חישוב דמי כתובה

##מהי כתובה ?## בכתובה מקבל עליו הבעל כלפי אשתו חיובים שונים ובכללם זוכה האישה בדמי כתובה(עיקר כתובה ותוספת כתובה). הזכיה בדמי כתובה חלה בגירושין או במות הבעל. סכום הכתובה הוא בבחינת חוב הרובץ על הבעל ואחר מותו- על העזבון. הבעל אינו יכול להשתמט מהתחייבותו על פי שטר הכתובה או לעקוף התחייבות זו ע"י עריכת צוואה או באופן אחר.(ראו פסק דינו של כבוד השופט יעקבי-שווילי בע"מ (חיפה) 106/02 -שרי בר נ' עזבון המנוח אורי בר ז"ל ואח' . תק-מח 2002 (2) 55501). ##חישוב דמי כתובה:## דרך החישוב לתשלום הכתובה- קיימות שתי גישות בפסיקה האחת קובעת כי הדין הנוהג בבית משפט אזרחי הם דיני השערוך של הדין הכללי כך יוגשם עיקרון הדאגה לשיקומה הכלכלי של האלמנה שנשבר מטה לחמה לאחר פטירת בעלה. מטרת השערוך אינו להטיב עם מקבל התשלום אלא רק כדי להעמידו על הערך הריאלי כדי שלא יהיה הזכאי יוצא נפסד (ראו: ע"א 672/84 נודל נ' עזבון פינטו, פ"ד מ (4) 477 ובעניין גישה זו ראו: ת"ע (תל אביב) 2560/99 שלום עמר הלוי נ' כנרת עמר הלוי תק-מש 2001 (2) 174) . מנגד קיימת גישה כי לאור היות הכתובה מוסד משפטי של המשפט העברי ההתייחסות המשפטית אל הכתובה צריך שתצא מתוך כללי ההלכה. בעז' (תל אביב-יפו) 12362/01 וקסלר נ' עזבון המנוח ויליאם וקסלר ז"ל תק-מש 2004 (3) 436 הובאו בפרוט 8 שיטות מרכזיות כדלקמן: א. אין לשערך את סכום הכתובה ב. שיערוך ע"י הצמדה לדולר ג. הצמדה למדד יוקר המחיה ד. שיערוך על דרך תשלום הסכום הנקוב בכתובה במטבע חדש. ה. לשקול את השערוך בכפוף לנסיבותיו של המקרה. ו. שיערוך על דרך הצמדה לערך הכסף של מאתיים זוז "עיקר כתובה, ושל 200 "זקוקין, כסף, שהם , כאמור, הנדוניה ותוספת זהה של הבעל כנגדה. ז. שיערוך לפי שיעור פרנסה לשנה ח. שיערוך לפי דינא דמלכותא לאור העדר הכרעה קבע כבוד השופט גרמן כללים שעיקרם כדלקמן: א. אין להצמיד את הכתובה לערך כסף טהור. ב. יש לשערך את הכתובה בהתאם לתכליתה ולראות את תוספת הכתובה , שבאה לביטוי בסכום הכולל בכפוף לתכלית זו. ג. הן לפי כללי השיערוך של המשפט הישראלי והן לפי כללי הערכה יש שיקול דעת לבית המשפט , בכל מקרה לגופו, לקבוע את דרך השיערוך ושיעורו. ##שערוך דמי כתובה:## כיצד משערכים - בת"ע (תל-אביב) 2560/99 שלום עמר הלוי נ' כנרת עמר הלוי תק- מש 2001(2) 174- שוערכה הכתובה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית .בעז' (תל אביב-יפו) 12362/01 וקסלר נ' עזבון המנוח ויליאם וקסלר ז"ל תק-מש 2004 (3) 436 שוערכה הכתובה בהתאם ליחס בין "עיקר כתובה" לבין הסכום הנוסף שהמנוח העניק לאשתו לאור העובדה כי המנוח לא הסתפק בסכום "עיקר כתובה" המבטא סכום מזונות לשנה אלא העניק תוספת. ##תביעת כתובה - סמכות עניינית:## הסמכות העניינית- בעניין תביעת דמי כתובה כנגד יורשים קבעה הפסיקה כי חוק שיפוט בענייני נישואין וגירושין (נישואין וגרושין) התשי"ג-1953 אינו מקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעות כנגד צדדים שלישיים ללא הסכמת הצדדים (ראה: בג"ץ 2621/00 לוי נ' בית הדין הרבני פ"ד נד(3) 809 וכן ת"ע (תל-אביב) 2560/99 שלמה עמר הלוי נ' כנרת עמר הלוי תק-מש 2001(2) 174). ##להלן דוגמא לפסק דין בנושא חישוב דמי כתובה בתביעת כתובה:## בתיק זה הוגשו 5 תביעות כדלקמן: תביעות התובעת: א. תמ"ש 39570/98- תביעה למזונות מן העזבון. ב. תמ"ש 39572/98- תביעה להחלת חזקת השיתוף על זכויות בנכסי המנוח. ג. תמ"ש 39573/98 - תביעה לדמי כתובה. תביעות התובעים: ד. תמ"ש 39571/98- תביעה לפרוק שיתוף ותשלום דמי שימוש בדירה ה. תמ"ש 39574/98-תביעה להחלת חזקת שיתוף המנוח בכספי התובעת. תמצית העובדות 1. התובעת והמנוח ר.א ז"ל, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1971. המנוח נפטר לאחר 28 שנות נישואין. מנישואי התובעת והמנוח נולדו להם 3 ילדים הם הנתבעים 2-4. 2. התובעת, אם הנתבעים, אישה חולה בסרטן השד ועברה כריתת 2 שדיה, סובלת מסכרת, הגבלות בתנועה ונקבעה לה נכות צמיתה של 53%. 3. המנוח הוריש את מלוא עזבונו בצוואתו המקוימת לנתבעים 2-4, לתובעת לא הוריש דבר. 4. התובעת נותרה להתגורר בדירה המשותפת של בני הזוג כאשר מחצית הזכויות בדירה הועברו לנתבעים בהתאם לצוואה. ההליכים המשפטיים 5. התובעת הגישה ביום 26.11.98 תביעת מזונות נגד המנוח בתמ"ש 39570/98 לאחר שהמנוח חדל לכלכלה. בדיון ביום 25.4.99 נקבעו מזונות זמניים בסך של 3,500 ₪ לחודש. לאחר מות המנוח שונתה תביעת המזונות מחיים של התובעת לתביעת מזונות מן העזבון. ביום 26.11.00 קבעה כבוד השופטת (דאז) פרידמן, מזונות זמניים בסך 3,000 ₪ . נציין כי בעקבות החלטת בית המשפט בבש"א 7226/00 הוגשו בקשות רשות ערעור הדדיות לבית המשפט המחוזי (בר"ע 1125/00 ובר"ע 1197/00) שנדונו ביום 22.4.01 ונדחו בהסכמת הצדדים. תמ"ש 39572/98-תביעת התובעת להחלת חזקת השיתוף בנכסי המנוח 6. טענות התובעת - בין הצדדים שרר שיתוף, כאשר התנאים המוקדמים של קופה משותפת ומאמץ משותף התקיימו. קופת הצדדים והכנסותיהם רוכזו בחשבון התובעת. המנוח עבד מחוץ לבית כל השנים, והתובעת דאגה מצידה למשק הבית ולגידול הילדים. הכנסות המנוח הועברו אליה באמצעות הוראת קבע. לצדדים היה חשבון בנק משותף לתקופות מסוימות ורק מטעמים פורמליים פתחו חשבונות נפרדים, כאשר המנוח מעביר את משכורתו בסך של 4,200 ש"ח לחשבון התובעת ובכך התקיימה קופה משותפת בין הצדדים. התובעת שילמה את מלוא הוצאות הבית והמשפחה מחשבונה ששימש לכלכלת הבית המשותף. אין ברישום נכסים ע"ש המנוח כדי לגרוע מתחולת חזקת השיתוף. 7. הצדדים נישאו בשנת 1971 וחיו במשך 29 שנים תחת קורת גג אחת ומעולם לא נפרדו.מנישואין אלו נולדו לצדדים הנתבעים 2-4. המנוח פרנס את בני הבית ואף ייעד את כספי הפיצויים להשקעה משותפת. לטענת התובעת, לא היו ארועי אלימות במשפחה או פרידות ומכל מקום די בחיים יחד ובשלום במובן הצר, לצורך החלת חזקת השיתוף. 8. ניתן ללמוד על שיתוף ועל תרומתה הכלכלית של התובעת מהכספים שנתקבלו ממשפחתה ומהכספים שהרוויחה בתקופות קצרות בהם עבדה. הורי התובעת הורישו לנתבעים 2-4 עשרות אלפי דולרים. התובעת כאפוטרופוסה של הנתבעים 2-4, הפקידה את חלקם בכספים בתוכניות על שמם בבנק הפועלים. לטענתה, אחיה הקבלן -- (להלן: האח), תמך ועזר למשפחה בכל השנים בהם עמד איתן והרוויח כספים מהפרויקטים אותם הקים. לטענתה דירתם הראשונה של הצדדים מומנה מכספים שהתקבלו מהורי התובעת ומאחיה. לאחר מכן מימן האח מעבר לדירה ברח' -- בכרמל צרפתי חיפה, באופן שהצדדים לא נדרשו ללקיחת הלוואת משכנתא ולא הוציאו כספים משותפים לצורך המימון. האח אף מימן ריהוט והוצאות התאמת הדירה לבני הזוג ע"י מימון מעצבת פנים, בניית מחסן וטיפוח הגינה. בני הזוג התגוררו בתחילת חיי הנישואין בדירת האח במשך 4 שנים ואף שניים מהנתבעים עשו זאת בתקופות אחרות. גם בתקופה הקודמת לכניסתם לדירה הנוכחית גרו אצל האח, ביחידת דיור עצמאית, כאשר כל הוצאות המגורים והבית היו על חשבונו של האח. 9. התובעת מציינת כי האח מימן במהלך השנים הוצאות שונות של בני הזוג ובהם : רכישת 8 מכוניות חדשות לרבות אחזקתם, דלקים, תיקונים, רישיונות וביטוחים, כאשר המנוח והנתבעים עושים בהם שימוש חופשי לצורכיהם הפרטיים.האח תרם את כל עלות השיפוץ והרחבת דירתם הנוכחית של הצדדים ללא תמורה, כולל בניית שתי מרפסות חדשות, חדר אמבטיה חדש, מטבח חדש ועוד. עלויות 5-6 שיפוצים במהלך השנים מומנו ע"י האח. גם תכולת הדירה הנוכחית של הצדדים ניתנה במתנה ע"י האח.לטענת התובעת הנתבעים 2-4 נתמכו ע"י האח כקטינים וגם כבגירים ע"י כספים, מכוניות ומגורים זמניים. 10. לטענתה, סעדה את המנוח בשנים האחרונות לחייו בעוד הנתבעים 2-4 שהו תקופות ארוכות בחו"ל. התובעת דוחה טענות לפיהם לא קיימה את מטלותיה כעקרת בית וכאשת איש. התובעת דוחה טענה כאילו הצדדים לא חגגו מעולם ימי הולדת יחד. לטענתה הצדדים חגגו יחד, קיימו ארועים משפחתיים כולל טקסי בר ובת מצווה, חינה וחתונה. התובעת מציינת כי מונתה כאפוטרופסית לרכוש שנתקבל מאמה בירושה. 11. לטענתה, תביעת מזונות שהגישה בזמנו נגד המנוח מקורה בהפסקת העברת תשלום חודשי לתובעת ע"י המנוח, עקב פיטורי המנוח ועקב שיבושים בהעברת הכספים וביטול הוראת הקבע ע"י המנוח. 12. לטענתה הוכיחה פוזיטיבית קיומו של שיתוף בנכסים. וחזקת השיתוף קיימת בכל נכסי הצדדים כאשר נטל ההוכחה לסתור את חזקת השיתוף מוטל מלכתחילה על הנתבעים. לטענתה הנתבעים לא הרימו את הנטל. התובעת מציינת כי אין בעובדה כי נכסים נרשמו ע"ש המנוח כדי לשלול מחזקת השיתוף גם אם הדבר נבע מכוונה סובייקטיבית לפי תפיסת עולמו של המנוח או מסיבות של נוחיות. 13. לטענתה, אין בעובדה כי הגישה את תביעתה ביום 24.9.01 כשנתיים לאחר פטירת המנוח כדי להוות ויתור על זכותה להחלת חזקת השיתוף. עוד טוענת התובעת, כי אין בצו קיום צוואת המנוח, כדי לשנות מזכויותיה המהותיות לפי הלכת השיתוף. היקף העזבון אינו כולל את חלקה ברכוש המשותף ולא ניתן לצוות על רכוש זה, והמנוח אינו יכול להקנות זכויות שאינם שלו. התובעת מציינת את מועד פטירת המנוח, כמועד בחינת מצבת הנכסים, הזכויות והחובות של הצדדים, תוך קביעת השיתוף וחישובו האריתמטי. 14. לטענתה, הנתבעים מימשו את כספי המנוח ולפיכך עליהם להעביר לידיה סכום כספי. התובעת מציינת מחצית סך של 775,266 ₪ דהיינו סך של 387,633 ₪ . עוד כולל העזבון מחצית זכויות בדירת מגורים בשווי 350,000 דולר. 15. טענות הנתבעים- לא היה שיתוף בין בני הזוג וכל אחד מהם ניהל את ענייניו הכספיים באופן פרטי והיתה הפרדה כספית ביניהם. אין להחיל את חוק יחסי ממון אלא רק את הלכת השיתוף מאחר והצדדים נישאו בשנת 1971. לא היה שיתוף כספי, רכושי, רגשי ולכן אין מקום לקבוע שיתוף בין בני הזוג. הצדדים לא אכלו יחד, לא ישנו באותו חדר שינה. הוכחת השיתוף חלה על התובעת. 