השופט אילן סופר 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית הנשיא השופטת יהודית גלטנר הופמן;ע"ב 2943/06) לפיו חויבה המשיבה לשלם למערער פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אובדן הכנסה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, השלמת שכר ופיצויי הלנת שכר. הערעור מכוון לאופן חישוב חלק מן הרכיבים שנפסקו, וכן לרכיבים של נסיעות והוצאות משפט שנדחו. רקע עובדתי 2. המשיבה הינה חברה העוסקת במתן שרותי שמירה ואבטחה. המערער מר אלכסנדר איליאסייב עבד כמאבטח אצל המשיבה באתרים שונים בתמורה לשכר שעתי החל מחודש 2/05 ועד ליום 5.10.06. ביום 16.4.06 נפגע המערער במהלך עבודתו ובעקבות כך שהה בחופשת מחלה עד ליום 14.7.06. המערער חזר לעבוד ביום 23.7.06. במהלך חודש ספטמבר 2006 הוצב המערער בחנות באשדוד. לאחר שהמערער לא הגיע לחנות, הודיעה לו המשיבה כי אם לא יתייצב בחנות, תראה בו כמי שהתפטר. 3. ביום 19.9.06 שלח המערער למשיבה מכתב ובו ציין כי לא שובץ לעבודה, כמו כן לא שולמו לו הפרשי שכר עבור חודש יולי 2006, לא שולמו לו דמי הבראה ונסיעות משך כל תקופת עבודתו וכן טען ששכרו מולן דרך קבע. ביום 26.9.06 חזר המערער ופנה בכתב למשיבה וציין כי אם לא תתוקן ההרעה המוחשית בתנאי העסקתו, הוא יתפטר ביום 5.10.06. המשיבה הודיעה למערער ביום 27.9.06 כי עליו להתייצב לאלתר במשרדיה על מנת לסכם את תנאי העסקתו ושיבוצו. המערער לא הגיע למשרדי המשיבה וב- 5.10.06 סיים לעבוד. חודש לאחר מכן, המערער הגיש תביעה ובה טען כי התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. על כן תבע פיצויי פיטורין, אובדן הכנסה, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל, אובדן דמי אבטלה, הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר. פסק דינו של בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי קבע כי המניע המרכזי להתפטרות המערער היה אי תשלום מלוא שכרו לחודש יולי 2006, וכן אי תשלום דמי הבראה והלנה מתמשכת של שכרו, וזאת מבלי שהמשיבה פעלה לתקן זאת. על כן, גם אם הוכח כי המערער סרב להתייצב לעבודה בחנות באשדוד, אין מקום לשנות בכך את הסיבה המכרעת להתפטרותו. מכאן נקבע כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים בדין מפוטר. בית הדין האזורי קבע כי המערער עבד בהיקף של משרה מלאה ובהתאם הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור 6,108 ש"ח. עוד נקבע כי הוא זכאי לפיצוי על אובדן הכנסה ביחס לתקופה בה המשיבה לא שיבצה אותו בעבודה. בית הדין מצא כי שכר המערער נקבע בהתאם לאתרים בהם הוצב מעת לעת, ועל כן אין לראות בשינוי השכר השעתי כהרעה מוחשית בתנאי עבודתו. מאחר ונקבע כי המערער התפטר, חייב בית הדין האזורי את המערער בחלף הודעה מוקדמת, בקיזוז תשעת הימים שהמערער נתן ובשים לב לסכום שנתבע ע"י המשיבה. 4. בית הדין בחן את התביעה לשעות נוספות, ומצא כי לגרסת המערער הנתמכת ברישומים שערך - קיים חיזוק בתלושי השכר מבחינת סך השעות המופיע בהם. לפי תלושי השכר המערער קיבל עבור כל שעות עבודתו שכר בשיעור רגיל (100%) ועבור עבודתו בימי המנוחה השבועית קיבל שכר בשיעור 150%. בית הדין ערך חישוב על יסוד הפרשי השכר המגיעים למערער עבור גמול שעות נוספות בשיעור 25% ו- 50% בימי חול ושבת, ולפי ערך שעה של 17.93, שלא כמו בחישובי המערער סה"כ חויבה המשיבה בתשלום 4,616 ש"ח עבור גמול עבודה בשעות נוספות בימי חול ובשבת. 