1. א. בעוד שלצורך שומת הפסדי העבר, שלגביו קיימים נתונים שהם בגדר עובדות וסביר להחילם עד לתקופת שימוע פסק-הדין, הרי לגבי העתיד המשתרע על פני מספר שנים, שיעור הנכות הרפואית, שמטבעה נודעת לה השלכה על כושר עבודת התובע כרופא, ישמש כקנה- מידה יותר הוגן ומדוייק לשומת ההפסד, אף כי גם שיטה זו אינה הדיוק בשלמותו. ב. מקום שנראה כי יש ברירה וניתן לשפר את מידת הדיוק של השומה, כגון ע"י נקיטת שיעור הנכות הרפואית כקנה-מידה לשומת ההפסדים בעתיד - יש לעשות זאת; ואילו מקום שאין ברירה אלא להסתפק בנתונים הקיימים, כגון הנתונים לצורך חישוב הכנסותיו של התובע אלמלא מומו, הרי בדליכא - נעשה אף זאת. 2. א. מה ששילם מעסיק לניזק בתקופת העדרו ממקום עבודתו מחמת התאונה על חשבון דמי מחלה שנצברו לפני כן לזכותו, אינו שולל קיום הפסד השכר שהיה מגיע לו בגין תקופה זו אלמלא נעדר, וגם אין לקזז התשלום האמור כנגד הפסד זה. ב. הסיבה המכרעת לתשלום "ע"ח דמי מחלה" היא הזכות שקמה לתובע לפני התאונה לימי מחלה צבורים בזכות שרותו בעבר ומשום שלא ניצל בזמנה את מכסת ימי מחלה שלו. ג. ההטבה הסוציאלית של ימי מחלה צבורים נועדה להיטיב עם התובע ולא עם המבטחת החייבת בפיצויו. 3. א. הסידור המוסכם על התובע ומעסקו לענין צבירת ימי מחלה, יש בו סממנים של חוזה ביטוח: בתמורה לעבודה בפועל או חלק בלתי מסויים ממנה ("דמי ביטוח") שמבצע העובד ("המבוטח") עבור המעביד ("המבטח"), מתחייב המעביד לשלם לעובד (שהוא אף המוטב) אם וכאשר האחרון ייעדר מן העבודה מחמת פגם בבריאותו ("מקרה הביטוח") סכום השווה לשכר ימי ההעדרות ("תגמול ביטוח"), וזאת עד למספר ימי המחלה שנצברו לזכותו עד לקרות מקרה הביטוח. 4. תכונות חיוניות של מקרה ביטוח הן אלה: (1) ארוע מקרה הביטוח, צריך שתהיה בו מידה של אי ודאות - אם באשר למועד הארוע כגון בביטוח חיים, ואם באשר לעצם ארועו, כגון העדרות תובע מחמת ליקוי בבריאותו. (2) ממקרה הביטוח עלול לנבוע הפסד למבוטח. (3) מקרה הביטוח יהיה מחוץ לשליטתו של המבטח. 5. הזכות של צבירת ימי מחלה ש"נחסכו" בעבר, היא זכות יתירה על הזכות לניצול ימי מחלה בתקופת העבודה השוטפת מן המכסה השוטפת. זכות זו היא מעין פנסית מוגבלות זוטא. 6. דמי המחלה הצבורים אינם בגדר שכר רגיל בגין עבודה או תקופת עבודה שוטפת אלא הם פרי של החלק מתמורת עבודתו בעבר שהתובע חסך במשך שנים, עפ"י הסכם עם המעביד, שהוא דמוי ביטוח. 7. אין להביא בחשבון התשלומים ששולמו לתובע על-פי זכותו לדמי מחלה צבורים. 8. א. אין להביא בחשבון גם תשלומים שקיבל התובע בגין ימי חופשה שנצברו. ב. ניכוי דמי חופשה משכר שהפסיק בימי העדרותו פירושה שלילת זכותו של התובע לשהות בחופשה בשכר ואילוצו לעבוד, במקום לשהות בחופשה, כדי לצמצם את הפסד השכר שעל הנתבעת לפצותו עליו. ג. לפיכך, ניכוי כזה לא רק שאינו צודק אלא אף נוגד את תקנת הציבור. 9. מקום שלשון החוק ברורה, אין נזקקים לא לדברי הסבר שליוו את הצעת החוק ולא לדברים שנאמרו בכנסת בשעת חקיקתו. 10. ניזק שהפסיד מכושר השתכרותו, אך תופשת בו הגבלת התקרה של שילוש השכר, כגון שגם במומו הוא משתכר יותר משילוש השכר הממוצע, כי אז מכל מקום זכאי הוא לפיצוי על אבדן כושר ההשתכרות שלו לפי היחס שבין הסכום בו פחתה השתכרותו במומו לבין מלוא הסכום השתכרותו אלמלא מומו, לאמור - אחוז ההפסד. 11. אפילו חייב היה התובע כלפי הנתבעת, שאינה מעסיקתו, בפניה למוסד לביטוח לאומי לקבל גימלה, הרי משעשה כן ופנייתו נדחתה - עשה כל מה שניתן לצפות ממנו שיעשה ואין לחייבו להתדיין עם המוסד, בכדי לנסות להשיג הכרה בתביעתו, ובדרך זו להקטין את הנזק.רפואהתאונת דרכיםדמי מחלה