חישוב דמי מחלה

1. התובע שעבד כמאבטח אצל הנתבעת טוען להפסקת עבודתו על ידי הנתבעת שלא כדין. לטענתו, בתום תקופה בה נעדר מעבודתו עקב בעיות קשות מהן סבל בגבו, הודע לו על הפסקת עבודתו, רטרואקטיבית לשלושה חודשים. על כך הוא תובע מן הנתבעת להחזירו לעבודה, וכן הוא תובע תביעות כספיות נוספות כדלקמן: א. דמי מחלה בגין התקופה 31/10/03 ועד 29/1/04 - 10,000 ₪. ב. הודעה מוקדמת - 5000 ₪. ג. השלמות שמשרד הבטחון נמנע מלהשלים משכורתו עד להיקף של משרה מלאה - 10,000 ₪. ד. עוגמת נפש וצער גדול - 5,000 ₪. בדיון שקוים בפנינו הודיע התובע כי אין הוא עומד על הסעד להחזרתו לעבודה. 2. הנתבעת טוענת כי התובע נעדר מן העבודה החל מ 31/10/03 בלא שמסר על כך כל הודעה. כך, עד ששב והופיע לעבודה ביום 29/1/04. נמצא איפוא לטענת הנתבעת, שהתובע זנח את עבודתו, ודין כל תביעותיו להידחות. לפנים משורת הדין הורתה הנתבעת על שחרור פיצויי פיטורים לתובע אלא שהוא סרב לקבלם. כך, עד שביום 1/8/04 נשלחה אליו המחאה עבור פיצויי פיטורים. את ההמחאה התובע לא פרע. 3. העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מן התיק הן אלו: א. התובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת כמאבטח בגן ילדים ביום 22/1/01. גן הילדים בו עבד נמצא במושב נחושה, שבו מתגורר התובע. 512 ב. ביום 12/10/03 השתתף התובע באימון שערכה הנתבעת. ג. החל מיום 31/10/03 נעדר התובע מן העבודה. ד. התובע שב לעבודה ביום 29/1/04. לטענת התובע כבר ביום 29/1/04 הביא עימו תעודות מחלה המתייחסות לכל תקופת העדרותו. הנתבעת טוענת כי תעודות המחלה הומצאו במועד מאוחר יותר. מכל מקום אין חולק כי בהתייחס לכל תקופת ההעדרות יש בידי התובע תעודות מחלה. ה. כשהתייצב ביום 29/1/04 טען מנהל הסניף מר אריה אביטן כלפי התובע כי התובע לא עידכן את הנתבעת אודות העדרותו מן העבודה. באותו יום, מסר אריה אביטן בידי התובע מסמך נושא כותרת "הפסקת עבודה". במסמך זה, החתום על ידי אריה אביטן מצויין כי עבודתו של התובע הופסקה בתאריך 31/10/03 (ת/1). ו..התובע הוא נכה צה"ל. ז. התובע עבד במשרה חלקית אצל הנתבעת. משרד הבטחון השלים שכרו לשכר היקף משרה מלאה (מ - 75% לשכר של משרה מלאה). ח. ממשרד הבטחון היו פניות אל הנתבעת לקבל את התובע בחזרה לעבודה אצל הנתבעת. ביום 26/7/04 קויימה פגישה של התובע במשרד רכזת כ"א של הנתבעת בירושלים על מנת לבחון את בקשתו להמשיך ולעבוד במודיעין אזרחי. התובע התנה חזרה לעבודה, בעבודה באזור מגוריו או לחלופין בקבלת החזר הוצאות נסיעה. הנתבעת הודיעה לתובע כי אין יחידה המתאימה לדרישותיו (ראה נספח לכתב התביעה וכן נ/5). כמו כן, התנתה הנתבעת חזרתו של התובע לעבודה בתשלום פיצויי פיטורים בגין העבר ופתיחת תקופה חדשה של עבודה. התובע לא הסכים לכך. ט. ביום 10/8/04 נתקבלה אצל התובע המחאה שנשלחה אליו בדואר רשום. ההמחאה משוכה לתאריך 1/3/04 בסך של 3,694₪. התובע לא הציג את ההמחאה לפרעון. י. שכרו של התובע הוא כמפורט בתלושי השכר שהוגשו לתיק. יא. לפי העולה מן התלושים במהלך תקופת עבודתו ניצל התובע 10 ימי מחלה. 4. השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה האם זנח התובע עבודתו ובלא שנתן הודעה מוקדמת, או שמא פוטר. אם פוטר, האם זכאי יהיה לכל הסעדים שתבע. 5. טענת התובע בתמצית הינה כי ביום 12/10/03 עת שהיה באימון מטעם הנתבעת נפגע בגבו. אלא, שלמרות פגיעתו המשיך ועבד עד 31/10/03. משהחמיר מצבו לא התייצב לעבודה, לטענתו, לאורך כל תקופת העדרותו, עידכן את מי שהיה הממונה הישיר עליו, המפקח ציון, בדבר מצבו הרפואי והעדרותו מן העבודה. על כן יש לדחות מכל וכל את טענות הנתבעת כאילו זנח את העבודה. משכך, הנתבעת היא שפיטרה אותו מן העבודה, ופיטוריו בלתי חוקיים. על כן הוא זכאי לכל הסעדים הכספיים כפי שפורטו. 