16. כבר בשנת 1986 הדיר המנוח את התובעת מעזבונו ללא התנגדותה. לטענתם הדבר נבע ממסכת התנכלויות של התובעת למנוח והדבר מעיד על העדר שיתוף בחיים ובנכסים בין הצדדים. 17. הנתבעים דוחים את הטענה כי שררו יחסים טובים בין התובעת לאחיה, כאשר האחרון אף מימן את הליכי המנוח נגד התובעת. הנתבעים מציינים את סרובו של המנוח לפתיחת חשבון משותף והעדפתו להעברת כספים לתובעת בהוראת קבע כהוכחה להעדר שיתוף. 18. אין להכליל את פוליסות ביטוח המנהלים במסגרת נכסי המנוח, מאחר והנתבעים בגדר נהנים ועל כן אינם בגדר העזבון. זכותם לקבלת הסכומים מחברת הביטוח, כנציגיו האישיים של המנוח, עפ"י תקנות הפוליסה. דיון 19. גדר המחלוקת - קיימת מחלוקת עובדתית- משפטית, האם ביחסים בין התובעת למנוח שכאמור נישאו בשנת 1971, חלה חזקת השיתוף, או שמא נסתרה החזקה. על מנת להכריע בסוגיה נסקור בקצרה את התנאים להתקיימות החזקה. הפן המשפטי 20. הפסיקה הגדירה את חזקת השיתוף כ"חזקה החלה על בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ושהתנהגותם מגלה מאמץ משותף, כי הרכוש בבעלותם המשותפת..."ראה: ע"א 1915/91 יעקבי נ' יעקבי פ"ד מ"ט (3) 529) . דהיינו, יש צורך בקיומם של "אורח חיים תקין" ו"מאמץ משותף". 21. התנאי של "אורח חיים תקין" פורש בפסיקה בצמצום ונקבע כי לצורך הקמת חזקת השיתוף די במינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת ללא קרע או פירוד ממשי. ראה: ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי פ"ד ל"ו (2) 645. כך, למשל, נקבע בע"א 964/92 אורון נ' אורון פ"ד מז(3) 758 כי מריבות, אפילו הן תכופות ואפילו חורגות הן מהמקובל , אין בהן כדי לסתור כשלעצמן את התקיימות מרכיב " אורח חיים תקין". "נסיון החיים מלמד, שיחסים בין בני-משפחה נתונים לתנודות. על-כן נחטא למציאות אם נפרש "חיים בשלום" כדרישה שחיי נישואין יתנהלו משך שנים ארוכות על מי מנוחות, ללא כל טלטול או משבר." ראה: ע"א 264/77 דרור נ' דרור פד"י לב (1) 829: יתרה מזאת, אפילו עצם הגשת תביעה כנגד בן הזוג אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול עמידה בהתקיימות מרכיב "אורח חיים תקין".בע"א 234/80 גדסי נ' גדסי פ"ד לו(2) 645, 652 הובאו מדברי כבוד השופט שמגר בע"א 276/78: "במילים אחרות, הנסיבות אשר מהן ניתן ללמוד על השיתוף אינן חייבות מהכרח להצביע על קיומה של אוירה מתמדת של דרכי נועם השוללות למשל, כל התדיינות בקשר למתן מזונות לבני המשפחה, כפי שאירע במקרה שבפנינו. תשומת לבו של בית המשפט צריכה להיות מופנית למכלול הנסיבות ובמרכזה עומדת השאלה אם בני הזוג עליהם מדובר יצרו מערכת אחידה ומשותפת של חיים בצוותא, בה נערך מאמץ משותף ואשר בו נוצרת חלוקת מטלות ומשימות, הלכה למעשה; הווה אומר, עיקרם של חיים בשלום הוא בכך שנוצר תא משפחתי המתפקד בתור שכזה ואשר בו מוזרמים המשאבים למען הקיום בצוותא. העובדה כי פלוני נוטה לקמץ בהוצאות או פלמוני נוהג במנהג, שאינו נדיר בחוגים מסויימים, לפיו הוא הרוכש את מצרכי המזון לבית לפי שיקולו, אין בה כדי לשלול את המסקנה כי נתקיימו חיי משפחה היוצרים את חזקת השיתוף ובעיקר כאשר מדובר מצד שני על אשה השוקדת בו-זמנית על גידולם של ילדי המשפחה ועל הטיפול במשק הבית ומשלימה על-ידי כך בפעולתה את יצירת המרכיבים החיוניים לקיומה של היחידה המשפחתית". ובהמשך "בכך עבר משקל הכובד מדרישה לחיי שלום אל הדרישה למאמץ משותף תוך חיים משותפים תחת קורת גג אחת." אף מרכיב "המאמץ המשותף" פורש באופן מרחיב כך שכולל גם בן הזוג שאינו עובד או מפרנס אך הוא משקיע ממרצו בטיפוח משק הבית וגידול הילדים. "עם התפתחות ההלכה בדבר חזקת השיתוף בבית המשפט, הושם הדגש על הוכחת המאמץ המשותף של שני בני הזוג. מאמץ זה אינו חייב להיות כלכלי דווקא, ויכול שיהא מדובר אף בשיתוף במאמץ בגידול הילדים ובאחזקת הבית המשותף" ראה ע"א 1937/92 - משה קוטלר נ' חיה קוטלר . פ"ד מט(2) 233 ,עמ' 242-243. מהכלל לפרט לאור הכללים שנקבעו בפסיקה נראה כי במקרה דנן חלו המרכיבים המקימים את חזקת השיתוף. בני הזוג חיו במשך 29 שנים תחת קורת גג אחת, מנישואין אלו נולדו 3 ילדים. הגם שהנתבעת ב.ז העידה על העדר לינה משותפת מאז תקופת הבת מצוה שלה (ראה עמ' 33 לפרוטוקול) הרי שהנתבעת העידה בעמ' 16 לפרוטקול מיום 22.12.03: "ש: אביך התגורר עד מותו בבית ביחד עם אמך ת: בערך כן, היו תכנונים אחרים". גם הנתבע עמית העיד בעמ' 53 לפרוטוקול כי "הם עדיין המשיכו לגור באותה קורת גג". 22. הצדדים ניהלו חשבון משותף, חשבונות שהופרד לאחר זמן. הנימוק להפרדה כפי שהעידה התובעת בעמ' 55 לפרוטוקול, סכסוך עם הבנק: "ש: בשנת 95 היה לו חשבון נפרד ולך חשבון נפרד ת: לפני 15 שנה היה משותף וכשהסתכסך עם הבנק כמה שנים לפני מותו הוא העביר את זה לכיכר פריז ומאז היו חשבונות נפרדים." התובעת נימקה את הפרדת החשבונות בעמ' 33 לפרוטוקול: "כשהיה להם חשבון משותף היא כל הזמן היתה מרוקנת את החשבון, הוא סיפר לי זאת." יודגש כי למרות ההפרדה בחשבונות וגם אם נקבל את הנמקת הנתבעת, הרי שניכר כי אין בעצם הפרדת החשבונות במקרה דנן, כדי ללמד על הפרדה רכושית. ודוק, הצדדים עברו ל"ניהול" קופה משותפת שנוהלה ע"י האישה. המנוח העביר חלק ניכר ממשכורתו לידי התובעת כאמור בעדות התובעת בעמ' 55 לפרוטוקול: "ש: איך הוא העביר לך כספים למחייתך ת: הוא נתן לי שיק כל חודש כל המשכורת שלו ובחשבון שלו נשארו כספים שהיו מפרמיות, לפעמים כשלא הספיק לי הסכום בחודש הוא נתן לי גם פעמיים, הוא שילם את העירייה ואת הביטוחים נוסף לשיק של המשכורת. הוא לא החסיר ממני כספים כמה שיכול היה וכמה שראה לנכון." הנתבעת ב.ז העידה לגבי דרך ההתנהלות בבית והזכויות הכספיות של הוריה. ( בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 22.12.03): "הורי בחיים לא היה להם חשבון משותף כפי שאני זוכרת את הדברים. כשהיינו קטנים היינו הולכים לסופר ואבי היה משלם, זה היה פעם בשבוע. אני יודעת בוודאות שהיה לה חשבון בבנק הפועלים....כל החיים שלהם החשבונות שלהם היו נפרדים. היא היתה מוציאה מהחשבון שלה והוא משלו.....היחסים ביניהם היו קשים מאוד...". ובעמ' 33 העידה כי "היה להם תקופה מאוד מאוד קצרה חשבון בנק משותף...זה היה לפני 30 שנה".עם זאת גם הנתבעת ב.ז אישרה בעדותה בעמ' 13 לפרוטוקול כי"חושבת שהוא העביר חלק מההכנסה שלו לאימי" . את פשר העברת הכספים למרות היחסים הרעים הסבירה הנתבעת בעמ' 26 לפרוטוקול: "בשביל להשתיק אותה". ובעמ' 33 לפרוטקול: "אם היא אומרת שהיא צריכה לקנות אוכל לילדים אז ברור שהוא יתן לה. אבל לא היה אוכל בבית והכסף לא הוצא על האוכל. דעתי היא שהיא העלימה הרבה כסף במשך הרבה זמן. לסתום לה את הפה זה היה על ידי כסף". 23. התובעת הגם שלא עבדה מחוץ לבית, למעט תקופות קצרות, העשירה את הקופה המשותפת ברתימת משפחתה ובראשם האח ז.ד, לצורך שידרוג חיי המשפחה מבחינה כלכלית ואף המנוח הועסק ע"י האח. בפני בית המשפט מונחות עדויות המאשרות את הסיוע הכללי ע"י האח ד. הנתבעת ב.ז ציינה כי הוריה התגוררו אצל מר ד 8 חודשים אולם כשנשאלה אם הם גרו 4-5 שנים השיבה בעמ' 18 לפרוטקול: "יכול להיות. אני יכולה להגיד שרק אני גרתי שם...". העדה א.ה העידה בעמ' 11 לפרוטוקול בעניין עזרה כספית מהאח: "אני יודעת על המצב הכספי לא ממנה אלא מאחיה". התובעת העידה בעמ' 52 לפרוטוקול: "ש:אחיך עזר לך בעבר ת: תמיד עזר לי, לי לילדים ולכולם הוא הפסיק להיות בעל יכולת לעזור לי למעשה לפני כ- 5 ל-6 שנים. בערך בשנת 97 פחות או יותר, הוא הפסיק לעזור לי ונכנס למצוקה כלכלית". ובעמ' 59 לפרוטוקול העידה התובעת כי האח שיפץ את הדירה לאחרונה: "ש: מתי שופצה לאחרונה? ת: לפני 6 שנים ש: מי שיפץ אותה ת: אחי עם ארכיטקטים שלו ופועלים שלו, לפני 6 שנים הוא שיפץ וזהו" הנתבעת ב.ז אישרה כי מר ד "הביא להם דלתות למרפסות. מעבר לזה אני לא יודעת" (עמ' 35 לפרוטוקול). 24. גם הנתבעים עצמם מעידים כי נהנו מהסיוע הכלכלי המהווה חלק מתרומת האם למאמץ המשותף. הנתבעת ב.ז העידה כי התגוררה במשך שנה וחצי אצל האח ד בדירה בתשלום חשבונות בלבד (עמ' 11 לפרוטוקול) . עם זאת הנתבעת מסייגת במעט את החד צדדיות בסיוע ומעידה כי: "הוא עזר לי בדיוק כמו שאני עזרתי לו. כל אחד תרם את חלקו בנערכת היחסים. שילם לי חודשיים החזר הלוואה של משכנתא שלקחתי בסך 800 ₪ כל פעם. זה קשור למשכנתא." גם הנתבע עמית העיד בעמ' 53 לפרוטוקול: "..לפעמים דודי טס לחו"ל והשאיר את המכונית אצלנו". 25. מלבד הסיוע הכלכלי לו דאגה האם, ניכר אף מדברי הנתבעים עצמם כי האם ניהלה את משק הבית למרות השגות הנתבעים כמפורט להלן. הנתבעת ב.ז נשאלה האם היו ארוחות משפחתיות בבית של ההורים והעידה בעמ' 12 לפרוקטול מיום 22.12.03: "לא. היתה ארוחה אחת לפני שאבי נפטר...... ש: לא אכלתם ארוחות חמות בבית ת: אכלנו פעם במבה ודני או שקנינו פלאפל. פעם בכמה זמן היתה קונה משהו שנקרא ארוחה חמה. היא לא הכינה את הדברים שאנו רצינו. הכינה את הדברים שהיא אהבה ורצתה ולא מה שאהבנו." באשר לכיבוס הבגדים העידה הנתבעת ב.ז: "זה היא עשתה עם תלונות" באשר לנקיונות העידה הנתבעת ב.ז: "פסח עשתה כי יש לה שגעון של פסח. פעם בשבועיים היא ניקתה...את החדר שלי לא ניקתה. אני מדברת על היותי בוגרת." הנתבעת ב.ז אישרה את דבר המסמך עם איחולי מזל טוב לאם ליום ההולדת מיום ה-12.9.97(ת/10).באשר לטקס החינה שחגגו לה העידה בעמ' 14 : "לא עשו לי היא עשתה לחברות שלה. לא היו שם חוץ מהורי בעלי וחברות של אמי..". כמו כן אישרה הנתבעת כי חגגו את הבר מצוה של עמית ואת הבת מצווה של הנתבעת . כמו כן ציינה כי האם הגיעה לבקרה בטירונות (ראה עמ' 15 לפרוטוקול מיום 22.12.03). 26. מכל המקובץ לעיל הריני קובעת כדלהלן: א. על מערכת היחסים בין התובעת למנוח - חלה חזקת השיתוף. לפיכך התובעת הינה הבעלים של מחצית מכל הזכויות והנכסים שצבר המנוח עד לפטירתו. ב. אין באמור בסעיף א' כדי לפגוע בכספים וזכויות שהגיעו לנתבעים מכח היותם מוטבים. תמ"ש 39574/98-תביעת התובעים להחלת חזקת שיתוף בין המנוח לתובעת. 