1. המחלוקות העיקריות מושא ההליך שבפנינו נוגעות לקיום יחסי עובד - מעביד בין הצדדים ולנסיבות סיום העבודה. מהן נגזרות מחלוקות הנוגעות לזכאות התובעת לזכויות סוציאליות שונות. 2. במהלך דיון ההוכחות העידו התובעת והנתבעת. סמוך טרם הדיון הגישה הנתבעת בקשה לשמיעת עדותם של שני עדים נוספים, אך בקשתה נדחתה (כפי שיפורט להלן). 3. להלן עובדות הרקע: א. התובעת, גב' פנינה עזרא, עבדה בתקופה הרלוונטית כעובדת משק בית. ב. התובעת עבדה בביתה של הנתבעת, במשרה חלקית (שהיקפה המדויק מצוי במחלוקת בין הצדדים), החל מיום 4.8.04. לטענת הנתבעת, עבודת התובעת לא הייתה רצופה וחל בה ניתוק בין החודשים דצמבר 2005 - מאי 2006. ג. לטענת הנתבעת, בהתאם לבקשת התובעת סוכם כי תיתן את שירותי הניקיון כ"קבלנית עצמאית" ולא כעובדת. התובעת מכחישה זאת. ד. שכרה של התובעת, לפחות בתקופה האחרונה לעבודתה, עמד על סך של 40 ₪ לשעה. בנוסף לכך קיבלה סך של 50 ₪ ליום, לטענתה עבור דמי נסיעות. לטענת הנתבעת - דמי הנסיעות עמדו על 20 ₪ בלבד, בעוד שסך של 30 ₪ ליום עבודה שולם כפיצוי על הזכויות הסוציאליות, להן אמורה הייתה התובעת לדאוג בעצמה בהתאם לסיכום בין הצדדים בדבר מעמדה. ה. אין חולק כי התובעת לא קיבלה חופשה או מחלה בתשלום, לא שולמו לה דמי הבראה ולא בוצעו בגינה הפרשות פנסיוניות. ו. במקביל לעבודתה בבית הנתבעת, עבדה התובעת כעובדת משק בית אצל משפחות נוספות (עדותה בעמ' 8-9 לפרוטוקול), בימים נוספים וכאשר לעיתים ניקתה שני בתים ביום (עמ' 10). התובעת אישרה בחקירתה כי חלק ממעסיקיה (לרבות הנתבעת) לא דיווחו על העסקתה למוסד לביטוח לאומי, אך לדבריה עשו כן מטעמיהם ולא נוכח בקשה מטעמה. ז. במהלך חודש אוגוסט 2010 חדלה התובעת לעבוד בביתה של הנתבעת. הצדדים חלוקים על נסיבות סיום העבודה, כפי שיפורט להלן. ח. ביום 5.8.10 פנתה התובעת לנתבעת באמצעות באת כוחה דאז (נספח 5 לתצהירה), טענה כי פוטרה לאלתר עקב כך שעמדה על זכותה לקבלת זכויות סוציאליות, ודרשה קבלת מכתב פיטורים, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת העבודה. המכתב לא נענה. מעמדה של התובעת, רציפות והיקף עבודתה, זכאותה לזכויות סוציאליות התשתית העובדתית 4. התובעת העידה כי החלה לעבוד בבית הנתבעת ביום 4.8.04, ועבדה ברציפות משך שש שנים. ביום 23.1.06 אמנם נסעה לחו"ל לשלושה חודשים לחתונת בנה ועל מנת לבקר את הוריה, אך הדבר היה בתיאום מראש עם הנתבעת, וכבר ביום 1.5.06 חזרה לעבוד בביתה של הנתבעת. התובעת הגישה תרשומת על ימי עבודתה מתקופה זו, כפי שנערכה על ידה (נספח 3 לתצהירה), וכן תדפיס "תעודת בירור פרטים על נוסע" בדבר מועדי יציאתה מהארץ וכניסתה בחודשים ינואר - אפריל 2006 (נספח 2). התובעת הדגישה כי התרשומת שהוגשה על ידה מבוססת על רישומים שערכה בתום כל יום עבודה בזמן אמת, במסגרת יומנה, בו פירטה מדי יום את מספר שעות עבודתה; אצל איזה מעסיק; השכר שקיבלה והאם נותרה יתרה לזכותה (עמ' 9 לפרוטוקול; להלן: רישומי התובעת). התובעת אישרה, עם זאת, כי לא הגישה את היומנים המקוריים אלא תרשומת שערכה נוכח בקשת באת כוחה להפריד בין שעות העבודה אצל כל אחד מהמעסיקים. 