פתח-דבר 1.בבקשה זו עותרות המבקשות ליתן צו למסירת צוואותיו של המנוח א. א. ז"ל (להלן: "המנוח"), ככל שהן מצויות בידיהם ו/או בשליטתם של מי מהמשיבים, בהתאם לסעיף 75 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"). הצדדים להליך 2.א.המנוח, איש עסקים אמיד, הלך לבית עולמו ביום 16.2.00. ב.המבקשות הינן בנותיו של המנוח. המשיב מס' 2 הינו בנו של המנוח. ג.המשיבה מס' 1 הינה אלמנת המנוח, אימם של המבקשות והמשיב מס' 2. 3.המשיבים מס' 5-3 היו פרקליטיו של המנוח בזמנים שונים במהלך עסקיו. רקע עובדתי 4.בין המבקשות לבין המשיבים מס' 2-1 התנהל סכסוך ממושך בעניין עזבון המנוח, אשר התברר בפני מותב זה במסגרת תיק משפחה 39980/01 ותיקי עזבונות 00/ 2- 1- 15000. 5.ביום 25.1.01 השכילו הצדדים להגיע להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 31.1.01. במסגרת ההסכם נקבע כי הצדדים יפנו בבקשה משותפת ומוסכמת למתן צו קיום לצוואת המנוח מיום 5.1.99 (להלן: "צוואת 99'") וכן נקבעו הסדרים לחלוקת העזבון. ביום 5.2.03 הגישו הצדדים תוספת להסכם הפשרה, אשר אושרה ביום 7.7.03. 6.ביום 29.7.03 ניתן צו קיום לצוואת 99'. 7.לטענת המבקשות, נודע להן כי פרט לצוואת 99' ערך המנוח שתי צוואות נוספות. האחת, בשנת 1991 ע"י המשיב מס' 5 (להלן:"צוואת 91'") והשנייה, בשנת 1997 ע"י המשיב מס' 3 (להלן:"צוואת 97'"). 8. זאת ועוד, לטענת המבקשות מעיון בצוואת 99', עולה, כי המנוח חתם מעל למילים "אש. א.". בנסיבות אלה, אין זה מתקבל על דעתן שהמנוח היה חותם על מסמך שאיננו שמו האמיתי, באשר הוא היה אדם מאד דייקן, אלא אם כן הוא לא היה מודע, בעת המועד הנכון של החתימה, על מה הוא חותם. לטענת המבקשות בידי המשיב מס' 4 מצוי עותק מקורי נוסף של צוואה זו. 9.בשנת 2003 פנו המבקשות למשיבים מס' 5-3 בבקשה לקבל את הצוואות הנוספות, משנת 91' ו-97' וזו המקורית משנת 99', אולם לטענתן נתקלו בסירוב. כפועל-יוצא, הוגשה הבקשה דנן. עמדות הצדדים 10. לטענת המבקשות יש להורות על מסירת הצוואות המצויות בידי המשיבים מס' 5-3 בהתאם לסעיף 75 לחוק הירושה, ואלו הם נימוקיהם; *סעיף 75 לחוק הירושה מחייב את מי שבידיו צוואה להגישה לרשם לענייני ירושה, בכל מקרה, בין אם הוא מבקש את קיומה ובין אם לאו. החובה למסירת צוואה הינה מוחלטת. מרגע שנודע לאדם על מותו של המצווה והצוואה נמצאת בידו, עליו למסרה לרשם לענייני ירושה באופן מיידי. *הוראת סעיף 75 הינה חד משמעית וקטגורית. לפיכך, נימוקיהם של המתנגדים מכל סוג שהוא, הן של חיסיון והן של בטלות צוואות קודמות אינם ממין העניין. גם הטענה כי יש בבקשה משום ניסיון לבטל את צו קיום הצוואה אינה רלוונטית כלל. סעיף 75 לחוק הירושה אינו מתנה את המסירה בכל תנאי שהוא. *תחולת סעיף 75 אינה מצומצמת לצוואה בת תוקף בלבד. לראייה - כאשר המחוקק רצה לסייג את הצוואה בה הוא עוסק, הוא עשה זאת במפורש. לעניין