27. על מנת לעמוד על הורתה של תביעה זו לאור עמדת הנתבעים בתמ"ש 39572/98 כדאי להביא מדברי התובעים עצמם בסעיפים 6 ו-7 לכתב תביעתם: "6. מאחר ואין אנו יודעים כיצד ייפול דבר וטענת מי מהצדדים תתקבל, הרי שעלינו ללכת בדרך החומרה שמא טענת הנתבעת תתקבל ואז ייווצר מצב כי התובעת תהיה שותפה למחצית הזכויות הכספיות של העיזבון ו/או של היורשים ומכאן נסללה הדרך לתביעה זו. 7. לפיכך, מוגשת תביעה זו על בסיס העובדה , והתובעים מכחישים את זכויותיה של הנתבעת, כפי שהדבר עולה מכתבי הטענות, אך מטעמי זהירות שומרים לעצמם את הזכות כי אם תביעת הנתבעת כנגד התובעים ו/או העיזבון תתקבל, כי אז עתירתם בתביעה זו קיימת" 28. טענות התובעים - התובעים ציינו כי יש לקבוע שיתוף של המנוח בזכויות האשה, בכספה, ברכושה ובכל זכות אחרת. לטענתם, הכספים אשר היו מצויים בבנק הבינלאומי ובנק לאומי הינם כספים בבעלותה והמגיעים כדי 1,000,000 ₪. הם דוחים את טענת הנתבעת כי ניהלה כספים לטובת האח ד. חשבון הבנק התנהל ע"ש האישה, מסמכים נחתמו על ידה, היא ביקרה בבנק, היה לה תיבת דואר משלה והיא היתה בעלים לכל דבר ועניין. התובעים דוחים את טענת הנתבעת כאילו מקור הכספים במכירת דירת האח בדניה. תמהים מדוע האח ד שהינו בעל משפחה וילדים נעזר באחותו לניהול חשבונותיו. לטענתם יש להחיל את השיתוף גם על הסכום בסך 1,000,000 ₪ . לטענתם, יש לקבוע כי מדובר בכספים השייכים לנתבעת, קביעה שתשפיע הן על עניין השיתוף והן לעניין המזונות. מציינים את אי העדתו של מר ד בבית המשפט כתמיכה לטענותיהם. 29. טענות הנתבעת - שיהוי בהגשת התביעה הנגדית של התובעים בדבר כספים ברי שיתוף כאשר התביעה הוגשה רק ביום 20.10.02. דהיינו 3 שנים לאחר פטירת המנוח. לטענתה התובעים לא הוכיחה את הסכום שהיה בידיה במועד פטירת המנוח. יתר על כן, הם אינם יודעים דבר בקשר לכספי המנוח הנטענים. הנתבעת דוחה את הניסיון ליחס לה כספים שהאח רק "העביר" בחשבונה כתוצאה ממכירת דירתו בדניה שנים לאחר פטירת המנוח. לטענתה החשבון למעשה שייך למר ד. 30. הנתבעת דוחה טענה כי הינה בעלת "מליונים" בחשבונה בבנק הבינלאומי בחיפה וכן את הטענה כי היא בעלת חסכון של 100,000 ₪ בבנק לאומי . מציינת את היותה עקרת בית שלא עבדה משך רוב שנות הנישואין ולפיכך לא יכלה לצבור את הסכומים המיוחסים לה. מכחישה כי קיבלה כספי הימורים מהמנוח מהצלחותיו בקזינו בחו"ל. המנוח השתכר 5,000 ₪ לחודש מהם התפרנסו כל בני המשפחה ולפיכך לא ניתן היה לחסוך סכומים גדולים ממשכורת זו. גם המנוח בכתב הגנתו בתביעת המזונות, לא טען לקיומם של חסכונות בידיה או כי העביר לרשותה כספים בשובו מחו"ל, כאשר גרסתה מתיישבת עם גרסת המנוח לפיה לא היו לה זכויות כספיות. 31. הנתבעת מציינת את השינוי בגרסת התובעים, כאשר בכתבי ההגנה טענו כי יש לה כספים בהיקפים נמוכים מחסכונות. מנגד, בכתב התביעה האחרון, משגילו הנתבעים את כספי תמורת דירת מר ד, טענו לחסכונות של מליונים תוך הולדת גרסת "הקזינו". גרסאות מאוחרות סותרות את התנהגות הצדדים כל השנים, סותרים את כתבי הטענות של התובעים וסותרים את דברי המנוח במסגרת כתב הגנתו בתביעה למזונות. 32. הנתבעת מציינת, כי אין לה חלק בחשבונות שהציגו התובעים. לטענתה חשבונה האישי מתנהל בבנק הפועלים, סניף סטלה מריס, ממנו משולמים הוראות הקבע בו לתובעת כרטיס אשראי על שמה. 33. חשבון --- בבנק הבינלאומי בחיפה - טוענת הנתבעת כי מדובר בחשבון שנפתח ע"י הגב' צ.ר בשנת 1986 על שמה. כאשר ביום 6.1.00 הכניסה את מר ד כשותף לחשבון וביום 12.2.00 הוצאה מהחשבון ומר ד נשאר בעל החשבון היחיד. לטענתה מדובר בחשבון שהיה תמיד של מר ד כאשר בשנים 95-97 היו היתרות הכספיות בו בסך אלפי שקלים בודדים. לטענתה, העבירה כספים בהיקף 80,000 ₪ שהיו שמורים אצלה לטובת אחיה בבנק לאומי לחשבון זה ומכאן היתרה בשנים 99-00. מדובר בחשבון בו כמעט לא היתה פעילות. דוחה את הטענה כאילו בחשבון זה היו כספים המגיעים כדי "מליונים". 34. חשבון מס' --- בבנק הבינלאומי - המדובר בחשבון שנפתח לבקשת אחיה, שנה לאחר מות המנוח ביום 15.12.00. ביום 15.1.00 ניתן יפוי כח מלא בחשבון לאח. התובעים לא הוכיחו סכום הכספים שהיו לה במועד הקובע ולצורך החלת הלכת השיתוף, הוא מועד פטירת המנוח. בחשבון זה כספים, שהועברו לאחר פטירת המנוח ושהופקדו ביום 2.2.01 בשיק לפקודת האח ד והשייכים לו כתוצאה ממכירת דירתו שברחוב --, דניה, חיפה שחוזה המכר בגינה נחתם ביום 22.11.00. דהיינו 20 יום לפני פתיחת החשבון. לטענתה, מקור הכספים בחשבון עו"ד מלכה שקיבל כנאמן את כספי תמורת הבית במסגרת הסדר הנושים. מדגישה כי לפני ו/או אחרי כן לא הופקדו כספים נוספים. הסיבה לכך שהחשבון לא נפתח ע"ש האח - היא מצבו הכלכלי של האח והחשש מנושים אשר רבצו לפתחו. הנתבעת דוחה ניסיון ליחס לה את הבעלות בכספי העברה חד פעמית. לטענתה ביום 2.2.01 הופקד בחשבון שיק ע"ס 972,250 ₪ לפק"מ שבועי ושימש לבטחון בחשבון לעסקאות "פורקס" שבוצעו ע"י האח בלבד וזאת לאחר הפקדת הבטחונות. החשבון נפתח נוהל וטופל מבחינה מהותית ע"י מר ד והוא אשר ביצע את כל העסקאות המט"ח העתידיות. עוד מציינת כי רק לאח היה כרטיס אשראי ויזה זהב, תאריך הצטרפות 4.2.01.לטענתה נכון למועד הגשת התביעה, החשבון היה ביתרת חובה שאושרה ע"י מנהל הבנק, חברו של האח ד. לטענתה, התובעים לא הראו כל גרסה בדבר מקור הכספים, מלבד גרסת "קזינו" או גרסת "מזוודת הדולרים" או "גרסת המעילה" שאין להם רגליים. 35. מצבו הכלכלי של האח -לטענת הנתבעת מר ד אחיה, נאלץ לפתוח חשבון על שמה לאור מצבו הכלכלי הקשה. בשנת 1997 הפסיק האח להעביר לה תמיכה כלכלית ואף פיטר את המנוח. כתוצאה מהקריסה בעסקיו מונה לחברה ד ז בע"מ נאמן. לטענתה מר ד ערב אישית לחלק מחובות החברה, כאשר במסגרת הסדר נושים נאלץ לשלם 1.5 מ' ₪ ולהעביר לבעלות חברת חנ"ל נכסי נדל"ן שברשותו ובהם מגרש בקיסריה ודירה בירושלים. האח- מר ד הפסיק את כל עיסוקיו בישראל ועבר לגור בהונגריה. 36. חוזה מכר הדירה -ת/19 - לטענת הנתבעת אין חולק על מכר הזכויות בבית האח בדניה. הסכם המכר הומצא ע"י הנאמן והינו חלק מתיק הסדר הנושים של החברה. דוחה טענות כנגד נכונות הסכם המכר. הנאמן קיבל את ההסכם מכח היותו נזכר בו בתור נושה וכמי שרשאי וצריך לקבל כספים. לטענתה, העובדה שגב' אריאלה ד גרושתו של האח, אינה צד להסכם הגם שהדירה היתה רשומה על שמה, מכיוון שקיים הסכם בין בני הזוג ד לעניין העברת זכויותיה בדירה עוד קודם למכירה. דיון 37. גדר המחלוקת - לאור ההחלטה בתמ"ש 39572/98 בדבר קיום חזקת השיתוף בין התובעת למנוח הרי שעיקר הדיון להלן יתמקד בסוגיות הבאות: א. הבעלות בכספים המצויים בחשבון -- בבנק הבינלאומי בחיפה. ב. הבעלות בכספים המצויים בחשבון --- בבנק הבינלאומי בחיפה. 38. למען הסדר הטוב יש לציין, כי קיימת הסכמה כי לנתבעת חשבון בבנק הפועלים סניף סטלה מאריס. הנתבעת העידה בעמ' 14 לפרוטוקול: "יש לי חשבון בבנק הפועלים סניף סטלה מאריס...שם מתנהל חשבון העו"ש שלי. אין לי חשבון בבנק אחר". ובעמ' 15 לפרוטוקול: "יש לי ישראכרט מהחשבון שלי בבנק הפועלים בסטלה מאריס" גם קצבת הנכות משתלמת לבנק פועלים כפי שהעידה בעמ' 28 לפרוטוקול: "ש:לאיזה בנק נתת לבטוח לאומי להעביר את הכסף ת:לבנק שלי, בנק הפועלים בככר סטלה מאריס, חיפה" גם התובעת ב.ז העידה בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 22.12.03: "אני יודעת בוודאות שהיה לה חשבון בבנק הפועלים" 39.א. הבעלות בכספים בחשבון -- בבנק הבינלאומי בחיפה- בעניין זה נבדוק את עדות נציגת הבנק הבי"ל - ביום 2.2.03 העידה הגב' נ', מורשת חתימה בבנק הבינלאומי, על הנעשה בחשבון בנק מספר -0--. לדבריה החשבון נפתח ביום ה-26.3.86 ע"ש הנתבעת (דף פתיחת חשבון הוצג וסומן נ/2) כאשר ביום 6.1.00 נכנס האח ז ד כשותף בחשבון (בקשה להוספת שותף הוצגה וסומנה נ/3 וכן דוגמאות חתימה נ/4) ביום 12.2.00 בוצע שינוי נוסף בחשבון, כאשר הנתבעת הוצאה מהחשבון ונשאר האח מר ד (בקשה להוצאת שותף מחשבון הוצגה וסומנה נ/5). התובעת עצמה, הציגה מסמכי בנק בהם האח ד הינו המכותב(ת/9) הבנק אישר במכתבו מיום 29.4.03 (מוצג ת/3) כי מר ד מחזיק כרטיס אשראי. 40. כאמור לעיל טוענת הנתבעת כי העבירה כספים של האח שנשמרו על ידה כפקדון מחשבון בבנק לאומי לחשבון ---- בבנק הבינלאומי בחיפה. הנתבעת העידה בעמ' 15 לפרוטוקול: "היה חשבון והוא היה על שמי, אבל לא נגעתי בזה כי הוא לא היה שלי. הייתי צריכה לשמור את זה לשעת חרום לאחי אם קורה לו משהו. היה שם 85,000 ₪ ויכול להיות שזה עלה ל-100,000 ₪" ובעמ' 64 לפרוטוקול הוסיפה: "ש:החשבון נפתח, בכל מקרה היתה העברה באפריל 99 בחשבון הבנק בבנק לאומי ₪, היה לך כזה כסף. היו לך שתי משיכות בסך כולל של 93,000 ₪ מה מקור הכסף? ת:מקור הכסף זה כסף שהוא נשמר על ידי לאחי מלפני שנים , בבנק הבינלאומי ש:כמה כסף היה בבנק הבינלאומי ת:היה לי כסף של אחי שאני השתמשתי במידה והייתי צריכה, אני העברתי מהלאומי לבינלאומי, המשפחה עזרה לי ובזכותם החזקתי את ביתי ברמה גבוהה מאוד. זה ניתן לי על ידי אחי לפני הרבה שנים, עוד לפני שנת 99 , אני העברתי את זה לבינלאומי עד שאחי נקלע לחובות והוא ביקש את הכסף הזה". ובעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.03 מעידה התובעת: "הוא העביר לי את הכסף לפני מספר שנים לשעת חירום, כנראה שהיה פחות מזה וזה עלה עם ריביות ולפי איפה שזה היה מושקע. בשנת 99 כשמצבו התחיל להחמיר ביקש שאעביר לבנק הבינלאומי כי הוא מעדיף את הבנק הזה והעברתי זאת לידיו בחזרה". על גורלם של 100,000 ₪ העידה התובעת בעמ' 28 לפרוטוקול: "....החזרתי לו 100,000 ₪ אז זה היה פחות כשקיבלתי." ובעמ' 29 לפרוטוקול: "...אחי נכנס לקשיים כספיים ונתתי לו את הכסף שלו זה היה לפני כשנתיים" 41.