5. התובעת העידה כי סוכם בינה לבין הנתבעת כי שכרה יעמוד על סך של 40 ₪ לשעת עבודה, ובנוסף לכך תקבל דמי נסיעות בסך של 50 ₪ ליום שכן נדרשה לשלושה אוטובוסים מביתה בבת ים לבית הנתבעת בהרצליה. לדבריה, עבדה בהיקף ממוצע של 8 שעות שבועיות, דרך כלל ביום עבודה קבוע - יום ד' בשבוע. התובעת הכחישה כי סוכם על הכללת הזכויות הסוציאליות בתוך התמורה המוסכמת, ואף הכחישה כי ביקשה מהנתבעת שלא לדווח על עבודתה למוסד לביטוח לאומי. לדבריה, שמעה מהנתבעת כי בעלה הפציר בה לדווח על עבודת התובעת למוסד לביטוח לאומי כנדרש, אך הנתבעת בחרה שלא לעשות כן (טופס תקופות דיווח מהמוסד לביטוח לאומי, שאין בו אזכור לעבודה בבית הנתבעת, צורף לתצהיר התובעת כנספח 4). התובעת אישרה, עם זאת, כי היא מקבלת קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי נוכח מחלת הסרטן בה לקתה (נספח 1 לתצהירה, לפיו הינה מקבלת את הקצבה החל מחודש אוגוסט 2007, אך ככל הנראה ובהתאם למסמכים הרפואיים חלתה כבר בשנת 2003). 6. התובעת הוסיפה כי לא נערך עמה הסכם עבודה; לא נמסרה לה מהנתבעת הודעה על תנאי עבודתה; אין לה תיק עוסק מורשה או עסק כלשהו; כלי העבודה והניקיון סופקו על ידי הנתבעת; עבודות הניקיון בוצעו תמיד על ידה בלבד; אין זה נכון כי קבעה לעצמה את ימי או שעות עבודתה, וכאשר ביקשה להיעדר תיאמה זאת מראש עם הנתבעת ולא קיבלה תשלום על ימים אלה; ומעת לעת אמנם הביאה עמה את נכדה לבית הנתבעת בחופשות (כפי שנטען על ידי הנתבעת), אך זאת בתיאום עם הנתבעת ועל מנת שיוכל לשחק עם ילדיה. התובעת אישרה כי במהלך שנת 2007 הוטלו עליה 80 שעות עבודה לתועלת הציבור במסגרת הליך פלילי (עמ' 11); עם זאת הנתבעת לא ניסתה לטעון כי חלה הפסקה במתן השירותים כתוצאה מכך, או כי התובעת עבדה בהיקף מופחת עקב כך. 7. התובעת העידה עוד כי הנתבעת נהגה לבטל ימי עבודה "מעכשיו לעכשיו", בהתראה מיידית שלא אפשרה לה למצוא חלופה, וגרמה לה להפסד שכר עבור אותם ימים. התובעת דורשת תשלום בגין ימי העבודה בהם העמידה עצמה לרשות הנתבעת כאמור - 8 ימי ד' בהם אמורה הייתה לעבוד, וצירפה את רישומיה לגביהם תוך פירוט מועדים מדויקים. עוד דורשת התובעת דמי מחלה; לטענתה נאלצה להעדר ב - 7 ימי ד' במהלך תקופת העבודה מחמת מחלה, ופירטה את המועדים בתצהירה באופן התואם את רישומיה כמו גם מסמכים רפואיים (צורפו אישור אשפוז מהימים 21-22.3.05; הפניה לבית חולים מיום 9.5.06; אישור אשפוז לימים 24-27.9.06 ואישור אשפוז לימים 2-9.9.07). עוד דורשת התובעת דמי חגים בגין ימי חג בהם אמורה הייתה לעבוד (כאשר פירטה בתצהירה 9 ימי חג שחלו בימי ד' בשבוע במהלך תקופת העבודה), דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה הכללי. 8. הנתבעת העידה כי ההיכרות בינה לבין התובעת נערכה באמצעות "קבלן הניקיון מר כנעני" (סעיף 1(א) לתצהירה), כאשר "עם תחילת ההתקשרות, פנתה אלי התובעת וביקשה שלא אדווח ו/או אצהיר למוסד לביטוח לאומי על עבודתה שכן הינה מקבלת קצבת נכות מהמל"ל והיא לא יודעת מהי תקרת הכנסותיה הכספיים לצורך קבלת הקצבה, התובעת הודיעה כי היא מבקשת לעבוד כעצמאית וכי כל התשלומים והתנאים יחולו עליה" (סעיף 1(ב)). לדבריה, מפעם לפעם פנתה לתובעת ושאלה אם לדווח עליה למוסד לביטוח לאומי; תחילה דחתה אותה התובעת ב"לך ושוב" ולאחר תקופה הודיעה לה "שלא להצהיר עליה... מכיוון שלטענתה היא עובדת בבתים נוספים ושם כבר מצהירים עליה למל"ל עד גובה התקרה המותרת" (סעיף 1(ה)). בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי מר כנעני הפנה אליה את התובעת ללא קשר להיותו "קבלן ניקיון" אלא כיוון שהתובעת עבדה אצלו במסגרת מכון רנטגן בניהולו, כאשר לא שילמה לו על עבודתה של התובעת אלא "הוא רק הכיר בינינו" (עמ' 17). 