לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 2-1 בבש"פ 614/13 מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים); ובקשה להארכת מעצר (שלישית) של המשיב בבש"פ 612/13, קטין יליד 1996 (להלן: הקטין), לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער). כתב האישום וההליכים בבית המשפט המחוזי 1. ביום 8.5.2012 הוגש נגד המשיבים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וניסיון לייצוא סמכים מסוכנים. לפי כתב האישום, ביום 27.4.2012 או בסמוך לכך, קשרו המשיבים קשר לביצוע פשע, להיכנס לישראל ולייצא ממנה לסיני כדורי סם מסוכן מסוג MDMA (להלן: הסם המסוכן). בו ביום חצו המשיבים את גבול ישראל-מצרים בסמיכות ל"עין מערה" ו"הר חריף" ונכנסו לישראל ללא היתר כדין. במסגרת הקשר ולקידומו, קיבלו המשיבים 2,501 טבליות של הסם המסוכן. המשיבים פנו לחזור ולחצות את הגבול מישראל למצרים, כשהם מחזיקים בסם המסוכן, בתיק שבתוכו סך של כ-400,000 דולר, וציוד נוסף שכלל אמצעי ראיית לילה הנמצאים בשימוש צה"ל וטלפונים ניידים. במסגרת פעילות צבאית יזומה, באו כוחות צה"ל למכתש רמון, איתרו את המשיבים ועצרו אותם. 2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 8.5.2012 ביקש בא כוח המשיבים לדחות את הדיון בבקשה לצורך לימוד חומר החקירה ולקבל פרפראזות הנוגעות לחומר חקירה חסוי מוקדם ככל הניתן. בית המשפט דחה את הדיון ליום 17.5.2012. בדיון זה ציין בא כוח המשיבים כי זה עתה הוסדר עניין הייצוג, וביקש לדחות את הדיון שוב לשם למידת חומר החקירה. כמו כן התבקש תסקיר בעניינו של הקטין. בדיון מיום 28.5.2012 ציין ב"כ המשיבים כי קיבל לאחרונה את חומר החקירה וטרם עיין בו. הלה ביקש לדחות את הדיון. בית המשפט נעתר לבקשה. בדיון הבא, שהתקיים ביום 10.6.2012, הסכים בא כוח המשיבים למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. להשלמת התמונה יצוין כי מעצרו של הקטין הוארך פעמיים על ידי בית משפט זה - פעם אחת בהסכמה (בש"פ 7866/12) ופעם שנייה לגופו של עניין (בש"פ 8958/12). מעצרו של הקטין עתיד להסתיים ביום 5.2.2013. מעצרם של המשיבים האחרים עתיד להסתיים ב-8.2.2013. 3. אשר להתקדמות המשפט, ביום 22.5.2012 התקיימה הקראה והדיון נדחה ליום 8.7.2012, לבקשת בא כוח המשיבים, לצורך מענה לאישום. כמו כן קבע בית המשפט מועד ראשון להוכחות ליום 2.9.2012. ביום 8.7.2012 הודיע בא כוח המשיבים כי ניסיון הידברות עם המדינה לא צלח. בית המשפט קבע כי ההוכחות יתקיימו במועד שקבע בישיבה הקודמת, וכן קבע מועד נוסף ליום 12.9.2012. ביום 19.7.2012 ביטל בית המשפט את הישיבה הקבועה ליום 12.9.2012 עקב אילוצי יומן, וקבע תחתיה ישיבה ליום 30.10.2012. בדיון מיום 2.9.2012, טרם מענה לכתב האישום, ביקשה בא כוח המדינה לתקן את כתב האישום ולהוסיף שני עדים נוספים. בית המשפט נעתר לבקשה בהסכמת בא כוח המשיבים. כמו כן החלה להישמע עדותו של עד תביעה, אולם זו הופסקה בשל בעיית חיסיון שהתגלתה במהלך הדיון. בית המשפט קבע כי המשך עדותו תישמע ביום 30.10.2012, וכן קבע מועד נוסף ליום 13.11.2012. בדיון מיום 30.10.2012 נשמעה עדותם של שני עדי תביעה נוספים ונקבעו מועדים נוספים לימים 9.1.2013 ו-30.1.2013. בדיון מיום 13.11.2012 הודיעה בא כוח המדינה כי בא כוח המשיבים גויס למילואים בהתראה קצרה וביקשה לדחות את הדיון. בית המשפט נעתר לבקשתה. בדיון מיום 9.1.2013 נמשכה פרשת התביעה ונשמעה עדותו של עד תביעה נוסף. בא כוח המדינה