ב. בעניין הבעלות בכספים בחשבון ---- בבנק הבינלאומי בחיפה-העידה הגב' נ', כי החשבון נפתח ביום 15.12.00 ע"ש ר צ.ר. כאשר האח מיופה כח מיום 15.1.01. בחשבון בוצעו עיסקאות "פורקס" דהיינו עיסקאות עתידיות עם חוזים על מטבעות (ראה עמ' 41 לפרוטוקול). כאשר סך של 975,250 ₪ שהופקד ביום 2.2.01 היווה בטוחה להבטחת מסגרת הפורקס (ראה תשובת העדה בעמ' 42 לפרוטוקול), סכום המופיע גם בדפי החשבון (שהוצגו וסומנו נ/9). באשר לזהות נותן הפעולה בעסקאות המט"ח העתידיות העידה הגב' נ' בעמ' 47 לפרוטוקול: "ש: יש לך ידיעה כללית מי נתן? ת :כן. מר ז ד נתן." באשר למידת מעורבות התובעת בחשבון העידה נציגת הבנק בעמ' 48 לפרוטוקול: "ש: החשבון הזה ידוע לך אם גב' ר נתנה הוראות ביצוע? בעיסקאות פורוורד? ת :לא זכור לי שנתנה לי" גם התובעת העידה בעמ' 2 לפרוטוקול כי אינה יודעת לבצע עסקאות מט"ח עתידי. באשר לתדירות הופעותיה של הנתבעת בסניף הבנק העידה נציגת הבנק בעמ' 45 לפרוטוקול: "ש:נהגה לבוא אלייך פעם בחודש? ת : אחת לכמה חודשים חצי שנה אולי יותר" 42. נציגת הבנק העידה כי מינואר 2000 ועד ינואר 2002 לא היו לד חשבונות נוספים בבנק הבינלאומי (עמ' 49 לפרוטוקול). יתר על כן, מר ד החזיק בכרטיס אשראי בחשבון בו היה מיופה כח (ראה עמ' 50 לפרוטוקול וכן ראה סעיף 2.13 במוצג ת/3). 43. באשר לחשבון זה בבנק הבינלאומי העידה הנתבעת, בעמ' 14 לפרוטוקול: "היה חשבון בבנק הבינלאומי על שמי, אני לא פועלת בו. שום שקל משם הוא לא שלי. הוא פשוט נפתח על שמי, ואני לא פועל בכסף הזה, אני לא מוציא ולא מכניסה לחשבון זה. אני לא זוכרת את מספר החשבון. לא יודעת כמה כסף יש בחשבון הזה , אני לא דורכת שם רגל" ובעמ' 16 לפרוטוקול: "....אני אומרת לך שזה לא כסף שלי ולא שייך לי. אני לא ניגשת, לא מתעניינת וזה לא מעניין אותי..." בעניין קבלת דואר מהבנק הבינלאומי, העידה בעמ' 16 לפרוטוקול: "הדואר הזה לא שייך לי. ...לי יש מפתח ואני שולחת לאחי את החומר כדי שידע איפה הוא עומד" ובאשר לייעודו של החשבון, העידה בעמ' 15 לפרוטוקול: "אנשים חיים מהחשבון הזה בחו"ל". על השאלה מדוע נפתח החשבון על שמה השיבה בעמ' 15 לפרוטוקול: "מה זה חשוב? הוא רצה ממני שזה יהיה על שמי , אז למה לא לעשות את הטובה הזו בשבילו. יש לי אח אחד בסך בכל." ובעמ' 29 לפרוטוקול: "יש לו אמון בי מלא ובעצמו" גם הנתבע עמית אישר כי היו יחסי אמון בין האח לתובעת (ראה עמ' 55 לפרוטוקול). 44. על נסיבות קבלת השיק בסך 975,000 ₪ והפקדתו העידה התובעת בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 22.12.03: "השיק התקבל בעקבות מכירת הבית בשכונת דניה. הוא לא השתייך אלי מאחר ואחי קיבל יפוי כח על הכסף והפקיד אותו. פתחתי חשבון על שמו ויפוי הכח של אחי והוא פועל בו ועושה מה שהוא רוצה" ובעמ' 29 לפרוטוקול: "...החשבון נפתח על שמי אבל זה כסף שלו כאשר מכר את הדירה שלו, שארית הכסף שנשאר ופתחנו על שמי את החשבון" יודגש כי נכון ליום 31.12.02 עמד החשבון על יתרת חובה בסך 119,942.03 ₪ ותיק נירות ערך בשווי 83,106.83 ₪(ריכוז יתרות שנתי הוגש וסומן נ/10). 45. ביום 8.3.04 העיד רו"ח חן ברדיצ'ב ששימש כנאמן לביצוע הסדר הנושים של חברת ד ז . רו"ח ברדיצ'ב העיד כי מר ד כבעלי החברה וערב לחלק מחובותיה, נדרש ליתן את חלקו על מנת לקבל הפטר מהערבויות שנתן לחברה. בין השאר היה על מר ד להעביר סך של 1,000,500 ש"ח . באשר לדירה ברחוב ---- בחיפה הרי שרו"ח ברדיצ'ב הטיל עיקול על הדירה עד שישולם הסכום שטרם שולם מתוך הסכום של 1,000,500 ש"ח . מכירת הדירה בוצעה ע"י עו"ד בן ציון מלכה ורו"ח העיד כי קיבל את השלמת הסכום מעו"ד מלכה בתשלום אחד, אולם רו"ח ברדיצ'ב העיד כי לא ידוע לו מהיכן הגיע הכסף (עמ' 5 ו-7 לפרוטוקול מיום 8.3.04). 46. לבית המשפט הוצג הסכם מכר דירה ברחוב ---- בדניה חיפה (ת/19) מיום 22.11.00. ההסכם הוגש ללא שנחקרו הצדדים שערכו אותו. עם זאת לאור עדותו של רו"ח ברדיצ'ב לגבי העניין שהיה לו בקיום ההסכם, ביחוד בעניין סעיף 2(ד)(3) להסכם ולאור היותו חלק מהסדר הנושים נראה כי ניתן לסמוך על האמור בו. 47. מנגד, התובעת ב.ז, העידה כי המנוח היה מעביר לנתבעת כספים והיא היתה מעלימה אותם(עמ' 24 לפרוטוקול). התובעת אף מציינת כי הכספים הופקדו בבנק הבינלאומי במרכז הכרמל ( בעמ' 8 ו-26 לפרוטוקול). באשר למקור הכספים שהיו לאביה העידה: "לא ראיתי תלוש משכורתו אך היתה לו תקופה מאוד יפה בבורסה שהרוויח הרבה כסף". עם זאת העידה בעמ' 25 לפרוטוקול: "ב 99 לא עבד ב 98 איני יודעת אם עבד כל התקופה...." תגובת התובעת ב.ז (עמ' 25 לפרוטוקול) כשנאמר לה כי שכרו של המנוח כ-5,000 ₪ ולא כפי שטענה: "עצוב מאוד. איני יודעת כמה הרוויח בעבר". וכשנשאלה האם התקיימו כולם ממשכורת זו השיבה הנתבעת בחיוב. ובהמשך הוסיפה: "לא בדיוק נכון כי אבא שלי היה לו כספים שהרוויח ודולרים שהשתמש בהם". על מקור הדולרים השיבה: " מכסף שנסע. הוא נסע לחו"ל כל הזמן.....הוא היה חוזר מחו"ל עם כסף....יכול להיות ששיחק בקזינו....". 48. הנתבע עמית - העיד בעמ' 50 לפרוטוקול, כי אינו יודע מה היתה משכורתו של האב. הנתבע שיער כי הדוד נתן לאביו "ערמות של כספים"(ראה עמ' 49 לפרוטוקול) תגובת העד לכך שהאב השתכר 5,000 ₪ : "זה מאוד מצער, זה מראה את הזלזול של אח שלה באבי". וכן: "אם אתה טוען שהוא שילם לו סך 5,000 ₪ אז זה ניצול. איני יודע מה היתה השתכרותו של אבי". הנתבעת העידה באשר לחסכונותיה ביום פטירת המנוח בעמ' 55 לפרוטוקול: "ש: כמה היה לך בחסכונות ביום פטירתו ת: לי לא היו חסכונות, במידה והיו השתמשתי בהם" 49. מכל המקובץ לעיל, שוכנעתי כי הכספים בחשבון ---- ובחשבון ---- בבנק הבינלאומי בחיפה שייכים לאח ד ולא לנתבעת. ראשית - מדובר במשפחה שנסמכה על משכורתו של המנוח בסך 5,000 ₪, כאשר הנתבעת לא עובדת כך שלא ברור כיצד ניתן לייחס לה את הכספים. התובעים לא הפריכו את הטענה כי גם המנוח עצמו לא ייחס לנתבעת הברחות כספים ולא טען לקיומן של רזרבות כספיות. שנית - מעדות נציגת הבנק המגובה במסמכים, עולה כי מר ד הינו המוציא והמביא בחשבונות. מר ד בעל היכולת לפעול בחשבונות כבעל חשבון או מיופה כח, מחזיק בכרטיסי אשראי, מבצע עיסקאות מט"ח ("פורקס") הדורשות ידיעת רזי המסחר. שלישית - גם העברת הסכום מבנק לאומי לבנק הבינלאומי לצורך השבתו למר ד תומכת בגרסת הנתבעת. אעיר כי גם באם הסכום בסך 100,000 ₪ הועמד לרשות הנתבעת לשימושה, הרי שהבעלות נותרה של מר ד שאכן ביקש את החזר הסכום. רביעית - אין מחלוקת בין הצדדים לאמון שרכש מר ד לנתבעת. חמישית -הסכום בסך 975,250 ₪ הופקד בחשבון ביום 2.2.01 בסמוך לפתיחת החשבון ולמכירת הבית, כאמור בחוזה מיום 22.11.00. נדגיש כי רוה"ח העיד כי ככל שההסכם מתייחס לגביו הרי שההסכם קוים. שישית - ניתן ללמוד מעצם ההסתמכות מר ד על הסכום כבטחון לעסקאות מט"ח עתידי כי מדובר בכספים בבעלותו. 50. אשר על כן ולאחר ששקלתי את הדברים נקבע בזאת כי חזקת השיתוף חלה גם על הנכסים בבעלות האישה. עם זאת, ככל שהתביעה מתיחסת לכספים בשני החשבונות הנ"ל בבנק הבינ"ל בחיפה - חזקת השיתוף לא חלה, בהיותם כספי האח ד ולא חלק מהרכוש המשותף. 51. תמ"ש 39573/98 - תביעת התובעת לדמי כתובה לטענת התובעת, הסמכות לדון בנושא כתובת אלמנה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד. מנגד טוענים הנתבעים כי מדובר בקשר נישואין ולפיכך הסמכות בו נתונה לבית הדין הרבני. זכאותה של התובעת לכתובה - לטענת התובעת - התובעת נישאה למנוח כדמו"י בשנת 1971 והצדדים נותרו נשואים עד מות המנוח בשנת 1999. התובעת צרפה עותק כתובה . המנוח התחייב בכתובה במאתיים זקוקי כסף העולים כדי 50,000 לירות. הצדדים היו נשואים עד פטירת המנוח ולא נטענה כל טענה לשלילת זכאותה למזונות. המנוח זן ופרנס אותה, בעקבות החלטות בית משפט עד יום מותו ואף שילם הוצאות ותשלומים לעיריה לגינון לביטוח וכן נשא בקניית מצרכים לבית. הנתבעים הינם יורשי המנוח וחליפיו ולפיכך באים בנעליו, מה עוד שחלק מהעזבון חולק ביניהם. 52. קיימת חובת תשלום כתובה של בעל יהודי לבת זוג במקרה של פקיעת נישואין. התובעת דוחה טענות כי לאור התנהגותה הרעה כלפי המנוח איבדה את זכותה למזונות. למרות עליות ומורדות בחיי הנישואין, חיו הצדדים תחת קורת גג אחת במשך 28 שנה, תוך קיום שיתוף והבאת 3 ילדים לעולם. התובעת סעדה לבדה את המנוח בעוד הנתבעים פזורים בקצוות עולם. בכל אופן טוענת התובעת אין המדובר בעילה השוללת כתובה. הכתובה הנתבעת מעזבון, הנו חוב העזבון לכל דבר ועניין וצריכה להפרע לפני חלוקת העזבון בין היורשים. 54. מנגד טוענים הנתבעים - כי הכתובה לא הומצאה כראיה ולפיכך אינה ברת ביצוע. האישה אינה זכאית לכתובה ובכל אופן עליה לבחור בין קבלת דמי מזונות לקבלת הכתובה הגם שלטענתם אינה זכאית לא לכתובה ולא למזונות. השתלשלות העניינים כפי שהצהיר עליה המנוח בטרם פטירתו בכתב הגנתו, שוללת את כתובת האישה. יחסה המחפיר של התובעת שולל את זכאותה לכתובה ועליה מוטלת חובה להוכיח את זכאותה. הנתבעים מפנים למכתבים שהוצגו ולכתב תביעתה למזונות נגד המנוח בהם היא מקללת ומגדפת את המנוח. 55. לטענתם בש"א 2518/00 נמחקה ללא צו להוצאות ביום 17.6.01. האישה גבתה מזונות בסך 228,000 ₪ ולפיכך אינה זכאית לכתובה. חישוב סכום הכתובה -חוב הכתובה הנו חיוב בסך של 50,000 לירות ישראליות נכון ליום 1.3.71 הוא מועד הנישואין. לטענת התובעת - יש לשערך את הסכום ע"פ דיני השערוך הכללים. מטרת השערוך אינו להטיב עם מקבל התשלום אלא שלא יצא הזכאי נפסד. כשאין מנגנון שערוך על התחייבות חוזית יש לפעול מכח פסיקת ריבית והצמדה. תכלית הכתובה דורש שלא להותיר את הכתובה בערכים נומינלים. התובעת מעמידה את סכום תביעתה לכתובה לאחר ביצוע שערוך על סך 426,888.95 ₪ נכון ליום פטירת המנוח . 