זה; כמו כן מיועדות הן להגן ולשמור על פרטיותם של אנשים אחרים, מלבד המטופל, המשתפים פעולה ומוסרים מידע לעובד הסוציאלי (עע"א 376/04 ורדי נ' השב"ס; עע"א 966/02 שטרית נ' השב"ס; בג"צ 2754/94 לוי נ' שרת העבודה והרווחה, פ"ד נ (4) 353; ב"ש (י-ם) 6751/02 אדלר נ' מדינת ישראל). (ד) אולם זאת יש להדגיש: נקודת המוצא בהחלת החסיונות היא, כי יש לתת בכורה לערך גילוי האמת, ולהחיל את החיסיון בבחינת חריג, שתחום התפרשותו מצומצם ככל האפשר. לפיכך, גם משהוכר הצורך בהחלת חיסיון או פטור מגילוי מידע בתחום מסוים, יהא היקפו על פי רוב מוגבל ויחסי, פרי שקלול ערכי בין הצורך לגלות את האמת לבין הגשמת האינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חיסיון (ע"א 1412/94 גלעד שלעיל; רע"א 2235/04 בנק דיסקונט שלעיל). (ה) עוד ראוי לציין לעניין זה את סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995, העוסק בסטייה מדיני הראיות וקובע, כי: "בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות". 13. (א) הסייגים שבסעיף 8 לחוק העובדים הסוציאליים מצביעים על כוונת המחוקק בצמצום חובת הסודיות אף לגבי העובד הסוציאלי. סעיף זה קובע חריגים, בהתקיימם לא יעמוד הפטור מגילוי המידע. כך לדוגמא, קובע סעיף 8(8), כי בית משפט שבפניו התעורר הצורך בגילוי המידע רשאי להתיר הגילוי "אם נוכח שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". (ב) אף החיסיון שבסעיף 50א לפקודת הראיות אינו מוחלט, כפי שקובעת סיפת הסעיף, בהותירה את נושא הגילוי לשיקול דעת בית המשפט, אם "מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שלא לגלותה" (שאלת תחולת תנאי החיסיון שבסעיף 50א לא תיבחן לעומק היות והמשיב אינו טוען להחלת החיסיון שבסעיף זה, כי אם לתחולת הפטור שבסעיף 7 בלבד (ר' סעיף 2 לסיכומיו)). (ג) אפנה לבחון, אפוא, האם בנדון מתקיימות אותן "נסיבות מיוחדות" שבסעיף 8(8) שלעיל. לפני כן, ברצוני לציין, כי טענת המשיב, ולפיה ההוראה האמורה בסעיף 8(8) לחוק העובדים הסוציאליים מאפשרת אך את גילוי המידע הקבוע בתתי הסעיפים של סעיף זה, ואינה חלה על הרישומים האישיים שבסעיף 7 לחוק זה- אינה מקובלת עליי. לא מצאתי כל בסיס בסעיף 8, מבחינה לשונית או פרשנית, לאבחנה האמורה. לפיכך, הטענה נדחית. (ד) במסגרת בחינת האמור, יש ליתן הדעת לטענות המשיב בדבר החשש והסיכון, כי חשיפת תרשומות פנימיות, אשר ייתכן והינן לאקוניות ולא שלמות, תצייר תמונה מוטעית ושגויה בדבר עמדת פקידות הסעד, וכן בדבר ההשלכות שתהיינה לכך על מקרים עתידיים. 14. ראש וראשונה טוען המשיב, בשל העובדה שמדובר במקרה עם אינטנסיביות גבוהה ומפגשים רבים, קיים חשש, כי הרישום הינו תמציתי ובנקודות בלבד, וכי בהצגת הרישומים תתקבל תמונה חלקית ביותר באשר לטיפול בתיק, ותינתן פרשנות שאינה נכונה. 15. (א) טענה דומה נטענה ע"י המשיבים בעע"מ 7024/03 גבע נ' יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה ואח'. באותו מקרה ביקשו המשיבים שלא לגלות את המידע שבידיהן היות והינו חלקי בלבד, וכל עוד לא גובשה החלטה סופית בעניין זה, הרי שמתחייבת שמירה על חיסיון המידע המבוקש. עוד נטען, כי המדובר הוא בדיונים פנימיים שהיוו שלב מקדמי בלבד בעיצוב מדיניות, כאשר המדיניות לא יצאה לפועל לבסוף, ולא הפכה מחייבת וסופית, כך שאין במידע המבוקש כדי לקדם את אינטרס המערער. בטענתם הסתמכו המשיבים על סעיף 9(ב)(2) לחוק חופש המידע, תשנ"ח- 1998 (להלן: "חוק חופש המידע") הקובע, כי הרשות