זה, ראה סעיפים 5, 18 ו-35 לחוק הירושה. מכאן אתה למד כי "צוואה" משמע כל צוואה, אלא אם כן נכתב אחרת. *עפ"י סעיף 36 (ב) לחוק הירושה צוואה חדשה אינה מבטלת מאליה את הצוואה הקודמת, אלא יש להשוות ביניהן ולבדוק את הוראותיהן - רק אם הוראות הצוואה המאוחרת סותרות את הוראות הצוואה המוקדמת, הרי הצוואה המוקדמת בטלה. ייתכן מצב בו הוראות הצוואה המאוחרת מוסיפות על קודמתה, שהרי אז שתי הצוואות תקפות. בענייננו, לאור טענות המשיבים על בטלות הצוואה המוקדמת, יש לבחון את שתי הצוואה זו במקביל לזו. יתר על כן, האם יעלה על הדעת שהמחזיק בשתי הצוואות הוא זה, ולא בית המשפט, שיקבע איזו מהן היא בת תוקף ואיזו בטלה?!. *המבקשות פנו למשיבים בקיץ של שנת 2003. בקשה זו הוגשה בשנת 2004. אין בזמן כה מועט של שנה וחצי משום שיהוי בהגשת הבקשה. אמנם נכון הדבר שאת הבקשה ניתן היה להגיש ע"י עורכי דינם הקודמים של המבקשות, אך הלכה היא שאין מענישים לקוח בגלל טעות של עורך דינו. לגופו של עניין, טענת השיהוי יכול ותיבחן רק אם תוגש בקשה לביטול צו הקיום, בהתאם לסעיף 72 לחוק הירושה. בשלב זה של הדיון בבקשה, הטענה אינה רלוונטית. *בתביעות בין יורשים טענת חיסיון בין עו"ד לבין לקוחו אינה מתקיימת. זאת ועוד, לשיטתו של ש' שילה בספרו לעיל, חובת נאמנות או תנאי שהתנה מפקיד הצוואה בידיו של המחזיק בה, ולפיו אסור לו למסור את הצוואה למישהו אחר, נסוגים מפני החוק. 11.ומנגד, עמדתם של המשיבה מס' 1 והמשיבים מס' 3-2 היא שאין להורות על מסירת הצוואות וכל אחד עם טעמיו הוא: המשיבה מס' 1 *לטענת המשיבה מס' 1 אין בידיה כל צוואה של המנוח, מלבד צוואת 99', אשר , כאמור, קוימה. כפועל-יוצא, אין הבקשה מכוונת אליה כי אם כלפי המשיבים מס' 3-5 בלבד. *לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות על הסף מן הטעם שסעיף 75 לחוק הירושה מכוון לצוואה בת תוקף בלבד, אשר ניתן לקיימה ואשר מפאת מעמדה כצוואה מחייבת למוסרה לבית-המשפט. בענייננו, צוואת 99' קוימה בהסכמת המבקשות. בנסיבות אלה, מושתקות המבקשות ומנועות מלעתור בבקשה כלשהי למסירת צוואות קודמות של המנוח, אשר עפ"י דין, הינן מחוסרות כל תוקף. *המבקשות אינן מפרטות מניע או צורך כלשהו העומד ביסוד בקשתן. לאור העובדה כי במשך שלוש שנים פועלים כל הצדדים על יסוד צוואת 99', שקוימה מתוקף הסכמה, לא ניתן להעלות על הדעת אלא אחד משני מניעים אשר שניהם כאחד פסולים - רצון להמשיך ולהטריד את המשיבים מס' 1-2 ורצון לתקוף את צוואת 99', אשר קוימה זה מכבר. *המנוח ביטל את כל צוואותיו הקודמות עת ערך צוואה אחרונה ומחייבת. צוואה שבוטלה ע"י צוואה מאוחרת הימנה, דינה כדין צוואה שהושמדה. כשם שלא יעלה על הדעת לעשות שימוש בסעיף 75 לחוק הירושה על מנת לשחזר צוואה שנקרעה והושמדה על ידי המנוח שחפץ בביטולה, כך לא יעלה על הדעת לעשות שימוש בהוראה זו, על מנת להעלות מן האוב