56. לטענת הנתבעים - אין להצמיד את הכתובה ואין לחייב הפרשי הצמדה ולכל היותר לשומה בסכום נומינלי. סכום הכתובה אינו בר הערכה . "עיקר הכתובה" הינו דמי מזונות המשולמים המבטא את סכום המזונות ולכן יש להתיחס רק לכתובה עצמה. גדר המחלוקת 57. הצדדים נחלקים בשאלת הבאות: א. הסמכות העניינית לדון בתביעת כתובה מהיורשים. ב. הזיקה בין זכות האלמנה לכתובה לבין זכות האלמנה למזונות. ג. דרך החישוב לתשלום הכתובה. המסגרת הנורמטיבית 58. בכתובה מקבל עליו הבעל כלפי אשתו חיובים שונים ובכללם זוכה האישה בדמי כתובה(עיקר כתובה ותוספת כתובה). הזכיה בדמי כתובה חלה בגירושין או במות הבעל. סכום הכתובה הוא בבחינת חוב הרובץ על הבעל ואחר מותו- על העזבון. הבעל אינו יכול להשתמט מהתחייבותו על פי שטר הכתובה או לעקוף התחייבות זו ע"י עריכת צוואה או באופן אחר.(ראה פסק דינו של כבוד השופט יעקבי-שווילי בע"מ (חיפה) 106/02 -שרי בר נ' עזבון המנוח אורי בר ז"ל ואח' . תק-מח 2002 (2) 55501). 59. הסמכות העניינית- בעניין תביעת דמי כתובה כנגד יורשים קבעה הפסיקה כי חוק שיפוט בענייני נישואין וגירושין (נישואין וגרושין) התשי"ג-1953 אינו מקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעות כנגד צדדים שלישיים ללא הסכמת הצדדים (ראה: בג"ץ 2621/00 לוי נ' בית הדין הרבני פ"ד נד(3) 809 וכן ת"ע (תל-אביב) 2560/99 שלמה עמר הלוי נ' כנרת עמר הלוי תק-מש 2001(2) 174). הזיקה בין זכות האלמנה לכתובה לבין זכות האלמנה למזונות- בניגוד לשיטת המשפט העברי בו מזונות האישה משתלמים כל עוד לא סולקה הכתובה הרי שבחוק הירושה תשלום המזונות מהעזבון אינו קשור לסילוק הכתובה אם כי הכתובה מהווה מרכיב מתוך פרמטרים נוספים כאמור בהוראת סעיף 59(7) לחוק הירושה. עם זאת בתביעה לכתובה לכאורה אין ראוי ליתן לה יותר תוקף משהדין העברי נותן לה. לאור העובדה כי מונחות בפנינו הן תביעה לכתובה והן תביעה למזונות ראוי כי נדון בכתובת האישה מתוך ידיעה כי קיימת תביעה למזונות ולאחר מיכן נדון בסוגיית המזונות כאשר הכתובה תהווה כאמור לעיל שיקול בעת קביעת המזונות. 60. דרך החישוב לתשלום הכתובה- קיימות שתי גישות בפסיקה האחת קובעת כי הדין הנוהג בבית משפט אזרחי הם דיני השערוך של הדין הכללי כך יוגשם עיקרון הדאגה לשיקומה הכלכלי של האלמנה שנשבר מטה לחמה לאחר פטירת בעלה. מטרת השערוך אינו להטיב עם מקבל התשלום אלא רק כדי להעמידו על הערך הריאלי כדי שלא יהיה הזכאי יוצא נפסד (ראה: ע"א 672/84 נודל נ' עזבון פינטו, פ"ד מ (4) 477 ובעניין גישה זו ראה: ת"ע (תל אביב) 2560/99 שלום עמר הלוי נ' כנרת עמר הלוי תק-מש 2001 (2) 174) . מנגד קיימת גישה כי לאור היות הכתובה מוסד משפטי של המשפט העברי ההתייחסות המשפטית אל הכתובה צריך שתצא מתוך כללי ההלכה. בעז' (תל אביב-יפו) 12362/01 וקסלר נ' עזבון המנוח ויליאם וקסלר ז"ל תק-מש 2004 (3) 436 הובאו בפרוט 8 שיטות מרכזיות כדלקמן: א. אין לשערך את סכום הכתובה ב. שיערוך ע"י הצמדה לדולר ג. הצמדה למדד יוקר המחיה ד. שיערוך על דרך תשלום הסכום הנקוב בכתובה במטבע חדש. ה. לשקול את השערוך בכפוף לנסיבותיו של המקרה. ו. שיערוך על דרך הצמדה לערך הכסף של מאתיים זוז "עיקר כתובה, ושל 200 "זקוקין, כסף, שהם , כאמור, הנדוניה ותוספת זהה של הבעל כנגדה. ז. שיערוך לפי שיעור פרנסה לשנה ח. שיערוך לפי דינא דמלכותא לאור העדר הכרעה קבע כבוד השופט גרמן כללים שעיקרם כדלקמן: א. אין להצמיד את הכתובה לערך כסף טהור. ב. יש לשערך את הכתובה בהתאם לתכליתה ולראות את תוספת הכתובה , שבאה לביטוי בסכום הכולל בכפוף לתכלית זו. ג. הן לפי כללי השיערוך של המשפט הישראלי והן לפי כללי הערכה יש שיקול דעת לבית המשפט , בכל מקרה לגופו, לקבוע את דרך השיערוך ושיעורו. 61. כיצד משערכים - בת"ע (תל-אביב) 2560/99 שלום עמר הלוי נ' כנרת עמר הלוי תק- מש 2001(2) 174- שוערכה הכתובה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית .בעז' (תל אביב-יפו) 12362/01 וקסלר נ' עזבון המנוח ויליאם וקסלר ז"ל תק-מש 2004 (3) 436 שוערכה הכתובה בהתאם ליחס בין "עיקר כתובה" לבין הסכום הנוסף שהמנוח העניק לאשתו לאור העובדה כי המנוח לא הסתפק בסכום "עיקר כתובה" המבטא סכום מזונות לשנה אלא העניק תוספת. מהכלל לפרט 62. במעמד נישואי התובעת והמנוח חתמו עדים, והמנוח בנוכחותם, על שטר כתובה במסגרתו נקבע סכום כתובתה של התובעת בסך של 50,000 ל"י נכון ליום 1.3.71. סכום הכתובה המקורי עולה היום לסך 5 ₪ . מכל המקובץ לעיל נראה כי נכון יהיה להצמיד את שווי הכתובה למדד קצבאות המל"ל ובסה"כ לקבוע את סכום הכתובה בסך של 200,000 ₪ למועד פסק הדין. תמ"ש 39570/98- תביעת התובעת למזונות מן העזבון. 63. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לשלם מזונותיה בסך של 7,500 ₪ לחודש צמוד למדד מחירים מחודש 10/99, וזאת לאחר קיזוז קצבת הנכות אותה מקבלת. התובעת מציינת את העובדה כי ביום 26.11.00 נקבעו מזונות זמניים מהעזבון בסך שך 3,600 ₪ צמודים למדד חודש מרץ 2000 בין השאר בהסתמך על עדות הבעל מיום 25.4.99. בקשות רשות ערעור הדדיות, על ההחלטה נמחקו בהסכמה בבית המשפט המחוזי. 64. לטענת הנתבעים - יש לשלול מזונות התובעת. התובעת אינה זכאית למזונות לאור היעדר יחסים בין המנוח לבינה בעוד המנוח בחיים. התובעת מרדה בבעלה והתנכלה לו . הצדדים לא ניהלו חיים משותפים. הנתבעים מציינים את התנגדות המנוח לתשלום המזונות ואת העובדה כי רק ההידרדרות במצבו הרפואי הובילה להקפאת ההליכים בין הצדדים. בכל שנות הנישואים היו חיכוכים רבים בין המנוח לתובעת. התובעת לא בישלה, לא כיבסה ולא עשתה עבודות בית המזכות אותה במזונות. המנוח סבל כאשר התובעת בזה לו השפילה והעליבה אותו. המנוח הבליג על התנהגותה במגמה לגרום לשקט ולרגיעה. לטענת הנתבעים התובעת סרבה לפנות ליועץ נישואין למרות הפצרת הבעל. הנתבעים מציינים כי המנוח הדיר את התובעת מצוואתו, רשם את הילדים כמוטבים בפוליסות הביטוח ואף ניהל כאמור הליכים משפטיים נגדה. לטענתם די בהתנהגות המחפירה למנוח ולנתבעים כדי לשלול את מזונותיה. 65. התובעת - דוחה את הטענה כי לאור התנהגותה אינה זכאית למזונות ומציינת כי המנוח בחייו שילם מזונות ולא העלה כל טענה בעניין. רק בן זוג שערב מות המוריש נשללה זכותו למזונות, אינו זכאי למזונות מעזבון. לטענת התובעת זכות למזונות הינה סוציאלית קוגנטית ואינה ברת התנאה לא ע"י המנוח- המוריש ובוודאי שלא ע"י היורשים. התובעת כופרת בהצגת מסמך נ/13 בו לא זיהתה את כתב ידה. המסמך לא הוגש בתצהיר והתובעת מתנגדת לקבילותו של המסמך שלא הוכח לגביו כל קשר לאחד העדים. תובעת הייתה סמוכה לשולחן המנוח לאור החלטת כבוד השופטת טובי פרידמן למזונות מחיים. מוסיפה התובעת וטוענת כי אין מניעה כי המזונות יכלו את העזבון. 66. צרכי התובעת - התובעת העמידה את צרכיה על סך של 9,170 ₪ לחודש כדלהלן-הוצאות החזקת הבית 1,970 ₪ , הוצאות רפואיות 1,500 ₪ , הוצאות רפואיות מיוחדות 1,500 ₪ , עזרת צד ג' 1,000 ₪ , נסיעות 600 ₪ , מזון וכלכלה 1,200 ₪ ,ביגוד והנעלה 500 ש"ח , קוסמטיקה ובשמים 400 ₪ , נופשים 300 ₪ , תיקונים 200 ₪ . 67. התובעת טוענת כי על העזבון לממן את ניתוחה השני הפרטי בבית החולים הדסה בירושלים לכריתת גידול סרטני כאמור בבש"א 4004/00 בסך של 26,250 ₪ .רפואה הינה בגדר מזונות מהעזבון . גם הניתוח הראשון אותו עברה התובעת עוד בחיי המנוח היה פרטי ומומן ע"י המנוח. 68. התובעת מציינת כי מצבה הרפואי הורע עם פטירת המנוח. התובעת חולה בסרטן ממאיר בשד שמאל ונאלצה לעבור ניתוח לכריתת שד שמאל ביום 14.7.00. לפני כן עברה ניתוח כריתת שד ימין תוך טיפולים קשים . בעקבות מצבה הרפואי נדרשת התובעת להוצאות כספיות ניכרות. יתר על כן, הוצאות החזקת הדירה בה התגוררו הצדדים נופלות כעת במלואן על התובעת. התובעת סובלת ממוגבלות בתנועת הידיים .התובעת מטופלת בכדורים במחלת סכרת, סובלת מליקויי שמיעה ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 53%. 69. לטענת הנתבעים אין לפסוק מזונות מן העזבון כדבר מובן מאליו ויש לבחון את צרכי התלוי. באם המזונות מרוקנים את העזבון אין לתיתם. יש לישם "מבחן נזקקות" שאותה האישה במקרה דנן אינה עוברת. לטענת הנתבעים, התובעת מקבלת 1,500 ₪ מידי חודש בחודשו וכן דמי שכירות בגין דירה ברחוב יוסף בסך של 300 דולר לחודש. כמו כן יש לתובעת מחסן ברחוב פבזנר ממנו היא מקבלת דמי שכירות וזאת בנוסף לקצבת המל"ל בסך 2,000 ₪ מעודכן לשנת 2003. לטענת הנתבעים לתובעת מאות אלפי שקלים בחשבונות המתנהלים על שמה ובהם חסכון בשווי 100,000 ₪ בנוסף ל-20,000 ₪ . התובעת מתגוררת בבית ששוויו 320,000 דולר ומחציתו שייך לה. בבעלותה 1,000,000 ₪ הרשומים על שמה בבנק הבינלאומי, כספים וזכויות ומניות שיכולים לספק צרכיה עד 120 שנה. התובעת הינה אישה עשירה, מקבלת דמי שכירות, קצבת מל"ל ופרות מכספים שבבעלותה ולפיכך יוצאת מעשה ידיה במזונותיה 70. לטענת הנתבעים - הסכום שנקבע כמזונות זמניים בסך 3,600 ₪ כלל את סיפוק הצרכים של התובעת, המנוח ושני הילדים עמית והילה. הסכום נקבע מבלי שלבית המשפט היו את הנתונים הצריכים לעניין. לטענת הנתבעים אין ללמוד מהתחייבות זו שכן המנוח שהשתכר 4,500 ₪ בממוצע וכאדם סביר לא היה מתחייב לשלם סך של 3,600 ₪ ללא יכולת לקיים עצמו במיוחד לאור מצבה המדרדר של החברה בה עבד. הנתבעים מציינים, כי הוראות הקבע לא כובדו בשל יתרת חובה עד שנאלץ לסגור את הוראת הקבע. הנתבעים מציינים, כי ההחלטה התקבלה על סמך כתבי טענות כאשר המנוח נמצא ברפיון בריאותי ואינו עומד על זכויותיו לאור פחדו מאשתו וכאשר יצוגו המשפטי ממומן ע"י האח. לטענת הנתבעים יש לבחון את מצבם של היורשים ולא לפסוק מזונות על בסיס סכום מזונות לו הסכים המנוח בעת מחלתו שהיתה הסכמה לתקופה קצובה בלבד. לטענת הנתבעים הפרמטר של צרכים דהיום של הזכאי למזונות, אינו שולט בכיפה ויש להתחשב בזכויות הכספיות שיש לתובעת מול צרכי היורשים. יש לשקול ביטול המזונות רטרואקטיבית. 