פטורה ממסירת מידע אודות "מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב". (ג) בית המשפט העליון דחה טענה זו בקובעו, כי אכן סעיף 9(ב)(2) מקנה לרשות אפשרות לעצב מדיניות בתחומי פעילותה מבלי שתידרש לחשוף בפני הציבור, טרם השלמת המלאכה, את פרטי המדיניות המתגבשת. הטעם לכך הינו, כי חשיפת פרטים שהינם בבחינת "חצי מלאכה" עשויה להטעות את הציבור ולהסיט את הדיון ממוקדו. יחד עם זאת, כך נקבע, משנשלמה מלאכת עיצוב המדיניות, ברי כי אין סייג זה עומד עוד לרשות, וקיים אינטרס ציבורי מובהק בגילוי מדיניות הרשות בפני הציבור. (ד) עוד נקבע, בהתייחס לחשיפת המידע בשלבי עיצוב המדיניות עצמם, כי: "ראוי לציין את עמדתו של פרופ' סגל הסבור כי גם בשלב של גיבוש מדיניות אין הסעיף צריך להתפרש כמסמיך את הרשות שלא לגלות מידע עובדתי שנאסף בידה לצורך גיבוש המדיניות, היות שדווקא חשיפתו של מידע זה עשויה למנוע מצב בו המדיניות תעוצב על בסיס מידע עובדתי שאינו מדויק (זאב סגל זכות הציבור לדעת באור חוק חופש המידע (2000) 200. להלן: סגל). כשלעצמי, אני סבורה כי יש בעמדה זו טעם רב. עם זאת, ייתכן ויהיו מקרים בהם יקומו טעמים טובים שלא למסור מידע עובדתי שכזה בשלב גיבוש המדיניות וההכרעה בעניין זה צריך שתתקבל בשים לב, בין היתר, למהות העניין, לאופיו של המידע העובדתי בו מדובר ולאפשרות פגיעתו בצדדים שלישיים". (שם, סעיף 15 לפסק הדין). 16. (א) האמור לעיל, בשינויים המחויבים, יפה אף לענייננו. אומנם חששן של פקידות הסעד מפני הבאת נתונים ראשוניים ולא מלאים אינו חשש של מה בכך ואין להקל בו מראש; יחד עם זאת, משגובשו זה מכבר ההמלצות בתסקיר והן עומדות בפני בית המשפט יחד עם יתר הראיות בתיק, כי אז חשש זה, אף אם לא נעלם לחלוטין, ברי, כי משקלו קטן ומצומצם, ואין הוא עולה כדי הצדקת פטור מגילוי. (ב) בית המשפט יידע להזהיר את עצמו בעניין הסקת מסקנות מתרשומות לאקוניות, זאת מתוך ניסיון החיים. (ג) לאור זאת, דין טענה זו של המשיב- להידחות. 17. מוסיף המשיב וטוען, כי רישומים אישיים של פקידת הסעד כוללים פעמים רבות אף הערות אישיות, תחושות, רישומי הדרכה, הרהורים לגבי כוונות טיפול בעתיד, התלבטויות, רגשות, מחשבות ותהיות, אשר נכתבו במהלך תיעוד המידע, מתוך הנחה כי המדובר ברישום אישי בלבד. רישומים אלו אין לחשוף היות וחשיפתם תביא בעתיד לפגיעה ביכולת פקידת הסעד לתעד באופן חופשי את מחשבותיה, והדבר יפגע ביכולת הטיפול במטופלים, וביכולת להביא את מלוא המידע ותהליך ניתוח העובדות, השאלות והמסקנות בפני בית המשפט. 18. (א) בפסיקה נקבע, כפי שיפורט להלן בהרחבה, כי הוראות חוק הפוטרות מחשיפת תרשומות פנימיות יפורשו בצמצום ובהגבלה. (ב) כך לדוגמא, העיקרון הכללי הקבוע בסעיף 1 לחוק חופש המידע, ולפיו "לכל אזרח ישראלי או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית...", מסויג בסעיף 9 לחוק זה, הקובע חריגים ומקרים בהם חל פטור מחובת הגילוי. (ג) סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע קובע, כי: "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה: ... ...... (4) מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין". סעיף זה פוטר את הרשות הציבורית ממסירת מידע, בין היתר, בדבר דיונים פנימיים והתייעצויות בין עובדיה. (ד) הטעם בחקיקת סייג זה הינו הגנה על איכות החלטותיהן של רשויות הציבור ועל האפקטיביות של תהליך קבלתן. הליך קבלת ההחלטות ברשות, שחיוני הוא לצורך תפקודה, מחייב דיאלוג פתוח, כן וגלוי, חילופי