5. המשיבה חויבה עוד לשלם למערער, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, פיצוי עבור אי הפרשה לקרן פנסיה, השלמת דמי פגיעה, ופיצויי הלנת שכר בשיעור 500 ש"ח. התביעה לתשלום דמי נסיעות נדחתה, לאחר שגרסת המשיבה לפיה נהגה להסיע את עובדיה, התקבלה. עוד נדחתה התביעה להפרשי דמי אבטלה. הערעור טענות המערער 6. המערער טוען כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה לפי ימי עבודה שעבד בפועל בהתאם לחוק חופשה שנתיתבמכסה של 22.5 ימים ולא לפי חודשי עבודתו כפי שחישב בית הדין. כמו כן טוען המערער יש לקחת במסגרת חישוב זה גם את השעות הנוספות שעבד וכן את ימי השבת. באשר לשעות הנוספות טוען המערער, כי היה מקום ליישם את דוקטרינת הנזק הראייתי, ובהעדר מסמכים שהמשיבה הציגה, והעלימה, יש לקבל את חישובי המערער מאחר ועבד במתכונת שעות קבועה. בנסיבות אלו משיג המערער על חישובי בית הדין האזורי; המערער טוען כי בניגוד לקביעת בית הדין האזורי, לקח בחשבון את השכר ששולם. במקום בו היה פער בין רישומי השעות והמופיע בתלושי השכר, היה צריך להעדיף את רישומי השעות שערך. 7. המערער טוען כי לא חלה התיישנות על מרבית התביעה להלנת שכר מאחר והלנת השכר התבצעה יותר משלוש פעמים בשנה, וכן לא נקבעו פיצויי הלנת שכר, בשיעור שהמערער חישב, ביחס לשכרו הרגיל שלא שולם במועד. עוד טוען המערער כי בית הדין האזורי שגה כאשר קיבל את גרסת המשיבה בעניין קיום הסעות לעובדים, שכן הוכח שהיה עליו לבקש הסעות ולא היה הסדר קבוע. כמו כן לא הובא כל עד שביצע את ההסעות. על כן טוען המערער כי הוא זכאי להחזר דמי נסיעות בהתאם לתעריפים המקובלים. המערער טוען כי המשיבה לא הייתה זכאית לקיזוז חלף הודעה מוקדמת, באשר הוכח כי לא שיבצה אותו בעבודה, ובית הדין אף פסק לו הפסד הכנסה בגין כך. לבד מכך יש לקחת בחשבון כי המערער היה עובד בשכר, ולכן המשיבה הייתה זכאית להודעה מוקדמת בשיעור של 15 ימים לכל היותר. 8. המערער מלין על כך שלא התקבלה מלוא תביעתו לקבלת השלמת שכר עבור התקופה בה קיבל דמי פגיעה. המערער טוען כי לא נפסקו לו הוצאות משפט, למרות שנדרש לשלם אגרת משפט, הוא ביטל את זמנו והגיש סיכומים בעצמו; המערער זכה בתביעתו. לעומת זאת, המשיבה אשר נקטה סחבת בהגשת מסמכים, לא ביצעה את ההחלטות במועד ולא נפסקו לחובתה הוצאות. טענות המשיבה 9. המשיבה טוענת כי לצורך חישוב שכרו הרגיל של המערער עבור פדיון חופשה שנתית יש לקחת רק את שעות העבודה הרגילות ללא תוספת. משעבד המערער בהיקף של משרה מלאה אין בסיס לחישוב של המערער המתבסס על היותו עובד שעתי. אשר לשעות הנוספות, המשיבה טוענת כי חישובי המערער, אשר הוגשו לבית הדין האזורי, היו שגויים ועל כך קיימת התייחסות בפסק הדין. אין כל רלוונטיות לדוקטרינת הנזק הראייתי, מקום בו בית הדין ממילא קיבל את חישובי המערער, אך בדק אותם לגופם. בנוגע לפסיקת פיצויי הלנה, טוענת המשיבה כי מדובר בפסיקה בהתאם לשיקול דעת ובה ממעטת להתערב ערכאת הערעור. בית הדין האזורי ציין כי האיחור בתשלום השכר, היה של מספר ימים, ולגבי מרבית תקופת העבודה ובכלל זה ביחס לתשלום שעות נוספות, העילה של פיצויי