צוואה שבוטלה כדין בצוואה מאוחרת יותר ואשר למעשה אין צוואה היא. *דין הבקשה להידחות על הסף גם בשל השיהוי הרב שנפל בהגשתה, כארבע שנים לאחר קיום צוואת 99'. המשיבים מס' 2 ו-3 *בענייננו, צוואת 97' בוטלה במפורש ע"י המנוח. המנוח הודיע על דבר הביטול למשיב מס' 3 ואף הורה כך במפורש בפתח צוואת 99'. לאור הצהרתו הברורה והמפורשת של המנוח, לא יכולה להיות מחלוקת כי רצונו הנחוש והמפורש של המנוח היה כי צוואת 99' תהא צוואתו המחייבת והיחידה, וכי כל צוואותיו הקודמות, לרבות צוואת 97', יבוטלו. מרגע שצוואת 97' בוטלה ע"י המנוח, לא ניתן לראות בה כלל צוואה ודינה כדין צוואה שהושמדה, הלכה-למעשה. המבקשות מתיימרות לסמוך בקשתן על הוראות סעיף 75 לחוק הירושה, אולם מתעלמות מכך כי תנאי לתחולת הסעיף, הוא קיומה של צוואה בת תוקף במובן זה שהיא לא בוטלה ע"י המצווה. *הטלת חובה למסור צוואה שבוטלה מנוגדת גם לתכליתו של הסעיף, אשר מטרתו למנוע הסתרת צוואות על ידי מי שהאמור בצוואה אינו לרוחו. ככל שמדובר בצוואה מבוטלת, חשש כאמור אינו קיים שכן בין אם גלויה או מוסתרת היא, מדובר בצוואה חסרת כל תוקף אשר ממילא לא ניתן עוד להסתמך על הוראותיה. *סירובו של המשיב מס' 3 למסור את צוואת 97' לידי המבקשות נבע, בין השאר, מהבנתו (הנסמכת, בין היתר, על חוות דעתה של ועדת האתיקה) את המצב המשפטי הקיים, לפיו הצוואה חוסה תחת חיסיון עו"ד -לקוח, כמסמך שהוחלף בין המנוח לבין עורך דינו בקשר עם השירות המקצועי שנתן המשרד למנוח. הואיל וחיסיון זה נועד להגן על פרטיותו של המנוח, הרי שהוא חל גם כלפי יורשי המנוח אפילו הינם ילדיו. *הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך הטעיה והסתרת עובדות מהותיות. הבקשה מעלה תהיות באשר למניעיהן של המבקשות. כך, למשל, המבקשות אינן מפרטות את הנימוקים שבעטיין נחוצות להן הצוואות הקודמות, אך מתצהירן ניתן ללמוד כי הן מבקשות להטיל ספק בכשרותה של צוואת 99' ובצלילות דעתו של המנוח בעת שחתם עליה. מהלך כגון דא עומד, אפוא, בניגוד להתנהגותן של המבקשות ולהסכמים שנחתמו על ידן ואשר קיבלו תוקף של פסק דין. חוסר תום הלב בולט עוד יותר על רקע העובדה שהמבקשות פנו לבית-משפט זה בבקשה אשר נסמכת, למעשה, על הוראות צוואת 99' שקוימה ועל הוראות הסכם הפשרה (בש"א 12793/04). 12.לטענת המשיב מס' 4, קיים בידיו עותק מקורי אחד של צוואת 99', אשר נערכה ואומתה על ידו. עותק מקורי נוסף של הצוואה נמסר לרשם לענייני ירושה במועד הגשת הבקשה לקיום הצוואה. לגופו של עניין, הודיע המשיב מס' 4 עוד ביום 14.3.05, כי אינו מתנגד למסירת עותק הצוואה שבידיו, ככל שבית-המשפט יורה לו לפעול כך. 13.לטענת המשיב מס' 5, עו"ד ליאונד, מי שטיפל בעניינו של המנוח היה עו"ד מוריץ. האחרון פרש מן המשרד לפני כ-12 שנים. מבדיקה עצמית שערך עו"ד ליאונד במשרד, עלה, כי לא נמצא עותק כלשהו של צוואה משנת 91' שנערכה ע"י המנוח. מבירור עם עו"ד מוריץ, עלה, כי אף ברשותו אין כל עותק של צוואה משנת 91' ולדבריו, לאור צוואות מאוחרות יותר שנערכו ע"י המנוח, יש להניח כי נטל את הקודמת מן המשרד. 