6. כאמור, הנתבעת טוענת כי התובע זנח את העבודה. לטענתה התובע לא עידכן אותה בדבר העדרותו ובכך גרם לה נזק רב. בקשר לתביעות הכספיות של התובע טוענת הנתבעת כי אין התובע זכאי לסעדים הכספיים הנתבעים. עם זאת ואם ימצא בית הדין כי זכאי התובע לאיזה מן הסעדים, כי אז הסכומים שיש לפסוק לו נמוכים בהרבה מאלו הנתבעים. מטעם הנתבעת העידה גב' רנית בן קימון שהיא רכזת כ"א בסניף ירושלים. הגב' בן קימון התחילה עבודתה אצל הנתבעת ביום 1/7/04. הנתבעת לא הביאה מטעמה כל עד שיש לו ידיעה אישית אודות הנסיבות שבהן הופסקה העסקתו של התובע. 7. לאחר ששקלנו את חומר הראיות שהובא בפנינו הגענו לכלל החלטה כי אין בפנינו כל ראיה לסתור את טענת התובע כי עידכן את הנתבעת בדבר מצבו הרפואי שאינו מאפשר לו להתייצב בעבודה. המפקח ציון לא הובא לעדות, ומי שהעידה מטעם הנתבעת התחילה בעבודתה במקום מספר חודשים לאחר שהופסקה העסקתו של התובע. אנו מקבלים איפוא את טענת התובע כי עידכן את מי שהיה ממונה עליו, המפקח ציון, אודות מחלתו, ועל כך שנבצר ממנו להתייצב לעבודה. 8. משכך, נדחית טענת הנתבעת כאילו יש לראות את התובע כמי שזנח את עבודתו החל מ-31/10/03. אנו קובעים כי עם שובו של התובע לעבודה בתום תקופת מחלתו, ביום 29/1/04 התובע פוטר מן העבודה לאלתר. אין לתת תוקף להודעה כאילו מועד סיום העבודה הוא רטרואקטיבית ליום 31.10.03. מועד סיום יחסי עובד מעביד הוא איפוא 29.1.04, בהודעת פיטורים ללא הודעה מוקדמת. 9. מעדותה של הגב' בן קימון למדנו לדעת כי במהלך חודש פברואר 2004 הורתה הנתבעת על שחרור כספי פיצויי פיטורים לתובע (ראה נ/2). משהתובע פוטר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים. כאמור, לפי העולה מן התיק הוא לא פרע אל ההמחאה שנשלחה אליו עד היום. אף שאין בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים, מומלץ לנתבעת להסדיר עם התובע את התשלום. בכל מקרה, את חישוב הפיצויים עליה לערוך לפי מועד סיום העבודה ב - 29/1/04. 10. משנמצא כי התובע פוטר מן העבודה ולא זנח אותה כנטען, הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. כמו כן הוא היה זכאי לתשלום בגין דמי מחלה וזאת בהתאם להוראות חוק דמי מחלה - ובשים לב להיקף משרתו, והכל כפי שיפורט להלן. 11. לא מצאנו כי התובע זכאי לשכר בגין התקופה שלאחר פיטוריו ביום 29/1/04. גם לא מצאנו בסיס משפטי לתביעתו להשלמת שכר כפיצוי בגין אי תשלום על ידי משרד הביטחון. כאמור, על הנתבעת להשלים לידי התובע תשלום בגין דמי מחלה. אין לחייב את הנתבעת בתשלום בגין אי העברת סכומים ממשרד הבטחון. ממילא אם זכאי התובע להשלמות ממשרד הביטחון יפנה אליהם התובע לבירור זכויותיו, ובין השאר לפי העולה מפסק דין זה. 12. לא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין צער ועגמת נפש. כבר נפסק כי פיצוי בגין עגמת נפש לא ינתן כדבר שבשיגרה אלא במקרים קיצוניים (ע"ע 3660/99 כהן - מדינת ישראל פד"ע לח 1, 15-14). כך באשר, מטבע הדברים כרוכים פיטורים בעוגמת נפש ובתיסכול. בנסיבות כאלה רק במקרים קשים יפסק פיצוי זה (דב"ע מד/11-2 גורדון - משרד העבודה והרווחה, לא פורסם). לא מצאנו כי המקרה הנדון הוא מסוג המקרים הקשים