הלנה התיישנה. המשיבה טוענת כי בעניין תשלום דמי הנסיעות, מדובר בקביעות עובדתיות שבהן ערכאת הערעור לא מתערבת. המשיבה הוכיחה בעדים כי העמידה לרשות המערער שרותי הסעה והמערער בחר שלא להשתמש בהם. המשיבה טוענת עוד כי אין להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה, יש לקזז לזכותה חלף הודעה מוקדמת, שכן המערער סרב להתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, ועל כן אין לפטור אותו ממתן ההודעה. אף השלמת השכר שבית הדין פסק, בתקופת תשלום דמי הפגיעה נעשתה על בסיס תשתית ראייתית ובית הדין האזורי ציין כי המערער לא הוכיח שכר גבוה מזה שנקבע ע"י המוסד לביטוח לאומי לצורך חישוב דמי הפגיעה. לסיום, העדר פסיקת הוצאות משפט, משקפת את התרשמות בית הדין האזורי מהתנהלות המערער. המערער הגיש מסמכים בניגוד להחלטות בית הדין, צרפם לסיכומיו, ללא שהגישם קודם לכן, ולא בכדי הופסק ייצוגו ע"י מספר עורכי דין. כמו כן ערכאת הערעור אינה נוטה ברגיל להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הקשור לפסיקת הוצאות. הכרעה 10. נקדים ונאמר כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו למעט עניין אחד בו מצאנו מקום להתערב - חישוב ההודעה מוקדמת. שאר העניינים מעוגנים בקביעות עובדתיות, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן והם מבוססים בדין. הודעה מוקדמת 11. המערער טוען כי המשיבה לא היתה זכאית לחלף הודעה מוקדמת באשר לא שיבצה אותו בעבודה, ולחילופין יש לחשב את הסכום לפי מעמדו כעובד בשכר. עוד טוען המערער כי המשיבה העמידה את סכום ההודעה המוקדמת על 1,041 ש"ח ולא כפי שפסק בית הדין האזורי - 2,082 ש"ח. 12. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו כי לפי טענת המשיבה, המערער לא התייצב בחנות באשדוד במהלך חודש ספטמבר. המערער טען כי פנה ב- 19.9.06 וציין כי לא שובץ בעבודה, כמו כן דרש תשלום זכויות שונות; על כך חזר המערער במכתבו מיום 26.9.06 והוסיף כי אם ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו לא תתוקן יתפטר ביום 5.10.06. המשיבה הודיעה בתגובה למערער ביום 27.9.06 כי הוא שובץ לעבודה באשדוד אך סרב להתייצב ועליו להגיע למשרדי המשיבה על מנת לסכם איתו את תנאי ההעסקה ושיבוצו בחנות באשדוד. המערער לא הגיע למשרדי המשיבה וסיים לעבוד ב- 5.10.06 (סעיפים 10-14 לפסק הדין של בית הדין האזורי). 13. פרוט העובדות מלמד כי לאחר שהמערער הודיע על כוונתו להתפטר, המשיבה ביקשה ממנו להגיע למשרדיה על מנת לדון עימו בשיבוצו, אך הוא לא הגיע והתפטר. התפטרות זו מזכה את המשיבה בהודעה מוקדמת, מקום בו לא הוכח כי המשיבה לא רצתה לשבץ את המערער בעבודה חלופית וזאת לפחות מהמועד בו הודיע המערער על כוונתו להתפטר. עד אותו מועד נפסק כנדרש פיצוי עבור אי שיבוץ בעבודה חלופית. אך ממועד מתן ההודעה על התפטרות המערער ודרישות המשיבה כי יגיע למשרדיה, חייב היה המערער להתייצב לעבודה במשך תקופת ההודעה המוקדמת. 14. אופן חישוב ההודעה המוקדמת, צריך להיעשות בהתאם למוסכם בין הצדדים בכל הקשור לאופן העסקת המערער, אם על בסיס תשלום לפי שעות או על בסיס תשלום חודשי. בית הדין האזורי קבע כי היקף המשרה מבוסס על שעות עבודתו הקבועות בימי חול ובימי המנוחה השבועית, וכי מדובר במשרה מלאה. (סעיף 38 לפסק הדין). קביעה זו אינה משנה מהתוצאה, משום שהמערער קיבל את שכרו לפי שעות. על בסיס קביעה זו המשיבה הייתה זכאית להודעה מוקדמת בת - 16 ימים בהתאם לתקופת עבודתו,ועל סמך העסקתו כעובד שעתי. לאחר קיזוז 9 ימי ההודעה המוקדמת שנתן המערער למשיבה, זכאית המשיבה ל 7 ימי ההודעה המוקדמת. 