9. הנתבעת הוסיפה כי סוכם בינה לבין התובעת, כי בנוסף לתמורה בגין שעות העבודה תקבל סך של 50 ₪ ליום עבודה - 20₪ מתוכם כדמי נסיעות, וסך של 30 ₪ בגין התנאים הסוציאליים (לרבות ההפרשות שלא בוצעו למוסד לביטוח לאומי - עמ' 17). לדבריה, "התובעת התחייבה כי לא תבוא אלי בטענה ו/או בדרישה כלשהי לתנאים סוציאליים מעבר לכך" (סעיף 1(ד)). כיוון שהתובעת הפרה התחייבות זו מעצם הגשת תביעתה, דורשת הנתבעת החזר סך של 8,040 ₪, ששולם לה לפי הנטען בגין הזכויות הסוציאליות ומכוח ההסדר דלעיל. 10. הנתבעת העידה כי במהלך חודש דצמבר 2005 או בסמוך לכך הודיעה לה התובעת כי היא מפסיקה את עבודתה נוכח נסיעה לחו"ל לחתונת בנה, וביקשה "שלא לחכות לה שכן ייתכן כי לא תשוב כלל" (סעיף 2 לתצהירה וכן בעמ' 19). לאור זאת, נעזרה בתקופה זו בשירותי חברת ניקיון. לאחר תקופה בת מספר חודשים ולאחר חג הפסח של שנת 2006 ביקשה התובעת לחזור לעבודה, כאשר "נכמרו רחמיי על מצבה של התובעת והסכמתי לכך" (סעיף 4). 11. הנתבעת הוסיפה כי התובעת נהגה להגיע "בימים ובשעות לפי שיקול דעתה" (סעיף 6; בחקירתה הסבירה כי "יום רביעי אמור היה להיות היום הקבוע אך לעיתים די קרובות התובעת החליפה ימים..." (עמ' 16)), ועבדה בהיקף משתנה של שעתיים עד ארבע שעות ולעיתים שעה אחת בלבד (בחקירתה הנגדית תיקנה כי דרך כלל עבדה 4 שעות ביום, ולפני פסח עבדה גם 8 - 10 שעות: עמ' 16). בנוסף, "מעת לעת נהגה שלא להגיע לנקות, בטענות מטענות שונות" (סעיף 5), מבלי שהציגה מעולם אישורי מחלה (הגם שידעה כי התובעת חולה בסרטן). הנתבעת התבקשה לאשר כי ביטלה מדי פעם ימי עבודה של התובעת, והשיבה - "נדיר שאני ביטלתי, אם עשיתי את זה - בגלל שאחד הילדים היה חולה והמערכת החיסונית שלה לא במיטבה" (עמ' 20). עוד ציינה הנתבעת כי בתקופות של חופשות ממוסדות החינוך נהגה התובעת להביא עמה את נכדה, וכך גם בימים בהם היה חולה. 12. יום טרם דיון ההוכחות הגישה הנתבעת בקשה לזמן לעדות את מר ציון כנעני, שהכיר בינה לבין התובעת. עוד ביקשה הנתבעת, בפתח דיון ההוכחות, להעיד ללא תצהיר את בעלה. שתי הבקשות נדחו בהתחשב במועד הגשתן; לגבי מר כנעני - גם בהתחשב ברלוונטיות הנמוכה של עדותו לבירור המחלוקות (החלטה מיום 8.9.13). הכרעה 13. לאחר שקילת העדויות והראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד - מעביד, וכי טענת הנתבעת בדבר היותה של התובעת "קבלן עצמאי" מוטב לולא הועלתה. כפי שעולה מהתשתית העובדתית לעיל, התובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת משק בית, משך שש שנים, יום קבוע בשבוע (למעט חריגים מוסכמים), וביצעה באופן אישי עבודות ניקיון ותחזוקת בית, כפי שהתבקשו על ידי הנתבעת כמקובל. עוד עלה כי הנתבעת היא שדאגה לציוד ולחומרי הניקוי, וקבעה את היקף העבודה הנדרש (דוגמת ניקיון יסודי יותר טרם חג הפסח). בנסיבות אלו, ההלכה הפסוקה רואה בעובדות משק בית כעובדות לכל דבר (דב"ע נז/3-18 גיל שעל - נינה ויקל, פד"ע לא 650 (1997); להלן: עניין שעל), ולא מצאנו כל סיבה להחריג את התובעת מהגנת דיני העבודה. 