14.האפוט' הכללי הודיע על אי התערבותו בהליכי הבקשה, אך העיר כי לא ברור הצורך בבקשה דנן לאור מתן קיום לצוואת 99' עוד ביום 29.7.03, בהתאם להסכמות הצדדים. ד י ו ן 15.ברי כי המסגרת הנורמטיבית לבחינת הסוגיה נעוצה בהוראת סעיף 75 לחוק הירושה, אשר זו לשונה: "(א) מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה, מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה (ב) המפר הוראות סעיף זה, דינו- מאסר שלושה חודשים או קנס." 16.תכלית המחוקק בסעיף 75 לחוק הירושה הינה חד משמעית וברורה - לדאוג לכך שכל צוואה שנכתבה תתגלה ותופקד אצל רשות מוסמכת. את נחישות המחוקק בנדון אפשר להסיק מעצם קביעת עונש בצדו של אי מילוי ההוראה. זהו למעשה הסעיף היחיד בין סעיפי חוק הירושה הרבים הקובע עונש ברור על אי מילוי הוראה שנקבעה בחוק הירושה גופו. לאור נסיבות המקרה קא עסקינן ניתן אך ליתן משנה תוקף ולחזק את נחישות המחוקק. לא בכדי בחר המחוקק בהוראה אשר מנוסחת בצורה מוחלטת וקטגורית, זאת על מנת שלא להשאיר שום שיקול דעת ו/או ספקולציות בידי מי שבידיו צוואה באשר לתוקפו של המסמך. החובה היא למסור כל צוואה שנמצאה אחרי מות המוריש, על מנת למנוע עשיית דין עצמי וקבלת החלטה בידי מחזיק הצוואה - האם צוואה זו תקפה, אם לאו. מי שאחראי על בדיקה זו היא הרשות המוסמכת בלבד. לעניין זה, ראה ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, כרך שלישי, עמ' 113 - 111. 17.כפועל יוצא מן האמור לעיל, אין כל מקום לטענת מניעות כלשהי במסגרת תחולת סעיף 75 לחוק הירושה, לרבות טענת מניעות בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה. טענת מניעות יכול ותתעורר בשלב מאוחר יותר של תקיפת צו קיום הצוואה, שניתן, לאור קיומה של צוואה קודמת, עפ"י סעיף 72 לחוק הירושה. אין גם מקום לטענה כי בשל כך שהמבקשות לא נימקו את הצורך בבקשה, דין הבקשה להידחות על הסף. חובת המסירה הינה מוחלטת ואינה מסויגת בדבר. אוסיף ואומר, כי אין גם מקום לטענות של חוסר תום לב בהגשת הבקשה. עד כדי כך תחולתו של סעיף 75 לחוק הירושה הינה אבסולוטית. התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 75 לחוק הירושה הינה כה חשובה והמטרייה של דיני צוואות הינה כה שברירית ורגישה עד שלא ניתן להשאיר מקום אפילו לחריץ צר שבצרים לקיומן של התלבטויות באם למסור צוואה, אם לאו. 18.זאת ועוד, מאחר שחובת המסירה הינה מוחלטת, הרי שכל חובת נאמנות או תנאי שהתנה מפקיד הצוואה בידיו של המחזיק בה ולפיו אסור לו למסור את הצוואה למישהו אחר, נסוגים מפני הוראת החוק, ובכלל זה הגנת החיסיון בין עורך דין ללקוח שהלך לבין עולמו. לעניין זה ראה ת"א (ת"א) 1088/87 תם נ' תם, פ"מ נב (1) 67 ובספרם של שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה ועזבון, (מהדורה שניה), בעמ' 404. 