15. בית הדין האזורי פסק סך של 2,082 ש"ח על בסיס הסכום שתבעה המשיבה, על סמך הנתון לפיו המערער הינו עובד במשכורת ולא עובד בשכר, וללא קיזוז 9 הימים שנתן המערער. על כן, לאור האמור לעיל, סכום ההודעה המוקדמת שזכאית המשיבה לקזז, יעמוד על שווי 7 ימים ובסה"כ 17.93*8*7=1004.08 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.10.06 ועד התשלום בפועל. גמול שעות נוספות 16. עיקר טענות המערער בעניין פסיקת גמול השעות הנוספות, מופנה לכך שהמשיבה לא הגישה חישוב מטעמה, ועל יסוד כך היה מקום לקבל את חישוביו כמו שהם. דעתנו היא שהגשת חישובים של שעות נוספות ללא קבלת חישוב נגדי אינה פוטרת את בית הדין מבדיקתם. חישוב של שעות נוספות צריך להיבחן על יסוד דוחות הנוכחות, הרישומים, בסיס החישוב, אופן החישוב וכיו"ב. בית הדין האזורי קיבל את רישומי המערער כמהימנים. בית הדין קבע עוד כי במרבית החודשים קיימת התאמה בין סך שעות העבודה המופיע ברישומי המערער לבין אלו שצוינו בתלושי השכר. יחד עם זאת, נמצאו ע"י בית הדין האזורי שני ליקויים בחישובים - האחד - לא הופחת הערך הרגיל של השעות שלפי התלושים שולם במלואו על כל שעות העבודה. השני - לא נלקח בחשבון ערך השעה הנכון - 17.93 ש"ח ולא 20.2 ש"ח. 17. המערער טען כי מחישוביו הפחית את ערך השעה הרגילה, כפי שהפחית את כל סך השכר שקיבל בתקופה זו. בחנו מחדש את חישובי המערער ומצאנו כי רישומי המערער שונים בחודשים רבים מאלו שנרשמו בתלושי השכר, אך באופן שאינו משנה את החישוב בצורה דרמטית. ככלל קיימת התאמה בין רישומי המערער ותלושי השכר כנפסק על ידי בית הדין האזורי בסעיף 65 לפסק דינו. עם זאת, המערער הוסיף בחישובי השכר המגיעים לו דמי נסיעות בסך כולל של 3,225 ש"ח וכן לא הפחית את שכר חודש 9/06 בסך 1,368 ש"ח. חישובי המערער התבססו על ערך שעה של 20.2 ש"ח, שעה שתלושי השכר מלמדים על שכר שעתי ברוב התקופה הרלבנטית בשיעור 17.93 ש"ח. בכל אלו יש כדי להראות כי חישובי בית הדין, אשר נערכו על יסוד הפרשים המגיעים למערער עבור השעות הנוספות, בדין יסודם. בחישובי המערער נפלו כאמור טעויות ,ואין בהם הסבר שיניח את דעתנו כיצד המערער הגיע אליהם. אשר על כן הערעור בנושא זה נדחה. פדיון חופשה שנתית 18. המערער טוען כי היה על בית הדין לחשב את זכאותו בהתאם לעובד שעבד בחלק משנת העבודה בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית תשי"א - 1951. כמו כן יש לקחת בחשבון גם את גמול השעות הנוספות, באופן חישוב החופשה. אין בידינו לקבל את טענת המערער, מקום בו בית הדין האזורי קבע כי עבד משרה מלאה ועל כן יש להתחשב בכך לצורך חישוב ימי החופשה כאילו עבד כל שנת העבודה. כמו כן לצורך חישוב ערך יום חופשה יש לקחת רק את שכר השעות הרגילות ללא התוספת בגין עבודה בשעות נוספות (סעיף 10 לחוק חופשה שנתית תשי"א - 1951). דמי נסיעות 19. המערער טוען כי המשיבה לא הוכיחה כי הסיעה את עובדיה למקום העבודה. בעניין זה קבע בית הדין האזורי, כי המשיבה