14. אשר לטענת הנתבעת כי התובעת היא שביקשה לראות בה "עצמאית" - לא שוכנענו כי כך היה, וממילא אין לכך חשיבות לצורך קביעת מעמד של "עובד", הנעשית על פי כלל הנסיבות והמבחנים שנקבעו בפסיקה ולא על סמך התיאור שנתנו לכך הצדדים (ע"ע 110/10 רפי רופא - מרקם סוכנות לביטוח בע"מ, מיום 22.12.11). אשר לשאלה אם התובעת היא שביקשה שלא לדווח עליה למוסד לביטוח לאומי על מנת שלא לפגוע בקצבת הנכות הכללית המשולמת לה - לא מצאנו לנכון לקבוע מסמרות בקשר לכך, משאין לכך רלוונטיות לצורך המחלוקות מושא דיוננו, וזאת מבלי לפגוע בחובת התובעת לדווח אמת למוסד לביטוח לאומי ובחובת הנתבעת לבצע בגינה הפרשות כדין. 15. אנו ממשיכות וקובעות כי יחסי העבודה בין הצדדים התקיימו ברציפות החל מיום 4.8.04 ועד ליום 4.8.10, וכי נסיעתה של התובעת לחו"ל למשך כשלושה חודשים בתחילת שנת 2006 לא הביאה לניתוק יחסי העבודה ואינה פוגעת ברצף. שוכנענו כאמור על סמך עדותה של התובעת, שהייתה ככלל עקבית וכנה ומצאנו לנכון להקנות לה מהימנות; בהתאם לעדותה, סיכמה מראש עם הנתבעת על חופשה ללא תשלום בת מספר חודשים לצורך נסיעה לחתונת בנה, והמשיכה לעבוד בבית הנתבעת מייד לאחר שובה. עדות התובעת בקשר לכך נתמכת בעובדה כי בתקופת הביניים לא קיבלה הנתבעת עובדת משק בית חלופית, אלא נעזרה בעובדות מתחלפות של חברת ניקיון. במאמר מוסגר יצוין כי לאחר הגשת הסיכומים בתיק זה הוגשה על ידי הנתבעת בקשה להגשת ראיה נוספת, והינה פרוטוקול חקירתה של התובעת מתיק אחר (ס"ע 40708-07-11), במסגרתה טענה התובעת כי התוכנית המקורית הייתה לנסוע לחתונת בנה בארה"ב למשך חודש וחצי, ולבסוף האריכה את חופשתה לחודש וחצי נוספים בקנדה עקב מחלת אביה, לאחר שהודיעה על כך טלפונית למעסיקותיה. לאחר שקילת טענות הצדדים בקשר לכך, החלטנו שלא לקבל את הפרוטוקול כראיה, לאחר ששוכנענו כי אין הצדקה לפתיחת הליך ההוכחות מחדש בשלב זה תוך זימון התובעת לחקירה נוספת. מעבר לצורך נציין כי לא ראינו סתירה ממשית בין גרסת התובעת לפנינו לבין גרסתה בתיק האמור, שכן גם בתצהירה בפנינו ציינה התובעת כי נסעה "להוריי המתגוררים בחו"ל ולחתונת בני" (סעיף 8.1). לפיכך גם אם בשלב ראשון הודיעה התובעת כי הינה נוסעת לחודש וחצי לצורך חתונת בנה, ורק לאחר מכן ביקשה להאריך את חופשתה לשלושה חודשים נוכח מחלת אביה והצורך לבקרו - אין בכך כדי לפגוע בקביעתנו לעיל. 16. אשר להיקף המשרה - מהראיות עלה כי התובעת עבדה דרך כלל יום בשבוע, יום ד', והייתה אחראית לניקוי דירתה של הנתבעת (שהינה דירה בת 4 חדרים בגודל של כ - 100 מ"ר). הנתבעת טענה כי דרך כלל עבדה התובעת כ - 4 שעות בשבוע, בעוד שהתובעת טענה להיקף כפול מכך. עם זאת, התובעת לא מצאה לנכון להגיש את יומניה המקוריים מתקופת עבודתה בהם רשמה מדי יום ביומו את מספר שעות העבודה אצל כל אחד ממעסיקיה (לרבות ימים בהם עבדה בשני בתים זה אחר זה), ובמקומם הגישה רישומים שערכה לבקשת באת כוחה לצורך הגשת התביעה, בהם ציינה רק את מספר שעות העבודה שעבדה אצל הנתבעת (ללא ציון שעת התחלה ושעת סיום). למרות אי הגשת היומנים המקוריים, החלטנו ליתן אמון