71. מצב הנתבעים - לטענת התובעת כל אחד מהנתבעים קבל 300,000 ₪ בנוסף לכספים נזילים במאות אלפי שקלים חדשים אותם קיבלו בירושה מהורי התובעת וממסגרות אחרות. 72. לטענת הנתבעים יש לבחון את צורכי התלויים דהיינו את מצב היורשים. לטענתם הם זקוקים לעזבון, לצורך קיומם וביסוסם וכבטוחות, בעוד לתובעת הכנסה קבועה. הנתבעים מציינם את מצבם הכספי הקשה לפיו אין הם מסוגלים ליתן תמיכה כספית לתובעת. לטענתם,יש להתחשב בזכויות הכספיות שיש לתובעת כאשר צורכיהם גוברים על זכויות התובעת. הנתבעים מציינים כי המנוח הדיר את התובעת מצוואתה והתובעת לא ערערה על כך ולפיכך הסכימה כי מצווה לקיים את דברי המת. פסיקת מזונות תרוקן את העזבון מתוכנו. הנתבעים מציינים את היחסים העכורים בינם לאם ואת הנתק ביחסים. הנתבעים מפנים את התובעת לקבלת סיוע מרשויות המדינה. 73. הבת חגית - נשואה והנה אם לבת, חיה בנפרד מבעלה. לטענתה - השתמשה בכספים שקיבלה מהעזבון לכיסוי חובות. הבן עמית - השקיע את הכספים בעסקים שכשלו ונרדף ע"י הבנקים בגין חובות. הבת הילה - התחתנה במהלך ההליכים. הכסף שימש אותה ללימודים באוניברסיטה. לטענת הנתבעים הם זקוקים לכספי העזבון וחיים חיי צמצום,בעוד האם עשירה וחיה חיי מותרות. לטענתם קיבלה כ-216,000 ₪ תשלומי מזונות זמניים, המכלים את כספי העזבון . 74. התובעת דוחה טענות כי עליה לבחור בין מזונות לכתובה. לטענתה מזונות מהעזבון אינו נתון לדין האישי החל על הצדדים (להבדיל ממזונות מחיים) אלא הדין האזרחי המפורט במסגרת חוק הירושה. גם תביעת האישה בהתבסס על כתובתה תידון במסגרת הליך לפי חוק הירושה. פקיעת זכות אלמנה למזונות הינה רק בתביעת כתובה בבית דין דתי. גדר המחלוקת 75. מכל המקובץ לעיל נקודות המחלוקת בין הצדדים וסדר ההכרעה בהם הינם כדלקמן: א. האם נשללת זכאות התובעת למזונות לאור התנהגותה. ב. המבחן לאורו יקבע סכום המזונות לתובעת, "מבחן הנזקקות" שאלת כילוי העזבון ומצבם הכלכלי של היורשים. דיון א. האם נשללת זכאות התובעת למזונות לאור התנהגותה. 76.סעיף 57 (ב) לחוק הירושה התשכה 1965 קובע: "בן-זוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מעזבונו." הפסיקה פרשה את הסעיף כי די בהוכחה כי קרה משהו שלפי הדין האישי שולל את הזכות. עוד נקבע כי כל עוד לא הוכרזה האשה כמורדת גמורה היא זכאית למזונות מהעזבון לפי החוק (ראה: ע"א 134/70 לוי נ' עזבון המנוח יוסף לוי, פד"י כד (2) 720). 77. במקרה דנן לא נשללה זכאות התובעת למזונות ערב מות המנוח. לא זו אף זו, בית המשפט קבע פוזיטיבית מזונות זמניים לאישה בלי שהמנוח העלה כל טענה השוללת מזונות מהתובעת. הטענות כאילו התובעת לא נטלה חלק במשק הבית נדחו כאמור בפיסקה 18 לפסק דין זה. אין בעצם סכסוך חריף ככל שיהיה כדי לשלול מזונות מה עוד שהצדדים המשיכו לחיות תחת קורת גג אחת. 78. באשר למערכת היחסים בין הצדדים העדה אסתר הבש העידה ביום 3.11.02 עמ' 11 לפרוטוקול: "כשהייתי באה לחיפה פגשתי את המבקשת ואת המנוח. ביחסים ביניהם היו טובים מאוד." ובהמשך: "כשבאתי לידי לא היו דברים חריגים. לא היו מכות ולא היו צעקות" העדה חליבה רבקה העידה ביום 3.11.02 עמ' 13 לפרוטוקול: "המשפחה של המנוח היתה נורמלית לחלוטין" וכן: "ופגשתי אותו בעגלה ברנטגן , והוא דיבר רק דברי שבח על אשתו, לא דיבר שום דבר כלפי האשה". יתכן כי לקראת מותו למנוח דווקא היו טענות כלפי הנתבעים. העדה ציינה בעמ' 14 לפרוטוקול כי המנוח חודשיים קודם פטירתו אמר לתובעת: "הילדים בחו"ל ואני כאן לבד" הנתבעת ב.ז אישרה בעמ' 16 לפרוטקול כי האם נשארה עם האב לבד: "ש: מי שנשאר עם אביך בתקופה הזאת זאת היתה אמך ת: חודש וחצי. ...ועמית נסע לחצי שנה והילה נסעה בהסכמתו לחו"ל". 79. מכל המקובץ לעיל עולה כי הנתבעים לא הוכיחו כי קיימת עילה בגינה עשויה להישלל תביעת התובעת למזונות. ב. המבחן לאורו יקבע סכום המזונות לתובעת, "מבחן הנזקקות" שאלת כילוי העזבון ומצבם הכלכלי של היורשים. המסגרת הנורמטיבית 80. סוגיית מזונות אלמנה מהעזבון מוסדרת בפרק רביעי לחוק הירושה תשכ"ה-1965(להלן: "החוק"). הזכאות אינה תלויה בסוג הירושה ואלמנה כלולה ברשימת הזכאים למזונות. עם זאת החוק מעניק מזונות רק ל"זקוקים למזונות"(סעיף 56 לחוק) דהיינו מזונות מן העזבון ינתנו אך ורק אם הטוען למזונות אינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים ועליו להרים את נטל ההוכחה של נצרכותו. מוסד מזונות מן העזבון מהווה חריג לכלל "מצווה לקיים דברי המת"(גיטין יד ע"ב) כשהרציונל לסייג מניעת נסיבות בהן קרוב משפחה מדרגה ראשונה של המוריש יהווה נטל בלתי סביר על החברה. (ראה: ע"א 393/93 פלוני נ' עזבון ישראל לויט, תק-על 94(2) 563 וכן ע"א 632/89 לירז סעדון (קטין) נ' עזבון המנוח ג'ורג' סעדון ז"ל,תק-על 90(3) 681 וכן ע"א 616/87ברטה אנגלמן ואח' נ' שולמית אנגלמן ואח', פד"י מ"ז 621). 81. השיקולים בהם יתחשב בית המשפט בקביעת הזכות למזונות ומידתם נקבעו בסעיף 59 לחוק : "קביעת המזונות 59. בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית-המשפט, בין השאר: (1) בשווי העזבון; (2) במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על פי צוואה; (3) ברמת-החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש; (4) ברכושו של הזכאי למזונות; (5) בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית-המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח-ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג; (6) במזונות שהזכאי יכול לקבל על פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959; (7) לגבי בן-זוגו של המוריש - במה שמגיע לו על פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובה. " המחוקק הגדיר שורה של נתונים עובדתיים אשר כולם צריכים להיות בעיני בית המשפט כאשר השופט מכריע בשאלה העקרונית האם פלוני זכאי למזונות מן העזבון ומה שיעור העזבון. ויודגש, שורת הנתונים אינה ממצה בהכרח את כל הנתונים אשר בית המשפט רשאי לתת דעתו עליהם. כמו כן ברור כי משקלם היחסי של הנתונים משתנה ממקרה למקרה ראה: ע"א 181/78 דורון נ' עזבון המנוח ליעזר נחום, פ"ד לב (3) 533. 82. מהכלל לפרט נציג להלן את הקריטריונים בהם נתחשב בקביעת המזונות והיקפם במקרה דנן, עם זאת ראוי להדגיש כבר עתה כי אין זיקה שבחובה בין הנתונים לבין ההכרעה השיפוטית ולבית המשפט נתון שקול דעת רחב בפסיקת מזונות מהעזבון: א. שווי העזבון- העזבון כולל מחצית דירה המוערכת ב-320,000$ ומחצית שווי הכספים למעט תשלומים ששולמו לנתבעים כמוטבים. התובעת קבלה סכום בשווי של כ-230,000 ₪ כדמי מזונות. מן הראוי לציין כי בהתאם לנספח ת/11 והמסמכים המצורפים, הסכומים אותם קבלו הנתבעים כמוטבים מגיעים לסך של כ- 550,000 ₪ להלן: "כספי המוטבים". ב. זכאות התובעת למזונות-התובעת אינה יורשת ע"פ צוואה. ג. רמת החיים של המוריש ושל התובעת כפי שהיתה ערב מות המנוח והשינוי שחל בצרכי התובעת עקב מות המוריש- באשר להוצאות התובעת - מזונות מהעזבון אינם המשך של מזונות שהזכאי קיבל מהמוריש בחייו. עם זאת נותנת רמת החיים של הצדדים ערב מות המוריש קנה מידה לפסיקת מזונות מן העזבון ונדגיש כי יש כאן סטיה מהעקרון של המשפט העברי "עולה עמו ואינה יורדת", החל על מזונות אשה בחיי בעלה . התובעת העידה בעמ' 26 לפרוטוקל מיום 19.1.03 ובעמ' 65 לפרוקטול מיום 14.7.03 על צרכיה המגיעים כדי 7,500 ₪ לחודש ואף לכדי 10,000 ₪ לחודש בגירסא הראשונה. בעדותה ציינה כי היא נזקקת ל 3,000 ש"ח מזון לחודש ולביגוד סכום שנע בין 1000 ₪ ל-1,500 ₪ (2,500 בגירסא הראשונה) , 500 ₪ חומרי ניקוי , 1,000 ₪ דמי כיס ונסיעות ו-2,000 ₪ לאחזקת הבית ותיקונים. ערב מותו של המזונות עלתה סוגיית מזונות האישה הן ביחסים שבין המנוח לתובעת והן במסגרת מזונות זמניים מהעזבון. הסכום שנקבע לאישה בחיי המנוח כ-3,500 ₪ ולאחר מותו הסכום הופחת ל-3,000 ₪. נזכיר כי עצם הצורך בהגשת תביעת מזונות נגד המנוח, עקב היותו מובטל ובצרוף הדרדרות במצבו הכלכלי של מר ד, משקף ירידה ברמת החיים של התובעת עוד קודם לפטירת המנוח. התובעת העידה על ההוצאות הרפואיות ועל מחלותיה בעמ' 67 לפרוטוקול: "יש לי הרבה הוצאות רפואיות. אני סובלת ממחלת הסרטן וסכרת גבוהה מאוד. יש לי בצקות בגוף, בידיים, אני הולכת לבית חולים אלישע בגל שבוע ואני נוסעת לשם עם מוניות, אני משלמת עבור כל טיפול בבית חולים אלישע. ש: מהי מהות הטיפול ומהי עלותו. ת: עושים לי טפול פיזיוטרפיה בידים, שמים לי קרח על הבצקות וניקוז לימפטי...מנסים לנקז לי את הנוזלים.....ההוצאוןת כוללות את הנסיעות לבית החולים במונית, כל טיפול עולה 220 ₪ ואני מקבלת החזר מבטוח מושלם סך של 192 ₪ . הטפול הוא פעם בשבוע אבל עושה לפעמים פעם בשבועיים. אני נוסעת למעקב לרמב"ם עם מונית ומשלמת 30 ₪ ...חלק מהתרופות ממומנים על ידי הביטוח. ש:מהי השתתפות שלך להוצאות לגבי התרופות. ת: ............אני מעריכה את ההוצאות עבור התרופות ב-200 ₪ בחודש..". התובעת העידה כי היא נזקקת לעזרה בבית וכן בטיפול בגינה באמצעות גנן שטיפל בגינה במהלך כל השנים בעמ' 68 לפרוטוקול: "..אני לוקחת עזרה מידי פעם. יש לי בחור שיעזור לי, פעם בשבוע או בשבועיים יש לי עזרה וזה עולה לי מעל 300 ₪ בכל פעם. אני לוקחת בחור כי אם משהו מתקלקל בבית הוא מתקן לי ומטפל בגינה. ........ ש: היה לכם גנן כל השנים ת: כן, היה לנו" הנתבעת ב.ז מעידה בעמ' 36 לפרוטוקול לעניין הוצאות המוערכות של התובעת: "ש: כמה לדעתך אמך מוציאה למזון וכלכלה ת: לדעתי מספיק לה 600 ₪ . אני לא יודעת לעשות הערכות. אני ומשפחתי - 4 נפשות מוציאים 2,500 ₪ למזון..." ש:את יודעת כמה אמא צריכה להוציא לעצמה ביגוד והנעלה ת:כלום, גם אני לא יכולה להוציא כי המצב קשה" הנתבעת ב.