19.במסגרת טענות הצדדים יוחד דיון נרחב לסוגיה האם מכוון סעיף 75 לחוק הירושה לצוואה בת תוקף בלבד. לטענת המשיבים מס' 3-1, צוואת 97' בוטלה ועל כן אין היא חוסה במסגרת החובה המוטלת בגדר סעיף 75 לחוק הירושה. לעניין זה אבקש להטעים ולומר - רק משבוטלה צוואה באחת הדרכים המנויות בסעיף 36 לחוק הירושה, שוב אין השם "צוואה" נקרא עליה, והיא נעדרת כל נפקות משפטית. הרשות המוסמכת היא זו שתבחן, הלכה למעשה, האם צוואה בטלה, אם לאו. הבחינה המשפטית תעשה בהתאם לאמור בסעיף 36 לחוק הירושה ובלשון המעטה אוסיף ואומר כי הבחינה אינה פשוטה. הסעיף מונה שלוש דרכים לביטול צוואה וכל אחת עולם ומלואו מבחינת המורכבות המשפטית. כל הדיון בנוגע לתוקפה של צוואה אינו משליך על חובת המסירה לפי סעיף 75 לחוק הירושה. טענותיהם של המשיבים מס' 3-1 בנוגע לביטול הצוואה, אינן רלוונטיות לשלב המקדמי בו אנו מצויים כעת. עו"ד לא יכול על דעת עצמו לקבוע שהצוואה אינה בת-תוקף, מבלי להעמיד העניין לבחינת בית-המשפט. העובדה שהצדדים התירו לעצמם להיכנס בעובי הקורה של הדיון המשפטי בשאלת הביטול ממחישה את הבעייתיות והחשש שעלול להתעורר בסיטואציה כגון דא. מכאן גם ניתן להבין את הרציונל שעומד בבסיס החוק - החובה למסירת הצוואה היא גורפת ומטרתה למגר את הסכנה שעו"ד או כל אדם אחר ייטול לעצמו את הדין ויקבע כי הצוואה בטלה. על מנת לפשט את המקרה, ניתן לקבוע חזקה שאומרת כי מקום שנמצאה צוואה, מבחינה פיזית, לאחר מות המנוח, בין אם היא מצויה בידי עו"ד שערך אותה ובין אם מצויה היא בידי אדם אחר, אין מערערים עוד על תוקפה. קיימת חובה למסרה לרשות המוסמכת ורק היא תקבע את תוקפה. 20.החשיבות בחובה הגורפת למסור צוואותיו הקודמות של המנוח קמה ועולה דווקא מתוך המקרה קא עסקינן. חשיבותה של צוואה מוקדמת הינה רבה ולא ניתן במחי יד להורות על ביטולה מבלי לקיים דיון מעמיק בשאלה זו. שהרי במידה ויימצא כי הצוואה המאוחרת אינה תקפה, תקום ותעלה השאלה האם ניתן לקיים את הצוואה המוקדמת. סוף-דבר 21. א.המשיב מס' 3 ימסור למזכירות בית-המשפט את העותק המקורי של צוואת 97' המצויה בידיו, וזאת בתוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זו. במקביל, ימסור המשיב מס' 3 לרשם לענייני ירושה עותק "מתאים למקור" של צוואה זו, ככל שהדבר נדרש לצורך רישום ועדכון במזכירות הרשם לענייני ירושה. ב.המשיב מס' 4 ימסור למזכירות בית-המשפט את העותק המקורי הנוסף של צוואת 99' המצויה בידיו, וזאת בתוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זו. ג.כל עוד צוואת 91' לא מצויה בידי המשיב מס' 5, לא תחול עליו כל חובת מסירה ע"פ סעיף 75 לחוק הירושה. 22.ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים. חיסיוןצוואהירושה