הודיעה כי טרם התקבלה תעודת חיסיון ושמיד עם קבלתה ניתן יהיה להעיד את אנשי הצבא. בית המשפט קבע מועדים נוספים לימים 30.10.2013, 17.4.2013 ו-9.5.2013. מועד נוסף שהוצא לצדדים, 17.2.2013, נדחה על ידי בא כוח המשיבים. ביום 17.1.2013 התקבלה תעודת חיסיון. על כן, טוענת המדינה, כי עדותם של אנשי הצבא צפויה להישמע במועד ההוכחות הקרוב, 30.1.2013. מכאן הבקשה שלפניי. טענות הצדדים 4. המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית - חזקה המתעצמת נוכח העבירות המיוחסות להם ונסיבות ביצוען, ובכלל זה הכמות הרבה של הסם המסוכן שנשאו שלא לצריכה עצמית. עוד נטען כי מאחר שהמשיבים הם תושבי מצרים שצפוי להם עונש מאסר כבד אם יורשעו, יש חשש ממשי שאם ישוחררו ממעצר, יחמקו מן הדין. נכון להיום קבועים שלושה מועדי דיונים שהאחרון שבהם בחודש מאי 2013, והמבקשת מביעה תקווה שההליך יתקיים בקצב משביע רצון ואף יכול ששמיעת הראיות תסתיים במועדים אלה. 5. בא כוח המשיבים טוען כי שקצב שמיעת הראיות אינו מתקדם באופן משביע רצון. הוא מצביע על כך שכתב האישום מונה 15 עדים, שמתוכם נשמעו שלושה וכן מחצית מן העדות של עד נוסף. עדותו של עד מרכזי הופסקה בגין חיסיון, וכל יתר עדי התביעה לא היו יכולים להישמע בשל כך. בא כוח המשיבים מפנה להחלטת בית משפט זה שהאריכה את מעצרו של הקטין (בש"פ 8958/12), וטוען כי המדינה אחראית לעיכוב בהוצאת תעודת החיסיון. עוד נטען כי המועדים שקבע בית המשפט רחוקים, מה גם שהוקצו במסגרתם שעות בודדות בכל יום שנקבע. לבסוף נטען כי יש להתיר למשיבים להציע חלופת מעצר באיזוק אלקטרוני שתאיין את מסוכנותם. דיון והכרעה 6. כידוע, בית משפט הבוחן בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש לאיזון מידתי בין הזכות לחירות, העומדת לנאשם שטרם הורשע, לבין בטחון הציבור והגנה על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש. זאת בהתחשב, בין היתר, בשיקולים הבאים: חלוף הזמן מאז שהנאשם נעצר; קצב התמשכות ההליך השיפוטי והטעמים לעיכוב הבירור; מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; החשש מפני שיבוש ההליך; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה (בש"פ 8105/12 מדינת ישראל נ' אבו סרחאן, פסקה 14 (18.11.2012)). כאשר הנאשם הוא קטין, יש לבחון בדקדקנות רבה ובקפידה יתירה אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה, אשר מצד אחד תאיין את הסכנות לשלום הציבור ולשיבוש ההליך, ומצד שני תפגע מעט ככל האפשר בחירות הקטין ובאפשרות להביא לשיקומו (סעיף 10א לחוק הנוער; בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 (13.9.2010)). בבסיסו של כלל זה עומדת ההנחה שהנזק שייגרם לקטין כתוצאה מהחזקתו במעצר רב יותר מאשר זה שנגרם לנאשם בגיר. על כן נקודת האיזון תיטה בשלב מוקדם יותר לטובת זכותו של הקטין לחירות ותגביר את נכונותו של בית המשפט לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר ביחס לאדם בגיר כשיתר התנאים שווים (בש"פ 5433/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (16.7.2012)). בצד האמור, אין בהיותו של נאשם קטין כדי להקנות לו חסינות מפני מעצר או הארכתו, אם אין אפשרות לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר הולמת או כאשר התנהגותו מראה כי אין ליתן בו אמון (בש"פ 8127/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 18-16 (18.11.2012)). 