הוכיחה את קיומו של מערך ההסעות וזאת בהתאם לעדויות שניים מעובדיה; האחד, מר טרבלסי אשר סיפר כי המפקחים מסיעים את העובדים ומר גת אשר סיפר כי הוא באופן אישי מסיע עובדים מביתם למקום העבודה. מאחר ומדובר בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית בהן אין ערכאת הערעור מתערבת, ולבית הדין האזורי היה בסיס מוצק לקבוע את שקבע, אין בידינו לקבל את טענות המערער בפרק זה. השלמת שכר עקב פגיעה בעבודה 20. המערער קבל על אופן החישוב שבית הדין האזורי ערך ביחס להשלמת השכר לה הוא זכאי בהתאם לסעיף יב' 2 לצו ההרחבה בענף השמירה - לפיו במקרה של תאונת עבודה, ישלים המעביד את דמי הפגיעה עד ל- 90% מהשכר. המערער טוען כי היה מקום לחשב את השלמת השכר לפי שכר ברבע השנה שקדמה לפגיעה בשיעור של 26,549 ש"ח ולא 20,474 ש"ח. אשר לדעתנו, אופן חישוב דמי הפגיעה הוא עניין שבין המערער למוסד לביטוח לאומי וככל שסבר המערער כי בסיס השכר שנלקח בחשבון אינו נכון, היה עליו להגיש תביעה כנגד המל"ל. לבד מכך, המערער לא הציג פירוט ביחס לאופן החישוב של המל"ל מול חישוביו שלו. על כן אין מקום להתערב בחישובים אלו. פיצויי הלנת שכר 21. המערער טען כי הוא זכאי לפיצויי הלנת שכר עבור אי תשלומו במועד במשך כל תקופת עבודתו. המערער מלין על כך כי נפסקו לו רק 500 ש"ח, שעה שתבע 4,759 ש"ח ולדעתו התביעה לא התיישנה. נבהיר כי בית הדין האזורי קבע כי המערער הוכיח הלנת שכר רק ביחס לשלושה חודשים בהם הראה את צילום ההמחאות. שאר החודשים הוכחו באמצעות תדפיסי בנק ובנקודה זו, התקבלה עמדת המשיבה כי מועדי הפקדת ההמחאות, אינם בהכרח מלמדים על תאריך הנפקתם. בית הדין האזורי פסק למערער פיצויי הלנה בסך 500 ש"ח בלבד, בהתחשב בכך שמדובר בשני מקרים של הלנה בלבד (על המקרה השלישי חלה התיישנות) ובהתחשב במספר הימים המועט של האיחור. בהינתן נסיבות אלה, אין בסיס להתערב בשיקול דעת בית הדין בפסיקת הסכום שנפסק המשקף נכונה את השיקולים שנלקחו בחשבון. הוצאות משפט 22. המערער הלין על כך שלא נפסקו לזכותו הוצאות משפט למרות שזכה בתביעתו. בית הדין האזורי מצא כי לנוכח התנהלות המערער אין מקום לפסוק לזכותו הוצאות משפט. בית הדין ציין כי המערער הגיש תגובה לסיכומי המשיבה שכללה 100 סעיפים, וכן מסמכים שצורפו לה. כאשר נקצבה לו הזכות להגיב בקצרה, הגיב המערער בהיקף של 10 עמודים. בנסיבות אלו סבר בית הדין כי אין לחייב המשיבה בהוצאות המערער. הכלל הוא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטה בנושא פסיקת הוצאות אלא אם הפסיקה חורגת באופן משמעותי מהמקובל בבתי הדין לעבודה. (דב"ע (ארצי) נ"ד 3-229 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ ואח' - ישראל נעים ואח' פד"ע ל"ג 260). לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא לפסוק למערער הוצאות משפט, בשים לב לכך שלא היה מיוצג ובעיקר בשל אופן התנהלותו ביחס להחלטות בית הדין האזורי. סוף דבר 23. הערעור נדחה למעט רכיב אחד בלבד: המשיבה זכאית לקזז בגין הסכום שנפסק בגיו השלמת הודעה מוקדמת סך של 1004.08 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 5.10.06 ועד התשלום בפועל. משהערעור נדחה במרביתו, יישא המערער בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח. עובד שעתידמי חופשה שנתית