ברישומי התובעת, אשר נחזים כאותנטיים ולא נסתרו. אלא, שהתובעת בחרה שלא להגיש את הרישומים המתייחסים לכל תקופת העבודה, אלא לחלק ממנה בלבד, כאשר לא ניתן להסיק מהרישומים החלקיים שהוגשו על מתכונת עבודה קבועה של 8 שעות בשבוע דווקא (שכן ההיקף השתנה; התובעת אף לא נתנה הסבר כלשהו כיצד הגיעה דווקא לממוצע של 8 שעות בשבוע). בכך מנעה התובעת את האפשרות לבחון את היקף העבודה המדויק. בנוסף, קיימת סתירה בהקשר זה בגרסת התובעת, שכן במכתב הדרישה הראשוני טענה לעבודה בהיקף של 10 שעות עבודה בשבוע. בהתחשב בכך, וכיוון שמצופה מעובד יומי כי יוכיח את היקף העסקתו (ע"ע 1697-07-12 צאלח רגא אבו צפטט - ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ, מיום 20.11.12), החלטנו לקבל את גרסת הנתבעת בדבר עבודה בהיקף ממוצע של 4 שעות ביום עבודה פעם בשבוע. שכר עבודתה החודשי הממוצע של התובעת (לא כולל דמי הנסיעות) נקבע על ידינו לפיכך לסך של 688 ₪ (40 ₪ כפול 4 שעות כפול 4.3 שבועות). 17. מהאמור לעיל יש לגזור את היקף זכאותה של התובעת לזכויות הסוציאליות שנתבעו על ידה. על אף שסך של 50 ₪ הינו סכום גבוה לכאורה לצורך כיסוי דמי נסיעות (אך ייתכן שסוכם תוך התייחסות גם לזמן הנסיעה ולא רק לעלותה) - איננו נותנים אמון בגרסת הנתבעת לפיה סך של 30 ₪ מדי שבוע שולם על ידה כתמורה על חשבון הזכויות הסוציאליות; הנתבעת כלל לא ניסתה להראות כיצד חושב הסכום האמור ואילו זכויות יועד לכסות (ואף לא ניסתה להראות כי סך של 20 ₪ הספיק על מנת לכסות את הוצאות הנסיעה שהיו לתובעת). ממילא, זכויות סוציאליות יש ליתן בעין כפי שנקבע בחוקי המגן ובצווי ההרחבה הרלוונטיים, ולא לשלם את תמורתן בדרך עקיפה. התובעת זכאית לפיכך לקבלת הזכויות הסוציאליות, בהתאם להיקף המשרה שנקבע לעיל, ואנו דוחים את דרישת הנתבעת לקיזוז בקשר לכך. 18. להלן הזכויות להן זכאית התובעת: א. דמי הבראה - בגין השנתיים האחרונות לעבודתה, מכוח צו ההרחבה הכללי, בהתאם להיקף משרתה (9.25%) וותקה - סך של 447 ₪. ב. פדיון חופשה - בהתחשב בתקופת ההתיישנות הנקובה בחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 ובהתאם לדרך החישוב הנקובה בסעיף 3 לחוק זה - סך של 1,760 ₪. ג. דמי חגים - 9 ימים בהתאם למועדים הספציפיים שפירטה התובעת (של ימי חג שחלו ביום עבודתה הקבוע), מבלי שהוכח כי עבדה באותם שבועות בימים חלופיים - סך של 1,440 ₪. טענת הנתבעת בסיכומיה בנוגע להרחבת חזית - נדחית, לאור האמור בהקשר זה בסעיף 32 לכתב התביעה. ד. דמי מחלה - התובעת פירטה חמישה ימים בהם נאלצה להיעדר מעבודתה אצל הנתבעת עקב אשפוז כתוצאה ממחלתה, ותמכה זאת ברישומיה, אותם מצאנו - כאמור לעיל - מהימנים. התובעת אמנם לא ניסתה לטעון כי מסרה לנתבעת אישורי מחלה בגין ימים אלו, אך שוכנענו כי הנתבעת הייתה מודעת לאשפוזיה של התובעת בזמן אמת. התובעת טענה ליומיים נוספים, אך לגביהם לא הומצא מסמך רפואי כלשהו ולכן לא מצאנו לנכון לאשרם. התובעת זכאית לפיכך לדמי מחלה בגין חמישה ימים (לפי 75% בהתאם לעניין שעל), בסך 600 ₪. ה. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה (תגמולים) מכוח צו ההרחבה הכללי, החל מיום 1.1.08 ובהתאם לשיעורים הנקובים בצו - סך של 326 ₪. ו. לא שוכנענו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין ימי עבודה שבוטלו על ידי הנתבעת. כפי שעלה מהראיות ומרישומיה של התובעת עצמה, הצדדים נהגו בגמישות לגבי ימי עבודתה של התובעת, ומעת לעת ביטלה מי מהן מטעמיה את יום העבודה השבועי. התובעת לא טענה כי לא נתנה לכך הסכמה בזמן אמת. שוכנענו לפיכך כי מתכונת העבודה המוסכמת כללה ביטולי ימי עבודה, בהתראה כפי שנהגה בפועל בין הצדדים, ולפיכך התובעת אינה זכאית לדרוש בדיעבד שכר בגין ימים בהם לא עבדה. נסיבות סיום העבודה התשתית העובדתית 19. התובעת העידה כי במהלך תקופת עבודתה לא קיבלה זכויות סוציאליות כלשהן, ולכן פנתה (במועד שלא צוין על ידה) למוקד הסיוע של שי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) על מנת לברר את זכויותיה. לאחר קבלת הייעוץ פנתה לנתבעת, ככל הנראה ביום 4.8.10, על מנת לקבל את המגיע לה דוגמת חופשה והבראה, אך התגובה שקיבלה הייתה כי הינה "עובדת שחורה ואין לך שום זכויות", תוך פיטוריה לאלתר בנוכחות בעלה של הנתבעת ואחייניה (סעיף 15 לתצהירה). לדברי התובעת, במעמד הפיטורים שולם לה על ידי בעלה של הנתבעת סך של 1,000 ₪ בגין חובות עבר על שעות עבודה שביצעה, ומעבר לכך לא קיבלה דבר. ראוי לציין כי במעמד הדיון המוקדם הודיעה התובעת כי בכוונתה לזמן את בעלה של הנתבעת כעד מטעמה, אך לבסוף חזרה בה מכך. 20. התובעת הכחישה כי התפטרה מיוזמתה, ואף הכחישה כי שהתה באילת בחודש אוגוסט 2010 כפי שנטען על ידי הנתבעת. עם זאת, אישרה כי כאשר פנתה לנתבעת לקבלת זכויותיה, עוד טרם שפוטרה - ביקשה ממנה תשלום פיצויי פיטורים, כיוון שהייתה זקוקה לכסף (עמ' 12). בהמשך חזרה בה וציינה - "לא ביקשתי פיצויים אלא רק מה שמגיע לי" (עמ' 13). עם זאת, התובעת לא הגישה את דף חישוב הזכויות כפי שנמסר לה על ידי שי"ל וכפי שהוצג על ידה לנתבעת. עיון ברישומי התובעת מעלה כי ביום 16.6.10 רשמה "היום דיברנו לגבי תשלום פיצויים, אמרת מה יחליט אורן ביטון" (מעסיק נוסף אצלו הועסקה התובעת אותו זמן, אשר משפחתו הייתה בקשרי חברות עם הנתבעת - עמ' 18 לפרוטוקול). עם זאת, ועל אף שנכתב אחרת בסיכומיה, לא צורפה על ידי התובעת תרשומת לגבי ימי עבודתה לאחר יום 16.6.10; כאשר נשאלה מדוע, השיבה כי מסרה את התרשומת המלאה לבאת כוחה והיא זו שהחליטה מה יוגש. 21. התובעת הוסיפה כי הנתבעת שיתפה שלוש חברות שלה, שגם בבתיהן עבדה, בפנייתה לקבלת המגיע לה, ולכן גם חברות אלו "ביטלו חד צדדית משמרות ובסופו של יום פיטרו אותי אף הן" (סעיף 16 לתצהירה). התובעת דורשת, לאור פיטוריה והדרך בה נעשו - פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי הלנה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע. 22. הנתבעת העידה כי בחודש יוני 2010 או בסמוך לכך ביקשה ממנה התובעת תשלום פיצויי פיטורים, "בטענה כי היא נמצאת בקשיים כספיים ועקב הימצאות טרמיטים בארונות המטבח שבביתה היא נדרשת להוצאה גבוהה" (סעיף 43 לתצהירה). לדבריה, "נדהמתי מפנייתה של התובעת ועניתי לה כי אינני מבינה על מה מדובר והרי סוכם בינינו כי מדובר בעבודה כעצמאית, וכי התובעת קיבלה את מלוא הזכויות על פי ההסדר שהיה בינינו וממילא לא נותקו הקשרים אז מדוע לשלם פיצויים?" (סעיף 44). בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי קיבלה מהתובעת "דף מודפס של שי"ל" (עמ' 18), אך הכחישה כי התייעצה לגביו עם מר אורן ביטון. 