1. הוגש ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 9/7/03, בו נדחתה תביעה שהגישה התובעת לתשלום דמי אבטלה בגין תקופת עבודתה בחברת ריגטוני שרותי מזון בע"מ (להלן - ריגטוני), ועל תשלום חלקי בלבד בגין תקופת עבודתה בחברת תור פארק מפעלי תיירות בע"מ (להלן - תור פארק). התובעת טענה כי הגישה תביעה לקבלת דמי אבטלה, כי תביעתה אושרה אלא שהבסיס לתשלום דמי אבטלה נקבע עפ"י שכרה בתור פארק ב- 75 הימים שקדמו לפיטוריה, וכי התקופה שבה עבדה בריגטוני לא הובאה בחשבון בחישוב דמי האבטלה. 2. הנתבע הכחיש את טענות התובעת. 3. בישיבת 23/5/04 הודיע ב"כ התובעת כי התובעת חוזרת בה מהטענה לעניין גובה השכר ומסכימה כי היה ותתקבל טענתה לעניין אופן חישוב דמי אבטלה, יחושבו אלה לפי הסכומים שבתלושי השכר. הצדדים הסכימו על הגשת סיכומים בכתב. הסיכומים הוגשו. 4. מתצהיר התובעת עולות העובדות הבאות, שלא נסתרו. א. התובעת החלה לעבוד בחברת ריגטוני בחודש 10/99. ב. התובעת בעלת 10% ממניות חברת תמירון השקעות בע"מ, המחזיקה ב- 60% ממניותיה של חברת ריגטוני וב- 50% ממניות ההנהלה של ריגטוני. ג. בריגטוני עסקה התובעת בגיוס עובדים, קביעת אסטרטגיה שווקית, הדרכה, רכש פרסום. ד. עבודתה של התובעת בריגטוני הופסקה ביום 1/10/02 עקב הפסקת פעילותה של ריגטוני. התובעת נקטה בהליכים משפטיים כנגד ריגטוני בגין פיצויי פיטורים, דמי חופשה והבראה ומשכורת אחרונה. ה. שכרה של התובעת בריגטוני עמד על 6,000 ₪ ובחודש 4/02 פחת ועמד על 5,000 ₪. ו. לאחר פיטוריה מריגטוני, המשיכה התובעת לעבוד בחברת תור פארק. ז. התובעת פנתה לראשונה ללשכת התעסוקה בחודש 3/03, לקבלת דמי אבטלה. 5. לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, להלן פסק הדין. 6. ההוראות הרלבנטיות מחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) הן כדלקמן: "170. (א) השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אילולא השיעור המירבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של 75 הימים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע". התאריך הקובע מוגדר בסע' 158 לחוק: "ה- 1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובלבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה- 1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת". 7. אין בחוק הגדרה של "תקופת אבטלה". בסע' 163 יש הגדרה של "מובטל" והוא: "רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה .... והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו ... ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". את המונח "תקופת האבטלה" שבסעיף ההגדרות, יש ליחס לתקופה שבה אדם הוגדר כמובטל עפ"י חוק, ולא לתקופה בה הוא מצוי מחוץ למעגל העבודה ללא שהתייצב בלשכת שירות התעסוקה. לענייננו - התובעת נחשבת כמובטלת החל ממועד התייצבותה בשירות התעסוקה, דהיינו מחודש 3/03. "התאריך הקובע" מבחינתה של התובעת, הוא 1/3/03. 8. עפ"י סע' 170 לחוק, השכר היומי הממוצע לצורך חישוב דמי אבטלה, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, בתקופה של 75 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, לפני התאריך הקובע ולענייננו - לפני 1/3/03. 9. ב"כ התובעת הפנה להוראות סע' 170 (ג) לחוק: "מקום שלפי הוראות סע' זה קיימות אפשרויות שונות של חישוב השכר היומי הממוצע, ייעשה החישוב לפי הנוח ביותר למובטל". אלא שב"כ התובעת לא הפנה לדרך חישוב אחרת מאשר זו המפורטת בסע' 170 (א) לעיל. 10. מכאן כי עפ"י לשון החוק, יש לחשב את שכרה של התובעת לצורך הזכאות לדמי האבטלה, לפי שכרה ב- 75 הימים שקדמו ליום 1/3/03. כך חישב הנתבע את זכויותיה של התובעת. 