בקשת התובעת לביטול החלטה שניתנה במעמד הצדדים ובהסכמת התובעת ביום 12.1.14. תביעת התובעת מבוססת על טענתה לפיה תקפה אותה הנתבעת וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים ממוניים ושאינם ממוניים, כגון סבל ועגמת נפש. לתביעתה צירפה מסמכים מתיקה הרפואי. מהמסמכים עולה שפנתה לטיפול רפואי לאחר האירוע. הנתבעת מכחישה את המיוחס לה, לטענתה התובעת היא שתקפה אותה. במהלך הדיון ולבקשת הנתבעת להמציא לה את תיקה הרפואי, התבטאה התובעת כך: "אני לא מתנגדת לתת תיק רפואי. אני לא פסיכית. היה לי כלב 16 שנים וחזרתי הביתה ראיתי אותו מת וקיבלתי טראומה פחד וזה מה שגרם לי לקחת כדורים. היא היכתה אותי ואני לא מוותרת לה". בהינתן הסכמתה של התובעת נעתרתי לבקשת הנתבעת והוריתי לבא כוחה להגיש נוסח צו מתאים לחתימה. למחרת הגישה התובעת את בקשתה, לטענתה לא הבינה את משמעות הסכמתה וכעת היא מבקשת לחזור בה. בא כוח הנתבעת הסכים לבקשת באת כוחה להימנע מהגשת נוסח צו לחתימה. כבר עתה אני קובעת שאין בהימנעות זו הסכמה לגוף בקשתה של התובעת ומכל מקום אין בה כדי לבטל את ההחלטה שניתנה במעמד התובעת. השאלה - האם יש לאפשר לתובעת לחזור בה מהסכמתה. אני מוכנה להניח שהתובעת ביקשה לחזור בה מהסכמתה כבר ביום הדיון לאחר שיצאה מהאולם ושבה פנימה, זאת על אף שהדבר לא נרשם בפרוטוקול. בבקשה הראשונית נימקה התובעת את עמדתה בפגיעה בפרטיותה, מה שיגרום לה ל"נזק בלתי הפיך". בתגובתה להתנגדות הנתבעת הוסיפה שאינה מעוניינת שתיקה ומצבה הרפואי ייוודעו לתושבי שכונתה. נימוק נוסף, היעדר רלוונטיות של התיק הרפואי למחלוקת בינה לבין הנתבעת. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה אין עילה לביטול החלטה שניתנה במעמד הצדדים. מעבר לכך, התובעת עצמה צירפה לתביעתה מסמכים מתיקה הרפואי. מהמסמכים עולה בין היתר שהתובעת מטופלת בקביעות בתרופות שנועדו לטיפול במצבים נפשיים קיצוניים. התיק הרפואי המלא עשוי לסייע להגנת הנתבעת : במישור החבות, להצביע על היעדר אמינות גרסתה של התובעת. במישור הנזק, לדחות את טענותיה על נזקים "כלשהם". דין הבקשה להידחות: במישור הפורמאלי - המשפט אינו משחק וקשה להלום שבעל דין יוכל לחזור בו מהסכמתו, אפילו באה בקשתו בתכוף לאחר מתן הסכמתו. התובעת לא ביססה את הטענה שלא הבינה את משמעות הסכמתה. היא לא תמכה את בקשתה בתצהיר ולא פירטה מה הגורמים שמנעו ממנה להבין משמעות זו. התובעת לא התייצבה לדיון לבדה אלא לוותה על ידי עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי וכן בבתה. דבריה בפרוטוקול מלמדים שהבינה ואף ראתה חשיבות להמצאת התיק הרפואי, לא רק על מנת לקדם את עמדתה של הנתבעת אלא אף לקדם את עניינה. די בכך על מנת לדחות את בקשתה. לגוף הבקשה ומעבר לנדרש, האינטרס המגולם בהגנת הפרטיות הוא אינטרס יחסי ועשוי לסגת מפני אינטרס בעל דין שכנגד לחשיפת האמת, שאם לא כן עלולה להיפגע זכותו של אותו בעל דין למשפט הוגן. על בית המשפט הדן בבקשה לגילוי ועיון במסמך ספציפי לבחון תחילה האם המסמך רלוונטי לחזית המחלוקת ואם כן, האם מדובר בחיסיון יחסי. נמצא חיסיון יחסי, ימשיך בית המשפט וישקול את האינטרסים הנוגדים [השופט עמית בת.א. (מח - חיפה) 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, ]. תובע ככלל אינו יכול להישמע בטענה כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני נתבע ראיות רלוונטיות לבירור התובענה והנדרשות לנתבע לביסוס הגנתו. היקף זכותו של התובע לפרטיות נקבע לפי מידת הרלוונטיות של המסמכים נשוא בקשת הנתבע [השופטת דורנר ברע"א 8551/00, אפרופים שיכון וייזום [1991] בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י נה (2) 102]. במקרה שלפניי מדובר בחיסיון יחסי המבוסס על תקנות 113 ו - 117 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984. החזיתות שפתחו התובעת והנתבעת, הן בכתבי הטענות והן בפרוטוקול, מלמדות על רלוונטיות של התיק הרפואי לפחות לנושא הנזק, היקפו והקשר הסיבתי בינו לבין ראשי הנזק שנטענו בסעיף 19 לכתב התביעה בלשונה של התובעת "נזקים ממוניים ובלתי ממוניים גופניים". היקף העיון כאן מושפע גם מהתנהלותה הדיונית של התובעת. משבחרה לצרף לתביעתה רשומות רפואיות חלקיות, קשה לשמוע לטענתה שיתר הרשומות אינן רלוונטיות או פוגעניות מעבר לצורך. הנכון הוא שהתיק הרפואי במכלול הוא מסמך שלם ויש להציגו במלואו, אם לא בעת הגשת התביעה, לבקשה מאוחרת של הנתבעת. בשולי הדברים, טענתה של התובעת לפיה אינה מעוניינת שהאמור בתיק הרפואי ייוודע לתושבי השכונה אין בה ממש. ראשית, התובעת עצמה הגישה רשומות המלמדות על נטילת תרופות בתחום הנפשי. שנית, ככל שייווצר צורך, תוכל התובעת לפנות בבקשה ספציפית המונעת או מגבילה את היקף הפרסום. הבקשה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 500 ₪ + מע"מ. חיסיוןרפואהסודיות רפואית