23. הנתבעת הוסיפה כי במהלך חודש אוגוסט 2010 או בסמוך לכך נסעה התובעת לאילת, "לטענתה לצרכי בילוי" (סעיף 8). לדבריה, לאחר שובה של התובעת מהחופשה "ובראשית חודש 8/10" הגיעה לבית הנתבעת כרגיל לצורך ביצוע עבודות ניקיון, ובמהלך ההפסקה "הודיעה לי כי מצאה בני משפחה הגרים בבתים סמוכים, דבר המקל על סידור עבודתה, המעוניינים כל אחד בנפרד בשירותי ניקיון לביתם ואשר ישלמו לה תמורה גבוהה יותר מזו שמשתלמת אצלי ומשכך אין בכוונתה להמשיך וליתן לי שירותי ניקיון" (סעיף 9). הנתבעת עתרה לקיזוז חלף הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק לזכות התובעת, נוכח טענתה כי התובעת התפטרה לאלתר. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת "בדבר קונספירציה לפיטוריה ממקומות עבודה אחרים" (סעיף 51), וטענה כי ככל שהתובעת סיימה עבודתה אצל מעסיקים אחרים בסמוך - "הרי שייתכן והדבר קשור לעובדה כי התובעת מצאה עבודה נוחה יותר ומכניסה יותר" (שם). הכרעה 24. לאחר שקילת העדויות, אנו סבורות כי שתי הגרסאות העובדתיות שהוצגו בפנינו לגבי נסיבות סיום העבודה אינן נקיות מספקות. כך, התובעת טענה כי פוטרה בשל שדרשה קבלת זכויות סוציאליות, אך לא טרחה לצרף את דף הזכויות שקיבלה משי"ל ומסרה לנתבעת. בנוסף, הודתה כי מעבר לזכויות הסוציאליות שהגיעו לה אותה עת דוגמת חופשה והבראה - ביקשה מהנתבעת גם קבלת תשלום על חשבון פיצויי פיטורים, על אף שיחסי העבודה טרם באו לידי סיום אותה עת, כיוון שהייתה זקוקה לכסף. בנוסף, מרישומיה כפי שהוגשו על ידה עולה כי ביקשה את תשלום הזכויות כבר ביום 16.6.10, ואם כך - לא ברור כיצד פוטרה דווקא ביום 4.8.10. 25. מאידך, גם גרסתה של הנתבעת לא הייתה עקבית או מהימנה. כך, הנתבעת הדגישה כי התובעת התפטרה מייד לאחר שובה מחופשה באילת, אך כלל לא ניסתה להוכיח את החופשה הנטענת (שהוכחשה על ידי התובעת). הנתבעת אף טענה להתפטרות מחמת שהתובעת מצאה עבודה מכניסה יותר וקלה יותר, אך לא ניסתה להוכיח זאת ואף לא הובאו עדים מטעמה בקשר לכך (דוגמת מעסיקיה הנוספים של התובעת באותו זמן, אשר לפי הנטען היו ביחסי חברות עם הנתבעת, ואשר לכאורה אמורה הייתה התובעת להתפטר גם מעבודתה אצלם מאותן סיבות). הנתבעת אף לא הגישה תצהיר מטעם בעלה, שהיה עד לפי גרסת התובעת לאקט הפיטורים, ורק בתחילת דיון ההוכחות ביקשה להעידו (בקשה שנדחתה). הנתבעת אף הודתה כי קיבלה מהתובעת דף מארגון שי"ל המפרט את הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובעת כעובדת, דבר המחזק את גרסת התובעת לפיה אכן דרשה זכויות סוציאליות (מעבר לדרישת פיצויי הפיטורים). בנוסף, הנתבעת הודתה כי במענה לדרישה זו של התובעת הבהירה לה כי כל זכויותיה כלולות בתמורה ששולמה לה ממילא, היינו סירבה לכל תשלום נוסף ואף "נדהמה" (כהגדרתה) מהעלאת הדרישה. 