11. בכתב התביעה ובסיכומי התובעת, הועלו טענות של אפליה בין התובעת שעבדה בשתי עבודות והפסיקה לעבוד בהן ברווח של שנה, לבין מובטל שלא עבד בעבודה נוספת. לגבי התובעת, מחושבים דמי אבטלה לפי שכרה ב- 75 ימים שקדמו להתייצבות. לגבי מובטל אחר, יחושבו דמי אבטלה לפי שכרו קודם להפסקת העבודה, אף אם הפסיק לעבוד חודשים רבים בטרם התייצב בלשכת התעסוקה. נטען בנוסף כי כל עבודה שבה הועסקה התובעת, עומדת בפני עצמה ומזכה את התובעת, בנפרד, בדמי אבטלה. טענה נוספת היא כי בסעיפים 170 (ה), 171 (א) נאמר "בתכוף לאותו חודש" ובסע' 170 (א) לא כך נאמר, ומכאן שאין המדובר במועדים הסמוכים למועד הקובע אלא די בכך שחלו לפני המועד הקובע. טענה נוספת היא כי הנתבע הכיר בזכאותה של התובעת לגימלה בגין עבודתה בריגטוני, אף כי מדובר בדמי לידה. 12. הנתבע בסיכומיו טען כי הבאה בחשבון של השכר בריגטוני, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, כי עובדה היא שהתובעת לא התייצבה בלשכת העבודה עם פיטוריה מריגטוני, כי אין להשוות בין התובעת לבין אדם שמקבל דמי אבטלה ומוצא עבודה חדשה, כי לא שולמו עבור התובעת דמי ביטוח לאומי מאז פיטוריה מריגטוני וכי במהלך תקופה זו הסתפקה התובעת בשכר נמוך שקיבלה. 13. התובעת התייצבה לראשונה בלשכת העבודה בחודש מרץ 2003, כחצי שנה לאחר שפוטרה מריגטוני. הסיבה לכך אינה ברורה, האם - כטענת התובעת בכתב התביעה - כי ביקשה לנסות ולהתפרנס בכוחות עצמה ללא שתזדקק לדמי אבטלה או שמא, כטענתה בסיכומיה - הטעו אותה פקידי המל"ל בכך שאמרו שהיא יכולה להתייצב בכל עת לאחר פיטוריה, בטווח של 180 יום. מכל מקום, משמעות קבלת טענתה היא כי מובטל יוכל לבחור לעצמו את החודשים שעל פיהם יחושב שכרו לצורך דמי אבטלה, לא לכך היתה כוונת המחוקק. כוונת המחוקק היתה ליצור קנה מידה אחיד לחישוב זכויות המובטל לתשלום דמי אבטלה, והוא - הכנסתו ב- 75 הימים שקדמו לתאריך הקובע. 14. באשר לטענה כי יש להכיר בכל תקופת עבודה בנפרד, הרי שלו תתקבל הטענה, יש לבחון את זכאותה של התובעת לדמי אבטלה בגין תקופת עבודתה בריגטוני. כאמור, התובעת עבדה בחברה זו מחודש 10/99 ועד 9/02, והתייצבה בלשכת העבודה בחודש 3/03. תנאי לזכאות לדמי אבטלה היא צבירת "360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע "(סע' 16 (א) (1)). התאריך הקובע הוא, כאמור, 3/03. 540 ימים בתכוף לפני 3/03 מביאים לחודש 8/01. בתקופה שבין 8/01 ו- 9/02 (הפסקת העבודה בריגטוני) צברה התובעת 11 חודשי עבודה, שהם פחות מ- 360 הימים הקבועים בחוק. מכאן כי לו תתקבל טענתה לפיה יש להתחשב בשתי תקופות העבודה כשתי תקופות המזכות, כל אחת בנפרד, בדמי אבטלה, הרי שעבור תקופת העבודה בריגטוני לא צברה התובעת תקופת אכשרה ולכן אינה זכאית לדמי אבטלה עבור עבודתה שם. 15. בעניין עב"ל 229/03 שמואל רינגל נ' המל"ל (טרם פורסם) נדון מקרה דומה, שבו אדם סבר שיש לו סיבה מוצדקת לכך שלא התייצב בשירות התעסוקה בסמוך להפסקת עבודתו. נקבע שם כי יש ליישם את הוראות החוק כלשונן, תהא הסיבה לאי ההתייצבות אשר תהא. 16. מכל האמור לעיל עולה כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לקבלת דמי אבטלה גם בהתחשב בתקופת העבודה בריגטוני. דין תביעתה בעניין זה להדחות. 17. סוף דבר, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. דמי אבטלה