ז אישרה כי אביה השתתף בעלויות הטיפול הראשון של האם בעמ' 34 לפרוטוקול: "אבי אמר לי שזה עולה הרבה מאוד כסף ואני חושבת שהוא השתתף בחלק מסוים ואין לי מושג בכמה". ד. רכוש התובעת- כאמור שווי רכוש האלמנה מסתכם במחצית הזכויות בדירה בשווי של כ- 160,000$ וכן במחצית מכספי העזבון בניכוי הסכומים שקבלו הנתבעים כמוטבים "כספי המוטבים". יש לציין כי הועבר לידי התובעת סכום מעל סך של כ-230,000 ₪ מכספי העזבון כדמי מזונות זמניים. כמו כן בידי התובעת חסכון בשווי 20,000 ₪ . ה.הכנסת התובעת מכל מקור שהוא במידה ושימשה לפרנסת התובעת ו/או משפחתה- האלמנה אינה עובדת אולם היא מקבלת קצבת נכות בשווי 2,000 ₪ וברשותה חסכון אותו היא שומרת בשווי 20,000 ₪ המופקד בבנק הפועלים (עמ' 33 לפרוטוקול). בעמ' 53 לפרוטוקול העידה התובעת על מקורות ההכנסה שלה: "ש: לאחר פטירת בעלך מה היו מקורות ההכנסה ת: קיצבת שארים, המזונות וזה ההכנסות שלי, דמי השכירות ברגע שאחי נקלע לקשיים אני מעבירה לו את הכספים כי הוא צריך אותם. גם אם הסכומים נכנסים לחשבוני מדמי השכירות אני הייתי מעבירה כספים לאחי מהחשבון הנ"ל" התובעת העידה כי מקבלת כיום כ- 5,000 ₪ מתשלומי מזונות בשיעור 3,000 ₪ וקצבת נכות מבטוח לאומי בסך של 2,000 ₪ (עמ' 27 ו-52 לפרוטקול) קיימת הסכמה בין הצדדים כי הדירה ברחוב יוסף והמחסן ברחוב פבזנר שייכם לדוד ד (ראה עמ' 33 לפרוטוקול). עם זאת קיימת מחלוקת באשר לשימוש שנעשה בדמי השכירות. הנתבעת ב.ז העידה כי הלכה יחד עם אימה לגבות את הכסף מהשכרת הדירה ברחוב יוסף (עמ' 8 לפרוטוקול). הכספים המתקבלים משוכרי הדירה ברחוב יוסף 51 מופקדים בחשבון בנק הפועלים (ראה נ/12) עם זאת באשר לשייכות הכספית העידה התובעת בעמ' 30 לפרוטוקול: "ת:יש דירה ברחוב יוסף ...... ש: על שם מי רשומה הדירה ת: על שם אחי ש: מי מקבל את דמי השכירות ת:אני מטפלת לו בנושא. והכסף הזה לא שלי" התובעת מודה כי היא חתומה על חוזה השכירות וכי הכסף מופקד בחשבון בנק הפועלים (עמ' 30 לפרוטוקול) אולם ציינה : ".....ילדיו מובטלים ואין להם לשלם משכנתא וגן והם באים ולוקחים אישית מהחשבון הזה". וכן: ".... אם אני מקבלת אותם אני מעבירה אותם למשפחה. הם כל הזמן מבקשים. אני מזרימה להם את זה" לשאלת בית המשפט בעניין התחשבנות בין התובעת לידי האח בגין דמי שכירות השיבה התובעת בעמ' 31 לפרוטוקול: "זה לא שייך לילדים הסיפור הזה, זה ביני לבין אחי. אחי יודע שאם הוא מוציא ממני סכום כזה וכזה על ילדיו ועליו זה סה"כ מה שהוצאתי השנה. הוא שואל באיזה סכום השכרתי את הדירה..." ועל דרך העברת דמי השכירות העידה בעמ' 54 לפרוטוקול: "ת:בכל מיני צורות, כשהיה צריך תשלום לאיזשהו מקום, כשצריך לשלם לעורך דין או לגן של הנכדים שלו, או לעירייה של הבן שלו שלא עבד ולא יכול היה לשלם, גם בצורה אישית אני מעבירה לו" באשר למחסן ברחוב פבזנר מעידה התובעת העידה התובעת בעמ' 31 לפרוטוקול: "ש: על שם מי המחסן ת:על שם אחי ש: כמה דמי שכירות מתקבלים מהמחסן ת:אינני יודעת שום דבר, אין לי יד בזה." באשר לשאלה אם המחסן מושכר השיבה התובעת בעמ' 31 לפרוטוקול: "לא שאלתי זה לא שלי" על הקושי שהתובעת מטפלת בדמי השכירות ברחוב יוסף ואילו במחסן מטפל האח עונה התובעת בעמ' 31 לפרוטקול: "אני צריכה לעשות הכל? הוא עושה עם הדברים שלו מה שהוא רוצה" וכן "ש: קיבלת פעם דמי שכירות מרחוב פבזנר ת: אני לא קשורה לזה" ובעמ' 54 לפרוטוקול: "ש:האם מקבלים שכירות על המחסן ת: אני לא שייכת לקטע של המחסן" בעמ' 54 לפרוטוקול מסבירה התובעת : "ש: למה דמי השכירות לא נכנסים לחשבונו ת: הוא לא פה ואינו יכול לטפל בזה" לאור האמור לעיל, נראה כי יש לייחס לתובעת את דמי השכירות שעושים דרכם אל חשבון בנק הפועלים, להבדיל מהכספים האחרים שהופרדו בחשבונות בנק המיוחסים לאח. לאור זאת נראה כי יש לייחס את תשלום דמי השכירות למשיבה. ו.במזונות שהזכאי יכול לקבל על פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959;- החוק אינו כולל את סעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 ולפיכך אינו רלבנטי במקרה דנן. ז.כתובה- יש להתחשב כאמור בסוגיית דמי הכתובה כאמור לעיל בתמ"ש 39573/98. 83. כאמור אין בין הקריטריונים לקביעת המזונות ומידתם התיחסות מפורשת לסוגיית מצבם הכלכלי של היורשים, עם זאת כאמור לעיל אין מדובר במערכת שיקולים סגורה. הנתבעת חגית ב.ז העידה כי חילקו את הירושה בסך 750,000 ₪ בחלקים שווים בין שלושת האחים (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 22.12.03). כמו כן העידה הנתבעת על השימוש שנעשה בכספי הירושה: "שילמנו את הוצאות הלוויה והשבעה ומצבה, שכ"ט עו"ד. אחותי למדה באוניברסיטה שילמה את הלימודים מחלקב העזבון ושכרה דירה וחיה למחייתה עם הכסף הזה. אחי חי בדירה שכורה כבר 4 שנים, משלם שכ"ד ולא עובד הרבה זמן למעט בפרקי זמן מאוד קצרים. כשהוא עובד היתה לו חברה והיא פשטה את הרגל והפסיד שם הרבה כספים . אני חיה מהעזבון. אני ובעלי לא מרוויחים הרבה והולכים אחרוה ומכספי העזבון לוקחים לכסות מינוסים. היו תקופות שבעלי היה מובטל והשתמשנו בכסף. כמו כן אני משלמת משכנתא." ובעמ' 22 לפרוטוקול מיום 22.12.03 העידה: "כיסיתי חובות שהיו לי ומינוסים בבנק שהיו לי. שילמנו שכ"ט, והיו הרבה הוצאות לא זוכרת מה. הכסף שנשאר מאז הפקדתי בבנק". וכן "ש: מה עמית עשה עם הכסף? ת: שכר דירה משך כל השנים והשקיע בחברה שנפלה...4 שנים הוא שוכר דירה". ובהמשך: "אני זוכרת שלקח הלוואות כנגד הכסף שעמד לרשותו אך לאחרונה כיסו את כל המינוסים מתוך הכספים שעמדו לרשותו ואין לו יותר כספים". 84. כילוי העזבון - סעיף 63(א) לחוק מלמד לכאורה כי מזונות מהעזבון עשויים לכלות את העזבון ואף להביא לביטול הענקות שניתנו בלא תמורה נאותה. זכויות התלויים עדיפים על זכויות היורשים, ואין מניעה שהעזבון עד תומו ישמש לסיפוק המזונות (ראה: ת"ע (תל-אביב) 3300/99 מחפוד נעמי נ' עז' המנוח מחפוד עובדיה תק-מש 2000 (1) 274). 85. מכל המקובץ לעיל עולה כי בכפוף לכך ששכרו של המנוח לא עלה על כ-5,000 ₪ לחודש ששימשו את כל בני המשפחה, אזי הסכומים המועלים ע"י התובעת כדרושים למחייתה הינם מופרזים ועשויים להיות מוסברים בקבלת תמיכה כלשהיא מהאח ד כדוגמת שימוש בדמי השכירות בסך 350$ של הדירה ברח' יוסף 51 חיפה או בכספים נזילים אלו ואחרים שניתנו ע"י האח ד. אין לעזבון אפשרות להשלים צרכים ששולמו בעבר מכספים אלו מעבר לסכומים שמתקבלים היום מהאח ד. כאמור בתמ"ש 39574/98 נדחו טענות הנתבעים בדבר בעלות התובעת בסכומי כסף בשווי של 1,000,000 ₪ ובסכום של 100,000 ₪ . התובעת נהנית מקצבת מל"ל בשווי 2,000 ₪ ועד עתה נהנתה ממזונות זמניים בשווי 3,000 ₪ לחודש ובשווי כולל של 230,000 ₪ ששולמו מהעזבון. אציין כי יש לקחת בחשבון את הסכום בשווי 20,000 ₪ המצוי ברשות התובעת אותו שומרת התובעת ליום אחרון ( ראה: ע"א 398/80 שחר נ' שחר, פ"ד לו(2) 281). התובעת מתגוררת בבית מידות בשווי 320,000 דולר שמחציתו בבעלותה. לאור המצויין בתמ"ש 39571/98 עשויה התובעת לקבל כ-160,000$ במזומן ממכירת הדירה. על מנת להוציא מכלל החישוב את מרכיב המדור, יש לבודד עלות דירה סטנדרטית בשווי 90,000$ העשויים לשמש לרכישת דירת מגורים ראויה לאישה המתגוררת בגפה, כך שיוותר בידי התובעת סכום נזיל של כ-70,000$. אני מוכנה להניח כי חל גידול בהוצאות רפואיות אולם גם התובעת מציינת כי רובם ככולם מכוסים ע"י הביטוח מלבד הוצאות הנסיעה וההוצאה החד פעמית של הניתוח השני. 86. בסופו של יום לתובעת קצבת מל"ל בשווי 2,000 ₪ הכנסה מדמי שכירות בשווי 350$ כ- 1,500 ₪ לחודש. חיסכון בשווי 20,000 ₪, כספים נזילים שיתקבלו ממכירת הדירה בשווי של כ- 160,000$ שמתוכם 70,000$ ישמשו למחייה וכן מחצית מהכספים שיתקבלו מהרכוש המשותף. כמו כן האישה זכאית לדמי כתובה בשווי של כ- 200,000 ₪ . לאור מקבץ הכספים המגיע לתובעת איני מוצאת כי התובעת אכן עומדת במבחן הנזקקות למזונות לכשתקבל כספים אלה. 87. אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים המובאים לעיל הריני מורה כדלקמן: א. המזונות אותם קבלה התובעת עד היום הנם כנגד תשלום כתובה לו היתה זכאית וכנגד חלקה בכספים המשותפים. ב. יתרת חלקה בכספים המשותפים, יועבר לה על ידי הנתבעים וממועד העברת הסכום הנ"ל יפסקו המזונות. ג. לחילופין תמשיך התובעת לקבל מזונות עד לתשלום מלוא הסכום המגיע לה בגין חלקה בכספים המשותפים. תמ"ש 39571/98 - תביעת התובעים לפירוק שיתוף הדירה ברחוב קאודרס חיפה 88. בני הזוג ר התגוררו בדירה ברחוב קאודרס 6 בכרמל הצרפתי הידועה כגוש 10804 חלקה 61 תת חלקה 5(להלן: "הדירה"). הדירה ממוקמת באזור יוקרתי והינה בת 5 חדרים, 2 מרפסות, 2 חניות, 2 מחסנים, גינה רחבה בקדמת הבית וגודל הדירה 140 מ"ר שטח בנוי. הדירה רשומה מחצית ע"ש הנתבעת ומחצית ע"ש התובעים. הנתבעת הוציאה צו המונע את כניסת התובעים לבית . ביום 29.11.00 ניתן צו מניעה במעמד צד אחד ע"י כבוד השופטת טובי -פרידמן לאחר שהנתבעים נכנסו לדירת התובעת ללא רשותה נטלו מטלטלין שונים ואף נטען כי גרמו נזק לדירה. טענות התובעים 89. לטענת התובעים - יש לפרק את השיתוף בדירה ע"י מכירתה כפנויה בשוק החפשי כאשר תמורת הדירה תתחלק בין הצדדים. לצורך מכירת הדירה מבוקש למנות ב"כ הצדדים להיות כונסי נכסים בכפוף להוראות בית המשפט. 90. על הנתבעת לשלם מחצית דמי שכירות ו/או דמי שימוש עבור התקופה מאז פטירת המנוח ועד מכירת הדירה בסך 325 דולר לחודש ובסה"כ 105,300 ₪ עבור 6 שנים עד ליום הגשת הסיכומים בתוספת 325 $ לחודש עד פינוי הדירה ו/או מכירתה. עוד תובעים כי הנתבעת תשלם דמי שימוש במחצית שווי התכולה בדירה, ולפיכך יש למנות אקטואר שישום את תכולת הדירה. 91. הנתבעת השתלטה על הבית ומונעת את מכירתו כאשר מדובר באישה בודדה המתגוררת בדירה רחבת ממדים שערכה 320,000דולר. הם אינם יכולים להינות מהבית או מדמי שכירות. התובעים תמהים מדוע בעדות השמאית שווי הבית היה 380,000 דולר ובעת מסירת חוות הדעת ערכו ירד. התובעים מציינים כי יכלו להנות מכסף מזומן בשווי 175,000$. התובעים דוחים הטענה כי האלמנה דיירת מוגנת בכלל ובפרוק שיתוף בפרט. התובעת הילה שוהה זמנית בחו"ל והיתה בארץ שנים ורצתה לגור בדירה.