7. בענייננו אין חולק בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיבים - הן חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, הן מפאת העבירות החמורות המיוחסות להם: הסתננות בחבורה לישראל לצורך הפצת סם מסוכן בהיקף משמעותי. אף אין חולק כי הואיל והמשיבים תושבי מצרים, ובהינתן העונש החמור הצפוי להם אם יורשעו, החשש שינסו להימלט מאימת הדין ברור מאליו. שיקולים אלה מטים את כף המאזניים להיעתר לבקשות ולהאריך את מעצרם של המשיבים. מנגד, עוד בהחלטה מיום 17.12.2012, שהאריכה את מעצרו של הקטין (בש"פ 8958/12), ציין השופט נ' הנדל כי המשפט אינו מתנהל בקצב משביע רצון. אומנם לכתחילה חל עיכוב בתחילת המשפט עקב בקשות של הסנגוריה; וישיבה אחת בוטלה מפאת שירות מילואים בלתי צפוי של הסנגור. ברם, כבר בדיון מיום 2.9.2012 התברר למבקשת שיש צורך בתעודת חיסיון, ועדותו של העד הופסקה בשל כך. השופט הנדל האריך את מעצרו של הקטין, לאחר שקיבל את עמדת המדינה שהבירור הדרוש לשם הוצאת תעודת החיסיון יסתיים עד סוף דצמבר 2012, ומתוך ציפייה שעד לישיבת ההוכחות הקרובה - שהייתה קבועה ליום 9.1.2013 - תתאפשר חקירתו של העד, אלא אם כן יוטל חיסיון. עוד ציין השופט הנדל כי רצוי שבית המשפט המחוזי יקבע לפחות שני מועדים במהלך חודש פברואר ותחילת מרץ 2013. לבסוף צוין באותה החלטה, שככל שהבדיקה בעניין החיסיון לא תושלם עד ליום 9.1.2013, הקטין יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש עיון חוזר בהחלטה להאריך את מעצרו (פסקאות 5-4 להחלטתו). דא עקא שחרף דברים אלה, תעודת החיסיון התקבלה אך ביום 17.1.2013 - ארבעה חודשים וחצי לאחר שהתגלה הצורך בה - בלא שניתן הסבר שהניח את הדעת לעיכוב זה, חרף החלטת השופט הנדל. בבית המשפט המחוזי קבועות כרגע שלוש ישיבות; שתיים מתוכן במועדים שאינם קרובים (17.4.2013 ו-9.5.2013), אשר נקבעו עקב אילוצי יומן של בית המשפט המחוזי, ואף במועדים אלה הוקצו שעות בודדות לדיון (שעתיים וחצי במועד הראשון ושלוש שעות במועד השני). נזכיר כי לתביעה 15 עדים, ומתוכם רק שלושה סיימו להעיד. מסגרת זמנים זו תצריך להאריך את מעצרו של הקטין - מעבר להארכה הנוכחית - לפחות פעמיים נוספות ואת מעצר המשיבים האחרים לפחות פעם אחת. בצד האמור יצוין כי בית המשפט המחוזי הציע לצדדים מועד נוסף בחודש פברואר 2013, שלא התאים ליומנו של בא כוח המשיבים. 8. בשקלול מכלול נתונים אלה, והגם שהדעת לא נוחה מקצב התנהלות המשפט, אני סבור כי לנוכח חומרת העבירות, המסוכנות הנשקפת מהמשיבים והחשש מהימלטותם מאימת הדין, אי אפשר לאיין את מסוכנותם ואת החשש משיבוש ההליך באמצעות חלופת מעצר, ואין מנוס מלהאריך את מעצרם כמבוקש. עם זאת, נקודת האיזון בעניינו של הקטין שונה בהינתן מתן משקל רב יותר למידת הפגיעה שהמעצר מסב לו ולהיבט השיקומי. על כן, אני מורה כי יתאפשר לסנגוריה להציע חלופת מעצר בעניינו (כפי שהורה השופט הנדל בסעיף 5 להחלטה מיום 17.12.2012). ככל שתוצע חלופה כזו, ייערך תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן בעניינו של הקטין תוך 21 יום, ובית המשפט המחוזי לנוער יבחן את החלופה שתוצע ויחליט בעניינה כחוכמתו. מובן כי איני מביע כל עמדה לגבי בקשה כזו, ככל שתוגש. 9. אשר על כן, הבקשות מתקבלות. מעצרו של המשיב בבש"פ 612/13 יוארך ב-45 ימים החל מיום 5.2.2013 ומעצרם של המשיבים בבש"פ 614/13 יוארך ב-90 ימים החל מיום 8.2.2013. המעצרים יוארכו כאמור או עד למתן גזר דין בת"פ 15599-05-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. קטיניםחיסיון