26. לאחר שקלול הראיות והעדויות; בזכרנו כי נטל ההוכחה לגבי נסיבות סיום העבודה מוטל על התובעת; בהתחשב באמון שרחשנו ככלל (במרבית הנקודות) לעדות התובעת; ובהתחשב בהודאת הנתבעת כי התובעת דרשה ממנה סמוך טרם סיום עבודתה לקבל זכויות סוציאליות והיא דחתה דרישה זו - שוכנענו במאזן ההסתברויות כי הנתבעת אכן פיטרה את התובעת, לאחר דרישת הזכויות הסוציאליות וכתוצאה מכך. שוכנענו כאמור שכן התרשמנו שהנתבעת לא הייתה מודעת כלל לחובותיה כמעסיקה (ולא בכדי עמדה במהלך ההליך המשפטי על הטענה כי התובעת כלל לא הייתה "עובדת"); הניחה כי כאשר סיכמה עם התובעת על תשלום שעתי בתוספת דמי נסיעות, בלא ששוחחו על זכויות נוספות שיתלוו לכך - בכך תסתכמנה עלויותיה בכל הנוגע להעסקת התובעת; ולכן הופתעה מאוד כאשר התובעת פנתה מאחורי גבה לשי"ל על אף מערכת היחסים החברית והחמה שהייתה ביניהן, ובהמשך פנתה אליה בדרישה לתשלום סכומים נוספים - שלא נלקחו על ידה בחשבון, ולא נדרשו על ידי התובעת במהלך תקופת ההעסקה שקדמה לכך. התרשמנו כי הנתבעת נפגעה מדרך פעולתה של התובעת, לא הסכימה לשאת בעלויות הנוספות הנובעות מהזכויות הסוציאליות ואף לא סברה כי התובעת זכאית להן; לאור זאת, החליטה להביא לידי סיום את עבודת התובעת. 27. התובעת זכאית לפיכך לפיצויי פיטורים, בסך של 4,128 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך של 688 ₪; ופיצוי בגין דרך פיטוריה - שנעשו ללא שימוע ומחמת שעמדה על זכויות המגיעות לה מכוח חוקי המגן ודיני העבודה הקוגנטיים - בסך של 5,000 ₪ (על כך שפיטורים בשל עמידה על זכויות מהווים פיטורים שלא כדין ראו, למשל, את ע"ע 1503/02 עופר יחיאלי - חברת השמירה בע"מ, פד"ע מ' 529 (2004); עב' (ת"א) 11244/07 אודי דנגור - אלאר מהנדסים בע"מ, מיום 14.1.09; סע"ש 35242-11-11 אלדד נמני - היכל השמחות ברייט הול, מיום 31.10.13; להלן: עניין נמני). יצוין כי לא מצאנו לנכון לקבוע את הפיצוי בנסיבות אלו כנגזרת של גובה השכר החודשי בלבד, נוכח הפגיעה המהותית בכבודה של התובעת וביכולת השתכרותה רק בשל עמידתה על זכויותיה (להרחבה בעניין זה ראו בעניין נמני). עם זאת, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן שוכנענו שהייתה טעות כנה בקשר לכך מצד הנתבעת. סיכום 28. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. דמי הבראה בסך של 447 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.8.10 ועד התשלום בפועל; ב. פדיון חופשה בסך של 1,760 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.8.10 ועד התשלום בפועל; ג. דמי חגים בסך של 1,440 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.8.10 ועד התשלום בפועל; ד. דמי מחלה בסך של 600 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.8.10 ועד התשלום בפועל; ה. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 326 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.8.10 ועד התשלום בפועל; ו. פיצויי פיטורים בסך של 4,128 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.8.10 ועד התשלום בפועל; ז. חלף הודעה מוקדמת בסך של 688 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.8.10 ועד התשלום בפועל; ח. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 5,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו לסכום זה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; ט. הוצאות המשפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו לסכום זה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. רפואהדמי מחלה