הבן עמית שוכר דירה מכיוון שהנתבעת אינה מאפשרת לו לגור בדירה וכאמור החליפה את המנעול לדירה. טענות הנתבעת 92. התובעים לא הוכיחו כי ניסו ורצו לעשות שימוש בדירה. יתר על כן צווי המניעה הוצאו לאור התנהגותם. אי תקיפת הצווים, מונעת מהם קבלת דמי שימוש ראויים. התובעים בגירים, עזבו את הבית. אחות אחת בקנדה האחת בערבה ובירושלים ואח שלישי שעזב את הבית בכעס לא עקב מניעתו להתגורר בו. לטענתה - מדור האלמנה בבית בעלה, הינו מדור מיוחד והוא בגדר שיעבוד הרובץ על הבית כאשר מצבה הכלכלי אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זכותה לגור בבית בעלה. קביעת דמי שימוש תצריך הגדלת מזונותיה לאור גידול בהוצאותיה. גם מקום בו לא היתה לאלמנה בעלות בדירה יכול שיקבע כי קיימת לה הזכות להתגורר במקרקעין מכח דיני הרישיון וההשתק. לטענתה הינה דיירת מוגנת בנכס מכח היות הדירה דירת מגורים ומכח בעלותה בנכס ולפיכך פרוק השיתוף הינו חסר טעם. הנתבעת מציינת את עקרון תום הלב וכי כל מטרת פרוק השיתוף להקניטה ואין בו תועלת ממשית לנתבעים. גדר המחלוקת 93. הצדדים חלוקים בשתי סוגיות: א. פירוק שיתוף בין יורשים לאלמנה שהינה בעלים משותף. ב. תשלום דמי שימוש בדירה. המסגרת הנורמטיבית פרוק שיתוף 94. עד לחקיקת חוק הירושה תשכ"ה-1965(להלן: "החוק") חל הדין האישי על זכותה של אלמנה למדור בבית בעלה. עם חקיקת החוק החיל המחוקק נורמה אזרחית טריטוריאלית. סעיף 148 לחוק קובע: "חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי-ממון בין איש לאשתו או בזכויות הנובעות מקשר האישות; אולם על זכויות ירושה ועל זכויות למזונות מן העזבון לא יחול אלא חוק זה. " בע"א 485/70 סייג נ' אזולאי, פ"ד כ"ה (2)61, 65 נקבע: "אמנם על-פי ההלכה, לאלמנה זכות מדור בדירת בני-הזוג, אחרי מות הבעל, כדי שלא "תתבזה". אך זכות המדור הוא מדין מזונות: ע"א 123/66, [1], הנ"ל, בעקבות פסקי-דין קודמים, רמב"ם, הלכות אישות, י"ג ו', ושרשבסקי, דיני משפחה, מהדורה ב', ע' 117. זכות זו פוקעת כאשר האלמנה נישאה לאחר, ואפילו כשנתארסה, ראה רמב"ם שם, י"ח, א'. לענין זה, ענין המזונות, מורה עכשיו סעיף 148 לחוק הירושה, שלא ינהגו עוד אלא על-פי החוק החדש. נמצא, במידה שהוראות החוק שונות מן ההלכה, החוק עדיף." מכיוון שסוגיית מדור אלמנה בבית בעלה הינה מדיני מזונות , לפיכך אין תחולה להוראות הדין האישי אלא להוראות החוק. 95. בסוגיית פרוק שיתוף בדירת מגורים בין בעלי דירה לבין יורשים קיימים בפסיקה שתי דרכים חלופיות האחת פרוק שיתוף בהתאם לסעיף 113 לחוק הירושה והשניה פרוק שיתוף מכח סעיף 40(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969. הגם שהתובעים לא ציינו בתביעתם את הדרך בה יבקשו ללכת, נראה כי הפתרון הרצוי לצדדים יכתיב את הדרך המשפטית בה תבחן הסוגיה. הגם שאין בידי בית המשפט פרטים האם חלוקה בעין אפשרית, מלבד טענתה של האם וכן אין פרטים האם חלוקה כזו תגרום לירידת ערך הדירה הרי שהאם תובעת מזונות ולפיכך דרוש לתובעת כסף נזיל שיוכל לשמשה לפרנסתה. כמו כן אין חולק כי בתמורה למכירת הדירה תוכל האם לרכוש דירה חליפית מרווחת ההולמת את מידותיה וצרכיה של אישה המתגוררת בגפה. יתר על כן, לאור רצון התובעים כי האם תישא בדמי שימוש בדירה ורצונם של התובעים כי הבית ימכר ומנגד הרצון של האם להיפטר מדמי שימוש ראוי לבחון את הסעיף לאור סעיף 113 לחוק הירושה. 96. סעיף 113 לחוק הירושה קובע: "נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל-ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שהסעיף 114 חל עליו - יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף. (ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף-קטן (א), יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו. (ג) בית-המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף-קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף-קטן (ב). " בטרם נדון בסוגיית פרוק השיתוף לענייננו נדון במטריה הנורמטיבית של דמי השימוש. דמי שימוש 97. כאמרו לעיל דרכו של פסק הדין בפרוק לפי סעיף 113 לחוק הירושה הסעיף הקשור לענייננו לעניין דמי שימוש הינו סעיף 115(א) ו-(ב) לחוק הקובע: (א) דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם - על-ידי בית-המשפט. (ב) בית-המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים: (1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים; (2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי-השירות, אם ישנם. בע"א 740/85 - מנהל מס שבח נ' עטיה משה . פ"ד מב(2) 152 ,עמ' 155-156 פורש סעיף 115 לחוק : "כל שמעניק סעיף 115 לבן משפחה כזה (ובכלל זה גם בן) היא הזכות להוסיף ולגור בדירה כשוכר של היורשים שבחלקם נפלה הדירה, באותם דמי שכירות, לאותה תקופה ובאותם תנאים שיקבעו בהסכם בינו לבינם, ובאין הסכם - על ידי בית המשפט. מדובר בפתרון זמני, בהבטחת קורת גג לתקופה מגבלת (ראה ע"א 513/82 רייזמן נ. וושצ'ין פד"י ל"ז (2) 813)". 98. לסיום הפרק הנורמטיבי כי קיימת דוקטרינה נוספת השייכת לענייננו והינה דיני הרשיון מכח השתק. דהיינו יש לבחון בהתאם לנסיבות המקרה כי קיימת הסכמה שבשתיקה של בעל המקרקעין, המונעת מכח דין השתק או מכח עיקרון תום הלב מלהביא את הרשות לסיומה. עם זאת גם כאן שיקול הדעת מסור לבית המשפט כדי ליתן פתרון צודק בנסיבות העניין.(ראה: ע"א 450/62 רובננקו נ' רובננקו פ"ד יז 1883) 99. באשר לדמי שימוש - מכח סמכותי כאמור בסעיף 115 לחוק הירושה ובהתחשב במכלול השיקולים בסוגית הרבות המצויות בתיק דנן ובמצבה הרפואי של האם ומתוך ידיעה כי הוצא צו מניעה כאמור לעיל ולאור העדר הסכמה בין הצדדים על דמי השכירות, תקופת השכירות והתנאים לשכירות יקבעו דמי השכירות ע"י בית המשפט באופן רטרואקטיבי ומכאן ולהבא והכל בהתחשב בהערכה כי שכירות חודשית עולה כדי 700$ לחודש כאמור בהערכת השמאי (נ/28). 100.מכל המקובץ לעיל הריני קובעת כדלקמן: א. הריני מורה על פירוק שיתוף בדירה המגורים שתמכר לצד ג' למרבה במחיר בשוק החופשי ו/או לאחד מהצדדים לפי המחיר הגבוה שיוצע ו/או הערכת השמאי הגבוה מבין שניהם. התמורה תתחלק בין הצדדים בחלקים שווים לאחר ניכוי ההוצאות. ב. לביצוע פירוק השיתוף ומכירת הדירה הנני ממנה את באי כוח שני הצדדים ככונסי נכסים. ג. מועד מכירת הדירה יהיה לא יאוחר מ- 6 חודשים מיום מתן פסק הדין "להלן: "מועד המכירה". ד. באשר לדמי שכירות נקבע בזאת כי על הנתבעת לשאת בדמי שכירות מופחתים בשווי של 250$ לחודש משנה לאחר פטירת המנוח ועד ל"מועד המכירה". ה. במדה והדירה לא תמכר "במועד המכירה" תשא הנתבעת בדמי שכירות ריאלים בסך של 350$ לחודש. סיכום מכל המקובץ לעיל נקבע כדלקמן: 1. תמ"ש 39572/98- תביעה להחלת חזקת השיתוף על זכויות בנכסי המנוח: א. על מערכת היחסים בין התובעת למנוח - חלה חזקת השיתוף. לפיכך התובעת הינה הבעלים של מחצית מכל הזכויות והנכסים שצבר המנוח עד לפטירתו. על הנתבעים להעביר לתובעת מחצית מהכספים שנצברו בחשבונות המנוח. ב. אין באמור כדי לפגוע בכספים וזכויות שהגיעו לנתבעים מכח היותם מוטבים דהיינו "כספי המוטבים". 2. תמ"ש 39574/98-תביעה להחלת חזקת שיתוף המנוח בכספי התובעת. חזקת השיתוף חלה על הנכסים והכספים בבעלות הנתבעת. עם זאת, ככל שהתביעה מתיחסת לכספים בשני החשבונות בבנק הבינ"ל בחיפה שנקבעו ככספי האח ד- חזקת השיתוף לא חלה, ואינם חלק מהרכוש המשותף. על הנתבעת להעביר לתובעים מחצית מהכספים שנצברו בחשבונות המשותפים ו/או בחשבונותיה למעט שני החשבונות בבנק הבינ"ל כמצויין. 3. תמ"ש 39573/98 - תביעה לדמי כתובה. סכום הכתובה המגיע לתובעת מוערך בשווי של 200,000 ₪ למועד פסק הדין. 4. תמ"ש 39570/98- תביעה למזונות מן העזבון. א.עם קבלת כל הכספים המגיעים לתובעת במסגרת כתובה ובהתאם לחזקת השיתוף יופסקו המזונות. ב. הסכומים אותם קבלה התובעת כמזונות יקוזזו כנגד הכספים המגיעים לה מהכתובה ומהכספים המשותפים למעט "כספי המוטבים". ג. המזונות מן העזבון יופסקו עם קבלת יתרת הכספים המגיעים לתובעת כמצויין. ד. לפנים משורת הדין ישאו הנתבעים במימון מחצית הוצאות הניתוח השני. ה. עד שישולמו כל הכספים המגיעים לתובעת כמצויין, ימשכו תשלומי המזונות שנקבעו בסך של 3,000 ₪ לחודש בניכוי דמי השכירות שנקבעו . 5. תמ"ש 39571/98- תביעה לפרוק שיתוף ותשלום דמי שימוש בדירה ברח' קאודרס בחיפה א. הריני מורה על פירוק שיתוף בדירה המגורים ברחוב קאודרס בחיפה. הדירה תמכר על ידי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים בשוק החופשי לצד ג' או לאחד מהצדדים . התמורה תחולק בחלקים שווים לאחר ניכוי הוצאות. מועד מכירת הדירה לא יאוחר מ- 6 חודשים ממועד פסק הדין. ב. הנתבעת תישא בדמי שכירות מופחתים בשווי של 250$ לחודש, החל משנה לאחר פטירת המנוח עד למועד מכירת הדירה. במידה והדירה לא תמכר עד למועד שנקבע, תשא הנתבעת בדמי השכירות בסך של 350 $ לחודש. 101.לא אוכל לסיים מבלי להביע את צערי כי הצדדים לא השכילו להתעלות מעל למשקעי העבר, ולחדש את מרקם היחסים המשפחתיים ביניהם בהתחשב במצבה הרפואי הקשה של האם והעובדה "שלא לעולם חוסן" ואף אחד לא יודע מה ילד יום. הנני מביעה תקווה וממליצה לצדדים כי גם לאחר פסק הדין, מן הראוי כי ישקיעו משאביהם בחידוש מערכת יחסי המשפחה ועזרה הדדית תוך כיבוד הדדי לאם כהורה וכבוד זכויות הילדים והבנת הפגיעות והתסכול אותם חשים הילדים. סליחה ומחילה תביא רגיעה לכל הצדדים. במידה וידרש רשאים הצדדים לפנות ליחידת הסיוע אשר תסייע להם בחידוש הקשר ביניהם. בנסיבות העניין, איני מוצאת מקום לפסוק הוצאות. 103.כתובה