הקיצוניים המצדיק פיצוי מסוג זה. מכל מקום, בבואנו לשקול את שיעור ההוצאות שיש לפסוק לתובע, נביא בחשבון את העובדה כי פוטר בתום תקופת מחלתו, בטענה כי זנח עבודתו. נביא בחשבון את העובדה כי טענה זו לא הוכחה. שיעור דמי ההודעה המוקדמת שהתובע יהיה זכאי לו. 13. התובע העמיד את התביעה בחלק זה שלה, על 5,000 ₪. התובע לא הציג את הדרך בה חישב את סכום התביעה. מנגד הציגה הנתבעת בפנינו תחשיב של הסכום שיגיע לתובע אם ימצא בית הדין כי זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת. החישוב שהציגה הנתבעת לא נסתר על ידי התובע (ראה נ/7). לפיכך, אנו פוסקים לתובע סך של 2,245.6 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת. סכום זה ישולם לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.04 ועד ליום התשלום בפועל. יצויין כי תמורת הודעה מוקדמת איננה מן הסכומים הנושאים פיצויי הלנה. דמי מחלה: 14. התובע העמיד את רכיב התביעה בחלק זה על 10,000 ₪. התובע לא פירט את הדרך שבה חישב תביעתו. הנתבעת פירטה חישוב דמי מחלה אם ימצא שהתובע זכאי להם, בקשר לכך הפנתה אל חוק דמי מחלה בענין מקסימום צבירת ימי מחלה, בשים לב לוותק במקום העבודה, להיקף המשרה, ולניצול קודם של ימי מחלה (10 ימים). לפי חישוב הנתבעת (ראה נ/7, נ/8, נ/9). זכאי התובע ל 1,265 ₪ בגין דמי מחלה. חישוב הנתבעת לא נסתר. התביעה לפיצויי הלנה בגין דמי מחלה 15. את טענות הנתבעת לענין התפטרות התובע דחינו בהעדר הוכחה. התרשמותנו היא כי מתוך טעות כנה פורשה התנהגות התובע כזניחת העבודה, וכאילו התפטר מן העבודה. אף שמענו כי תעודות המחלה הוצגו בפני הנתבעת אך עם תום יחסי עובד מעביד ולא במהלך תקופת המחלה. משכך, לא ראתה הנתבעת עצמה מחויבת בתשלום דמי מחלה לתובע לתקופה שלאחר שזנח כטענתה את העבודה. בנסיבות אלו אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה הנתבעים בגין חלק זה של התביעה לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עם זאת, אם לא ישולם לתובע הסכום שנפסק בגין דמי מחלה בתוך 9 ימים ממועד המצאת פסק דין זה אל הנתבעת, יוסיף הסכום וישא פיצויי הלנת שכר עד ליום התשלום המלא בפועל. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כמפורט להלן: א. דמי מחלה בשיעור של 1,265₪. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אם לא ישולם בתוך 9 ימים ממועד המצאת פסק הדין אל הנתבעת, יוסיף הסכום וישא פיצויי הלנת שכר חוק ממועד המצאת פסק הדין ועד ליום התשלום. ב. תמורת הודעתה מוקדמת בשיעור של 2,245.6₪. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/04 ועד ליום התשלום בפועל. באשר להוצאות: הנתבעת פיטרה את התובע בתום תקופת מחלתו. התרשמותנו היא כי הפיטורים ארעו בלא שנערכה בדיקה מסודרת בשאלה אם ועד כמה עידכן את הגורמים הממונים עליו בדבר מחלתו. יוזכר כי הנתבעת לא הביאה כל עדות לסתור את טענות התובע בדבר מחלתו והעובדה כי עדכן את הנתבעת בדבר הסיבה להעדרותו. בנסיבות אלו, יש מקום לפסוק לתובע הוצאות בשיעור משמעותי. הנתבעת תשלם על כן הוצאות התובע בסכום של 3,000 ₪. אם לא ישולם סכום זה בתוך 30 ימים לתובע, הוא יוסיף וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד המצאת פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. למען הסר ספק - אין בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים. מכל מקום הנתבעת מופנית להסדיר את התשלום. על כך ראה בסעיף 9 לעיל. רפואהדמי מחלה