דעות, רעיונות, תהיות, ומחשבות בין הגורמים הרלוונטיים ברשות, בלא חשש כי דברים שייאמרו על ידם בדיונים פנימיים או בחוות דעת פנימיות ייחשפו לעין כל. מקום בו ידוע לחברי פורום פנימי, כי הדברים המוחלפים ביניהם עשויים להימסר לידיים חיצוניות לרשות, מתעורר החשש, כי הדבר יניאם מלהתבטא בחופשיות ומלבחון את כלל הנושאים, העמדות והנתונים כדבעי. במצב דברים זה הופך תהליך קבלת ההחלטות חסר ודל, יכולתה של הרשות למלא את תפקידה באופן אפקטיבי נפגעת וסופם של דברים בפגיעה בציבור (רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' אורה בר; עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ; עע"מ 7024/03 גבע שלעיל; ע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים, פ"ד נח (5) 150; בג"צ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, תק-על 97(2) 731). (ה) יחד עם זאת, הפטור הנתון לרשות אינו מוחלט, וסעיף 10 לחוק חופש המידע קובע, כי: "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". (ו) ואכן, הפסיקה הדגישה, כי האינטרס הכללי בהבטחת תקינות פעולת הרשות ואיכות החלטותיה אין בו כדי להפוך לפטור מיידי ומוחלט מגילוי וחשיפה, ואין די בחשש ערטילאי כדי לפטור מחובת מסירת המידע. לפיכך, על הרשות לאזן בכל מקרה בין האינטרס הציבורי שבאי חשיפת המידע, לבין האינטרס הפרטי של המבקש, ככל שקיים כזה, בחשיפת המידע. ההכרעה בסופו של יום צריכה להתבסס על בחינת כל מקרה לנסיבותיו, תוך עריכת האיזונים הראויים לו (רע"א 2498/07 מקורות שלעיל; עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה שלעיל; עע"מ 7024/03 גבע שלעיל). (ז) באשר לטענה בדבר חשש שמסירת המידע תרתיע עובדים מהבעת דעתם בחופשיות וניהול דיון ענייני נקבע ברע"א 7024/03 גבע שלעיל, כי אכן, מדובר באינטרס שאין להקל בו ראש ויש ליתן לו משקל הולם, אולם קיומו של חשש כללי אין די בו כדי להפוך שיקול זה לחסם מוחלט מפני גילוי המידע. חשש זה יש לבחון על רקע נסיבות העניין ואופי הנושא הנדון, כאשר ברקע הדברים הציפייה, כי מי שנוטל חלק בעשייה הציבורית יידע, כי הכלל הינו כלל של גילוי ואילו חיסיון המידע הוא החריג לו. 19. דברים דומים קבעה הפסיקה ביחס לדו"ח ביקורת פנימי של בנק. נפסק, כי על אף האמור בסעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב- 1992, ולפיו: "דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי", היות והמחוקק לא קבע חיסיון לגבי הגשת הדו"ח, אלא אי קבילות בלבד, אין ללמוד מאי הקבילות על אי גילוי. לאור זאת, הורה בית המשפט על גילוי האמור בדו"ח (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט (4) 54). 20. (א) הוראה ביחס לגילוי קבועה אף בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, הקובע כי: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו ...לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". (ב) בהתייחס לסעיף זה נקבע, שככלל, מסמכים פנימיים של התביעה, היינו: מסמכים שאינם מכילים מידע מהותי בנוגע לחקירה של עובדי הפרקליטות, אלא תיעוד של דיונים והתכתבויות פנימיים בתוך המשטרה והפרקליטות בנוגע לחקירה, או עיבוד וניתוח של חומר ראיות- אינם נוגעים לאישום, אין בהם כל מידע רלוונטי מעבר למידע שבחומר החקירה, ואין בהם כדי לתרום תרומה לגילוי האמת. לפיכך, הם אינם חלק מ"חומר החקירה", והתביעה אינה חייבת להעמידם לעיונו של הנאשם (בש"פ 62/02 מדינת ישראל נ' נרקיס, פ"ד נו (4) 625; בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (5) 426; בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 625; בג"צ 1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"מ מה (3) 630; ב"ש (ת"א) 93293/05 קרוכמל צבי נ' מדינת ישראל; קדמי "על סדר הדין בפלילים- הדין בראי הפסיקה", הוצאת דיונון, תשס"ג- 2003, כרך שני, עמ' 720-723). (ג) יחד עם זאת נפסק, כי הכלל בדבר פטור מגילוי תרשומות פנימיות אינו מוחלט, ויש לו חריגים, כאשר כובד האחריות מוטל על הפרקליטות בעת הסיווג אם בנמצא חומר ראיות שיש להעמידו לרשות ההגנה. על כן מתחייב מישנה זהירות בקביעת היקפו של חומר חקירה, ועל כל העוסקים במלאכה לבחון בנסיבות כל מקרה לגופו אם עניין זה או אחר נופל לגדר הכלל או לגדר החריג (בש"פ 2270/06 חאלד אל עילווי נ' מדינת ישראל). 21. לסיכום הסוגיה הנדונה, סקירת הפסיקה שלעיל מצביעה על כך, שפטור מחשיפת רישומים והתייעצויות פנימיות יפורש, ככלל, בצמצום, כאשר על הגורם הפטור ממסירת המידע לזכור, כי הפטור הינו לעולם יחסי, וייבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. 22. (א) בענייננו, עומדים על כפות המאזניים שני אינטרסים שיש לאזנם: מחד, הכרה בנחיצות פטור מחשיפת רישומים אישיים של עובד סוציאלי ובחשיבות שמירת סודיות המידע (הן מבחינת אינטרס המטופל ומוסרי המידע, הן מבחינת האינטרס הציבורי בדבר קבלת מידע מלא ונכון); מאידך, הכרה בחשיבות גילוי המידע, המתחייב בכדי לאפשר חשיפת האמת ועשיית הצדק. (ב) עיינתי בכלל טענות הצדדים ושקלתי את כלל השיקולים שלעיל, לרבות נסיבותיו המיוחדות של המקרה בו עסקינן, כאשר המדובר הוא בהכרעה בעתידם של קטינים, אשר נותרו יתומים משני הוריהם, ומצבם הנפשי הינו רגיש ביותר; לאחר שעשיתי כאמור, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין בשאלה האם יש הצדקה בטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה, כי נתקיימו אותן "נסיבות מיוחדות" כקבוע בסעיף 8(8) לחוק העובדים הסוציאליים, המצדיקות חשיפת החומר. זאת, משום שהדבר ימנע, ככל הניתן, את הסיכון שבית המשפט יגיע למסקנה בלתי נכונה, שתפגע בקטינים, כתוצאה מקבלת מידע בלתי מושלם, ובכך למעשה ישרת בצורה הטובה ביותר את טובתם. בנסיבות האמורות אינטרס הגילוי גובר על החשש התיאורטי מפני פגיעה עתידית בעבודתו של פקיד הסעד. (ג) עוד אציין, כי האמור רלוונטי בנסיבות הספציפיות בפני, בהן לא אתיר חשיפת כל החומר אם איווכח, לאחר עיון בחומר, כי יש בחלק ממנו כדי לפגוע במוסרי המידע או בקטינים; כלומר, אין זה מן הנמנע, כי אכן יהא הכרח להגיע למסקנה, כי חשיפת חלק מהחומר תפגע בערכים אלה יתר על המידה, ואינטרס זה יגבר על אינטרס הגילוי. בכך יש כדי לצמצם את חששו של המשיב מפני ריקון מתוכן של הוראת הפטור בסעיף 7 לחוק העובדים הסוציאליים. 23. בקשת המשיב לחשוף את החומר לעיני בית המשפט בלבד- דינה להידחות. היות ושיטתנו המשפטית הינה שיטה אדברסרית, יש חשיבות רבה בחשיפת המידע האמור לעיון ב"כ שני הצדדים, על מנת שיפעלו לאורו כמיטב הבנתם. לסיכום: 24. הריני לקבוע כי דין הבקשה להתקבל. לאחר שאעיין בחומר שנמסר לי, ובכפוף להסתייגויות שבסעיף 21(ג) לעיל, אחשוף אותו לב"כ המבקשים (והסבים, אם ירצו לעיין בו). 25. לבקשת המשיב, הינני מעכב ביצוע החלטה זו למשך 30 יום, על מנת לאפשר לו לערער עליה. 26. המשיב ישלם הוצאות המבקשים בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ. התחום הנפשיפסיכולוגיהחיסיון